קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תלונה של מתנדב משמר אזרחי נגד נהג: 1. ביום 13.11.96 בשעה 10: 01 נסע קוטנר, (מתנדב משא"ז/ית"מ) ברכבו הפרטי בכביש המע"ר לכיוון העיר. קוטנר נעמד מאחורי רכב פרטי מסוג B.M.W בצבע שנהב, (להלן - הרכב השני), ותוך כדי המתנה ראה כי נהג הרכב השני מחזיק מכשיר פלאפון בידו השמאלית בצמוד לאזנו השמאלית. כשהרמזור התחלף לירוק - פתח נהג הרכב השני בנסיעה כשעודנו מחזיק במכשיר הפלאפון בידו השמאלית, והמשיך בנסיעה ברחוב בצלאל כשעודנו מחזיק בפלאפון כמתואר. 2. קוטנר רשם את פרטי הרכב האמור, כולל מספר הרישוי שלו, בעודו עומד, ולאחר מכן העביר את הפרטים שכתב לדף הגשת תלונה (ת1/). בדף התלונה נרשם כי מספר הרכב השני הוא 80-872-08. 3. לאחר שהעביר את הפרטים לדף התלונה - השמיד קוטנר את הפתק המקורי עליו רשם את פרטי הרכב השני. 4. על סמך פרטי הרכב השני שהביא קוטנר - הוגש כתב אישום נגד המערער המחזיק ברכב פרטי מסוג B.M.W, בצבע שנהב, שמספרו 80-872-08. 5. ביום 2.3.98 התייצבו המערער ובא כוחו בבית המשפט לתעבורה. המערער כפר בעובדות כתב האישום והוסיף: "לא זכור לי שדברתי בטלפון. יש לי דיבורית ברכב. אין לי מה לעשות שם בשעה כזאת בבוקר". 6. התיק נקבע להוכחות וביום ההוכחות העידו יואל קוטנר מטעם התביעה, והמערער - מטעם ההגנה. 7. בעדותו בבית המשפט העיד קוטנר על עצמו כי צבר 18 שנות ניסיון באכיפת חוקי התנועה, הוא די מיומן בזיהוי פרטים מזהים, וברגע שרשם את מספר הרכב השני - רשם בוודאות את המספר הנכון (ע' 3). 8. קוטנר חזר והבהיר בעדותו בבית המשפט כיצד הוא נוהג להגיש תלונות נגד עברייני תנועה (כ30-40- תלונות בשנה) וכיצד הוא רושם את פרטי הרכב העבריין. קוטנר הודה כי אינו יכול לזהות את נהג הרכב. הוא הכחיש ששמר את מספר הרכב בזיכרונו ורשמו רק יותר מאוחר, והבהיר כי הוא רושם את פרטי הרכב רק במצב עמידה כדי לא לגרום לסכנה, ואם אינו מצליח בכך - אינו שולח תלונה. 9. המערער נשאל בעדותו בבית המשפט ביום 7.5.98 אם היה ברכבו ברח' בצלאל ביום 13.11.96 - והכחיש זאת. כן נשאל אם הוא זוכר אירוע שהיה לו באותה סביבה וענה כי אינו זוכר. עוד הוסיף המערער כי אין לו כל פעילות שהוא יכול לזכור או מישהו שהוא צריך להגיע אליו ברחוב בצלאל. המערער הוסיף כי יכול להיות ששוחח בטלפון בזמן הנהיגה באותו מועד - אך אם שוחח עשה זאת באמצעות הדיבורית (ע' 5). 10. בית המשפט קמא התרשם לחיוב מעדות קוטנר, שהוא בעל ניסיון ברישום עבירות תנועה, ומן העובדה כי הפרטים שמסר קוטנר - תואמים לרכבו של המערער, הן לגבי סוג הרכב (B.M.W), הן לגבי הצבע (שנהב), והן לגבי מספר הרישוי. 11. בית המשפט העדיף את הקפאת הזכירה של קוטנר - שרשם את פרטי הרכב השני בזמן אמת, על פני העדר הזיכרון של המערער, והעדר כל תמיכה בכפירתו. 12. בית המשפט קמא ציין כי המערער לא המציא יומן פגישות שהיה בו כדי להראות היכן היה המערער במועד הנקוב בכתב האישום כמועד ביצוע העבירה, והסתפק בטענה "שאין לו מה לעשות שם". כמו כן ציין בית המשפט קמא כי המערער טען בעדותו שיש לו דיבורית ברכבו, אך לא המציא אישור על קיומה, ואף לא המציא פירוט שיחותיו הטלפוניות מהפלאפון, דבר שיכול היה ללמד אם שוחח בכלל בפלאפון בשעת העבירה. 13. בשל האמור - ראה בית המשפט קמא להרשיע את המערער, וגזר עליו קנס בסך 750 ש"ח. 14. המערער מערער על ההרשעה, וחזר בפני על הטענות שטען בפני בית המשפט קמא. 15. המערער אינו טוען כי קוטנר שיקר בכוונה תחילה, אלא כי קיימת אפשרות סבירה שטעה ברישום מספר הרכב, שכן ידוע הוא כי יבואני רכב מקבלים מספרי רישוי עוקבים לדגמי הרכב שברשותם, ודי שתיפול טעות באחת הספרות שרשם קוטנר - על מנת שיורשע אדם חף מפשע. 16. כבר אמרתי ביום 27.10.97 בפסק דיני בע"פ 1065/97 דדש נ' מ"י כי אין צריך לומר כי אין אדם שאינו טועה ובמיוחד ברישום מספרים. 17. עם זאת, אין די בטענה גרידא שאדם עלול לטעות ברישום מספרים - על מנת לזכות אוטומטית מאשמה. 18. המערער לא יכול היה לזכור ביום 7.5.98 שביום 13.11.96 לא נסע ברחוב בצלאל. אין מדבור באזור מרוחק שאדם איננו מגיע אליו בדרך-כלל אם אין לו מה לעשות שם, אלא במרכז העיר ממש, וברחוב המנקז אליו כלי רכב הבאים מכיוונים שונים למרכז העיר - שם נמצאים מקום מגוריו ומקום עסקו של המערער. אי לזאת הטענה "אין לי מה לעשות שם" - איננה ראייה ברורה וחד-משמעית כי המערער לא עבר ביום 13.11.96 ברחוב בצלאל. 19. למערער היו כמה אפשרויות לחזק את גרסתו שהוא לא היה נהג הרכב העבריין: הייתה לו אפשרות להמציא את יומן הפגישות שלו - ולהוכיח אליבי ליום ושעת העבירה; הייתה לו אפשרות להמציא אישור בכתב או קבלה על התקנת הדיבורית ברכבו קודם מועד העבירה; (אמנם עדיין לא הייתה בכך ראייה כי לא שוחח בפלאפון שלא באמצעות הדיבורית, אך היה בכך כדי לחזק טענתו שלא היה זקוק לשיחה בפלאפון בצמוד לאזנו - אם הייתה לו ברכבו דיבורית באותה עת); למערער הייתה אפשרות להמציא את פלט הפלאפון שלו למועד הרלבנטי, שהרי הסיכוי שבדיוק באותה שעה שוחח בפלאפון - היא אפשרות קלושה למדי, והיה בכך משום אליבי חזק. המערער לא המציא אישור מיבואן הרכב על קיומם של כלי רכב מסוג B.M.W בצבע שנהב - שמספריהם דומים למספר הרישוי של רכבו. 20. המערער לא תמך את עדותו, שכולה עדות השערה, שכן אינו יכול לזכור בוודאות מה עשה ביום ובשעת העבירה - באף ראייה שהייתה ברשותו ואשר יכול היה להמציאה. 21. בנסיבות אלו צדק השופט המלומד קמא כשראה לסמוך על עדותו של קוטנר ועל מיומנותו ברישום פרטי הרכב השני, שכן טענה בעלמא של אפשרות לטעות ברישום סיפרה במספר הרישוי של הרכב - אין די בה כדי לעורר ספק סביר במקרה כגון זה, כאשר ברשות המערער היו אפשרויות להמציא ראיות קונקרטיות לתמוך בכפירתו, והוא נמנע מהבאתן. 22. נוכח כל האמור - לא ראיתי הצדקה להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט קמא, ואני דוחה את הערעור. התנדבות