אי כשירות שכלית לעריכת צוואה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה בגין אי כשירות שכלית לעריכת צוואה: .1המנוחה ז"ל, ילידת 25.11.1917, נפטרה ביום 17.4.95 בירושלים. המנוחה היתה רווקה במותה. .2המנוחה השאירה צוואה מיום 2.11.93, וביום 22.1.96הגישה מארי מישל תאופיק מיקל בקשה למתן צו לקיום הצוואה (בתיק עז' 174/96), בתור באת כוח כללית של הנהנה מהצוואה - אבראהים אסחאק נסר. .3לבקשה זו הוגשה ביום 18.4.96התנגדות מטעם מאי נסר, דימא נסר, ג'סאן נסר, ואוסאמה נסר (להלן - המתנגדים), (בהמר' 3749/96), בטענה כי המנוחה לא היתה כשרה מבחינה שכלית לערוך את הצוואה, או כל פעולה משפטית אחרת. להתנגדות צורפו שלושה תצהירים - שני תצהירי שכנות של המנוחה, ותצהיר של מאי נסר, בשמה ובשם שלושת ילדיה (ארבעת המתנגדים). ב"כ אבראהים נסר ויתר על חקירת שלוש המצהירות. .4להוכחת מצבה הנפשי של המנוחה הובא לעדות ד"ר מוסטפא מוג'האד בלבד, וכן הוגש תיקה הרפואי של המנוחה בקופת חולים. .5ד"ר מוג'אהד הינו מנהל בית החולים לחולי נפש בבית לחם, והיה בשעתו המנהל הכללי של בתי החולים לחולי נפש בגדה המערבית (עמ' 3). .6ד"ר מוג'אהד לא הכיר את המנוחה קודם לכן ובא לבדקה בביתה על פי בקשת ראיידה סאיח (שכנתה של המנוחה ואחת מנותנות התצהירים), ועל פי בקשת המתנגדת מאי נסר, שהיא בת אחיה של המנוחה. הן מסרו לו כי התנהגות המנוחה אינה טבעית. לדברי ד"ר מוג'אהד - שתי הנשים לא יכלו להביא את המנוחה אליו, ועל כן בא לבדקה בביתה. על פי תצהירה של ראיידה סאיח - הציג הרופא את עצמו בפני המנוחה כמי שבא מארה"ב מטעם אחיה החי שם (ס' 10לתצהירה). לעומת זאת העיד ד"ר מוג'אהד כי הוא הציג עצמו בפני המנוחה כרופא, ולא כחבר של אחיה מארה"ב (עמ' 4, 7). .7הן לפי עדות ד"ר מוג'אהד והן לפי האמור בתצהירה של ראיידה סאיח - נמשך ראיון המנוחה כחצי שעה. הראיון נערך בנוכחות מאי נסר וראיידה, וכן נכחה אחות מבית החולים (עמ' 4). .8ד"ר מוג'אהד לא זיהה את הנבדקת על פי תעודת זהות או כל תעודה מזהה אחרת, והסתפק בכך שקרובתה אמרה לו כי זאת אמילי נסר (עמ' 7). .9המבקשות את הבדיקה לא אמרו לד"ר מוג'אהד כי הבדיקה מתבקשת לצורך הבאת חוות דעתו לפני בית משפט (עמ' 7). .10על סמך הראיון האמור מסר ד"ר מוג'אהד לידי מאי נסר "תעודה רפואית" קצרה באנגלית בה כתב כי הגיע לתוצאות הבאות: "לגב' אמילי יש פסיכוזה פראנואידית ארוכת טווח, מזה שנים. היא חשדנית, נרתעת ומאד פראנואידית, בעיקר כלפי גיסתה ואחייניתה. יש לה דלוזיות פראנואידיות חזקות ושיטתיות. במהלך הראיון היא הודתה כי בולדוזרים עובדים מתחת לביתה וכי קרוביה הרעילו את מזונה, והיא אינה סובלת אותם. היא מאוד פראנואידית וזקוקה להשגחה במשך כל חייה. היא מאמינה כי שני אנשים נהרגו בגלל הבית הזה בו היא גרה..... הדלוזיות שלה משפיעות על גישתה והתנהגותה כלפי קרוביה. אני מייעץ שהיא תהיה תחת השגחה הן מבחינה כספית והן מבחינה רפואית. אין להתיר לה לנהל את נכסיה לבד" (התרגום שלי - ר.א). .11יצוין כי למרות "התעודה הרפואית" האמורה - לא נעשה ע"י מאי נסר, או כל קרוב משפחה אחר של המנוחה - נסיון למלא אחר המלצת ד"ר מוג'אהד. לא ראיתי פנייה לבית המשפט למנות למנוחה אפוטרופוס, ולא ראיתי פנייה לפסיכיאטר המחוזי לטפל במנוחה מבחינה נפשית. .12לא ניתן להבין כלל על סמך מה כתב ד"ר מוג'אהד "בתעודה הרפואית" כי למנוחה יש פסיכוזה פראנואידית מזה שנים רבות. בוודאי שהמנוחה עצמה לא סיפרה לו זאת ולא הוצגו בפניו מסמכים (אחרת היה מציין זאת), ונראה כי קביעה זו נעשתה מפי מאי נסר שהביאה אותו כדי להוציא ממנו תעודה רפואית אשר היא לא עשתה בה שימוש כלשהו כל ימי חייה של המנוחה. .13יתרה מזו, מאחר שד"ר מוג'אהד לא הכיר את המרואיינת ולא זיהה אותה במסמך - אין לפנינו אפילו ראייה כי "התעודה הרפואית" שנתן - אכן מתייחסת לאמילי אסחאק נסר - כפי שכתוב בה. .14הוגש לנו תיקה הרפואי של המנוחה בקופת חולים - ולמרות שיש שם הסטוריה רפואית שלה, כולל בנושא סכרת ואונקולוגיה - אין שם כל ראייה שלמנוחה היתה הסטוריה ארוכה של פסיכוזה פראנואידית. בתיק קופת חולים יש שלושה אזכורים לענין מחלת נפש: א. ב- 21.2.94כתב "ערבייה": "נמסר לי ע"י הרופא ערבייה של אשפוז בית שהיא סכיזופרנית פראנואידית מאוד, ואי אפשר להשאיר אותה לבד בלי מטפלת, לכן מלאתי טופס ט.נ.ט. ונשלח לוועדת דרום דרך קאסם עמרו העובד הסוציאלי". ב. ב- 24.2.94כותב ד"ר קאסם לפסיכיאטר: "לפי ביקורים חוזרים של אחיות אצלה בבית התרשמו שהיא סובלת מסכיזופרניה. עובד סוציאלי מעורב בתמונה. הייתי מעונין להעריך את מצבה מבחינה נפשית". ג. ביום 22.4.94כותב ד"ר קאסם עיסא - רופא משפחה, בדף רישום שוטף: "לפי ד"ר שוורצמן הפסיכיאטר - paranoid. Ideationבנתיים זקוקה למעקב בלבד. לא זקוקה לטיפול אנטיפסיכוטי". מן האמור ניתן להבין כי הפסיכיאטר שנתבקש להעריך את מצבה - סבר שאינה סובלת מפסיכוזה, ובוודאי אינה זקוקה לאשפוז, שאלמלא כן היה ממליץ על אשפוז, או לפחות על טיפול אנטי- פסיכוטי. כל מה שהציע - זה מעקב. חווה"ד הפסיכיאטרית של ד"ר שוורצמן - לא מצויה בתיק, לא הוגשה, וד"ר שוורצמן לא הוזמן לעדות. כמו כן, לא הוזמן לעדות רופא המשפחה של המנוחה, שטיפל בה שנים, ובוודאי יכול היה להעיד משהו על הפסיכוזה הפראנואידית שהמנוחה היתה חולה בה במשך שנים ארוכות - אם אכן כך היה. .15ד"ר מוג'אהד טען כי יכול היה לעמוד על טיב מחלתה של המנוחה תוך חצי שעה, דווקא מן הטעם שעימת אותה עם קרובתה אשר לגביה גילתה המנוחה את רגשות שנאתה (עמ' 4). תמהתני ממתי גילוי רגשות שנאה מוכיח דווקא קיומה של מחלת נפש של פראנויה? וכי לא יתכן שאדם נורמלי לחלוטין ישנא מישהו מטעמים סבירים? .16ד"ר מוג'אהד הדגיש בתעודה הרפואית שלו כי המנוחה אמרה לו כי היא מאמינה ששני אחיה נרצחו בגלל הבית בו היא גרה. אם אכן היה לה חשש כזה מהבית - מה טעם המשיכה להתגורר בו בעצמה, במיוחד אם היתה פרנואידית? אמירה זו נשמעת בלתי סבירה. אולם גם בהנחה שהמנוחה אכן אמרה לרופא דברים אלה - אין בכך לכשעצמו כדי להוכיח מחלת נפש, שכן גלוי וידוע כי שני אחיה אכן מתו, ולא מעט אנשים נורמליים