קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצמדה וריבית על פיצויים: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - דן יחיד: תב"ע מד/336-3) אשר דחה את תביעת המערער לחייב את המשיבה לשלם לו הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי פיטורים מיום ניתוק יחסי עובד-מעביד ועד יום תשלומם, שקדם להגשת התביעה לבית-הדין, ועל החלטת ביניים של רשם בית-הדין האזורי (מר כליף), שלא להתיר למערער לחזור בו מביטול חלק מתביעתו. .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) המערער (להלן - העובד) עבד בשירות המשיבה (להלן - המדינה) מיום 15.10.1971עד ליום 1.11.1983, בו יצא לחופשה ללא תשלום; ב) ביום 18.9.1983ביקש העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודה; ג) ביום 9.12.1983אישרה ועדת הפיצויים שליד נציבות שירות המדינה את בקשת העובד; ד) ביום 23.12.1983הודיע העובד על התפטרותו, בתוקף מיום 1.2.1984; ה) לעובד שולמו פיצויי פיטורים ביום .21.3.1984 .3בכתב תביעתו, אשר הוגש ביום 30.4.1984, תבע העובד: א) השלמת פיצויי הפיטורים, כך שיחושבו על בסיס משכורת אחרונה הכוללת את התוספות הבאות: .1תוספת היוקר ששולמה לעובדים בחודש פברואר 1984 .2תוספת בית-חולים .3כוננות עזרה נפשית; ב) הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי הפיטורים ששולמו, מחושבים מיום ההתפטרות ועד ליום התשלום. .4א) ביום 5.9.1984, בעת דיון מוקדם בבית-הדין האזורי, הודיע העובד, כאשר לא היה מיוצג, כי לאחר עיון בהסכם קיבוצי החליט לחזור בו מהתביעה בכל הקשור לתוספת בית-חולים ול"כוננות עזרה נפשית" (להלן - התוספות). בסיומה של אותה ישיבה הודיע בא-כוח המדינה, כי מבלי להכיר בחבות תיבדק אפשרות להסדר; ב) ביום 16.9.1984התקיים דיון מוקדם נוסף, אשר במהלכו הודיע בא-כוח המדינה, כי מוכנים לשלם לעובד הפרשי פיצויי פיטורים על-פי הנחה שהמשכורת הקובעת לצורך חישוב הפיצויים (משכורת ינואר 1984) תכלול מחצית תוספת היוקר שהיתה משולמת במשכורת פברואר 1984לו המשיך העובד לעבוד וכי לסכום הפרשי פיצויי הפיטורים ייווספו הפרשי הצמדה וריבית. העובד הצהיר מייד לאחר הודעת בא-כוח המדינה: "אני מסכים, אך נותרה לדיון הפלוגתה בדבר המועד הנכון לתשלום פיצויי פיטורים והאם אני זכאי להפרשי הצמדה..." רשם בית-הדין נתן בו במקום תוקף של פסק-דין לפשרה הנ"ל; ג) ביום 1.10.1984ביקש העובד לחזור בו מביטול חלק התביעה הנוגע לתוספות. העובד נימק את בקשתו בכך, שהתברר לו שבית-הדין רשאי לפסוק בעניין זה גם שלא לפי ההסכם הקיבוצי; ד) בא-כוח המדינה התנגד לבקשה זו, ועיקר נימוקיו היו, כי - מובן מאליו שהסכמת המדינה להסכם הפשרה מיום 16.9.1984היתה מותנית בוויתור העובד על התביעה בעניין התוספות, ואין העובד יכול לחזור בו, אלא בתביעה לביטול הסכם הפשרה או בערעור על פסק-הדין שניתן על-פי הסכם הפשרה; ה) הרשם קיבל את טענות המדינה ודחה את הבקשה. העתק החלטת הרשם נשלח לעובד, והוא לא ערער עליה. .5א) לאור הפשרה בעניין תוספת היוקר של חודש פברואר 1984, וביטול התביעה בקשר לתוספות האחרות, נותרה לדיון