תביעה למתן שיקום מקצועי

תביעה למתן שיקום מקצועי
1. התובע, מר ברוך קלפה, נהג מונית ובעלי, נפגע בתאונת עבודה ביום 26/5/95, ועובר לתאונה עבד כ-12 שעות על המונית. כתוצאה מתאונה זו – נקבעה לו נכות צמיתה של 19%.

2. לאחר שנפגע, ניסה התובע לעבוד באופן חלקי כ-4 שעות ביום אולם הדבר לא עלה בידיו, לאור העובדה שהתבקש לסייע לנוסעים בעלי חבילות או מזוודות.


3. בסופו של דבר, ומשנקלע התובע לחובות בגין המונית שרכש, נאלץ למכרה כדי לסלק את חובותיו.נ

4. מאז, התובע אינו עובד כנהג מונית אלא כעוזר בתחנה, בשכר נמוך.ב

5. תביעתו לשיקום מקצועי נדחתה – ומכאן תביעתו שבפנינו.ו

6. הנתבע מכחיש מחוסר ידיעה את עיקר טענותיו של התובע, ומוסיף כי ועדת שיקום, תוך התייעצות עם רופא המוסד, קבעה שהתובע מסוגל לעבוד כנהג מונית.נ




7. דחיית התביעה נעשתה כדין, שכן התובע, לטענת המוסד, אינו ממלא אחד התנאים שנקבעו בתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956.ב

8. בישיבת יום 30/4/2001 – הוסכם על מינוי מומחה רפואי, וכמומחה מונה ד"ר ליאו ג'רסי (תעסוקתי).ו

9. העובדות שנקבעו הן: -

"א. התובע יליד 1952.נ
ב. התובע נהג מונית במקצועו ושימש כנהג מונית בין השנים 1995-1976.ב
ג. התובע נהג לעבוד כ- 12 שעות ביום על המונית.ו
ד. ביום 26.5.95 עבר התובע תאונת דרכים אשר הוכרה כתאונה בעבודה.נ
ה. עקב פגיעות בכל חלקי גופו , נקבעו לתובע 19% נכות לצמיתות.ב
ו. תובע הוגבל ברשיון הנהיגה ,לנהיגה ברכב אוטומטי בלבד כאשר דוושת המאיץ היא לרגל שמאלו.ו
ז. לאחר כשנתיים מיום התאונה , שב התובע לעבוד בתחנת המוניות כ- 4 שעות ביום
בתפקיד עוזר בתחנת המוניות.נ
ח. בקשתו של התובע להשתקם באמצעות מחלקת השיקום במוסד לביטוח לאומי
נענתה בשלילה.ב
ט. לטענת המוסד לאחר בחינת החומר הרפואי וראיון התובע נמצא כי התובע מסוגל
לעסוק בעבודתו כנהג מונית".ו

10. השאלה עליה התבקש המומחה להשיב, ואשר נוסחה בהסכמת הצדדים היתה: -

"האם עקב הליקויים מהם סובל התובע בעקבות הפגיעה בעבודתו אין הוא מסוגל עוד, ללא שיקום מקצועי, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת".נ

11. ביום 10/1/2002 התקבלה תשובתו של ד"ר ג'רסי הקובע כי:

"א) על פי המסמכים והאישורים הרפואיים שהוצאו עד סוף 1997, הסיכוי שהתובע ישוב לעבודתו כנהג מונית לאחר הטפול הפיזיקלי השיקומי שקבל – לא ברור.ב
המסמכים החל מ-1998, לעומת זאת, מצביעים על ליקוי בריאות שהופכים אותו בלתי מתאים לנהיגת מנוית:

ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי מ-28/08/98, 24/11/98, 26/08/98 ועוד סדרת אישורים של ד"ר שלוסברג, רופא תעסוקתי, מ-11/11/99, 30/6/2000, 31/12/2000.ו

ב) ב-27/3/1997 נפסל התובע, על ידי המכון לבטיחות בדרכים, לנהיגה באופנוע ובמשאית, לא הייתה כל התייחסות לנהיגה במונית. פסיקה זו ניתנה בשנת 1997 לפני שנודעה ההחמרה במצב בריאותו של התובע (כפי שהדבר מתבטא במסמכי הוועדות והאישורים משנת 1998 ואילך, הנזכרים לעיל).נ

