קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של בנק המזרחי על חוב בחשבון: 1. בפניי תביעה כספית שהוגשה בתחילה בסד"מ כנגד 5 נתבעים לפיה תבע הבנק התובע מספר נתבעים בעקבות חוב שהיה לטענת התובע בחשבון מס' 426484 של הנתבע מס' 1 בשם הפירמה "קול בו אוטו" כשהנתבעים מס' 5-2 ערבים להתחייבות הנתבע כשהנתבע מס' 3 ערב לכל חובותיו והתחייבויותיו של הנתבע מס' 1 לתובע עד לסך של 50,000.- ש"ח צמוד ונושא ריבית, בהתאם לכתב הערבות וההודעה לערב שחתם עליהם. הנתבעת מס' 2 (אשתו של הנתבע מס' 1) ערבה ללא כל הגבלה בסכום. יותר מאוחר נמחקו הנתבעים מס' 4,5 מכתב התביעה (שכן התברר שהם ערבים יחידים). לטענת התובע הנתבע מס' 1 נטל מהבנק אשראי ומשך כספים וחדל מפירעון יתרת החוב בחשבון חרץ התחייבויותיו ודרישת התובע, כשלנתבע מס' 1 אין למעשה כל טענות הגנה, ומדובר באדם שהיה סגן מנהל סניף בנק כשטענותיו הנן בניגוד להודאתו המפורשת בחוב בכתב ההתחייבות מיום 29/07/1996 - ת1/, המהווה הוראת בעל דין בחוב נשוא התביעה, כשהתברר שבניגוד לגרסתו הוא אכן חתום על כתב זה, כשהנתבע מס' 1 מושתק ומנוע מלברור בחובו לחוב. לטענת התובע הנתבע מס' 3 הנו איש עסקים ובעל ידע ניכר בענייני כספים וחתם על כתב הערבות מרצונו הטוב והחופשי לאחר שהבין את משמעות המסמך ולאחר שנמסרו לו כל הפרטים הטכניים. לטענת התובע אין לקבל את טענת הנתבע מס' 3 שלא הבין את משמעות חתימתו כערב לגבי טיב הערבות, ואי הסכמתו לערוב לנתבע מס' 1 מהווה ניסיון להתחמק מחובו כערב, כמו גם טענתי לגבי הגבלת כתב הערבות בזמן. לטענת הנתבעים מס' 1,2 התובע הוליך אותם שולל שלא בתום לב, תוך סירוב להעלאת מסגרת האשראי וגביית ריבית חריגה בניגוד להבטחות שהובטחו לנתבעים, כשהובטח לנתבעים למחול על חיובי הריבית החריגה ולפרוס את החוב המצטבר, תוך הוצאת כספים מהנתבעים. לטענת הנתבעים מס' 1,2 התובעת התחייבה להעמיד לנתבע אשראי במסגרת מאושרת כנטען על ידו, התנתה את מין האשראי בקניית נ.ע תוך פעולות בחוסר תום לב. לטענת הנתבעים מס' 1,2 יש לנכות את הכספים שנגבו ע"י התובע וכן את כל הריבית החריגה שנגבתה החל מחודש 04/94 ועד לחודש 05/96. לטענת הנתבעים מס' 1,2 ת1/ הנו פרי תעתועים שנועד להכשיל ולהטעות ואין לו תוקף ולא מהווה הודאת בעל דין, כשערבותה של הנתבעת מס' 2 בטלה עקב היותה חוזה אחיד ותנאים מקפחים בחוזה אחיד. לטענת הנתבע מס' 3 הערבות שחתם עליה הייתה לחברה בלבד ולא לנתבע מס' 1, וכן הייתה מוגבלת בזמן ל- 3-4 חודשים כשהוא לא ידע בזמן החתימה על הערבות שחשבון החברה ביתרת חובה מעבר ל- 50,000 ש"ח ושלו היה יודע כך לא היה חותם, וכן נאמר לו שהערבות הינה לאשראי עתידי שהבנק עמד ליתן לחברה לתקופה קצרה ולא לחובות שקדמו ליום 21/12/1993 מועד חתימתו על כתב הערבות. לטענת הנתבע מס' 3 לא היה מפגש רצונות בין התובע לנתבע מס' 3 לעניין חתימת כתב הערבות המתמדת להבטחת כל חוב, כשהיו פגמים בהתנהגות התובע בנוגע לפתיחת החשבון ע"ש העסק. לטענת הנתבע מס' 3 יש השלכות להסכם ת1/ כלפי הערבים לאחר משלוח ההתראות וכתב הערבות של הנתבע מס' 3 פקע עקב ת1/. לטענת הנתבע מס' 3 התובע התרשל במתן שני סוגי אשראי באותו חשבון והפיקוח עליו, כשהנתבע מס' 3 כערב הוא לקוח של הבנק, כשהבנק הפר את חובות הגילוי כלפיו ופעל ברשלנות, בחוסר תום לב ובניגוד לכללים, החוזרים, הוראות בנק ישראל וחוק הבנקאות (שרות ללקוח) והכללים שהוקנו מכוחו, והוא מושתק מלדרוש את קיום הערבות מחמת שיהוי. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכי, בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שמדובר בניסיון סרק של הנתבעים מס' 1,2 ושל הנתבע מס' 3 להתחמק מתשלום המגיע לתובע. אני קובע שמדובר במקרה זה באנשי עסקים המתמצאים היטב בענייני עסקים ובנקאות, כשהנתבע מס' 1 היה בעצמו בנקאי והנתבע מס' 3 הוא איש עסקים - מנהל בתחום הנדל"ן ומתמצא בענייני כספים, בנקים וערבויות. אינני מקבל את היתממותם של הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 3 ואת ניסיונם להעלות טענות שונות ומשונות כלפי הבנק שאין בהן כל ממש. בנקודות המחלוקות בין הנתבעים מס' 1,3 לתובע אני מעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה, ומקבל את גרסתם של אנשי הבנק - מר ריין ומר יעקובוביץ' כאמינה ומהימנה עליי. ב. אני קובע שהנתבע מס' 1 לא הוכיח את טענותיו כלפי הבנק. מתברר שהנתבע מס' 1 חתום על ת1/ (למרות שבתחילה טען שלא חתם עליו) וטען טענות תרמית ללא כל ביסוס (ראה סעיף 28 לנ6/). אני מקבל את גרסת מר יעקובוביץ' לגבי חתימת הנתבע מס' 1 על ת1/ בנוכחותו לאחר שראה את הנתונים (עמ' 47 לפרוטוקול שורה 25). אני קובע שהחתימה על ת1/ נעשתה לאחר מו"מ ארוך בין הנתבע מס' 1 לבנק לאחר שנשלחו מספר טיוטות הסכם ושהנתבע מס' 1 ידע היטב על מה הוא חותם לאחר שדיבר עם המנהל, והמסמך הועבר אליו קודם בפקס (ראה עדותם של מר ריין ומר יעקובוביץ' וכן אישור הנתבע מס' 1 לגבי קבלת הטיוטות והמו"מ). אין קשר לאי חתימת הערבים על המסמך לכך שהמסמך אכן נחתם ע"י הנתבע מס' 1 (כפי שהודה בעמ' 74 לפרוטוקול שורה 1) ומחייב למעשה את הנתבע מס' 1 ומהווה הודאת בעל דין מצדו, ולכל הפחות ראיה בכך שהוא הכיר בחוב ולאחר ניהול מו"מ חתם על הסכם להחזרתו (בניגוד כאמור לאמור בסעיף 25 לתצהירו של הנתבע מס' 1 בבר"ל - נ3/). הדבר מהווה לכל הפחות ראיה התומכת בגרסת הבנק ופועלת כנגד גרסת הנתבע מס' 1 לגבי אי קיומו של החוב. הבנק רצה לצרף את חתימת הערבים להסכם, ולכן הומשך לנהל מו"מ ונשלחה טיוטה נוספת. מעבר לכך שכתב ההתחייבות ת1/ מחייב למעשה את הנתבע מס' 1 הוא מהווה כאמור ראיה לגבי החוב והודאת הנתבע מס' 1 בחוב, דבר שאינו מסתדר עם כל הטענות שמעלים הנתבעים מס' 1,2 כלפי הבנק. ג. אני דוחה את טענות הנתבעים מס' 1,2 לעניין חוזה אחיד ותנאי מקפח שאני קובע שלא הוכחו בפניי ואין בהן כל ממש, כשמדובר בעסקאות כלכליות מקובלות שביהמ"ש נוטה לא להתערב בהן. ד. אני מעדיף את גרסתו של מר ריין ומר יעקובוביץ' על פני גרסת הנתבע מס' 1 שכאמור הוא בעצמו היה בנקאי, אין בידו כל מסמך בכתב לגבי הטענות להבטחות הבנק, להגדלת האשראי בניגוד לבקשות הקיימות (נספחים ז-יג לתצהירו של מר ריין המעידים על ביטוי לבקשות הקיימות). המסמכים מדברים בעד עצמם ואני קובע שמסגרת האשראי נקבעה מלכתחילה בנספח ז' ל- 30,000 ש"ח וכך נשארה עד לחודש 06/94. אין כל ביסוס גם לטענות הנתבעים מס' 1,2 לגבי אילוץ לרכוש ניירות ערך, טענות שלא הוכחו, הפעולות נעשו על ידי הנתבע מס' 1 ללא קשר וזיקה למסגרת האשראי (כשמדובר סה"כ ב- 20,000 ש"ח) (ראה עמ' 66, שורות 24-20). גם ההפקדות, שלגביהם טוען הנתבע מס' 1, מופיעות בדפי החשבון (נספח יא לתצהירו של מר ריין). לא מצאתי כל טענה של ממש בגרסת הנתבע מס' 1 שהייתה לא ברורה, משתנה ושונה מתצהירו. כל זאת בזמן שחתם על ת1/, בהיותו אדם מבין ומתמצא בענייני בנקאות, ולאחר