רק תביעת העובד להפרשי הצמדה על פיצויי הפיטורים, אשר שולמו לעובד 49יום לאחר התפטרותו; ב) לא היה חולק, כי העובד אינו זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, מאחר ולפי החוק כנוסחו בעת הדיון הזכות לפיצוי הלנה נוצרת רק משחלפו 60יום מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים. .6בית-הדין האזורי דחה את התביעה להפרשי הצמדה, ועיקר נימוקיו היו: א) חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, אינו חל בענייננו, מאחר והתביעה הוגשה לאחר שהחוב שולם; ב) העובדה, שהזכות לפיצויי פיטורים עקב הרעת תנאי עבודה נזכרת בתקשי"ר, אינה הופכת את הזכות לזכות חוזית, מאחר שהתקשי"ר אינו קובע את הזכות, אלא רק מאזכר הוראת חוק; ג) סעיף 22לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, מוציא מתחולת אותו חוק מקרים של איחור בתשלום פיצויי פיטורים; ד) סעיף 20לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר), נותן למעביד ארכה של 60יום לתשלום פיצויי פיטורים; ה) אין מקום לפסוק מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט מאחר ואין מתקיימים שני תנאים לתחולתו: האחד - שהפעולה נעשתה שלא כדין, והשני "עשיית העושר". אין כל הוכחה שהמדינה הרוויחה מדחיית תשלום פיצויי הפיטורים. .7העובד מערער הן על החלטת הביניים של הרשם, והן על פסק-הדין הסופי של בית-הדין האזורי. א) עיקר נימוקי הערעור על החלטת הרשם: .1הוראות ההסכם הקיבוצי, הקובעות שהתוספות אינן מובאות בחשבון לעניין פיצויי פיטורים, אינן תקפות. .2העובד סבר, שאין לו זכות כלשהי בקשר לתוספות, ולכן אין לראות בביטול תביעתו בעניין זה משום ויתור. .3ויתור על זכות בתחום משפט העבודה המגן אינו תופס. .4היה על בית-הדין להפנות את תשומת ליבו של העובד לטעותו. .5ויתורו החד-צדדי של העובד על תביעתו בקשר לתוספות לא היה חלק מהסכם הפשרה; ב) עיקר נימוקי הערעור על פסק-הדין הסופי: .1לעובד זכות חוזית, הנובעת מההסכם בדבר הפסקת עבודה תוך קבלת פיצויי פיטורים ומהתקשי"ר. .2לחלופין, אם החיוב לתשלום פיצויי פיטורים הוא סטטוטורי בלבד, זכאי העובד לפיצוי על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. .3סעיף 20לחוק הגנת השכר אינו מקנה למעביד ארכה לתשלום פיצויי הפיטורים באיחור. .4בית-הדין טעה בקבעו, כי אין לעובד זכות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. .8א) אחרי הגשת הערעור, אך טרם שמיעתו, חוקק חוק הגנת השכר (תיקון מס' 16), תשמ"ה- 1985(להלן: החוק המתקן). סעיף 13לחוק המתקן שינה את סעיף 20לחוק הגנת השכר, וקבע הוראות חדשות לעניין פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, הן באשר לשיעור הפיצוי והן באשר למועד ממנו קמה זכות לפיצוי על איחור בתשלום. סעיף 15לחוק המתקן, אשר כותרת השוליים שלו היא "תחילה והוראות מעבר", קובע: " .15(א) תחילתו של סעיף 2ב- 1לחודש שלאחר פרסומו של חוק זה; תחילתן של הוראות סעיפים 1, 3עד 6ו-7(1) ו- (2) - ב- 1לחודש השני שלאחר הפרסום. (ב) הוראות סעיפים 7(3), 8ו- 10עד 14יחולו אף על סכום שהמועד לתשלומו היה לפני יום