קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בתשלום תוספות שכר: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט גוטמכר - אב-בית-הדין; ה"ה מושקוביץ וברנץ - נציגי ציבור; תב"ע מה/5-11), בו נדחה ערעור המערערים על פסק-דינו של רשם בית-הדין האזורי (הרשם יעקובי; תב"ע מד/111- 2- מד/107-2), אשר קבע כי אין המערערים זכאים לפיצוי כל שהוא על האיחור בתשלום תוספות שונות. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) המערערים (להלן - העובדים) הם עובדי המשיבה ברפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (להלן - רפא"ל); ב) בין ההסתדרות הכללית לבין רפא"ל נחתם ביום 5.8.1981הסכם קיבוצי מיוחד, על-פיו תעבור רפא"ל לשבוע עבודה של 5ימים, עובדי רפא"ל יוותרו על "שעות קיץ", ובתמורה יקבלו תוספת לשכרם בשיעור של %3; ג) עובדי רפא"ל נהנים, מזה שנים, משתי תוספות, הידועות בשם תמ"מ ופמ"מ ביום 10.12.1981קוימה ישיבת ועדת מעקב, שעם חבריה נמנו נציב שירות המדינה דאז ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי דאז; הוועדה הוקמה מכוח "הסכם המסגרת בשירות הציבורי" לשנים 81-1982, ובה הוחלט: "על מנת לשמור על ערכה הריאלי של תוספת פמ"מ ותמ"מ יש לעדכנה בסכומים אשר ייקבעו במשותף על-ידי מר ז' שנקמן ומר ז' וידנפלד, וזאת עד לחתימת הסכם קיבוצי בין ההסתדרות לממשלה לשנים .1982/84 דינה של תוספת זו יהיה, כבעבר, שכר לכל דבר ועניין. למען הסר ספק מובהר בזה כי על התוספת הזאת יחולו כל תוספות השכר כפי שייקבעו בהסכמים קיבוציים שבין הממשלה והאגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. כן תעודכן התוספת כפי שיעודכנו תוספות אחרות הנזכרות בנספח ג' בהסכם המסגרת. תחולת השינוי מיום 1.4.1981"; ד) בין הצדדים להסכמים הקיבוציים השונים המחייבים ברפא"ל נתגלעו חילוקי דעות בפירושם של ההסכמים, בכל הנוגע לשיעור התוספת עבור ויתור על שעות קיץ, ולהכללת תוספות פמ"מ ותמ"מ בשכר עליו משולמת תוספת זו. ההסתדרות הכללית הגישה בקשת צד לסכסוך קיבוצי לבית-הדין האזורי בחיפה (תב"ע מג/18-4) שפסק במחלוקת; ה) דעתם של הצדדים לא נחה מפסק-דינו של בית-הדין האזורי, ושניהם ערערו עליו. טרם שמיעת הערעור הגיעו הצדדים להסכמים הקיבוציים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין (דב"ע מד/11, 10-4) (להלן פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי), אשר בו נאמר: "(1) ביחס לערעור המדינה (מד/10-4) ייקבע ששיעור תוספת שעות קיץ יהיה %.2.55 (2) ביחס לערעור ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי חיפה (מד/11-4) ייקבע שתוספת שעות קיץ בשיעור % 2.55תחול גם על תוספות פמ"מ ותמ"מ הנהוגות במערכת הביטחון"; ו) לאחר מתן פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי (ביום 9.3.1984) הגישו העובדים תביעות אינדיבידואליות לקבלת ההפרשים הנובעים מאותו פסק-דין, בצירוף פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית. ביום 1.4.1984, דהיינו סמוך להגשת התביעה, שילמה המדינה לעובדים את ההפרשים הנובעים מפסק-הדין בסכסוך הקיבוצי, בסכום הקרן בלבד, ללא כל הפרשי הצמדה וריבית. .3א) המחלוקת בין הצדדים נסובה על שאלת זכאותם של העובדים להפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק בגין התקופה מאוקטובר 1982ועד אפריל 1984בגין ההפרשים שקיבלו בגין כל אחד מאותם חודשים; גרסת העובדים היא, כי הם זכאים לתשלום ההפרשים האמורים, דהיינו לתשלום הסכומים אשר שולמו להם בערכם הריאלי, בעוד גרסת המדינה היא, כי העובדים זכאים לתשלום ההפרשים בערכם הנומינלי בלבד. יצוין, כי בטיעונו בעל-פה לא חזר בא-כוח העובדים על התביעה לפיצויי הלנת שכר, וטוב שלא עשה כן, כי אין שמץ של ספק שהסכומים לא שולמו במועדם מתוך טעות כנה, שנתבררה רק עם מתן פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי; ב) הרשם המלומד של בית-הדין האזורי דחה את תביעת העובדים בקובעו, כי פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי היה הסכם פשרה ששיקף את כוונת הצדדים, ומאחר שאלה לא קבעו חובת תשלום הפרשי הצמדה וריבית, לא ישים עצמו בית-הדין במקום הצדדים ויקבע תנאים נוספים בחוזה, תנאים שלא בא זכרם בהסכם שנחתם על-ידי הצדדים עצמם; ג) בית-הדין האזורי, בערעור על פסק-דינו של הרשם, אימץ את קביעתו של הרשם והוסיף עליה. בית-הדין האזורי קבע, כי פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי יצר מעשה-בית- דין, ומשכך הדבר - יש לבצעו ככתבו ללא כל תוספות. הוסיף בית- הדין, כי "משלא הגישו המערערים (העובדים) במועד בקשה לביטולו של פסק-הדין, או ערעור עליו, אין הם יכולים עוד לתוקפו ומעמדם אינו שונה ממעמד כל בעל דין הטוען לטעות שנפלה בפסק-הדין. שכן, פסק- דין הופך סופי מקום שלא הוגש עליו ערעור ואין זה גם מסתבר בדרך כלל שסכסוך שהצדדים סידרו אותו בהסכם יתחיל להיות הסכם לא סגור לאחר מכן, שאז כל תוצאה אחרת היתה חותרת תחת אדני מעשה-בית-דין עקב פסק-הדין שניתן". .4בטרם נתייחס לטענות הצדדים לגופן, נעיר שתי הערות לפסק-דינו של ביתהדין האזורי. הערתנו הראשונה - נעלם מעיני בית-הדין, כי הסכסוך הראשון היה סכסוך קיבוצי, אשר ארגון העובדים, ולא העובדים כפרטים היו צד לו, ולכן ברור שלא העובדים, שהם צד להליך זה, יכולים לבקש לבטל את פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי, ובוודאי שלא לערער עליו. הערתנו השניה - לפני מי ניתן לערער על פסק-דין של בית-הדין הארצי בעניין שאינו בהליך פלילי, לפי חוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969? .5 א) עיקר טענתם של העובדים בסוגיה שבמחלוקת - פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי פרש את ההסכמים המחייבים ולא יצר זכות חדשה, וזאת מן הטעם, שאין בית-הדין מוסמך כלל לקבוע זכויות, אלא רק לפרשן; ב) עיקר טענות המדינה: מדובר בהסכם חדש ששינה זכויות קודמות ואין בו כל הוראה שעניינה הפרשי הצמדה. זאת ועוד, ההסכם כולו כתוב בלשון עתיד. כל אלה יחדיו אינם מזכים את העובדים בהפרשי הצמדה. חלופית טענה המדינה, כי מכוח סעיף 1ד' לנספח להסכם הקיבוצי המיוחד בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר ברפא"ל, מדובר בשינוי הנעשה מ"עת לעת", ולכן תחולתו מיום השינוי. למען הבהירות נביא אותה פסקה, עליה מסתמכת המדינה בטיעוניה, במלואה: "עובדי המדינה (הכוונה לאלה מעובדי רפא"ל שהם עובדי מדינה) מוותרים על זכותם לשעות קיץ בימים א-ה על-פי ההסדר המקובל בשירות המדינה בכפוף ובהתאם להנחיות התקשי"ר לעניין זה, או כפי שישונו מעת לעת". (נציין, כי ברפא"ל מועסקים שני "סוגי" עובדים: האחד אלה שהם עובדי המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט 1959, והוראות התקשי"ר חלות על העסקתם; והשני - עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכם מיוחד בין ההסתדרות הכללית ורפא"ל). .6נתייחס תחילה לטענה החלופית של המדינה, על-פיה מדובר ב"שינוי הנעשה מעת לעת" מכוח ההסכם להפעלת שבוע עבודה מקוצר ברפא"ל. טענה זאת לא תוכל לעמוד. קריאת הסעיף בשלמותו מביאה למסקנה, כי הצדדים ויתרו על שעות הקיץ כפי שהן בשירות המדינה, על-פי ההסדר המקובל בשירות המדינה כפי שהוא משתקף בהנחיות התקשי"ר או כפי שישונו מעת לעת: דהיינו, השינוי מעת לעת, המאוזכר בסעיף 1ד' להסכם, דן בשינויים בהנחיות התקשי"ר, ולא בשינויים עליהם יוסכם על-ידי הצדדים לאותו הסכם קיבוצי. אמנם רשאים הצדדים להסכם הקיבוצי לשנותו בכל עת על-ידי הסכם קיבוצי חדש, אך זאת מכוח דיני החוזים הכלליים, והוראות חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957: לסוגיה, אם יש לראות בפסק-הדין בסכסוך הקיבוצי הסכם חדש נתייחס בהמשך. .7טענתה השניה של המדינה - פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי מדבר בלשון עתיד. טענה זאת מופרכת על פניה; לא היה חולק כי הקביעה האופרטיבית מתייחסת גם לעבר, ואכן שולמו הפרשים בגין העבר. ומכאן, שלא ניתן לומר, כי "ההסכם כולו כתוב בלשון עתיד". .8נעבור עתה לשאלה העיקרית - האם פרש פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי את ההסכמים המחייבים או קבע הסכם חדש. א) הכלל הוא שבית-משפט מוסמך לפסוק אך ורק במסגרת ובתחום התביעה שהוגשה לפניו באותו הליך; ב) על מהותו של הסכסוך נלמד מבקשת הצד לסכסוך קיבוצי שהגישה ההסתדרות הכללית, כפי שבא לידי ביטוי בבקשה שהוגשה לבית-הדין האזורי. בתיאור הסכסוך, מייד בכותרתו, נאמר: "בעניין: פסק-דין הצהרתי המצהיר כי נספח ב' להסכם מיום 5.8.1981בטל ולחלופין כי עובדי המדינה ברפא"ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה, זכאים לתוספת שעות קיץ בשיעור של % 3על השכר המשולב לרבות תוספות פמ"מ ותמ"מ". וב"סעד המבוקש", לאחר שפרקליטה של ההסתדרות פרט את העובדות והטענות - אנו מוצאים בקשה בנוסח דומה. אף "כתב התשובה" שהוגש על-ידי המדינה - כל כולו עניין פירושם של ההסכמים הקיבוציים עליהם סמכו; ג) אין תימה איפוא, שאף פסק-דינו של בית-הדין האזורי בסכסוך הקיבוצי התייחס כל כולו לסוגיה זו - דחה את התביעה להצהיר על בטלות ההסכם, וקבע את אשר קבע באשר לאחוזי התוספת ועל איזה מרכיבים היא משתלמת; ד) משהוגשו ערעורים על אותו פסק-דין, אף ערכאת הערעור מוסמכת לפסוק אך ורק במסגרת הסעד שנתבקש; ה) עיון בהסכם הפשרה (הוא פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי לאחר שניתן לו על-ידי בית-הדין תוקף של פסק-דין) מעלה, שהצדדים כיוונו לכך שאשר נקבע בהסכם הפשרה הוא פרשנותם המוסכמת של ההסכמים הקיבוציים שביניהם, דהיינו, שמכוח ההסכמים הקיבוציים היו זכאים העובדים לתוספת עבור ויתור על שעות קיץ בשיעור של % 2.55ולהכללת תוספות פמ"מ ותמ"מ בשכר עליו משולמת תוספת זו, וחישוב הסכומים המגיעים לעובדים מכוח ההסכמים האמורים היה צריך להעשות כך מיום תחילתם של ההסכמים הקיבוציים. על כך שפסק-הדין בסכסוך הקיבוצי מתייחס לפסק-דינו של בית-הדין האזורי נלמד גם מנוסחו של אותו פסק-דין: "ביחס לערעור המדינה" ו"ביחס לערעור ההסתדרות הכללית"; ו) לו רצו הצדדים להגיע להסכם חדש, חזקה עליהם כי היו עושים זאת במפורש. מה עוד שבשלב הערעור היו שני הצדדים מיוצגים על-ידי פרקליטים מנוסים, וציינו בהודעתם לבית-הדין הארצי, בעקבות אותו הסכם, כי ערעוריהם בטלים; ו) העולה מן האמור הוא, כי פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי פרש, ופרש בלבד, את ההסכמים הקיבוציים בין הצדדים. אין בעובדה, שלא בית-הדין פרש את ההסכמים הקיבוציים, אלא שהצדדים הגיעו לפשרה, שניתן לה תוקף של פסק-דין, בעניין פרשנותם של ההסכמים הקיבוציים, כדי לשנות את התוצאה, כיוון שכוונת הצדדים בהסכם הפשרה היתה כאמור, שהוא מבטא את פרשנותם להסכמים הקיבוציים שביניהם. .9אשר לזכאות להפרשי הצמדה וריבית: א) משקבענו, כי פסק-הדין בסכסוך הקיבוצי פרש את ההסכמים המחייבים, וכתוצאה מכך הגיעו לעובדים הפרשים, פירושו של דבר שהמדינה, טרם הפירוש המוסמך, לא שילמה לעובדים את מלוא הסכומים אשר הגיעו להם מכוח אותם הסכמים; ב) שעה שמדובר בפסק-דין המפרש הסכמים קיבוציים - אין מקום להתייחס בו לסוגיה, אם יש לשלם הפרשי הצמדה בגין תשלומי העבר אם לאו. מה עוד שהתביעה במקורה בסכסוך הקיבוצי היתה, כאמור, לסעד הצהרתי - ועל זה, בניגוד לתביעה לסעד כספי, אין פוסקים הפרשי הצמדה וריבית; ג) תשלומי הפרשי הצמדה וריבית אינם "קנס" או "עונש": כל כולם באים לשמור על ערכו הריאלי של תשלום שלא שולם במועד שבו היה צריך להשתלם; ד) לו היו העובדים מגישים מלכתחילה תביעות כספיות אינדיבידואליות לבית-הדין בגין ההסכמים הקיבוציים, בטענה כי אינם מקבלים את כל המגיע להם מכוחם, ובית-הדין היה מפרש אותם הסכמים באותה דרך בה פורשו בפסק-הדין בסכסוך הקיבוצי - היו העובדים זוכים בהפרשי הצמדה וריבית בגין כל תשלום שלא שולם במועדו. אין כל סיבה או נימוק שלא יזכו באותם הפרשים בעקבות הליך זה, שהוגש טרם שולמה להם קרן החוב (סעיף 2(ו) לעיל), וזאת אך ורק מן הטעם, שארגונם של אותם עובדים נקט בהליך קיבוצי לפירושם של אותם הסכמים; ה) על שיערוך תשלום המגיע מצד אחד למשנהו אמר בית-המשפט העליון: "שיערוך של סכום כסף כדי התאמתו לערך הריאלי, שעליו חשבו בעלי הדין, הפך למעין זכות. אחת הסיבות לכך היא, כי מותר לצפות, שהצד, החייב בתשלום סכום פלוני ונמנע ממנו לפרעו מסיבה כלשהי, שאינה חסרון כיס, ישקיע את הסכום בו מדובר בהשקעה צמודה, שהרי זאת היא ההתנהגות הסבירה בימינו שלנו. אמרנו 'מעין זכות' ולא 'זכות' ממש, כי במהלך השיערוך יש מקום לשיקולים, המחויבים מהנסיבות והבאים להשפיע על החישוב המתמאטי, כגון במקרה שלפנינו, שבו מן הראוי יהיה, לאור התנהגות המוכרים, להעמיד את השיערוך על הצמדה בשיעור % 70בלבד" (ע"א 43/80[1], בע' 392; ולאחרונה: ע"א 144/84[2], בע' 608). האמור בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, המתייחס להתנהגות מסחרית, יפה אף לעניינו. מקרה זה אינו מחייב הפחתה ממלוא הפרשי ההצמדה הריבית, מן הטעם שלא היה כל פגם בהתנהגות העובדים; נהפוך הוא - הליכתם בדרך המשפטית למימוש זכויות שנקבעו בהסכם הקיבוצי מחייבת כי יקבלו את המגיע להם בערכו הריאלי. מה עוד, שהליכה בדרך זאת, הדרך המשפטית, אורכת זמן לא קצר, כך שערך הכסף נשחק (ובל נשכח כי ההליך האינדיבידואלי, אחרי שניתן פסק-הדין בהליך הקיבוצי, החל בחודש מרס 1984, שעה ששיעורי האינפלציה הרקיעו שחקים). ואם תאמר כי המדינה אינה נמנית עם אלה המשקיעים כספם בהשקעות צמודות. הרי שתקציביה השנתיים מחושבים על בסיס ריאלי, ולא על בסיס נומינלי, ומרביתן המכריע של הלוואותיה מן הציבור באיגרות חוב הן הלוואות המוחזרות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. .10התוצאה היא, שהערעור מתקבל. המדינה תשלם לכל אחר מהעובדים-המערערים הפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מהמועד שבו היה צריך כל תשלום להשתלם, ועד למועד שבו שולמה קרן החוב: מאותו מועד ישאו ההפרשים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק עד ליום תשלומם בפועל. המדינה תשלם לעובדים-המערערים, ביחד, הוצאותיהם (בשלוש ערכאות) בסך של 800ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום תשלומו בפועל.תוספות שכר