ביטול קביעות עובדי מדינה הערעור - לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב. מר חסון ועובדים אחרים (להלן: העובדים) עבדו עבור משרד הבינוי והשיכון (להלן: משרד השיכון) במועדים שונים החל משנות ה- 80 כמנהלי פרוייקט שיקום שכונות. מסגרת העסקתם הפורמאלית הייתה כשל קבלנים עצמאים, אך בדיון אחר ניתן פסק דין הצהרתי על ידי בית הדין האזורי בתל-אביב, לפיו מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין עובדים אחרים, שהועסקו כמנהלי פרוייקטים לבין משרד השיכון. על סמך פסק הדין ההצהרתי הגישו העובדים את התביעות מושא ערעור זה, במסגרתן נתבעו סעדים כספיים והצהרתיים, אשר התבררו לפני מותב אחר בבית הדין האזורי, וזאת על מנת לקבוע את טיב יחסי העבודה בין הצדדים ואת הזכויות הכספיות של העובדים מכוח היותם "עובדים". בעת הדיון עשרה מהעובדים כבר לא הועסקו על ידי משרד השיכון ואילו שלושה עדיין עבדו שם. הכרעות בית הדין האזורי - 2. בית הדין האזורי הגיע למסקנות הבאות: [א] העובדים היו במעמד של "עובדים המועסקים על פי חוזה מיוחד בעבודה בלתי צמיתה" ולא במעמד של "עובדי מדינה קבועים על פי כתב מינוי"; [ב] נדחתה טענת ההתיישנות של המדינה ; [ג] העובדים אינם זכאים לתוספות תשלום עבור זכויות סוציאליות, הפרשי ותק, העלאות בדרגה וזכויות פנסיה, שהיו אמורים לקבל לו הועסקו כעובדים, באשר במקומן קיבלו תוספת של 50% לשכר אותו היו מקבלים לו הועסקו כעובדים; [ד] נדחו תביעות העובדים בעניין הפרשי שכר, הנובעים מעדכון 90% בלבד מהסכומים ששולמו להם למדד המחירים לצרכן, וזאת משום שהסדר זה בחוזה העסקתם מוכר בתקשי"ר; [ה] לטענת העובדים, לאחר שניתן פסק הדין ההצהרתי שיבץ אותם משרד השיכון בדרגות נמוכות ביותר. בתביעתם ביקשו העובדים להשתבץ בדרגות גבוהות יותר. התביעה בעניין השיבוץ בדרגות נדחתה, ואילו תביעת העובדים להפרשי שכר הנובעים מחישוב ותקם מתחילת העסקתם התקבלה; [ו] לגבי התביעות לפיצויי פיטורים בחן בית הדין את נסיבותיו של כל תובע. נדחתה התביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה; [ז] נדחתה תביעת המדינה להשבת כספים, שלטענתה, שולמו ביתר לעובדים. הכרעה - 3. באי-כוחם של העובדים עשו מאמצים לשכנענו, כי יש מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין קמא. זאת אין בידינו לקבל. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה ולא מצאנו טעם לחרוג מן הכלל במקרה שלפנינו. על סמך עובדות המקרה יישם בית הדין קמא את ההלכות הקיימות והגיע למסקנות הנכונות, בהן אין מקום להתערב, לרבות בנושא פיצוי הלנה, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, פיצוי בגין הפרת חוזה, שיבוץ בדירוגים והשבת סכומים למדינה, וזאת בכפוף לנאמר להלן. לפיכך, אנו דוחים את הערעורים בעניינים שפורטו לעיל ומאשרים את הקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות של בית הדין האזורי. 