1. השאלה שבמחלוקת בין התובעת לבין המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") היא האם צניחת הרחם ושלפוחית השתן מהן סובלת התובעת הינה תוצאה של תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: "א. התובעת ילידת 1961, נשואה + 4. ב. התובעת בעלת מניות בשיעור של 30% בחב' פולק הספקה בע"מ - שיווק ומכירות ציוד לגינון ובניין, וגם עובדת בה כעובדת כשכירה. ג. אופי עבודת התובעת הינו בשירות לקוחות, גביית כספים ומכירות. התובעת איננה עוסקת כלל בעבודות סבלות ו/או עבודות אשר דורשות הרמת משאות. עבודת הסבלות או הרמות של משקלים כבדים מתבצעות על ידי העובדים בחנות. ד. בתאריך 10.07.00, בשעה 09:00 לערך, במהלך עבודתה הרימה מהרצפה מכסחת דשא בנזין כבדה מסוג "סיגמא", במשקל 26 ק"ג, אשר הייתה ארוזה בקרטון. במהלך ההרמה חשה התובעת בכאבים עזים בבטן התחתונה, ופנתה לקבלת טיפול רפואי. ה. בבדיקה שנערכה לתובעת על ידי ד"ר וסר יעקב מהמרכז לבריאות האישה - אובחן כי היא סובלת מציסטוצלה דרגה 2 ברחמה. ו. באישור שניתן לתובעת על ידי פרופ' אברמוביץ, הוברר לה כי הייתה לה צניחת רחם ושלפוחית השתן והומלץ לה על ניתוח כריתת רחם ו-BURCH OPERATION. ז. בתאריך 03.10.00 בוצע לתובעת ניתוח כריתת רחם על ידי פרופ' אברמוביץ', במרכז רפואי חורב". 3. על יסוד העובדות המוסכמות דלעיל, מונה ד"ר חיים יפה על ידי בית הדין כמומחה יועץ רפואי ("המומחה"). המומחה נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי המחלה או המחלות מהן סובלת התובעת. ב. האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת, כפי שתוארו לעיל בסעיף 3, לבין מחלתה (או מחלותיה). ג. האם יש בתובעת גורמי סיכון והאם תנאי עבודתה הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניה האישיים (לרבות גורמי סיכון)". 4. כל אחד מהצדדים צירף חוות דעת מטעמו: התובעת - חוות דעת של ד"ר ז'אנטל שטרומינגר ("המומחה מטעם התובעת") הקובעת כי יש קשר סיבתי בין האירוע מיום 19.07.00 לצניחת השלפוחית, והנתבע - חוות דעת של ד"ר ג'ורג' טייכנר השוללת קשר סיבתי בין האירוע לבין הליקוי הגניקולוגי. חוות הדעת הועברו יחד עם החומר הרפואי אל המומחה. 5. על יסוד העובדות המוסכמות והחומר הרפואי שהועבר אליו סיכם המומחה, בחוות דעתו מיום 18.05.03, את הממצאים שמצא בחומר הרפואי שהיה בפניו, והשיב לשאלות בית הדין, כדלקמן:  ".... גברת פולק סבלה מדליפת שתן במאמץ וצניחת רחם בדרגה 1 עד 2. הנ"ל בת 39 נשואה ואם ל 4 ילדים. היות ולא מצויין אחרת בתיק אני מניח כי את כולם ילדה בלידה טבעית. הנ"ל קשרה את צניחת הרחם לארוע של הרמת משא כבד חד פעמי. לשאלה מספר 1. המחלה ממנה סבלה גב' פולק הינה צניחת רחם בדרגה בין 1 ל 2, כלומר, ירידת צואר הרחם עד לפתח הנרתיק. בנוסף, מצוין כי סבלה מבריחת שתן במאמץ, כלומר, כל פעולה המפעילה את שרירי הבטן עלולה לגרום לדליפת שתן (צחוק, שיעול, הרמת משא כבד). שאלה מספר 2. עוסקת בקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לבין מחלתה. לכך יש צורך להכיר בעובדה כי כ 20% מהנשים בעשור הרביעי ומעלה לחייהן סובלות מדרגות שונות של צניחת רחם, קירות נרתיק ואיבוד שתן במאמץ. 