קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק בורר: .1לפני בקשה לביטול פסקו של הבורר, ד"ר עמי גלזמן, מיום .22.1.97 .2הסכסוך, הבוררות וההכרעה בה א. המבקשת טענה, בבקשה שלפני, כי בינה לבין המשיבה נחתם הסכם על פיו התחייבה לבצע עבור המשיבה עבודות בניה בפרויקט "גני העיר בחיפה" (להלן "ההסכם"). במהלך ביצוע עבודות הבניה התברר לה, להפתעתה, כי אין למשיבה היתר לביצוע כלל העבודה באתר. מטעם זה נאלצה להפסיק את עבודתה באתר למספר חודשים, לבצע את העבודה בשלבים, באגפים שונים ולא אחידים, שלא כמתוכנן ובניגוד למוסכם בין הצדדים. הפרה זו של ההסכם, טענה המבקשת, גרמה לעיכוב רב בבניית הפרויקט, מחד, ולקושי רב בביצוע הבניה מאידך, דבר שהסב לה "נזק רב עד מאוד". ב. נזקה של המבקשת, כך נטען, התבטא ב"אובדן רווח חוזי צפוי, השבתת ציוד וכח אדם באתר (תקורה), עיכוב ביצוע העבודות בחודשים תמימים, ביצוע העבודה בשלבים (...) שלא בסדר הנהוג והמקובל בביצוע עבודות בניה, דבר המקשה מאוד על ביצוע הבניה ומייקרה". בנוסף להפרת ההסכם כאמור לעיל, טענה המבקשת, הפרה המשיבה את התחייבויותיה בכך שלא שילמה למבקשת את מלוא התמורה החוזית המוסכמת ונותרה חייבת למבקשת כספים בגין עבודות שבוצעו עד להפסקת עבודת המבקשת באתר. בגין כל אלה דרשה המבקשת מן המשיבה לשלם לה פיצוי בסך של -.693,351, 2ש"ח. ג. ביום 11.7.96נערך ונחתם בין הצדדים הסכם בוררות שעל פיו מונה ד"ר עמי גלזמן לשמש בורר יחיד להכרעה בסכסוך שבין הצדדים. ד. פסק הבורר ניתן ביום 22.1.97ובפרק הסיכום שבו נכתב כהאי לישנא: " .5סיכום תביעת סמארה, מסתכמת לכדי -.874, 35ש"ח ועוד מע"מ, וזאת בתנאי שלא שולם הסכום של -.000, 30ש"ח עבור שינוע הציוד. במקרה והסכום שולם, מגיע לסמארה בסה"כ -.323, 8ש"ח ועוד מע"מ (שני הסכומים האחרונים אינם מסתכמים לסה"כ התביעה המאושרת - הסיבה ראה בסעיף 3.5לעיל). נראה שלא היתה כל סיבה להגיש את התביעה, ובסדר גודל כזה, הסיבה כנראה בגלל פגיעה אישית בכבודו המקצועי של סמארה. תביעת ורנסקי מסתכמת לכדי -.658, 216ש"ח ועוד מע"מ. גם כאן התביעה היתה מנופחת מעבר לכל פרופורציה. יתכן שהתביעה לא היתה מוגשת, אילולא התביעה המקורית של סמארה. עיקר הליקויים הם בבטונים החשופים, והטענה שכביכול הם התקבלו, לא יכולה להתקבל. הביקור במקום המחיש את הפגיעה החמורה בטקסטורה של הבטון החשוף, המונעים ממנו לשמש ככזה. בסופו של דבר, על סמארה לשלם לורנסקי את ההפרש שבין הסכום המאושר לורנסקי - לסכום המאושר לסמארה, וזאת תוך 30יום מיום מתן פסק הבוררות, שכן לאחר מכן הסכום יהיה צמוד למדד ונושא ריבית חוקית. הוצאות הצדדים, כולל שכ"ט הבורר ישארו מחולקים בין הצדדים וכל צד ישא בהוצאותיו הוא". .3עילות הבקשה לביטול ב. את בקשתה לביטול פסק הבורר ביססה המבקשת על שלוש עילות, כדלקמן: אא. על כך שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו [עילה לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968(להלן - "החוק")]. המבקשת טענה בבקשתה כי הבורר נמנע מלעסוק בפסקו בעילת התביעה המרכזית שלה, היינו, העילה בדבר הפרת ההסכם על ידי המשיבה בכך שלא היה בידיה היתר בניה כחוק, והנזק שנגרם לה בגין הפרה זו. בב. על כך שקיימות בפסק הבורר טעויות בוטות ו/או משוא פנים "שאין הדעת סובלתן", דבר המהווה, לטענת המבקשת, עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד, עילה