דמי חסות או יחסי עובד מעביד ?

דמי חסות או יחסי עובד מעביד ?   1. התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית, הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.   2. התובע טוען לקיומם של יחסי עובד מעביד עם כל אחת מהנתבעות בתקופות שונות החל מ- 1.12.92:ננ עם הנתבעת 1 החל מ- 1.12.92 ועד 30.10.94; עם הנתבעת 2 החל מ- 1.11.94 עד 25.4.97; עם הנתבעת 3 החל מ- 26.4.97 ועד סמוך לאחר הגשת תביעתו ב- 23.9.97.   3. התובע עבד כשומר במחצבה הסמוכה לישוב תל-שבע, ונמצאת ליד מגוריו.   4. התובע החליף את אחיו, שעבד כשומר במחצבה לפני כן.   5. התובע טוען, כי שעות עבודתו במחצבה היו קבועות:בב בימים א' עד ה' החל מהשעה 17:00 ועוד לפני כן עד למחרת ב- 06:00. ביום ו' החל בשעה 17:00 (בעונת החורף בשעה 15:00 ) ועד 06:00 ביום ראשון.   6. במשך כל תקופת עבודתו, לא קיבל התובע שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית וכן לא קיבל את שכר המינימום. חישוב הפרשי השכר ברכיבים צורף לתצהיר התובע וסומן שם כ- "א" ו- "ב".   7. עוד טוען התובע, כי לא קיבל מכל אחת מהנתבעות דמי חופשה והבראה ועל כן הוא עותר לפדיונם.   8. התובע טוען, כי הנתבעות 2-3 חייבות בתשלום גם עבור חיובי קודמותיהן לפי תביעה זו, מכוח סעיף 30 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958.   9. הנתבעת 1 טוענת, כי התובע התגורר בתחום המחצבה ובמרחק של כ - 200 מטר ממנה.   10. לטענת הנתבעת 1, שעות עבודת התובע היו מ- 22:00 עד 06:00.   11. על אף שהסיכום עם התובע היה , כי הוא עצמו ישמור במקום, שמרו במקום ילדים ממשפחתו. למרות זאת, התובע קיבל את שכרו החודשי.   12. הנתבעת 1 טוענת, כי עבודתו של התובע היתה טפלה למקום מגוריו, ולכן תנאי עבודתו ונסיבותיה לא אפשרו פיקוח על שעות העבודה והמנוחה של התובע. במיוחד אם התובע שהה במחצבה מעבר לשעות שנקבעו עימו.   13. הנתבעת 2 טוענת, כי שרותיו של התובע נכפו עליה. כעולה מתצהירו של מנהל המחצבה מטעם הנתבעת 2, מר אריה פונדק, הובהר לנתבעת 2, כי אם לא יועסק התובע, ייגרם נזק לציודה ולרכושה. כמו כן הובהר לה, כי משפחתו של התובע תמנע מכל אדם אחר לשמור במקום, כפי שאכן קרה בפועל.   14. הנתבעת 2 טוענת, כי למרות שהנפיקה לתובע תלושי שכר, הוא מעולם לא ביצע את העבודה; מי שעשה זאת היו קרובי משפחתו.   15. הנתבעת 2 טוענת לקיומו של "הסכם חסות" לפיו כל עוד שולמו לתובע המשכורת לא נגרם נזק לרכוש הנתבעת 2.   16. בין הנתבעת 2 לתובע נחתם הסכם העסקה (נספח ב' לתצהירו של מר פונדק) לפיו התובע יעבוד 7 ימים בשבוע משעה 24:00 ועד 06:00.   17. נוכחותו של התובע במחצבה מעבר לשעות אלו נובעת ממגוריו במקום ומרצונו לבלות עם חבריו שעבדו במחצבה.   