קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות העובדים של צים חברת ספנות: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין השופט גוטמכר; נציג המעבידים - ה' ששינסקי; תב"ע מד/9-4) אשר נעתר לעתירת המשיבה (להלן האיגוד) והצהיר על תקפותו של פסק הבוררות מיום 24.11.1983(להלן - הפסק הראשון) ועל ביטולו של פסק הבוררות מיום 15.12.1983(להלן - הפסק השני). .2ואלה העובדות הצריכות לערעור: א) בין המערערת (להלן - צים) לבין האיגוד נכרתו הסכמים קיבוציים מיוחדים - האחד לקצינים והשני לרבי חובלים ומכונאים ראשיים; ב) ההסכמים הנ"ל כוללים הסדרים ל"ישוב סכסוכים וחילוקי דעות" באמצעות מנגנון הבנוי שלב-שלב. אחד השלבים הוא פניה ל"בורר הראשי"; ג) ביום 18.10.1983פנה האיגוד ל"בורר הראשי" בבקשה שימנה בורר שיכריע בשני סכסוכים שבינו לבין "צים". אחד הסכסוכים - בדבר "תשלום עבור חופשות, שבתות וחגים" - עומד לבירור בהליך זה; ד) ביום 30.10.1983מינה הבורר הראשי את מר א' מולק לשמש בורר יחיד בשתי השאלות השנויות במחלוקת; ה) ביום 24.11.1983הוציא הבורר את פסקו (להלן - הפסק הראשון). מסקנותיו היו, כי - (1) "... יש לחשב את התמורה עבור חופשות שבתות וחגים כנהוג לגבי חופשה שנתית". (2) לאמור בפסקה (1) תחולה למפרע מים 1באפריל 1982; ו) ביום 2.12.1983שלח מר אראל, מנכ"ל איגוד חברות הספנות הישראליות, מכתב לבורר בו ביקש להבהיר קטע מפסק הבוררות ובמיוחד, אם הפירוש הנכון לאותו קטע היינו "שהתשלום שהקצין זכאי לו בעד כל יום בעת שהותו בחופשת שבתות וחגים יהיה זהה לתשלום המשולם לו בעד כל יום בעת שהותו בחופשה שנתית". כן נתבקש הבורר לאשר, שבפסק הראשון לא התייחס כלל "לשאלה, איזה ימים ייכללו במניין ימי החופשה המגיעים לקצין בגין שבתות וחגים על שירות באניה"; ז) הבורר זימן את הצדדים ל"בירור נוסף" (ביום 7.12.1983). לאותה ישיבה הופיע - מטעם האיגוד - רב החובל א' מרקוביץ, מזכיר האיגוד. מר מרקוביץ סבר, שהישיבה נועדה לליבון ניב כלשהוא בפסק הראשון, לבקשת "צים", והעניין יובהר בלא שיוכנס שינוי בפסק הראשון שהוא סופי. "צים" היתה מיוצגת על-ידי מר אראל; ח) ביום 15.12.1983יצא מאת הבורר מסמך הנושא את הכותרת "בוררות", לפיו התברר לו, לבורר, כי "קיימים - ובמידה מסוימת - קשורים מספר שיקולים ביחד,... (מלה בלתי-קריאה) אין באפשרותו(י) להסיק מסקנות מחייבות בנדון" ולכן: "תביעת איגוד הקצינים שרירה וקיימת. והם יוכלו להגיש אותה לבוררות מחדש לא לפני 1.4.1984אם באותו תאריך לא יהיה משאומתן לחידוש הסכם העבודה. אני מבקש משני הצדדים להביא לפני צוות המשא-ומתן את המלצותי כדלהלן: את תביעתו שלעיל יגיש איגוד הקצינים לקראת חידוש ההסכם לשנת 1984/5תוך ויתור על מירב הרטרואקטיביות. לעומת זאת, חברת צים או איגוד חברות הספנות, מי שינהל את המשא-ומתן בשם חברת צים, לא ימנה את התביעה דלעיל במניין התביעות החדשות בעת המשא-ומתן לחידוש הסכם העבודה לשנת .1984/5 הסיכום בדיון זה היה חלק בלתי-נפרד ממסקנות הבוררות שנתקיימה ביום 11.11.1983". .3בית-הדין האזורי פסק, כי: א) הבורר מונה לתכלית אחת - להכריע "בנושא תשלום עבור שבתות וחגים", ולא הוסמך להבהיר או לברר את פסק הבוררים שיינתן על-ידו. ואם טעה בפירוש או בשיקול דעת, אין בכך כדי לבטל את הכרעתו; ב) בית-הדין אינו יושב כערכאת ערעור, אך יכול הוא לבטל פסק בוררות מהטעמים שבסעיף 24לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הבוררות). טעות, שגיאה או הבנה לא נכונה של הבורר אינם בבחינת חריגה מסמכות במובן סעיף 24(3) לחוק הבוררות; ג) משהוציא בורר את פסקו - נסתם הגולל, ואין הוא יכול לשנות, לתקן או להבהיר: ההתדינות לפניו תמה ונגמרה, בדומה לשופט שנתן פסק-דין מכריע בסכסוך; ד) "הבהרה" אינה בבחינת תיקון טעות סופר, השמטה או פליטת קולמוס. פסק-דין ניתן להבהרה על-פי יזמת יו"ר ההוצל"פ (סעיף 12לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1968). לא כן פסק בוררות; ה) לפיכך אישר בית-הדין את הפסק הראשון, הצהיר שהפסק השני בטל ואף גילה את דעתנו, כי "הפסק הראשון על כרעיו ועל קרבו ושלאחריו אין כלום, הינו שלם על פניו ולפי לשונו הוא ברור וחד-משמעי, כי אכן יש לשלם 7ימי שכר לכל 6שבתות באניה" (סעיף ד' שבפק-הדין). .4טענותיו של בא-כוח "צים" בערעור היו ברובן חזרה על אשר השמיע בבית-הדין קמא, תוך הטעמה, שהבורר סבר שנתבקש לקבוע מהי התמורה המגיעה בגין יום מנוחה עניין שכלל לא היה שנוי במחלוקת - בעוד שנשוא המחלוקת היה מניין ימי החופשה, ומשזומנו הצדדים לישיבה מיום 7.12.1983, לא מחה איש מהם על קיום הבירור והבורר הוציא פסק חדש. בית-הדין קמא שגה בדחותו את בקשת צים להבאת ראיות נוספות בעניין שני מקרים קודמים, בהם פנה האיגוד אל בורר בבקשה שידון מחדש בעניין בו פסק, ובעשותו מה שלא הרשה לבורר לעשות כאשר פרש את פסק הבוררות (הראשון). אין להבין אל נכון את האמור בפסק הראשון בלא להזדקק לפסק השני, ואותו יש לראות כפסק שניתן כתוצאה מהליך במסגרת סעיף 39לחוק הבוררות או כבוררות שלא לפי חוק הבוררות, אך עצם העובדה שהגישו נגד אותו פסק בקשה לפי סעיף 24לחוק, מראה שהמדובר בפסק בוררות לפי חוק הבוררות. אשר לטענה, כי בעת הבירור השני לא כיהן הבורר על-פי מינוי מאת הבורר הראשי, השיב הפרקליט המלומד, שאם רוצים לדקדק - יש לתת קודם כל את הדעת לכך, שהפניה למנות בורר, במסגרת הוראות ההסכמים הקיבוציים, באה תוך דילוג על שלב קודם הקבוע אף הוא בהסכמים הללו - שלב העברת הסכסוך לדיון בוועדה פריטטית. .5בא-כוח האיגוד השיב, שהבורר לא שגה כלל באשר לנושא השנוי במחלוקת. הוא ידע גם ידע, כי בכל החופשות זוכה יום בודד לאותו תשלום, וכי הפלוגתה היא בדבר מניין הימים. הפסק הראשון היה איפוא מושלם על פניו, ומשלא הוגשה בקשה לביטולו על-ידי צים תוך 45יום, הרי שהוא תקף וניתן לביצוע. ב"פסק השני" לא קבע הבורר, כי הראשון הינו כאפס וכאין, לא דחה את תביעת האיגוד והוסיף, שהאיגוד יוכל לפנות לבוררות מחדש (לא לפני 1.4.1984). אשר ארע בישיבה מיום 7.12.1983הוא, שנציג האיגוד, מר מרקוביץ, הופיע מטעמי נימוס אך תוך מחאה. לא היתה כל הסכמה מטעם האיגוד להמשך או לחידוש הבוררות. ארע דבר שכמותו טרם היה: בורר היושב בערעור על עצמו, שעה שהפסק הראשון היה בבחינת מעשה בית-דין וכל שניתן לעשות היה תיקון הפסק במסגרת הנוקשה של סעיף 22(א) לחוק הבוררות. בענייננו לא הגביל הבורר את עצמו לתיקון טעות סופר וכדו', אלא עשה מעשה "התחרטות" ונזקק לשני עמודים כדי להסביר את השינוי. ולבסוף - יש לזכור שההליך בבית-הדין קמא נפתח ביזמת האיגוד, שביקש לאשר את הפסק כראשון ולבטל את השני - ולא היתה בקשה (הפוכה) לבטל את הראשון ולאשר את השני. .Iiפסק-הדין .1השאלה בה יש להכריע בערעור זה היא, אם צדק בית-הדין האזורי בקובעו, שאין בסמכותו לאשר מסמך שאינו פסק בוררות "שלא קדמו לו הליכי בוררות תקפים על-פי הסכם בוררות בר-תוקף שישמש עילה חוקית להוצאת הפסק השני". .2ה"הליך" השני נפתח במכתבו של מר אראל מיום 2.12.1983, בו ביקש מהבורר - "כדי למנוע פירושים בלתי-נכונים" - להבהיר, כי אכן פסק שתשלום בעד יום חופשת שבתות וחגים זהה לתשלום בעד יום חופשה שנתית, ולאשר, כי לא התייחס בהחלטתו לשאלה, אילו ימים ייכללו במניין ימי החופשה, וכו'... .3ברי שלא היתה במכתב הנ"ל "פניית בעל-דין... לתקן או להשלים את פסק הבוררות... (בגין) טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה", כמשמעותם בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות. משמע, שההחלטה שצפוי היה כי תינתן כתוצאה מפנייתו של מר אראל, לא יכולה היתה להחשב ל"תיקון פסק בוררות" כלשון הכותר של סעיף 22הנ"ל. .4ושמא היה הפסק השני פריה של בוררות, שלא לפי חוק הבוררות - כטענתה החלופית של צים - בוררות המתקיימת בהסכמת הצדדים על-פי התנהגותם: הופיעו, השמיעו טענות, לא מחו. די לעיין בתצהירו של רב החובל מרקוביץ (מיום 15.3.1984) כדי להיווכח, שלא היתה כל "הסכמה" מצידו, מראש או בדיעבד, היינו - הענותו להזמנת הבורר והופעתו ביום 7.12.1983לא היוו "הסכמה" להליך מחודש, משלים או נוסף על בוררות. לגבי דידו של האיגוד היה הפסק הראשון ברור וחד-משמעי ולא התעורר אצלו חשש ש"פסקה א' " עלולה "לעורר מחלוקת באשר למשמעות הדברים". הן מן התצהיר והן מדבריו בחקירה הנגדית עולה, שמר מרקוביץ הופיע ביום 7.12.1983בלא שידע במה דברים אמורים והבהיר באוזני הבורר, שמתוך יחס של כבוד התייצב לפניו, כי הפסק הראשון מובן וברור לו ופלא הוא בעיניו על שום מה יש צורך בטיפול נוסף בנושא שמוצה כראוי. .5המסקנה המתחייבת מהמצב המשפטי היא, כי הבורר, לאחר תיתו את פסק הבוררות (הראשון), היה functus officioולא היה רשאי עוד: "... להוסיף או לגרוע מן הפסק דבר, גם אם הגיע למסקנה ששגה בפסקו. ביקשו הצדדים את הבורר לפרש דבר סתום או ביטוי מעורפל שבפסק - אין לראות פירוש וביאור כזה כפסק חדש, אלא כחלק בלתי-נפרד מהפסק המקורי. במה דברים אמורים? בפירוש בלבד - ולא בתוספת, המשנה את הכתוב..." (ד"ר ס' אוטולנגי [2], בוררות, מהדורה שניה, סעיף 292, ע' 222). הפסק השני, על פניו, לא זאת בלבד שלא היה בבחינת "תיקון פסק בוררות" ולא "פירוש בלבד" כאמור במובאת דלעיל, אלא שהיו בו גם "תוספת" וגם "שינוי הכתוב", ואת זאת לא היה הבורר מוסמך לעשות לא לפי פקודת הבוררות (זוסמן [3], דיני בוררות, הוצאה שניה, סעיף 137) ולא לפי סעיף 22(א) לחוק הבוררות (ע"א 678/71[1], בע' 31). .6סוף דבר: הערעור נדחה, ופסק-הדין שבערעור מתאשר מטעמיו, להוציא טעם אחד, זה שבסעיף ד' לפסק-הדין, בו פרש בית-הדין את הפסק הראשון (ראה סעיף 3(ה) שבהליך), דבר שלא נתבקש לעשותו ולא עמד לדיון. אי לכך יימחק סעיף ד' מפסק-הדין שבערעור. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 300ש"ח בצירוף מע"מ.יישוב סכסוכיםבוררותמשפט ימי - דיני ימאות