לפי סעיף 24(10) לחוק. לטענת המבקשת קיים הבורר, במהלך הבוררות, שיחת טלפון עם המשיבה בנושאי הבוררות ומועדיה, מבלי שהדבר הובא לידיעתה; הבורר "סתר החלטותיו וחרג מן המועדים שקצב למשך הבוררות ולמתן פסק הבוררות - פעם אחר פעם משך למעלה מחצי שנה"; הבורר "משך" את הליך הבוררות ובכך "איפשר למשיבה לשנות הנתונים הקיימים בשטח האתר, על ידי הכנסת קבלני משנה אחרים ו/או התקדמות בבניה ושינוי המצב אשר היה לאשורו במועד בו חדלה המבקשת מביצוע העבודות באתר"; הבורר איפשר למשיבה "להגיש תביעה בגין ליקויי בניה, לרבות חוות דעת מומחה, חזית אשר מלכתחילה לא נכללה בסכסוך אשר בין הצדדים וחורגת ממסגרת הדיון"; הבורר נתן החלטות "סתומות, בלתי ברורות ובלתי ניתנות לביצוע, תוך שהוא מותיר כל העת בידי המשיבה את האפשרות למשוך את משך הבוררות כרצונה, גורם לעינוי דין למבקשת ומסכל את בירור הסכסוך שבין הצדדים כנדרש". כן הצביעה המבקשת על מקומות שונים בפסק הבורר שבהם נפלו, לטענתה, "טעויות קרדינליות". כל אלה, יחדיו, מקימים, לטענת המבקשת, את עילת הביטול הנטענת. המבקשת טענה כי משוא הפנים שנקט הבורר הביא אותה, עוד בטרם ניתן פסק הבורר, להגיש בקשה להעברת הבורר מתפקידו (המר' 20086/97). (אכן, בבקשה שהגישה המבקשת ביום 2.1.97במסגרת המר' 20086/97, עתרה להעביר את הבורר מתפקידו. הדיון בבקשה זו נקבע בפני כבוד השופטת ר. חפרי וינוגרדוב ליום 18.3.97ובית המשפט הורה על מחיקת הבקשה הואיל ואיש מן הצדדים לא הופיע לדיון בה). גג. על כך שלא ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה ולהביא את ראיותיה, עילה לפי סעיף 24(4) לחוק. המבקשת טענה כי במהלך הבוררות קיים הבורר שתי ישיבות מקדמיות ותו-לא. לאחר מכן, טענה, "נתן אורכות שונות ומשונות למשיבה, להרחבת חזית הסכסוך באופן שתכלול בבוררות גם תביעה מטעמה בגין לקויי בניה שקיימים לכאורה בעבודת המבקשת". המבקשת טענה כי - " .3ב. לאחר שהמשיבה הגישה תביעת ליקויים נתמכת בחוו"ד מומחה מטעמה, הגישה המבקשת תגובה מטעמה היא, בתאריך 15.1.97, וביום 22.1.97! כבר נתן הבורר הנכבד את פסק הבוררות. ג. הפסק ניתן מבלי שקויים דיון ו/או חצי דיון בטענותיה החדשות של המשיבה בדבר ליקויים לכאורה הקיימים בעבודת המבקשת. ד. (...) ה. נראה כי בקשת המבקשת להעברת הבורר מתפקידו היא שעמדה לו לרועץ (כך במקור!) וגרמה לו לרוץ ולהוציא פסק בוררות בתיק פחות משבוע ימים מעת שניתנה תגובת המבקשת ואף זאת מבלי לטרוח ולזמן את הצדדים לקיום דיון אחד או יותר כפי מידת הצורך על מנת לברר את השאלות הטענות והעובדות הנטענות על ידי הצדדים - האם אמת בהן אם לאו". .4דיון א. הסכסוך הוגדר בהסכם הבוררות (נספח ב' לבקשה) כהאי לישנא: "(...) סכסוך בנושא: אחוזת גני העיר - עבודות שלד (להלן 'הסכסוך')". ב. בהסכם הבוררות נקבע כי "הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט", וכי הבורר - "(...) יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך ויפסוק על פי מיטב שפיטתו". ג. לעניין הטענה על כך שקיימות בפסק הבורר טעויות בוטות ו/או משוא פנים, עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד, עילה לפי סעיף 24(10) לחוק. סבורני כי לא הוכחה, במקרה שלפני, עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(10) לחוק. הטענות שהעלתה המבקשת, במסגרת טענותיה לקיום העילה לפי סעיף 24(10), הן, בעיקרן, טענות "ערעוריות" שמקומן לא יכירן בהליך של בקשה לביטול פסק בורר: ראו ע.א 3439/90ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נגד המועצה האזורית מטה יהודה, פד"י מה' (3) עמ' 337, בעמ' 349; רע"א 1260/94תמר בן חיים נגד אבי חן בע"מ ואח’, פד"י מח' (4) עמ' 826, בעמ' 832-.831 מנהל המבקשת הבהיר, בחקירתו הנגדית על תצהירו, כי משוא הפנים שיוחס לבורר התבטא בכך שהבורר נתן למשיבה ארכות להגשת טיעוניה (עמ' 3לפרוטוקול); וכן בכך שורנסקי פנה לבורר בטלפון וביקש ממנו ארכה ולאחר מכן שלח לו את המכתב מש/ 1(עמ' עמ' 4). כן הפריעה למנהל המבקשת העובדה שהבורר ומנהל המשיבה גרים באותו רחוב, היינו, ברחוב האג בשכונת "דניה" שבחיפה, במרחק של כ- 100מטרים זה מזה. חוששני כי באף אחת מן העובדות הנ"ל אין כדי להצביע על משוא פנים או על פגם כלשהו בהתנהגותו של הבורר. על שום כך אני דוחה את הטענה כי יש לבטל את פסק הבורר בשל העילה לפי סעיף 24(10) לחוק. ד. לעניין הטענה על כך שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו [עילה לפי סעיף 24(5) לחוק. בפתח דברי בפרק זה אני רואה לעמוד על טעות שלה נתפס בא כח המבקשת, טעות שכיחה שפרקליטים רבים שוגים בה: פסקי דין רבים עסקו בהבדלים שבין הליך בוררות לבין הליך משפטי המתנהל בבית משפט במסגרת בקשה לביטול פסק בורר. אחד מן ההבדלים נעוץ בכך שבית משפט של ערעור מקבל, כדבר שבשגרה, את תיק בית המשפט קמא, על כתבי הטענות וחומר הראיות שבו. מה שאין כן בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק בורר: כאן אין העברה שגרתית של התיק שהתנהל בפני הבורר לבית המשפט הדן בבקשת הביטול. לפיכך, שומה על מבקש הביטול לצרף לתצהיר הניתן בתמיכה לבקשה את אותו חומר שהיה בפני הבורר ואשר נחוץ לצורך הכרעה בבקשת הביטול. ולענייננו, מקום שבעל דין טוען כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, שומה עליו לצרף לבקשת הביטול, בין היתר, את כתב התביעה שהגיש בפני הבורר, כדי שבית המשפט יוכל ללמוד ממנו, מה נטען בפני הבורר ובמה לא הכריע. המבקשת לא עשתה כן. היא הסתפקה בטיעונים שהשמיעה בבקשה ובתצהיר, אך לא הגישה לבית המשפט את כתב התביעה שהוגש בפני הבורר, וחבל. בנסיבות אלה, אין לי אלא לדון בטענות המבקשת על פי החומר שלפני. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענותיהם של באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי גם עילה זו לא הוכחה. עיון בפסק הבורר מלמד כי הבורר אכן עסק בהעדרו של היתר בניה (עמ' 2, סעיף 2לפסק הבורר), ודן בפיצוי המגיע למבקשת בגין הפסקות העבודה שהיו (והבורר קבע כי אכן היו). דא עקא, שהבורר נתפס בעניין זה לכלל טעות באומרו, שם, כהאי לישנא: " .2(...) לוח הזמנים לביצוע העבודה, למרות מה שנאמר לעיל, לא היה יכול להישמר בשל הפסקות עבודה. היזם טוען שדובר על "בניה בשלבים". בחוזה אין כל איזכור לדבר כזה, ואם אכן היו הפסקות עבודה (והוכח שהיו) בגלל בעיות שבתחום היתר הבניה, אין לבוא בטענות לקבלן ויש לשלם התיקרויות כנדרש. אולם, בבואנו לדון בנושא התיקרויות, לא קיים סעיף זה בהסכם (!) לגבי חלק מההסכם נקבעו מחירים בדולרים של ארה"ב, היינו, בעצם יש הצמדה לשער הדולר, אבל לגבי חלק אחר של ההסכם (מחיר פועל ביומית, רצפות על מלוי ועוד סעיפים הקשורים ל"תוספות") המחיר בשקלים ואין כל סעיף הצמדה