18. הנתבעת 2 הכחישה את זכותו של התובע לגמולים הנטענים, באשר התובע היה זכאי רק לשכר שסוכם עליו. שכר המינימום שהתובע היה זכאי לו , אם בכלל, הוא שכר לשעה ומבחינה זו במקרים רבים קיבל התובע יותר מהמגיע לו.   19. הנתבעת 3 טוענת, כי התובע עבד אצלה החל מיום 24.7.97 ועד 13.12.97 וזאת לאחר שהנתבעת 2 הזמינה אצלה שרותי שמירה.   20. הנתבעת 3 החתימה את התובע על הצהרה לפיה ידוע לו, כי שעות השמירה הן עד 8 שעות ביום כאשר בפועל הוא נדרש לשמור בשעות שבין 24:00 עד 06:00 - 7 ימים בשבוע (נספח א' לתצהירו של מנהל סניף ב"ש מטעם הנתבעת 3, מר מאיר סיסו).     21. הנתבעת 3, באמצעות מר סיסו טענה, כי בביקורות שנערכו במקום לא נמצא התובע , אלא בביתו ולעיתים אחרות נמצא בן משפחה במקום. 22. ה כ ר ע ה   האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים?   נקדים ונאמר כבר עתה, כי שמיעת העדויות בתיק זה, הביאה אותנו למסקנה, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.   סבורים אנו, כי במערכת של יחסי עובד מעביד, לא יכול להתקיים יסוד של כפייה. מעביד המחוייב להעסיק עובד תחת איום, הוא אינו מעביד, הוא לכל היותר מקבל שרות - אם ניתן לקרוא לזה כך. שוכנענו, כי במערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים, העסקת התובע נכפתה על הנתבעות.   התמונה שהצטיירה מעדויות הנתבעות בתיק מדברת בעד עצמה ונביא את החלקים הרלבנטים בעניין זה מעדויות הצדדים:וו   22.1 מטעם הנתבעת 1 העיד מנהלה , מר אברהם ויינשטיין:ננ "האיש הזה נכפה עלי כמו שנאמר באותה שיטה שזו המשפחה וזה התחום שאם לא אז העסק לא יעבוד יהיו בעיות בנוסף לזה יש לי נסיון של 40 שנה בנגב הזה אני מכיר את הבעיה" (עמ' 94 שורות 1-2).   "ש. אתה מסביר שבגלל שעבדו משמרת אחת ארוכה לא היה צריך שומר, אמרת שעשית חישוב כלכלי שלא צריך שומר גם כשעובדים. ת. השומר זה אילוץ זה לא צורך שלי לבחור. אם הייתי בוחר הייתי בוחר את האיש שמתאים לי אם זה למחצבה אם זה בתור איש אחזקה אני בחרתי את האנשים פה לא ניתנה לי אופציה לבחור. " (עמ' 97 שורות 25-29).   22.2 מטעם הנתבעת 2 העיד מר אריה פונדק מנהל המחצבה. כך מסר מר פונדק בתצהירו:בב   "19. כאמור התובע מתגורר בסמוך מאוד לשטח המחצבה. למעשה התובע מתגורר על גבול שטח המחצבה. 20. בפועל שירותיו של התובע "נכפו" על נגב אגרגטים. 21. לנגב אגרגטים הובהר היטב, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי באם לא "יועסק" התובע בשמירה כביכול על הציוד, ייגרם נזק לציוד. בנוסף הובהר היטב לנגב אגרגטים כי במידה ויופסקו שרותיו של התובע, תוך ניסיון לשכור שומר אחר, משפחתו "תמנע" מכל אדם ו/או גוף אחרים לשמור במקום. ברצוני להדגיש כי בנסיונות שעשינו לגייס שומרים אחרים, סרבו אנשים ממשפחות בדואיות שונות להכנס לשטח, וזאת מתוך חוסר רצון להכנס לעימות שבטי עם התובע ו/או משפחתו נושא שהינו מוכר בין הבדואים בנגב. 22. לאחר גניבת המשקל מן המחצבה (כפי שיוסבר בהמשך) העסקנו אדם מבוגר משמפחה אחרת בשמירה. לאחר מספר ימים ביקש הלה כי נשחרר אותו מעבודתו וזאת מכיוון שמשפחת התובע שלחה אליו שליחים, איימה על חייו והפריעה לו במלוי תפקידו." (סעיפים 19-22 לתצהירו של מר פונדק).   בחקירתו הנגדית סיפר מר פונדק:וו   "ת. אני שילמתי דמי לא ינזק, היות והשטח הזה שייך למשפחה שלהם, היות והשטח הזה היה קרוב למגורים שלה, היות וכל הכפר וכל מי שהסתובב שם ידע שזה של משפחת אבו עסא. בד"כ לפי החוקים אף אחד לא היה מתקרב לשם וברוב הזמן זה היה נכון. " (עמ' 79 שורות 3-5).   "ת. לא עשו שינוי לא טרחו לעשות שום שינוי שהמשמרות ישתנו. קבעו שעות עבודה אלו יהיו שעות העבודה שלו. גם בנתיבים לא היתה שמירה כמושג שאת ואני נגדיר כשמירה. הסכום הזה ששולם היה מאוד ברור לכיסוי האחריות של אותה משפחה לאזור.   ש. כיסוי האחריות התייחס גם לשעות שלא היתה פעילות. ת. כמו שנאמר לי, אף אחד לא יכול לעשות שם שום דבר. זה בעצם הפרוטקשיין אם יש בעיה תפנה אלי.   הוא אחראי על החסות, הוא אחראי למגן אותי , זה לא נקרא שמירה. פה הסכום שולם על מנת שלא יגרמו לנו נזקים.   ש. קרה לך ששילמת דמי חסות? ת. העסקתי אנשים שלא רציתי. " (עמ' 88 שורות 1-13).   22.3 עוד העיד מטעם הנתבעת 2 - מנהלה מר דוד סימנא , אשר מסר בתצהירו כדלקמן:ננ   "שירותיו של התובע "נכפו" על נגב אגרגטים, ולנגב אגרגטים הובהר באופן חד משמעי, כי באם לא יועסק התובע בשמירה כביכול על הציוד של נגב אגרגטים ייגרם נזק לציוד זה." (סעיף 5 לתצהיר).   "ת. מיום שהקמנו את המחצבה הוסבר לנו שהמשפחה הזאת חייבת לקבל כסף. הכל עבר דרכי ואני נתתי את האישור להעסיק את המשפחה, לא את התובע. זה היה דבר משפחתי." (עמ' 69 שורות 5-7).   "ש. במשמרת השניה אתה אומר שהיו כ 6-5 עובדים , לא הבאת אף אחד מהם לשלול את מה שהתובע אמר . אף אחד מהעובדים שהיו במחצבה באותם ימים לא הבאת למה , ביה"ד צריך להעדיף את הגרסה שלך? ת. כל הסיפור שם היה להעסיק את המשפחה." (עמ' 70 שורות 1-4).   23. ראינו את התצלומים שצורפו לתצהירו של מר פונדק מהם עולה בבירור, כי הבית בו התגורר התובע היה קרוב מאוד למחצבה. העדים שבאו מטעם התובע אישרו, כי המרחק בין המחצבה לביתו של התובע נע בין 40-50 מטר לפי מר אבו רקייק עומר (עמ' 15 שורות 18-19) , עד 500 מטר לפי מר סלימן אבו עצא (עמ' 16 שורות 22-23). שטח המחצבה היה בשליטת משפחתו של התובע ועל כך אין טוב ממנו להעיד:בב   "ש. כולם יודעים באזור, שהמחצבה שומרת משפחת אבו עסא? ת. כן. היינו שם 5 שנים.   ש. אם יש בעיות בקשר לשמירה באים למשפחת עסא? ת. כן. באים אלי. "   "ש. אם היו גונבים מה היית עושה? ת. אם אני לא אצליח למנוע ממנו לגנוב הייתי הולך לאבא שלי.   ש. מה אבא שלך יעשה? ת. הוא ילך לאנשים המכובדים של השבט.   