הפרת הסכם שותפים בקליניקה לרפואה אלטרנטיבית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שותפים בקליניקה לרפואה אלטרנטיבית: 1. בפני תביעה כספית ושטרית. התובעים הינם שותפים ובעלי קליניקה לרפואה אלטרנטיבית. הנתבע הוא דוקטור למדעים וממציא. הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם שכירות מיום 18.10.96 (להלן: "הסכם השכירות") ובהסכם נוסף מיום 24.12.96 (להלן: "ההסכם הנוסף "). לטענת התובעים הם מילאו את כל התחייבויותיהם על פי ההסכמים והשקיעו מזמנם ומהונם לקידום ההמצאות ושיטת עבודתו של הנתבע ואף ארגנו לנתבע ניסוי בטכניון לצורך בדיקת עבודת הכליה המלאכותית שעשה הנתבע, ניסוי שאליו לא הופיע הנתבע שהפר את התחייבותו לשיתוף הפעולה. לטענת התובעים, הנתבע הודיע ללא כל הודעה מוקדמת ביום 9.5.97 על הפסקת עבודתו בקליניקה, עזב את הפציינטים באמצע הטיפול וגרם להם לנזק כספי ישיר עקב ביטול טיפולים ופגיעה במוניטין כשעליו לשאת גם בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 10,000 דולר. התובעים מתבססים גם על שטר ביטחון על סך 30,000 ש"ח שהוגש לביצוע בהוצל"פ. לטענת הנתבע, התובעים לא עשו מאמצים לקידום המצאותיו למעט קביעת מועד לעריכת הניסוי בטכניון שלא נערך עקב אי חתימת נציגי הטכניון על כתב סודיות נאות. לטענת הנתבע הוא היה אמור לשלם לתובעים על פי ההסכם "דמי שכירות" בשיעור 60 אחוז מהסכומים שיקבל מהלקוחות ו40- אחוז אמור היה להיות חלקו בהכנסות ובפועל, לא הועברו לו הסכומים שהגיעו לו ולכן ביטל את ההסכם עם התובעים ועבר לקליניקה אחרת. לטענת הנתבע, הסכום הקבוע בשטר הבטחון הוא עונשי, ביטול ההסכם היה מוצדק, הלא לא קיבל תמורה כנגד השטר, לא ידע על מה חתם, אינו דובר עברית ואין מקום לפרעו, כשלא ניתן לתבוע בכפל הן פיצוי והן על פי השטר שכן השטר נועד להבטיח את הפיצוי. לטענת הנתבע, התובעים לא הוכיחו כל נזק שנגרם להם שכן הם קיבלו רופא אחר לעבודה שהחל לעבוד בקליניקה כ3- חודשים לפני שהנתבע עזב. לטענת הנתבע אין לתובעים עילת תביעה מכוח שטר הבטחון ואין לתובעים עילת תביעה מכוח סעיף הפיצוי המוסכם בחוזה. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. השאלה שבמחלוקת בפני הינה האם הנתבע הפר את ההסכמים, האם נגרם נזק לתובעים האם עומדת להם הזכות לממש את שטר הביטחון, ואם הם זכאים לפיצוי המוסכם. במקרה זה קיימים שני הסכמים: הסכם שיתוף פעולה ושכירות בלתי מוגנת (להלן: "הסכם השכירות") שבו הופקד שטר הביטחון לפי סעיף 13 להסכם השכירות. והשאלה הינה האם הפר הנתבע את הסכם השכירות והדבר גרם נזקים לתובעים שהיו רשאים להגיש שטר הביטחון לביצוע. הסכם השכירות נחתם ביום 18.10.96 כשנאמר שתקופת השכירות היא מינימום למשך שנה מיום חתימת ההסכם (סעיף 5) וכן נאמר בסעיף 31 להסכם השכירות שבמידה והשוכר ירצה להפסיק את חוזהו עם המשכיר, יהיה עליו להודיע לו על כך שלושה חודשים מראש בכתב. אין מחלוקת שביום 13.5.97 שלח הנתבע מכתב בו הוא מודיע על ביטול ההסכם עקב טענתו להפרות מצד התובעים. כלומר בכל מקרה היה לנתבע זכות לבטל את ההסכם בלא קשר להפרה מצד זה או אחר כשהתנאי היחיד הינו התראה של שלושה חודשים מראש, כך שבכל מקרה ההסכם היה מסתיים ב13.8.97-, שלושה חודשים לאחר משלוח המכתב ולמעשה הנזק שנגרם לתובעים לכל היותר הינו נזק של שלושה חודשים שהנתבע היה צריך להמשיך ולעבוד אצלם. במהלך הדיון התברר שהחשבון של הנתבע שהיה צריך לקבל כפול בערך ממה ששולם לו, מתבסס לגבי החישוב על עדות שמועה מה"פקידה" וכך עשה את החשבון (עמ' 11 לפרוטוקול) כשהוא לא יודע כלל מה המחיר עבור הטיפול (עמ' 7 לפרוטוקול). התברר גם שהסיבה לעזיבתו את המרפאה היתה כי הנתבע רצה לנסוע לרוסיה חזרה. וכדבריו בעמ' 10 לפרוטוקול: "ש. באותו זמן גם עזבת פתאום את הקליניקה, נכון? ת. כמעט באותו זמן בגלל שלא היתה לי אזרחות. היה לחץ מסביב התובעים לא נתנו לי מספיק כסף ואני רציתי לחזור לרוסיה" ש: נתת להם הודעה מוקדמת. ת: כן שבועיים לפני אמרתי להם שאני חייב לחזור לרוסיה בגלל שאין פה מזל" דהיינו לכאורה הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא נתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים לתובעים ועזב את הקליניקה כי היה חייב לנסוע לרוסיה חזרה. לגבי הנזקים - במידה והיתה ההפרה למעשה בדיקת הנזקים צריכה להתמקד בנזק של שלושה חודשים בלבד שכן הנתבע ממילא היה ראוי להודיע לתובעים על עזיבתו כשהתובעים לא הביאו כל ראיות לגבי לקוחות שעזבו, מה גם שמתברר שנלקח רופא אחר בשם ד"ר גרינברג שהחל לעבוד בקליניקה עוד לפני עזיבת הנתבע כבר ב2/97-. (בניגוד לגירסת התובעים) לאור האפשרות לעזיבה - 3 חודשים התראה, אין גם ממש לגבי ההשקעות בפרסום אלא לגבי חלק מצומצם ויחסי בלבד של שלושה חודשים. הנזק הממשי היחידי הינו אובדן רווחים של שלושה חודשים שהיו צפויים מעבודתו וגם בעניין זה לא הובאו ראיות ממשיות לגבי אובדן הרווחים הצפוי, אך לפי גירסת התובעים, בהנחה ששילמו לנתבע את המגיע לו, מדובר בסך של כ - 4,250 ש"ח ברוטו לחודש (שכן הם שילמו לנתבע 1,700 ש"ח ברוטו שהם 40 אחוז) מתוך זה הם צריכים לשלם לנתבע 1,700 ש"ח כך שהיתרה ברוטו מההכנסות הינה 2,550 ש"ח לחודש וזאת בלא להתחשב בכך שהחדר התפנה ויכלו להשכיר לאחר, כך שלכל היותר מדובר בנזק ברוטו של 7,650 ש"ח ל3- חודשים. והנה בהסכם הנוסף שנעשה כחודשיים לאחר הסכם השכירות הראשון ישנה התייחסות גם להסכם השכירות וישנו תיקון למעשה לגבי נושא התשלום ונאמר מפורשות שעד קבלת עוסק מורשה ע"י הנתבע תשלם לו השותפות 33 אחוז לאחר ניכוי מע"מ (סעיף 2.2 להסכם הנוסף). דהיינו, בניגוד לגירסת התובעים שההתחשבנות היתה מותנית בקבלת עוסק מורשה ע"י הנתבע, שינה זאת ההסכם הנוסף ותיקן את סעיף 4 להסכם השכירות, כך שאין ממש בגירסת התובעים שלא היתה צריכה להעשות ההתחשבנות שכן מיום 4/12/96- שנחתם ההסכם הנוסף היתה צריכה להעשות התחשבנות דו שבועית והנתבע היה צריך לקבל 33 אחוז מההכנסות והדבר לא נעשה אלא שולמה לו משכורת קבועה. התובעים לא הביאו כל ראיות על ההתחשבנות שנעשתה כשתלוש המשכורת של הנתבע הוא כמעט זהה לזו של אשתו ואני קובע שלא נעשתה ההתחשבנות שהיתה צריכה להעשות כאמור בסעיף 26 להסכם השכירות וסעיף 4 להסכם הנוסף כל שבועיים. דהיינו עולה מכך שהתובעים הפרו את הסכם השכירות ולכאורה יש בסיס לטענת הנתבע שיתכן ומגיעים לו כספים נוספים מעבר למשכורת ששולמה לו בניגוד למוסכם לגבי ההתחשבנות שהיתה צריכה להיות בין הצדדים, על פי ההסכם הנוסף. יוצא מכך שעקב אי ביצוע ההתחשבנות על ידי התובעים, היתה לנתבע למעשה עילה לביטול ההסכם גם אם עזב באופן פתאומי כשהסיבה האמיתית היתה נסיעתו לרוסיה. יש לציין שבכל מקרה שהנזק שנגרם לתובעים לפי גירסתם הוא לכל היותר 7,650 ש"ח ברוטו לפני ניכוי ההוצאות והקטנת הנזק. לעומת זאת נגרם נזק גם לנתבע מאי ביצוע ההתחשבנות ואני סבור שהנזקים הנ"ל מתקזזים ומאזנים זה את זה. בנסיבות אלו אינני סבור שיש מקום למימוש שטר הבטחון שכן תנאי למימושו הינה עמידה בתנאי ההסכם והוכחת הפרה מצד הנתבע, דבר שלא מתקיים במקרה דנן. ב. לגבי ההמצאה והטענות לגביהם לפי ההסכם הנוסף - אני קובע כי לא הוכחה בפני ההפרה של ההסכם הנוסף ע"י הנתבע. כל שנאמר בהסכם הנוסף שהצדדים ישתפו פעולה בנושא ביצוע ההמצאות ושיטות העבודה של הנתבע תוך בלעדיות של התובעים לשנה לייצוג הנובע במספר נושאים הקשורים להמצאותיו המוערכות ב100- מליון דולר (כשבינתיים לא יצא עדיין דבר מהמצאה זו). מתברר שלא נעשה הרבה מעבר לקיום ראיון זה או אחר ולקביעת ניסוי בטכניון והנתבע לא התייצב לניסוי זה. אני קובע שלנתבע היתה הצדקה לאי התייצבותו לניסוי שכן הוא דאג באמצעות ב"כ לכתב סודיות מתאים והוא לא ראה בכתב הסודיות שהוצג לו כמתאים ולכן הוא לא הופיע לפגישה, כפי שהודה מר שוהם בעצמו (בעמ' 13 לפרוטוקול). שיתוף פעולה זה דבר כללי ובלתי מוגדר ואי התייצבותו לניסוי של הנתבע עקב אי הסתפקות בכתב הסודיות, לא מהווה הפרה של ההסכם ואני קובע שלא הוכחה בפני הפרה של ההסכם הנוסף וגם לא נזק כלשהו שנגרם לתובעים עקב כך. 3. יש לציין ששני ההסכמים נעשו באופן חובבני ואף רשלני ולא מקצועי ולמרות שההסכם הנוסף עוסק לכאורה בהמצאה שערכה מאה מליון דולר הוא נערך בצורה חובבנית וניסוח כושל זה מהווה בין היתר את הפתח למחלוקת בין הצדדים. 4. התוצאה הינה שאני דוחה את התביעה. נוכח הקביעות לגבי ההפרות שהיו גם מצד הנתבע, אין צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.הפרת חוזהחוזהרפואהדיני חברותרפואה אלטרנטיביתשותפות