קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום כוננות לעובדי מד''א: .1ההליך .1בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט רבי - דן יחיד; תב"ע מג/91-2) התבררה תובענה של שלושת המערערים (להלן - העובדים) נגד המשיבה (להלן - מגן דוד אדום) בעתירה לחייבה בתשלום יתרת רכיב שכר המכונה "תמורת כוננות", בגין פרק זמן שמיום 1.3.1977ועד יום .30.10.1982 בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורם של העובדים לבית-דין זה. .2העובדות שלא היו שנויות במחלוקת והצריכות לערעור זה הן: א) כל אחד מהעובדים עובד ועבד בזמן הרלבנטי בסניף מגן דוד אדום בקרית גת; ב) בעד פרק הזמן שעד 1.11.1982שילמה מגן דוד אדום לעובדים "תמורת כוננות" בשיעור של שעתיים שכר כנגד שבע שעות כוננות בימי חול ושלוש שעות שכר כנגד שמונה שעות כוננות בשבתות; החל ממשכורת חודש נובמבר 1982משתלמת "תמורת כוננות" בשיעור של שעתיים שכר כנגד שלוש שעות כוננות. .2.1א) על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיום 20.12.1970שבתוקף "נספח" מיום 8.6.1973היה בתוקף עד 31.3.1974(להלן - "הסכם 1970"). אותו הסכם קיבוצי ו"הנספח" הם בין מגן דוד אדום - הוועד הפועל, והסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים - הוועד המרכזי, וחתום עליו גם ארגון עובדי מגן דוד אדום בישראל - הורעד הארצי. הסעיף הרלבנטי שבו (סעיף 4) מובא בסעיף 3שלהלן; ב) ביום 19.5.1980התקיימה ישיבה שבה השתתפו נציגי ההנהלה של מגן דוד אדום, "נציגי העובדים - כל חברי ועד העובדים הארצי" ו"נציגי ההסתדרות" - שלושה, שהם, כנראה, חברי הוועד המרכזי של הסתדרות הפקידים. סעיפים רלבנטיים מהפרוטוקול של אותה ישיבה (להלן - "סיכום 1980") מובאים בסעיף 3שלהלן; ג) ביום 1.11.1982התקיימה ישיבה שבה השתתפו נציגי ועד העובדים הארצי (של מגן דוד אדום) ונציג הנהלת מגן דוד אדום. סעיפים רלבנטיים מהפרוטוקול של אותה ישיבה (להלן - "פרוטוקול 82") מובאים בסעיף 2שלהלן. .2.2בין שני התאריכים - 8.6.1973(תאריך הנספח להסכם הקיבוצי 1970, פסקה 2.1(א) לעיל) ו- 1.11.1982(תאריך הפרוטוקול מיום 1.11.1982) (סעיף 2.1 (ג)), באו פעולות אלה: א) ביום 24.2.1977התקיימה ישיבה "בין נציגות ועד עובדי מד"א בישראל לבין הנהלת מד"א בישראל. אשר הוסכם באותה ישיבה סוכם בכתב (להלן "סיכום פברואר 1977") והסעיפים הרלבנטיים שבו (הסעיפים 1, 2, 4, 6, 7) מובאים בסעיף 3שלהלן; ב) ביום 28.2.1977נחתם "זכרון דברים" בין המדינה ומעבידים אחרים בסקטור הציבורי כמפורט שם, וביניהם לא נכלל מגן דוד אדום, לבין "ההסתדרות" - המחלקה לאיגוד מקצועי, הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים. אותו "זכרון דברים" היה לאחר מכן ל"הסכם קיבוצי" כדין (להלן ההסכם הקיבוצי - מרכז השלטון המקומי). סעיף 4שבאותו הסכם קיבוצי אומר - "התמורה בעד כוננות לעובדים הזכאים לה על-פי התנאים המפורטים בתקשי"ר, או בהסכמים, תהיה בשיעור של שכר רגיל של 2שעות בעד כל 3שעות של כוננות. יתר התנאים הנוגעים לעניין זה נשארים בתוקפם". .2.3ביום 18.4.1977כתב