ש. אבא שלך הולך למי? ת. למכובדים של השבט של מי שגנב.   ש. כי ברור שחמולה אחרת גנבה את זה? ת. כן אבל זה לא קרה אצלי."   ראה:וו עדותו של התובע, עמ' 36 שורות 25-28; עמ' 37 שורות 8 עד 18.   24. התובע אישר, כי מי ששמר לפניו היה אחיו והוא גם זה שהחליפו לאחר שסיים לעבוד ב- 97' ( סעיף 12 לתצהירו, וכן סעיף 90 לתצהירו).   25. למשפחת התובע היתה אם כן שליטה מוחלטת באזור המחצבה. באופן זה יכולה היתה לדאוג , כי ייגנב ציוד מהמקום, וכי מי שיעבוד במקום בשמירה יבוא רק ממשפחת אבו עצא. כפי שמר פונדק הסביר בתצהירו נסיונותיהם להעסיק עובדים אחרים נדונו לכישלון, כאשר עובדים אלו בחרו מרצונם להפסיק לעבוד לאחר שאיימו על חייהם (סעיף 21-22 לתצהירו).   26. הנתבעות בחלקן אמנם מודות, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינן לבין התובע. התובע תולה את יהבו על תלושי השכר הסדירים והרצופים אותם קיבל מהנתבעת. אכן, קיימים גם מסמכים הממסדים את הקשר בין הצדדים דוגמת נספח ב' לתצהירו של מר פונדק (הנתבעת 2) שכותרתו הינו מכתב העסקה ונספח א' לתצהיר מר סיסו (הנתבעת 3) שמהווה הצהרת עובד. גם המצהירים מטעם הנתבעות השתמשו לא פעם במונחים שמתפרשים בכיוון של קיום יחסי עובד מעביד. אך דעתנו, כי לא מסמכים, הצהרות ואפילו דיווחים לשלטונות המס יש בהם כדי להסביר את מהות ההתקשרות האמיתית בין הצדדים. הנתבעות שילמו בעצם "דמי חסות" למשפחת עצא - משפחתו של התובע - על מנת שניתן יהיה להבטיח את רכושן של החברות העובדות במקום. יתכן, אם בכלל, לבחון מערכת יחסים נפסדת שכזו לפי כללים אחרים, שבינם לבין החוק אין כל קשר, אך אין בכך כדי להפוך זאת למערכת יחסים של עובד מעביד. בתוך עמנו אנו חיים, וגם אם כטענת התובע בסיכומיו, אין להסכם החסות כל בסיס במציאות משפטית, הרי שהדבר נטוע היטב במציאות יומיומית כואבת; על אף, כי עולם המשפט אינו מכיר ביצור שכזה, הוא בועט, נושם, משפיע ומזיק.   27. התחזקנו בדעתנו זאת גם לאחר שמצאנו, כי התובע לא הוכיח בפנינו באופן מניח את הדעת, וליתר דיוק, באופן שיכולנו להאמין לו, כי הוא עבד באמת ובתמים. התובע הביא שלושה מצהירים (אבו רקייק עומר, אבו עצא סלימאן, ואבו רקייק חוסם), אשר עבדו במחצבה רק בשנת 1996:ננ   מר אבו רקייק עומר -   "6. בתקופת העבודה שלי, עבדתי במשמרות, למיטב זכרוני, מהשעה 17:00 - 01:00, כך 6 ימים בשבוע. ... 12. אני הייתי רואה את קאסם במהלך משמרות העבודה שלי, מסתובב מידי פעם בשמירה . ... 20. למיטב ידיעתי, קאסם נשאר לשמור בלילות גם לאחר שאנו סיימנו את משמרת הערב. 21. לפי מיטב ידיעתי, קאסם היה שומר במחצבה עד השעה 06:00 בבוקר שלמחרת. 22. אני יודע זאת כי היו פעמים שהגעתי לעבודה הצהריים וראיתי אותו שם, אבל בנסיבות הקשורות למחצבה, נתבקשתי שלא לעבוד, אלא להתייצב שוב ב- 06:00 בבוקר. " (סעיפים 6-22 לתצהיר).   "ש. אני מפנה לסעיף 12 לתצהירך - מה זה "מסתובב בשמירה"? ת. השמירה זה אזור גדול. אני הייתי רואה אותו מ 17:00 עד 01:00. ראיתי אותו מסתובב עושה פטרולים.   ש. עם רובה , עם אקדח? ת. לא.   ש. מה הוא היה עושה מטייל? ת. אני הייתי עובד מ 17:00 עד 01:00 . מה הוא היה עושה שם אני לא יודע, הוא היה שומר. אני יודע שהוא שומר.   ש. אתה יודע מה הוא עשה שם? ת. אני יודע שהוא היה שומר. " (עמ' 13 שורות 1-13).   אבו עצא סלימאן -   "9. זכור לי היטב כי מידי ערב, ולפני שהעובדים סיימו את משמרת הבוקר, היה מגיע אבו עסא קאסם, למחצבה, על מנת להתכונן לעבודתו כשומר במחצבה. 10. זכור לי היטב גם כי מידי בוקר, כאשר התייצבתי לעבודה בשעה 06:00, רק אז, התכונן אבו עסא קאסם לסיים את המשמרת, וללכת מההעבודה. 11. אני רוצה לציין כי אף פעם לא עבדתי משמרת ערב. " (סעיפים 9-11 לתצהיר).   "ש. הוא היה ישן שם בלילה? ת. אני לא הייתי בלילה." (עמ' 18 שורות 6-7).   מר אבו רקייק חוסאם -   "בתקופת עבודתי, זכור לי שכל יום קאסם היה מגיע לעבודה בשעה 17:00 ונשאר לשמור בלילה גם אחרי שאני מסיים לעבוד." (סעיף 9 לתצהיר).   "ש. אתה יודע עד איזה שעה התובע עבד? ת. אני לא יודע.   ש. אתה יודע מה הוא עשה מ 24:00 עד שהוא הלך? ת. אף פעם לא שאלתי אותו. " (עמ' 59 שורות 22-27).   "ש. כמה פעמים בערך ראית את התובע? ת. בערך 5 פעמים. " ( עמ' 61 שורות 6-8).   אף אחד מעדים אלו, גם לא אחיו, לא יכול להעיד מה עשה התובע בשעות הלילה, שהן השעות המרכזיות של השמירה מ 24:00 עד 06:00. כולם ידעו, שהוא השומר אך אף אחד מהם לא ראה אותו בשעות הקריטיות של השמירה, מכיוון שהם לא עבדו בשעות האלה. קשה לנו לייחס משקל כלשהוא לעדויות עמומות אלו. במקרה שלפנינו, יהיה זה לעג לרעש להתייחס לעדויות שהביא התובע כמשקפות נאמנה שעות התחלה ושעות סיום מבלי לשאול מה קורה בין השעות האלו.   אנו מאמינים, כי התובע אכן נראה במחצבה, אך ספק אם היה לכך קשר לתפקיד שכביכול שהוטל עליו. התובע היה שם מכיוון שמקום מגוריו היה סמוך לשם וחבריו עבדו שם.   28. מטעם הנתבעות באה שורה עקבית של עדות ממנה עולה כי התובע מעולם לא נראה שומר, אלא לכל היותר עשו זאת קרובי משפחתו. מטעם הנתבעת 2 העיד מר סימנא, כי ביקר במקום מספר פעמים ומצא את התובע ישן בביתו, או שבמקום מצויים קרובי משפחתו (סעיפים 6, 11 לתצהירו וכן עמ' 65 שורות 13-15). עוד העיד ואישר זאת מטעם הנתבעת 2, מר פונדק (עמ' 90 שורות 12-14, סעיף 50 לתצהירו). מטעם הנתבעת 3 העיד מר סיסו ומסר בתצהירו בסעיף 7, כי בביקורת שערך במקום לא מצא את התובע ובעניין זה אף קיבלה הנתבעת מכתב בעניין אי הופעתו של התובע לשמירה (נספח ג' לתצהירו של מר סימנא). באופן ברור ונחרץ ברור לנו, כי עדויות הנתבעות בנקודה זו, מהימנות ועדיפות עלינו על פני עדויות התובע.   דומה, שאין כמו עדותו של מר ויינשטיין, מנהל הנתבעת 1 כדי להדגיש את האבסורד:בב   "ש. בתקופה שהחברה עבדה במחצבה היו גניבות? ת. כן. לגניבות האלה התרגלתי לא מצאתי לנכון להתלונן כי חבל על הזמן להתלונן במשטרה . היו גונבים כלי עבודה, לא נכנסתי לפרטים אני לא יכול לומר בדיוק מה נגנב. ש. יכול להיות שהתייחסתם לדברים כגנובים ואח"כ מצאתם אותם? ת. לא.   ש. אמרת לתובע איך זה שיש גניבות ואתה שומר על המקום? ת. ידענו שזה לא יעזור אז עברנו לסדר היום ואמרנו צריך להמשיך הלאה. "   ראה:וו עדותו של מר ויינשטיין, עמ' 96 שורות 16-24.   היוצא מכל אלה, כי לא מדובר כלל בשמירה כמשמעותה המקובל, בה ניתן לצפות, כי שומר יהיה אחראי על גניבות וניתן יהיה גם לבוא חשבון עימו בגין רשלנות. התובע לא הוכיח כלל, כי עבד במקום ומשלא הוכח, כי התבצעה עבודה אין גם צורך להידרש לשאלה אם התקיימו יחסי עובד מעביד או צורה אחרת על אף שכאמור התייחסנו לכך בראשית דברינו.   זאת ועוד. גרסתו של התובע כפי שמופיעה בסיכומי התגובה מטעמו, מעוררת תמיהה. בסעיף 3 (ד) לסיכומי התגובה מובא הציטוט הבא :ננ   "ש. איך זה שרק אתה ואחיך שמרו על המחצבה? ת. היו אנשים ששמרו גם לפני אחי אבל לא החזיקו כי העבודה שם קשה."   האם העבודה באתר היתה כה קשה עד כי לא ניתן היה להבחין במבצע העבודה? ברור שאף אדם לא יכול היה להחזיק מעמד במקום בו שולטת ביד רמה משפחת התובעת ולא מאפשרת לאחרים זולתה לבצע העבודה.   לתובע לא היה ולו מליץ יושר אחד מטעם הנתבעות שיכול היה לאשר , כי הוא עבד וגם מטעמו לא הובא כל עד להוכיח, שעבד במרבית תקופת עבודתו. משום כך דין תביעתו של התובע להידחות.   29. יצויין, כי גם אם היינו סבורים שהתקיימו יחסי עובד מעביד, הרי מעצם קביעתנו, כי התובע לא הוכיח שעבד כלל, משתמעת התוצאה, כי התובע לא הוכיח כלל, כי עבד בשעות נוספות, בימי שבת ובמנוחה שבועית, שבגין כך הוא זכאי לגמול. התובע לא הוכיח כלל את היקף משרתו, האם כשיטתו, האם כשיטת הנתבעות, פחות מכך או יותר מכך. משלא היו רישומים או ראיות מהימנות אחרות על שעות עבודה והמסמכים שהיו בגדר הסכמי עבודה, בין הצדדים, גם הם לא התקיימו, הרי שאין מקום לפסוק בגין שעות עבודה במנוחה השבועית או שעות נוספות, שהן תובענות שלא ניתן לפסוק בהן על דרך האומדנא.   30. באותו אופן, משאין לנו כל נתון מוסמך לפיו ניתן לקבוע מה היה היקף משרתו של התובע, לא ניתן לפסוק לו הפרשי שכר מינימום , פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.   31. ס י כ ו ם   משנדחתה התביעה, זכאיות הנתבעות להוצאותיהן.   בהתחשב בסכום התביעה כ 200,000 ₪ נכון לשנת 1997, ישא התובע בהוצאות כל אחת מהנתבעות בסך - 6,000 ₪, בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.  דמי חסותשאלות משפטיותיחסי עובד מעביד