אישור פסק בורר אינג'ינר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור פסק בורר אינג'ינר: .1לפני בקשתו של המשיב (להלן - "מלמד") לאשר את פסקו של הבורר אינג' הויס שטיין מיום 1.9.95(ת.א. 1358/95). מנגד עותרים המבקשים לבטל את פסק הבורר (המר' 3850/95). (המבקשים 1ו- 2יקראו להלן - "משפחת גולדשטיין" והמבקשים 3ו- 4יקראו להלן - "משפחת שפצירר") .2השתלשלות העניינים מתצהירו המתוקן של מר מאיר שפצירר (שנתן את תצהירו בשמם של כל המבקשים), מחקירתו הנגדית של המצהיר, ומן המוצגים שהוגשו כראיה במהלך הדיון, עולות העובדות שלהלן: א. המבקשים, משפחות גולדשטיין ושפצירר, הקימו בית דו משפחתי על מגרש ברחוב רובינשטיין בחיפה. הם התקשרו עם מר מלמד ב"הסכם פיקוח" שבו התחייב המשיב ליתן למבקשים "שירותי ניהול ותיאום ביצוע של המשך בנית המבנה". ב"הסכם הפיקוח" (הנספח לבקשה לביטול פסק הבורר) נכלל סעיף בוררות (סעיף 7להסכם). ב. לימים נתגלע בין הצדדים סכסוך ומלמד הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה כנגד המבקשים. המבקשים עתרו לעיכוב ההליכים בשל הסכם הבוררות ובית המשפט נעתר לבקשתם והורה על העברת התביעה להכרעתו של בורר שמונה על ידי לשכת האינג'ינרים והארכיטקטים (עמ' 6לפרוטוקול). ג. בפני הבורר הונחו הן תביעתו של מלמד והן תביעתם הנגדית של משפחות גולדשטיין ושפצירר. תביעתם של המבקשים בפני הבורר התבטאה בשני המסמכים המוצגים מש/ 1("כתב תביעה") ומש/ 2("פירוט תביעה שכנגד"). אין מחלוקת על כך שהבורר היה פטור מלנמק את פסקו (ראו עמ' 7 לפרוטוקול, למטה). ד. בתביעתם טענו משפחות גולדשטיין ושפצירר כי מר מלמד לא עמד בהתחייבות שנטל על עצמו ולא מילא את תפקידו כראוי. כתוצאה מכך, טענו, נגרמו להם נזקים שהוערכו על ידם "בסך התחלתי של -.000,100$ (...) כשבסכום זה לא כלול סכום עבור עוגמת נפש וחוסר נוחיות אשר ילוו את התובעים במשך כל חייהם (...)". ה. המבקשים נטלו חלק בבוררות, השתתפו בישיבות שנקבעו, הגישו שתי חוות דעת מטעמם והיו נוכחים בביקור שנערך בדירות על ידי הבורר. המבקשים יוצגו בפני הבורר על ידי עורך רולוף. (עמ' 7- 6לפרוטוקול). ו. במהלך אחת מישיבות הבוררות הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על פשרה: המבקשים התחייבו לשלם למלמד סך של -.000, 7דולר + מע"מ והוסכם כי הבורר יפסוק בתביעה הנגדית של המבקשים על סמך החומר שלפניו (עמ' 7לפרוטוקול). ז. ואכן, הבורר נתן ביום 1.9.95"פסק בוררות סופי" שבו קבע לאמור: " .1אני מאמץ את המוסכם בין הצדדים כי בגין כל תביעות התובע ישלמו לו הנתבעים סכום בשקלים השווה ל-.000,7$ בתוספת מע"מ. .2בגין כל תביעות שכנגד של הנתבעים (כך במקור! ע.ג.) ישלם להם התובע סכום בשקלים השווה ל-.000,2$ בתוספת מע"מ. .3הנתבעים ישתתפו בהוצאות התובע בסכום בשקלים השווה ל-.000,1$ בתוספת מע"מ. .4בסיכום שלושת הסעיפים לעיל ישלמו הנתבעים לתובע סכום בשקלים השווה ל-.000,6$ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם בתשלומים ובמועדים כמפורט להלן (...),. ח. לאחר מתן פסק הבורר פנה בא כח המבקשים, עו"ד רולוף, אל הבורר במכתב (המוצג מש/4). במכתבו הודה עו"ד רולוף לבורר "על סיועך בהבאת המחלוקת לסופה, כרגיל הכל היה ברוח טובה ונעימה". עם זאת, טען עו"ד רולוף כי נראה לו כי נפלה טעות בפסק הבוררות והוא ביקש מן הבורר לתקנה, כסמכותו על פי סעיף 22(א)(2) לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968(להלן - "החוק"). ה"טעות", לטענת עו"ד רולוף, התבטאה בכך שלמרות שתביעתו של מלמד "הסתיימה בפשרה - -.000,7$ (...) כסכום סופי, ללא הוצאות", ולמרות שהבורר קיבל את תביעתם של המבקשים ופסק לזכותם סכום של -.000,2$, ו"היה עליו ללוות את הפסק בפסיקת הוצאות לזכות שפצירר", הנה, בפועל, זיכה גם את מלמד בפסיקת הוצאות כאמור לעיל. ט. הבורר השיב לעו"ד רולוף במכתבו, המוצג מש/5, לאמור: " .1לאחר שבדקתי שנית את הרישומים בתיק הבוררות, אין אני מוצא כי היתה הסכמה כלשהי בענין הטלה או אי הטלה של הוצאות. יתר על כן, לא הועלה הענין במסגרת הצעת הפשרה. .2אי לכך, מצאתי לנכון לקבוע את ענין ההוצאות על פי שיקול דעתי". י. אחר הדברים האלה, הגיש מלמד את בקשתו לאישור פסק הבורר, ובעקבות זאת הגישו משפחות גולדשטיין ושפצירר את בקשתם לביטול פסק הבורר. .3טענות המבקשים א. המבקשים טוענים כי מן הדין לבטל את פסק הבורר משום ש"לא הכריע ביותר מענין אחד אשר נמסרו להכרעתו", עילה לפי סעיף 24(5) לחוק; ומשום ש - "פסק הבוררות כפי שהוא ניתן הינו בלתי סביר בצורה קיצונית דבר המהווה עילה על פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (...)". עילה לפי סעיף 24( 10לחוק. ב. בתצהירו המתוקן של מר מאיר שפצירר, שניתן בתמיכה לבקשה בשמם של כל המבקשים, העיד המצהיר לאמור: "הבורר לא קבע אם עמד המפקח-המשיב בתנאי הסכם העבודה וכן לא קבע אחריותו לגבי עבודות שבוצעו בזמן שהוסכם עליו שהפיקוח יחול עליו וכן לגבי השטח של אחריותו, היינו, ממצב הבניה ביום שהגיע המשיב ועד לסיום עבודתו כפי שיקבע אותה בית המשפט" עוד טען המצהיר בתצהירו כי - " .5חוסר הסבירות שבפסק הבורר משתקף גם בסכום אשר ניתן שמהווה פחות מ-% 2מערך התביעה שהוגשה בו בזמן שהמומחה מטעם המשיב הסכים בחצי פה או בפה מלא על ליקויים קיימים שחישובם הזהיר גבוה עשרות מונים מהסכום שנפסק. .6פסק הבורר כפי שניתן הינו בלתי סביר בצורה קיצונית, דבר המהווה עילה על פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד, כנדרש על פי סעיף 24(10)". ג. המבקשים טענו בסיכומיהם כי - " .11במסגרת דו"ח השמאות שהוגש מטעם המהנדס של המפקח יש הודיה ביותר מפריט אחד בהם מסכים המהנדס שיש ליקוי (...) אך בהיותו נציגו של המפקח לא חלה אחריות לגבי מחדלים אלו, וזאת בדיוק הנקודה בה אמור היה הבורר להכריע והוא לא עשה כך". ד. עוד טענו המבקשים בסיכומיהם, בין היתר, כי - " .13אין ספק שהבורר שגה גם במתן ההוצאות לצד הלא נכון, ואפרט: בתביעתו לשכר דרש המפקח כ-.000, 39ש"ח ובהסכמה של פשרה סוכם על סך של -.000, 21ש"ח ושסכום זה יקוזז מהסכום שיקבע כפיצוי למשיבים. מן המקובלות הוא שמה שמגיעים הצדדים לפשרה הרי לא פוסקים לאף צד הוצאות. וכך היה צריך להיות בחלק זה של פסק הבורר. ומאידך, כאשר מזכה הבורר צד בסכום כל שהוא, הרי לאותו צד מגיע גם הוצאות. ובנקודה זו הפך הבורר את היוצרות, אך הערה זו ניתנת לצור העובדה בלבד כיוון ששגיאה זו כשלעצמה לא היתה מזכה בביטול בוררות. .14אי נוחות וסבל אשר נגרמו, נגרמים וייגרמו למבקשים הינם נקודה מרכזית בכל תביעה וכבר קבע בית המשפט העליון שיכול להיות הפיצוי בגין הנזק הממשי קטן ביותר, ובכל זאת בסעיף אי הנוחות ניתן גם לשלם פי שש מהסכום שנקבע כפיצוי ישיר. הבורר, למרות שבהיותו במקום הבניה העיר בעניין אי הנוחות והסבל ובעיקר לגבי דברים שלא יהיה ניתן לתקנם, לא קבע כל סכום (...) בנקודה זו ולא הכריע בנקודה זו". ה. המבקשים צירפו לסיכומי טענותיהם חומר ראיות: חוות דעת שהוגשה בשעתה לבורר. צירוף זה של חומר ראיות נעשה ללא קבלת רשות וממילא שלא כדין. אני מתכוון להתעלם מחומר זה לחלוטין. .3דיון א. אין בבקשה לביטול פסק הבורר כל ממש ודינה להדחות. ב. תביעתם של המבקשים היתה למתן סעד כספי הן בשל הליקויים שבדירותיהם והן בשל עוגמת הנפש שנגרמה להם, לטענתם. הבורר החליט, כאמור לעיל, לפסוק לזכות המבקשים, בגין כל תביעותיהם, סכום של -.000, 2דולר בתוספת מע"מ. הואיל והבורר לא נימק את פסקו (וכאמור לעיל, אין מחלוקת על כך שהבורר לא היה חייב לנמק את פסקו והיה מוסמך לפעול כפי שפעל), לא ברור מנין להם למבקשים כי הבורר לא הכריע "ביותר מענין אחד" מאלו שנמסרו להכרעתו, כנטען על ידם: השוו לבר"ע 276/81נתיבי הנגב בנגב בע"מ נגד דרורי זאב, פד"י לו' (1) עמ' .391 אכן, בתצהירו המתוקן של מר מאיר שפצירר, נכללו גם ראיות וטענות על מחדלים כאלה ואחרים, כביכול, של המשיב, מחדלים אשר לטענת המבקשים צריכים היו להביא לכך שהבורר יפסוק לזכותם סכום גבוה מזה שפסק בפועל. ברם, טענות אלו הן טענות "ערעוריות" שמקומן לא יכירן בהליך של בקשה לביטול פסק בורר: ראו ע.א 3439/90ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נגד המועצה האזורית מטה יהודה, פד"י מה' (3) עמ' 337, בעמ' 349; רע"א 1260/94תמר בן חיים נגד אבי חן בע"מ ואח’, פד"י מח' (4) עמ' 826, בעמ' 832-.831 לפיכך, מן הדין לדחות את טענותיהם של המבקשים בדבר קיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק; ג. גם הטענה בדבר "חוסר סבירות קיצוני", כביכול, בפסק הבוררות, אין בה כל ממש. ראשית, העובדה שהבורר הפעיל את שיקול דעתו ופסק את הסכום שפסק, כשלעצמה, אין בה כדי להצביע על "חוסר סבירות קיצוני". אין כל חוסר סבירות בכך שבורר פוסק לטובתו של בעל דין סכום נמוך, אפילו אם הסכום שנפסק נמוך בהרבה מציפיותיו של בעל הדין. הזכות לקבוע את גובה סכום הפיצוי שבו מזכה הבורר את בעל הדין הזוכה מהווה חלק מכוחותיו של הבורר, במסגרת שיקול הדעת שנמסר לו על ידי הצדדים בעצם הסכמתם למסור להכרעתו את הסכסוך שביניהם. שנית, למותר לציין כי בית המשפט לא יתערב בקביעת סכום הפיצוי המגיע: בית המשפט אינו יושב לדין כערכאת ערעור על פסקו של הבורר. בית המשפט דן בבקשה לביטול לפי סעיף 24לחוק. הא ותו לא. שלישית, מסופקני אם "חוסר סבירות קיצוני" בפסיקתו של סכום פיצוי שנתבע על ידי בעל דין מהווה, בכלל, עילה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24(10) לחוק. אך בנסיבות העניין, ולאור הדברים שכבר נאמרו לעיל, איני רואה עוד צורך והצדקה להרחיב את הנמקתי בעניין זה. ד. על כן, כל שנותר, מבקשתם של המבקשים לביטול הפסק אינו אלא טרונייתם על כך שהבורר פסק סכום של הוצאות לטובתו של מלמד. ברם, המבקשים לא רק שלא הצביעו על כל עילה לביטול פסק הבורר בשל פסיקת ההוצאות כאמור, אלא שגם לו היתה מוכחת עילה כזו, לא היה כל מקום להתערבותו של בית המשפט לאור הוראת סעיף 26(א) לחוק: המבקשים לא שילמו למלמד את המגיע לו והוא נאלץ להגיש תביעה, כאמור לעיל. בסופו של יום זיכה הבורר את מלמד, אמנם על דרך הפשרה, בסכום של -.000, 7דולר. לא הוכח כי הצדדים הסכימו בפני הבורר כי פסיקתו של הסכום הנ"ל של הבורר אמורה היתה להיות סופית. ממילא, על כן, מוסמך היה הבורר לפסוק הוצאות כפי שעשה: ראו סעיף יח' לתוספת לחוק. כאשר כאלה הן הנסיבות, אין לומר שנגרם למבקשים עיוות דין כאמור בסעיף 26(א) לחוק. .4סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה לביטול הפסק (המר' 3850/95). ב. אני מאשר את פסקו של הבורר אינג' הויס שטיין מיום 1.9.95(ת.א. 1358/95). ג. המבקשים בהמר' 3850/95, יחד ולחוד, ישלמו למשיב, מר אבי מלמד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.000, 4ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל.יישוב סכסוכיםבורר