קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היוון קצבת נכות מעבודה לאחר החמרת מצב: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט נויגבורן; נציגי הציבור - ה"ה מזרחי ושמש; תב"ע מד/296-0) אשר דחה את עתירת המערער "להפרשי קצבת נכות מעבודה ו/או להפרשי היוון של אותה קצבה". .2ואלה העובדות כפי שקבען בית-הדין קמא ושאין עליהן חולקין: "א) התובע נפגע באפריל 1972בתאונה שהוכרה על-ידי הנתבע כתאונת עבודה, ועדה רפואית קבעה לו דרגת נכות בשיעור % 20החל מאותו התאריך; ב) התובע פנה בבקשה להחמרת מצב על-פי תקנה 36לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956(להלן תקנות הנכות). ועדה רפואית לעררים מיום 26.10.1980העלתה את דרגת נכותו ל-% 36החל מיום 1.5.1980; ג) ביום 7.10.1981ביקש התובע להוון את קצבת נכותו על-פי סעיף 70(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). ביום 7.11.1981נתקבלה בקשתו וקצבתו הוונה במלואה עד מלאת לו 65שנה; ד) באפריל 1984ביקש התובע דיון מחודש בעניינו על-פי תקנה 36לתקנות הנכות וועדה רפואית לעררים מיום 14.6.1984קבעה לו דרגת נכות בשיעור של % 78החל מיום 16.4.1984; ה) לאור החלטת הוועדה ביקש התובע ביוני 1984לקבל מענק בשווי ההפרש בין היוון דרגת נכותו הנוכחית לבין היוון דרגת נכותו הקודמת, אך נענה על-ידי הנתבע בשלילה מן הטעם, שאין הוא זכאי לקצבת נכות עד שיגיע לגיל 65; ו) ביום 3.12.1984חלה החמרה נוספת במצבו של התובע וועדה רפואית קבעה לו דרגת נכות של % 91החל מאותו תאריך". .3הוראות החוק והתקנות הצריכות לענייננו הן - א) סעיף 1(הגדרות): " 'גמלה' - כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה.. ."; ב) סעיף 60: "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח נמצא נכה עבודה כתוצאה מן הפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה"; ג) סעיף 66(א): "נכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ-% 20ואינה פחותה מ-%5, ישלם לו המוסד מענק..."; ד) סעיף 68: "נכה עבודה שדרגת נכותו מעבודה פחותה מ-%100, אך אינה פחותה מ-% ...20ישלם לו המוסד קצבת נכות מעבודה חודשית..."; ה) סעיף 70(א); "נכה עבודה שדרגת נכותו מעבודה אינה פחותה מ-%20, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד בהסכמת הנכה מעבודה לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר יקבע בתקנות"; ו) סעיף 71: "עלתה דרגת נכותו של נכה עבודה אחרי קבלת מענק עד כדי לזכותו לקצבה, ינוכה מהקצבה האמורה הסכום שבו עודף המענק האמור על סך כל הקצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקצבה עקב העליה בדרגת נכותו מעבודה, אילו סעיף 68היה חל על דרגת הנכות מעבודה שזיכתה אותו למענק"; ז) תקנה 11לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח- 1978(להלן - תקנות - ההיוון): "לעניין סעיף 70(א) לחוק יכול ההיוון להיות לגבי הקצבה כולה או חלק ממנה, ולכל אורך החיים או לתקופה מוגבלת"; ח) תקנה 12לתקנות הנ"ל: "תמה התקופה שלגביה נעשה ההיוון בהתאם לסעיף 70(א) לחוק, מתחדשת הזכות לקצבה". .4בפסק-הדין שבערעור צוין, כי טענות הצדדים נסבו בעיקר סביב הפסיקה של בית-דין זה הדנה בסוגיה דנן, בהקשר לביטוח לאומי ולגמלאות עובדי מדינה. בדב"ע מא/53- 0[1] (להלן - עניין זימן) נפסק, שמי שהיוון את "מלוא הקצבה לכל ימי חייו" הביא על-ידי כך לניתוק מוחלט בינו לבין המוסד באשר לקצבת נכות. טענת המערער היתה, כי שונה המצב לגביו, שכן היוון את קצבתו עד גיל 65בלבד. ואילו המוסד גרס, שהלכת זימן [1], כוחה יפה גם ענייננו. ואכן קבע בית-הדין קמא, שבעניין זימן הושם הדגש על-האופי המוחלט של ההיוון גם במישור הזמן ("לכל אורך החיים") והדבר הובהר בדב"ע מג/5- 0[2] (בע' 86) בו דובר ב"פקיעת" זכות מוחלטת לקצבת שאירים. אלא שאת התשובה לשאלה יש למצוא "בעקרונות הבסיסיים המוצאים את ביטויים בסעיפי החוק הרלבנטיים": על-פי סעיף 66(א) לחוק זכאי נכה, שדרגת נכותו עד % 19- למענק. נכות של % 20ומעלה מזכה בקצבה חודשית (סעיף 68). במקרים מסוימים ובתנאים מסוימים רשאי המוסד להמיר קצבה ב"מענק" (סעיף 70(א)), פעולה המוציאה את המקרה מתחום סעיף 68ומכניסה אותו לתחום סעיף 66(א). סעיף 71מאפשר - לגבי מי שקיבל מענק ודרגת נכותו עלתה כדי % 20או יותר - לשלם קצבה, תוך ניכוי המענק שכבר שולם. אולם - אומר בית-הדין קמא - הוראות סעיף 71אינו ישימות בענייננו. המערער קיבל קצבה חודשית והיוון אותה במענק חד-פעמי. משמע, שעבר מ"משטרו" של סעיף 68ל"משטרו" של סעיף 66(א) ואין דרך חזרה. החוק אינו יודע על "הפרשי מענק"' הזכות לקצבה תתחדש בהגיע המבוטח לגיל 65, כפי שנקבע בתקנה 12לתקנות ההיוון. .5המערער הלין על קביעתו של בית-דין קמא, לפיה הוכנס נכה בעל נכות של % 91לתחום הוראותיו של סעיף 66(א), שעניינו נכה עבודה בעל דרגת נכות של פחות מ-% .20ואם כך גרס בית-הדין, לפי שורת ההיגיון, או נכון יותר שורת העקביות, ניתן היה לצפות שיורה על הפעלת סעיף 71כדי להחזיר את הזכאות מתחום המענק לתחום הקצבה החודשית, אך זאת לא עשה. תחת זאת אמר, שישפוט לפי עקרונות החוק. סתם ולא פרש. והתוצאה: נכה שדרגת נכותו % 91מופלה לרעה לעומת נכה בעל נכות מירבית של %.19 טענה אחרת בפי המערער: בבית-הדין האזורי הוגש תצהיר מאת סגן מנהל מחלקת השיקום במוסד, מר שמואל פינצי, וזאת בתשובה לשאלות המערער. מתצהיר פינצי למדים, שעד מתן פסק-דין [1] זימן (מאי 1982) נהג המוסד "לאחר היוון מלא של הקצבה (לשלם) הפרשי היוון, לכשהועלתה דרגת נכותו היציבה של נכה עבודה מנכות בת-קצבה לנכות בת-קצבה גבוהה הימנה" ובלבד שהנכה "ענה על דרישות סעיף 70לחוק". מאז פסק-דין זימן [1] חדל המוסד מנוהג זה. משהיוון המערער את קצבת הנכות שלו לפני פסק-דין זימן [1], תוך ידיעת דרכו של המוסד, לפי הנוהג דאז, כאדם סביר לא יכול היה לצפות שיינתן אי פעם בעתיד פסק-דין שיהפוך את הקערה על-פיה, דוגמת מעשה חקיקה עם תחולה רטרואקטיבית. באותו פסק-דין מדובר ב"תנאים מכבידים" שבסעיף 70(א), אשר נועדו להקשות על פעולת היוון המביאה לניתוק הנכה מהמוסד. אם אכן ב"הכבדה" המדובר, הרי שהיא מתמצית עם פעולת הפקיד הבודק את מצבו של הנכה. המיצוי הנכון של כוונת המחוקק היא בשילוב הוראות הסעיפים 68ו-.71 .6בא-כוח המוסד השיב, כי ה"מענק" שבו מדובר הינו חריג בשיטת הביטוח הלאומי ומהווה למעשה חזרה לשיטה שהיתה נהוגה בפקודת הפיצויים לעובדים (1927, 1947), היינו פדיון הפיצויים