4. עם זאת יש מקום לתקן את פסק דינו של בית הדין קמא בכמה נושאים וכן להוסיף מספר הבהרות קצרות. [א] במקרים רגילים עלינו ליישם את הלכת גדרון . אולם, במקרה דנן, כאשר הוסכם בין הצדדים, כי התוספת בשיעור 50% תשולם בתמורה לזכויות הסוציאליות (למעט פיצויי פיטורים), ובית הדין קבע כעובדה, כי הסכום אכן מכסה עלויות זכויות אלו, אין מקום לבצע את החישובים הדרושים לפי הלכת גדרון. יתרה מזו, משנקבע כעובדה, כי התוספת בשיעור 50% אינה כוללת פיצויי פיטורים ובפועל אינה מכסה את עלות פיצויי הפיטורים, לא טעה בית הדין כאשר חייב את משרד השיכון לשלם פיצויי פיטורים לעובדים אשר לגביהם התמלאו התנאים לזכאות שנקבעו בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. [ב] אנו מתקנים את פסק הדין בנושא אחד. בית הדין קמא קבע, כי פיצויי הפיטורים יחושבו על סמך שתי תקופות, התקופה הראשונה - בה עבדו העובדים על פי חוזה קבלני; התקופה השנייה - בה עבדו כעובדים שכירים. אולם, נפלה טעות בתאריך תחילת התקופה השניה והיא צריכה להיות מן המועד בו שובצו העובדים כעובדים שכירים, היינו - החל מחודש אפריל 1992 ואילך. משרד השיכון יכין תוך 30 יום תחשיב נוסף של סכום פיצויי הפיטורים וישלם לעובדים את ההפרש בין החישוב הקודם לבין המגיע להם על פי החישוב החדש. [ג] באת-כוח העובדים טענה לעניין השכר הקובע לצורך חישוב הסכומים המגיעים לעובדים. כאמור, הגענו למסקנה, כי בית הדין קמא לא טעה כאשר הגיע למסקנה שהתמורה אשר שולמה לעובדים כללה בתוכה גם תשלום בשיעור 50% עבור זכויות סוציאליות, למעט פיצויי פיטורים. לפיכך, יקבלו העובדים שפוטרו לפני חודש אפריל 1992 פיצויי פיטורים על פי שכרם האחרון, שיחושב על פי הסכום שנקבע בחוזה הקבלנות. מסכום זה, תנוכה התוספת בסך 50% עבור הזכויות הסוציאליות, היינו - הסכום שקיבלו על פי חוזה הקבלנות ייחשב כ- 150%, ממנו ינוכה 50% ולאחר הניכוי ישארו 100%, שיהיה השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים. [ד] אין אנו מתערבים במסקנת בית הדין קמא לגבי מעמדם של העובדים, אולם בהתחשב בכך, שמר אבי דהאן ומר יעקב חסון המשיכו לעבוד לאחר שיבוצם כעובדים בעקבות פסק דינו של השופט נחתומי, ובהתחשב בכך שהם עדיין עובדים באותם תפקידים, והביעו את רצונם להמשיך כ"עובדים קבועים", על משרד השיכון להציע להם בכתב תוך 15 יום מיום קבלת פסק דין זה להתקבל כ"עובדי מדינה קבועים" על פי תנאי עבודה של עובדי מדינה. על העובדים הללו להודיע למשרד השיכון את תשובתם תוך 15 ימים מיום קבלת הצעת המשרד, ואם תשובתם תהיה חיובית יהא עליהם לעמוד בתנאים הדרושים על פי חוק שירות המדינה [מינויים], התשי"ט 1959 (להלן: חוק המינויים) ובהתאם לכך יתקבלו כ"עובדי מדינה קבועים" על-פי חוק המינויים. על עמדתה של סגנית הנשיא - 5. עיינתי בחוות דעתה של סגנית הנשיא אלישבע ברק ואני נשאר בעמדתי. העובדים לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על פי חוק המינויים והתקשי"ר ולא עברו מכרז, אשר נקבע כמכשיר "להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא 'הקרובים ביותר' " . חוק המינויים מחייב מכרז פומבי כתנאי למינוי עובד מדינה , עמידה בבדיקות רפואיות והצהרות אמונים ורכוש . יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי "המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי" ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי. נוסף על כן, הגדרתו של "עובד מדינה" בחוק הגמלאות שהיה בתוקף בשנת 1955, שהייתה מי ש"הועסק" בשירות המדינה, שונתה בתיקון משנת 1967 למי ש"נתמנה" כעובד מדינה . בדומה לעמדת בית הדין קמא הנני מגדיר את חוזה העבודה של העובדים כחוזה לתקופה שנקבע בו ואשר