מנכ"ל מגן דוד אדום להנהלת מגן דוד אדום כתב, עם העתקים לוועדי העובדים, שבו למעשה חזרה על הוראות הסכם קיבוצי 28.2.1977, כולל ההוראות בדבר "כוננות" ובסופו המלים "הנכם מתבקשים לנהוג בהתאם"; ברוח דומה בא מכתב המנהל הכללי מיום .5.6.1977 .2.31על אף האמור בשני המכתבים האמורים לא פעלו לפיהם ולא שולמה, עד ל"פרוטוקול 83", "תמורת כוננות" בשיעור שמעבר לזה אשר הגיע לפי "הסכם קיבוצי 1970", ומאז "פרוטוקול 82" משתלמת "תמורת כוננות" בשיעור האמור שם ואותו תבעו למעשה בכתב התביעה - למפרע מיום .1.3.1977 .3"הסכם 1970" (סעיף 4) "תשלום עבור כוננות המרכז ו/או ההנהלה קובעים את הצורך בכוננות ואת משך הכוננות לכל תפקיד ובכל מקרה. התשלום בעבור הכוננות יהיה: א - בימי חול - 2/7מהשכר הרגיל בעבור שעות כוננות בפועל; ב - בשבתות - 3/8מהשכר הרגיל בעבור שעות כוננות בפועל; ג - העובדים מדרגות י"ז ומעלה אשר יהיו בכוננות לפי דרישת ההנהלה, היינו, עבור שעות כוננות בפועל, יהיו זכאים ל- 3/9מהשכר הרגיל". "סיכום פברואר 1977" (סעיפים 1, 2, 4, 6ו-7) " .1תוקפו של סיכום זה הוא מיום 1.4.1976ועד יום .31.3.1978 .2ההסכמים המוסכמים בין הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים ומרכז השלטון המקומי, יחולו על כל עובדי מגן דוד אדום. .4א) לצורך הפרשת העובד והמעביד לקופת התגמולים יחושבו גם התוספות כלהלן: תוספת כוננות קבועה. תוספת משמרות קבועה - 'התוספת הניתנת לעובד בגין עבודה קבועה במשמרות'. 3) תוספת נהיגת אמבולנס. ב) לצורך הפרשות לפיצויים תחושב גם התוספת לנהיגת אמבולנס. .6הוסכם לעדכן את כל התוספות הקבועות בהתאם לנהוג בשירות הציבורי. .7הוסכם להצמיד את מענק הביגוד לתוספת היוקר המשולמת במשק". "סיכום 1980" (סעיפים 1ו-4) " .1הנהלת מגן דוד אדום מכבדת ותכבד את כל ההסכמים הקיימים בינה לבין העובדים במד"א ישראל במלואם, לרבות התחולה. .4 המצב הקיים והתשלומים ששולמו במד"א ב- 31דצמבר 1979יישמרו. הנהלת מד"א תוציא הוראה להחזיר לעובדים באותם סניפים שהתשלומים הופסקו את הכספים המגיעים להם והוועד הארצי יוציא הוראה לעובדים לחזור ולבצע את כל הפעולות אשר בוצעו עד למועד זה. החזר התשלום יבוצע יחד עם משכורת חודש מאי ולא יאוחר מחודש יוני .1980במסגרת הסכם זה וכל עוד הוא בתוקף, מוסכם בין כל הצדדים כי ביצוע התשלומים האמורים לא יהווה תקדים וכל בסיס לדרישה בסניפים אחרים או במרכז". "פרוטוקול 82" (סעיפים א' ו-ג') א - בהמשך לישיבה מיום 21.9.1982הוחלט על דעת ההנהלה וועד העובדים הארצי כי החל מ- 1.11.1982התמורה בעד כוננות לעובדים הזכאים לה (לתמורה) על-פי ההסכמים הקיימים תהיה בשיעור של שכר רגיל של 2שעות בעד כל שלוש שעות כוננות. יתר התנאים הנוגעים לעניין הכוננות נשארים בתוקפם. ג - הוועד הארצי מבקש לציין בפרוטוקול ההודעה הבאה: 'הוועד הארצי שומר לעצמו את הזכות לפנות למוסדות המתאימים עבור כיבוד הסכמים החל מ- 3.72בדבר תשלום דמי כוננות'". .4בכתב התביעה ראה פרקליטם של העובדים, כמקור הזכות, הסכם קיבוצי ("בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי החל על הצדדים לתביעה זכאים העובדים" החל מיום 1.3.1977"). .4.1הפרקליט שייצג את מגן דוד אדום סיכם ראשון את טענותיו, ולהלן עיקרן: א) בסעיף 2שב"סיכום פברואר 1977" מדובר ב"ההסדרים המוסכמים" ומלים אלה יש לפרש כמכוונות רק להסדרים "כפי שהיו קיימים ביום 24.2.1977"; ב) "סיכום פברואר 77", תוקפו הוגבל עד ליום 31.3.1978", כאמור בסעיף 1 שבמסמך; ג) "סיכום פברואר 1977" הוא בגדר "הסכם על-ידי איזכור", משקף מצב קיים ולא עתידי; אם רצו להיות קשורים גם בהסדרים שייקבעו בעתיד, חייבים היו לאמור זאת במפורש, באשר "במערכת עצמאית מדובר"; ד) "סיכום 1980" מחזק את הפירוש האמור, באשר "הסדיר את מכלול היחסים שבין הצדדים עד לאותו מועד וכאמור במסמך "המצב הקיים והתשלומים ששולמו במד"א ב- 31.12.1970יישמרו..."; ה) פעלו באיחור, ולכן "קיים השתק". .4.2בסיכומיו אמר הפרקליט המלומד אשר ייצג את המערערים, כי - א) "התביעה מבוססת" על ההסכם הקיבוצי - מרכז השלטון המקומי (פסקה 2.2(ב) לעיל), אשר "מזכה את העובדים (התובעים) עקב 'אימוצו' בהסכם שנחתם ביום 24.2.1977" (הכוונה ל"סיכום פברואר 77"); ב) ביום " 24בפברואר נכרת חוזה בין ועד העובדים של התובעים ובין הנתבע" ואת הדיבור "ההסדרים המוסכמים" יש לפרש כמכוון גם לאלה שיבואו אחרי 24בפברואר 1977, וכך פרשו את המסמך גם נושאי תפקידים אחראיים במגן דוד אדום; ג) "סיכום פברואר 1977" מהווה "תנאי מכללא" בחוזה האישי של כל אחד מהעובדים, באשר מתקיים בו כל הדרוש לכך - "ודאות" ו"חד משמעות", וכמתחייב עקרונית מפסק-הדין בעניין ראובן ושמעון, [1] - אך בשוני שלטובת התובעים; ד) "טענת 'ההשתק' ו'הוויתור' אינם תופסים". .5בפסק-הדין שבערעור נאמר: א) בית-הדין האזורי "נוטה יותר לקבל את דעתו של בא-כוח התובעים, היינו שאותם צדדים התכוונו להחיל עליהם גם הסדרים עתידיים ולאו דווקא 'לצלם מצב'"; ב) כי המסמך מיום 24.2.1977(כאמור) איננו "'הסכם קיבוצי' על-פי אמות המידה של החוק. מסמך זה הוא 'הסדר קיבוצי' ולהסדר שכזה יש נימוקים משפטיים - 'הוודאות' וגם מן ה'חד-משמעיות' ואותה הוראה באה לאמץ הוראה ברורה ('ודאית') ו'חד-משמעית') (ראה ראובן ושמעון, [1])"; ג) "המסמך (ש)נחתם הוא בבחינת מסמך לטובת צד ג' שניתן על-פי ההלכה לתבוע על פיו"; ד) "סיכום 1980" הוא הסכם קיבוצי, ו"שם קץ לטענת התובעים בדבר תשלום 'דמי כוננות' כפי שהיא" וגם "עולה בעליל, כי אכן היתה 'שינה עמוקה', כל אותה תקופה, של התובעים". .6במהלך הדיון בערעור עלו, למעשה, כמעט כל השאלות שעמדו לדיון בביתהדין האזורי. בא-כוח המערער ריכז טענותיו בשאלת "השיהוי" - ובין היתר טען, כי לא היה שיהוי, מאחר ובמשך זמן ממושך "לא ידעו" ועל כן אין מקום לטענת שיהוי וויתור. כנגד זה ריכז פרקליטה של מגן דוד אדום את טענותיו סביב הפירוש של המלים "ההסדרים המוסכמים" שב"סיכום פברואר 1977", וסביב הטענה, שכלל לא קמה זכות מכוח אותו סיכום, גם לא בגדר "תנאי מכללא" בחוזה אישי. תזרה גם, מפי פרקליטו של מגן דוד אדום, הטענה ש"סיכום פברואר 1977" תוקפו רק לשנה אחת; טענה, שפרקליטם של העובדים דחה בנימוק, שסעיף 