שבר בעצם הסירה ביד - תאונות דרכים

שבר בעצם הסירה ביד - תאונות דרכים  
בפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975.
 
התובע, דוד קבודי, יליד 1971.

ביום 18/10/96 התובע נפגע בתאונת דרכים עת הוסע ברכב נהוג ע"י נתבע מס' 1. (להלן: "התאונה הראשונה"). נתבעות 2 ו-4 הנן המבטחות את השימוש ברכב.נ
בתאונה הראשונה התובע נפגע בעמוד שידרה צווארי ובעורף.
התובע ונתבעים 1 ו- 2 הגיעו להסכמה בדבר הפיצוי שישולם לתובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה הראשונה. הסכם הפשרה אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ולפיכך פסק דין זה אינו מתייחס לתאונה הראשונה או לנתבעים 1 ו-2.
 
התובע נפגע בתאונת דרכים נוספת ביום 22/12/96 עת נהג ברכב ונפגע מרכב אחר. (להלן: "התאונה השניה").
לאחר התאונה התובע נבדק בבית החולים "וולפסון" ושוחרר עם המלצה ל"צווארון" רך, אנלגטיקה וחופשת מחלה ל-3 ימים.
 
התובע נפגע בתאונת דרכים נוספת ביום 26/8/97 (להלן: "התאונה השלישית).ב
לאחר התאונה התובע נבדק בבית חולים וולפסון ושוחרר עם המלצה לאנלגטיקה וחופשת מחלה ל- 3 ימים.ו

ביום 18/1/98 התובע נפגע בתאונת דרכים נוספת (להלן: "התאונה הרביעית").נ
תאונה זו הנה גם תאונה בעבודה.ב
ממקום התאונה התובע הועבר לבית החולים שיבא, נותח ואושפז במחלקה האורטופדית עד ליום 29.1.98. מהמחלקה האורטופדית התובע הועבר למחלקת פה ולסת, עבר ניתוח לקבוע השבר הכפול בלסת וביום 5.2.98 שוחרר לביתו עם המלצה להימנע מדריכה על רגל ימין ופיזיוטרפיה.ו
על-פי התיעוד הרפואי מבית החולים שיבא, בתאונה זו נגרמו לתובע החבלות הבאות: חתכים באזור הפנים, שבר של עצמות שוק וכף רגל ימין, שבר באגן, שבר בלסת התחתונה.
לטענת התובע בתאונה זו הוא נפגע גם בשורש כף יד ימין.נ
נתבעות מס' 3 ו- 4 הנן המבטחות של כלי הרכב בהן התובע נהג בתאונה השניה השלישית והרביעית (להלן: " הנתבעות")
הנתבעות אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות השניה השלישית והרביעית, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975.ב
המחלוקת בין הצדדים היא באשר לגובה הנזק.ו
מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדיה ובתחום רפואת השיניים, הפה והלסת.
 
ד"ר נפתלי רובינשטיין, מונה למומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, והוא התבקש לחוות דעתו האם כתוצאה מהיפגעות התובע בכל אחת מהתאונות נשוא התובענה נגרמה לו נכות בתחום האורטופדיה, ובאיזה שיעור.נ
על-פי חוות דעתו של ד"ר רובינשטיין מיום 17.6.99, בתאונה הרביעית נגרמה לתובע נכות בתחום האורטופדיה בעוד שבתאונות שקדמו לה לא נגרמה לו כל נכות.ב
 
חוות דעתו של ד"ר סימון שמונה למומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום רפואת הפה והלסת מתייחסת להיפגעות התובע בתאונה הרביעית.ו
 
