תביעה נגד בית החולים הממשלתי בחברון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בית החולים הממשלתי בחברון: .1התובע נולד ביום 25.11.77 בביה"ח הממשלתי בחברון (להלן ייקרא בית חולים זה "בית החולים"). בית החולים מנוהל ע"י עובדי הנתבע מס' 1לטענת התובע. הנתבעת מס' 3הודתה כי היא אחראית באחריות שילוחית למעשי עובדי בית החולים (ראה פרוט' עמ' 9). .2אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע סובל משיתוק ביד שמאל מסוג "ארב" שאובחן כבר במהלך הלידה (ראה סיכומי הנתבעים סע' 1.1ו-6.1). התובע נולד בלידה טיבעית ולטענתו נכותו נגרמה בשל רשלנותם של הנתבעים או מי מעובדיהם. .3אף שהאירוע נשוא התביעה ארע ביום 25.11.77 התביעה הנדונה הוגשה רק ב-.21.10.91 בשל חלוף הזמן הרב מאז האירוע התקשו הנתבעים באיתור המסמכים הרלבנטיים הנוגעים לאירוע ובשל כך התעכב הדיון. ביום 10.10.93התיחס ביהמ"ש לסחבת בטיפול בתיק מטעם הצדדים. לבסוף לא אותרו כלל מסמכים הנוגעים למהלך הלידה של התובע, ומסתבר כי בוערו (ראה שאלון ותשובות לו - ת/ 3ות/4). בהסכמת הצדדים פוצל הדיון בתביעה כך שהוגשו בתחילה הראיות הנוגעות לאחריות הנתבעים לנזקו של התובע. .4התובע הציג שאלון לנתבעים ובתשובות לשאלון זה נטען כי בהעדר מסמכים בלתי אפשרי הדבר לענות על שאלות הנוגעות לאירוע הנדון ואין לדעת כלל מה ארע במהלך הלידה. (ראה ת/ 3ו-ת/4). לענין העובדות הנוגעות לאירוע הוגש רק תצהירו של אביו של התובע אשר לא נחקר כלל על תצהירו (ראה ת/1). .5מעדות אביו של התובע עולים עיקרי הדברים להלן: .5.1התובע נולד ביום 25.11.77האם הובאה לביה"ח באותו בוקר בשעה 07.00ובשעה 14.00הודע לאב כי התובע נולד. שעות לאחר מכן גם נמסר לאב כי לתובע "בעיה בידו השמאלית". .5.2התובע טופל ע"י מוסדות שונים מאז נולד. בביה"ח בוצע צילום רנטגן לאחר לידתו וצילום זה הועבר לביה"ח מאקאסד בירושלים, כאשר התובע הופנה לביה"ח זה בהיותו בן .13 .5.3הורי התובע אינם יודעים מה היה משקל התובע עם לידתו ובכל מקרה משוכנעים כי נולד בלידה טיבעית. .6בענין זה מונה ד"ר שאול לוין כמומחה מטעם ביהמ"ש לענין מידת נכותו של התובע. בעלי הדין הגישו חוות דעת מטעמם בשאלת האחריות. .6.1עפ"י מסמכים רפואיים שהוצגו בפני ד"ר לוין קבע המומחה כי התובע סובל ממצב לאחר שיתוק בלידה ביד שמאל מסוג "ארב". .6.2המומחה מטעם התובע ד"ר א. ניסנקורן קובע בחוות דעתו (ת/2) בין היתר את הדברים הבאים: .6.2.1"הנוהל הרפואי מחייב רופא מיילד הניגש לביצוע לידה לעשות הערכה מוקדמת של הנתונים האישיים של היולדת ושל העובר העלולים להוות גורמי סיכון במהלך הלידה. בין היתר עולה שאלת משקל העובר וגודלו וגודל אג היולדת... ". .6.2.2"שיתוק ע"ש "ארב" מוגדר כפגיעה מילדותית, דהיינו לידה קשה שאיננה