שאני קובע שקיבל הסברים מספיקים מנציגי התובע שעדותם העקבית נתמכת גם במסמכים. ה. הנתבעת מס' 2 לא נתנה תצהיר מטעמה ולא מצאתי כל ממש בטענות שהועלו לגביה כערבה מלאה לכל התחייבויות הנתבע מס' 1. ו. לגבי הנתבע מס' 3, מדובר כאמור באיש עסקים המבין בערבויות, ואינני מקבל את גרסתו, שאינה הגיונית גם, שלא הבין על מה חותם ושלא ידע מה מצב החשבון. הנתבע מס' 3 הודה בביהמ"ש שידע שהחשבון ביתרת חובה (עמ' 58 לפרוטוקול, שורה 22), כשמדובר באיש עסקים גדול המכיר את הנתבע מס' 1 עשרות שנים ונמצא אתו בקשר שוטף. אינני מקבל את היתממותו של הנתבע מס' 3 לגבי אי ידיעתו על כך שלא מדובר בחברה אלא בעסק ושהוא סבר שהוא ערב לחברה בלבד למשך 3-4 חודשים. אני מעדיף בעניין זה את גרסתם של אנשי הבנק על פני עדות הנתבע מס' 3 שגרסתו מגמתית, מתחמקת ואינה הגיונית (ראה עדות מר ריין בעמ' 42, שורות 28-27 ועמ' 43, שורות 6-5). אני מקבל את גרסת מר ריין לגבי ההסברים שניתנו לנתבע מס' 3 לגבי כתב הערבות, כפי שעולה גם מחתימתו של הנתבע מס' 3 על כתב הערבות ועל ההודעה לערב בגין הערבות המתייחסת גם לעתיד. הנתבע מס' 3 מכיר היטב את הנתבע מס' 1 וקשה לקבל את טענתו שלנתבע מס' 1 הייתה חברה ושהוא העדיף דווקא לחתום כערב לחברה ולא לאדם פרטי, גרסה שאינה הגיונית (ראה עמ' 55,58 לעדותו של מר מנדל) - גרסה תמוהה ולא הגיונית. הערבות היא לחשבון של העסק שאינו חברה, ומי שעומד מאחורי העסק הנו הנתבע מס' 1 שערבות הנתבע מס' 3 באה כבטוחה לחשבון (ראה עדות הנתבע מס' 1), והדבר גם מצוין מפורשות בנ4/ סעיף 1 שאין משמעות לשם. טענות הנתבע מס' 3 עומדות בניגוד לאמור בכתב הערבות ובהודעה לערב, מסמכים המדברים בעד עצמם (נ3/ ונ4/). גם הטענה לעניין ההגבלה בזמן ל- 3-4 חודשים, עומדת בניגוד לשם הערבות "ערבות מתמדת" בניגוד להגיון ובניגוד לניסיונו של הנתבע מס' 3 כאיש עסקים היודע שעל הדברים להיות רשומים. הנתבע מס' 3 הודה בעצמו שלא ביקש פרטים בבנק ולא שאל מה הביטחונות, וכן שהערבות מתחדשת בזמן (עמ' 60-58 לפרוטוקול). והנה, למרות שהנתבע מס' 3 קיבל בחודש 04/96 מכתב התראה שהנתבע מס' 3 קראו, הוא לא עשה דבר במשך שנים ולא פנה לבנק לגבי טענתו לעניין פקיעת הערבות בשנת 1994, והדבר תומך גם כן בגרסת התובע. ז. הטענות המשפטיות שמעלה הנתבע מס' 3 והאסמכתאות שמביא לעניין חובת הגילוי, תום הלב וחובות הבנק כלפי הערב, כבודם במקומם מונח, אך אין להם כל קשר למקרה הנוכחי שבו אני קובע שהנתבע מס' 3 הבין וידע היטב על מה הוא חותם, ידע שהחשבון ביתרת חובה, ידע שהערבות הינה מתמדת, ולא שאל שאלות ולא טען טענות במשך שנים, ורק משנתבע לשלם את החוב וביודעו שמצבו הכלכלי של הנתבע מס' 1 בכי רע הוא מנסה להתחמק מתשלום החוב בטענות שאין בהן כל ממש. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה כנגד הנתבעים מס' 1-3 ומחייב את הנתבעים מס' 1,2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כמפורט בסעיף 11.1 לכתב התביעה, ואת הנתבע מס' 3 לשלם לתובע את הסכום המפורט בסעיף 11.2 לכתב התביעה (50,000.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בסעיף זה). התובע יגיש פסיקתא תוך שבועיים ימים מהיום. בהתחשב בכך שבתיק זה נוהלו ישיבות רבות וחקירות ארוכות וכן הנתבעים דרשו מסמכים רבים ובקשות שונות שהאריכו את הדיון, אני מחייב את הנתבעים מס' 1-3 ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. חוב בחשבוןבנקחוב