העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית ובימי חג לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי ציבור גב' עדה קרמרסקי ומר יוסף חסון; עב 2595/01) בו נקבע כי המשיב, עובד זר, זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כמו גם לזכויות שונות מתוקף ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. עובדות המקרה, בעיקרן כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי - [2] המשיב, מר קומר ג'ינדר (להלן: מר ג'ינדר או המשיב), אזרח הודו ועובד זר בישראל, הועסק על ידי המערערת, המנהלת את בית המלון ויסטה באילת (להלן: בית המלון) מיום 17.8.1999 ועד ליום 22.9.2001. בחלק ניכר מתקופת העסקתו, ביצע מר ג'ינדר גם עבודה בשעות נוספות, במנוחה השבועית ובימי חג. בתחילת שנת 2001, בשל המשבר בענף התיירות, פנו מנהלי המלון אל כלל עובדי המלון, ובכלל זה למר ג'ינדר, בבקשה כי יוותרו על תוספת התשלום בגין עבודה בשעות הנוספות ובמנוחה השבועית. מר ג'ינדר התנגד לכך וחרף התנגדותו הפסיק בית המלון לשלם לו את התוספת הקבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה עבור עבודה בשעות נוספות, והוא קיבל שכר בשיעור 100% עבור כל שעות עבודתו. מר ג'נדר המשיך לעבוד במלון עוד מספר חודשים, עד שביום 17.9.2001 מסר להנהלת בית המלון מכתב התפטרות מנומק, בו הודיע על הפסקת עבודתו בתוך חודש. זאת, בשל היחס השלילי של הצוות כלפיו ובשל הפסקת תשלום התוספות עבור עבודה בשעות נוספות. הלכה למעשה, נותקו יחסי העבודה בין הצדדים ביום 22.9.2001, כאשר הממונה על המשיב הורה לו לעזוב את שטח המלון באופן מיידי. אין הצדדים חלוקים, כי לא שולמו למר ג'ינדר פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. כן, מוסכם על הצדדים כי בית המלון לא הפריש סכומים לקרן הפנסיה "מבטחים" עבור מר ג'ינדר. ההליכים בבית הדין האזורי - [3] כחודש לאחר ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, הגיש מר ג'ינדר לבית הדין האזורי בבאר שבע תביעה לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית והפרשי שכר בשל אי תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. ביום 10.4.2003 ניתן על ידי בית הדין האזורי פסק דין חלקי בהסכמה, לפיו בית המלון ישלם למר גי'נדר דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית בסך 9,038 ₪ וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך 1,200 ₪. מעבר לכך, תבע מר ג'ינדר תשלום "תוספת ערבה ותוספת טיסות", זכויות הקבועות בנספח להסכם קיבוצי כללי בענף המלונאות, תנאים מיוחדים לבתי מלון באילת ובים המלח (להלן: נספח אילת). אין חולק כי תוספות אלו לא שולמו למר ג'ינדר. עוד תבע מר ג'ינדר תשלום דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה "מבטחים", זכויות הקבועות בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות (להלן: ההסכם הקיבוצי); ותשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כיוון שלטענתו הפסקת עבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת היא בבחינת נסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כדלקמן: במכתב ההתפטרות מיום 17.9.2001, העלה מר ג'ינדר שני נימוקים להתפטרותו. האחד, יחס הצוות כלפיו; השני, אי תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. בכל הנוגע לנימוק האחרון, המערערת לא חלקה על כי התשלום בגין שעות נוספות הופסק על ידה באופן חד צדדי וחרף התנגדותו של מר ג'ינדר. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי מדובר בהתפטרות בנסיבות בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, כקבוע בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים). כפועל יוצא מכך, פסק בית הדין האזורי כי על בית המלון לשלם למר ג'ינדר פיצויי פיטורים בסך 6,529 ₪. לעניין התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת, קיבל בית הדין האזורי את טענתו של מר ג'ינדר, כי הוא נדרש לעזוב את עבודתו עוד בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, ודחה את טענת בית המלון, לפיה מר ג'ינדר נטש את עבודתו מיד לאחר שמסר את מכתב ההתפטרות. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי מר ג'ינדר זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך 3,266 ₪. בכל הנוגע לתחולת ההסכמים הקיבוציים בענף המלונאות, קבע בית הדין האזורי, כי לאור הוראות התחולה המצויות בהסכמים אלה, "חלים ההסכמים הקיבוציים בענף בתי המלון על העסקתו של התובע כאן, מכוח היותו עובד המועסק על ידי בית מלון ומקום שהנתבעות הן חברות בהתאחדות בתי המלון אשר היא צד להסכמים קיבוציים אלו". לפיכך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי מר ג'ינדר זכאי לזכויות מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים: תוספת ערבה (סך 2,147 ₪), תוספת טיסות (סך 3,581 ₪), דמי חג (סך 2,672 ₪) וביטוח בפנסיה מקיפה (סך 9,014 ₪). משלא נמצא לה ביסוס ראייתי, דחה בית הדין האזורי טענת הקיזוז שהעלה בית המלון. על פסק דין זה הגיש בית המלון את הערעור שלפנינו. הערעור שלפנינו - [4] הסוגיות הטעונות הכרעתנו בערעור - לאחר הגשת כתב הערעור ובמסגרת קדם ערעור שהתקיים בהליך, הודיעה התאחדות המלונות בישראל (להלן: ההתאחדות), על כוונתה להתייצב בהליך, מתוקף הוראת סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. בעקבות זאת, הוחלט לאפשר גם לגורמים נוספים להצטרף להליך. הסתדרות העובדים הכללית החדשה ועמותת "קו לעובד" הודיעו גם הן על התייצבותן בהליך. ביום 30.12.2003 התקיים דיון בפני מותב בית הדין, בין היתר, בשאלה האם יש מקום לשמיעת ראיות בעניין תחולת ההסכם הקיבוצי, ואם כן באיזו ערכאה יישמעו ראיות אלה. בסיום הישיבה התקבלה החלטה לפיה ההתאחדות תפרט בתצהיר את הראיות אותן היא מבקשת להגיש, ויתר הצדדים יוכלו להגיש תגובתם לטענות ההתאחדות. עוד הוחלט, כי בית המלון ומר ג'ינדר יסכמו בכתב טענותיהם בערעור באשר לפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, זכויות שנתבעו שלא מתוקף ההסכם הקיבוצי ושניתן להכריע בהן ללא צורך בשמיעת ראיות נוספות. עם קבלת טענותיהם של בית המלון ושל מר ג'ינדר באשר לתביעות לתשלום פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, נסללה הדרך למתן פסק דין בסוגיות אלה. הכרעתנו להלן תתייחס, איפוא, לערעורו של בית המלון בנוגע לפיצויי פיטורים ודמי ההודעה המוקדמת בלבד. שאלת תחולת ההסכם הקיבוצי והזכויות הנגזרות מכך מוחזרת לבית הדין האזורי לשמיעת ראיות משלימות, כפי שיפורט להלן. [5] טענות הצדדים בעניין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - עיקר טענות בית המלון הן אלה: סיבת ההתפטרות של מר ג'ינדר מעבודתו לא היתה אי תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אלא יחס הצוות כלפיו; לאור מצבו הכלכלי הקשה של בית המלון הסכים מר ג'ינדר, כמו יתר עובדי בית המלון, לוותר על הגמול בגין עבודה בשעות נוספות. הסכמה זו יוצרת השתק ותביעתו המאוחרת של מר ג'ינדר לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות נגועה בחוסר תום לב; תנאי עבודתו של מר ג'ינדר לא הורעו באופן מוחשי, המאפשר לו להתפטר ולזכות בפיצויי פיטורים; אשר לנושא ההודעה המוקדמת, מר ג'ינדר לא זכאי לדמי הודעה מוקדמת, כיוון שמיד לאחר ששיגר את מכתב ההתפטרות ניתק קשר עם בית המלון ולא ניתן היה לאתרו. עיקר טענות מר ג'ינדר היו, כי בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי שהתפטרותו נבעה גם מהפסקה חד צדדית של התשלום בגין עבודה בשעות נוספות וכי הוא התנגד לפגיעה בשכרו והודיע על כך לבית המלון. אף בנוגע לתשלום דמי הודעה מוקדמת אימץ בית הדין האזורי את גרסתו של מר ג'ינדר, המבקש שלא לשנות מקביעותיו של בית הדין. הכרעה [6] לאחר שבחנו את פסק דינו של בית הדין האזורי ונתנו דעתנו לטענות הצדדים בערעור, לא מצאנו לנכון להתערב בפסק הדין, ככל שהוא נוגע לשאלת זכאותו של מר ג'ינדר לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הערעור בנושאים הללו נוגע לקביעות עובדתיות של הערכאה אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם. ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בקביעות עובדתיות ולא מצאנו טעם לחרוג מן הכלל במקרה דנן. יתר על כן, נחה דעתנו כי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שעמדו בבסיס הכרעתו, מתיישבות עם חומר הראיות שהונח בפניו. אנו סבורים כי מר ג'ינדר הרים את נטל ההוכחה כי התפטר, בין היתר, בשל ההחלטה החד-צדדית של הנהלת המלון להפסיק את תשלום התוספת עבור עבודה בשעות נוספות. בית הדין האזורי ציין, כי במכתב ההתפטרות ששיגר מר ג'ינדר לבית המלון הוא העלה שני טעמים להתפטרותו. האחד, יחס צוות בית המלון כלפיו; השני, אי תשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות. בהקשר זה הודה בית המלון כי אכן הפסיק לשלם למר ג'ינדר את התגמול האמור. כך בתצהירו של מנכ"ל בית המלון, מר אבי דהאן, כפי שהוגש לבית הדין האזורי: "6. עד לתחילת שנת 2001, עקב המשבר בענף המלונאות (עקב המצב הביטחוני), וכתוכנית חירום להבראת המערכת, פנתה הנהלת הנתבעות לכל עובדיה לעבוד לפי שכר גלובלי הכולל גם את הפיצוי עבור השעות הנוספות לפי מס' שעות עבודה ממוצע בחודש לכל עובד ועובד. פניה זו הופנתה לתובע [מר ג'ינדר - ס.א.] באמצעות מנהל מחלקתו, מר צ'רלי חיים. 7. התובע לא הסכים לעבור לשיטת השכר הגלובלי...". עוד עלה בידו של מר ג'ינדר להוכיח, כי הוא הביע התנגדות לצעד זה. באת כוח המלון טענה, כי חלוף תקופה בת תשעה חודשים למן הפסקת התשלום עבור עבודה בשעות נוספות ועד להתפטרותו של המשיב, מוכיחה כי אין קשר בין השניים. בית הדין קמא דחה את הטענה ואיננו מוצאים מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. אמנם מר ג'ינדר העלה טעם נוסף להתפטרותו, הוא יחס הצוות כלפיו. אולם, בכך אין כדי לשלול את הנימוק האחר להתפטרותו העומד בפני עצמו. בנסיבותיו של מקרה זה, נחה דעתנו, כי התקופה בת תשעת החודשים שחלפה בין מועד הפסקת התשלום ועד למועד ההתפטרות, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בשכרו של מר ג'ינדר לבין התפטרותו. זאת, בין היתר, בשים לב להיותו של המשיב עובד זר, שסביר להניח שנדרש לו פרק זמן על מנת לברר את זכויותיו כתוצאה מן הפגיעה החד-צדדית בשכרו. כמו כן, אנו דוחים את טענת באת כוח בית המלון, לפיה המשיב הסכים לפגיעה בשכרו. על פי התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי, מר ג'ינדר הביע את התנגדותו למהלך באופן מפורש. לא זו אף זו, הלכה פסוקה היא מימים ימימה, שזכותו של העובד לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות היא מן הזכויות הקבועות בחקיקת המגן, שאינה ניתנת לוויתור, בין במפורש ובין מכללא (ראו: דב"ע לג/12-3 איליה צ'יבוטרו - אברהם אטלקה, פד"ע ד 173). לסיכום פרק זה, אנו סבורים כי עלה בידי המשיב להוכיח שהתפטרותו נבעה, בין היתר, בשל ההפסקה החד-צדדית בתשלום התוספת בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לחוק. [7] לאור המסקנה העובדתית אליה הגענו לעיל, עלינו לבחון האם מר ג'ינדר זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, שזה לשונו: [זכאי לפיצויי פיטורים מי שהתפטר] "מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". על השאלה האם אי תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות מהווה עילה להתפטרות אותה רואים כפיטורים לעניין סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים עמדתי בפסק הדין בעניין טפקו: "... המשיב היה זכאי לתוספת עבור עבודת שעות נוספות. אין לצפות מעובד להישאר במקום עבודה אם שוללים ממנו את הזכויות שנקבעו בחוק ולאחר שהמשיב פנה פעמים מספר לקבל את זכויותיו. בנסיבות הללו חל סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ולפיו עובד התפטר בגלל '... נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו...'