פרסומו של חוק זה, זולת אם - (1) לגבי סעיפים 7(3), 8, 10ו- 12- ניתן לגבי הסכום פסק-דין סופי; (2) לגבי סעיפים 11ו- 14- ניתנה החלטה בדבר הסכום על-ידי מפרק כמשמעותו בסעיף 127סא(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968"; ב) העובד טען, כי מכוח סעיף 15לחוק המתקן, הוא זכאי לפחות להפרשי הצמדה וריבית על הסכום ששולם באיחור מן הטעם, שהוראות סעיף 13לחוק המתקן חלות "אף על סכום שהמועד לתשלומו היה לפני פרסומו של חוק זה." לגרסתו - העובדה שסעיף 13לחוק המתקן אינו כלול בפסקה (ב)(1) לסעיף 15לחוק המתקן מחזקת את גרסתו. .9המדינה בתשובתה טענה: א) לעניין החלטת הרשם - הסכמת המדינה לפשרה בנושא תוספת היוקר היתה תוצאה של הצהרת העובד על מחיקת שניים מפרטי התביעה; ב) לעניין פיצויי ההלנה - לא נפל כל פגם בהחלטת בית-הדין על-פי החוק, כפי שהיה בתוקף בעת נתינת פסק-הדין. את סעיף 15לחוק המתקן ביקשה באת-כוח המדינה לפרש כך שלמלים "סכום שהמועד לתשלומו" יינתן פירוש כאילו נאמר "חוב שהמועד לתשלומו", ומכאן כי מששולם החוב טרם חקיקתו של החוק המתקן - אין ההוראה שבסעיף 15תופסת. לחלופין - יש לבטל כל פיצוי מן הטעם, שהסכום לא שולם במועדו בטעות כנה, והטעות היא, כי שעה שהסכום שולם כשנה ומחצה לפני חקיקת החוק המתקן - לא צפו ולא יכלו לצפות כי החוק יתוקן. .10פסק-הדין להלן הינו על דעת רוב חברי המותב בסוגיית "הוויתור" (סעיף 1לפסק-הדין) ופה אחד ביתר הסוגיות. אחד מחברי המותב בדעה, כי שעה שלא נאמר במפורש על-ידי הצדדים, כי מדובר בפשרה גורפת הכוללת תשלום בגין כל התוספות ששולמו לעובד במשכורתו, רשאי העובד לחזור בו מוויתורו. .Iiפסק-הדין .1א) הסוגיה הראשונה העומדת להכרעה היא, האם בדין סרב הרשם לאפשר לעובד לחזור בו מוויתורו (סעיף 4לחלק I); ב) עיון ברצף האירועים בשתי ישיבות בית-הדין ( 5.9.1984ו-16.9.1984) מראה, כי השתלשלות העניינים היתה כדלקמן: א. העובד מצהיר על חזרתו מהתביעה בעניין רכיבי תוספת בית-חולים וכוננות עזרה נפשית; ב. בא-כוח המדינה מצהיר על נכונותו לבדוק אפשרות להסדר; ג. בא-כוח המדינה (בישיבה השניה) מצהיר על נכונותו לשלם מחצית הסכום הנתבע בגין רכיב תוספת היוקר ששולמה לעובדים בחודש פברואר; ד. העובד מסכים ומצהיר, כי נותרה להכרעה הפלוגתה בדבר הפיצוי על תשלום פיצויי הפיטורים במועד בו שולמו; ג) סכת זו אינה מותירה מקום לספק, כי הפשרה אליה הגיעו הצדדים היתה "עסקת חבילה" לסילוק כל תביעות העובד, למעט עניין הפיצוי על האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים; ד) בקשת העובד היתה, למעשה, לתקן את כתב התביעה כך, שתיכלל בו, מחדש, התביעה בגין התוספות עליהן ויתר. העובד אף כתב זאת במפורש בבקשתו "לכן, אני מבקש לאפשר לי לכלול סעיף זה בתביעתי". לאור השתלשלות העניינים בבית-הדין, כפי שתוארה בפסקה (ב) לעיל, בדין לא התיר הרשם את התיקון המבוקש בכתב התביעה; ה) משניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה - שני פנים לפסק-הדין: האחד זהו פסק-דין לכל דבר ועניין; והשני - זהו הסכם שהושג בין הצדדים. הדרך לביטולו של פסק-דין מעין זה אינה הדרך בה נקט העובד, ואין סירובו של הרשם לתקן את כתב התביעה חוסם בפניו את הדרך לנקוט בהליך הנכון; ו) כל טענותיו של העובד בסוגיית הוויתור והפשרה מקומן בעת דיון שיתקיים בתביעה אותה יגיש העובד, אם יגיש, לביטולו של פסק-הדין בפשרה, ומובן שהמדינה תהיה רשאית להעלות כל טענת הגנה שהיא. טענה אחת מטענות העובד דורשת התייחסות והיא, כי הרשם חייב היה להפנות את תשומת לבו של העובד לטעותו. טענה זו אין בה ממש. משבא עובד ומצהיר, כפי שעשה העובד דנן, כי בדק את ההסכם הקיבוצי והחליט לחזור בו מתביעתו בפריט זה או אחר, אין תפקידו של הרשם, המשמש בתפקיד שיפוטי, לבדוק אם צדק העובד במסקנתו, וכן אין זה מתפקידו להשיא עצות לצד המתדיין לפניו. זאת ועוד, אחת ממטרות הדיון המוקדם היא "ניסיון לפשרה" (סעיף V(ד) להנחיות הנשוא בדבר הכנת הדיון (פד"ע, כרך ד, ע' 80, 82)) ומשמגיעים הצדדים מיזמתם הם לפשרה - לא יעשה הרשם לסיכולה. .2א) הסוגיה השניה הצריכה לענייננו היא זכאות העובד להפרשי הצמדה על פיצויי הפיטורים ששולמו לו בגין התקופה שמיום הפסקת עבודתו ועד למועד תשלומם, 49ימים לאחר מכן; ב) המדינה לא העלתה בעת הדיון טענה, כי העובד לא מסר דרישה בכתב לתשלום פיצויי פיטורים כמצוות סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר, ולכן פטורים אנו מלהתייחס לשאלה, אם בנסיבות הפסקת עבודתו של העובד בשירות המדינה היה בכלל צורך בדרישה כזו; ג) תחילה למצב טרם חקיקתו של החוק המתקן. צדק בית-הדין האזורי במסקנתו ובהנמקתה (סעיף 6לחלק I), וניתן לאשר את פסק הדין ומטעמיו. נוסיף, כי לאחר שבית-הדין האזורי נתן את פסק-הדין שבערעור, פסק בית-דין זה ביום 11.8.1985בסוגיה דומה (דב"ע מה/47-3, יצחק רבינוביץ נ. אורדן תעשיות בע"מ - לא פורסם). תשומת ליבו של בא-כוח העובד הופנתה לאותו פסק-דין, אך הוא עמד על כך כי נפסוק בעניינו על-פי טענותיו. בפסק-הדין בדב"ע מה/47- 3נאמר, לענייננו: " 4משקם חיוב לשלם פיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, מועד החיוב הוא עם ניתוק יחסי עובד ומעביד, ותובענה כי תוגש למחרת היום, לא תידחה כבלתי-בשלה (premature). השאלה היא, אם מעביד שאינו משלם פיצויי פיטורים 'ביום המחרת' פוגע בעיקרון היסודי האומר, כי בהעדר מועד נקוב לקיום יוב יש לקיימו תוך 'זמן סביר'. לעיקרון זה ניתן ביטוי בסעיף 41לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שתחולתו הורחבה "בשינויים המחויבים" (סעיף 61(ב)) על חיובים 'שאינם נובעים' מחוזה'. .6תיקון מס' 12לחוק הגנת השכר (ס"ח 850, תשל"ז (11.3.1977), ע' 102) הנהיג חובה לשלם פיצוי הלנה בעד אי-תשלום הפיצויים 'תוך שישים יום מהמועד לתשלום' (סעיף 20(ב) לחוק). האין זאת שהמחוקק, בתיתו למעביד שהות של שישים יום לתשלום הפיצויים ראה פרק זמן זה כ'מועד סביר' לביצוע התשלום, כדומה למועד של 15יום לתשלום שכר עבודה? .7עם גבור האינפלציה, ראה המחוקק להגביר, בשנת 1981, את כוחו המרתיע של פיצוי ההלנה (תיקון החוק מס' 14- ס"ח 1014, תשמ"א, ע' 156): במקום פיצוי של % 5לחודש, בא פיצוי של % 15לחודש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 20(ב)). המועד של 60יום נשאר על כנו. .9מן האמור לעיל עולה, שיש להבין שהמחוקק גילה את דעתו בשאלה, מה ייחשב ב'מועד סביר' לתשלום פיצויי הפיטורים. אין מקום להעמיד לצד ה'מועד הסביר' על-פי חוק, 'מועד סביר' נוסף שישתרע מיום אחד (!) של איחור עד 59ימי איחור, כהקדמה למועד הסטטוטורי של 60יום". האמור בפסק-הדין האמור יפה לענייננו. .3הזכאי העובד לפיצוי הלנה או להפרשי הצמדה לאור חקיקתו של החוק המתקן? א) עיון בסעיף 15(ב) לחוק המתקן (סעיף 8(א) לחלק I) מראה, כי ניתן לפרש את הדיבור "שהמועד לתשלומו היה לפני יום פרסומו של חוק זה" בשני אופנים: האחד - זה שטוען לו העובד, דהיינו - אפילו שולם הסכום לפני פרסומו של החוק המתקן, ושעה ששולם היה סועד התשלום בתחום הזמן שקבע המחוקק, קמה לעובד זכות לפיצוי אם הסכום שולם בשעתו שלא בתחום הזמן הקצר יותר שנקבע בחוק המתקן, והשני - זה שטוענת לו המדינה, דהיינו - רק לגבי סכום שלא שולם טרם פרסומו של החוק המתקן יחולו הוראותיו של זה; ב) דרך פרשנותו של חוק שימשה נושא לשורה ארוכה של פסקי-דין, שעה ששיטת הפירוש השתנתה ועברה תמורות מפליגות. השיטה הנהוגה היום היא, כי לחוק יש ליתן פירוש לפי מטרתו ותכליתו. גישה זו באה לידי ביטוי חד-משמעי בע"א 165/82[1], בו סוקר השופט ברק את הדרך הנכונה לקביעת המשמעות: הנכונה של דיבור בחוק (בסוגיה זו, ראה גם מאמרו של פרופסור ברק [5], ,'כוונת המחוקק: מציאות או דמיון?", הפרקליט, כרך לו, ע' 165). דרך פרשנות זו, בכל הכבוד, נראית לנו, ואף בית-דין זה נקט בה בעבר, שעה שפירש חוק על-פי מבחן "הפירוש התכליתי", "היינו הפירוש שבא לקדם את מטרת המחוקק" (דב"ע לא/8- 3[2], בע' 256); ג) מטרתו של החוק המתקן, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 1734, תשמ"ה, ע' 212, 218), שהובאו כהסבר לסעיף 14(שהוא סעיף 15הצריך לענייננו בחוק המתקן) היא: "מאחר והוראות החוק המוצע באות בעיקרן לפתור בעיות בתחום שמירת ערך שכר, קצבה או פיצויים מולנים, מוצע כי הן יחולו גם על סכום שמועד תשלומו היה לפני תחילתו של החוק המוצע, פרט למקרים שבהם ניתן פסק-דין סופי או שניתנה החלטה בנדון מאת מפרק". הדיבור "ערך... פיצויים מולנים" בלשון הווה - פירושו, פיצויים בעת חקיקתו של החוק, ולא פיצויי יטורים שהיו מולנים בעבר, ואינם מולנים עוד. בדברי שר העבודה והרווחה בעת הגשת החוק לקריאה ראשונה, בדברי המתווכחים, בדברי יו"ר ועדת העבודה והרווחה בעת הגשת החוק לקריאה שניה ושלישית ובדברי המסתייגים (לסעיף דנן לא הוגשה כל הסתייגות) לא מצאנו כל התייחסות לנושא, ממנה נוכל ללמוד על מטרת המחוקק; ד) ואם תאמר, שאף בדברי ההסבר להצעת החוק הסתום מרובה על המפורש ולא נוכל ללמוד מהם דבר, כך שפניה למטרת החקיקה לא תועיל, יהיה עלינו ללכת בדרך אחרת. אף למקרה מעין זה נמצא הנחיה בע"א 165/82[1] הנ"ל (בע' 75): " .5לעתים נתקל השופט בבעיה פרשנית, שאינה ניתנת לפיתרון על-ידי פניה למטרת החקיקה. כך, למשל, ייתכן והשופט אינו מצליח לחשוף מטרה חקיקתית ברורה, או שמטרת החקיקה שנחשפה אינה רלבנטית לפתרון הבעיה הדורשת הכרעה. מה יעשה אז? אחד מכללי הפרשנות החשובים הבאים לעזרתו בנסיבות אלה הוא, כי יש לפרש את דבר החקיקה על רקע ערכיה המקובלים של שיטתנו המשפטית (ע"פ 696/81[3], בע' 574). עמד על כך השופט חשין באומרו: 'חוק שכוונת מחוקקו לא הובעה בו בצורה ברורה די צרכה, יש לפרשו פירוש אשר יורה על כוונה העולה בקנה אחד עם נוחות, היגיון, צדק ועקרונות חוק מקובלים' (בג"צ 282/51[4], בע' 245)". ומצידנו נוסיף - אנו נבחן את החוק גם על-פי הכללים המקובלים לפרשנותו של חוק עבודה מגן; ה) לענייננו - הפירוש אותו מבקש העובד לאמץ יביא לתוצאה על-פיה לאלפי עובדים, אם לא לרבבות, להם שולמו פיצויי פיטורים לפני תום תקופת ההתיישנות הרגילה, דהיינו בשבע השנים האחרונות, תקום עילת תביעה מכוח סעיף 15(ב) לחוק המתקן, אם אותם פיצויי פיטורים שולמו להם לפני שחלפו 60יום לניתוק יחסי עובד-מעביד, אך אחרי 15יום לניתוקם. פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם ערכיה המקובלים של שיטתנו המשפטית, ואינו מתיישב עם נוחות, צדק ועקרונות מקובלים. מאידך, הפירוש האחר, המביא לכך, שאלה שפיצויי פיטוריהם היו מולנים שעה שפורסם החוק המתקן ייהנו מהוראותיו המטיבות, ומצבם ישווה לאלה שלא יקבלו פיצויי פיטורים במועד אחרי חקיקתו של החוק המתקן, מתיישב גת מתיישב עם שיטתנו המשפטית, ואין בו דבר אשר יפגע, כהוא זה, בכללים בהם משתמש בית-דין זה בפירושו של חוק עבודה מגן. לצורך ההשוואה, וההשוואה בלבד, נאזכר את חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, אשר התיקונים בו זיכו את אלה שעניינם היה תלוי ועומד בבית-משפט בעת התיקון בריבית מוגדלת, או בהפרשי הצמדה בנוסף לריבית, אך לא פתחו את שעריהם של בתי-המשפט לאלה שסיימו התדיינותם טרם תיקונו של אותו חוק; ו) לטענה, כי מן העובדה שהמחוקק קבע, שמקום שניתן פסק-דין סופי בגין הלנת שכר - לא יחולו הוראות החוק המתקן למפרע, אך לא קבע כך לגבי הלנת פיצויי פיטורים, ניתן להסיק, כי מטרתו היתה לתוצאה המאפשרת תביעה לאור החוק המתקן, אף אם לא היתה לה עילה טרם חקיקתו - נשיב, כי מסקנה זאת אינה עולה מפירושו הנכון של סעיף 15(ב) לחוק המתקן. הפירוש הנכון, העולה עם נוחות, היגיון וצדק, הוא, כי לגבי שכר עבודה, אם ניתן בגינו פסק-דין סופי, ואפילו הסכום טר שולם, יעמוד פסק-הדין בעינו: בעניין פיצויי פיטורים - אם ניתן פסק-דין סופי, אך פיצויי הפיטורים טרם שולמו, ניתן "לפתוח" את העניין מחדש, ולחייב בפיצוי הלנה על-פי הוראותיו של החוק המתקן, הן באשר למועד ממנו ישולם פיצוי הלנה והן באשר לשיעורו; ז) אמור מעתה, כי פירושו של סעיף 15(ב) לחוק המתקן הוא, כי הוראותיו של סעיף 13לחוק המתקן יחולו על סכום פיצויי פיטורים שלא שולם לעובד, אף אם המועד לתשלומו היה לפני פרסומו של החוק המתקן. .4סופו של דבר - דין הערעור להידחות. המערער (העובד) ישלם למשיבה (המדינה) הוצאות בסך של 000, 150שקל, בצירוף מע"מ. סכום זה, אם לא ישולם תוך 30יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית, כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מהיום ועד יום התשלום בפועל.ריבית והצמדהפיצוייםריבית