התאונה השניה:
אני מאמצת את האמור בחוות דעתו של ד"ר רובינשטיין כי לא נגרמה לתובע נכות רפואית בתאונה השניה.נ
הפסד השתכרות בעבר:
התובע טוען כי אושרו לו 3 חודשי אי כושר ובגינם הוא זכאי לפיצוי.
אמנם התובע צרף מס' תעודות מחלה מרופאי קופת חולים לתקופה שמיום 1/1/97 ועד ליום 15/3/97 ומיום 25/3/97 עד ליום 27/3/97, אלא שמתלושי המשכורת של התובע לתקופה הנקובה באישורי המחלה, מתברר כי קיבל משכורת מלאה. לפיכך אני קובעת כי לא נגרם לתובע הפסד שכר כתוצאה מהתאונה השניה.ב
הוצאות רפואיות ונסיעות
התובע עותר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות שלטענתו הוציא לאחר קרות התאונה השניה הכוללות לטענתו, בין היתר, הוצאות בגין טיפולים פיזיוטרפים, משככי כאבים והוצאות בגין נסיעות.
למעט צילומי קבלות תשלום עבור נסיעה במוניות התובע לא המציא מסמכים שיצביעו כי נגרמו לו הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. בחקירתו הנגדית התובע אמר (בעמ' 14 לפרוטוקול) כי לטיפולים להם נדרש עקב 3 התאונות הקודמות הוא נסע עם הרכב של המעביד ותדלק מכספו ולא זכור לו שנסע במוניות, אולי רק בימים האחרונים. בחקירה חוזרת הוא התבקש להסביר את הסתירה בין האמור בתצהיר ת/1 לבין תשובותיו בחקירה נגדית והוא טען כי נסע במוניות כאשר רכב המעביד לא היה בחזקתו.
לאור הסתירות הנ"ל ולאור זאת שלא הוכח טיפול רפואי במועדים אליהם הקבלות מתייחסות, לא שוכנעתי כי הקבלות שנועדו להצביע על תשלום עבור נסיעה במוניות (בחודשים פברואר- מרץ 99) שצורפו לתצהיר ת/1, קשורות להיפגעות התובע בתאונה השניה, ולפיכך לא ייפסק לו פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בגין התאונה השניה.ו
כאב וסבל
בהסתמך על תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976, הרי שניתן לקבוע את סכום הפיצויים בשל נזק זה לנפגע שאינו זכאי לפיצוי, על-פי מבחני ימי האשפוז ושיעור אחוזי הנכות כשהמגבלה היא שסכום הפיצוי לא יעלה על 10% מהסכום המקסימלי.נ
במקרה הנוכחי לנוכח סוג הפגיעה שהייתה קלה, אני רואה לפסוק לתובע בגין כאב וסבל סך של 3,000 ₪.ב
 
התאונה השלישית
אני מאמצת את האמור בחוות דעתו של ד"ר רובינשטיין כי לא נגרמה לתובע נכות רפואית בתאונה השלישית.ו
בגין תאונה זו עותר התובע לפיצוי בגין כאב וסבל.
בהסתמך על תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976 ומאחר ופגיעתו של התובע בתאונה זו הייתה קלה ובהתחשב בכל נסיבות המקרה אני רואה לפסוק לו פיצוי עבור כאב וסבל סך של 2,000 ₪.נ
 
התאונה הרביעית:
הנכות
המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום רפואת שיניים הפה והלסת, ד"ר אלי סימון, כתב בחוות דעתו מיום 8/3/99 כי ריפוי השבר בלסת היה שלם אולם נותרה לתובע הפרעה קלה בסגר באזור השיניים התחתונות 41 ו- 42. המומחה מצא כי תיקון הפרעה זו יכול להיעשות על ידי ליטוש השיניים 41 ו- 42 בעלות של 500 ₪, או ע"י עקירה של שן 41 והבאת שן 42 מעמדתה הטבעית השקועה לתפוס את מקומה של השן שנעקרה, בעלות משוערת של 2000 ש"ח.
לא היה ניסיון לסתור את האמור בחוות דעת זו, ד"ר סימון לא הוזמן להיחקר על תוכנה ולפיכך אני מאמצת את הכתוב בה.ב
 
המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר נפתלי רובינשטיין, כתב בחוות דעתו מיום 17/6/99, שהשברים שנגרמו לתובע בתאונה זו בשוק ובאגן נרפאו היטב, ללא השארת עיוות. באשר לשבר בכף הרגל, הוא מצא שעל-פי צילומי הרנטגן נגרם לתובע נמק של עצם הטלוס, מימין, על רקע אי אספקת דם חבלתית. כן מצא שינויים ניוונים של אזור עצם הסירה בכף רגל ימין, ובבדיקה מצא כי מורגשות חריקות בהנעת הקרסול.
לדעתו של המומחה ממצאים אלו מגבילים את התובע בתנועות הסוב טלריות, גורמים לחריקה ולהרגשת הכאב בדריכה.ו
 