מנוהלת עפ"י שיקולים רפואיים נכונים...". .6.2.3"במקרה זה קיימת עדות ברורה לקושי מכני בסיום הלידה, קרוב לוודאי עקב גודל העובר, אשר חייב את המיילד לגרום לשבר של עצם הבריח ע"מ לחלץ את העובר מתעלת הלידה. השבר מעיד על כך שבמקרה זה יש סבירות גבוהה לכך שמשקל העובר היה גדול מן הממוצע (הממוצע של עוברים גדולים מאקרוזומיה = 4000גרם). אבחון של עובר גדול היווה אינדיקציה לסיום הליד בניתוח קיסרי. .6.2.4"... פגיעה בפלקסוס הברכיאלי ע"ש ארב ... מתרחשת בעת משיכת הראש או היד של התינוק לשם הוצאתו מתעלת הלידה". .6.2.5בהעדר מסמכים רפואיים אודות מהלך הלידה שיחזר המומחה את האירוע על סמך התוצאה הסופית - הנזקים שנגרמו לתובע. .6.3לעומת המומחה מטעם התובע קובע המומחה מטעם הנתבעים פר כספי בחוות דעתו (נ/4), את הדברים הבאים: .6.3.1"הלידה היתה עצמונית(טבעית) הווה אומר ללא מיכשור..." .6.3.2בעבר "האמצעי הבלעדי לקביעת משקלו של העובר ברחם היה האמצעי הקליני, הווה אומר מישוש הרחם והתרשמותו של הבודק. שיטה זו כרוכה בטעויות רבות וגסות אפילו של 1ק"ג במשקל... ". .6.3.3מאז שנות ה- 70הוכנס לשימוש העל-קול (אולטרא סאונד) במיילדות ובעזרתו ניתן לבצע מדידות רבות של העובר... מחקרים רבים הראו שדיוקו של אמצעי זה הוא מוגבל ושעור טעויות של % 10מצוי בכ-% 74מהמחקרים. ב % 26הנותרים שעור הטעויות גדול מ-%...10 "ב- 1977לא היה מכשיר כזה בכל חדרי הלידה בארץ ולבטח לא בבית החולים בחברון...". .6.3.4"מן המפורסמות הוא שהשיתוק ע"ש "ארב" הוא אירוע יחסית שכיח ושכיחותו שלו היא 500: 1לידות. שיתוק זה עלול להופיע בלידות רגילות לגמרי... השיתוק נובע ממתיחה של המקלעת הבריכיאלית, שהם העצבים היוצאים מחוט השידרה הצווארי, לעבר הגפיים העליונים. מתיחה כלשהי של עצבים אלה קיימת ברוב רובן של הלידות בהן המיילדים מחלצים הכתפיים לאחר צאת הראש על מנת להחיש חילוץ הילוד. הדבר מתבצע ע"י משיכה של הראש בעוד הכתפיים בתוך האגן... עצם הופעת השיתוק ע"ש ארב אינו בשום פנים ואופן עדות ללידה טראומטית, או לחוסר מיומנות של הצוות הרפואי. .6.3.5"דמיונית היא סברתו של ד"ר ניסנקורן שהמיילד חייב היה לשבור את עצם הבריח ע"מ לשחרר את העובר. שבר עצם הבריח עלול לקרות בלידה באותה מידה כפי ששיתוק ע"ש ארב. נדיר ביותר שהמיילד שובר את עצם הבריח במתכוון". .6.3.6גם במקרה של ילוד גדול ראוי לרוב לנסות תחילה לידה רגילה ואם במהלכה מופיעים קשיים, רק אז פונים לניתוח קיסרי. % 85מלידות אלה הן טבעיות היות וברובן לא מאובחן הילוד כגדול ובאלה שהוא אכן נראה כגדול מנסים לרוב לידה טיבעית שמצליחה כאמור ברוב המכריע של המקרים. .7שני המומחים מטעם בעלי הדין נחקרו על חוות הדעת אשר הגישו. יש לבחון עדויות אלה תוך מתן תשומת לב לעיקר הדברים. .7.1ד"ר ניסוקורן