הסכם שעות נוספות מצילים בחופי תל אביב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם שעות נוספות מצילים בחופי תל אביב: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציג ציבור: מר רג'ואן; תב"ע מד/1123-3) התבררה תובענה של המערערים (להלן - העובדים) בעתירה לפסק-דין הצהרתי, לפי "הסכם" מסוים, שעניינו עבודת שעות נוספות וגמול שעות נוספות, ממשיך להיות בתוקף ולא בוטל: וכן עתירה לחייב את המשיבה (להלן העיריה) בפעולות הכספיות המתחייבות מהצהרה כאמור. .2בית-הדין האזורי דחה את העתירה להצהרה כאמור וקבע, כי ה"הסכם" בוטל. מכאן ערעור העובדים לבית-דין זה. להלן העובדות הצריכות לערעור: א) בכתב התביעה לא נאמר, באיזה "הסכם" מדובר, אך ממהלך הדיון בבית-הדין האזורי ברור, כי הכוונה היא ל"הסכם בדבר תנאי העבודה של המצילים בחופי תל-אביב-יפו", שנערך בין הנהלת עירית תל-אביב לבין ארגון עובדי העיריה וועד המצילים, ונחתם ביום .30.7.1971הסכם זה אימץ, ביסודו, הסכם קיבוצי שנחתם ביום 17.5.1971בין מרכז השלטון המקומי לבין ההסתדרות (להלן - "הסכם 1971"); ב) בשלב הכנת הדיון בבית-הדין האזורי הועלתה שאלת מהות "הסכם 1971", אולם במהלך הדיון לא חזרו לשאלה זו; ג) הסעיף הרלבנטי שב"הסכם 1971" הוא סעיף ד': "ד. תשלום עבור שעות נוספות: מציל המועסק שעות נוספות בעונת הרחצה, יקבל בעונה יחד עם המשכורת תשלום בעד שעות עבודה נוספות עד 70שעות עבודה נוספות בחודש, כפי שנהוג עד כה. בתום העונה, ייעשה חישוב אישי לכל מציל על מספר השעות הנוספות המגיעות לו מעל למספר השעות שקיבל עם המשכורת. התשלום בעד יתרת שעות נוספות אלו, יחולק כמשכורת חודשית ושעות נוספות ביתר חודשי השנה"; ד) בפרק הזמן מאז נחתם "הסכם 1971" ועד לחודש נובמבר 1983נהגו על-פי ההסכם. אמנם "במשך השנים גדלה מכסת השעות ששולמה למצילים יחד עם משכורתם בעונת הרחצה והגיעה עד 150שעות נוספות לחודש; אך תמיד נשמר העיקרון, כי תשארנה למציל מכסת שעות נוספות לתשלום בחורף"; ה) בראשית חודש נובמבר 1983פנו 3מצילים, שאינם נמנים עם "העובדים"התובעים, לעיריה בבקשה לתשלום חד-פעמי מהשעות הנוספות הצבורות שעמדו לרשותם; ו) תגובת מנהל מחלקת המנגנון לבקשה זו, מיום 22.11.1983מובאת בסעיף 3.1להלן; ז) בעקבות מכתב זה פנה ועד המצילים במכתב למר כהן (ראה סעיף 3.2להלן) וביום 14.12.1983התקיימה פגישה באותו עניין בין מר כהן מנהל מחלקת המנגנון לבין מר גולד - מזכיר ארגון עובדי העיריה. בפגישה נרשם פרוטוקול (להלן -"הפרוטוקול הראשון"), שבו נאמר: "ארגון העובדים מעלה בקשת המצילים לשלם להם עבור השעות הנוספות שהצטברו לזכותם. מר כהן מוסר, כי התשלום לשעות נוספות בחורף היה בתיאום בין העיריה וארגון העובדים. אם רצונם לקבל את התשלום, עקרונית העיריה תענה לבקשה ולגבי העתיד ישולמו להם השעות הנוספות כל חודש. מכתב ברוח זו יישלח לארגון העובדים. ארגון העובדים יתן תשובה"; ה) בעקבות הפגישה האמורה באה פגישה נוספת, וחילופי מכתבים, הכל כמובא בסעיף 3שלהלן. .3מסמכים - ראיות 3.1מכתבו של מנהל מחלקת המנגנון למנהל מחלקת החופים מיום 22.11.1983: "מאחר ואין העיריה נוהגת לאשר פדיון חופשה לעובדים, אין אנו יכולים לאשר בקשתך כמפורט במזכרך הנ"ל. יחד עם זאת אנו מוכנים לאשר תוספת של 100שעות לחודש בנוסף לשעות נוספות שהמצילים מקבלים כיום". 3.2מכתבם של ועד המצילים למנהל מחלקת המנגנון מיום 2בדצמבר 1983: "בעקבות מכתבך מתאריך 22.11.1983למנהל מחלקת החופים, הננו להסב את תשומת לבך כי השעות הנוספות שנצטברו לזכות המצילים הינם רכושם של המצילים ואין לעירית תל-אביב כל זכות למנוע מהמצילים לקבלם. לכן הננו להודיעך כי המצילים בתל-אביב לא יעבדו שעות נוספות בעונת הרחצה 1984ובכך תיפתר הבעיה בעתיד. כמו כן יש בדעתנו לפנות לבית-הדין לעבודה בגין הלנת שכר עבור השעות שנצברו בעבר". 3.3מכתבו של מנהל מחלקת המנגנון ליו"ר ארגון עובדי העיריה מיום 14.12.1983: "כידוע לך תשלום שעות נוספות למצילים בחורף, מעוגן בהסכם רב שנים בין הארגון לעיריה. הסכם זה הוא לטובת המצילים כי מצמיד להם את ערך הכסף לגובה המשכורת - והובהר כי היום זו הצמדה הבטוחה ביותר. עם זאת - אם רצונכם בכך, הרי נענה לפניית המצילים ונורה על תשלום היתרות שמגיעות להם. לגבי העתיד - ישולמו להם שעות נוספות כלכל עובדי העיריה". 3.4"רישום דברים מס' 82/83מישיבה שנתקיימה ביום 21.12.1983 בין ה"ה: יששכר כהן - מנהל מחלקת המנגנון ושלמה גולד - מזכ"ל ארגון העובדים .1ימי חופשה למצילים בהמשך לדיון בנושא בישיבה קודמת מודיע מר כהן, כי העיריה נענית לתביעה והיא תשלם במשכורת דצמבר את כל יתרת החופשה פרט ל- 65יום צבירה מקסימלית ומכתב על כך יישלח לארגון העובדים. ארגון העובדים יתן תשובה". 3.5מכתבו של מנהל מחלקת המנגנון לארגון העובדים יום 26.12.1983: "לאחר שפניתם אלינו וביקשתם שינוי בהסכם הקיים לפיו שילמנו למצילים שעות נוספות בחורף הננו נעתרים לפנייתכם והורינו לשלם עם משכורת דצמבר 1983למצילים עבור כל יתרות ימי החופשה העומדים לזכותם למעט 65יום לצבירה מותרת. בעתיד ישולמו שעות נוספות למצילים כמו לכל יתר העובדים בעיריה. עלי לחזור ולהדגיש, כי צבירת שעות נוספות ותשלום בחורף היה מעוגן בהסכם בינינו, וכן לפי רצונם של המצילים, שעל-ידי כך הבטיחו הצמדת תשלום שעות נוספות לשכר וקיבלו משכורות מלאות בחורף בעת שלא עבדו". 3.6מכתבו של יו"ר ארגון העובדים אל מנהל מחלקת המנגנון מיום 28.12.1983: "פנייתנו בנדון היתה לשלם לעובד בודד ע"ח השעות הנוספות ולא לכלל המצילים. אי לכך אנו מבקשים להשאיר את צבירת השעות הנוספות כפי שהיה עד היום". .4בפסק-הדין שבערעור קבע בית-הדין האזורי, כי אכן בוטל "הסכם 1971" על-פי דרישת הצד להסכם, היינו ארגון העובדים וועד המצילים. בית-הדין קבע, כי "ועד המצילים וארגון העובדים אימץ את תביעות השלושה (שלושת המצילים), הרחיבן והחילן על כלל המצילים". מכאן ואילך, ממשיך וקובע פסק-הדין שבערעור, "לא תמצא בכל המסמכים הרלבנטיים (לאחר זה מ-14.11.1983) מסמך בו ארגון העובדים של הנתבעת או ועד המצילים מתייחס ספציפית לשלושת המצילים ולא למצילים כגוף, כך שאין מקום לטענה כי הפניות היו בעניין השלושה בלבד". אשר על כן קובע בית-הדין, כי: "באותן ישיבות נענתה הנתבעת לבקשת הארגון והודיעה שהיא מסכימה לשנות את ההסכם שהיה בתוקף עד אותה עת בדבר תשלום שכר השעות הנוספות בעונת החורף כמשכורת חודשית. הנושא שנשאר פתוח והיה טעון הסכמת ותשובת הארגון התייחס להסדר תשלום השעות הנוספות לגבי העתיד, היינו לאחר .12/83עניין העבר, היינו עד 12/83(כולל), נסגר ונגמר באותן ישיבות". בהודעת ארגון העובדים, כי הם מתנגדים לביצוע תשלום השעות הנוספות הצבורות, וכי הם מבקשים להשאיר את המצב על כנו, רואה בית-הדין הצעה לכריתת הסכם חדש, לאחר שהקודם בוטל, "אך הנתבעת לא קיבלה את ההצעה והסכם חדש לא נקשר". .5עיקר הטענות שהעלה הפרקליט שייצג את המערערים הן: א) מחומר הראיות שהיה לפני בית-הדין קמא לא ניתן היה להסיק, כי ההסכם משנת 1971בוטל לפי דרישת ארגון העובדים וועד המצילים; ב) המכתב מיום 31.12.1983של ועד המצילים אינו יכול להחשב כבקשת צד להסכם לביטול הסכם, משום שאינו מהווה בקשה כזאת ואין בו דבר המתייחס לשינוי ההסכם; ג) גם מכתב העיריה, המהווה סיכום הישיבה מיום 14.12.1983, וגם פרוטוקול הישיבה מיום 21.12.1983מעידים, כי לא היה כל סיכום בין הצדדים, וקביעת בית-הדין, כי היה סיכום לגבי העבר, וכי הסכמת הארגון הינה לנושא העתיד בלבד, אינה מתיישבת עם הכתוב בפרוטוקול; ד) גם מכתב הארגון מיום 28.12.1983מעיד, כי לא סוכם מעולם על שינוי ההסכם משנת .1971 .6עיקרי הטענות שהעלתה הפרקליטה שייצגה את המשיבים הן: א) ארגון העובדים הוא שהביא וגרם לשינוי ההסכם על-פיו שולמו השעות הצבורות; ב) ארגון העובדים פעל לשינוי אופן תשלום השעות הצבורות של המצילים והעלה את תביעת כל המצילים לשלם להם עבור השעות הנוספות שהצטברו לזכותם; ג) העיריה נענתה לתביעת הארגון, והתשובה עליה צריך היה הארגון להשיב היא לעניין תשלום השעות הנוספות בעתיד; ד) משנסתיימו ההליכים והסידורים לתשלום והובהר לצדדים, כי ביצוע התשלום ייעשה עם תשלום חודש דצמבר, חזרו בהם נציגי הארגון במכתב מיום 28.12.1983וביקשו לשנות את תביעתם באופן שצבירת השעות הנוספות תהיה כפי שהיתה קודם. היתה זו הצעה לכריתת הסכם חדש, שנדחתה על-ידי המשיבה לאחר שההסכם הקודם בוטל. .7ביזמת בית-הדין התמקד הדיון בערעור בשאלה, אם אכן בוטל "הסכם 1971", כך שאם ייקבע שאכן בוטל ה"הסכם", יהיה בכך כדי להביא לדחיית הערעור. והיה אם יפסוק בית-דין זה, כי אותו הסכם לא בוטל - תידון השאלה, כיצד יש להמשיך בהליך. במהלך הדיון התייחסו שני הצדדים אל "הסכם 1971" כאל "הסדר קיבוצי". .Iiפסק-דין .1אשר בית-הדין צריך לפסוק בו הוא, אם בדין נקבע בפסק-הדין שבערעור כי "הסכם 1971" אכן בוטל. .2משמעות רבה לשאלה, אם בוטל "הסכם 1971", תהיה לסיווגו של המסמך, היינו - אם מהווה הוא הסכם קיבוצי או לא. והטעם ברור, לא הרי כל הקשור בשינויו או בביטולו של הסכם קיבוצי ככל הקשור בביטולה של כל זכות שמקורה בהתחייבות שאינה הסכם קיבוצי. יש לציין בתמיהה, ששאלה זו כלל לא נדונה בבית-הדין האזורי, ועל כן גם לא הוחלט בה, מה גם ששני הצדדים היו מיוצגים על-ידי עורכי-דין. בשלב הכנת הדיון בבית-הדין האזורי הועלתה אמנם השאלה (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל), אך בכל מהלך הדיון עד למתן פסק-הדין שבערעור ועד בכלל, התעלמו מהשאלה. במהלך הדיון בערעור התייחסו הצדדים לכתב שבו מדובר כאל "הסדר קיבוצי", וכך נתייחס למסמך בפסק-דין זה. יצוין, שבהתעלמות מהצורך לסווג ברורות את המסמך, ייתכן שהצדדים גרמו עוול ליחסי העבודה בעירית חל-אביב. הכתב שבו מדובר פותח במלים "העיריה ובאי-כוח העובדים מקבלים את ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 17.5.1971בין מרכז השלטון המקומי לבין ההסתדרות הכללית בדבר תנאי העסקתם של המצילים בים. בנוסף לכך...". מסמך זה הוא, כאמור, הסדר קיבוצי, ולכן מכוח ההסדר הקיבוצי שבין הנהלת העיריה ובין ארגון עובדי המדינה, תנאי העבודה של המצילים בשירות העיריה אינם מוסדרים כלל בהסכם קיבוצי, ותלויים על בלימה של "הסדר קיבוצי". טוב שהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בעירית תל-אביב יתנו דעתם לאמור. .3למסקנתו, ש"הסכם 1971" בוטל, הגיע בית-הדין האזורי מאחר שראה את הדיון בישיבה הראשונה (סעיף 2, פסקה ז', שבחלק iלעיל) כמהווה משא-ומתן בדבר שינוי "הסכם 1971", וכקובע את תנאי העבודה של כלל המצילים בשירות העיריה, ולא כמוגבל לעניינם של שלושת המצילים הספציפיים, שדרשו תשלום גמול שעות עבודה (כאמור בסעיף 2, פסקה ה', שבחלק iלעיל). .4נתייחס ל"פרוטוקול הראשון" כלשונו, אך אין להתייחס אליו במנותק ממה שקדם לו וממה שבא אחריו. ברור שהישיבה שבעקבות"ה נרשם אותו פרוטוקול כונסה אך ורק בעקבות בקשתם של שלושה מצילים ספציפיים (כאמור בסעיף 2, פסקה ה', שבחלק iלעיל), בעקבות מכתב העיריה מיום 22.11.1983, ובעקבות המכתב מיום .2.12.1983את השתתפות ארגון העובדים בישיבה האמורה יש לראות כהמשך לפעולות האמורות, וכפעולה של ארגון עובדים להגנת האינטרס של שלושה עובדים ספציפיים. את כל השתלשלות העניין בהמשך יש לגזור מהאמור. .5ההמשך בא ברצף זמנים והסתיים במכתב מיום 28.12.1983(סעיף 36שבחלק iלעיל) המעמיד את העיריה על כוונה ארגון העובדים מראשית טיפולו בעניין. .6מהאמור עד כאן אין ללמוד, שהפירוש שניתן בפסק-הדין שבערעור ואימץ את גרסת העיריה, פירוש שעליו חזרה הפרקליטה אשר ייצגה את העיריה בבית-דין זה, מופרך מעיקרו. גם אין ללמוד מכך, כי הפירוש שגרס בא-כוח העובדים הוא היחיד שמתקבל על הדעת. .7בהעדפת פירוש שאינו מביא לביטול "הסכם 1971" מנחה את בית-הדין השיקול העולה מהעובדה, שהפירוש האחר מביא לביטול זכויות אינדיבידואליות שהעיריה כיבדה במשך שנים, היינו זכויות מכוח תנאי מכללא שביסוד "הסכם 1971". .8האמור בסעיף ד' שבאותו "הסכם 1971" (סעיף 2פסקה ג', שבחלק iלעיל), מהווה תנאי מכללא בחוזה העבודה בין העיריה לבין כל אחד מהמצילים. אמנם לפי הפסיקה, תנאים אלה ניתנים לביטול חד-צדדי (דב"ע מא/20- 4[1], בע' 353), אך בענייננו ברור, שלא לביטול חד-צדדי התכוונה העיריה, ולא קיומו של ביטול כזה נקבע בפסק-הדין שבערעור. .9הן מטענות העיריה והן מפסק-הדין שבערעור עולה מפורשות, שלביטול מוסכם הכוונה. .10ביטול "הסדר קיבוצי" בכתב חתום על-ידי השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים, ובו הוראה מפורשת בנושא מסוים, כגון ההוראה שבסעיף ד' ל"הסכם 1971", משנה באופן בסיסי את תנאי העבודה של כלל העובדים. ביטול כזה צריך שיהיה ברור וחד-משמעי. .11התוצאה היא, כמובן, שהערעור מתקבל כך, שהקביעה שבפסק-הדין שבערעור, כי "ההסכם משנת 1971בטל" - אינה עומדת עוד. .12המשיבה תשלם למערערים הוצאות משפט בסך של 000, 200שקל, כולל, בתוספת מע"מ. אם הסכום לא ישולם עד ליום 15לחודש, יהיה הסכום צמוד למדד יוקר המחיה. .13לאור האמור בסעיף 7שבחלק iלעיל יוזמנו הצדדים כדי לקבוע כיצד להמשיך בדיון.חוזהחוף היםשעות נוספותתל אביבמצילים