אינו מעניק לעובד קביעות או זכות לפנסיה תקציבית. מובהר, כי העובדים אינם נשארים ללא זכויות פנסיה וזכאים לפנסיה צוברת. כמו כן, על אף שאין להם קביעות לא ניתן לפטרם בחוסר תום לב וככל שהם מועסקים תקופה ארוכה יותר, מוטל על המעסיק נטל גדול יותר לנמק היטב את סבירות הפסקת עבודתם. ועוד, ככל שהעובד מועסק יותר שנים בשירות הציבורי אין למנוע ממנו להשתתף ב"מכרז פנימי". במקרה דנן העובדים הועסקו על פי חוזי עבודה לתקופות ארוכות. מדובר במקרה חריג, בו רכשו העובדים זכויות מסוימות, כגון: הזכות לביטוח בקרן פנסיה צוברת, הזכות להשתתף ב"מכרזים פנימיים" ו"ותק" לצורך תנאי עבודה והשתתפות במכרזים פנימיים. יתרה מזו, נציגי משרד השיכון הביעו בפנינו את רצונם לקלוט כעובדים קבועים את העובדים הנשארים בעבודה (ה"ה דהאן וחסון). על כן, החלטנו לחייב את המדינה להציע לה"ה דהאן וחסון להתקבל כעובדי מדינה קבועים על פי תנאי עובדי מדינה המתאימים לעובד בוותק ובכישורים שלהם. עלי להתייחס גם לדברי סגנית הנשיא לעניין "קביעות". סעיף 02.212 (ד) לתקשי"ר מאפשר למדינה להעסיק "עובד על פי חוזה מיוחד" כאשר תקופת החוזה נקבעה בו. מכוח סעיף זה ניתן להעסיק עובדים מסוימים, כמו עובדים בכירים, לתקופות ממושכות. לא מדובר בצורת העסקה פיקטיבית אלא בפירוש מרחיב לסעיף 02.212 (ד) ומעין תבנית העסקה חדשה בשירות המדינה. יש נימוקים בעד ונגד הרחבת מספר עובדי המדינה המועסקים על פי חוזה עבודה ללא קביעות. אלה המבקשים לבטל את מוסד הקביעות טוענים, בין היתר, כי המעסיק הציבורי יהיה נכון יותר לקבל עובדים אם יידע שניתן להפסיק את העסקתם וכי הדבר ישפר את רמתם של עובדי המדינה. לעומת זאת, המתנגדים לביטול מוסד הקביעות טוענים, כי הוא נחוץ לשמור על השירות הציבורי (civil service) כבלתי מפלגתי ויציב, וכי הוא מונע פיטורים על רקע מניעים שרירותיים ובעיקר פוליטיים. ועוד, עד היום הבטחון התעסוקתי נחשב כנחלתם של עובדי השירות הציבורי. שינוי השיטה יכול להתבצע גם על ידי שמירת מוסד הקביעות והגשמת האפשרות להפסיק העסקתו של עובד מדינה. שינוי בתבנית העסקתם של עובדי ציבור נעשה על ידי המחוקק או הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים, לרבות מעבר אוטומטי ממעמד של "עובד בנסיון" ל"עובד קבוע" כפי שנעשה במקרה שנדון בפסק דין "דן" ואין אנו צריכים להכריע בעניין בפסק דין זה. סוף דבר - 6. לו נשמעה דעתי היה נדחה ערעור המדינה וערעור העובדים היה נדחה ברובו. פסק הדין של בית הדין קמא יתוקן כאמור בסעיף 4 לעיל. בנוסף, תינתן לה"ה דהאן וחסון האפשרות להתקבל כעובדי מדינה "קבועים" על פי חוק המינויים. בהתחשב בתוצאה ובכך שבאי כוח העובדים ייצגו את כולם, יהא סכום ההוצאות שעל המדינה לשלם לעובדים, באמצעות בא כוחם, 7,500 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סגנית הנשיא אלישבע ברק - מקובלים עלי עיקר דבריו של חברי, הנשיא סטיב אדלר, והמסקנות אליהן הגיע, בכפוף לסיפא של חוות דעתו הדנה במעמדם של המערערים בעע 388/99 (להלן - "המערערים"). משהגיע בית הדין למסקנה שמדובר ביחסי עובד ומעביד (בפסק הדין ההצהרתי שניתן על ידי השופט נחתומי) יש להגביל את התקופה בה יחשבו עובדים כעובדים לא קבועים. השופטת חגית שגיא דנה בשאלה מהו מעמדם של המערערים כעובדי המדינה לצורך קביעת זכויותיהם, לאור הקביעה שמעמדם היה מעמד של עובדים במדינה. השופטת שגיא קבלה את עמדת המדינה שהמערערים אינם נכללים באף אחת מהקטגוריות המנויות בתקשי"ר לגבי סוגי עובדים בשירות המדינה. סעיף 02.212 לתקשי"ר מונה את סוגי העובדים בשירות המדינה. ואלו הם: "02.212 ואלה סוגי העובדים בשירות המדינה: (א) עובד על פי הרשאה להעסקה לשעה - עובד בניסיון; (ב) עובד על פי כתב מינוי - עובד קבוע; (ג) עובד על פי כתב הרשאה - עובד זמני; (ד) עובד על פי חוזה מיוחד; (ה) עובד ארעי; (ו) עובד ישראלי המועסק בחוץ לארץ במעמד של עובד מקומי (עמ"י) (ראה הודעות נציבות שירות המדינה מס' לח/121)" למסקנה זו הגיעה השופטת שגיא מאחר והמערערים לא קיבלו כתבי מינוי או כתבי הרשאה ולכן אין לראותם כעובדים קבועים. עוד קבעה השופטת שגיא שלא מדובר בעובדים בניסיון שלאחר תקופה עוברים למעמד של עובדים קבועים. היא קבעה שהמערערים הם עובדים המועסקים לתקופה עד שפרוייקט שיקום השכונות יסתיים. גם לא מדובר לדעתה של השופטת שגיא בעובד זמני מאחר והמערערים הועסקו במשך שנים רבות. על כן אין הם נכללים באחת הקטגוריות שבסעיף הנ"ל שבתקשי"ר. השופטת שגיא קבעה שמדובר ב"עובדים המועסקים על פי חוזה מיוחד בעבודה בלתי צמיתה". המערערים טענו בערעורם כי הם עובדים קבועים במדינה. לכך אני מסכימה. אמת המעבר ממעמד למעמד אינו אוטומטי, כפי שקבעה הפסיקה. עם זאת על המעביד לפעול על מנת לא להשאיר עובדים תקופה בלתי מוגבלת ללא כל מעמד. תכליתו של משפט העבודה היא לספק הגנה למעבידים תוך מתן אפשרות למעבידים לבצע את זכותם הניהולית ובד בבד לספק הגנה לעובדים על מנת שאלו יוכלו לבצע את זכותם לעבוד. שתי אלו, הזכות הניהולית והזכות לעבוד, הן בעיני זכויות חברתיות. לא בכדי נקבעו כללים נוקשים במשפט העבודה. כללים אלו אין לעקוף על ידי יצירת צורות העסקה פיקטיביות. "עובדים המועסקים על פי חוזה מיוחד בעבודה בלתי צמיתה" פירושו שהם מועסקים בעבודה זמנית. עבודה זמנית אינה יכולה להמשך תקופה בלתי מוגבלת ובלתי מוגדרת. העסקה במשך תקופה בלתי מוגבלת ובלתי מוגדרת היא היפוכה של העסקה בעבודה בלתי צמיתה. העסקה כזו הופכת את העבודה לצמיתה ולכן הופך עובד כזה לאחר תקופה סבירה לעובד קבוע. ואכן התקשי"ר קובע בהוראות שונות שלו שעבודה זמנית או בלתי צמיתה היא אכן זמנית ולא בלתי מוגבלת: " 02.242 במעמד של עובד זמני מועסקים העובדים הבאים: עובד המתקבל לתקופה ארוכה משנים עשר חודש למילוי מקום, או שיש להאריך את העסקתו מעבר לתקופה של שנים עשר חודש שלא בהתאם לפסקה 16.212 או לפסקה 16.413; עובד, המועסק במעמד ארעי או לפי חוזה מיוחד בעבודה הנובעת מלחץ עבודה (ראה פסקה 02.132), אשר השלים 12 חודשי עבודה, או בעבודה בביצוע משימה חולפת, שהשלים 24 או 36 חודשי עבודה; עובד, שיועסק שיועסק עד לגמר עבודה פלונית שלפי טיבה אינה צמיתה; במקרה זה מותרת ההעסקה רק במקרים יוצאים מן הכלל ובאישור נציבות שירות המדינה. 02.243 תקופת כהונתו של כל עובד זמני המועסק לפי סימנים (א) או (ב) של פסקה 02.242 לעיל, תסתיים לא יאוחר מתום שנת הכספים, בה מלאו שנתיים לתקופת כהונתו במעמד עובד זמני. (תקנות שירות המדינה (מינויים) (תקופת כהונתם של עובדים זמניים), תש"ך-1960, ת' 1). 02.244 עובד זמני, המועסק לפי סימן (ב) של פסקה 02.242, מועבר למעמד קבוע לאחר תקופה מסוימת של עבודה במעמד זמני (ראה סעיף 16.53)". עינינו הרואות שהתקשי"ר אף הוא אינו רואה עבודה בלתי צמיתה כעבודה שאינה יכולה להמשך ללא הגבלת זמן סבירה. עבודה בלתי צמיתה לתקופה בלתי מוגבלת יש בה סתירה מנה וביי. זו העסקה בעבודה שהיא כביכול מוגבלת בזמן, זמנית, לתקופה לא זמנית. על כן העובדים המועסקים תקופה לא מוגבלת בעבודה לא צמיתה הופכים לעובדים קבועים לאחר תקופה סבירה. ואכן התקשי"ר קובע לגבי העסקה על פי חוזה מיוחד כדלהלן: "02.25 עובד על פי חוזה מיוחד 02.251 עובד על פי חוזה מיוחד מועסק בעבודה צמיתה או בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה; סוגים מסוימים של עובדים על פי חוזה מיוחד מועסקים במשרות בתקן, אולם משך העסקתם של כל העובדים על פי חוזה מיוחד מוגבל בזמן". העסקת המערערים בעבודה לא צמיתה לתקופה לא מוגבלת בזמן כך שהתקופה היא צמיתה, היא העסקה של עובדים בדרך שיש בו חוסר תום לב. היא באה להסיר מעובדים אלו את הגנת משפט העבודה. זאת אין לאפשר. הנה כי כן אין להעסיק עובדים על פי חוזה מיוחד לתקופה שאינה מוגבלת בזמן. המדינה לא הייתה רשאית להעסיק את המערערים לעבודה שבאופיה אינה צמיתה במשך תקופה לא מוגבלת. על כן עובדים אלו לאחר תקופה סבירה הופכים לקבועים. אם המדינה לא ביצעה כל הליכים על מנת להופכם לעובדים קבועים הרי הם הופכים אוטומטית לקבועים לאחר תקופה סבירה. אין לי צורך לדון בשאלה מהי אותה תקופה סבירה באשר המערערים עובדים בודאי מעבר לתקופה סבירה. זאת גם אליבא לתקשי"ר. אני מצטרפת אם כן לפסק דינו של הנשיא בכפוף לכך שבעיני אין עוד מקום לנקוט בכל הליכים על מנת שהמערערים יהפכו לעובדים קבועים. המערערים הם עובדים קבועים של המדינה. השופטת נילי ארד - 1. במחלוקת שנפלה בין חברַי הנשיא סטיב אדלר וסגנית הנשיא אלישבע ברק, באשר לאופן קליטתם של המערערים בשירות המדינה כ"עובדי מדינה קבועים", דעתי היא כדעתו של הנשיא אדלר. להארת עמדתי, אוסיף בקצירת האומר, את ההבהרות שלהלן. 2. על שלושה אלה אין הדעות חלוקות: שהמערערים עבדו שנים רבות במסגרת התקשרותם עם משרד השיכון; שהמערערים מר חסון ומר דהאן התמידו כל העת בהתקשרותם זו, הביעו רצונם להמשיך ולעבוד בה "כעובדים קבועים" ומשרד השיכון הביע נכונותו לקלוט אותם כ"עובדים קבועים" במסגרתו; ושבמקרה הנדון, סממניה של ההתקשרות בין משרד השיכון לבין המערערים, היו כאלה המחייבים את קליטתם כ"עובדים קבועים" בשירות המדינה. 3. כיצד תיעשה קליטתם כ"עובדים קבועים בשירות המדינה, זהו גדר המחלוקת שנפלה בין חברי הנשיא וסגנית הנשיא. בנדון זה, דעתי היא, שאין להקים למערערים במחי יד מעמד של עובדי מדינה, ואין ניתן להפכם לכאלה באופן "אוטומאטי". הקניית מעמד של "עובד מדינה" דינה להיעשות לפי דרישות הדין ובמסגרתן, כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. כך דרך כלל. כך גם בענייננו. בין היתר, יש לתת את הדעת לתנאי קבלתם לשירות המדינה, לדרכי מינויים ולאופן העסקתם, הלכה למעשה, במסגרת הדין [השוו: האמור בחוות דעתי בפסק הדין בעניין אילנה לוינגר (ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר - מדינת ישראל ואח' [טרם פורסם] ניתן ביום 2.10.2000) ]. לא למותר לציין, כי בשים לב לכלל נסיבות המקרה, כפי שתוארו בהרחבה על ידי חברי למותב, ובמיוחד לאור תקופת עבודתם הממושכת של המערערים במשרד השיכון, הרי שבמהלך קליטתם כ"עובדים קבועים", קמה להם הזכות להיבחר למשרה גם במסגרת המכרז הפנימי. מכל מקום, אין לראותם, בנדון זה, כעובדים מן החוץ, או כעובדים חדשים. נציג עובדים, מר משה בית דגן למדתי את נימוקי ההחלטה של כל אחד מחברי המותב הנכבדים. בחנתי לגופו של ענין לאיזו דעה להצטרף, והחלטתי לאחר שיקול דעת להצטרף לדעתה של כב' השופטת נילי ארד, המצדדת בכך שקמה לשני המערערים - ה"ה דהאן וחסון זכות להתמודד על בחירה למשרה כ"עובדים קבועים" במסגרת "מכרז פנימי" ולאו דוקא כעובדים חדשים מבחוץ הרשאים להתמודד על מינוי כעובד קבוע רק ב"מכרז חיצוני". נציג מעבידים, מר צבי עמית גם כבוד הנשיא, סטיב אדלר וגם סגנית הנשיא, אלישבע ברק, מסכימים בפסקי הדין שלהם, כי לאחר שהעובדים הועסקו בשירות המדינה, מעבר לתקופה הקצובה בתקשי"ר לעבודה זמנית, קמה להם הזכות להתקבל לעבודה קבועה בשירות המדינה ואני מצטרף לדעתם בעניין זה. אולם בעוד כבוד הנשיא גורס כי הדרך לעשות זאת היא על-פי הכללים הקבועים בחוק שירות המדינה מינויים, סבורה סגנית הנשיא ברק, כי לאחר שהעובדים הועסקו בתנאים של עבודה זמנית, במשך תקופה העולה בהרבה, על התקופה הנקובה בתקשי"ר, הם זכאים להפוך לעובדים קבועים מבלי לעבור כל תהליך. אני מצטרף לדעתה של סגנית הנשיא ברק. נראה לי כי התקשי"ר המגביל את התקופה שבה ניתן להעסיק עובדים בשירות המדינה בתנאים זמניים, נועד בעיקרו להגן על העובדים ולמנוע מן המעסיק - המדינה - להעסיק עובדים לתקופות ארוכות מבלי לתת להם את הזכויות הכלולות במעמד של עובד מדינה קבוע. העסקת עובדים במשך שנים רבות, מבלי לאפשר להם לעבור למעמד של קבע, נראית בעיני, כמו בעיניה של סגנית הנשיא ברק, נגועה בחוסר תום לב ומן הראוי שבית הדין הארצי לעבודה יצא כנגד התופעה, תוך מתן הגנה נאותה לעובדים. חוק שירות המדינה מינויים מגדיר את הכללים לקבלת עובדים לשירות המדינה. זאת, בעיקר כדי להבטיח שלא יתקבלו לעבודה עובדים שאינם ראויים לתפקיד, העובדה שהעובדים בערעור זה הועסקו שוב ושוב על ידי המדינה, מצביעה כי הם נמצאו על ידי המעסיק ראויים ומתאימים. על כן, אין, לדעתי, מקום להעביר אותם כל הליכים נוספים, ומן הראוי שמעמד זה של עובד קבוע, יינתן להם רטרואקטיבית למועד שבו פגה התקופה הקצובה בחוק להעסקת עובדים זמניים בשירות המדינה. סוף דבר על דעת כל חברי המותב, ערעור המדינה נדחה וערעור העובדים נדחה ברובו. פסק הדין של בית הדין קמא יתוקן כאמור בסעיף 4 לפסק דינו של הנשיא. באשר לאופן קליטתם של המערערים בשירות המדינה כ"עובדי מדינה קבועים" נחלקו דעות חברי המותב. לדעת הנשיא, אליו הצטרפו השופטת נילי ארד ונציג העובדים מר משה בית דגן, תינתן למערערים האפשרות להיקלט בשירות המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959, בעוד שלדעתה של סגנית הנשיא, אלישבע ברק, אליה הצטרף נציג המעבידים מר צבי עמית אין עוד מקום לנקוט בכל הליכים על מנת שהמערערים יהפכו לעובדים קבועים. המערערים הם עובדים קבועים של המדינה. המדינה תשלם למערערים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בירושלים, ויישלח לבאי כוח הצדדים. הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק, השופטת נילי ארד נציג עובדים משה בית-דגן, נציג המעבידים צבי עמית קביעות בעבודהעובדי מדינה