מאשר כי בבדיקת גודל העובר ע"י מישוש עש להיות טעות בגבולות % 10ואף פער של % 20לא חייב להוביל למסקנה כי היתה בדיקה רשלנית (פרו' 12). עדיין משוכנע המומחה כי מילד מקצועי לא יופתע מכך שהיילוד "נתקע" בתעלת הלידה (פרוט' 13). לכן אם היתה הפתעה הרי שלדעתו הרופא טעה בשלב כלשהו במערכת שיקוליו (פרוט' 14). הוא מאשר כי בעקרון תמיד משתדלים לבצע לידה רגילה ולצמצם ביצוע ניתוחים קיסריים (פרוט' 15). התופעה ע"ש ארב לדעתו לא יכולה להיגרם בלידה קלה ורגילה. אם היא נגרמה הרי שהיתה טעות כלשהי במהלך הלידה. הוא דוחה את האפשרות שתופעה זו תהא בלתי נמנעת (פרוט' 17-.16) .7.2פרופ' כספי סבור לעומת מומחה התובע כי התופעה הנדונה "התקעות" העובר בתעלת הלידה, המכונה גם פרע לידת כתפיים (פ.ל.כ.), עשויה להופיע באופן מפתיע בלי שניתן לחזותה מראש. אין תופעת ארב עצמה מלמדת כי הלידה לא בוצעה כראוי (פרוט' 20-19). כדי להצביע על רשלנות יש להראות לדעתו כי ניתן היה לחזות גודל העובר, היה קושי בלידה ולא נעשה דבר לקדם פני הרעה (פרוט' 20). בחוות דעתו ציין פרופ' כספי כי שכיחות אירוע ארב היא רבה יחסית ומופיעה 500:1 לידות (סעיף 6.3.4לעיל), עם זאת במשך 40שנה בהן הוא עוסק במקצוע הוא נתקל בארבעה ארועים בלבד של פ.ל.כ. ומכלל האירועים של פ.ל.כ. רק % 4מהמקרים מתקיימת תופעה של ארב (פרוט' 22-21). עולה מדבריו ע"כ שתופעת ארב אינה תוצאה דווקא של פ.ל.כ. ותיתכן בנסיבות רבות אחרות לגביהן לא ניתן הסבר מפורט. בסיכום החקירה אומר פרופ' כספי: "אני מסכים איתך שיש מקרים שבהם יש תופעה של ארב שלא היו צריכים לקרות. נכון שלרוב ארב איננו קורה אלא נגרם. את ארב ניתן היה למנוע אלמלא טעויות אנוש. נכון שעל מנת להשיב לשאלה אם ניתן היה למנוע תופעת ארב במקרה מסוים צריך לעיין במסמכי הלידה. יש לעקוב אחרי כל מה שארע מאז האם הגיעה לביה"ח ... במקרה הנידון ללא המסמכים השאלה אם ניתן היה למנוע את התופעה היא בגדר ניחוש בלבד. אין לומר שתופעה של ארב צריכה להיות תוצאה של רשלנות... נכון שבחברון גם רופא כללי מקבל לידות. נכון שאמרתי שתופעה זו לא רצויה". .8נותר להסיק מסקנות מכל הנאמר לעיל תוך בחינת הדברים לאור פסיקת בית המשפט. .8.1נפסק כי ישנה חשיבות ממדרגה ראשונה לרישומים הרפואיים הנעשים ע"י רופאים המטפלים בחוליהם. רישומים אלה חשיבותם רבה גם כראיה אותנטית ובעלת משקל באשר לאירועים שקרו ולהתפתחויות שהתרחשו במועד כלשהו בעבר. מקום שצריך לעשות רישום רפואי שכזה, אך הרישום לא נעשה ולמחדל זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת ושיכלו להתבהר מתוך הרישום אל כתפי הרופא או המוסד שבמסגרתו נתנו השירותים הרפואיים. (ראה לענין זה ע.א. 612/78פאר נ. קופר ואח' פד"י לה (1) 720,724; ע.א. 58/82קנטור נ. מוסייב ואח' פד"י לט (3) 253, 260-259; ע.