השבועיים בתשלום חד-פעמי. יש להבחין בין ה"מענק" המתקבל מהיוון, מהמענק לפי 66(א) אותו כופים על מי שדרגת נכותו נעה בין % 5ל-%.19 לטענת המערער, כי פסק-דין זימן [1] שינה לגמרי את המצב שהיה קיים בעת שהיוון את קצבתו, השיב בא-כוח המוסד, כי אותו פסק-דין לא חידש ולא כלום. מעשה שביום-יום הוא, שפסק-דין משנה מצב מקובל על-ידי זאת שהוא מפרש ומאיר באור נכון את כוונת המחוקק. על-ידי היוון קצבתו נוטל הנכה על עצמו, בכל מקרה, סיכונים שאין הוא יכול לחזותם מראש. מכאן הזהירות והקפדנות הנדרשות על-פי חק (סעיף 70(א)) בטרם מתירים היוון קצבת נכות מעבודה. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .Iiפסק-דין .1בדין השיג המערער על קביעתו של בית-הדין האזורי, לפיה: "... תוצאות הגדלת דרגת הנכות של אותו נכה מעבודה שהיוון את קצבתו... יש לבחון לא על-פי הכללים הנוגעים לזכאים לקצבה חודשית, אלא על-פי הכללים הנוגעים לאלה הזכאים למענק". הטעות היתה בכך, שלא אובחן השוני המוחלט שבין "מענק" לפי סעיף 66(א) (הערת השוליים: "מענק עקב נכות מעבודה %5-%19") ל"מענק" לפי סעיף 70(א) (הערת השוליים: "מענק במקום קצבה"). .2פרט לכך, ששניהם מהווים "גמלה" במשמעות ההגדרה שבסעיף 1לחוק (סעיף 3(א) שבהליך), אין בין שני המענקים ולא כלום, הראשון הוא אותו מענק חדפעמי שהמוסד משלם מכוח סעיף 60לחוק למי שנמצא נכה עבודה בתום תקופת דמי הפגיעה (סעיף 3(ב) שבהליך), בעוד שהשני בא "במקום" קצבת נכות והוא התשלום החד-פעמי בו הומרה הקצבה. טעותו של בית-הדין קמא היתה נמנעת, אולי, לו נקט המחוקק בסעיף 70(א) לשון אחר ("תשלום חד-פעמי", "סכום חד-פעמי") במקום המלה "מענק", אשר לה צביון של מונח טכני (מענק נכות) שיש להבדילו ממונח טכני אחר (קצבת נכות). בספרו של בר-ניב [4], "חוק הביטוח הלאומי", נקט המחבר במינוח המונע מראש אפשרות של טשטוש בין מענק למענק, לגבי הראשון (סעיף 66(א) דהיום) נאמר, כי "רק במקרה של נכות קלה משתלם מענק חד-פעמי..." (שם [4], בע' 73). לגבי השני הוסבר, ש"אם כי העיקרון הוא שלנכה שדרגת נכותו % 25(כיום %20) או יותר משתלמת קצבה ולא סכום חד-פעמי, מאפשר החוק, בסייגים מסוימים, להמיר את הקצבה בסכום חד-פעמי" (שם [4] בע' 74) (ההדגשה לא במקור). העניינים הובהרו בפירוט יתר בדב"ע שם/4- 7[3]: "... 'היוון' - תשלום חד-פעמי במקום קצבה, ממהותו אינו מתיישב עם מטרתו העיקרית של החוק (חוק שירות המדינה (גימלאות)). על מקומו של היוון במסגרת ביטחון סוציאלי-פנסיוני יש ללמוד בעיקר מהכלי הרחב ביותר המשמש אותה מטרה, והוא - חוק הביטוח הלאומי. על-פי חוק הביטוח הלאומי משתלמות קצבאות זקנה וקצבאות שאירים או 'תלויים' (קצבה בעקבות מותו של מבוטח עקב 'תאונת עבודה'), ואלה כלל אינן ניתנות ל'היוון'. הקצבה היחידה הניתנת להיוון היא קצבה המשתלמת לנכה כתוצאה מתאונת עבודה, ואף אז, לא כזכות מוחלטת אשר לנכה, ובסייגים חמורים שקבע המחוקק, כדי להבטיח שההיוון לא יפגע במטרה העיקרית עתיד מקור פרנסה (סעיף 70לחוק הביטוח הלאומי). מאותו חוק עולה ברורות, שהסכום המשתלם מכוח ההיוון ('מענק' בלשון החוק) בא 'במקום הקצבה'. גם הקצבאות המשתלמות לנכה צמודות לשינויים בשכר עבודה, אך ברור שאשר מהוונים הוא הקצבה, ולא סכום קבוע, כך שעם השינויים בשכר המשמש בסיס לקצבה, קמה לתחיה זכות לקצבה בגין ההפרש"... (שם [3], בע' 340-341) (ההדגשות במקור). .3ועתה לעניין שלפנינו. טענת המערער היא, כי הפיתרון המשפטי המתחייב בעניינו הוא ביישום הוראות סעיף 68וסעיף 71במשולב. ולא היא. טיעונו של המערער נשמע כך: אחרי שהמרתי את קצבת הנכות לפי דרגת נכותי דאז (%36) וחלה החמרה במצבי, נקבעה לי דרגת נכות גבוהה יותר: % .78שיעור ההחמרה הוא %42, כלומר דרגת נכות אשר "אינה פחותה מ-%20" כלשון סעיף .68עבור % 36הקודמים קיבלתי "מענק - היוון". עתה זכאי אני ל"מענק - היוון" נוסף בגין שיעור ההחמרה, כאילו פתחתי ב"רצפה" של % 0והוועדה הרפואית קבעה לי נכת של % 42המזכה בקצבת נכות אותה מבקש אני להוון. .4טיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם מהותו של מעשה ההיוון - שאין חזרה ממנו. בעניין זימן [1] הודגש הסיכון הטמון בהיוון - ניתוק הקשר בין הנכה והמוסד, ועתירתו של המערער שם למענק נוסף מפאת גידול בדרגת נכותו, נדחתה. בית-הדין הטעים, שהניתוק דו-סטרי, שכן לו ירדה דרגת נכותו של הנכה לאחוז נמוך יותר, לא היה המוסד דורש החזר "הפרשי מענק". עוד נאמר שם, שלא בכדי דאג המחוקק להטיל "תנאים מכבידים" בטרם מתאפשרת המרת הקצבה בתשלום חד-פעמי, כדי להבטיח שהנכה לא יהפוך למקרה סוציאלי. אולם משנתמלאו דרישות החוק ובוצע ההיוון "... וכעבור זמן-מה אבדה לנכה ההכנסה הקבועה הנ"ל, אין בכך כדי לחדש את מתן הקצבה" (שם [1], בע' 258- סעיף 7). לגבי המערער דנן, אשר היוון את קצבתו עד הגיעו לגיל 65, תפעל, בבוא העת, תקנה 12לתקנות ההיוון, לפיה "תמה התקופה שלגביה נעשה ההיוון בהתאם לסעיף 70(א) לחוק, מתחדשת הזכות לקצבה". קצבת הנכות שתשולם לו אז, תהיה לפי דרגת נכות של %.91 .5טענתו השניה של המערער היתה, כי מצבו שונה לרעה בעקבות פסק-הדין בעניין זימן [1], שפועלו לגביו היה בבחינת מעשה חקיקה בעל תוקף רטרואקטיבי. אמת נכון, שבפרשנות חוק חרות יש משום מעשה חקיקה. הסוגיה זכתה לסקירה מאלפת במאמר של השופט ברק [5], "חקיקה שיפוטית", (משפטים, כרך י"ג, ע' 25), באומרו, בין השאר, כי - "חקיקה... משמעותה יצירה של נורמה משפטית כללית. יצירה זו קיימת בכל מעשה פרשנות של הוראה חרותה. המחוקק פותח ברעיון חי ומסיים בלשון מתה, הפרשן פותח בלשון המתה ומעניק לה חיות, לשם הגשמת הרעיון החקוק. מכאן, שהפירוש הוא שחזור מחשבתו הנורמטיבית של המחוקק" (שם [5], בע' 29). לענייננו חשובה המסקנה, לפיה "המצב המשפטי הכללי לפני הפרשנות השיפוטית ולאחריו אינו זהה" (שם [5], ע' 31). השגתו של המערער על כך, שנוהגו של המוסד לעניין "היוון חוזר" חלף עבר בעקבות פסק-הדין בעניין זימן [1] אינה יכולה להתקבל. סוגיית ההיוון, על מהותה והשלכותיה, לא עמדה במבחן הפרשנות השיפוטית לפני עניין זימן [1], והמוסד פעל עד אז לפי הבנתו הוא את החוק. משהועמדה השאלה לבירור משפטי והחוק פורש על-ידי המוסמך לפרשו - שונה המצב המשפטי. הא ותו לא. ובוודאי שלא היה זה מעשה של חקיקה שיפוטית עם תוקף רטרואקטיבי - כטענת המערער. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .7הערעור נדחה. אין צו להוצאות.החמרת מצבקצבת נכותנכות מעבודההיווןהיוון קצבאותנכות