. לטעמנו, העסקת עובד בניגוד לחקיקת המגן מהווה נסיבה אשר בהתקיימה אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו". (עע 300271/98 טפקו יצור מערכות בקרה אורגניות ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703, 716). דברים אלה יפים אף לענייננו. ההודעה החד צדדית של בית המלון למר ג'ינדר על הפסקת תשלום התגמול בגין עבודה בשעות נוספות, מהווה נסיבה בה אין לדרוש ממר ג'ינדר, כי ימשיך בעבודתו והיא הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. הורדת הכנסתו של עובד באופן משמעותי ומשך תקופה ממושכת מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. זאת ועוד, אין להשלים עם מצב על פיו יהיה המעסיק רשאי להפחית משכרו של העובד באופן חד-צדדי, מבלי שלעובד תהיה זכות להתפטר ולתבוע פיצויי פיטורים בגין כך. אין בידנו לקבל גם את טענת בית המלון לפיה לא ניתנה למעסיק הזדמנות לתקן את המצב. שכן כאמור, המשיב מסר לבית המלון הודעה מוקדמת בת חודש ימים על התפטרותו והיה בידי המלון לתקן את המצב בתקופה זו. המערערת טענה, כי מר ג'ינדר אינו רשאי לתבוע הן פיצויי פיטורים והן תשלום בגין הפרשות לקופת גמל עבור פיצויי פיטורים. אולם, תביעתו של מר ג'ינדר אינה כוללת פיצוי עבור אי הפרשות לפיצויי פיטורים (6%). כמו כן, אין חולק כי בית המלון לא הפריש לקופת גמל עבור פיצויי פיטורים ואף לא שילם למשיב פיצויי פיטורים. מכאן, כי עם תשלום פיצויי הפיטורים על פי פסק דין זה תמשיך ותעמוד תביעתו של מר ג'ינדר לפיצוי בגין אי - הפרשה לקופת גמל בגין חלקו של המעביד (6%) וחלקו של העובד הוא (% ½ 5), ללא הרכיב בקרן פנסיה של פיצויי פיטורים (6%). לאור האמור, אנו קובעים כי מר ג'ינדר זכאי לפיצויי פיטורים, על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ומאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין זה. [8] דמי הודעה מוקדמת - במסגרת מכתב ההתפטרות שמסר לבית המלון, נתן מר ג'ינדר הודעה מוקדמת בת חודש ימים על התפטרותו. בהקשר זה קיבל בית הדין האזורי את גרסתו של מר ג'ינדר, לפיה הוא נדרש לעזוב את עבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ודחה את גרסת בית המלון, לפיה מר ג'ינדר עזב את עבודתו במהלך תקופה זו. את מסקנתו זו ביסס בית הדין האזורי, בין היתר, על דרישת בית המלון ממר ג'ינדר, כי יפנה את הדירה שהועמדה לרשותו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. בנסיבות אלו, לא מצאנו להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, העולה בקנה אחד עם המסכת הראייתית שנפרסה בפניו. [9] סוף דבר: נדחה הערעור בשאלת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. באת כוח בית המלון טענה כי הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי הופקדו בקופת בית הדין במסגרת ההחלטה על עיכוב ביצוע. על כן, יועברו סכומים אלו למר ג'ינדר, באמצעות באי כוחו, וככל שתידרש השלמה לסכום זה, היא תעשה על ידי בית המלון בתוך 21 יום מהיום. אשר לשאלת תחולת ההסכם הקיבוצי והזכויות הנובעות ממנו במקרה דנן, החלטנו לאפשר לגורמים נוספים להצטרף להליך. התאחדות המלונות, ההסתדרות הכללית ו-"קו לעובד" התייצבו לדיון. באת כוח הסתדרות המלונות ביקשה להגיש ראיות ועל פי החלטת בית הדין הגישה תצהיר ובו הראיות שבכוונתה להשמיע. המקום הנכון לשמיעת ראיות הוא בבית הדין האזורי ועל כן העניין מוחזר לבית הדין האזורי לשמיעת השלמת ראיות ומתן פסק דין משלים. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן י"ט חשון, תשס"ה (3,בנובמבר, 2004) וישלח לצדדים. הנשיא סטיב אדלר סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין השופטת נילי ארד נציג עובדים, מר עוזר כרמי נציג מעבידים, מר עקיבא מוזסדמי חגיםשעות עבודה ומנוחה