חוששים ממזל רע הדבק במקום מסוים. .17לענין הערת ד"ר מוג'אהד כי המנוחה אמרה שבולדוזרים עובדים מתחת לביתה -יתכן מאוד כי היא דיברה על ארוע שארע לאו דווקא ברגע היות הרופא בביתה, ואילו הרופא נטה לחשוב שהיא מדברת על מצב הווה, שכן מראש סבר כי הוא מוזמן לבדקה מפני שהתנהגותה לא נורמלית. אין כל ראיה שבולדוזרים לא עבדו שם קודם לבוא הרופא למקום. אין במילים אלו כדי להוכיח הלוצינציות או דלוזיות דווקא. .18לענין דברי המנוחה לרופא כי קרובי משפחתה הרעילו את האוכל שלה - נרשם ע"י האחות כי הבית נראה מוזנח, ונאמר ע"י ד"ר מוג'אהד כי המנוחה נראתה כאחת שלא אוכלת היטב והיתה מיובשת בגלל מיעוט נוזלים וחוסר אוכל (עמ' 10). מעיון בתיק קופת חולים אנו למדים כי היו למנוחה בעיות אונקולוגיות ובעיות סכרת, ובמצב בריאות כזה, לא פלא כי ללא עזרה נראה ביתה מוזנח והיא סבלה מבעיות תיאבון. מדובר באשה זקנה, החיה לבדה. היא מתקשה לאכול ולשתות, מתקשה לסדר את ביתה, וזקוקה מאוד לעזרה, ואיש מבני משפחתה אינו עוזר לה. (אם היה מי מהם מסייע לה - לא היתה היא ולא היה ביתה - נראים כפי שנראו). לא ייפלא, איפוא, כי המנוחה לא אהבה את בני משפחתה, ואולי חששה כי הם רק מצפים למותה כדי להנות מירושתה; אם הביעה דעתה בפני ד"ר מוג'אהד בנושא זה - אין בכך ראייה כי מדובר בחולת נפש. .19ד"ר מוג'אהד ראיין את המנוחה ביום 7.4.90, וביום 10.4.90פנתה המנוחה לבית הדין הכנסייתי של העדה היוונית - אורתודוכסית בירושלים, ביחד עם שני עדים, וביקשה מרשם ועורך הצוואות של בית הדין - לערוך את צוואתה, ואכן ערכה בסיועו צוואה מדוקדקת ומפורטת כיצד בדעתה לחלק את ירושתה. נוסח אותה צוואה אינו מצביע על כל מחלת נפש. המנוחה חילקה מנכסיה לכל קרוביה, כולל המתנגדים, הסבירה מדוע היא נותנת מה שנותנת לכל אחד, ואף נתנה מענק למקלט לנכים. מנוסח הצוואה עולה כי המנוחה הבינה כי היא עורכת צוואה, וביטאה בבהירות את רצונותיה. .20אולם גם בהנחה שהמנוחה ערכה צוואה זו, מיום 10.4.90- בהיותה חולה במחלת נפש (ואינני מקבלת כי כך היה), הרי נושא התובענה וההתנגדות שלפנינו - אינה אותה צוואה מ-10.4.90, אלא צוואה אחרת מיום .2.11.93 אין בפנינו כל חוות דעת רפואית כי המנוחה היתה חולת נפש במועד עריכת הצוואה השנייה. אפילו היתה המנוחה חולת נפש באפריל 90' - אין בכך ראייה כי בנובמבר 93' נערכה צוואתה בהיותה חולה, או שלא הבינה כי היא עורכת צוואה ואת אשר ציוותה. להיפך, הבדיקה הפסיכיאטרית היחידה שידוע לנו עליה נכון לסביבות אותה תקופה (שנערכה באפריל 94'), קובעת כי המנוחה אינה זקוקה לטיפול אנטי-פסיכוטי. .21ד"ר מוג'אהד אישר בעדותו כי חולי פראנויה עוברים תקופות של שקט, מבינים ויש להם הגיון (עמ' 10). .22ד"ר מוג'אהד אף אישר כי בדרך כלל לא יצווה חולה פראנויה כסף לקרוביו החשודים עליו. כשנשאל הרופא איך הוא מסביר את העובדה כי במקרה שלפנינו ציוותה המנוחה בצוואתה כסף גם לקרוביה החשודים - ענה כי עשתה כן כדי להגן על עצמה, שכן פחדה מהם. זוהי טענה מוזרה, שכן אם רצתה המנוחה להגן על עצמה מפני קורביה המפחידים היה עליה לתת להם כסף בחייה, ולא לצוותו להם לאחר מותה. לאיזו הגנה זקוקה היא לאחר מותה? .23כאשר אדם מגיש צוואה לאישור בית המשפט, הוא איננו חייב להוכיח העדר מחלת נפש אצל המצווה, אלא להיפך - חזקה שהמצווה היה בריא בנפשו בעת עריכת הצוואה, אלא אם כן יוכח אחרת, ובמקרה שלנו - לא הוכח אחרת. .24התקדימים אליהם היפנה ב"כ המתנגדים - אינם רלבנטיים לעניננו. הן ע"א 698/76, 821- עזבון גוסטפסון נ. ולך (פד"י ל"ב (2), 556), והן ע"א 130/72עוזרי נ. עוזרי (פד"י ל"ג (2) 346)- עוסקים במקרה בו הצוואה פגומה מבחינת הדרישות הפורמליות, ואז רובץ נטל השכנוע בדבר אי-קיום השפעה בלתי הוגנת - על מי שמבקש קיום צוואה. במקרה שלפנינו אין הצוואה לוקה כלל מבחינת הדרישות הפורמליות, וגם אין טענה כי מי מהנהנים, או מישהו אחר, השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוחה. שני התקדימים האמורים דווקא תומכים בטענה כי חובת הראיה על הטוען לאי-שפיות המצווה. בתקדים גוסטפסון נקבע מפי מ"מ הנשיא (דאז) לנדוי: "דעתי היא שחובת הראיה היתה ונשארת מוטלת על המערער (המתנגד שם), באין פגם פורמלי של ממש בצוואה". בתקדים עוזרי קבע השופט שמגר (כתוארו אז): "נטל השכנוע בדבר קיום השפעה בלתי הוגנת מוטל על מי שטוען דבר קיומה של השפעה כאמור". אם כך לענין השפעה בלתי הוגנת, לא כל שכן לענין הטענה כי המצווה היתה חולת נפש בעת עריכת צוואתה. .25בע"א 1212/91קרן לב"י נ. בינשטוק ואח' - תקדין עליון 94(3), עמ' 636בעמ' 641קבע ביהמ"ש העליון: "עקרון פתיחה הוא, שאדם כשר לפעולה משפטית ובכללה עשייתה של צוואה, וכך מורה אותנו סעיף 2לחוק הכשרות המשפטית והאפטרופוסות, תשכ"ב- 1962(חוק הכשרות): .2כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט. חזקה היא שאדם כשר לפעולות משפטיות - בהן עשיית צוואה - והכופר בכשרות זו עליו הראייה". (ההדגשה לא במקור). .26בע"א 724/87ורדה כלפה נ. גולד, פד"י מ"ח (1) נאמר "כל אדם כשר לעשות צוואה, אלא אם כשרות זו נשללה ממנו כדין.... נטל הראיה, המוטל על הטוען כי אדם שחלף מן העולם ושלא ניתן לבודקו היה חולה נפש - הוא, כאמור, כבד ביותר .... נפסק כי צוואה תהא בטלה "רק אם יוכח בעדות רפואית או אחרת כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה" (ע"א 851/79פד"י ל"ה (3), 101, 105)... גם אם נרחיק לכת, ונניח שלמנוחה היתה הפרעה נפשית שהתבטאה במחשבות שווא של קנאה בבתה, אשר התפתחו לשנאה קשה, וזאת מבלי שיתר תחומי התפקוד נפגעו - הפרעה כזו אין הכרח שתפגע בכושר ההבחנה עד כדי העדר כושר לערוך צוואה או העדר יכולת להבין מה טיבה של צוואה". (עמ' 33-31). (ההדגשות - לא במקור). .27המתנגדים לא הרימו כלל את נטל הראייה כי המנוחה היתה חולה במחלת נפש בנובמבר 93', ועל כן אני דוחה את ההתנגדות, ומאשרת את צוואת המנוחה מיום .2.11.93 .28המתנגדים ישלמו למבקש את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 000, 10ש"ח + מע"מ. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.צוואהירושה