א. 789/89עמר נ. קופ"ח של ההסתדרות הכללית פד"י מו (1) 712, 721). נאמר גם בפסה"ד שאוזכרו לעיל שניהול רשומות מפורטות ומדויקות של הטיפול בחולה הוא במקרים רבים ענינו של ביה"ח דווקא, שלעיתים עשוי הוא אך בעזרתן להדוף טענה של "הדבר מדבר בעד עצמו". ייתכנו אף מקרים בהם יחויב הרופא או המוסד לפצות חולה שניזוק, אם עקב אי ניהול רישומים נאותים נגרם לו גם "נזקי ראייתי" בכך שנמנע ממנו להוכיח את תביעתו (ע.א. 789/89הנ"ל עמ' 721). .8.2מקרה דומה של פ.ל.כ. בו נגרם ליילוד נזק בשיעור דומה נידון בע.א. 2694/90הסתדרות מדיצינית הדסה נ. מימון ואח' פד"י מו (5) .628 כמו במקרה הנדון נקבע שעל הרופא המיילד היה להתחשב במשקל העובר והתארכות מהלך הלידה. כעקרון יש לפקח באופן צמוד על התמשכות השלבים שכן התארכותם מעבר לסביר מובילה להחלטה על ניתוח קיסרי, ואז התגובה והביצוע ע"י הצוות הרפואי חייבים להיות מהירים ביותר. לכן במקרה שכזה יש לבחון אם ננקטו אמצעי זהירות נאותים, ואם החלטות נתקבלו תוך שיקול דעת הולם והתייעצות עם רופאים מומחים. אין הרופא פוטר עצמו בבחירה סתמית של אופציה טיפולית אפשרית שאינה נעשית בדרך הראויה. אי נקיטת אמצעי זהירות הולמים עשויה לשלול האפשרות של פתרונות הולמים כגון ניתוח קיסרי. רשלנות רופא אינה נעוצה דווקא בהחלטה מסוימת אלא עשויה להיות טמונה בדרך הטיפול ובטיב המעקב עד לשלב ההחלטה. דרך טיפול נאותה עשויה להביא לגילוי אותות אזהרה שיובילו להחלטה הנאותה. .8.3נפסק כי בלא קשר לאמור בסע' 41בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש אשר מאזן ההסתברויות מצביע יותר על קיום התרשלות מאשר על היעדרה. לכן, אם נכנס אדם לטיפול בבית חולים ותחת להירפא יוצא הוא מבית החולים כאשר נגרם לו נזק חמור הרי רשאי הוא לצפות להסבר הולם מבית החולים (ראה ע.א. 612/78פאר נ. קופר פד"י לה (1) 725,720). אמר המומחה מטעם הנתבעים כי ארב איננו קורה אלא נגרם. נתן למנעו אילמלא טעויות אנוש (סעיף 8.1לעיל). נראה שהתובע במצב דברים שכזה זכאי להסבר נאות מצד הנתבעים מדוע לא ניתן היה למנוע נזק זה. .8.4ב-ע.א. 206/89חמוטל רז נ. בי"ח אלישע בע"מ ואח' פד"י (3) 805נידון מקרה של ילוד אשר לקה בזיהום מעיים במהלך הטיפול בו בביה"ח. כתוצאה מהזיהום נגרמו נזקי גוף שונים. נקבע כי באותו מקרה היה מקום להחיל הוראות סעיף 41לפקודת הנזיקין נוסח חדש לפיו עובר נטל השכנוע בדבר היעדר רשלנות לנתבע. נקבע כי נתקיימו שלושת היסודות הדרושים להחלת הוראת החוק האמורה וזאת מן הנימוקים להלן: לתובעת לא היתה ידיעה, או לא היתה יכולת לדעת בעת האירוע מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. המאושפזת לא היתה יכולה לדעת מה היו האמצעים שננקטו בביה"ח למנוע האירוע נשוא התביעה "נתונים אלה יהיו, אם בכלל, הן מן הבחינה הענינית - העובדתית, והן מן הבחינה המקצועית, בידי ביה"ח ולא בידי המאושפזים. העברת הנטל מבטאת את ההגיון הנובע - גם אם לא באופן בלעדי - מן הנגישות למקורות מידע. טמונה בכך גם - נוסף לכך ומעבר לכך - מגמה של חסכון בהוצאות המשפט, שביטוייה בהפניית הנטל למי שבידיו כלים להכרת הראיות ולהבאתם לפני הערכאה השיפוטית ... בדרך כלל כשיולדת בריאה נכנסת לבית חולים ויוצאת ממנו עם תינוק שחלה במחלה זיהומית - ההנחה המסתברת יותר היא שהיתה רשלנות של בית החולים. יש להטיל את הסיכון על הצד הנמצא בעמדה הטובה יותר לשקול ex anteאת תוצאות מעשהו, ואשר יוכל בהתאם לכך לשנות את התנהגותו ולמנוע עלויות מיותרות מהתרחשויות תאונתיות בלתי רצויות... צד שיוטל עליו נטל השכנוע יהיה מודע לכך שעליו יוטל להוכיח שנקט אמצעים סבירים. הטלת נטל השכנוע על בית החולים תתמרץ אותו לנקוט אמצעים למניעת נזקים לחולים, שמקורם ברשלנות ... אגב, הטלת הנטל גם תביא בעקבותיה בין היתר, הקפדה על דו דוקומנטציה נאותה בדבר קיום נוהלי הזהירות והבטיחות ואף בכך תועלת לצורך שימור המידע" (שם עמ' 819-817). נקבע שם כי נתקיים גם התנאי השני הנדרש להחלת הוראת החוק, הואיל והנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה בו - מתקני בית החולים השונים. לבסוף באותו אירוע נקבע שאירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה. מול שלושת היסודות שהוכחו שם להחלת הוראת החוק, ביה"ח מצידו לא הוכיח דבר. לכן נקבע שביה"ח לא עמד בנטל השכנוע אשר הועבר אליו וחוייב באחריות לנזק. נראה שאותם כללים מנחים שפורטו וצוטטו לעיל יש לישמם גם במקרה הנדון. .9המסקנות המתבקשות מכל הנאמר לעיל תוך התיחסות לפסיקה הן כדלקמן: .9.1הנתבעת מס' 3מודה בכך שלה אחריות שילוחית למעשי העוב השונים בבית החולים (סעיף 1לעיל). .9.2אין מחלוקת שהתובע סובל משיתוק ע"ש "ארב" מאז לידתו בביה"ח (ראה סע' 2, 5.1ו- 6.1לעיל). .9.3אין מחלוקת שעצם הבריח של התובע נשברה במהלך הלידה, אם כי המומחים חלוקים ביניהם לגבי הסיבות שגרמו לכך (ראה סע' 6.2.3ו- 6.3.5לעיל). נראה שניתן להסיק מכך בכל מקרה שמהלך הלידה היה קשה ובעטיו נשברה עצם הבריח. .9.4מחוות דעת המומחים ועדויותיהם עולה כי שיתוק ע"ש "ארב נגרם עקב חבלה פיזית. המחלוקת נוגעת לשאלה אם ניתן תמיד למנוע נזק זה. נטען ע"י פרופ' כספי כי קיים מחקר אחד לפיו תופעה זו עלולה להיגרם גם במהלך ההריון, אך משתמע כי הסבירות לכך אינה רבה. ד"ר ניסנקורן משוכנע כי מדובר "בפגיעה מילדותית" (ראה סע' 6.2.2; 6.2.4). .9.5בזמן הרלבנטי לאירוע הנדון טרם השתמשו בביה"ח במכשיר אולטרא סאונד וגודלו הצפוי של העובר ניתן היה להעריך בבדיקה קלינית בלבד. עדיין סבור המומחה מטעם התובע כי המיילד לא צריך להיות מופתע מאירוע של פ.ל."כ, אם נהג כראוי תוך שיקול דעת מתאים במהלך הלידה. המומחה מפרט כיצד היה על מיילד לבחון מהלך הלידה (ראה סע' 6.2.1ו 7.1לעיל). פרופ' כספי טוען לעומתו כי התופעה עלולה להיות מפתיעה וע"כ ע"מ להוכיח כי המיילד התרשל יש להראות כי ניתן היה לחזות גודל העובר, היה קושי בלידה ולא נעשה דבר לקדם פני הרעה. השאלה היא אם על התובע להוכיח העובדות הנ"ל או שמא עבר נטל השכנוע לנתבעים להוכיח העדר העובדות הנ"ל והעדר רשלנות מצידם. פרופ' כספי נאות להודות בחקירתו הנגדית כי לרוב "ארב" אינו קורה אלא נגרם וניתן למנעו אלמלא טעויות אנוש. כדי לדעת ולקבוע אם ניתן היה למנוע את הנזק יש לבחון מסמכי הלידה משלב קבלת האם בביה"ח. בהעדר מסמכים ניתן רק לנחש אם ניתן היה למנוע את הנזק (סע' 7.2לעיל). המסמכים הנוגעים לארוע הנדון בוערו ואין כל רישום אודות מהלך הלידה, או הסבר לקרות הנזק הנדון (סע' 4לעיל). .9.6בהעדר רישומים רפואיים והמחדל בשמירתם, נראה שיש להעביר נטל ההוכחה, בדבר הנסיבות הפוטרות את הנתבעים מאחריות, לתובעים (סע' 8.1לעיל). לתובע נגרם הנזק הנדון במהלך הלידה בביה"ח. המומחה מטעם הנתבעים מסכים שנזק שכזה נגרם ואינו קורה וניתן למנעו אלמלא טעויות אנוש. התובע ע"כ זכאי להסבר מצד ביה"ח מדוע לא ניתן היה למנוע נזק זה (ראה סע' 8.3לעיל). המומחים אינם חולקים על כך שע"מ למנוע הנזק הנדון יש לעקוב מעקב צמוד אחר מהלך הלידה ולהסיק המסקנות הדרושות בזמן המתאים. רשלנות המומחה עשויה להתבטא הן בטיב המעקב הן בדרך הטיפול. (ראה סע' 8.2לעיל). במקרה הנדון, בהעדר מסמכים לא ניתן כלל לעקוב אחר טיב המעקב ואופן הטיפול. הן לתובע הן להוריו לא היתה ידיעה, או לא היתה יכולת לדעת בעת האירוע, מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. הם לא יכולים לדעת מה היו האמצעים שננקטו, אם בכלל, למנוע את הנזק. נתונים אלה יכולים להיות רק בידי ביה"ח. הנזק הנדון נגרם עת שהה התובע בנכס שלנתבעים שליטה מלאה בו. ההנחה היא שהן היולדת הן העובר שבביטנה נכנסו לביה"ח בריאים ויצאו כאשר התובע ניזוק. ההנחה המסתברת יותר היא שהיתה רשלנות של ביה"ח. לפיכך מכח סעיף 41לפקודת הנזיקין נטל ההוכחה עובר לנתבעים להוכיח כי לא התרשלו, אם במעקב אחר תהליך הלידה אם בטיפול שניתן. הנתבעים לא הוכיחו דבר, ולא עמדו ע"כ בנטל ההוכחה אשר הועבר אליהם. .9.7התובע לא הוכיח מה מעמדם של הנתבעים 1ו- 2לגביו. עם זאת, הנתבעת מס' 3הודתה באחריותה השילוחית למעשי העובדים בביה"ח. ע"כ עפ"י הראיות שבפני הנני קובע כי הנתבעת מס' 3אחראית לנזקו של התובע בשל כך שלקה בשיתוק בידו השמאלית ע"ש "ארב". בדבר הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יחליט בית המשפט כאשר ינתן פסה"ד בשאלת הנזק.רפואהבית חולים