בהסכם". אמרתי שהבורר נתפס בעניין זה "לכלל טעות" משום שנראה כי הבורר סבר כי עליו לתור אחר האמצעי לפיצוי המבקשת בתוך ההסכם עצמו, ולא היא! אם הבורר השתכנע כי נגרם למבקשת נזק, היה עליו לחייב את המשיבה לפצותה, על פי הראיות שהובאו בפניו. פיצוי המבקשת לא חייב היה להעשות על ידי מנגנון ה"התייקרויות" שנקבע בהסכם דווקא. אלא שלמותר לציין כי בית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק בורר אינו מתערב בפסקו של הבורר בשל טעויות מן הסוג הנ"ל. אלו הן טעויות שבית המשפט יכול היה לתקנן אילו ישב לדין כערכאת ערעור על פסקו של הבורר. הואיל ואין הדבר כך, הרי שהמבקשת יכולה למצוא את תרופתה רק על ידי הוכחתה של אחת מעילות הביטול. כאמור לעיל, אין לומר בנסיבות העניין שלפני כי הבורר לא דן בעילת תביעתה המרכזית של המבקשת. לפיכך אני דוחה את הטענה בדבר קיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק. ה. לעניין הטענה על כך שלא ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה ולהביא את ראיותיה, עילה לפי סעיף 24(4) לחוק. סבורני כי המבקשת הוכיחה את קיומה של עילת הביטול הנטענת. למעשה, המשיבה אינה חולקת על כך שהבורר לא קיים דיון לאחר שהמשיבה הגישה את תביעתה בגין ליקויים בבניה, תביעה שנתמכה בחוות דעתו של מומחה מטעמה. ממילא גם לא התאפשר למבקשת לחקור את המומחה האמור על חוות דעתו. אכן, הבורר היה פטור מלנהל את הבוררות על פי סדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבית המשפט. ברם, מ"כללי הצדק הטבעי" לא הופטר (ראו ספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות - דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת, סעיף 451בעמ' 440). נראה לי כי בכך שהבורר לא קיים דיון, לאחר שהמשיבה הגישה את תביעתה בעניין הליקויים, לא שמע טענות ולא איפשר למבקשת לחקור את המומחה שנתן חוות דעת מטעם המשיבה, קיפח הבורר את זכות הטיעון של המבקשת. בכך מתקיימת עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק. ו. האם המקרה שלפני עומד במבחן שנקבע בסעיף 26(א) לחוק? אכן, בית המשפט רשאי לדחות בקשה לביטול פסק בורר על אף קיומה של עילת ביטול, "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין" [סעיף 26(א) לחוק]. ומה הדין במקרה שלפני? בנסיבות העניין שלפני, סבורני כי השארת פסק הבורר על כנו, למרות הליקוי האמור, עלולה לגרום לעיוות דינה של המבקשת. המבקשת טענה כי היא זכאית לפיצוי בסכום נכבד ביותר מן המשיבה. תחת זאת, בסופו של יום חוייבה היא לפצות את המשיבה, וחיוב זה היה מבוסס, כאמור לעיל, בין היתר, על טעות שלה נתפס הבורר בהתייחסו לסוגית ה"התייקרויות". כפי שציינתי לעיל, טעותו של הבורר אין בה כדי להצדיק את ביטול פסק הבורר. עם זאת, סבורני כי בית המשפט רשאי לשקול את העובדה האמורה בבואו להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 26(א) סיפא לחוק. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נראה לי כי מן הדין להורות על ביטולו של פסק הבורר. .5סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על ביטול פסקו של הבורר ד"ר עמי גלזמן מיום .22.1.97 ב. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של .000, 4ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל.יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות