הערכה נוירופסיכולוגית - מבחן האינטליגנציה

הערכה נוירופסיכולוגית - מבחן האינטליגנציה
בפני תביעה לפי חוק הפלת"ד.
התובע, יליד 1.9.72, כיום בן 31 שנים, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.05.97.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנכות וגובה הנזק.


לטענת התובע, נחבל בתאונה בפגיעה מסוג "צליפת שוט", וכן נחבל בחזהו, בצלעותיו ובגופו. לטענתו בכתב התביעה, הוא סובל מאז התאונה מכאבים תמידיים בצוואר ובעורף, כאבי ראש חזקים, סחרחורות ובחילות, קשיי שינה, וכן מבעיות של חוסר ריכוז, חוסר זכרון, חרדות, עצבנות, התפרצויות זעם ועוד, ונזקק לטיפול פסיכולוגי.נ

התובע ביקש מבית המשפט למנות לבדיקתו מומחים בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. תחילה מונה בהסכמה מומחה אורטופדי, ד"ר קליר, ובהמשך מונה גם מומחה פסיכיאטרי, פרופ' ויצטום, על פי החלטת בית המשפט.ב

חוות דעת המומחים

לעניין הנכות האורטופדית - ד"ר ישראל קליר, מומחה בכירורגיה אורטופדית, ציין בחוות דעתו כי לאחר התאונה התובע נבדק במיון ביה"ח אסף הרופא ואובחנה חבלת צוואר מסוג "צליפת שוט". לא אובחנו שברים. שוחרר וטופל במסגרת קופ"ח מאוחדת בטיפולים פיזיוטרפיים, ע"י תרופות ובהמשך בטיפול בדיקור. לדעת ד"ר קליר, לא נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.ו

לעניין הנכות הפסיכיאטרית - פרופ' אליעזר ויצטום, מומחה בפסיכיאטריה, ביקש מבית המשפט, במהלך בדיקת התובע, לבצע בדיקת עזר - הערכה נוירו-פסיכולוגית - כדי לאשש את האנמנזה של התובע בממצאים אובייקטיביים. ביום 10.1.01 ניתנה החלטת ביהמ"ש, שאישרה את ביצוע הבדיקות.

בחוות דעתו, ציין המומחה כי לדברי התובע, נחבל בתאונה חבלת ראש מההגה (בו נחבט באזור המצח) וכן בצוואר, אינו זוכר בדיוק את מה שקרה לו ויתכן כי איבד את הכרתו. זאת, למרות שהתובע לא תאר אובדן הכרה, ובתעודת חדר המיון אף נרשם מפיו "ללא אובדן הכרה".

ב"כ הנתבעים טוען, כי התובע כלל לא נפגע בראשו בתאונה, שכן בתעודת חדר המיון נכתב בסיכום "ללא אובדן הכרה", "ללא פגיעות ראש צוואר – ב.מ.פ.", "אין סימני חבלה". ברם, בעמוד הראשון של תעודת חדר המיון נכתב לגבי תלונות החולה: "כאב בע"ש צווארי" "כאבים בראש בחילות" (ככל שהצלחתי לפענח את כתב היד), ועל כן אין בסיס לטענה, כאילו הפגיעה בראש מההגה הומצאה רק בעקבות חוות דעת המומחה הפסיכיאטרי.נ

התובע תאר בבדיקתו הקלינית ע"י המומחה את התופעות מהן הוא סובל מאז התאונה, כמתואר לעיל, וציין כי מאז התאונה היה במעקב נוירולוגי. כחודשיים לאחר התאונה, נמצאו חולשה בפלג הגוף הימני ושיתוק מרכזי בעצב הפנים, שחלפו בהמשך. בדיקה נוירולוגית שנערכה שבעה חודשים לאחר התאונה היתה תקינה. עקב תלונותיו העקביות, הופנה התובע להערכה פסיכולוגית. קיים שלוש פגישות עם הפסיכולוגית ד"ר אולמן אך לא התמיד בטיפול, עקב יחס אמביוולנטי כלפי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. טופל במספר תרופות אנטי-דכאוניות. התובע תאר את קשייו, מאז התאונה, הן בתפקוד המנטלי (זכרון, קשב, ריכוז) שהתבטא בלימודים ובעבודה, והן בתפקוד החברתי.
בבדיקה הפסיכיאטרית שערך המומחה, התובע התמצא במקום ובזמן ושיתף פעולה. בבדיקת מהלך החשיבה – מצא כי הלך חשיבתו של התובע היה איטי. לא נמצאה כל עדות להלוצינציות או הפרעות בפרצפציה. בבדיקת התוכן – נמצא ייחוס רוב בעיותיו של התובע לתאונה, שגרמה תפנית שלילית בחייו. בבדיקת התפקודים הקוגנטיביים - בלטו מאוד קשיי קשב וזכרון המביאים לירידה תפקודית. כמו כן, נמצא קושי רב בהבנת מסרים מילוליים לא קונקרטיים.ב

בהתאם להחלטה בדבר בדיקות העזר, נערכה לתובע הערכה נוירו-פסיכולוגית מפורטת ומעמיקה ביוני ואוגוסט 2001 (בהיקף של שעה כל שבועיים, בממוצע, ובסה"כ 4 שעות), אשר כללה ראיון קליני ומבחנים מרובים. הבדיקה נערכה ע"י הנוירו-פסיכולוגים המומחים ד"ר יגאל גרוס וגב' אסתר קלאג והמתמחה מר פביאן רויטמן מן היחידה הנוירו-פסיכולוגית לטיפול ושיקום.ו

בבדיקה זו נמצאו, לדעת פרופ' ויצטום, ממצאים פתולוגיים רבים המאפיינים פגיעת ראש דיפוזית עם דגש באזורים פרונטליים ימניים פגועים. כמו כן, נמצאו מרכיבים המתאימים לתגובה פוסט טראומתית לאירוע ודכאון.נ

נמצא כי הפגיעה הינה רב תחומית: מבחן האינטליגנציה מעיד על רמה נמוכה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. בחלק של התפקוד המוטורי נצפתה איטיות מוטורית בכל התפקודים לאורך האבחון, לרבות עייפות לאחר משימות מוטוריות, ובפרט בלחץ של זמן. בתפקודי הקשב – נמצא שטווח הקשב של התובע בתחום הנמוך מהנורמה, נצפו הפרעות בתחום הקשב בכל בעייה נתונה, ובמיוחד כאשר זו הייתה ארוכה ורוויית פרטים התובע חש עייפות ניכרת. בתפקודי התפישה - נמצאו ליקויים באינטגרציה של החומר והעדר ראייה סינתטית (המומחה סבור כי הציון הנמוך במבחן זה מלמד על פגיעה מוחית). בתפקודי למידה וזכרון - התגלו קשיים בכל תפקודי הזכרון שנבדקו, ובמיוחד במקרים בהם על התובע לזכור וללמוד גירויים מורכבים (תבנית + תוכן - זכרון לסיפורים או זכרון צורני מורכב). נצפו בעיות קשות של אחסון המידע ושליפתו. בתהליכי החשיבה – נמצאה חשיבה לא גמישה ונטייה לחשיבה קונקרטית. התובע מגלה חשיבה נוקשה במיוחד כשעליו לפעול בסביבה לא מוכרת ומורכבת מפרטים רבים. בתפקודים הביצועיים – בסביבה מוכרת ומאורגנת, רמת התפקוד היתה סבירה, אך רמת התפקוד ירדה בצורה משמעותית בסביבה לא מוכרת ולא מאורגנת עם הרבה פרטים.ב

בנוסף, עבר התובע מספר מבחנים השלכתיים בהם בלטו תכנים של צמצום והסתגרות, תכנים טראומתיים, תחושת חוסר אונים וחוסר קומפטנטיות.ו

לדעת פרופ' ויצטום, ניתוח האנמנזה, המסמכים הרפואיים והמבחנים הנוירו-פסיכולוגיים מלמד כי המקרה מתאים לפגיעה משולבת מוחית אורגנית עם מרכיב נפשי תגובתי. האבחנה המתאימה במקרה דנן הינה של "מצב לאחר זעזוע מוח" (Post Concussion Syndrome) במשולב עם סימנים דכאוניים ופוסט טראומתיים.נ

המומחה ציין, כי התפתחות תסמונת זו לאחר חבלת ראש מינורית מופיעה, על פי המחקרים העדכניים, בכ-10% מהנפגעים. הוא ציין, כי גם כאשר החבלה החיצונית נראית קלה, ואין איבוד הכרה, יכולים להגרם באותם מקרים נזקים מוחיים משמעותיים, שניתן לאתרם רק במבחנים נוירו-פסיכולוגיים.