3 תופעות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי כולל או כל אחת בפני עצמה. עבודות שונות הצביעו על כך ש אנומליות ברקמת החיבור של האגן מהוות גורם מרכזי לתופעת הצניחה. בנוסף, רקמת החיבור באגן הינה רקמה דינמית העוברת שינויים מתמידים ועוברת כל הזמן "עיצוב מחדש" - (remodeling) בתגובה לתהליכים הקורים בהריון, לידה והזדקנות. באשר לשאלה ה 3. הרי שעצם 4 ההריונות והלידות יחד עם תהליך הבלאי עם השנים מהווים גורמים מספיקים להסבר על המצב שנוצר. לאור כל זאת, נראה לי כי לעבודתה בכלל ולהרמת המשא החד פעמי בפרט לא היה קשר להופעת צניחת הרחם ולמצב של איבוד שתן במאמץ". 6. ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להציג שאלות הבהרה למומחה (ראו החלטה מיום 29.05.03). 7. ב"כ התובעת עתר בבקשה להציג שאלות הבהרה למומחה, ובהעדר תגובה לבקשה מטעם ב"כ הנתבע נעתר בית הדין לבקשה והתיר את העברת השאלות למומחה כפי שניסח אותן ב"כ התובעת. 8. המומחה נתבקש, אפוא, להשיב לשאלות ההבהרה הבאות: "א. האם נכון שעד לאירוע התאונה לא היו לתובעת כל ליקויים ו/או בעיות פתולוגיות הקשורות לצניחת שלפוחית ו/או רחם. ב. האם נכון שאין כל תיעוד רפואי לגבי סיבוכים ו/או קשיים בלידות אותן עברה התובעת. ג. האם נכון שבבדיקה הרפואית האחרונה לפני אירוע התאונה צוין כי לא נמצא כל ממצא פתולוגי אצל התובעת. ד. האם נכון שצניחת רחם ושלפוחית שתן שכיחה אצל נשים לאחר לידות קשות ובעיקר נשים עם חולשה מסוימת ברקמות הרכות כולל לגמנטים. ה. לאור כל האמור לעיל, האם מקובל בספרות הרפואית שנשים אשר נוטות לצניחת רחם ושלפוחית שתן או שיש להם צניחה קלה שלא הראתה סימנים קליניים ופתולוגיים, הרמת משא חד פעמי עשויה לגרום לסימנים קליניים ראשונים ואבחון הממצא של צניחת רחם ושלפוחית השתן. ו. האם נוכח האמור לעיל, תסכים לקביעה שהרמת משא כבד חד פעמית זירזה ו/או החמירה את הופעת הסימנים הקליניים אצל התובעת ועל כן יש קשר סיבתי בין הופעת הסימנים הקליניים להרמת המשא הכבד". 9. המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, מיום 22.08.03, השיב כדלקמן: "..... א. לפי המסמכים שעליהם עברתי, לא ראיתי תיעוד לנושא צניחת הרחם והשלפוחית. ב. לפי המסמכים שעמדו לרשותי לא ראיתי תיעוד ללידות בכלל. אין סיכומי חדר לידה למעט ציון של תפרים כואבים לאחר לידה. ג. לא צוין ממצא פתולוגי בבדיקה אחרונה, אם גם ד"ר אברמוביץ מציין צניחה דרגה 1-2 שאינה מחייבת ציון כפתולוגית. לעצם נושא הצניחה אתייחס בהמשך. ד. צניחת רחם אינה נחלתם הבלעדית של נשים לאחר לידות קשות. ניתן למצוא ממצא כזה גם אצל נשים שמעולם לא ילדו, נשים שילדו בניתוחים קיסריים בלבד וכמובן אצל נשים שילדו לידות רגילות או קשות שהרי אלו הן רוב הנשים באוכלוסייה. לכן, העובדה המשמחת שלגברת פולק לא היו לידות קשות אינה הוכחה לכך שצניחה מסוימת היא תוצאה של הרמת משא ולא דווקא הלידות. ה. לא מקובל בספרות המקצועית שהרמת משא כבד וחד פעמי עשויה לגרום לסימנים קליניים ראשוניים של דליפת שתן במאמץ וצניחת רחם. כל המחברים מציינים שהסיבות הן כרוניות מתמשכות (ההדגשה במקור - ר.כ.) עם או בלי לידות טראומטיות. ו. לא אוכל להסכים לקביעה שהרמת משא כבד חד פעמי זירזה או החמירה את הופעת הסימנים הקליניים". 10. תשובותיו הנ"ל של המומחה הועברו לצדדים, הם נתבקשו להגיש סיכומיהם, וכך עשו (ראו החלטה מיום 01.09.03). 11. טוען ב"כ התובעת בסיכומיו: א. יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובעת על פני חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, וזאת מכיוון שיש להעדיף את חוות הדעת המקלה עם המבוטח. עוד טוען הוא כי מדובר בחוק בעל אופי סוציאלי ועל כן אין להחמיר עם התובעת יתר על המידה. ב. הוכח קשר סיבתי משפטי בין תנאי עבודתה של התובעת למחלתה ולכן יש לקבל את תביעתה ולהכיר באירוע שארע לה ביום 19.07.00 כפגיעה בעבודה. 12. מנגד טוען בסיכומיו ב"כ הנתבע: א. המומחה שמינה בית הדין, שלל מפורשות ונחרצות, הן בחוות הדעת, והן בתשובות לשאלות ההבהרה, את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקויים מהם היא סובלת ואין הצדקה בענייננו, לסטות מחוות דעתו של המומחה שמונה ע"י בית הדין. ב. אף התובעת בעצמה לא טענה כי נפל פגם בחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין והדבר מעיד כי חוות הדעת היא מנומקת, מפורטת ולא נפל בה פגם. ג. יש לדחות את חוות הדעת של ד"ר שטרומינגר שהוגשה מטעם התובעת משום שהיא אינה מנומקת ומפורטת די הצורך וכן משום שלא ניתן לדעת אילו מסמכים רפואיים עמדו בפני המומחה כשנתן את חוות דעתו. לפיכך מבקש ב"כ הנתבע לקבוע כי לא ארעה לתובעת תאונת עבודה. הכרעה: 13. אין לקבל את טיעוניו של ב"כ התובעת מהטעמים הבאים: א. טענתו של בא כח התובעת כאילו הוכח קשר סיבתי בין האירועים בעבודתה של התובעת שגויה היא. זה שהעובדות שהוסכמו בין הצדדים הועברו לחוות דעת מומחה בית הדין מלמדת שלא היה ויכוח בין הצדדים לגבי התיאור העובדתי של האירועים בעבודת התובעת שבסיומם לקתה במחלה. תדיר, מתייעץ בית הדין במומחה רפואי כדי: לקבל תמונה מה היא המחלה שאובחנה במבוטח סמוך לאחר אירועים בעבודתו; וכן, וזה העיקר, כדי שהמומחה יחווה דעתו בשאלה האם נמצא קשר סיבתי, רפואי, בין האירועים שהוכחו לבין המחלה שנמצאה אצל המבוטח. הנה כי כן - טרם נקבע, ובודאי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתה של התובעת לבין האירועים בעבודתה. ב. אכן בעקרון יש להעדיף את חוות הדעת המקלה עם המבוטח מאחר ומדובר בתחום הביטחון הסוציאלי. אולם במה דברים אמורים: כאשר מדובר בשתי חוות דעת אשר נתנו ע"י מומחים רפואיים שמונו ע"י בית הדין, כפי שנפסק בעניין שרלוט וינמן: "ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים-רפואיים שהתמנו על ידי בית הדין, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית הדין על פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, לפיהם פועל הספק לטובת המבוטח" (עב"ל 213/98 שרלוט וינמן נ' המל"ל פד"ע לח 558). לא אלה הם פני הדברים כאשר מדובר בשתי חוות דעת כשהאחת היא חוות דעת של מומחה מטעם אחד הצדדים והאחרת היא חוות דעת אשר ניתנה ע"י מומחה רפואי שמונה ע"י בית הדין. במצב זה ייטה בית הדין לתת משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת ע"י מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים: "חוות דעתו של מומחה באה להדריך את בית הדין ולייעץ לו בתחום שאינו בידיעתו של המשפטן. וכבר נפסק כי "לפי שיטת המשפט בישראל חוות דעת כזאת אף היא בחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות דעת רפואית מטעם מומחה - יועץ רפואי הפועל מטעם בית הדין לבין חוות הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הינו במשקל אשר בית הדין ייחס לחוות הדעת. אף טבעי הדבר שבית הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8-0 סמון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 383,374; דב"ע מג/22-0 יהודית זליטניק ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יד 340). זאת בין היתר מהטעם שחוות הדעת מטעמה של התובעת ניתנה על בסיס עובדות אשר הועברו למומחה מפי התובעת ולא על סמך עובדות אשר קבע בית הדין (דב"ע מב/154-0 המוסד לביטוח לאומי נ' פוגלמן שושנה, פד"ע טו 20). ג. בחוות דעתו קובע ד"ר שטרומינגר, המומחה מטעם התובעת כך: "... צניחות רחם ושלפוחית השתן עלולות להופיע בין היתר גם כתוצאה ממאמץ פיזי רב כמו הרמת משא כבד. מבדיקת התיק מתברר שבבדיקות קודמות אצל רופא נשים, לא אובחנו לפני ה-19.07.00 צניחת הרחם או שלפוחית השתן. לפיכך, סביר (ההדגשה אינה במקור - ר.כ.) שצניחת השלפוחית נובעת מהארוע המתואר בזמן העבודה". ראשית, מעיון בחוות הדעת לא ברור מהוא החומר הרפואי עליו מסתמך המומחה מטעם התובעת שכן הדבר לא מפורט בחוות הדעת והוא נוקט לשון כללית: "מבדיקת התיק הרפואי". שנית, המומחה מטעם התובעת לא נוקט לשון נחרצת בקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 19.07.00 לבין צניחת הרחם והשלפוחית. כל שקובע המומחה מטעם התובעת הוא, כי קיימת סבירות לכך שצניחת השלפוחית בתובעת נובעת מהאירוע בזמן העבודה, וזאת בהתבסס על כך שצניחת רחם ושלפוחית השתן נובעות "בין היתר" גם כתוצאה ממאמץ פיזי (אך לא רק כתוצאה ממנו), ועל כך שבתיקה הרפואי של התובעת, כפי שהוגש למומחה מטעמה ואשר כאמור לעיל לא ברור מה הוא החומר הרפואי המצוי בו, אין אבחנות לצניחת רחם או שלפוחית לפני תאריך האירוע. כל אלה מחזקים את נטיית בית הדין לייחס משקל רב יותר לחות הדעת של ד"ר יפה אשר מונה מטעם בית הדין. ד. המומחה שמונה מטעם בית הדין, לאחר שעיין במסמכיה הרפואיים של התובעת אשר הועברו אליו, שלל בחוות דעתו המנומקת את הקשר בין תנאי העבודה למחלתה של התובעת: "לאור כל זאת נראה לי כי לעבודתה בכלל ולהרמת המשא החד פעמי בפרט לא היה קשר להופעת צניחת הרחם ולמצב של איבוד שתן במאמץ". המומחה מטעים כי המחלה ממנה סובלת התובעת מוכרת בקרב נשים בעשור הרביעי לחייהן (כגילה של התובעת) וכי מחקרים תולים את הסיבות למחלתה של התובעת בגורמים אחרים אשר אינם קשורים בהרמת משאות: "לכך יש צורך להכיר בעובדה כי כ 20% מהנשים בעשור הרביעי ומעלה לחייהן סובלות מדרגות שונות של צניחת רחם, קירות נרתיק ואיבוד שתן במאמץ. 3 תופעות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי כולל או כל אחת בפני עצמה. עבודות שונות הצביעו על כך שאנומליות ברקמת החיבור של האגן מהוות גורם מרכזי לתופעת הצניחה. בנוסף, רקמת החיבור באגן הינה דינמית העובדת שינויים מתמידים ועוברת כל הזמן "עיצוב מחדש" - (remodeling) בתגובה לתהליכים הקורים בהריון, לידה והזדקנות. ... הרי שעצם 4 ההריונות והלידות יחד עם תהליך הבלאי עם השנים מהווים גורמים מספיקים להסבר על המצב שנוצר". ה. לא זו אף זו, בתשובותיו לשאלות ההבהרה משיב המומחה כך: "...ניתן למצוא ממצא כזה גם אצל נשים שמעולם לא ילדו, נשים שילדו בניתוחים קיסריים בלבד וכמובן אצל נשים שילדו לידות רגילות או קשות שהרי אלו הן רוב הנשים באוכלוסייה. לכן, העובדה המשמחת שלגברת פולק לא היו לידות קשות אינה הוכחה לכך שצניחה מסוימת היא תוצאה של הרמת משא ולאו דווקא הלידות. לא מקובל בספרות המקצועית שהרמת משא כבד וחד פעמי עשויה לגרום סימנים קליניים ראשוניים של דליפת שתן במאמץ וצניחת רחם. כל המחברים מציינים שהסיבות הן כרוניות מתמשכות (ההדגשה במקור - ר.כ.) עם או בלי לידות טראומטיות. לא אוכל להסכים שהרמת משא כבד חד פעמי זירזה או החמירה את הופעת הסימנים הקליניים". ו. אם-כן שולל המומחה באופן מוחלט את הקשר בין תנאי עבודתה של הנתבע ביום 19.07.00 - הרמת המשא - למחלה ממנה היא סובלת - צניחת רחם וצניחת שלפוחית השתן. ז. המומחה מצא חיזוק סופי ואחרון למסקנתו זו בסוג הניתוח אשר בוצע בתובעת, אשר כעולה מחוות הדעת כלל אינו הניתוח האופייני בצניחת רחם. לפי חוות הדעת סוג הניתוח דווקא מלמד שצניחת הרחם הייתה מזערית: "... הניתוח שבוצע לגברת פולק אינו הניתוח האופייני בכלל לצניחת רחם. ד"ר אברמוביץ' ביצע כריתה תת שלמה תוך השארת צואר הרחם בגישה בטנית, כאשר הגישה האולטימטיבית לצניחה היא בדרך נרתיקית, הכוללת גם את צוואר הרחם. השארת הצוואר מעידה על כך שצניחת הרחם הייתה מזערית. ביצוע ניתוח ה BURCH הוא אמנם אופייני לתיקון בריחת שתן במאמץ אך אינו יכול לתקן צניחת רחם (הוא יכול לתקן צניחת שלפוחית). לאור כל זאת הנני איתן בדעתי עוד יותר כי לעבודתה בכלל ולהרמת המשא החד פעמי בפרט לא היה כל קשר לתלונותיה". 14. חוות דעתו של המומחה מנומקת ומפורטת, ואין אנו רואים מקום לסטות ממנה. 15. לאור כל האמור, הננו מאמצים את חוות דעתו של המומחה ומשלא הוכח קשר סיבתי בין מחלתה של התובעת לבין האירועים בעבודתה - אנו דוחים את התביעה. סבורים אנו עוד, שחוות דעת המומחה הייתה צריכה לגרום לתובעת, לפחות, לגייס טיעונים אשר מתמודדים עם חוות הדעת ולא כאלה אשר ראשית עדיין לא נקבעו ושנית . קובעים עקרון כללי שאינו ישים למקרה דנן. בנסיבות אלו לדעתנו יש מקום לחייב את התובעת לשאת בהוצאות התמשכות ההליך עד שלב זה. לכן על לי לשלם הוצאות משפט ושכ"ט, בסכום סמלי, של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק להיום. עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. ניתן היום, 07.12.04, בהעדר הצדדים. אילן פלטינציג ציבור עאסי לורנהנציגת ציבור ר. כהן - שופט ראשי, אב"ד ניתוחביטוח לאומיכריתת רחם