לטענת התובע, גניבת כספיו מן החשבון נתאפשרה כתוצאה מהפרת חובות חוזיות של הבנק כלפיו וגם/או בגלל מעשים ומחדלים רשלניים של הבנק ועובדיו . קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת כסף מחשבון בנק דיסקונט עקב רשלנות: .1ב- 25ביולי 83 נפתח בסניף הבנק הנתבע שבככר מלכי ישראל בתל אביב (להלן - הסניף) חשבון עובר ושב שמספרו 184454(להלן - החשבון). המסמך שבאמצעותו נפתח החשבון הוא המוצג נ/ 12(להלן - הטופס או טופס פתיחת החשבון) שנחתם בידי התובע ובידי עוה"ד אריה שחם (להלן - שחם). כותרת הטופס - הנחזה, כשהוא תורף, כטופס סטנדרטי המשמש לפתיחת חשבון בבנק היא: "חשבון עו"ש". ולצידה מודפס: "לכבוד בנק דיסקונט לישראל בע"מ הריני/ו לבקשכם לפתוח חשבון בשמי/נו לפי התנאים אשר מעבר לדף". מתחת לזה, מודפסות ארבע שורות שמעליהן יש לרשום את שם המבקש (או המבקשים) המקצוע, מספר ת.ז., המען והטלפון. בשתי השורות הראשונות נרשם, בכתב יד, "עו"ד שחם אריה בנאמנות עבור מנס רפאל", על גבי השורה השלישית נכתב: "מנס רפאל", ומספר דרכונו הישראלי, ובשורה הרביעית, המיועדת לרישום המען והטלפון, נכתב: "יוסף אליהו 3, ת"א, 293729". אין חולק כי, באותה העת, היתה זו כתובת משרדו ומספר הטלפון של שחם. התובע, על אף שהוא אורח ישראלי, מתגורר דרך קבע בחו"ל ומבקר בארץ, מידי פעם, לתקופות קצרות. במועדים הרלבנטיים לתביעה נזקק התובע לשירותיו של שחם שפעל, בין היתר, כשלוחו לרכישת ולמכירת נכסי דלא ניידי בישראל. במשך מספר שנים, החל מיום פתיחת החשבון ועד השליש האחרון של חודש מרס 1990(להלן - התקופה הקובעת) הוכנסו לחשבון סכומי כסף שונים שהתובע שלח מהו"ל וכן כספים שהתקבלו בתמורה לנכסים של התובע שנמכרו ועוד. סמוך לסוף חודש מרס 1990התגלה לתובע כי שחם מעל באמונו - ובין היתר - נטל לעצמו את כל הכספים שאמורים היו להצטבר לזכותו של התובע בחשבון. לטענת התובע, גניבת כספיו מן החשבון נתאפשרה כתוצאה מהפרת חובות חוזיות של הבנק כלפיו וגם/או בגלל מעשים ומחדלים רשלניים של הבנק ועובדיו . הנזק שנגרם לתובע כתוצאה ישירה מכל אלה מסתכם, לטענתו, בכ-000,700, 8ש"ח. ברם, מטעמים שיתבהרו להלן , העמיד התובע את תביעתו על סך של 000,000, 4ש"ח (נכון ליום הגשתה - 20בדצמבר 92). בסוף סיכומיו, עותר התובע לחייב את הבנק לשלם לו סכום זה, בלויית הפרשי הצמדה וריבית וכן את הוצאות המשפט. .2לשיטת התובע, על אף שבכותרת הטופס מודפס "חשבון עו"ש", מצביעים ומעידים הרישומים שבכתב יד כי החשבון הוא "חשבון נאמנות" השייך לאדם אחד ויחיד, קרי, לתובע. ואת ועוד. על אף שבטופס סומן כי: "חשבון זה יופעל ללא הגבלה ע"י: [X] כל אחד מאתנו לחוד" מעמדו של שחם, כפי שהוגדר בטופס, הוא של נאמן בלבד (ולא של שלוח או מיופה כח) ובודאי שאין הוא בעלים בחשבון. מנגד, טוען הבנק, כי החשבון נפתח על ידי התובע ושחם ביחד, כבעלי החשבון, וכי: "... מבחינת הבנק, המדובר בחשבון עו"ש שיש לו שני בעלים" (עמ' 21). עמדת הבנק נסמכת, בעיקר, על עדותו של מי שהיה אותה עת מנהל הסניף שבו נפתח החשבון (להלן - העד גרתי או גרתי). ברם, גרתי איננו הפקיד שעסק בפתיחת החשבון ומלבדו אף עובד של הבנק לא העיד כי הוא - או הבנק הנתבע - התייחסו לחשבון כאל חשבון המשותף לתובע ולשחם (יתרה מזו, מכלול תשובותיו של גרתי לשאלותי בעמ' 19- 20, מכחיש את טענתו - במקום אחר - שהחשבון הוא חשבון משותף. וראה: עמ' 40, 55- 56בפרטיכל א'). תמים דעים אני עם ב"כ התובע, הגורס, כי התשובה לשאלה איזה מין חשבון הוא זה ולמי הוא שייך נמצאת בטופס נ/ 12גופו. עם זאת, כשם שאינני מקבל את טענת הבנק כי המדובר ב"חשבון עו"ש" רגיל, שיש לו שני בעלים, לא מקובלת עלי גם טענת התובע כי המדובר הוא ב"חשבון נאמנות" (או ב"חשבון עו"ש בנאמנות") רגיל. לשיטתי, בחינת הטופס נ/ 12מעלה כי ענין לנו בחשבון עו"ש שנפתח, לכאורה, על שמם של שני אנשים שונים והשייך, להלכה ולמעשה, רק לתובע. (והשווה, לענין זה, תשובתו של גרתי בעמ' 32, שבחוברת פרטיכל א'). ועוד נלמד, כי הכתוב בכתב יד, כבר החל מן השורה הראשונה, מצביע ומעיד בברור, ששחם איננו אלא נאמנו של מנס (התובע), ששחם איננו מבעלי החשבון (שכן אין לחשבון הזה אלא בעלים אחד) וכי הרשות שניתנה לשחם להפעיל בחתימתו את החשבון ללא הגבלה, הוכפפה לתנאי שההפעלה הזו מותרת רק "בנאמנות עבור מנס רפאל" - ולא לענין אחר כלשהו. לפיכך, נקודת המוצא שיש לצאת ממנה היא, שכל פקיד מפקידי הבנק אשר היה נותן דעתו לרשום בטופס חייב היה לראות, להבין ולדעת כי בכל הנוגע לפעילותו של מנם בחשבון זוהי פעילות של נאמן בחשבון שאיננו שלו וככל שהדברים נוגעים לפעילות הזו (בין לזכות ובין לחובה) החשבון הוא "חשבון נאמנות". .3על פי דפי החשבון ת/1, חוות הדעת ת/ 11ועדות החשבונאי אריה לחובר (שערך את ת/11), ניתן לקבוע, כי בתקופה שראשיתה ביום 20במאי 85וסופה ב- 26במרס 90(תאריך שבו הופסקו כל הפעולות בחשבון) סך כל הכספים שהופקדו בחשבון כשהוא משוערך לדצמבר 92ומתווספת עליו ריבית כחוק עד למועד זה - מסתכם בכ-000,700, 8ש"ח. וזאת, לאחר תיקון חישובי הריבית (ראה: עמ' 69שבסיכומי התובע, למעלה). אין חולק כי בין ה- 23ביולי 87ל- 24ביולי 89העביר התובע מחו"ל, לחשבון כ- 000, 800$ (סעיף 9שבכתב התביעה וסעיף 10(א) שבכתב ההגנה המתוקן). כמו כן, הודה ב"כ הבנק בסיכומיו, כי מתוך 000, 240$ שהתקבלו ממכירת הנכס של התובע ודודתו, בשיכון דן, הוכנסו לחשבון 000, 190$ (עמ' 43, שם); שבגין "עיסקת קיסריה" הוכנסו לחשבון 000, 22$ (מתוך 750, 28$, שם, בעמ' 44); שבגין עיסקת אילת הוכנסו לחשבון 000, 46$ (שם, בעמ' 45); ולכל אלה מוסיף ב"כ התובע (בעמ' 59לסיכומיו) סכום נוסף ששוויו, בדולרים, כ- 000, 15$, ומקורו ב"ויתור" על עיסקת אוזן (מוצג ת/22). כל הסכומים הללו מסתכמים בכ- 000,208, 1$ (שערכם הנומינלי על פי השער היציג ב- 15במרס 90) התקרב לשניים וחצי מליון ש"ח. לבד מן הכספים שהעביר התובע מחו"ל ואלה שהתקבלו ממכירת נכסים בישראל הופקדו בחשבון, בתקופה הקובעת, גם תקבולים ממכירת דירתו של שחם, תקבולים מלקוחותיו ועוד. הבנק מכנה את כל אלה, בסיכומיו (עמ' 41ועמ' 45, למשל) "כספים שהופקדו בחשבון ממקורות שחם" (ההדגשה במקור - ש.ב.) . הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשיוכם של הכספים הללו ממועד הפקדתם בחשבון ואילך. לשיטת התובע כל כסף שנכנס לחשבון , גם אם הוא בא מ"מקורות שחם", שייך לו, ולכן הבנק חייב בהשבה מלאה וגם/או בפיצוי מלא גם על כספים אלה. ואילו הנתבע טוען, כי התיזה הזו "יתכן והיא נכונה ככל שהדברים אמורים ביחסים שבין התובע לבין שחם, אך אין לקבלה ככל שהדברים אמורים ביחסים שבין התובע לבין הבנק". אקדים ואומר כי השקפת הנתבע נוגדת, ככל הנראה, את הפסיקה האומרת כי כסף שהוכנס לחשבון עובר ושב מאבד את "ישותו המיוחדת" (ע.א. 251/62פ"ד יז' 72 בעמ' 79, למטה) ומכאן, שגם מבחינת הבנק, כל סכום כסף שהופקד לחשבון התובע שייך לתובע. בין כך ובין כך, הוכח במשפט כי ב- 20במרס 90(כאשר נודע לתובע כי שחם גונב מכספו) נתגלה לו לראשונה כי חרף כל ההפקדות שנעשו לחשבון בתקופה הקובעת, חשבונו עומד ביתרת חובה של כ- 000, 20ש"ח (פרטיכל בי, עמ' 37, למטה). .4בסעיף 7שבכתב התביעה נטען כי: "בחודש מרץ 1990, נתגלה לתובע שעו"ד שחם מעל באמונו בפעולותיו כשלוחו בנכסים של התובע. כמו כן נתגלה לו כי עו"ד שחם נטל לעצמו את כל הכספים שאמורים היו להצטבר לזכות התובע בחשבון בבנק. כאשר נתברר לעו"ד שחם כי נחשפו מעשי המירמה שלו, הוא נמלט מישראל. התובע התלונן במשטרה על מעשיו של עו"ד שחם. לכשנתגלו עקבותיו של עו"ד שחם בחו"ל הוגשה בקשה להסגרתו לישראל. ביום 11.11.91הוא הוסגר ונעצר בישראל, הועמד לדין בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בתיק פלילי 596/91בגין חלק מהעבירות שביצע. עו"ד שחם הודה בחלק מהאשמות במסגרת עיסקת טיעון ונגזר עליו עונש מאסר שהוא עדיין מרצה" . כל הטענות הללו (על אף שהוכחשו בכתב ההגנה המתוקן) הוכחו כנכונות (בתיקון אהד, והוא, שבינתיים סיים שחם לרצות את עונשו. וראה גם: בכתב האישום, מוצג ת/19, ועמ' 15עד 22בפרטיכל ת.פ. 596/91, מוצג ת/20) . בהמשך כתב התביעה, בסעיפים 8, 11, ו- 12, מפרט התובע מהן עילותיה של התביעה - ועל מה הן נסמכות - כשהוא מבחין בין עילות שמקורן במישור החוזי לאלה שמקורן בדיני הנזיקין . כפי שמציין התובע בסיכומיו, הנתבע לא התייהס, בסיכומיו שלו, לחלק מן הטענות הללו בעוד שהוא - התובע "... לא ויתר על אף אחת (מהן) וטוען כי הוכיח את כולן" (סוף פיסקה 12, שבעמ' 41). .5בהמשך הדברים אעבור לדיון פרטני בטענות התובע העיקריות, בתשובות הנתבע עליהן (במידה שניתנו), בטענות הנתבע בהגנתו ובסיכומיו - והכל - על רקע אותן הראיות שנמצאו מהימנות בעיניי. אך, בראשית, ראוי לעמוד על מספר עקרונות כלליים מנחים שנקבעו בפסיקה ובדברי המלומדים אודות יחסי בנק - לקוח, בין בזיקה לחשבון עובר ושב רגיל ובין כאשר החשבון הוא חשבון עובר ושב שבאופיו הוא "חשבון נאמנות". (א) בע.א. 717/89(טרם פורסם, פסה"ד מיום 27בפברואר 95) כותב כבי השופט ד. לוין כי: "אכן , הפסיקה בארץ פירשה את מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח, כמערכת שמטילה על הבנק הובות נאמנות ביחס ללקוחותיו" (שם, בסעיף 25שבעמ' 23). כב' השופט לוין מפנה, לענין זה, גם לע.פ. 122/84, פ"ד לח(4)94, בעמ' 101 וגם לע.א. 5893/91טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נגד צבאח, שטרם פורסם). ומה מיוחד לחשבונות נאמנות? התשובה לכך מצויה ב- (להלן: פג'ט) 1989(th .ed 10,london) paget's law of banking Where a banker has knowledge that an account with him is the" account of a trust, or information which should lead him to Being a party to breach of the trust, as by wrongfullypaying understand that the account is that of a trust, he must avoid .......away or otherwise dealing with the trust moneys Is affected with a trust, express or implied, that the if the banker has notice, however rece ived, that an account Fiduciary capacity, he must regard the account strictly in customer is in possession or has control of the money in a .(. 192P) ."that light (ב) "ההתקשרות החוזית בין בנק ללקוחותיו טומנת בחובה חובת זהירות מצד הבנק כלפי הלקוח לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג שכספו או נכסיו המופקדים בבנק לא ייפגעו ... במסגרת חובה זו על הבנק לנהוג בזהירות כדי למנוע מרמה בחשבונות הלקוח..." (כב' השופט ת. אור בע.א. 636/89, פ"ד מה'(3) 265בעמ' 274ובאסמכתאות שצוטטו שם). (ג) "ביחסים שבין הבנק ולקוחו על הבנקאי לנהוג כבנקאי סביר. זאת רמת הזהירות המושגית הנדרשת ממנו, ואידך זיל גמור ברמת הזהירות הקונקרטית, התלויה בנסיבותיו של כל מקרה. כך בפעולה רגילה של הבנק ... וכך גם בהתייחסותו של הבנקאי לפעולת שלוחו של הלקוח, הנופלת למסגרת חזותה החיצונית של הרשאתו" (כב' השופט א. גולדברג, בדנ"א 1740/91פ"ד מז(5) 31בעמ' 89- ובענין זה ער אני לכך שכב' השופט גולדברג היה, לגוף ההחלטה, אחד משני שופטי המיעוט) . (ד) יחסי בנק לקוה הם יחסי לווה - מלווה. לאמור, הלקוח נתפס כמי שהלווה לבנק כל סכום שהופקד בחשבונו - כאשר החשבון נמצא ביתרת זכות - והוא נושה בבנק, החייב, כל סכום שכזה. כנגד זאת, כאשר חשבון הלקוה הוא ביתרת חובה הופך הבנק להיות הנושה של הלקוח (ע.א. 251/62הנ"ל בעמ' 77, ע.א. 5293/90פ"ד מז(3) 240בעמי 258, ד"נ 32/84, פ"ד מד(2) 265, בעמ' 273, ע.א. 748/88, פ"ד מה(4) 696ועוד). .6העילות החוזיות העקריות שעליהן נסמכת התביעה הן: (א) שהבנק ניהל את חשבונו של התובע כאילו היה זה חשבונו של שחם; (ב) שהבנק הפר את הובתו למנוע תרמית בחשבון הזה; (ג) שהבנק הפר את חובתו למנוע את שחם מלמעול בתפקידו כנאמן בכך שאיפשר לשחם להעביר כספים מחשבון התובע לחשבונו של שחם שהתנהל בסניף אחר של אותו הבנק. התובע מוסיף וטוען, בהקשר זה, כי טענות "מניעות" ו"אשם תורם" שטען הבנק כנגדו אינן תופסות כנגד עילות אלה. ברם, במישור העקרוני - המשפטי, מסופקני אם אכן כך הוא (וראה: תחילת פיסקה 45, בד.נ. 1740/91הנ"ל, בעמ' 64ודברי כב' השופט ברק בנושא זה בפיסקה 9, שבעמ' 87, שם). עם זאת, כפי שכותב כב' השופט ד"ר מ. חשין , באותו ענין: "... לא הועלתה טענה של אשם תורם, ובית המשפט לא נדרש לה. ממילא דברינו בנושא זה אינם אלא דברים לימים יבואו" (שם, בתחתית עמ' 64). במישור דיני הנזיקין טוען התובע כי הבנק התרשל במילוי חובת הזהירות שהוא חב לתובע, באי מניעת שחם מנטילת כספיו, ובאי עריכת בירור האם התובע יודע על מעשיו של שחם - ובכך - התאפשר ריקון החשבון. ובהקשר לטענה זו, נסמך התובע, בין היתר, גם על הערת כבי השופט א. ברק בד.נ. 1740/91הנ"ל, לאמור: "חובת הבנק היא לצפות כי התרשלותו תגרום נזק ללקוחו, זו חובתו (המושגית והקונקרטית) היא ולא אחרת. מקום שקיימת חובה זו על הבנק להתנהג ברמת זהירות סבירה זוהי חובתו - היא ולא אחרת" (שם בעמ' 87). .7הוכח כי לבד מן ההעברות שהעביר התובע מחו"ל לחשבון, כל שאר הפעולות שהתבצעו בו היו מעשה ידי שחם. שחם היה המביא והמוציא בכל דבר וענין הנוגע לחשבון , הוא הזמין וקיבל פנקסי שיקים והשתמש בהם, נתן לבנק הוראות תשלום והוראות להעביר כספים מן החשבון , וקיבל לכתובת משרדו את דפי החשבון. התובע אמנם ביקר בישראל, כעשר פעמים, במהלך התקופה הקובעת (נ/1) אך הוא מעולם לא פנה אל הבנק ולא ביקש לבדוק מה קורה בחשבונו. הוא האמין ששחם מנהל את החשבון כשורה - וביושר - בהסתמכו על האמון האישי שנתן בו, כאדם וכעורך דין , ועל מסמכים שונים (שהתבררו לאחר מכן כמזוייפים) ששחם היה שולח אליו ובאמצעותם הניח את דעתו והרגיעו ש'הכל בסדר' (עמ' 7- 8, ו- 15- 16וכן במוצגים ת/12, ת/36, ת/ 37ות/38) . כזכור, טענתו הראשונה של התובע היא שהבנק ניהל את החשבון כאילו היה זה חשבונו של שחם. מנגד - התיזה המרכזית שמעלה הבנק כנגד הטענה הזו - וטענות אחרות - היא, שהבנק כיבד כדין את הוראות התשלום של שחם, שהיה אחד מבעלי החשבון ומוסמך לפעול בו, והכל בהתאם לחוק, לתנאים המודפסים שבטופס ולנוהלים הרגילים והסבירים בבנק. למילים "בנאמנות עבור מנס רפאל" - שבטופס פתיחת החשבון - יכולה להיות נפקות, לדעת הנתבע, רק ביחסים שבין התובע לשחם אך אין הן רלבנטיות ליחסים שבין התובע לבין הבנק. אם צודק אני בהשקפתי ששחם איננו אחד הבעלים בחשבון אלא רק נאמנו של הבעלים היחיד בו, התובע, כי אז נשמטת התיזה הזו מאליה. לשיטתי, כל הסמכויות שהוקנו לשחם מכח המודפס בטופס פתיחת החשבון כפופות היו לרישום "בנאמנות עבור מנס רפאל" שנעשה בכתב יד. יתרה מזו, בהתנגשות בין הכתוב בכתב יד לבין הנוסח המודפס של הטופס, ידו של הכיתוב בכתב יד היא על העליונה. זה לא מכבר נפסק כי: "אם מדובר בשטר, אשר מכיל הוראות סותרות - יש להתחקות אחר ההוראה הקולעת ביותר לדעת הצדדים. כך, למשל, אם הוראה אחת בכתב יד והוראה אחרת מודפסת, ההנחה היא כי ההוראה בכתב יד גוברת" (ע.א. 1560/90, עמ' 19בפסה"ד המקורי מיום 28בדצמבר 94, טרם פורסם) . הבנק הנתבע ידע שכל סמכויותיו של שחם בחשבון, מכה המודפס בטופס, כפופות ל"בנאמנות עבור מנס רפאל", או שהיה חייב לדעת זאת, אלמלא התעלם מכך או עצם את עיניו מלקרוא את הרישום הזה ולנהוג על פי המתבקש והנדרש ממנו. (ולענין זה, אין לי אלא לחזור ולהפנות לאותה מובאה מפג'ט שצוטטה בעמי 7לעיל). לא מקובלת עלי הטענה כי הרישום בנאמנות עבור מנס רפאל איננו נוגע ליחסים שבין התובע לבנק. אילו הפיסקה "בנאמנות עבור מנס רפאל" היתה בלתי רלבנטית, או מיותרת, בכל הנוגע לבנק, לשם מה בכלל נרשמה שם? בעיני, התשובה לשאלה זו היא, בנוסח הנוח ביותר לנתבע, שהרישום הזה נועד להיות: ... Information which should lead him to understand that the" "... Account is that of a trust בטענה שהבנק כיבד את הוראות שהם כשהוא רואה בו אהד מבעלי החשבון כלולה, למעשה, גם הודאה של הנתבע בטענה שהבנק ניהל את החשבון כאילו היה זה השבונו של שחם. ברם, גם ללא ההודאה הזו, מבחינת המוצגים המשקפים את המהלכים השונים שנעשו על ידי שחם בחשבון , ואפילו מקצת תשובותיו של שחם בעצמו - על אף שבעקרון הוא איננו מהימן בעיני - מאשרים מסקנה זו. ועל כל אלה, לא למותר הוא לציין, כי - כפי שטוען התובע בסיכומיו - הנתבע לא התייחס בסיכומיו שלו - עכ"פ לא במישרין - לטענה שהבנק ניהל את החשבון עבור שחם ולא עבור התובע. .8כזכור, בדפי החשבון (ת/1) נרשם בשורות שנועדו לתיאור בעלי החשבון "עו"ד אריה שחם בנאמנות עבור מנס רפאל" ו"רפאל מנס". חרף זאת, החל מראשית שנת 86ועד ה- 26במרס 90- ובהתאם לבקשת שחם - הנפיק לו הבנק פנקסי שיקים שעליהם הודפס רק שמו כבעלים של החשבון (גרתי, עמ' 63- 64בפרטיכל א'). הדעת נותנת שכל מי שבא לידיו שיק שכזה (וראה, לדוגמא - נספח ג' לתובענה, במוצגים ת/5, ת/26, ת/30, ת/ 32וכל השיקים המהווים חלק מן המוצג ת/29) מניח כי שחם הוא הבעלים היחיד של החשבון ובודאי שאיננו יכול להעלות על דעתו כי הוא רק נאמן בחשבון הזה או שהחשבון הוא חשבון נאמנות. לכך שרישום כזה מטעה את הציבור הסכים גם גרתי (עמ' 12- 14, 62ו- 63, שם). ולשאלה שהופנתה אליו בנוסח: "ויותר מזה, העובדה שהודפס שמו כבעלים, ללא ציון בנאמנות עבור רפאל מנס, גם היא היתה יכולה להטעות, נכון?" השיב: "תראה, בדיעבד, הכל יכול להטעות" (עמ' 64- 65). זהו, לצערי, נסיון להתחמק מתשובה כנה לשאלה שהתשובה החיובית עליה - ללא כל הסתייגות - מתבקשת מעצמה. הנפקת פנקסי שיקים כאלה, הנושאים לא רק את שמו של שחם כבעלים יחיד של החשבון אלא גם את כתובת משרדו ומספר הטלפון שלו, היא אחת הראיות המרכזיות שבאמצעותן מוכחת לא רק הטענה שהבנק ניהל את חשבון התובע כאילו היה זה חשבונו של שחם (ואולי מדוייק יותר לרשום רק חשבונו של שחם) אלא גם הטענה הבאה, לפיה, הבנק הפר את חובתו למנוע תרמית בחשבון הזה. הנפקת פנקסי שיקים, באופן המתואר, הציגה את שחם - כלפי כל צד ג' שקיבל מידיו שיק שכזה - כבעל זכויות יחיד בחשבונו של התובע ולכן דינה, מבחינת התובע, כמתן זכויות כאלה לשחם, בפועל. אם היה הבנק מנפיק לשחם פנקסי שיקים שעליהם היה מודפס: "עו"ד אריה שחם בנאמנות עבור מנס רפאל" (כפי שהודפס ע"ג דפי החשבון ת/1), דעת לנבון נקל כי הוא לא היה מעז להשתמש בשיקים כאלה לתשלום מס ההכנסה שלו, או מע"מ שהגיע ממנו או לעסקאות רציניות כלשהן. סביר מאד להניח כי כל שימוש שכזה היה "מעורר שאלות" היאך הוא מציע לענינו שלו, תשלום בשיק המשוך על חשבון שבו הוא נאמנו של אחר. אך לא זאת אף זו. מתשובותיו של שחם (ומן המוצגים ת/29, למשל) הוכח בעליל כי הוא ניצל את הדפסת שמו על גבי השיקים לביצוע תרמיות עוד יותר מתוחכמות (כשהוא מזייף ו"מסב" כמה מן השיקים ועושה בהם שימוש כרצונו). גרתי, העד ה"מומחה" של הבנק - שהתגלה תוך זמן קצר כעד מעונין , הנוגע בדבר - לא ידע לוכור אף מקרה אחר שבו אישר הבנק הדפסת פנקס שיקים של בעלי חשבון משותף מבלי לציין עליהם את שמותיהם של שני השותפים לחשבון (עמי 61- 62). סיכומו של ענין זה, הוא, שבהנפקת השיקים כמתואר לעיל הפר הבנק את חובתו למנוע תרמית בחשבונו של התובע ובכך סייע למעשה לשחם לרוקן את החשבון. .9העילה החווית הבאה שעליה נסמכת התביעה היא שהבנק הפר את חובתו למנוע את שחם מלמעול בתפקידו כנאמן בכך שאיפשר לו להעביר כספים מחשבון התובע לחשבונו של שחם שהתנהל בסניף אחר של אותו בנק. הוכח כי לשחם ולאשתו היה חשבון בסניף הבנק הנתבע שברח' יהודה המכבי בתל אביב. כמו כן, הוכח, כי על פי הוראות שחם העביר הבנק מדי פעם כספים מחשבונו של התובע לחשבון המשותף הנ"ל (וראה, למשל, בנספחים שצורפו לכתב התביעה והנחשבים כמוצגים במשפט בהסכמת הצדדים (עמ' 2)). ועוד הוכח, כי במועדי ביצוע העברות הכספים הללו עמד חשבונם של שהם ואשתו ביתרות חובה (שאלות 16ו- 17בשאלון ת/ 8והתשובות עליהן בתצהיר ת/9). הנה כי כן , הוכח כי הבנק ידע שחשבון התובע מנוהל על ידי שהם כנאמן, ששחם מעביר כספים מהחשבון לחשבונו הפרטי בסניף אחר של אותו הבנק, שחשבונו הפרטי הזה של שחם הוא בחובה, וכי הבנק הוא הנהנה כתוצאה מכך שבפעולות ההעברה מחשבון התובע נפרעו, בשלמות או בחלקן , יתרות חובה של שחם ואשתו בכספי התובע. פג'ט, בספרו הנ"ל בעמ' 193- 195מביא תחת הכותרת Banker benefiting from payment out of trust account מספר תקדימים העוסקים במצבים דומים ובראשם פסק דינו של . Fry jבפרשת 44(1881) foxtonv. Mancheter and liverpool district banking co . 406lt על אף ההסתייגות מפסק דין זה, מסתבר, כי גם כעבור יותר מ- 100שנים לא נס ליחו כמשתקף מן המובאה הבאה מספרו של ( 1987- oxford) e. P. Ellinger, modern banking law שתוכנה מדבר בעד עצמו: Ther are, however, situations in which a bank is not allowed to" ignore a red fiag that would suggest to a prudent businessan A trustee draws a cheque on a trust account and pays it to the that somthing might be wrong. The typical case is thatin which .in foxton v .credit of his personal account with the same bank Which such a cheque was drawn by the trustee in order to reduce manchester and liverpool district banking co. , in His personal overdraft, fry j held that the bank had to Failed to discharge this onus of proof it had to compensate the establish that the payment was legitimate and proper. If the bank .beneficiaries of the trust The onus of proof would be borne by the bank only if, before the some aunthorities have questioned this view. They suggest that Balance and became aware of the overdraft and pressed for collection of the cheque in question, the bank had struck a Gen. V. De winton, and is the payment. The opinion of fry j has, however, been cited with-.approval by farwell j in att .it is supported by rowlandson v .one more likely to prevail Liable to the beneficiaries where it permitted a trustee to draw national westminster bank ltd., in whic a bank was held It is .cheques on the account for this personal purposes Were not even drawn to an reduce an overdraft or an indebtedness of noteworthy, in particular, that in this recent case the cheques .(185-. 184P) ".the customer to the bank (פסה"ד בפרשת רולנדסון פורסם ב- . 798l. R . W 1[1978]). בעניננו, הבנק לא הרים את נטל ההוכחה ולא הראה כי העברות הכספים מחשבון התובע לחשבון שחם ואשתו נעשו כדת וכדין. .10בתשובותיו לשאלות ב"כ התובע העיד גרתי כי על אף שהובא לידיעתו שהחשבון הוא חשבון נאמנות "הסתכלתי על החשבון הזה כחשבון עובר ושב רגיל" (עמ' 39בפרטיכל א'). יתרה מזו. הוא גם התייחס לחשבון כאל חשבון משותף. "ש. למרות מה שכתוב בו? ת. למרות מה שכתוב בו" (בעמ' 40, ובעמ' 55- 56, שם). על יסוד התשובות הללו (ובהסתמך גם על הרשום בת/ 22- ב"הנדון" ובסוף עמ' 2- ובחלק מן המסמכים המהווים את המוצג ת/2) טוען התובע כי הבנק הפר גם את חובתו החוזית לנהוג בחשבון כבחשבון נאמנות. ועוד, לענין זה, מפנה התובע לכתוב בפג'ט (בעמ' 197) ולתשובתו של גרתי (בעמ' 54פרטיכל א') לפיה הוראות דוגמת אלה שניתנו בטלקס (מוצג ת//2א') בדבר רכישת קרקע מכסף המועבר לחשבון נאמנות מנס (במקור ("mense trust account") "לא מעניינות אותי". שלא כדעת ב"כ הנתבע, תמים דעים אני, גם בענין זה, עם ב"כ התובע הגורס כי זוהי התיחסות בלתי סבירה של בנק למתרחש בחשבון נאמנות המתנהל בסניפו, שהתנהגות כזו איננה עולה בקנה אחד עם המצופה מבנקאי סביר וכי הוכח במשפט זה שהבנק הפר גם את חובתו החוזית לנהוג בחשבון כבחשבון נאמנות. אכן, כפי שרשמתי בראשיתו של פסק דין זה, לדידי החשבון איננו חשבון נאמנות רגיל. לכאורה, ניתן היה גם לומר עליו כי יש לו שני פנים שהנאמנות היא אחד מהם. ברם, בכל הנוגע לפעילות שאמורה היתה להתקיים בו, המדובר הוא בחשבון נאמנות. אפילו יש בו, בחשבון, גם סממנים של חשבון רגיל, אין ספק כי הנאמנות שבו היא העיקר ומידת המחויבות החוזית והנזיקית של הבנק חייבת להגזר מן התכונה העיקרית הזו. .11התובע ממשיך וטוען , במישור דיני הנזיקין, כי הבנק התרשל במילוי חובת הזהירות כלפיו, באי מניעת שחם מנטילת כספיו ובאי עריכת ברור האם הוא יודע על מעשי שחם ובכך התאפשר ריקון החשבון. הבנק ידע שהתובע מתגורר בחו"ל ודפי החשבון אינם נשלחים אליו. לא היה קושי רב להגיע לכתובתו של התובע בחו"ל ולהשיגו שם. לתובע היה חשבון נוסף באותו בנק, בסניף ככר המדינה, ובו נרשמה כתובתו למסירת מסמכים בארץ. כמו כן , ניתן היה להגיע אל התובע באמצעות סניפי הבנקים שמהם בוצעו העברותיו מחו"ל לחשבון. כנגד זאת, טוען הנתבע, כי הוא לא היה צריך לחפש את התובע ולהעמידו על פעולותיו של שחם וכי על פי הטופס = ההסכם, די היה במשלוח דפי החשבון לשחם כדי למלא את חובתו כלפי שניהם. ודוק. הבנק איננו מנסה לטעון - וגם לא נעשה כל נסיון להוכיח - כי הוא ביקש להודיע לתובע על פעולותיו של שחם, או לבררן איתו, אך לא ידע כיצד להשיגו. לדעתי, בשים לב לפעילותו של שחם בחשבון , כפי שהוכחה במשפט זה, היה על הבנק לברר ולחקור אם הפעילות הזו היא גם על דעתו של התובע. הוכח כי הבנק ידע ששחם נוטל לעצמו - בהעברות לחשבונו שנמצא בחובה - מכספי התובע בחשבון שבו מעמדו הוא כשל נאמן בלבד. ידיעה זו לבדה, חייבה את הבנק לברר ולחקור, אם התובע נתן הסכמתו לפעולות כאלה, האם הוא מאשר אותן או - למצער - להביא אותן לידיעתו. הגנתו העיקרית של הבנק כנגד טענות אלה (ואחרות) נשענת על אותה הפיסקה המודפסת שבטופס (נ/12) לפיה: "... מוצהר בזה בפירוש כי מפעיל/י החשבון יהיה(יו) רשאי(אים) למשוך שיקים בהם הוא(הם) מופיע(עים) כנפרע(ים) להעביר כספים לחשבונו(נם) הוא(הם) ובכלל לעשות כל פעולה לטובת עצמו(מם).". ארבע תשובות בפי ב"כ התובע (בעמ' 18- 19לסיכומיו) כנגד הטענה הזו, וכולן מקובלות עלי. זאת ועוד. אך מובן הוא, שאין הבנק יכול להתגונן על סמך הכתוב בפיסקה המצוטטת - ולרחוץ בנקיון כפיו - מפני כל פעולה החייבת לעורר את חשדו של בנקאי סביר, על פניה, קל וחומר פעילות הגובלת בפלילים. הפיסקה "למשוך צ'קים בהם הוא מופיע כנפרע...", למשל, איננה יכולה לכסות פשעי שימוש בשיקים (שהבנק הנפיק לשחם) כשעליהם מודפס שמו שלו בלבד כבעלים יחיד של החשבון, ללא הרישום המשלים - והמבטא את העיקר - לאמור, שהחשבון הוא "בנאמנות עבור מנס רפאל". לכן , לשיטתי, הבנק נושא באחריות גם לכל סכום שנמשך מן החשבון באמצעות שיקים כאלה. בע.א. 636/89הנ"ל, בעמ' 275, כותב כב' השופט אור: "אין ספק שמוטלת על הבנק חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונותיו של לקוחו. בנק היודע על התרמית ועל ניצול לרעה של ההרשאה, לא יוכל להתגונן בטענה שפעל לפי הוראת הלקוח ובהתאם להרשאה כשרה על פניה" . כוחה של הלכה זו יפה, לדעתי, גם כלפי בנק המוחזק כיודע על התרמית או על ניצול לרעה של ההרשאה בחשבון לקוחו (או שאמור היה לצפות, כבנקאי סביר, אפשרות של תרמית או ניצול לרעה שכאלה). על אחת כמה וכמה במקרה שבו הבנק לא הביא כל ראיות לסתור את החזקה הזו, העומדת כנגדו - כפי שקרה בעניננו. לדידי, המקרה שנדון והוכח בפרשה זו הוא ברור ואיננו אחד מאותם "מקרי גבול" שבהם: "... יש לקבוע אם נתקיימו נסיבות המטילות חובה על הבנק לחקור ולדרוש באשר לכשרותן של פעולה או הוראה, על אף שעל פניהן הן מעוגנות בהרשאה תקפה" (שם, לצד האותיות בי-ג', ההדגשה לא במקור). מכל מקום, הכתוב מלמדנו, כי גם "הרשאה תקפה" איננה הגנה מוחלטת אפילו במקרים "בהם אין ידיעה ממשית של הבנק על תרמית". לסיכומו של ענין זה - הגעתי למסקנה, כי העובדות שהוכחו במשפט די היה בהן כדי לגרום לכל בנקאי סביר וזהיר - אילו נתן דעתו לכך - שיחשוד השד של ממש ששהם מנצל לתועלתו שלו את מעמדו כנאמן בחשבון , באופן הפוגע באינטרסים של התובע ושלא על דעתו. נסיבות אלה, חייבו את הבנק להעמיד את התובע על המתרחש ולברר ממנו האם הפעולות הללו נעשו על דעתו. ומשלא עשה כן - התרשל. .12טוען הבנק, כי גם אם יקבע שהוא הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, לא הוכח כל קשר סיבתי בין ההפרה הזו לבין הנזקים הנטענים. זאת ועוד. אפילו יקבע כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הוהירות לבין נזקי התובע, גם אז, "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק" (סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין). בענייננו, טוען הבנק, הסיבה המכרעת לנזק היא אשמו של שחם "שלא היה צפוי ולא היה סביר לצפותו" (עמ' 40, בסיכומי הנתבע) ולחלופין, אשמו של התובע שעצם את עיניו וגילה חוסר איכפתיות לגבי המתרחש בחשבונו במשך שנים ארוכות. ועל כל אלה, מצטרפת הטענה ההלופית הנוספת (שלא נטענה בדנ"א 1740/91הנ"ל) והיא טענת האשם התורם מצידו של התובע. "בנק חייב חובת זהירות כלפי לקוחו, אך גם לקוח הב חובת זהירות כלפי הבנק, והובתו זו מוכרת מזה זמן" (כותב כב' השופט מ. חשין בד"נא 1740/91בעמ' 64) יי ... הכרה בחובת זהירות בלא לרככה בדוקטרינת האשם התורם תסיג אותנו מאה שנים לאחור, וכזאת לא יעלה על הדעת" (שם). וכב' השופט א. ברק, בהערתו השניה (בעמ' 87, שם) מציין כי הוא היה מוכן גם לשקול את השאלה: "אם אין מקום לקבוע, כי גם בגדר האחריות החוזית, שעה שזו מתבססת על רמת זהירות סבירה, יש מקום לקחת בחשבון שיקולים של התרשלות עצמית". אינני מקבל את טענות הבנק לפיהן לא הוכח כל קשר סיבתי בין ההפרות של חובותיו החוזיות - והתרשלותו - לבין הנזק הנטען. אינני מקבל גם את הטענה כי אשמו של שחם וגם/או התנהגותו או מחדליו של התובע ניתקו את הקשר שבין ההפרות וההתרשלות הללו לבין הנזק. לצורך הדיון מוכן (ואולי אף חייב) אני לצאת מתוך ההנחה כי ניתן לייחס אשם תורם ללקוחו של בנק בין אם בגדר האחריות החוזית ובין אם בגדר החבות בנזיקין. ברם, סבורני, כי בחינת קיומו של אשם כזה ברמת הזהירות הקונקרטית תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בחינה כזו, במקרה הנוכחי, הביאה אותי למסקנה כי אין לייחס לתובע גם כל אשם תורם שהוא. ואבאר: ראשית לכל, אין דומה בעיניי חשבון עו"ש רגיל לחשבון שהוא חשבון נאמנות באופיו - ובכותרתו - כפי שנרשם על גבי טופס פתיחת החשבון. לקוח הדואג לכך שיירשם בטופס פתיחת החשבון , בצורה מפורשת, כי בעל זכות החתימה האחר רשאי לפעול בחשבון רק בנאמנות, מצפה ומתכוון בכך, בין היתר, שהבנק יגלה רמת זהירות מוגברת או, למצער, את אותה רמת הוהירות המצופה ממנו לגבי חשבון כזה. במקביל, זכאי אותו הלקוח לסמוך, ביתר שאת, על כך שהבנק ישגיח על כספו המופקד ומוחזק בנאמנות ואין הוא צריך להניח, מראש, שהבנק יפר את חובתו זו או שיתרשל בכך. שנית, כאשר אני מציג לעצמי את השאלה האם אדם חייב או צריך לחשוד ברופאו, בפרקליטו או בבנקאי שלו - תשובתי לשאלה הזו היא שלילית. בדרך כלל, אדם מן הישוב לא יפקיד את גופו, עניניו המשפטיים או את כספו, אלא בידי רופא, פרקליט או בנק שהוא נותן בהם אמון מלא ומוחלט. "... מערכת היחסים שבין הבנק ולקוחו מבוססת, מעצם מהותה, על אמון ולא על חשדנות" (כותב כב' השופט א. גולדברג בעמ' 89שבדנ"א 1740/91) . על שום מה ייחשב איפוא אדם שאיננו מגלה חשדנות כלפי הבנקאי הנאמן עליו כמי שחטא בהתרשלות עצמית? שלישית, כבר ציינתי לעיל, כי הוכח ששחם הרדים את ערנותו של התובע כשהוא משתמש, בין היתר, במסמכים מזוייפים שחלקם נושאים "חזות רשמית" (וראה: בת/12, ת/36, ת/ 37ות/38). מאידך, לא הוצגה כל ראיה שמכוחה או על פיה, ניתן לטעון שהתובע היה צריך לחשוד ששחם מועל בתפקידו כנאמן או שהבנק משחק לידיו של שחם - ומסייע לו - כגון, בניפוק פנקסי שיקים כפי שתואר לעיל, או בביצוע ההעברות לחשבון הפרטי שלו ושל אשתו באותו בנק לכיסוי יתרות חובה שבאותו החשבון , או בהתעלמות מודעת מן השימוש שעושה ה"נאמן" בהעברות כספיות משמעותיות של התובע ל"חשבון נאמנות מנס". רביעית, הבנק - מצידו - גם איננו יכול להצביע על איזו פעולה שהיא שנעשתה על ידו שיכולה היתה לעורר את התובע לחשוד כי משהו שאיננו כשורה מתרחש בחשבונו. דפי הבנק ת/ 1נשלחו לכתובתו של שחם - ובכך, אמנם, יצא הבנק ידי חובתו הפורמלית בנדון זה - אך מעבר לכך, לא נעשה דבר מצד הבנק. אכן, יש גם לקוחות, שמטעמים מטעמים שונים, נוהגים לבדוק את מצב חשבונותיהם בבנק כמעט בכל יום. ואולם, בעיניננו הרי הוכח, כי התובע הפקיד את שחם גם לענין זה (במסרו לידיו, בנאמנות, את הרשות לעשות כל פעולה חוקית בחשבון). ולכן , לצורך הדיפת טענת הבנק "מדוע לא בדקת?" המוטחת כלפי התובע, רשאי הוא להשיב שהבדיקות הללו הופקדו - ואמורות היו להעשות - בידי עורך דין שהיה נאמן בעיניו, והוא, התובע, איננו חייב ואיננו צריך לחשוד בעורך דינו. .13התיישנות. הבנק טוען כי ככל שהתביעה מתייחסת לארועים, פעולות, מעשים או מחדלים שקרו לפני דצמבר 1985, היא התיישנה. התובע טוען, בהסתמכו על סעיף 8לחוק ההתיישנות, תשי"ז-1957, כי מנין ההתיישנות מתחיל רק במרס 90, מועד שנודעו לו לראשונה מעשיו של שחם ולפיכך לא חלה כל התיישנות בענייננו. טוען הנתבע כי כל המבקש לסמוך על סעיף 8לחוק ההתיישנות עליו גם להוכיח, שהעובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלו (ע.א. 4600/91, לא פורסם ואח' - וראה גם האסמכתאות הנוספות בנדון זה, בעמ' 5לסיכומי הנתבע). אינני מקבל את טענת ההתיישנות - וזאת - משני טעמים חלופיים: (א) לדעתי התובע - שבעדותו אני נותן אמון מלא ומוחלט - הרים את נטל ההוכחה הנדרש על פי סעיף 8לחוק ההתישנות; (ב) מנין ההתישנות של עילת תביעה שענינה תשלום יתרה הנמצאת (או שצריכה היתה להמצא) בחשבון בנק איננה מתחילה "אלא למן יום הדרישה" (ע.א. 260/62 הנ"ל, בעמ' 80). לתובע החזרת כסף מן הבנק לא קמה עילת תביעה עד שלא דרש את התשלום (עמ' 79- 80, שם, וכן ב- joachimso v. Swiss bank 338lt(1921) corporation(המצוטט שם). דרישת התובע מן הבנק להשיב לו את כל הכספים שאמורים היו להצטבר ולהמצא ביתרת חובה בחשבונו הוגשה, לכל הדעות, פחות משלש שנים לפני הגשת התביעה ומכאן - שגם מן הטעם הזה התביעה הזו לא התי ישנה . .14מניעות או השתק אחת מטענות ההגנה העיקריות של הבנק היא שהתובע מנוע או מושתק מלטעון כלפיו טענות כלשהן באשר לפעולות שנעשו בחשבון - וזאת - בשים לב לתנאים שפורטו בהסכם שבין התובע לבין הבנק (נ/12) ולעובדות שונות שהבנק טוען כי הוכחו (ובעיקרן , אלה הנוגעות להתנהגותו של התובע). אחד מסעיפיו המודפסים של נ/ 12אומר כי: "תמורת זאת שבנק דיסקונט לישראל בע"מ (שיקרא להלן - "הבנק") פתח או הסכים לפתוח לפי בקשתנו חשבון על שמנו, הננו מתחייבים, מסכימים ומצהירים כדלקמן: 1) אנו מתחייבים לבדוק את העתקי החשבונות שישלחו אלינו ע"י הבנק מדי פעם בפעם ולהעיר הערותינו בקשר אליהם תוך 15יום מתאריך המשלוח של כל חשבון בדואר רגיל אל כתובתנו הרשומה בספרי הבנק. אנו מסכימים מראש כי במקרה שהבנק לא יקבל מאיתנו הודעה בכתב תוך הזמן הנ"ל, יחשב הדבר כאישור מוחלט של נכונות העתק חשבוננו והעתק החשבון כמות שהוא יחייב אותנו. ספרי הבנק וחשבונותיו יחשבו כנכונים ויהוו הוכחה מכרעת בכל פרטיהם....". בהסתמך על הפיסקה הזו ועל פסה"ד שניתן בע.א. 168/84(פ"ד מ(2)333) - ובהדגשה כי התובע לא עורר כל השגה לגבי תקפות התנאי האמור - טוען הבנק כי התובע מנוע מלטעון טענות כלשהן באשר לפעילות הבנק בחשבון עפ"י הוראות שחם. הרישום בספרי הבנק מהווה, בנסיבות אלה, "הוכחה מכרעת לנכונותו ולא ניתן לסתרו" (עמ' 7, בסיכומי הנתבע). ומכאן - ממשיך הנתבע וטוען , שיש לדחות את תביעת התובע על הסף על סמך הטענה הזו בלבד (שאר הטענות, עפ"י דיני המניעות הכלליים, המלוות בשורה של תקדימים, נטענות "לחלופין בלבד, ולמען הזהירות" (שם, ההדגשה במקור - ש.ב.). תמים דעים אני עם טענות התובע כי הבנק לא הוכיח בתיק זה לא מניעות ולא השתק, על אף שהוא פורץ, מרחיב ופורס בסיכומיו - מבלי ליטול רשות - את חזית המחלוקת, הרבה מעבר לתחומיה שבכתבי הטענות. קצר המצע מהשתרע ואסתפק בכך שאציין כי אני מקבל ומאמץ כחלק מפסק דין זה את כל תשובות ב"כ התובע שבעמ' 31- 36(פיסקאות א' - ט') בסוגיות אלה. לכך ראוי אולי להוסיף, או לחזור ולהדגיש, את הפרטים הבאים: (א) נקודת המשען ועובדת היסוד שהבנק סומך עליהן, גם את טענות המניעות וההשתק, הן שמבחינתו מדובר בחשבון עו"ש שיש לו שני בעלים. ברם, כפי שכבר הראיתי לעיל עובדת היסוד הזו לא הוכחה; (ב) הנתונים העובדתיים הבסיסיים הדרושים על מנת לסמוך עליהם טענות מניעות או השתק לא הוכחו; (ג) על אף הכתוב בפיסקה המצוטטת מתוך נ/12, בתחילת סעיף יה, רשאי התובע לערער את ההנחה בדבר תקפם של הנתונים הרשומים בספרי הבנק כלפיו, שכן, כפי שנפסק לאחרונה: "במקרה הרגיל ניתן לתקוף את הרישומים המופיעים בספרי הבנק באחד משני סוגים עיקריים של טענות. קו טיעון אחד עשוי להיות, כי הרישום איננו מבטא את המציאות העובדתית, מחמת טעות שנפלה ברישום, טעות בעריכת החישובים שהובילו לרישום או מכל סיבה אחרת. באחזו בקו הטיעון השני הלקוח אינו חולק על אמיתות הרישום, אך טוען כי העיסקה או הפעולה אשר בוצעו ומשתקפות ברישומים אינן תקפות כלפי הלקוח, מחמת שנעשו שלא כדין או שנפלו בהן פגמים כלשהם ומכאן שאין להשגיח בנתון הרשום ואין ליתן לו כל נפקות ( 173(. 1989th ed10,london)j. Paget, law of ban king) ... המשותף לשני קווי הטיעון הנזכרים, וזהו הדבר המרכזי לעניננו, הוא, כי יש בהם כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענת הבנק, כי הרישום בספריו משקף נאמנה חיוב תקף של הלקוח כלפיו" (ע.א. 5293/90פ"ד מז(3) 240בעמ' 256- 257); ובעניננו, התובע טען והוכיח את "קו הטיעון השני". (ד) בנסיבות מקרה זה, נסיונותיו של הבנק להעלות טענות של השתק ומניעות (כפי שהורחבו בסיכומיו) גובלים עם שימוש בזכות שלא בתום לב (ולענין זה ראה: ע.א. 431/88, 444, פ"ד מד'(4) 177וע.א. 748/88פ"ד מה(4) 696). .15ב"כ התובע טוען בסיכומיו (בעמ' 55) - וגם בענין זה תמים דעים אני עמו - כי: "בתביעה דנן, ההתחשבנות היחידה הראוייה והרלבנטית היא זו שבין התובע לבין הבנק..." (ההדגשה במקור - ש.ב.). ובהקשר זה, מקובלות עלי - כנכונות וכמוכחות - גם הטענות הבאות: (א) כל הסכומים הרשומים בטור "זכות" שבדפי החשבון ת/ 1הם כספים שהבנק הודה בקבלתם והוא נתפס על הודאתו זו. (ב) הוכח כי כל הכספים שהוכנסו לחשבון מעת פתיחתו ב- 1983ועד להפסקתו ב- 1990הוצאו כולם על ידי שחם ואף הוצאה אחת לא נעשתה על פי הוראה אישית של התובע (שאלות 6(א) ו- 7שבשאלון ת/ 8והתשובות לשאלות אלה בתצהיר ת/9). (ג) העיסקות או הפעולות הרשומות בטור ה"חובה" שבת/ 1אינן תקפות כלפי התובע מחמת שנעשו שלא כדין או שנפלו בהן פגמים. מסקנה זו מתבקשת ונגזרת מכך שהוכח כי הבנק ניהל את החשבון עבור שחם - וכאילו היה זה חשבונו של שחם ומכך שהבנק הפר את חובותיו החוזיות כלפי התובע כפי שכבר בואר לעיל וכתוצאה מהפרת חובת הזהירות שהבנק היה חייב לתובע למנוע תרמית בחשבונו. (ד) כל הכספים שהוכנסו לחשבון , יהא מקורם אשר יהא (קרי, לרבות כספים שבאו מ"מקורות שחם") התקבלו על ידי הבנק כהלוואה מהתובע שהוא בעל החשבון. משנדרש הבנק על ידי התובע להחזיר לו כספים אלה, מוטלת עליו חובת ההוכחה שהוא החזיר אותם לתובע. (ולענין זה, ראה הערתו של כבי השופט א. ויתקון בע.א. 550/66, פ"ד כב(1) 240, בעמ' 243). הבנק, כטענת התובע, אפילו לא ניסה לעשות כן. "במקום זאת ערך הבנק מעין התחשבנות בין שחם לבין התובע, כאילו היה שחם צד למשפט או כאילו היתה השאלה שבמחלוקת אם שחם חייב כספים לתובע או להיפך" (עמ' 54בסיכומי התובע). (ה) טענת הבנק כי שחם היה בעל זכות עצמאית משלו בחשבון וכי בתור שכזה פעל הבנק בחשבון על פי הוראותיו, שוללת מהבנק את האפשרות ואף את הזכות לטעון , בנשימה אחת, כי הבנק פעל לפי הוראותיו של שחם כנאמנו של התובע. על כן, כפי שכותב התובע בסיכומיו (בעמ' 55): "תשלומים מהחשבון לשחם או לפי הוראותיו בנוסף לכך שנעשו שלא כדין, אינם יכולים לפי עמדת הבנק להחשב כתשלומים לתובע. הבנק, לטענתו, התכוון לשלם את הכספים לשחם - כבעל החשבון" (ההדגשה, לא במקור ש.ב.). (ו) התחייבותם של שחם ואשתו להעביר את כל זכויותיהם בדירתם לתובע (כמשתקף מן המוצגים ת/13, ת/ 14ות/15) איננה מעלה ואיננה מורידה. מכל מקום, הוכח בפועל כי סכומי הכסף ששחם גנב מן התובע, באמצעות החשבון וממנו, בערכם ליום התביעה, עולים בהרבה על סכום התביעה (כאשר משערכים את הסכומים, המקוריים הנומינליים לערכי יום הגשת התביעה, בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית). בין כך ובין אחרת, כפי שכבר בואר לעיל, סכום התביעה הוא פחות ממחצית מן הסכום שהיה עומד לזכות התובע בחשבון , במרס 90, אלמלא איפשר הבנק לשחם לרוקן אותו. (ז) הבנק יכול היה לזכות את עצמו ולהפחית מן הנתבע ממנו רק סכומי כסף שהועברו מן החשבון לתובע, על ידי שחם - לצרכיו האמיתיים של התובע. ברם, הבנק לא הוכיח כנדרש, אלו כספים הוצאו מן החשבון למטרות אלה. ברם, כפי שטוען התובע, הבנק לא הפסיד בשל כשלונו להביא ראיות כאמור מחמת זה שהתובע - בהעמידו את תביעתו על ארבעה מליון ש"ח בלבד - כבר הפחית מחוב הבנק הרבה יותר מערך הסכומים שהבנק יכול היה להביא להפחתתם אילו עמד בחובת הראיה (והייתי מוסיף, אפילו אם היו מפחיתים מן הסכום המגיע ממנו גם את שוויה של דירת שחם ואשתו). .16אשר על כן , אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע 000,000, 4ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית מיום הגשת התביעה ( 20בדצמבר 92) ועד לפרעון המלא בפועל. כמו כן , הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 000, 300ש"ח ומע"מ. להוצאות המשפט (האגרות) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם לקופת בית המשפט ועד ליום השבתם לתובע והפרשים וריבית כאמור יתווספו גם על שכר טרחת עוה"ד והמע"מ, אך זאת, רק החל מן ה- 14באפריל 95ועד לפרעונם. חשבון בנקבנקרשלנותגניבה