המומחה הסביר, כי ללא המבחנים יש קושי בכתיבת חוות דעת על מקרים של חבלת ראש, ואם ביהמ"ש לא היה מאשר את המבחנים היה המומחה דורש לקיים מספר בדיקות ופגישות לאורך חצי שנה או הטרו-אנמנזה (ראיונות בני משפחה) כדי לקבל נקודות ביסוס נוספות. לדבריו, פירוש מרכיבים ספציפיים במבחנים הנוירו-פסיכולוגיים אינו בתחום מומחיותו, אלא הסקת המסקנות מהממצאים של צוות הבודקים. במקרה דנן, לא ראה צורך בשיחה עם אותם בודקים, שכן ממצאיהם מדברים בעד עצמם. המבחנים שנעשו לתובע הם בעיקר לתפקודים אורגניים (בדיקת פגיעה אורגנית שלא נצפית בMRI- ו-C.T..) ופחות מבחנים השלכתיים-שמתמקדים בתכנים האישיותיים-פסיכולוגיים.ב

המומחה סבור, כי הבדיקה הנוירו-פסיכולוגית היא אחד המקורות הכי טובים לאימות וחיזוק מסקנותיו. בחוות דעתו ציין, כי עמד לנגד עיניו גם מכתב סיכום של הפסיכולוגית שטיפלה בתובע, ד"ר אולמן, שהתרשמה מהפרעה פוסט-טראומטית, לאחר שקיימה שלוש פגישות עם התובע. המומחה אינו סבור, שחסרו לו מקורות מידע לגיבוש חוות דעתו. ב"כ הנתבעים טוען, כי המומחה השתית את מסקנותיו על מכתב הסיכום, שהוא בבחינת חוות דעת שאסור לה לעמוד לנגד עיני המומחה מטעם ביהמ"ש בתיק פלת"ד, ואולם סבורתני כי לא היה במכתב קצר זה, שרובו תיאורי, כדי להשפיע על מסקנות המומחה. מה עוד, שהנתבעים לא ביקשו בכל ישיבות קדם המשפט שהתקיימו לאחר הגשת חוות הדעת לפסול את חוות דעת המומחה, הגם שציין במפורש בחוות דעתו כי המכתב הוצג לו.ו

בתשובות לשאלות ההבהרה, הסביר המומחה כי כדי לקיים את הקריטריונים של Post Concussion Syndrome, יש לבחון, בהתאם לספרות המקצועית, את קיום הסימנים הבאים: אירוע של חבלת ראש סגורה הגורמת לזעזוע מוחי; עדויות ממבחנים נוירו-פסיכולוגיים או הערכה קוגניטיבית כמותית המתייחסים לקשיי קשב ולזכרון; לפחות שלושה מסימנים הבאים, למשך לפחות שלושה חודשים לאחר הפגיעה - התעייפות מהירה; הפרעת שינה; כאבי ראש; ורטיגו או סחרחורת; איריטביליות (עצבנות) ותוקפנות; חרדה, דיכאון; שינויים אישיותיים; אפתיה או חוסר ספונטניות. לדברי המומחה, כל הנתונים וכל הסימנים מתקיימים בתובע באופן עקבי מן הפגיעה ועד למועד הבדיקה.נ

המומחה הסביר, כי לפי המחקר העדכני, הקריטריון של חוסר הכרה ומשכו (בוודאי ע"פ ידיעתו הסובייקטיבית של הנפגע) אינו משמעותי, וחומרת הפגיעה המוחית אינה תלויה בהופעת איבוד הכרה או סימנים נוירולוגיים מיד לאחר הפגיעה. במקרה דנן, יש מסיפור התובע ממצא של אמנזיה פוסט טראומטית, ולא משנה אם נמשכה 10 דקות או חצי שעה.

מבחינת קביעת אחוזי הנכות, קבע המומחה כי מגבלותיו של התובע הן בעלות מרכיב תסמונת מוחית (יכולות הריכוז, הקשב, הזכרון והחשיבה הפגומות), ומרכיב נפשי (תסמונת דכאונית-חרדתית עם הפרעות שינה, צמצום והסתגרות, התקפי רגזון). לאור כל האמור לעיל, קבע פרופ' ויצטום את נכותו של התובע בשלושים אחוזי נכות לצמיתות, לפי סעיף 34(ד) לתקנות הביטוח הלאומי ("סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה"). לדעת המומחה, ממהלך המחלה מיום התאונה עד לבדיקה, מהלך ארבע שנים, לא נראה סיכוי לשינוי משמעותי בעתיד. בחקירתו הנגדית אמר, כי בקביעת הנכות נלקחה בחשבון הסתגלות התובע למצבו במשך השנים, כי ניתן היה לפסוק יותר אחוזי נכות. לדבריו, יש חשיבות רבה לטיפול הנוירו-פסיכולוגי שיקומי שמקבל התובע, שיכול ללמד אותו לחיות עם הפגמים האורגניים שלו, אך גם בעתיד הנכות הרפואית לא תפחת מה-30%.ב

מבחינה מעשית-תפקודית, ציין המומחה כי התובע נאלץ להתפשר על עבודה של טכנאי, למרות שהוא מהנדס בהכשרתו, ויכולת ההשתכרות שלו נמוכה בהרבה מהכושר הפוטנציאלי שלו לפני התאונה.ו

מבחינת רקע קודם – המומחה שאל את התובע על אירועים קודמים רפואיים ומה שמסר לו נרשם. לא רשם תשובות שליליות שקיבל מהתובע (שלילת אירועים מסויימים בעברו). המומחה נשאל, בשאלות ההבהרה, על כאבי ראש שהיו לתובע בשנת 96', ואמר כי הדבר לא נכלל בחומר הרפואי שהיה בפניו, אך היה ידוע לו שהתובע סבל מדי פעם מכאבי ראש. לגבי התלונה הספציפית של כאבי ראש וסחרחורת שנרשמה בשנת 1996, אמר כי בנתון זה אין כדי להשפיע על ממצאיו ומסקנותיו, שכן זוהי תלונה כללית שכיחה מאד ויש לה גורמים רבים שאינם מעידים בהכרח על פתולוגיה נפשית. האפשרות לקשר כאבי ראש לפתולוגיה נפשית היא רק כחלק מתסמונת רחבה יותר של תופעות, שאינן קיימות במקרה זה.

מעיון ברישום בכרטיס החולה, ששימש בסיס לטיעוניו המפליגים של ב"כ הנתבעים בסיכומיו בדבר "התעלמות המומחה מעברו הרפואי של התובע", עולה כי מדובר בתלונה חד פעמית על כאב ראש וסחרחורת יחד עם עליית חום ושיעול יבש... הרופא רשם אנטיביוטיקה (רפאפן). בקיצור, עסקינן לכאורה בזיהום חיידקי מהסוג השכיח, בפרט בעונת החורף, בו כאבי הראש היו חלק מהסימפטומים. על איזה "עבר רפואי" מדובר??

בחקירתו הנגדית השיב המומחה, כי אינו מסכים לטענת ב"כ הנתבעים, כי "המומחה האמיתי" שחרץ את גורל חווה"ד היו הבודקים עורכי הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, ואילו פרופ' ויצטום לא עשה דבר. לדבריו, בחן את הדו"ח בבדיקה מקצועית, והדו"ח שימש ככלי עזר שסיפק לו נתונים.נ

לגבי הטענה, כי יש לתובע "נוירוזת פיצויים" וכל הבעיה תעבור כשיקבל את הכסף - השיב המומחה כי זהו מושג שנוי במחלוקת, והמסקנות נשוא חווה"ד מבוססות, בין היתר, על הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי המושתת על בדיקה מהימנה וממושכת - שעה כל שבועיים במשך חודשיים ובסה"כ ארבע שעות בדיקה, שיש בה לשלול התחזות. בנוסף, ציין כי יש עקביות והתאמה בתלונות, בהתרשמות רופאים שונים ובממצאים ממקורות שונים.

מחקירתו הנגדית המקיפה של פרופ' ויצטום, שענה בהרחבה וביסודיות גם על שאלות ההבהרה הרבות שהופנו אליו, ותמך את קביעותיו בהפניות לספרות המקצועית, התרשמתי כי קביעותיו ומסקנותיו מושתתות על בסיס איתן. גם אם אין בסיס ראייתי מספיק לקבוע אם איבד התובע הכרה בעת התאונה, הרי שהוכח כי התסמונת הבתר חבלתית ממנה הוא סובל, אינה מותנית באובדן הכרה.ב

חיזוק למסקנותיו המקצועיות של המומחה מצאתי בהתרשמותי החיובית מכנות עדות התובע. התרשמות זו הסירה את החשש, אותו ביקש ב"כ הנתבעים לבסס בחקירותיו ובטיעוניו, כי מדובר בהתחזות או ב"ניפוח" של תאונה מינורית, לצורך קבלת סכומי הפיצויים. התרשמתי מאמיתות תלונותיו של התובע, וממאמציו המוכחים לתפקד בהצלחה (בכפוף למגבלותיו) בכל מישורי חייו, חרף קשייו.ו