באשר לפגיעה בכף היד, המומחה כתב בחוות הדעת מיום 17.6.99 כי בצילומים מיום 23.7.98 נראה לראשונה שבר מחובר של עצם הסירה בשורש כף יד ימין שלא טופל ושהחיבור טוב (להלן: "שבר בעצם הסירה"). הוא סבר שלא נגרמה לתובע נכות בגין השבר בעצם הסירה ביד.
ד"ר רובינשטיין המליץ לקבוע לתובע, עקב הפגיעה במפרק סביב הטלוס בקרסול, 20 אחוזי נכות, על פי תקנה 49 (2) (ו) לתקנות המל"ל.
 
לבקשת הנתבעים ובהסכמת התובע, ביום 19.10.01 התובע נבדק ע"י ד"ר רובינשטיין פעם שניה והוגשה חוות דעת נוספת (להלן: "חוות הדעת השניה").
בבדיקה השניה לא מצא ד"ר רובינשטיין שינוי במצב הקרסול והמלצתו לשיעור הנכות שיש לקבוע לתובע בגין הפגיעה בקרסול לא השתנתה.
בשורש כף יד ימין, מצא ד"ר רובינשטיין שוני לעומת הבדיקה הראשונה, שכן בעוד שבצילום מיום 23.7.98 נראה היה שעצם הסירה התחברה היטב, הצילומים המאוחרים הצביעו שלא התחברה ושהחלק המרוחק של עצם הסירה נספג בחלקו. לדעת המומחה, שבר זה שאינו מתחבר, גורם לשינויים נווניים המגבילים את התנועה ולכאב במאמץ. ד"ר רובינשטיין היה ער לכך שהשבר בעצם הסירה התגלה לראשונה בצילומים שנערכו חצי שנה לאחר התאונה, ובהעדר מסמכים המעידים על חבלה בשורש כף היד בסמוך לאחר התאונה לא היה ביכלתו לומר בבירור האם שבר זה נגרם בתאונה הרביעית ולא אובחן, או נגרם בארוע חבלתי אחר. לאור זאת שבצילומים מיום 23.7.98 נראה חיבור של השבר הוא הניח כי הוא נגרם בתאונה הרביעית. בגין השבר בעצם הסירה בשורש כף היד שלא התחבר, המומחה המליץ לקבוע לתובע נכות נוספת של 10% (על פי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המל"ל). ובשיקלול 28% נכות.
ביום 5/7/00 קבעה הוועדה הרפואית של המל"ל כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע 10% נכות צמיתה מיום 1/1/00, בגין השבר בעצם הסירה, על פי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המל"ל.
הוועדה הרפואית של המל"ל לא קבעה לתובע נכות כלשהי בגין הפגיעה בקרסול ימין.
ב"כ הנתבעות טען כי הנכות שהמומחה מטעם בית המשפט המליץ לקבוע לתובע בגין הממצאים בקרסול, מתבססת על התרשמות מתלונותיו הסובייקטיביות של התובע, וסמך טענתו זו בכך שהוועדה הרפואית של המל"ל מיום 5/7/00 ששמעה תלונותיו אלו לא ראתה לקבוע לתובע אחוזי נכות בגין הפגיעה בקרסול.
באשר להמלצה לנכות בגין הממצא בשורש כף יד ימין, הנתבעות טענו שכיוון ששבר זה לא אובחן בעת שהתובע נבדק, אושפז וטופל לאחר התאונה וכן לאור כך שהתובע לא מסר לד"ר רובינשטיין שבשנת 99 היה מעורב בתאונה נוספת יש להגיע למסקנה שהממצאים ביד אינם תוצאה של היפגעותו בתאונה הרביעית.
 
