בקשה לביטול עיקול רכב | עו"ד רונן פרידמן

##(1) ביטול עיקול רכב - הקדמה:## כלל, הליך עיקול המיטלטלין נעשה בדרך של עיקולם בפועל, בחצרים בהם מצויים המיטלטלין (בין עיקול ברישום ובין עיקול בדרך של הוצאת המיטלטלין ותפיסתם). תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 עוסקות גם במקרה של עיקול מיטלטלין שהעברתם טעונה רישום (תקנות 42,43), שאז נמסרת הודעה בדבר העיקול לממונה על הרישום ואין חובה לעקל את המיטלטלין עצמם. באשר לרכב, על פניו, אין העברת הבעלות ברכב מחייבת רישום, והעברת הבעלות ברכב היא קונסטרוקטיבית, אלא שהפרקטיקה הנהוגה היא שעיקול רכב נעשה בדרך של רישום העיקול ולא בדרך של עיקולו פיזית, כשבפועל, במקרה דנן, אין חולק כי נרשם עיקול במשרד הרישוי והתובע לא חלק על כך שזוהי הדרך הנכונה להטלת העיקול, כשהעיקול הוטל לשיטתו, בהסכמה, בינו ובין בעל החוב. ##(2) ביטול עיקול רכב - מה אומר החוק ?## עיקול רכב מוסדר בפרק ב' של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן:- "החוק"). סעיף 21 לחוק מקנה לרשם ההוצאה לפועל את הסמכות הכללית לעקל נכס מיטלטלין, כאשר סעיף 21א לחוק עוסק בעיקול רכב ומורה: 21א. ציווה רשם ההוצאה לפועל לעקל את רכבו של החייב, והיה הרכב חונה ברשות הרבים, יעוקל הרכב, ובלבד שמתקיים המפורט להלן, לפי העניין: (1) הרכב חונה סמוך לחצריו של החייב; (2) אם הרכב אינו חונה סמוך לחצריו של החייב – מתקיימים תנאים אלה: (א) לעיקול קדם עיקול ברישום של הרכב במשרד הרישוי והומצאה לחייב הודעה על כך; מישכן החייב את הרכב כערובה לחיוב שבשלו הוטל העיקול – לא תחול הדרישה האמורה; (ב) מנהל לשכת הוצאה לפועל עשה מאמץ ממשי להודיע, סמוך לפני העיקול, לחייב, לאם הוא תאגיד – למי שנוהג דרך קבע ברכב, לבא כוחו של החייב או למשרד הרשות של התאגיד, על הכוונה לעקל את הרכב; (ג) הרכב אינו רשום כרכב של נכה על פי הרישום במשרד הרישוי. סעיף 26 לחוק עוסק באפשרותו של החייב להשתמש במיטלטלין המעוקלים ומורה: "היו המיטלטלין המעוקלים ערב העיקול בשימושו של הנאמן, רשאי הוא להמשיך ולהשתמש בהם שימוש סביר, ואם היו בשימושם של החייב או של בני משפחתו הגרים עמו, רשאי הנאמן להרשות להם המשך שימוש כאמור והכל כפוף לכל הוראה שנתן רשם ההוצאה לפועל בענין זה." ##(3) שני סוגים שונים של עיקול רכב:## לעיקולים השונים תכליות נבדלות. על כך עמד בית המשפט העליון ברע"א 6861/17 בשותי זאהר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ( ניתן ביום 8.2.2018), כי תכלית עיקול רכב שניתן במסגרת הליכים לפי חוק ההוצאה לפועל שונה ונבדלת מתכלית עיקול זמני של רכב שהורתו בתקנות סדר הדין האזרחי. עוד נפסק כי בבסיס העיקול הזמני לפי חוק ההוצל"פ הוא קיומו של חוב פסוק, אשר לצורך גבייתו עומד לרשות הזוכה מנגנון של אמצעי אכיפה ובהם העיקול (ראו גם: רע"א 10826/05 אדר גלוב בע"מ נ' בנק הדואר (ניתן ביום 25.05.2008)). לעומת זאת, העיקול הזמני, הינו סעד דיוני וזמני בלבד, הבא למנוע את בעל הנכס או המחזיק בו מסיכולו של פירעון החוב הנטען ואשר עומד לבירור בגדרי ההליך המשפטי. ##(4) ביטול עיקול רכב לפי פקודת המיסים בשל אי משלוח הודאה בדואר:## סעיף 4 לפקודת המיסים ( גביה) (להלן: " הפקודה") קובע כך: "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מיסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלין של החייב". תקנה 1 לתקנות קובעת: "הדרישה, לפי סעיף 4 לפקודה, לפרוע את הסכום המגיע שלא נפרע, תהא ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת". סעיף 21ב לפקודה דן בהמצאת מסמכים וקובע: "הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר". תנאי סף, אם כן, לבצוע פעולות גביה על פי הפקודה, הוא משלוח דרישה בכתב בדואר, בנוסח הקבוע בטופס 1 לתוספת לתקנות לכתובת מגוריו של החייב. סבורני, כי משנה תוקף קיים ליישום הוראות אלה ככתבן וכלשונן בעטייה של אי הסדרת הוראות נוספות במהלך ולאחר נקיטת ההליכים בפועל . סעיף 12 א' לפקודת המיסים גבייה: "היו המעוקלים לפי פקודה זו מטלטלין שהעברת הבעלות חייבת רישום לפי כל דין. ירשום הממונה על הרישום במסמכים המתאימים או בפנקסים שבניהולו הערה בדבר העיקול כשתומצא לו הודעה על כך מאת גובה המס... דין עיקול המטלטלין שנרשם מטעם הממונה על הרישום כדין משכון שנרשם לפי חוק המשכון 1967 ועניין זכות קדימה הוא כפוף לסדר שבו נרשמו המשכונים שלפניו". ##(5) ביטול עיקול רכב בחצרים של החייב או צד שלישי:## הסמכויות בסעיפים 5-4 לפקודת המיסים (גביה) מתירים עיקול רק בחצרים, של החייב או של צד שלישי . 4. (1) הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן. 5. (1) דרש גובה המס מהסרבן לשלם מיד את הסכום הנקוב בכתב ההרשאה, והסרבן לא מילא אחר הדרישה, רשאי גובה המס - (א) להיכנס לחצריו של הסרבן שבהם נמצאים או עלולים להימצא מיטלטליו ולעקלם; (ב) להיכנס לחצרים שאינם מוחזקים בידי הסרבן ולעקל מיטלטלי הסרבן, ובלבד שימסור תחילה למחזיק בחצרים הודעה על כתב ההרשאה ועל כוונתו להיכנס אליהם, זולת אם הממונה על הגביה סבור שמתן הודעה מוקדמת עלול לסכל את העיקול והתיר את הכניסה ללא הודעה. ##(6) ביטול עיקול רכב ברשות הרבים:## האם יש סמכות לעקל רכב ברשות הרבים על פי פקודת המיסים ? תיקון 15 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. כעולה מדברי ההסבר לתיקון, תוקן סעיף 3(ו) לחוק על־מנת לאפשר עיקול רכב ברשות הרבים בתנאים אלה: 3. (ו) לשם גביית חוב לפי סעיף קטן (ב), רשאי מנהל המרכז לעקל גם רכב של החייב החונה ברשות הרבים, ובלבד שמתקיים המפורט להלן, לפי העניין: (1) הרכב חונה סמוך לחצריו של החייב; (2) אם הרכב אינו חונה סמוך לחצריו של החייב – מתקיימים תנאים אלה: (א) לעיקול קדם עיקול ברישום של הרכב במשרד הרישוי ונשלחה לחייב הודעה על כך; (ב) מנהל המרכז עשה מאמץ ממשי להודיע, סמוך לפני העיקול, לחייב, ואם הוא תאגיד – למי שנוהג דרך קבע ברכב, לבא כוחו של החייב או למשרד הרשום של התאגיד, על הכוונה לעקל את הרכב; (ג) הרכב אינו רשום כרכב של נכה על פי הרישום במשרד הרישוי. לשם השוואה זכה חוק ההוצאה לפועל זכה בתיקון כמעט זהה ( סעיף 21א) בדרך זו ביקש המחוקק לא זן בין העקרונות שנקבעו בבג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המסים, פ"ד