2במסמך עומד בפני עצמו ואינו קשור בסעיף 1שבמסמך. .7עקב פרישתו של אחד מחברי המותב ובהסכמת של הצדדים ניתן פסק-הדין בהרכב שונה מזה שישב בדיון. .Iiפסק-הדין .1פרקליטם של העובדים ביקש לראות את מקור הזכות, שמכוחה תבעו שולחיו את יתרת "תמורת הכוננות" - ההפרש בין מה ששולם עד לחודש נובמבר 1980, מכוח "ההסכם הקיבוצי 1970" לבין מה שתבעו ב"סיכום פברואר 1977". אכן מאותו "סיכום" - ממהותו, פירושו ונפקותו - ייגזר הערעור. .2מכתב התביעה היה מקום ללמוד, כי את "מקור הזכות" מבקשים לראות ב"הסכם קיבוצי - מרכז השלטון המקומי" (סעיף 2.2(ב) שבחלק iלעיל), אך ב"סיכום" ביקשו לראות אותו הסכם קיבוצי לא כמקור ישיר, אלא "עקב אימוצו" ב"סיכום פברואר 1977" (סעיף 4.2(א) שבחלק iלעיל). נידרש, איפוא, לאותו "סיכום", ולאחר מכן בהקשר לפירוש - נידרש ל"אימוץ". .3מי השתתף בישיבה שבה "סוכם" אשר הועלה לאחר מכן על הכתב שבו מדובר? השתתפו בה "נציגות ועד עובדי מד"א בישראל" ונציגי הנהלת מד"א בישראל. "נציגות עובדי מגן דוד" ודאי וודאי אינה גוף הכשיר להיות צד לחוזה כל שהוא. אותה "נציגות", ואף לא אותו "ועד", אין להם מעמד במשפט הכללי - לזכויות או לחובות. ואשר למעמד במשפט העבודה הקיבוצי - נפסק כבר לא אחת, כי כוחו נגזר מכוחו ומעמדו על-פי חוקת ארגון העובדים היציג שבמסגרתו הוא פועל. אמור מעתה, כי כלל לא היו שני צדדים שהסכם ביניהם יכול להביא ל"חוזה" - לא חוזה רגיל ומכל שכן לא חוזה ("הסכם") קיבוצי; הן לאחד והן לשני צריך שניים, אם כי קיים שוני ומיוחד לדרוש לשני. .4פירוש "כתב הסיכום" כשלמות ובהקשר התעשייתי-מפעלי, אם אין עומדים על כך שהכל התנהל שלא כשורה, יכול להביא לפירוש זה: יחסי העבודה במגן דוד אדום הם קיבוציים ומוסדרים, לפחות מאז 1970, בהסכם קיבוצי, אשר לפי החומר שהובא לבית-הדין היה בתוקף עד ליום 31.3.1974(סעיף 2.1שבחלק iלעיל). הצדדים לאותו הסכם היו "ההסתדרות" - הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים הוועד המרכזי, ומגן דוד אדום בישראל - הוועד הפועל. לא הוכח ולא הוסבר מה היה המצב בין 1.4.1974לבין .31.3.1976מ"סיכום פברואר 1977", מכולו ובמיוחד מסעיף 1שבו (סעיף 3שבחלק iלעיל) למדים, שהתנהל משא-ומתן להסדרת תנאי העבודה ויחסי העבודה לפרק הזמן 1באפריל 1976- .31.3.1978משא-ומתן כזה, בין המעביד לבין ועד עובדים, מקובל, אך אין פירושו שהעלאה על הכתב של כל אשר סוכם והוסכם עליו וכל אשר הוחלט להביא להכרעה על-ידי "ההסתדרות" והמעביד, בפני גורם שלישי (סעיף 8) וכל אשר נשאר פתוח (סעיף 9) כבר מהווה "הסכם". יותר סביר להניח, כי במסגרת ההקשר התעשייתי-המפעלי, התכוונו לכך, ש"המוסכם" ישמש להסכם קיבוצי שייחתם על-ידי ארגון העובדים היציג, כדוגמת "הסכם קיבוצי 1970". ראיית "הסיכום" כשלמות, במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים הקיימים במקום העבודה וכביטוי לשלב מוקדם במשא-ומתן לקראת הסכם קיבוצי לשנת 78-1976, היתה גם מביאה לשאלה, אם ניתן לשלות ממנו פריט זה או אחר ולראות בו הוראה מחייבת, עת השאר (סעיף 8או סעיף 9) נותרים "באוויר". .5הן ההליך בבית-הדין האזורי והן מהלך הדיון בערעור זה לא היו על הפסים הנשמעים מהסעיף הקודם, ולא נשנה פסים בשלב זה. יש איפוא, לראות את "סיכום פברואר 1977" כפי שהועמד לדיון. בראיה זאת - אין הכתב "הסכם קיבוצי", אין הוא "חוזה", באשר אין הוא מעיד על המוסכם בין שניים שלהם "כשרות" (הכוונה ל"נציגי הוועד - סעיף 3לעיל) ובאין המסמך "חוזה", אין סעיף 2שבו חוזה לטובת צד שלישי (לשון סעיף 5שבפסק-הדין שבערעור (סעיף 5(ג) שבחלק iלעיל)). .6עד כאן מיון לשלילה של ה"סיכום". וכיצד יש למיין את המסמך מיון חיובי? אם מתעלמים מהאמור בסעיף 4לעיל, ואכן מתעלמים אנו מאותו סעיף - יש למיין את ה"סיכום" ולשבצו במסגרת המושג הכללי, "שם העצם הכללי" - "הסדר קיבוצי". על אותו מושג נאמר לאחרונה, שהינו "שם עצם קיבוצי", ועליו נאמר: "תוכנו ומשמעותו - נקבעים על-ידי ה'יחיד', 'הפרט', שאותו שם עצם קיבוצי כולל. אם הנכלל הוא חוזה הרי נפקותו המשפטית נובעת מהיותו חוזה; אם הנכלל אינו חוזה, אלא 'הסכם קולקטיבי' במשמעות כפי שגובשה בפסק-הדין בעניין ראובן נ' שמעון (שם, [1], סעיפים 18-21), הנפקות, או ליתר דיוק העדר הנפקות, במישור המחייב שבין הצדדים, היא פועל יוצא ממעמדו של הסכם קולקטיבי, ובמישור היחסים בין מעביד לעובד כפרט הנפקות היא מדיני חוזים, כ'תנאי מכללא', אם מתקיים המתחייב ל'תנאי מכללא' בחוזה. אם ניתן למצוא מכנה משותף לכל אשר מיוצג על-ידי 'הסדר קולקטיבי', הרי זה אי-היותו 'הסכם קיבוצי'. מהשלילי עדיין אינו עולה החיובי, כמשותף". (דב"ע מד/59- 3[2], אברהם טרר ומשה מאוטנר - מדינת ישראל, בע' 41). .7הקושיה מצטמצמת, איפוא, והיא - האם מתקיים ב"סיכום פברואר 1977" החיוני ל"תנאי מכללא". בשל המיוחד בחוזה העבודה האינדיבידואלי-הדרך והנסיבות שבהן הוא נכרת, משך חייו ופעולתו - ממלא התנאי מכללא תפקיד רב משקל בהרבה משתנאי מסוג זה ממלא בחוזים אחרים. יחד עם זאת חיוני שיישמר בו העיקר, והוא, שמה שבו מבקשים לראות "תנאי מכללא" יהיה בגדר "המובן מאליו" כמקובל וכמוסכם על הצדדים (פסק-הדין בעניין ראובן ושמעון, [1], בע' 141והמקורות המובאים שם). .8אחד התנאים לכך, שמה שבו מדובר יהיה בגדר "תנאי מכללא", הוא שיענה על מבחן ה"וודאות" וה"חד-משמעות". האמנם מתקיימים בעומד לדיון שני אלה? התשובה היא - לא. לתשובה זאת מגיעים בשתי דרכים: האחת - מלשון הסיכום עצמו; השניה - מהמעשה, מהמציאות בשטח. .9מלשון הסיכום עצמו כיצד? לא כל הסעיפים שב"סיכום פברואר 1977" עומדים באותו מישור; לא הרי הלשון שנקטו בסעיף 2, כהרי הלשון שנקטו בסעיפים 4, 6, או 7(מובאים בסעיף 3שבחלק י לעיל): בסעיף 4- נורמה העומדת בפני עצמה; בסעיף 6- "לעדכן את כל התוספות הקבועות בהתאם לנהוג בשירות הציבורי; בסעיף 7- "להצמיד את מענק הביגוד לתוספת היוקר המשולמת במשק. ואילו בסעיף 2הרלבנטי נקטו בלשון - "ההסדרים המוסכמים בין... יחולו על כל עובדי מגן דוד אדום". לו בחוזה היה מדובר היינו אומרים, כי יש כאן המכונה "חוזה תוך הפניה" .contract by referenceלא ברור מהו היקף "ההסדרים המוסכמים שבהם מדובר; לא ברור, על כל פנים לא ברור חד-משמעית - מה פירוש, במישור הזמן, "מוסכמים"; האם פירושו - "מוסכמים" בזמן ההסכם או, כגרסה האחרת, "מוסכמים" מזמן לזמן. הפשט הוא, וכך אפשר לראות "חוזה תוך הפניה", שהכוונה היא לקיים ולידוע, ולא לעתיד לבוא והבלתי-ידוע. כאשר לעתיד לבוא יתכוונו, יתנו לאותה כוונה ביטוי ברור ולפחות יידרשו למלה "להצמיד" כפי שעשו בסעיף .7 ענייננו אינו מחייב תשובה חד-משמעית לכל המתעורר מבחינת "חוזה תוך הפניה" ולשון הקשר בין החוזה למקור אחר. לענייננו מספיק הספק, אי-הבהירות והדו-משמעות, בכדי לשלול קיומו של תנאי מכללא. .10מההלכה למעשה. לא חלקו על כך, ש"תמורת הכוננות" אשר תובעים מכוח "סיכום פברואר 1977" מעולם לא שולמה, על אף שדרשו זאת; אותו תשלום היה נשוא משא-ומתן ואף שימש סיבה לפעולה "ישירה" שלא על דעת ארגון העובדים היציג. לשון אחר, המעביד - מגן דוד אדום, מלכתחילה יצר מצב עובדתי שהינו בגדר היפוכו של "מובן מאליו", כי אחד מתנאי העבודה המוסכמים הוא תשלום "תמורת" כוננות מעבר לקבוע בהסכם הקיבוצי החל אותה עת - "הסכם קיבוצי 1970". לעובדה, כי לא שולמה "תמורת כוננות" בשיעור שהוא נשוא התביעה, מכוח "סיכום פברואר 1977" בפירוש ובנפקות שגורסים העובדים, משמעות ותוצאות בפני עצמן, בכל הנוגע לסתירת "תנאי מכללא" (פסק-הדין בעניין ראובן ושמעון, [1]). .11משהוחל אחרי נובמבר 1982בתשלום "תמורת כוננות" בשיעור העולה על זה שהגיע לפי "הסכם קיבוצי 1970", נעשה הדבר על-פי "סיכום 1980" ו"פרוטוקול 1982". שני אלה לא יצרו מחויבות למפרע ויהא פירושם אשר יהא, אחד ברור "ודאות", "חד-משמעות", "דבר בגדר המובן מאליו", לא היו, ומכאן, שלא היה "תנאי מכללא". .12אין גם להתעלם מהעובדה, כי סעיף 1ל"סיכום פברואר 1977" קובע במפורש, שתוקפו "עד 31.3.1978" ואין מדובר כלל בהסכם קיבוצי, כך שאין הארכה מעצמה (סעיף 3שבחלק iלעיל), והתביעה היא בגין פרק זמן שאחרי .1.4.1978 .13בסיכום: כלל לא קם "תנאי מכללא" שמכוחו חייבת היתה מגן דוד אדום לשלם "תמורת כוננות" בשיעור שתבעו ממנה. משכך הדבר, טענת ה"שיהוי" אשר הועלתה על-ידי הפרקליט אשר ייצג את מגן דוד אדום, טענה שאומצה בפסק-הדין שבערעור והביאה לדחיית התביעה, כלל לא היה לה מקום. .14בית-הדין לא ימלא את תפקידו במערך יחסי העבודה אם לא יחזור וידגיש את אשר אמר כבר בהזדמנויות רבות והמקבל משנה משמעות בלקח שמענייננו. ועדי עובדים המנהלים משא-ומתן ומסכמים דברים כאילו היה להם מעמד עצמאי במשא-ומתן קיבוצי - לא רק שאינם משיגים דבר, אלא אף משלים את העובדים. ובמקביל - מעביד שפועל כאמור אינו אלא משלה את הצד השני ותורם לשיבוש יחסי עבודה. רצוי שהאיגוד המקצועי יחפש דרך, כיצד להביא את האמור לתודעת ועדי עובדים, וארגוני מעבידים ינקטו פעולה מקבילה ביחס לחבריהם. .15התוצאה היא, שדין הערעור להידחות, ודין פסק-הדין של בית-הדין האזורי כי יאושר - אם כי לא מטעמיו. התובענה לא היתה במסגרת סכסוך קיבוצי; על כן, אין סיבה שלא לחייב את המערערים כולם יחד וכל אחד מהם לחוד בשים לב לנסיבות העניין, בהוצאות בסך 000, 30שקל בתוספת מע"מ.כוננותמגן דוד אדום