ד"ר רובינשטיין נחקר על חוות דעתו. בקשר לנכות שהמליץ לקבוע בגין הפגיעה בקרסול הוא הסביר כי היא מבוססת על הגבלה בתנועת הקרסול לצדדים (כאשר טווח התנועה בקרסול כלפי מעלה ומטה מלא) ועל שינויים ניווניים במפרק הסוב-טלרי.
באשר לנכות בגין הפגיעה בשורש כף יד ימין המומחה התבסס על עדות לשבר בשורש כף יד ימין בצילומים מיום 23.7.98 (לפני היפגעותו של התובע בתאונה הנוספת) בהם היה נראה למומחה שהשבר התאחה.
לפיכך אני קובעת כי גם החבלה בשורש כף יד ימין של התובע נגרמה בתאונה הרביעית.
לאור כל האמור לעיל אני מאמצת את המלצותיו של ד"ר רובינשטיין, וקובעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות רפואית משוקללת בתחום האורטופדי בשיעור של 28%.
 
כאב וסבל
בהסתמך על גילו של התובע, נכות רפואית של 28% ו- 19 ימי אשפוז על הנתבעות לפצות את התובע בגין כאב וסבל בסך 54,620 ₪ .
 
הפסד כושר השתכרות לעבר:
עובר לתאונה, התובע עבד כסוכן מכירות באופנת ג'נודי בע"מ, חברה ליצור ויבוא של הלבשת גברים.
בדיקת תלושי השכר שהתובע המציא מעידים כי עובר לתאונה הרביעית התובע השתכר בממוצע 6,157 ₪ ברוטו לחודש.
התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי מיום התאונה ועד יום 15/12/98, היום בו חזר לעבודתו.
הנתבעות טוענות כי בתקופת אי הכושר לה טוען התובע בגין תאונה זו הושלמה הכנסתו על ידי מעבידו.
מטופס 106 של התובע לשנת 98 למדים כי בשנת 98 שולמה לתובע מחצית משכורת עבור חודשים ינואר ודצמבר בלבד. אני מקבלת את הסברי התובע כי התשלום בחודש יולי היה דמי הבראה ולא משכורת.
טענה נוספת העולה על ידי הנתבעות היא כי התובע שהה בתקופת אי כושר רק לתקופה של ששת החדשים הסמוכים לתאונה. לטענתן קביעת אי כושר בששת החדשים הנוספים בהם התובע נעדר מהעבודה הנה בסמכותו הבלעדית של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, וזה לא ציין זאת בחוות דעתו.
יש לציין כי מהתיעוד הרפואי של התובע מהמרפאה בבית החולים שיבא למדים כי ביום 12.7.98 הוארכה חופשת המחלה של התובע ב-6 חדשים נוספים. (ראה המסמך המופנה לרופאו המטפל של התובע, עליו חתום ד"ר ליברמן בועז, שצורף כנספח לת/1 ).
התאונה הוכרה כתאונה בעבודה והתובע קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי עבור תקופת אי כושר של 180 ימים (6 חודשים). על כן יש להשלים לו ההפרש בין הסכום שקיבל עבור תקופה זו למלוא משכורתו ולפסוק לו בנוסף פיצוי בגין 5 החדשים הנוספים בהם היה באי כושר, לא השתכר ולא קיבל דמי פגיעה.
הפיצוי ייקבע על פי חישוב ההפרש שבין מלוא שכרו המשוערך של התובע באחד עשר החדשים בהם שהה באי כושר (77,254.72 ₪) לבין דמי הפגיעה המשוערכים (4510.71) כאשר התוצאה המתקבלת הנה 32,744 ₪.
 