ג) לאור ההחמרה שחלה במצב בריאותו של התובע כנזכר לעיל, שהשלכתה שלילת רשיון לנהיגה במונית, מן הראוי שייבדק שוב על ידי ועדה של המכון לבטיחות בדרכים – הסמכות הסטטוטורית לפסיקה בסוגיה זו.ב

ד) במידה והוועדה תקבע שהינו פסול לנהיגת מונית, יהיה התובע זכאי לשיקום תעסוקתי על ידי הגוף המבטח, דהיינו הביטוח הלאומי, ולמציאת תעסוקה אלטרנטיבית.ו

ה) על פי הבדיקות והאישורים שהובאו לידיעתי (מבלי שבדקתי את התובע אישית) בחומר שנמסר לעיוני, איני סבור שיש לתובע אלטרנטיבה תעסוקתית שתתאים לניסיונו".

12. לבקשת באת כוחו, ועל פי המלצתו של ד"ר ג'רסי, נבדק התובע במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, אשר קבע כי: -

"נמצא כשיר לנהוג ברכב מנועי מסוג 0500 בהגבלות 234, 231".

13. תוצאות בדיקת המכון הועברו לד"ר ג'רסי אשר ביקש לפענח את סעיפי ההגבלה שפורטו במכתב המכון לבטיחות בדרכים, והוסיף כי: -

"באם גם אחרי קבלת הפרטים הנ"ל עדיין יהיה המצב בלתי ברור, אני מציע לבדוק את התובע בעצמי עם צילומי רנטגן עדכניים כדלקמן (אם לא בוצעו בששת החודשים האחרונים):
1. weight bearing view צילום ברך ימנית בעמידה על הרגל הימנית a-p.
2. צילום מפרק ירך ימין.
3. צילום עמוד השדרה המותני התחתון ל3 – 1/10 – Sacroiliaca".

14. בעקבות פניית בית הדין – הוגשה תעודת עובד ציבור של ד"ר דוד קליין מהמכון לבטיחות בדרכים אליו צורפו העתק הבדיקות שעבר התובע במכון.

15. ד"ר קליין מפרט בתע"צ: -

"3. בהמשך המליץ האורטופד על כשירותו של מר קלפה לנהיגה ברכב מונית (סוג 05) במגבלות:
234 – תיבת הילוכים אוטומטית
231 – מאיץ משמאל לבלם

כיוצא בכך, אישר האורטופד כי מר קלפה כשיר לנהיגת מונית במגבלות שצויינו.


4. בסיכום שהופק עבור משרד הרישוי צויין כי מר קלפה ברוך "נמצא כשיר לנהוג ברכב מנוע מסוג 05 בהגבלות 231, 234".
על פי הערכת הרופא המוסמך, כשיר מר קלפה לנהיגה במונית במגבלותיו.

5. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הנו הרופא המוסמך של הרשות המוסמכת על פי חוק, להערכת כשירויות הנהיגה של נהגים ומבקשי הרשיונות נהיגה.
בערר על החלטות רפואיות רשאי הנבדק לפנות לועדת ערר לפי תקנה 195ב' לתקנות התעבורה שמקום מושבה במרכז הרפואי שיבא, ואינה שייכת למכון הרפואי לבטיחות בדרכים".

16. התע"צ על צרופותיו הועברה לד"ר ג'רסי, אשר סבר כי: -

"תיאור הבדיקה במסגרת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מ-29/08/02 לא התייחס למצבם של מוקדים העלולים להוות prohibitive לעבודתו כנהג מונית.
בתנאים אלה לא ניתן להתעלם מסיכומו של המומחה לברכיים מ-11/06/1996 ומעמדתו הנחרצת של רופא התעסוקה במשך כל הזמן".

17. לפיכך, הציע המומחה מטעם ביה"ד את אחת משתי החלופות הבאות: -

א) מימוש זכות הערעור על החלטת המכון לבטיחות בדרכים.

ב) בדיקת התובע ע"י ד"ר ג'רסי עצמו, תוך שימוש בצילומי רנטגן עדכניים.





18. הצדדים נחלקו באשר להצעת המומחה: -

א) התובע ביקש להיבדק ע"י ד"ר ג'רסי.

ב) הנתבע סבר כי המומחה מגלה חוסר עקבעיות בעמדתו ולכן סבר כי יש להנחות את המומחה לפסוק "על דרך השלילה".

19. בהחלטה מיום 19/12/2002 אימצנו את עמדת התובע, וקבענו כי ייבדק ע"י המומחה. עיקר נימוקי ההחלטה: -

"13. יש לציין, כי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מוסמך על פי חוק להעריך כשירותו של התובע כנהג מונית.
 
הסוגייה שבפנינו היא זכאותו של התובע לשיקום מקצועי ומכאן שעליו לענות על תנאי תקנה 3 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז – 1956 שקובעת את התנאים הבאים:
 
א. דרגת נכות יציבה כתוצאה מפגיעה בעבודה בשיעור שלא פחות מ-10%.
ב. הפגיעה גרמה לכך שהתובע אינו מסוגל לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את התובע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת.
ג. לדעת פקיד השיקום יהיה התובע מתאים לשיקום מקצועי.
 
14. קביעת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים יכולה היתה לשמש כעזר למומחה בתיק זה להחליט ולהכריע בשאלה שהופנתה אליו מטעם בית הדין, אך הקביעה הנ"ל אינה מחייבת אותו".
 
20. ביום 10/3/2003 התקבלה חוות דעתו של ד"ר ג'רסי ולפיה: -

"ד. הפרעותיו כיום (לפי דברי התובע): הרדמות ותחושת זרם לאורך השוק ירך רגל ימין לעיתים. תחושת "בריחת" הברך קדימה בצד ימין, לפעמים.
ה. דיון: כשירותו לנהוג ברכב ציבורי קטן אוטומטי מותקן להפעלה ברגל שמאל שנקבעה במסגרת המכון לבטיחות בדרכים, היא בתוקף.
אולם, דרישות העיסוק של נהג מונית כוללות מטלות מעבר לנהיגה עצמה שהתובע אינו מסוגל להתמודד איתן: -

* סחיבה, העמסה ופריקה של מזוודות וחבילות.
* החלפת צמיג פגום בדרך.
* בדיקות ותיקונים פשוטים של תקלות לא מורכבות (חשמל, מנוע), הדורשות לעיתים תנועות ותנוחות גופניות מאולצות ומכבידות על
האברים הפגועים.
* סיוע ללקוחות נכים, זקנים על ידי תמיכה והרמה בכניסה ויציאה מהמונית.
ו. סיכום: לאור האמור לעיל ובהתחשב גם בעובדה שמצב הברך לא יתייצב עם הזמן, באם צפוי המשך התהליך הניווני התוך מפרקי והגברת ההגבלה התפקודית של המערכת רגל ימנית – עמוד שדרה מותני, התובע אינו מסוגל לעבוד כנהג מונית".

21. עמדת הצדדים שהתבקשה לחוות הדעת היתה כדלקמן: -

א) התובע ביקש להכיר בתביעה ולקבוע את זכאות התובע לשיקום מקצועי.

ב) הנתבע סבר שאין מנוס מהחלפת המומחה.

22. בהחלטה מיום 27/1/2004, ומשעמד הנתבע על בקשתו להחלפת המומחה – נדחתה הבקשה: -

"12. בענין זה, אין דעתי כדעתו של ב"כ הנתבע.
למעשה יש לפרש את הפניית התובע למכון תחילה, כדי לוודא אם בכללל יכול הוא לנהוג ברכב או לא, שכן אם היה נפסל על ידי המכון, די בכך כדי לזכותו בשיקום כפי שגם כתב ד"ר ג'רסי בסע' 4 למכתבו מיום 10/1/2002, ורק אם יקבע המכון (כפי שנעשה בפועל) כי התובע יכול לנהוג ברכב, הרי שאז מתבצעת הבדיקה השניה והיא, האם יכול התובע לעבוד כנהג מונית על מכלול המטלות שנהג מונית צריך לשאת בהן, ושאינן מתמצות בנהיגה בלבד.

13. כפי שמפרט ד"ר ג'רסי בחוות דעתו הסופית, לא רק יכולת הנהיגה עומדת במבחן היכולת התעסוקתית, שכן שעה שמדובר בנהג מונית, מוטלות עליו משימות נוספות כמו סחיבה והעמסה של מזוודות וחבילות, החלפת צמיגים, סיוע נוסעים, ומשלפי קביעתו אין התובע מסוגל להתמודד עם מטלות אלו דעתו היא כי זכאי הוא לשיקום"
23. הצדדים הגישו סיכומיהם. ב"כ התובע סבורה כי יש לאמץ את קביעותיו של ד"ר ג'רסי ולפיהן אין התובע יכול לעבוד כנהג מונית, ומשכך – מתקיימים בו כל התנאים הדרושים להכרה בזכאותו לשיקום מקצועי.

24. לדעת הנתבע אין להסתמך על קביעותיו המאוחרות של המומחה אלא על קביעתו המקורית והחלטת המכון – ולדחות את התביעה.

הכרעה

סעיף 88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 [להלן: "החוק"] קובע: -

"החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי יינתנו במידה ובאופן שנקבעו בתקנות ובהוראות המוסד שניתנו במסגרת התקנות, אושרו בידי השר ופורסמו בדרך שהורה".

תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז-1956 (להלן "התקנות") קובעת:

"שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית או בדרך אחרת במידה שנתמלאו לגבי נפגע תנאים אלה:

1) דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה נקבעה ל-10% לפחות או – אם דרגת הנכות טרם נקבעה – עלולה דרגת הנכות, לדעת, רופא מוסמך, להגיע ל-10%
לפחות;

2) עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת.

3) הוא יהיה, לדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי".

25. בענין שלום חג'בי נ. המל"ל, קובע בית הדין הארצי מפי כב' הש' פליטמן: -

"ככלל אין בית הדין ממיר שיקול דעתו בשיקול דעת פקיד השיקום, אולם החלטת פקיד השיקום נתונה לביקורתו השיפוטית של בית הדין, הבוחן סבירות שקוליה, לרבות אי היותה חורגת ממתחם הסבירות" (סע' 5א. לפסה"ד).

26. מוסיף בית הדין הארצי ואומר: -

"...החלטת פקיד השיקום כי הוא מסוגל לעבוד באותן עבודות חרף האישורים הרפואים מהם משתמע אחרת – נראית על פניה כבלתי סבירה". (סע' 5.ג.)

27. נותרה להכרעה השאלה ביחס לחוות דעתו של ד"ר ג'רסי.

28. המכון לבטיחות בדרכים הוא אחד מכלי העזר בהם יכול הרופא התעסוקתי להעזר כדי לגבש את מכלול המלצותיו.

29. במקרה שלפנינו – ההגבלות אותן קבע המכון לבטיחות בדרכים, הינו התקנת תיבת הילוכים אוטומטית, ומאיץ משמאל לבלם – הם ההמלצות האורטופדיות, כמפורט בתע"צ של המכון, ועוסקות אך ורק בנהיגה עצמה.

30. לעומת זאת, המומחה הרופא התעסוקתי, שוקל את מכלול התפקידים שעל נהג המונית לבצע, הן בנהיגה, והן כחלק מהשירות שעליו לתת ללקוחותיו – ובשקלו את ממצאי המכון, יחד עם תוצאות בדיקותיו – הגיע למסקנה כי אין התובע יכול לתפקד כנהג מונית.

31. קביעותיו של המומחה מקובלות עלינו – וחוות דעתו נערכה לאחר חקירה ודרישה מרובים, עד אשר סרו ספקותיו.

32. אין לקבל את טענת הנתבע כי המומחה סמך ידיו תחילה על קביעות המכון – שכן בחוות דעתו הראשונית מ-18/7/02 אומר המומחה שאם לאחר קבלת הפרטים מהמכון "עדיין יהיה המצב בלתי ברור אני מציע לבדוק את התובע בעצמי..."

33. המומחה לא חסך מאמץ בדרכו לגיבוש מסקנותיו, ובדק את התובע תוך שהוא מסתמך גם על בדיקות רפואיות עדכניות.

34. מכאן שבנסיבות המפורטות במסקנותיו הסופיות של המומחה, ולפיהן מוטלות על נהג מונית מטלות שאין התובע יכול לשאת בהן, אנו קובעים שהחלטת פקיד התביעות בעניינו לוקה בחוסר סבירות.

35. סוף דבר – עניינו של התובע יוחזר לפקיד התביעות שיבחן בשנית את שאלת זכאותו לשיקום מקצועי.

36. הנתבע ישא בהוצאות התובע בסכום של -.4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"א באדר, תשס"ד (4 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.

נציג עובדיםפניאס פרדי נציג מעבידיםאלי פיילר מיכאל שפיצר, שופט                          

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון