קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי תיווך השכרה ללא הסכם: 1. העובדות והמחלוקות בפני תביעה שהגיש התובע בגין דמי תיווך שלטענתו מגיעים לו בגין ביצוע עסקת תיווך במקרקעין. לטענת התובע ב 2.92 נכרת בינו לבין הנתבעת הסכם תיווך לאחר שהנתבעת הודיעה לתובע שדרוש לה מבנה באזור אור-יהודה לצורך הקמת סניף של אחת הרשתות מטעמה ובקשה ממנו לבדוק מבנה באזור שהיה באותה עת בשימוש בנק הפועלים והוא בדק את המבנה אך העסקה לא נסתיימה. לטענת התובע הוא פנה למר דב כרמלי שהיה אז ראש אגף נכסים ובינוי של הקו-אופ ואמר לו כי מצא מבנה אחר באור-יהודה ברחוב המפעל 2, בו עשתה שימוש באותה עת כשוכרת חברת תדיראן שחפצה לעזוב את המושכר לפני תום תקופת השכירות ולמצוא שוכר חילופי. לטענת התובע הוא העביר לפי בקשת מר כרמלי תוכניות המבנה לאחד מאנשיו של מר כרמלי ובעקבות הצגת המבנה, מסירת התוכניות ותיווכו נוצר קשר בין הנתבעת לבין תדיראן ובעלי המבנה ונתקיים ביניהם מו"מ. לטענת התובע בשלב יותר מאוחר בסביבות 8.92 נודע לו שהמבנה מצוי בעבודות שיפוצים והתברר לו שהמבנה הושכר לנתבעות או לאחת החברות שבבעלותה ו/או בשליטתה במקום חברת תדיראן, ולכן הוא זכאי כגורם היעיל שהביא להתקשרות לדמי תיווך. התובע הגיש תביעה נפרדת כנגד תדיראן לתשלום דמי תיווך בת.א 39578/96 וביום 21.9.97 ניתן פס"ד ע"י כבוד סגן הנשיא טל בבימ"ש השלום בת"א שקיבל את התביעה וחייב את תדיראן בתשלום דמי התיווך ולטענת התובע קם בכך השתק פלוגתא לגבי היותו הגורם היעיל להתקשרות. לטענת התובע גובה דמי התיווך המקובל הנו בגובה חודש שכירות אחד וזאת לפי חישוב דמי השכירות ששילמה חברת תדיראן בסך של 29,166.- דולר לחודש בתוספת מע"מ כדין. לטענת הנתבעת התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ואין כל סיוע לעדותו היחידה. הנתבעת מודה שביום 13/01/1993 נחתם הסכם שכירות בין חברת רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) לבין חברה רשומה בקנדה "מנדסלי אינווסטמנט לימיטד". לטענת הנתבעת לא בוצעו כל עבודות שיפוצים בנכס. לטענת הנתבעת היא אכן באה במקום השוכר הקודם תדיראן אך באמצעות פניה ישירה של מנהל תדיראן מר חים ארז ומר יוסי רוזן מנכ"ל קו-אופ הרבוע הכחול אגודה צרכנית שיתופית בע"מ, וזאת לאחר פרסום מודעה בעיתון ולא בגלל התיווך של התובע שלא הביא כל ראיה לכך שהיה הגורם היעיל להתקשרות. לטענת הנתבעת התובע לא הוכיח הסכם תיווך, כשאין הסכם בכתב. לטענת הנתבעת עצם העובדה שהנתבעת לא צורפה לתביעה הקודמת כנגד תדיראן מצביעה על כך שהתובע פשוט ניסה את מזלו בתביעה הקודמת כשהוא השתהה בדרישתו לדמי תיווך כלפי הנתבעת. לטענת הנתבעת לא קם השתק פלוגתא, שכן לא מדובר באותם צדדים ואין מדובר בחליף או זהות אינטרסים. לטענת הנתבעת בכל מקרה התובע גם לא הוכיח את הסכום שהוא זכאי לו כשעפ"י הסכם השכירות השכר החודשי הנו 22,500.- דולר בלבד והתובע גם לא הוכיח את הנוהג המקובל בעסקאות מהסוג הנ"ל לגבי גובה דמי התיווך. 2. ההכרעה והדיון המשפטי לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים ובראיות שבתיק וקראתי בעיון את סיכומי הצדדים המלומדים החלטתי לקבל את התביעה בחלקה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. לגבי הזכאות לתשלום דמי תיווך אני קובע כי התובע הוכיח כי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות החוזית כנדרש בפסיקה (לפני חוק המתווכים החדש) ושגרסתו נתמכת בגרסתו של מר לביא זאב בביהמ"ש ובעדותו של מר לביא בת.א 39578/96 ת1/ שהוגשה בהסכמה בתיק שבפניי. כן נאמר בת1/ שמר לביא היה ממלא מקום מנכ"ל חטיבת טלרד אצל תדיראן והיה צריך למצוא שוכר חלופי במקום תדיראן והוא מספר ששוחח עם התובע שבדק אצל רשתות השיווק והביא לו הצעות מסופר-סל ומהקו-אופ. מר לביא מאשר שהתובע יצר את הקשר הראשוני עם קו-אופ ושהוא שוחח עם מר כרמלי מנהל הנכסים של קו-אופ ויודע שהתובע יצר את הקשר הראשון בינו לבין תדיראן. מר לביא העיד שהמתווך היחיד שהופיע אצלו פיזית בקשר לעסקה היה התובע ועמו היה בקשר והתובע הוא זה שהביא לו את המידע מהקו-אופ שיש לקו-אופ צורך בחנות באזור ושלא נעשה ביניהם הסכם בכתב. מר לביא העיד בת1/ שהתובע נפגש גם עם נציג של בעל הנכס והלכו ביחד לעירייה כדי להפשיר שטחים על מנת לאפשר מקומות חניה לקו-אופ ובמהלך השיחות הושמעו סכומים לגבי דמי שכירות. בביהמ"ש חזר מר לביא על עיקרי עדותו בת1/ וסיפר שהתובע הוא זה שהביא את הקו-אופ כשוכר חילופי, הביא מידע על הקו-אופ שהוא מעוניין בשכירת הנכס ושאמנם היו עוד מתווכים אך היה לו קשר ישיר רק עם התובע ושהוא העביר את כל המידע שקיבל מהתובע למנכ"ל תדיראן מוצרי צריכה וזה המשיך את המו"מ ישירות עם הקו-אופ, וזאת לאחר שמר כרמלי בא לביקור (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 15.2.94). דהיינו מר לביא תומך בגרסתו של התובע ומהווה חיזוק לעדות התובע (למרות שלעדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי יש צורך בהנמקה בלבד). גרסתו של התובע לא נסתרה לגבי סיכום בע"פ עם מר כרמלי על דמי תיווך, לגבי הפעולות שעשה ולגבי העברת התוכניות למר כהנר עוזרו של מר כרמלי ואני מקבל את עדותו של התובע כאמינה עליי. אני גם מקבל את גרסתו לגבי סיכום גובה דמי התיווך בסך של חודש שכירות בתוספת מע"מ כדין. לעומת התובע הרי עדותו של מר כרמלי עד ההגנה היחיד הייתה לוקה בחסר והצטיינה בחוסר זיכרון. מר כרמלי הודה שלא היה גורם אחר שדרש דמי תיווך מהנתבעת ומאשר שהתקבלו תוכניות של הנכס והתברר במהלך עדותו שהוא לא זוכר הרבה אלא כדבריו "זוכר בגדול את הנושא", לא זוכר מי בדיוק השתתף בפגישות, לא זוכר שנפגש עם התובע ואמר בהגינות שהוא לא זוכר ולא יכול להגיד בביטחון והוא בטוח שהוא לא זוכר (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 11 - 15 ). דהיינו מר כרמלי בעדותו בביהמ"ש היה הרבה פחות נחרץ מעדותו בנ1/ והתברר שאינו זוכר כמעט דבר מלבד בטחונו שהוא לא זוכר ואני מעדיף במקרה כזה את עדותו של התובע שזוכר היטב את כל הפרטים כולל פגישות עם מר כרמלי ומר כהנר וגרסתו של התובע נתמכת בגרסתו של מר לביא ולכן אני מקבל את גרסת התובע. זאת ועוד, הנתבעת למרות טענתה שהמו"מ נוהל ישירות בין מנהל תדיראן מר ארז למנהל הנתבעת מר רוזן, לא הביאה מי מהם לעדות, כמו גם שלא הביאה לעדות את מר כהנר שעבד אצלה ולטענת התובע הוא מסר לו את התוכנית של הנכס, ובמקרה זה אי הבאת העדים כאמור פועל לחובת הנתבעת. ב. היות התובע הגורם היעיל להתקשרות בחינת פעולותיו של התובע כפי שעולה מגרסתו ומגרסת מר לביא מצביעה על כך שהתובע היווה את הגורם היעיל להתקשרות, שכן הוא יצר את הקשר הראשוני בין הצדדים, נטל חלק פעיל במו"מ ביניהם, דאג להמציא תוכנית של הנכס ולהעברתם לנתבעת, עזר לפעולות בעירייה כמו מציאת שטח נוסף לחנייה כשעבר זמן לא רב בין פעולותיו לבין השלמת העסקה ולא היה גורם אחר שסייע לצדדים להשלימה ו/או דרש דמי תיווך. אינני מקבל את הטענה של התובע שקיים מעשה בי"ד בעקבות פסה"ד בת.א. 39578/96 שקובע גם כלפי הנתבעת הנוכחית שהתובע היה הגורם היעיל להתקשרות שכן לא מדובר באותו צד וכן לא בחליף המצדיק קיומו של השתק פלוגתא, אך אני קובע שלגופו של עניין התובע הוכיח גם בתיק זה שהתובע היווה את הגורם היעיל להתקשרות בלא צורך בהסכם פורמאלי בכתב [ראה לעניין הגורם היעיל להתקשרות ומבחניו ע"א 2144/91 מוסקוביץ ואח' נ' מנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח (3) 116, וכן ע"א 2821/91 מרכזי שליטה בע"מ ואח' נ' משיאן, פ"ד מח(4) 167, ע"א 107/86 חסין נ' בלס, פ"ד מ"ב (1) 517, ע"א 275/76 קלוגמן נ' לוי ואח', פ"ד לא (2) 405]. התוצאה הינה שאני קובע שהתובע הוכיח את תביעתו שהוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות לגבי הנכס ושהוא זכאי לדמי התיווך כפי שסוכם בינו לבין הנתבעת בע"פ. ג. גובה דמי התיווך לו זכאי התובע לגבי גובה דמי התיווך אני מקבל בעניין זה את גרסת התובע שסוכם על דמי תיווך של חודש שכירות + מע"מ אך אני קובע שיש לעשות זאת לפי גובה דמי השכירות בשנה הראשונה ולאור ההסכם (נספח א' לתצהיר התובע) והעובדה שגובה דמי השכירות השני הנם 270,000.- דולר, הרי גובה דמי השכירות החודשי הנו 22,500.- דולר בתוספת מע"מ כדין שבמקרה זה הנו גם שכר ראוי לטעמי [ראה לעניין קביעה דומה בע"א 74/89 חסינים חב' להחזקת נכסים בע"מ נ' שפירא, פ"ד מו (1) 845]. אני סבור גם שהתובע זכאי לריבית כדין מיום חתימת הסכם בין בעל הנכס לנתבעת ביום 13.1.93 כשבניגוד לטענת הנתבעת שהוא לא פנה בדרישת תשלום לנתבעת. עולה מנספחים ג' ו ה' לתצהיר התובע שהוא פנה כבר ביום 2.11.93 בדרישת תשלום ונענה ע"י הנתבעת בשלילה ביום 29.11.93. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך בש"ח בשווי של 22.500.- דולר אמריקני לפי השער היציג הידוע ביום התשלום בתוספת ריבית כדין מיום 13.1.93 (מועד חתימת ההסכם בין הנתבעת לבעל הנכס) ועד למועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין.חוזהדמי תיווךתיווךשכירות