סד (2) 479 (2010) ואשר יסודם בזכות לכבוד ובחופש התנועה , לבין הצורך לגבות כספים שחל עליהם חוק המרכז לגביית קנסות וכן מיסים אחרים וזאת בדרך יעילה מידתית וגם ברשות הרבים. משכך, בבואו של בית המשפט לבחון כיום חוקיות הליכי עיקול ותפיסה, עליו לבדוק אם התקיימו התנאים הללו, ולא אם התקיימו התנאים הקבועים בבג"ץ מנאע אשר קרא לתיקון הסמכה מפורשת . אלא שתיקון זה נכנס לתוקף רק ביום 15/07/14. לפיכך בוחן בית המשפט בתיק זה את ##(7) ביטול עיקול רכב - נטל ההוכחה בעניין הבעלות על הרכב:## ביחס למיטלטלין שעוקלו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, הנטל להוכיח שאינם שלו, מוטל עליו , או על הטוען לזכויות בהם. לעומת זאת, ביחס למיטלטלין אחרים, שלא נתפסו כאמור, הנטל להוכיח כי הם של החייב מוטל על הזוכה, המבקש את עיקולם. סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מתייחס למצב בו יש ספק בעניין הבעלות על מיטלטלין של חייב, וקובע, כדלקמן: "(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו. (ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול." יש להבחין בין סוגיית הרישום לצורך בעלות, לסוגיית הרישום לצורך נטל ההוכחה. הלכה פסוקה היא, כי הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי גרידא- ראה, לדוגמה, ע"א 448/77 אוטו בלה נ' לקי דרייב, פ"ד ל(2) 207 . לכן, הבעלות ברכב יכול ותעבור מצד אל צד עם מסירת החזקה ברכב, בהיעדר הסכם אחר בין הצדדים, מכוח סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 באשר לכלי רכב, שלגביהם מתנהל רישום על-פי דין במשרד הרישוי, נקבע בפסיקה, כי רישום זה הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ( רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464). ##(8) גביה יעילה מבלי לפגוע בכבודו של החייב:## תכליתם של דיני ההוצאה לפועל הינם לאפשר לזוכה הגנה על קניינו באמצעות גביה יעילה ומהירה, מבלי לפגוע בכבודו של החייב שלא לצורך (ראה: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה (3) 360 (2001)). במסגרת זו, אכן חלה על הזוכה גם חובת תום לב ביחסיו מול החייב, הן בעצם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל והן בניהול הליכי ההוצאה לפועל עצמם (ראה למשל: רע"א 5682/07 רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות בע"מ [ניתן ביום 10.3.2008]; בע"מ 7819/07 פלוני נ' פלונית [ניתן ביום 19.3.2008]; ע"א (ת"א) 2998/07 ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ [ניתן ביום 3.7.2008]; בר"ע (ת"א) 2241/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' רובינשטין [ניתן ביום 1.9.2002]). ##(9) ביטול עיקול רכב - סיכום:## אשר לעניין הסמכות לתפוס רכב, נכון הוא שסעיף 20ה(א)(2) לחוק מציין "עיקול כלי רכב של החייב", מבלי לציין במפורש את תפיסתו, אך מנגד גם לא מצוין כי עסקינן בעיקול ברישום בלבד. לא קיימת בחוק הגדרת עיקול, אך להבדיל מעיקול זמני, עיקול על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 כולל גם את מימושו של הנכס המעוקל. ואכן, פרק ב' לחוק שכותרתו "עיקול מיטלטלין" כולל גם את תפיסת ומכירת הנכס המעוקל. זאת ועוד, כוונתו של המחוקק נלמדת גם מסעיף 20ו(1) לחוק המאפשר לרשם ההוצאה לפועל להאריך את תקופת המסלול המקוצר אם קיימים נכסים מעוקלים של החייב, "אם מצא שיהיה ניתן לממש נכסים אלה". מובן הוא שלא היה טעם בהארכת התקופה, אם ממילא לא היה מוסמך הרשם להורות במסגרת המסלול המקוצר על מימוש הנכסים המעוקלים. ## (10) להלן פסק דין בנושא בקשה לביטול עיקול רכב:## בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה, (מר זיאד סאלח), בתיק הוצל"פ 4-97-27195-02, (להלן: "תיק ההוצל"פ), מיום 26.2.98, לפיה דחה בקשת המבקש להורות על ביטול העיקול והחזרת הרכב מסוג פונטיאק. 1) כנגד המשיב הפורמלי, נפתח ביום 13.10.97 תיק הוצל"פ בגין חובו למשיב, אשר עמד, בעת פתיחת התיק על סך 810.45, 333 ש"ח. 2) המבקש בן 27, הינו בנו הבכור של החייב בתיק ההוצל"פ, ובעת הגשת הבקשה המבקש היה נשוי. 3) ביום 21.12.97 הגיש המשיב בקשה לתפיסת כלי רכב, שאינו רשום על שם החייב, המשיב הפורמלי, אליה צורף דו"ח חוקר אשר אמת את העובדה, כי בשימושו של החייב רכב שאינו רשום על שמו. 4) ראש ההוצאה לפועל הורה ביום 23.12.97 על תפיסת הרכב מידיו ו/או מחצריו של החייב. 5) הרכב נתפס ביום 10.2.98, כשהוא חונה ברחוב הרופא, לא הרחק ממען החייב בבית מס' 34א'. 6) ביום 12.2.98 הגיש המבקש בקשה להורות על החזרת הרכב לידיו, באותו יום ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל לפיה: "עפ"י דו"ח העיקול יוצא כי הרכב נתפס מידיו של החייב, כך שהחזקה היא שהוא בעליו...". ראש ההוצאה לפועל עיכב את מכירת הרכב עד לקבלת תגובת המשיב. 7) ביום 19.2.98 הגיש המשיב את תגובתו, לפיה הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ואין להסתמך עליו בקביעת בעלות אמיתית. 8) ביום 26.2.98 הגיש המבקש בקשה שניה להחזרת הרכב לידיו (לטענתו המשיב לא הגיב להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 12.2.98). בו ביום התקבלה החלטת ראש ההוצל"פ (להלן: "ההחלטה") לפיה: "השאלה הצריכה הכרעה בבקשה זו היא האם הרכב עוקל בחצריו של החייב ובאם לאו. באם כן, חלה החזקה קבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצל"פ, באם לאו חלה החזקה הקבועה בסעיף 28(ב) לחוק. לא בלי היסוסים אני מגיע למסקנה כי הרכב עוקל בחצריו של החייב. הרכב עוקל ברחוב ליד כתובת המגורים של החייב ועם ביצוע העיקול הגיעה אשת החייב אשר אף הוציאה חפצים מהרכב בטרם תפיסתו. לא שוכנעתי כי הרכב הוא אומנם של המבקש בן החייב אף כי הוא הרשום כבעלים של הרכב. לפיכך בקשת המבקש לביטול העיקול והחזרת הרכב נדחית. מאידך הנני מעקב את מכירת הרכב למשך 21 יום על מנת לאפשר למבקש לפנות לביהמ"ש המוסמך, לבקש את סעדיו שם לרבות סעדים זמניים של שחרור הרכב וכו'". ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני. טיעוני הצדדים: ב"כ המבקש מבקש מבית המשפט לתת לו רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו. ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי טעה ראש ההוצל"פ בכך: 1) שקבע כי השאלה הצריכה הכרעה היא האם הרכב נתפס בחצרי החייב. 2) משקבע כי הרכב עוקל בחצרו של החייב. 3) משהסיק כי העובדה שאשת החייב הוציאה חפצים מן הרכב יש בה כדי ללמד כי הרכב הוא בחזקת החייב. 4) משקבע, כי לא שוכנע כי הרכב הוא אומנם של המבקש, על אף כי הוא רשום כבעלים של הרכב. ב"כ המבקש מדגיש במיוחד את העובדה כי הרכב הינו בבעלותו של המבקש, וכי החלטת ראש ההוצל"פ פוגעת בזכות הקניין של המבקש, זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב"כ המשיב טען, כי משבחר המבקש לתקוף את החלטת ראש ההוצל"פ בדרך של ערעור, נותר לו שביל צר לצעוד בו והוא, בחינת חוקיות ההחלטה ולא הבאת ראיות עובדתיות לצדקתו. ב"כ המשיב טען עוד, כי הרכב נרכש בהתחלה ע"י אשת החייב והועבר במתנה ללא תמורה למבקש, זמן קצר לאחר שנשלל רשיונה ונרשם במשרד הרישוי על שם המבקש בסוף שנת 95'. במיוחד מדגיש ב"כ המשיב כי לפי הפסיקה, פס"ד "סהר", הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי, לא קונסטיטוטיבי, כך שאין ללמוד ממנו שהמבקש הוא הבעלים של הרכב. דיון החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור לגופו. השאלה המרכזית העומדת לפני היא האם החלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה עוקל הרכב בחצריו של החייב, ממלאת אחר דרישת סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל. סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, מורה כדלקמן: "מטלטלין שעוקל, כשהוא על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו". כב' השופט דוד בר אופיר, בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה רביעית בעמ' 296 אומר: "החזקה האמורה לא תוכל לעזור לזוכה כאשר המטלטלין עוקלו כשלא היו על גופו של החייב או בכליו או בחצרים שבחזקתו .... בנסיבות כאלה על הזוכה לנקוט יוזמה ולהוכיח שהמעוקלים הם של החייב..." סעיף 3 לחוק יסוד כבוד אדם וחירותו מעגן את זכות הקניין כזכות יסוד, לכן נשאלת השאלה מהי הפרשנות הנכונה של חוק ההוצאה לפועל לאור חוקי היסוד, שכן חלק ניכר מהוראות חוק ההוצאה לפועל מתנגשות עם הוראות חוקי היסוד. מן הראוי לציין בהקשר זה את דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מ"י פ"י מט(4) 589עמ' 652-653: "דומה שרוב השופטים של הרכב זה סבורים מי כמרכז פסיקתו ומי באימרת אגב - כי "חוק ישן" יש לפרש ברוח ההוראות שבחוק היסוד, דברים מפורשים בעניין זה נאמרו (בסעיף א') לחוק יסוד: חופש העיסוק. הדבר מתחייב כמסקנה פרשנית בגדריו של חוק: כבוד האדם וחירותו גם בלא הוראה מפורשת היטיב להביע זאת פרופ' אנגלרד, בציינו: "... שינוי מהותי ביותר במישור הפרשני נתחולל על-ידי חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו גם אם מצויה בחוק היסוד הוראה השומרת על הדין הקיים (סעיף 10 לחוק היסוד), הרי עצם מציאותן של זכויות - יסוד חוקתיות בעלות תוקף על-חוקי מטילה על הפרשן את התפקיד להשקיף על הדין הקיים מתוך אספקלריה שונה. עליו להשתדל לתת מהלכים לזכויות - היסוד באמצעות הדין הקיים". (י' אנגלרד, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב - 1962" פירוש לחוק החוזים (המכון למחקרי חקיקה ומשפט ולמשפט השוואת ע"ש הרי ומיכאל סאקר, מהדורה 2, תשנ"ה) 14)". ראה גם דברי כב' השופט דוד בר-אופיר במאמרו "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ודיני ההוצל"פ", המשפט כרך ג' (1996) 71 עמ' 82: "דיני ההוצאה לפועל מאפשרים פעילות ענפה למדי נגד צדדים שלישיים ... מיום שנכנס לתוקפו חוק היסוד, חבים אנו בכיבוד זכויותיהם של הצדדים השלישיים יותר משחברו כלפיהם בעבר... כן יהיה עלינו להימנע יותר מאשר בעבר מפגיעה בקניינו ובפרטיותו של הצד השלישי, מכיוון שאין הוא חב דבר בתיק ההוצאה לפועל...". לאור האמור לעיל נוכחים אנו לראות שזכות הקניין קיבלה מעמד חוקתי על-חוקי, לכן אין פוגעים בזכות זו אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל. המערכת המשפטית בכללותה חבה לשמור ולכבד את זכות הקניין של צדדים שלישיים, שכן יש לתת ביטוי לשוני אשר ביקש המחוקק לחולל במערכת המשפטית בחוקקו את חוקי היסוד. שוני זה צריך גם להתבטא בחובת המערכת המשפטית בכיבוד ושמירת זכויות צדדים שלישיים בצורה יותר קפידה מאשר נהגו בעבר. השפעתם של חוקי היסוד במשפטנו לא הצטמצמה רק לחקיקת חוקים חדשים, אלא השפיעה על פירושם של חוקים קיימים. דיני ההוצאה לפעול כמוהם כמו שאר הדינים במדינתנו הושפעו אף הם מהוראות חוקי היסוד. פרשנותם של דיני ההוצאה לפועל צריכה להשתנות בהתאם לשינוי שחוללו חוקי היסוד במשפטנו. פרשנות ראויה של דיני ההוצאה לפעול היא פרשנות המביאה לצמצום פגיעתם של הליכי ההוצאה לפעול בצדדים שלישיים שאינם חבים דבר לזוכה בתיק ההוצל"פ ואשר תיצור הרמוניה בין דיני ההוצאה לפעול לבין זכות הקניין ומעמדה החדש לאור חוקי היסוד. ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו מיום 26.2.98 החליט: "לא בלי היסוס אני מגיע למסקנה כי הרכב עוקל בחצריו של החייב. הרכב עוקל ברחוב ליד כתובת המגורים של החייב ועם ביצוע העיקול הגיעה אשת החייב, אשר אף הוציאה חפצים מהרכב בטרם תפיסתו. לא שוכנעתי כי הרכב הוא אומנם של המבקש בן החייב אף כי הוא הרשום כבעלים של הרכב". הרקע לתפיסת הרכב של החייב הוא בקשת המשיב, אשר צורף אליה דו"ח חוקר מיום 9.1.97 אשר לפיו: בבדיקת שטח שערכנו, זוהה הרכב חונה בחניון שבחזית בית המגורים של משפחת צ'. בדו"ח החוקר צויין כי הרכב רשום על שם אשתו של החייב, למרות שהבעלות ברכב כבר הועברה משמה על שם בנה המבקש ביום 29.11.95, נשאלת השאלה האם החלטתו הנ"ל של ראש ההוצאה לפועל עולה בקנה אחד עם הפרשנות הראויה והנכונה של סעיף 28לחוק, לאור חוקי היסוד. לגישתי, הפרשנות המתבקשת לביטוי "בחצרים שבהחזקתו", לאור מעמדה של זכות הקניין בעקבות חקיקת חוקי היסוד, הינה פרשנות דווקנית צרה, שכן אין לתת לביטוי "בחצרים שבהחזקתו" פירוש מרחיק לכת שלפיו גם רחוב שבקרבת ביתו של החייב הינו "חצרים שבהחזקתו". כאמור, המבקש הגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל, לפיה טען כי הרכב הינו שלו וכי הוא רשום במשרד הרישוי על שמו, אשר לפיה התקבלה ההחלטה נשוא ערעור זה. מודעים אנו לעובדה כי הפסיקה קבעה כי רישום הרכב במשרד הרישוי הינו רישום דקלרטיבי ולא רישום קונסטיטוטיבי כמו רישום מקרקעין. לעניין זה ראה ע"א 5379/95סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם). בעניין סהר הנ"ל נקבע: "מהי איפוא נפקותו של הרישום? דומה שבשאלה זו טרם נאמרה המילה האחרונה על ידי הפסיקה ועל ידי המחוקק". ובהמשך: "גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו". במקרה בו עסקינן מה שעמד אל מול עיני ראש ההוצאה לפועל הוא בקשת המבקש, אשר לפיה עולה כי המבקש, צד שלישי, טוען כי הרכב הוא שלו היות והוא רשום על שמו במשרד הרישוי ועל אף היותו של רישום זה רישום דקלרטיבי, הוא מחייב זהירות יתר מצד המערכת המשפטית לבל תפגע זכותו הקניינית של המבקש. כפי שעולה מדו"ח החוקר: "זוהה הרכב חונה בחניון שבחזית בית המגורים של משפחת צ'", ובטעות צויין כי הרכב הינו של אשת החייב. האם המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל הוא שהרכב נמצא בחצריו של החייב וכי אין הרכב בבעלות של המבקש על אף כי הוא רשום כבעלים של הרכב? לעניות דעתי, המסקנה המתחייבת מכל העובדות שהובאו בפני ראש ההוצאה לפועל הינה, כי לא הוכח באופן מספק כי הרכב נמצא "בחצרים שבהחזקתו" על פי הפרשנות המתבקשת של חוק ההוצאה לפועל לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והשלכתו על דיני ההוצאה לפועל. מן הראוי היה לו הובאו בפני ראש ההוצאה לפועל עובדות אחרות המעידות על הימצאותו של הרכב בחצרים שבהחזקתו של החייב כמו חניתו של הרכב בצורה ממושכת בחניון שבחזית בית המגורים של משפחת החייב או ראיות אחרות המראות והמעידות על הימצאותו של הרכב בחצרים שבהחזקתו של החייב. משלא הוכח כי החזקה שבסעיף 28(א) מתקיימת במקרה בו עסקינן, נבדוק אם הצליח המשיב להוכיח כי הרכב הינו של החייב לפי דרישת סעיף 28(ב). המשיב לא הביא כל ראייה שהרכב הינו של החייב, ואף לא הביא כל הוכחה כי החייב משתמש ונעזר ברכב כבדרך של קבע. ראש ההוצאה לפועל מציין בהחלטתו: "לא שוכנעתי כי הרכב הוא אומנם של המבקש בן החייב אף כי הוא הרשום כבעלים של הרכב". לי נראה כי ראש ההוצאה לפעול לפי סעיף 28(ב) היה צריך להשתכנע כי הרכב הינו רכושו של החייב ומשלא הובאה כל ראייה להוכחת כי הרכב הינו של החייב אז מן הדין להורות על ביטול העיקול והחזרת רכב למבקש ותו לאו. לא זו אף זו, אלא שבת"א (ירושלים) 7008/89נאדרה ג'ריס סניד נ' מדינת ישראל תקדין - שלוש, כרך 93(4) תשנ"ג/תשנ"ד - 1993 נקבע ע"י כב' השופטת מ. שידלובסקי אור כי: "נקודת המוצא היא שנטל השכנוע לסתירת חזקת הבעלות הנובעת מהרישום במשרד הרישוי מוטל על כתפי הנתבעת". קביעה זו מקובלת עלי, שכן לדידי, סתירת חזקת הבעלות הנובעת מרישום במשרד הרישוי מוטלת בכגון דא על המשיב, שכן על אף היותו של רישום זה רישום דקלרטיבי לגישת המשיב, מן הדין היה כי המשיב יוכיח כי הרכב הינו של החייב, כלשון סעיף 28(ב), או לסתור את חזקת הבעלות של המבקש. אשר על כן, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל נשוא הערעור. הרכב נשוא ערעור זה יוחזר לחזקתו של המבקש. אני מחליט בזה לחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 2 ש"ח + מע"מ. רכבעיקול