הפסד כושר השתכרות לעתיד
עובר לתאונה התובע עבד כסוכן מכירות שתפקידו למכור לקוחות החברה וללקוחות פוטנציאלים את מוצרי החברה בה עבד.
לטענת התובע, בעקבות הפגיעה בקרסול ימין הוא חש, בין היתר, כאבים בקרסול, בעיקר לאחר הליכה של 8-7 דקות. לאחר עמידה ממושכת הוא חש בחריקות של ממש בתנועות רגלו ונעזר במדרסים בכל עת. לטענתו הוא סובל מנפיחות של כף הרגל, במיוחד בסוף יום עבודה. בנוסף הוא טוען כי הוא סובל מכאבים ומהגבלה בתנועות שורש כף ידו הימנית.
לטענת התובע כתוצאה ממגבלות אלו נפגעה יכולתו והוא אינו מסוגל לבצע את עבודתו ברמה הגבוהה בה ביצע אותה לפני התאונה. לטענתו, עקב התאונה הצטמצמו שעות עבודתו ומספר הלקוחות עליהם הוא אחראי פחת וכתוצאה מכך לא זכה לבונוסים הנהוגים בחברה על מכירות בהיקף גדול.
בחקירה נגדית התובע הכחיש שהוא התקדם בעבודה והפך מנהל מכירות. תשובה זו עומדת בסתירה לתשובה שהתובע נתן בתצהיר תשובות לשאלון (סעיף 23 ז לשאלון ולתצהיר התשובות נ/1) ולפיה הוא התמנה למנהל מכירות. כשהתובע התבקש להסביר את הסתירה הוא טען (בעמ' 12 לפרוטוקול) שתפקיד מנהל מכירות נלקח ממנו בסוף שנת 97. יש לציין כי לגרסה זו אין ביטוי בתצהיר ת/1.
בסעיף 3 לתצהיר ת/1 התובע הצהיר כי עובר לתאונה הראשונה הוא היה סוכן המכירות היחידי בחברה. בסעיף 17 לתצהיר ת/1, התובע הצהיר כי כשנה לפני התאונה הרביעית התחיל לעבוד בחברה סוכן מכירות נוסף ובשל כך ירד ממנו עומס בעבודה.
בחקירתו הנגדית התובע טען כי עובר לתאונה היה הסוכן היחידי בחברה וסיפק את מוצרי החברה בה עבד בכל הארץ (עמ' 16 שורות 17-18 לפרוטוקול) ורק לאחר התאונה נשכר סוכן נוסף.
בחקירתו בבית המשפט התובע טען כי מיום חזרתו לעבודה לאחר החלמתו מהתאונה הרביעית, הוא אינו מגיע למכסת המכירות המזכה בתוספת שכר למשכורתו הקבועה, וזאת עקב ירידה בתפוקתו כתוצאה מהתאונה. למעט עדותו של התובע, ואף כי התובע מועסק אצל דודו, התובע לא זימן לעדות בעל תפקיד מוסמך בחברה אשר יעיד על היקף עבודתו של התובע לפני ואחרי התאונה וזאת מבלי שניתן לכך הסבר סביר.
 
החוקר, מר פוגל רון, שביום 7.6.01 עקב אחרי מהלכי התובע בעבודה, כתב בתצהירו בסעיפים 4 ו- 5, כי התובע מהלך בחופשיות, ללא כל צליעה או מגבלה חזותית אחרת. לדבריו התובע נצפה כאשר הוא מהלך למרחקים קצרים וארוכים, מטפס ויורד במדרגות, מתכופף ומתפקד באופן עצמאי וחופשי.
טענת התובע כי בעקבות התאונה צומצם הקף עבודתו ומספר לקוחותיו פחת הנה עדות יחידה של בעל דין המעונין בתוצאה וכאשר לא ניתן הסבר סביר להבאת ראיות נוספות של עדים ממקום עבודתו, איני רואה לקבל את הטענה ובמיוחד כאשר אין חולק כי שכרו של התובע לא נפגע.
 
התובע החל בעבודתו בחברה כסוכן מכירות עוד בטרם נפגע בתאונה הראשונה. מעת שחזר לעבודה לאחר החלמתו הארוכה מהחבלות שנגרמו לו בתאונה הרביעית ועד למועד מסירת העדות חלפו כשנתיים ומחצה ושכרו של התובע לא נפגע והיה בדומה לשכרו עובר לתאונה.
 