לא מצאתי בסיס לטענה, כי יש לראות את המבחנים הנוירו-פסיכולוגיים, שבוצעו בהוראת המומחה ובאישורו של בית המשפט, כ"חוות דעת מטעם הנבדק" משום שהתובע שילם עבור המבדקים או משום שהבודקים ציפו כי התובע ימשיך להיות מטופל ביחידה הנוירו-פסיכולוגית אם יימצאו במבחניו פגמים, ועל כן היה להם אינטרס להציג תוצאות "קשות". לספקולציות מרחיקות לכת אלה אין כל תימוכין, ולעומת זאת הוכח לי מעדות המומחה, כי המבחנים היו כלי עזר חיוני לביסוס חוות הדעת.נ

אף לא מצאתי ממש בטענה, כי יש לפסול את ממצאי המבחנים הנוירו-פסיכולוגיים משום שעורכיהם לא זומנו לחקירה נגדית. באותה מידה, כשמדובר במומחה רפואי בתחום אחר, אין מזמנים לחקירה נגדית את מפענחי צילומי הרנטגן, ממצאים מבוססי מכשור או בדיקות מעבדה, עליהן הסתמך המומחה בחוות הדעת.ב

אשר לטענה, כי היה על המומחה לבסס את מסקנותיו על ראיונות נוספים עם התובע על פני תקופת זמן ופגישות עם בני משפחה אחרים, הרי ששוכנעתי כי לא היה באלה כדי לשנות את התמונה שעמדה בפני המומחה, על סמך הנתונים שהיו בפניו, כפי שגם עמדה בפני בית המשפט לאחר שמיעת עדויות התובע ובת זוגו. בידי הנתבעים לא עלה להביא ראיות לסתור, שהעיבו על מהימנות גרסאות התובע וחברתו, שהעידו בגילוי לב הן על נקודות האור והן על הצללים בתפקודו של התובע, וגם נסיון לבחון את התובע ואת חברתו באמצעות חוקרת פרטית שהציעה לו עבודה נוספת בשעות הפנאי, בשכר גבוה, בשיחת טלפון שהוקלטה, העלתה מפיו כי הוא "חוזר שפוך מהעבודה" ואינו מסוגל לקחת על עצמו כל התחייבות תעסוקתית נוספת.ו

הרקע הלימודי והתעסוקתי של התובע והשלכות התאונה על תפקודו

התובע הינו יליד ישראל. סיים 13 שנות לימוד עם בגרות מלאה ותעודת טכנאי. התגייס ושרת שירות צבאי מלא בחיל האוויר. עד לתאונה עשה מילואים מדי שנה. לאחר שחרורו מצה"ל למד הנדסאות ב"אורט". התאונה ארעה כשהיה בסמסטר השני של השנה השניה והאחרונה ללימודיו. לאחר כ-20 ימי מחלה חזר ללימודיו אך לדבריו החל לסבול מהתופעות והקשיים שתאר ויכולת הלימוד והתפקוד שלו נפגמה. עקב מגבלותיו, התעכב בביצוע פרוייקט הסיום שלו במשך שנתיים, וקיבל את התואר הנדסאי רק שלוש שנים לאחר סיום לימודיו. אחרי עבודה מרובה הגיש את הפרוייקט והגן עליו בפני ועדה, קיבל ציון 90 לפחות. מדובר במכשיר אלקטרוני שמחובר למחשב ובאמצעות חיוג ותוכנה אפשר להפעיל מכשירים, כשאתה מחוץ לבית.

בהמשך לסיום לימודיו, למד שנתיים לתואר מהנדס במכללת אריאל והשלים את לימודיו, אולם לדבריו התקשה בלימודיו וציוניו ירדו ביחס לציוניו ב"אורט" (צרף גליונות ציונים).

עקב קשיים כלכליים, עבד התובע במקביל ללימודי ההנדסאות וההנדסה, בעבודות זמניות שונות, בשעותיו הפנויות, כדי להשתכר למחייתו. בתחילת לימודי ההנדסאות, עבד כטכנאי בחב' טלרד ותדיראן. לאחר התאונה ועוד לפני תום תקופת אי הכושר, החל ביוני 97' לעבוד מהבית באופן חלקי בטלמרקטינג בחב' סקיוטק, למשך שלושה חודשים. זאת, על אף שהיו לו אישורי אי כושר למשך חודשיים מהתאונה. לאחר מכן, עבר לחב' אר.די.סי. בתפקיד טכנאי אלקטרוניקה (הוצגו תלושי משכורת לחודשים ספט'-אוק' 97'). מינואר עד מאי 98' עבד בחב' חישתיל נחלים בע"מ. מאוגוסט 98' עבד בתיגבור כח אדם עד דצמבר 98'. על פי התלושים שצרף לתצהירו, החל לעבוד בדצמבר 98' בחב' דין דינמיק (נספח יט) ובחב' סאני תקשורת (1994) בע"מ – אך לדבריו לא עבד בשתי עבודות במקביל כי היה צריך גם ללמוד. בשנת 99' למד במכללה ועבד לפרנסתו (לא זוכר היכן אך אין לו מקורות הכנסה אחרים), והחזיק רכב.

לצורך קבלת התואר מהנדס, היה עליו לעבוד חצי שנה בתעשיה בפרוייקט התנסות. ברם, למרות שניגש לראיונות רבים כדי להתקבל לעבודה במקומות המתאימים, לא הצליח לענות על שאלות טכניות ומבחנים בע"פ שהיו חלק מהראיון, עקב קשיי הריכוז והזכרון מהם הוא סובל, ועל כן לא התקבל להתנסות ולא קיבל עד היום את התואר מהנדס. עקב כך, היה מובטל כשנה מאז סיום לימודיו בשנת 1999. לאחר נסיונות רבים, התייאש התובע ממאמציו, והחל לחפש עבודה כהנדסאי/טכנאי. במאי 2000 מצא את עבודתו הנוכחית בחב' אלמו טק בע"מ, בה התקבל לעבודה כטכנאי פשוט, חרף הכשרתו האקדמית. הוצב לעבודה במחלקת בדיקות סופיות של כיולי מכשירים אלקטרוניים. התובע עובד מול מחשב ותוכנה ומריץ בדיקה של מכשירים (מקלט ומשדר שמיועדים לפיקוח על מעצרי בית בחו"ל). בהמשך התקדם לתפקיד ראש צוות, אך המחלקה כוללת אותו בלבד והוא אינו ממונה על אנשים אחרים. במהלך תקופת עבודתו, המשיך לנסות למצוא מקום להתמחות כמהנדס, אך לא הצליח בכך, ונאלץ להסתפק בתפקיד ובמשכורת הנופלים מהכשרתו המקצועית והלימודית ולבצע עבודה זהה לזו שביצע בעבודה זמנית בתחילת לימודיו. עד היום הוא עובד כטכנאי במשרה מלאה (תלושי משכורת - נספחים טו). בחקירתו הנגדית, מסכים התובע כי הוא מבצע תפקידו בצורה מקסימלית לשביעות רצון מעסיקיו, שאינם יודעים על התאונה ועל קשייו התפקודיים, אך לדבריו זהו תפקיד פשוט שלא מיישם את הידע שרכש בלימודיו. בשנת 2002 נעדר עקב כאבי ראש כשבועיים אך לפי תעודת מחלה הציג העדרות של 4 ימים. לדבריו, אין לו בעיה לעשות הפסקות תוך כדי העבודה, אך הוא משתדל לעבוד בתפוקה מירבית ככל יכולתו, כדי לשמור על משרתו.

מבחינת בילויים וחיי חברה – מאז התאונה נפגע תפקודו החברתי, אין לו חשק לצאת, אך משהכיר את בת זוגו בשנת 2001 ועבר להתגורר עמה, מנסה לשמור על הזוגיות ולהתמודד עם הקשיים הנובעים ממצבו בעזרת הטיפולים והכדורים שמקבל.

כיום מקבל התובע טיפול מפסיכולוגית ביחידה הנוירו-פסיכולוגית פעם בשבוע למשך שעה. במקביל מטופל ע"י פסיכיאטרית, נוכח המלצה שהטיפול המשולב יכול לעזור לו. היא נותנת לו כדורים לבעיות עייפות, קשיי שינה, מתח, חרדות שפוגעים בתפקודו היומיומי. לוקח כדור פעם ביום. הוא משלם עבור הביקורים. לדבריו, כשניסה לפנות דרך קופ"ח לא הצליח לקבל פגישות בתדירות מספקת ולכן העדיף לפנות באופן פרטי ליחידה בה ביצע את הבדיקות הנוירו-פסיכולוגיות אליהן הופנה ע"י המומחה הפסיכיאטרי. לדבריו, החליט להשקיע בטיפולים בגלל החשש לפירוק הזוגיות ורצונו להשקיע בה. הכחיש את הטענה כי הלך לטיפול כדי שיהיו לו קבלות להציג לבימ"ש.

מטעם התובע העידה גם נעמה כהן, בת זוגו, המתגוררת עמו מזה שנתיים ויחסיהם רציניים. היא העידה, כי הבחינה בבעיות הזכרון והריכוז של התובע מתחילת מגוריהם המשותפים, ובנוסף מסרה כי הוא סובל מכאבי ראש תכופים, קשיי שינה וקשיי קימה, ירידה בקשב והסתגרות חברתית. כדי להתמודד עם הקשיים, נוהגים בני הזוג לנהל רשימות בכתב לגבי כל הדברים הטעונים ביצוע, למניעת שכחה. קשייו של התובע העצימו בעיות זוגיות רגילות וכמעט שגרמו לפירוד, ועקב כך נפגשה עם הנוירולוגית שלו והתייעצה עמה לגבי תכנון הזוגיות. עם זאת, בסך הכל מתמודדים בני הזוג עם הקשיים המיוחדים הנובעים ממצבו של התובע, חיי הזוגיות נורמליים ומתפקדים, גם בעבודה וגם במטלות הבית.

קביעת הנכות התפקודית

כאמור לעיל, מסקנותיו של המומחה הפסיכיאטרי, פרופ' ויצטום, מקובלות עלי במלואן מהבחינה הרפואית. שוכנעתי, כי התובע, על אף תפקודו העקבי והיציב מבחינה לימודית ותעסוקתית, אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו, ומתפקד ברמה נמוכה יותר, מקצועית וכלכלית, מהרמה שעשוי היה להגיע אליה בהתאם ליכולתו השכלית, חריצותו ושאפתנותו, אלמלא התאונה. שוכנעתי, כי כל היבטיה של הנכות האורגנית והנפשית, ממנה סובל התובע כמפורט בחוות הדעת, הינם בעלי משמעות תפקודית המשליכה במישרין על יכולותיו לבצע משימות מקצועיות בהתאם להכשרתו ולהשתלב בתפקידים הדורשים תכנון, ארגון, מיומנויות של אינטראקציה מערכתית וחשיבה מורכבת. יחד עם זאת, בקביעת הנכות התפקודית אני נותנת משקל למאמציו העקביים של התובע לתפקד בצורה אופטימלית מההיבט המקצועי, חרף קשייו, לקידום הצפוי לו בעתיד, לנוכח שביעות הרצון של מעסיקיו מתפקודו, ולגילו הצעיר, המאפשר לו הסתגלות טובה יחסית למומיו.

לאור מכלול השיקולים, אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 25%.

הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד

הכנסתו הממוצעת של התובע ממשכורת בשנת 2001 ואילך היתה כ-11,000 ₪. לטענת בא כוחו, יש להשוות נתון זה, המשקף את יכולת השתכרותו הנוכחית, עם השכר הממוצע בענף ציוד תקשורת אלקטרוני בשנת 2001, לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהיה כ-16,700 ₪. לפיכך, יש לחשב את הפסדי השכר שלו, החל מסיום לימודי ההנדסה שלו ולעתיד, לפי 5,000 ₪ לחודש, סכום המשקף ירידה של 30% ביכולת ההשתכרות, וזהה לנכות הנפשית שנקבעה ע"י המומחה.

ב"כ הנתבעים טוען כי הנתון הסטטיסטי עליו מסתמך ב"כ התובע אינו בהכרח הנתון הרלוונטי להשוואה, כיוון שהוא כולל את כל סוגי המועסקים בתחום ציוד תקשורת אלקטרוני, ולעומת זאת, אם ניטול לדוגמא את השכר הממוצע בתחום אדריכלות, הנדסה וטכניות בשנת 2001 הרי שהוא עומד על כ-8500 ₪ בלבד, ואילו השכר הממוצע לשנת 2000 לגברים בעלי מקצועות חופשיים וטכניים היה כ-9,600 ש"ח.

מכיוון שאין בדעתי לבסס את קביעת הפסדי ההשתכרות על הנתונים הסטטיסטיים הדווקניים שהוצגו בטבלאות הלמ"ס, לסיווגיהם השונים, אלא על הנכות התפקודית של התובע יחד עם ידע שיפוטי כללי על רמות השכר של מהנדסים לעומת הנדסאים/טכנאים, הרי שלא מצאתי לנכון להידרש לשאלת הסיווג המתאים לעיסוקו של התובע, בפועל או אלמלא התאונה, לפי טבלאות הלמ"ס.

באשר להפסדי השכר לעבר, לא מצאתי בסיס ראייתי להפסדי שכר בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, שכן התובע חזר, לאחר תקופה של כשבועיים, ללימודיו ובמקביל החל בעבודה חלקית בטלמרקטינג (לאחר שעזב עבודה קודמת בה עבד עוד לפני התאונה). התובע תפקד בעבודת מזדמנות משך כל תקופת לימודיו ולא מצאתי ראיות לכך שיכול היה להשתכר יותר אלמלא התאונה, בהתחשב בכך שהיו עליו מטלות לימודיות רבות, לרבות פרוייקט הסיום.

מצאתי בסיס ראייתי לכך שנגרמו לתובע הפסדי שכר בתקופה שלאחר סיום לימודי ההנדסה (פברואר 1999) ועד לתחילת עבודתו באלמו טק (מאי 2000). התובע חיפש במשך תקופה זו מקום להתנסות כמהנדס, כדי לקבל את התואר הנכסף, ולא עלה בידו להתקבל לעבודה. לא ברור, מדוע לא עבד התובע במקביל בעבודה זמנית כזו או אחרת, כמו קודם לכן. עם זאת, ברי כי אילולא התאונה, יכול היה התובע להתחיל השתלב במקום עבודה כמהנדס-מתמחה ולהשתכר יותר. לפיכך, אני מעמידה את הפסדי השתכרותו בתקופה זו על סך גלובלי של 40,000 ₪.

מתחילת עבודתו באלמו טק ועד היום – בהתחשב בקביעת הנכות התפקודית, אני מעמידה את הפסדיו החודשיים של התובע (נטו) על 3,000 ₪. לתקופה של 39 חודשים עד היום, מדובר ב-117,000 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (ינואר 2002) – בסה"כ 131,358 ₪.

הפסדי השתכרות לעתיד – נוכח יציבות תעסוקת התובע בשנים האחרונות, נראה כי המשך השתכרותו תהיה דומה, גם אם ניתן לצפות לקידום מסויים. יחד עם זאת, ברי כי גם אלמלא התאונה היה התובע צפוי לקידום ולהשבחת שכרו עם צבירת המומחיות והנסיון המקצועי. על כן, גם הפסדי ההשתכרות בעתיד יחושבו לפי 3,000 ₪ נטו לחודש. גיל הפרישה של התובע יחושב לפי 67 שנים, בהתאם לנסיון החיים לגבי סוג זה של עיסוק ולתיקון החקיקתי המיועד בגיל הפרישה, ועל כן נותרו לפניו 36 שנות עבודה (מקדם היוון 264).

כאב וסבל:

לפי 30% נכות – 54,555 ₪.

הוצאות רפואיות – תרופות וטיפולים:

הוצאות העבר על טיפולים שאינם מכוסים בסל הבריאות, על פי חשבוניות – 6,660 ₪.
לעתיד – לאור ההיזקקות הנוכחית והמתמדת לטיפולים, הגם שחלפו 6 שנים מאז התאונה, ויציבות הנכות, אני מעמידה את ההוצאות הצפויות בעתיד, מעבר לסל הבריאות, לטיפולים ותרופות, על סכום גלובלי של 35,000 ₪.

לא הוכחו תלות בעזרת הזולת בעבר או בעתיד ולא הוצאות נסיעה מיוחדות.
הוצאות משפט:

מחצית שכ"ט המומחה, אבחון נוירו-פסיכולוגי: ביחד 4,653 ₪.

סיכום:

כאב וסבל 54,555 ₪
הפסדי השתכרות בעבר 171,358 ₪
הפסדי השתכרות בעתיד 792,000 ₪
טיפולים והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד 41,660 ₪
הוצאות משפט 4,653 ₪



סה"כ: 1,064,226 ₪

לסכום הפיצוי הכולל יש לצרף אגרות המשפט וההקלטה (כפי ששולמו וככל ששולמו ע"י התובע, וכן 13% שכ"ט עו"ד + מע"מ.

ניתן היום ז' באלול, תשס"ג (4 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.


ניצה מימון-שעשוע, שופטת      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נוירופתיה היקפית

  2. נכות נוירולוגית - ביטוח לאומי

  3. תאונת דרכים 50% נכות נוירולוגית

  4. נכות נוירולוגית 15% בתאונת דרכים

  5. נכות נוירולוגית 10% קטינה תאונת דרכים

  6. תסמונת נוירולוגית גנטית - ביטוח לאומי

  7. הערכה נוירופסיכולוגית - מבחן האינטליגנציה

  8. קביעת אחוזי נכות נוירולוגית בהעדר ממצאי בדיקת EMG

  9. מעקב נוירולוגי עקב תאונה עקב כאבי ראש והפרעות זיכרון

  10. נזק נוירולוגי L5L6 תסמונת דיסקיאטית דו צדדית בולטת משמאל

  11. האם הועדה הרפואית התעלמה מנוירופתיה סכרתית שהינה ליקוי נוירולוגי

  12. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון