קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הודעת פיטורים: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט מורל; נציגי הציבור - ה"ה ירד ווינהולץ; תב"ע מג/458-3) שדחה את עתירת המערערת להצהיר, כי הודעת הפיטורים שניתנה לה ב- 7.7.1982 על-ידי ראש מועצת אריאל (להלן - המועצה) בטלה ומבוטלת וכי היא זכאית להמשיך ולקבל משכורת בצירוף-פיצויי הלנה. .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) המערערת, תושבת אריאל, נתקבלה לעבודה אצל המועצה על-פי מכרז, בתפקיד מזכירת המועצה, ועבודתה החלה ביום 1.1.1982; ב) כשלושה חודשים אחרי תחילת עבודתה חתמה המערערת על "טופס מיוחד להעסקת עובד", שנאמר בו בין היתר, כי תקופת החוזה היתה מיום 1.1.1982עד יום 30.6.1982(סעיף 4) וכי על אף האמור בסעיף 4"רשאית הרשות המקומית להפסיק את שירותו של העובד בכל עת" (סעיף 6) ורשאי העובד "להפסיק את שירותו בכל עת" (סעיף 7). שני עותקים של החוזה, ת/ 10ונ/1, הוגשו. על שניהם חתמה המערערת, על נ/ 1חתמה גזברית המועצה ועל ת/ 10- ראש המועצה, יעקב פייטלסון; ג) בתקופה שמ- 26.5.1982עד 3.7.1982היתה המערערת בחופשה ללא תשלום; ד) ב- 4.7.1982זומנה המערערת למר פייטלסון והלה ביקש ממנה להתרכז בנושא אחד מרכזי לניהול המועצה, כדי שתספיק להשלים משימה זו עד לצאתה לחופשת לידה ואילו הטיפול בנושאים השוטפים יימסר בידי עובדים אחרים. המערערת הודיעה, כי אינה מקבלת את בקשת ראש המועצה ודחתה את ההצעה; ה) ב- 5.7.1982התייצבה המערערת לעבודה כרגיל. כעבור זמן קצר עזבה את המקום וחזרה לביתה; ו) ב- 7.7.1982כתב פייטלסון למערערת, כי "עבודתה נפסקה ממועד קבלת מכתבי זה"; ז) ב- 28.9.1982 ילדה המערערת בן. .3עם פתיחת הדיון לפניו, נדרש בית-הדין האזורי לעתירת המועצה לדחות את התובענה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית ומקומית. טענת העותרת היתה, כי בתור אישיות משפטית עצמאית השוכנת מחוץ לגבולות המדינה, היא כפופה להוראות הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) מס' 982, תשמ"א- 1980(להלן - הצו) ולהוראות תקנון המועצות המקומיות שהוצא על-פי הצו (להלן - התקנון). הצו והתקנות אינם מקנים סמכות עניינית ומקומית לבית-הדין; כן טענה העותרת, כי הלכות "קרית ארבע" [1] (בג"צ 663/78, בעקבות דב"ע לח/24- 3(לא פורסם)) אינן ישימות לענייננו, שכן למועצה דנן מעמד משפטי שונה מזה של קרית ארבע אשר פעלה מטעם המפקד הצבאי בעוד שהעותרת מנהלת את ענייניה בעצמה. בהחלטה מנומקת דחה בית-הדין האזורי את הבקשה לדחיה על הסף וקבע, כי בידיו הן הסמכות העניינית והן הסמכות המקומית לדון בעניין, וכדברי בג"צ המועצה (שם המנהלה) "היא רשות, הפועלת מטעם מפקד האזור... על עובדים ישראליים, המועסקים על-ידי מפקד האזור... חל משפט העבודה של ישראל, לרבות האפשרות להתדיין בפני בית-הדין לעבודה" (שם [1], בע' 403). .4עיקר טענותיה של המערערת לגופו של עניין היו, כי המועצה, והיא בלבד, היתה מוסמכת לפטרה ולכן בטלה ומבוטלת הודעת הפיטורים של פייטלסון. שנית, אף אם מוסמך היה פייטלסון לפטרה, אין לפיטורים תוקף בשים לב להוראות סעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954(להלן - חוק עבודת נשים). והתוצאה - לא נותקו יחסי עובד ומעביד בינה לבין המועצה והיא זכאית לשכר ולשאר הזכויות הסוציאליות מאז יוני .1982 .5המועצה טענה, כי לפי סעיף 65לתקנון, פייטלסון היה מוסמך לפטר את המערערת בשל היותה בתקופת ניסיון, וניתן היה לפטרה לפי סעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים, כי לא עבדה שישה חודשים רצופים. .6בית-הדין האזורי דחה את טענת המערערת, כי הוטעתה על-ידי פייטלסון לחתום על החוזה ת/ 10שעה שהמכרז לא הזכיר תנאי של תקופת ניסיון בת שישה חודשים. ראשית קבע בית הדין, המכרז אינו חוזה עבודה הכולל את פרטי ההתקשרות העשויה לקום, אלא רק פרטים כלליים על תיאור המשרה. שנית: המערערת לא הוטעתה וידעה היטב על מה חתמה. תקופת ניסיון היא דבר מובן מאליו, וקל וחומר אצל מעביד ציבורי ולגבי עובד בכיר. ואם לא נאמר במפורש אחרת, יש לראות תקופת העבודה הראשונה כתקופת ניסיון. את התקופה של שישה חודשים הנקובה בת/ 10אין לראות כתקופה קצובה, כי אם כפרק זמן שנועד לשמש תקופת ניסיון. אשר לסמכותו של פייטלסון לפטר: סעיף 65(א) לתקנון מתנה אמנם פיטורי עובד במשכורת בהחלטה שתתקבל על-ידי רוב חברי המועצה, אך בסיפה מצוי סייג בזו הלשון: "הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על עובד שנתקבל לעבודה בניסיון וטרם מלאו שישה חודשים להעסקתו". המערערת היתה בתקופת ניסיון וביום כתיבת המכתב, 7.7.1982, טרם מלאו שישה חודשים להעסקתו". גם האיסור שבסעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים אינו למכשול, שכן האיסור אינו תופש לגבי אשה בהיריון שאיננה עובדת קבועה וטרם עבדה "שישה חודשים רצופים לפחות". .7בעת שמיעת הערעור חזר בא-כוח המערערת על הטענה, כי מרשתו לא פוטרה. סעיף 61(א) לתקנון מורה לאמור, כי - "מועצה חייבת להעסיק מזכיר וגזבר ורשאית להעסיק עובדים אחרים במשכורת ובתנאי עבודה שתקבע המועצה באישור הממונה..." המערערת מילאה תפקיד של מזכיר מועצה והיתה עובדת במשכורת. סעיף 65 לתקנון עניינו פיטורי עובדים ונאמר בו באילו נסיבות ועל-ידי מי יפוטר עובד במשכורת (סעיף 65(א)) או עובד בשכר (סעיף 65(ג)). לענייננו טען הפרקליט המלומד, ישים סעיף 65(א) המחייב, כי פיטורי עובד במשכורת יהיו על-פי "החלטה של רוב חברי המועצה, בישיבה שנתכנסה לאחר שניתנה הודעה מוקדמת לכל חברי המועצה שדבר פיטוריו יידונו באותה ישיבה". מלשון הסייג שבסעיף 65(א) ("הוראות סעיף קטן זה לא יחולו.. .") אין ללמוד או להסיק שבהתקיים תנאי הסייג, מוסמך ראש המועצה לפטר את העובדת. וגם אם היתה המערערת בתקופת ניסיון, הרי שמלאו שישה חודשים להעסקתה (מה- 1.1.1982עד ה-7.7.1982). קנה המידה לחישוב ששת החודשים איננו עבודה בפועל, כי אם קיום קשר משפטי - ואף אם היו הפיטורים כדין, הרי שבוטלו לאחר מכן בישיבת מליאת המועצה שהתקיימה ב-.14.7.1982 בא-כוח המועצה חזר על הטענות שהשמיע בבית-הדין קמא (סעיף 5דלעיל) ותמך בפסק-הדין שבערעור. .Iiפסק-דין .1שתי שאלות עומדות להכרעה בערעור זה: א) המוסמך היה ראש המועצה לפטר את המערערת; ב) אם כן - האם הפיטורים תופשים נוכח הוראות סעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים. .2לשאלה הראשונה: הטענה היתה, כי סמכות של ראש מועצה לפטר עובד במשכורת קמה בהתקיים הסייג שבסעיף 65(א) לתקנון. היינו, שהמדובר בעובד "שנתקבל לעבודה לניסיון וטרם מלאו שישה חודשים להעסקתו". המערערת טענה, כי לא נתמלא התנאי הראשון - היותה עובדת שנתקבלה לעבודה בניסיון. היא נתקבלה על-פי מכרז, ללא הגבלות ותנאים, וחתימה על החוזה ת/ 10במועד מאוחר יותר, לא הפכה אותה בדיעבד ו/או מלכתחילה לעובדת בניסיון. צודקת המערערת בכך, שאין בת/ 10ציון, שהתקופה שבה מדובר ( 1.1.1982עד 30.6.1982) היא לניסיון. ואכן ת/ 10אינו, על-פי תוכנו, אלא מה שהותנה ונקבע בו, היינו חוזה לתקופה קצובה שתוקפו פג ב-.30.6.1982 בעת השיחה בין המערערת לבין פייטלסון ב-4.7.1982, הציע זה האחרון תנאים שונים לעבודתה של המערערת. בו במקום השיבה המערערת שאינה מסכימה (ראה סעיף 9(ב) לתצהירה של המערערת וסעיף 17לתצהירו של פייטלסון). הייאמר, בנסיבות אלה, כי היה "מפגש רצונות", נכרת חוזה עבודה ונוצרו יחסי עובד ומעביד? למחרת היום באה המערערת לעבודה, שהתה במקום כשעתיים וחזרה לביתה. ממכתב הפיטורים שכתב פייטלסון ביום 7.7.1982למערערת למדים שהיה סבור, שקיים קשר חוזי עם המערערת ויש להתירו על אתר. לכן כתב, שתוקפם של הפיטורים "ממועד קבלת המכתב". בין שצדק בסברתו ובין אם לאו, נעלה מספק הוא שלהתרת קשר משפטי מעין זה, אין צורך להזדקק ל"החלטה של רוב חברי המועצה" כמצוות סעיף 65(א) לתקנון ובכוחו של ראש המועצה לבצע את הפיטורים גם בלא להישען על הסוג שבסעיף האמור. .3באים לסעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים. וזו לשון הסעיף: "9(ב) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהיריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה... הוראת סעיף קטן זה לא תחול על עובדת ארעית או זמנית, אלא אם עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים רצופים לפחות". .4השאלה היא: האם נתקיימו הנסיבות המבטיחות למעביד פטור מהחובה להזדקק להיתר מאת שר העבודה. איש לא טען שהמערערת היתה עובדת ארעית, ומאידך לא יאמר איש, כי חילופי הדברים שהיו בינה לבין פייטלסון ביום 4.7.1982הקנו לה מעמד של "עובד קבוע". בדב"ע ב/49- 3[2] עשה בית-הדין לליבון המושג "עובד זמני" על משמעויותיו השונות: היפוכו של עובד קבוע, עובד לתקופה קצובה "והמשמעות השלישית היא - התקשרות מבלי לקצוב תקופה, במשמעות של ,unspecified periodכך שאפשר להביא יחסי עובד-מעביד לידי גמר מכל סיבה שהיא, תוך מתן הודעה מוקדמת כקבוע בחוזה או כמתחייב מהנוהג" (שם [2], בע' 89). המעמד לו יכולה המערערת לטעון - למירב - הוא זה של "עובד זמני" במשמעות השלישית של המושג. .5נותרה השאלה של "עבודה באותו מקום עבודה שישה חודשים רצופים לפחות". אין החוק מדבר על קיום יחסי עובד-מעביד במשך שישה חודשים, וכו'..., אלא בלשון "עבדה", משמע שהתכוון לעבודה בפועל (השווה לאבחנה שבסעיף 3(ב), (ג) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, בין קיום קשר משפטי בין העובד והמעביד מזה, ומספר הימים בהם "עבד" העובד, מזה). המערערת "עבדה" הלכה למעשה, פחות מחמישה חודשים "באותו מקום עבודה". ימי החופשה ללא תשלום אינם מובאים בחשבון, בהיותם ימי השעיית חוזה העבודה (דב"ע לה/6- 2[3], בע' 110). נתמלאו איפוא התנאים בהם פטור מעביד מלהזדקק לפטור מאת שר העבודה, כדי לפטר עובדת בהיריון. .6סוף דבר: הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 150שקלים חדשים בצירוף מע"מ. לא ישולם סכום זה תוך 30יום - יצורפו לו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-.1961פיטורים