התובע טוען כי בנוסף לעבודתו כסוכן מכירות, עובר לתאונה הרביעית הוא היה בעיצומם של לימודי רפלקסולוגיה במכללת רידמן, מכללה בינלאומית לרפואה משלימה. התובע צירף לתצהירו תעודת סיום לימודים כרפלקסלוג מקצועי מיום 26/2/97, ותעודה נוספת מיום 14/1/98 על סיום לימודים כרפלקסולוג מתקדם.
התובע הצהיר בת/1 כי מטרת לימודיו הייתה שינוי מקצוע, אך בשל פגיעתו אין הוא יכול לעסוק ברפלקסולוגיה בהיקף שעות עבודה ועם מספר לקוחות אשר יאפשרו לו להתפרנס בכבוד (סעיף 18 לתצהיר התובע). בעדותו בבית המשפט התובע טען כי הוא בחר לעסוק בשיטת ריפוי המתבצעת בעמידה ובשל הנכות ברגלו הוא מסוגל לעמוד זמן רב, והנכות בכף ידו הימנית מגבילה אותו בעבודה הדורשת לחיצות עם כף היד.
לפיכך לטענתו הוא זנח את כוונותיו לעסוק בתחום זה והמשיך לעבוד כסוכן מכירות.
מהראיות עלה גם כי עסוק ברפלקסולוגיה אפשרי גם בישיבה. התובע העיד כי לאחר התאונה פרסם מודעה והזמין מטופלים אך חדל מכך לאחר שהתברר לו כי אינו מסוגל לעסוק בכך. למעט עדותו היחידה של התובע, לא הובאה ראיה כי העסוק ברפלקסולוגיה דורש תנועות של שורש כף היד שהתובע מוגבל בהן או שעקב המגבלה הנ"ל התובע אינו מסוגל לחלוטין לעסוק ברפלקסולוגיה ואף לא שאינו עוסק בכך עקב נכותו כתוצאה מהתאונה.
 
בע"א 3049/93 וערעור שכנגד סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' דינים כרך עליון מ' 443 נאמר: "נכות רפואית בשיעור מסויים יכולה להשפיע על יכולת התיפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף
נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה
בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו".
ועוד נאמר בע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי (פרחן) פ"ד מ"א (4) 524 כי הפסד כושר עבודה- הנכות התפקודית- הנם פונקציה של כל הנסיבות האופפות את הנזק כמו גיל מין השכלה ומידת המאמץ הפיזי הנדרש בעסוקו ועל כן אין חפיפה מלאה בינו לבין שעור הנכות הרפואית.
שאלת הנכות התפקודית של נפגע נקבעת על-פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה,
עיסוקו של התובע, סוג הפגיעה, גילו וכד'. בקביעת הנכות התפקודית, משווה בית המשפט את מצבו הכללי של הנפגע עובר לתאונה ולאחריה, ועל-פי התרשמותו ממצבו של התובע, לקבוע מהו שעור הפסד כושר ההשתכרות שנגרם לו. ראה בעניין זה ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ' (4) 690.
 
התובע לא הוכיח שעקב התאונות בהן היה מעורב קיים חשש כי יפטרו אותו ממקום עבודתו, ונראה כי החשש לפיטוריו של התובע עקב מגבלותיו כתוצאה מהתאונה אינו עולה על החשש לפיטורין בנסיבות אחרות. עדותו התובע עלה כי ממשיכים להעסיקו גם בעת מסירת העדות לאחר שהיה מעורב ב-5 תאונות (שהאחרונה מאוחרת ואינה חלק מפסק הדין), כיוון שמוכר בענף כסוכן שקדן, אמין המביא תוצאות.
לאור כך החשש שעבודתו של התובע תופסק בעקבות התאונה קטן ביותר.
 
עם זאת, מכיוון שאין לדעת מה ילד יום, ואין לשלול את האפשרות כי בעתיד עלול להיווצר מצב שהתובע יצטרך למצוא מקום עבודה אחר והמגבלות המסוימות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה עלולות לצמצם את יכולת הבחירה המקצועית שלו ויש אפשרות שרמת השתכרותו תיפגע, למרות שעד כה שכרו לא פחת, הוא זכאי לפיצוי בגין הסיכון. משעסקינן בהפסד שאינו ודאי, ראוי לפסוק פיצוי גלובלי. לפיכך אני רואה לקבוע לתובע פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות סכום גלובלי של 180,000 ש"ח נכון להיום.
 
הוצאות רפואיות ונסיעות
ההוצאות הרפואיות לעבר להן עותר התובע כוללות, צילום מסמכים רפואיים, תשלום עבור יציבון פנאומטי, שכירת קביים ל- 3 חודשים, תרופות הומאופטיות ושמנים, דמי מנוי במרכז ספורט ומיטת טיפולים לפיזיוטרפיה.
הוא עותר בנוסף להחזר בגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים.
התובע המציא צילום קבלה על תשלום עבור קביים בסך 54 ₪ ותצלום קבלה עבור יציבון פנאומטי בסך 450 ₪. אני סבורה כי יש להשיב לתובע הוצאות אלו.
עם זאת איני רואה לפסוק לו תשלום עבור תרופות שכן מתצלומי החשבונית לא ברור מהן התרופות עבורן שילם, אם לא ניתן היה לקבלן במסגרת קופת חולים ואם יש קשר בין רכישתן לבין היפגעות התובע בתאונה. כך גם לגבי הקבלות על רכישת שמנים.
התובע עותר לפיצוי עבור רכישת מנוי במרכז ספורט ימית 2000 שלטענתו נועד לשיקום וחיזוק הרגל הפגועה. ד"ר רובינשטיין לא המליץ על עיסוק בפעילות גופנית כאמצעי לשיקום הקרסול או שורש כף היד ולא הובאה כל ראיה על המלצה רפואית כלשהי שתתמוך בפעילות כזו ולפיכך איני רואה לפסוק לתובע פיצוי עבור רכישת המנוי.
לא שוכנעתי כי מיטת הטיפולים נרכשה לצורכי הטיפול בתובע לאחר התאונה ולא למשל לצרכי עיסוק ברפלסולוגיה.
התובע צרף צילומים של כרטיסי אוטובוס וכן קבלות על נסיעה במונית בתקופה שלאחר התאונה. הקבלות אינן מכסות את מלוא הסכום הנתבע בגין נסיעות. התובע צירף לתצהירו רשימה ובה פירוט נסיעות שלטענתו נסע לצרכי טיפול רפואי ומהי עלותן מבלי שהוצגו על כולן קבלות.
אין לי ספק כי בעקבות התאונה התובע נדרש לנסיעות מרובות לצורך טיפולים ואף כי התובע לא המציא קבלות המכסות את כל הסכומים אותם תבע, לאור המסמכים מהם נלמד שהתובע נזקק לטיפולים פיזיוטרפיים מרובים אני רואה לפסוק לו בגין הוצאות רפואיות ונסיעות את הסך של 5000 ₪ כערכו היום.
לא שוכנעתי כי כתוצאה מהתאונה יגרמו לתובע בעתיד הוצאות רפואיות או שיזדקק לטיפולים שלא יוכל לקבלם במסגרת שירותי הבריאות.
 
עזרת אחר
התובע טען כי בתקופת ההחלמה היה מרותק למיטתו ונזקק לעזרה בכל פעולותיו. אמו וחברתו, שהיום הנה אישתו, סעדו אותו לסירוגין ועקב כך פחת שכרן.
בדיון ביום 3.6.01 התובע טען כי יכול להוכיח במסמכים הפסד השתכרות של אשתו. אף כי נקבעה ישיבה הוכחות נוספת לצורך שמיעת המומחה מטעם בית המשפט התובע לא הציג על כך מסמכים.
ההלכה היא כי במקרים בהם בית המשפט משתכנע כי קיים צורך בעזרת הזולת גם אם לא הובאו ראיות ממשיות על כך, ניתן לפסוק סכום גלובלי.
לאור סוג הפגיעה והוראת רופאיו של התובע בתקופה שלאחר שחרורו מבית החולים שלא לדרוך על רגל ימין שוכנעתי כי בתקופה מסוימת בסמוך לאחר שחרורו מבית החולים התובע נזקק לעזרת זולת כלשהי. אני רואה לקבוע לו פיצוי גלובלי בסך 4,000 ₪ כערכו היום.
  
הפגיעה בלסת:
אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין הפגיעה בלסת על-פי העלות הגבוהה. לפיכך בגין נזק זה התובע יפוצה בסך 2,000 ₪ ובשערוך ליום פסה"ד 2,476 ₪.
 
סיכומו של דבר
בגין התאונה השניה התובע יפוצה ב- 3000 ₪ ליום פסק הדין
בגין התאונה השלישית התובע יפוצה ב- 2000 ₪ ליום פסק הדין
בגין התאונה הרביעית התובע יפוצה על-פי ראשי הנזק הבאים, כאשר החישוב ליום פסק הדין:
אבדן כושר השתכרות לעבר - 32,744 ₪
אבדן כושר השתכרות לעתיד - 180,000 ש"ח
כאב וסבל - 54,620 ₪
הוצאות רפואיות ולנסיעות- 5,000 ש"ח
עזרת אחר- 4,000 ₪
סה"כ - 281,364 ₪.
 
מהסכומים הנ"ל יש לנכות את תגמולי המל"ל שהתובע קיבל בשיעור 44,520 ₪ ובשערוך להיום 52,187 ₪.
 
לפיכך אני מחייבת את הנתבעים 2 ו- 4 לשלם לתובע את הסך של 229,177 ₪.
סכום זה ישולם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מתום 21 יום פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כן ישלמו הנתבעות לתובע הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז ובתוספת מע"מ.
 
ניתנה היום ז' בחשון, תשס"ג (13 באוקטובר 2002) בהעדר הצדדים.
נ. קפלינסקי, שופטת      
 



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שבר בשכמה

  2. שבר בפוביס

  3. שבר בקרקפת

  4. תאונת דרכים שבר בכתף

  5. שבר בסקפולה

  6. שבר אולקרנון

  7. שבר פתוח בכתף

  8. תאונת דרכים פריקת ברך

  9. שבר בגולגולת

  10. שבר בעצם העקב

  11. שבר בעצם השכם

  12. שבר ללא תזוזה

  13. שבר באצבע - תאונת דרכים

  14. שבר בזיז חוליה

  15. שבר תלישה באצבע

  16. שבר בבסיס האגודל

  17. שבירת פיקה בברך

  18. שבר בעצם הטיביה

  19. שברים בעצם העקב

  20. שבר בראש הפיבולה

  21. שבר תלישה באגודל

  22. שבר ברדיוס כף יד

  23. שבר בעצם הנביקולר

  24. שבר מרוסק בכף היד

  25. פיצוי בגין שבר באף

  26. חשד לשבר בעצם הזנב

  27. שברים באצבעות היד

  28. שבר ביד במהלך הלידה

  29. תאונת דרכים שבר של עצם הבריח

  30. שבר מרוסק בעצם העקב

  31. שבר ביד - פיצויים בתאונות דרכים

  32. שבר ללא תזוזה בחוליה

  33. שבר מרוסק בחוליה בגב

  34. שבר ברצפת ארובת העין

  35. שבר קילה - תאונת עבודה

  36. שבר בסטרנום (עצם החזה)

  37. תאונת עבודה שבר במרפק

  38. שבר עצם נביקולרי קרפלי

  39. שבר ביד לילד בבית הספר

  40. תאונת עבודה פגיעה בברך

  41. תאונת דרכים שברים בצלעות

  42. שבר ביד שמאל תאונת עבודה

  43. שבר בראש הרדיוס ללא תזוזה

  44. שבר בחוליה D11 בתאונת דרכים

  45. שבר פיצוץ ושבר דחיסה בחוליות

  46. שבר בזיז רוחבי בחוליה צווארית

  47. שבר בחוליה d12 - תאונת דרכים

  48. שברים בשוקיים עקב תאונת דרכים

  49. שבר במרפק עם שינוי זווית נישאה

  50. שבר בחוליה במסגרת אימונים בצבא

  51. פיצויים על שבר ביד במשחק כדורסל

  52. שבר בעצם הסירה ביד - תאונות דרכים

  53. שבר בחוליה בגב בגלל הרמת משקל כבד

  54. שברים מרוסקים בשוק עקב תאונת עבודה

  55. ? כמה אפשר להוציא מהביטוח על שבר בתאונת דרכים

  56. שבר כתוצאה מהידוק פתאומי של חגורת הבטיחות

  57. תאונת דרכים ללא שברים - 6 טיפולי פיזיותרפיה

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון