זכאות להשתלמות בשכר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות להשתלמות בשכר: הנשיא (גולדברג) .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט מורל - אב-בית-הדין; ה"ה ארצי ובאום - נציגי ציבור; תב"ע מה/5-4) אשר דחה את תביעת המערערת (להלן - הסתדרות המהנדסים) להצהיר, כי חוזר נציבות שירות המדינה לעניין "השתלמות בשכר" סותר הסכם קיבוצי בין הצדדים לעניין זה, ולכן בטל, וכל מהנדס שיצא להשתלמות באישור קרן ההשתלמות מיום 1.4.1981ואילך זכאי לקבל שכר עבודה בעד תקופת ההשתלמות. הערעור נסב גם על החלטת בית-הדין האזורי מיום 17.3.1983, אשר צמצמה את המחלוקת בין הצדדים לשאלה אחת, כפי שיפורט להלן. הדיון בערעור נעשה, לבקשת הצדדים, על-פי סיכומים בכתב. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) בין הסתדרות המהנדסים והמשיבים נעשה הסכם קיבוצי ביום 26.8.1982, (מספר 7080/82) לענין קביעת זכאות ותנאים ליציאת עובדים להשתלמות תוך המשכת תשלום המשכורת (להלן - ההסכם הקיבוצי). בהסכם זה נקבע, בי עובד המדורג בדרגה 7ומעלה בדירוג המהנדסים זכאי לצאת ביזמתו להשתלמות ולקבל משכורת עבור ימי ההשתלמות, על-פי התנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי. סעיפי ההסכם הקיבוצי הנוגעים לענייננו הם: " .2השתלמות לעניין זכרון דברים זה, הינה פעולה לשיפור הרמה המקצועית, השלמת מיומנויות למי שמאומן בהן כבר, עדכון בתחומים ובנושאים שחלו בהם שינויים וחידושים, השלמת ידיעות והרחבתן, כל זאת בתחומים ובנושאים העשויים לתרום למילוי תפקידי העובד או להעלאת רמתו. .7א. יציאת עובד להשתלמות, לרבות לתקופה קצרה מ- 15יום או 30יום, טעונה אישור המעסיק. ב. המעסיק יתן את האישור המבוקש בתנאים המצטברים הבאים: (1) תחום ההשתלמות מתאים למקצועו או עיסוקו של העובד. (2) יציאת העובד להשתלמות, במועד שתוכנן על-ידו, אינה פוגעת בצורכי העבודה"; ב) ביום 12.10.1982הוציאה משיבה מס' 1(להלן - המדינה) חוזר, שכותרתו: "כללים ונוהלים לביצוע סעיפי ההסכמים הקיבוציים בדבר חופשת השתלמות בשכר" (להלן - החוזר). בחוזר נקבע, בין היתר, שהשתתפות בסיור מקצועי מאורגן בחו"ל על-ידי קרן ההשתלמות של העובד לא תוכר בדרך כלל כהשתלמות המזכה בקבלת שכר עבודה, אלא אם זו השתלמות מקצועית מובהקת בתחום עיסוקו או מקצועו של העובד, שאושרה על-ידי ועדת ההשתלמות המרכזית על-פי הכללים שנקבעו בתקשי"ר. כן החיל החוזר את הוראות סעיפים 52.11ו- 52.12לתקשי"ר, העוסקים בנוהל להגשת בקשות להשתלמות ולאישורן, על הגשת בקשות ל"השתלמות בשכר" על-פי ההסכם הקיבוצי; ג) הסתדרות המהנדסים סברה, שהוצאת החוזר מהווה הפרה של הוראות ההסכם הקיבוצי. בין הסתדרות המהנדסים והמדינה נוהל משא-ומתן לפתרון המחלוקת, שלא עלה יפה, כך שהצדדים לא הגיעו להסכמה. .3א) תחילתו של ההליך בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, אותה הגישה הסתדרות המהנדסים נגד המשיבים, שהם מעבידים שחתמו על ההסכם הקיבוצי; ב) באת-כוח המדינה תודיעה בישיבת בית-הדין ביום 28.10.1984, כי יש לראות את כתב התשובה מטעם המדינה ככתב תשובה מטעם כל המשיבים "בשינויים המחויבים"; ג) הסתדרות המהנדסים עתרה בבקשתה לפסק-דין הצהרתי הקובע, כי החוזר בטל, כיוון שהוא סותר את הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים וכי כל המהנדסים שיצאו להשתלמות מקצועית באישור קרן ההשתלמות החל ממועד תחילת תוקפו של ההסכם הקיבוצי, 1.4.1981, זכאים לשכר עבור תקופת ההשתלמות. לחלופין - עתרה לפסק-דין הצהרתי, כי המשתלמים שיצאו להשתלמות כאמור זכאים לשכר עבור תקופת ההשתלמות, בתוספת הפרשי הצמדה על השכר עבור תקופת ההשתלמות מיום ביצוע ההשתלמות ועד ליום התשלום בפועל וזאת עקב התנהגות המדינה בחוסר תום לב בעת המשא-ומתן להשגת הסדר משותף לביצוע ולמימוש זכות ההשתלמות כנובע מההסכם הקיבוצי; ד) בית-הדין האזורי, בהחלטתו מיום 17.3.1985, קבע: "לאחר בירור מעמיק עם הצדדים הגיע בית-הדין למסקנה, שהמחלוקת למעשה בין הצדדים היא על פירושו של סעיף 7(א) (ב) (1) להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 26.8.1982, לאמור, מי יקבע האם 'תחום ההשתלמות מתאים למקצועו או עיסוקו של העובד' ". בית-הדין האזורי הטיל על הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב לעניין זה בלבד; ה) בסיכומיה בבית-הדין האזורי עתרה הסתדרות המהנדסים לסעד חילופי נוסף - חיוב המדינה להקים ועדה פריטטית לאישור סיורי ההשתלמות הנערכים על-ידי קרן ההשתלמות וסיורי השתלמות אליהם מבקשים מהנדסים לצאת באופן אינדיבידואלי. .4בית-הדין האזורי קבע, כי מההסכם הקיבוצי בשלמותו עולה, שלא כל השתלמות שהוכרה על-ידי קרן ההשתלמות מזכה את העובד אוטומטית בקבלת שכר עבודה. בית-הדין קיבל את טענת המדינה ופסק, כי מסעיף 7(א) להסכם הקיבוצי עולה ברורות, שהוענקה למעביד בלבד הסמכות לאישור ההשתלמות ולקביעה, אם ההשתלמות מתאימה למקצועו או לעיסוקו של העובד. בית-הדין דחה את טענת הסתדרות המהנדסים, כי החוזר, שהפנה להוראות התקשי"ר, סותר את הוראות ההסכם הקיבוצי, וכי המדינה שינתה את הוראותיו באופן חד-צדדי. יתירה מזאת - המדינה נהגה כראוי בהודיעה, כיצד היא עומדת ליישם את זכותה על-פי סעיפים 7(א) ו-7(ב)(1) להסכם הקיבוצי. .5א) נתייחס תחילה לערעור על החלטת בית-הדין האזורי בדבר צמצום המחלוקת בין הצדדים (סעיף 3(ד) לעיל). טוענת הסתדרות המהנדסים, כי בית-הדין האזורי היה צריך להתייחס אף לטענות נוספות של הסתדרות המהנדסים, והן: (1) חוסר תום לבה של המדינה בקיום ההסכם הקיבוצי ובניהול המשאומתן להשגת הסדר לפתרון המחלוקת. (2) את סעיף 7להסכם הקיבוצי אין לפרש במנותק מסעיפי ההסכם האחרים ומההסכם בשלמותו. (3) החוזר שפורסם על-ידי נציבות שירות המדינה חורג מהוראות ההסכם הקיבוצי. באת-כוח המדינה תמכה בהחלטתו של בית-הדין האזורי; ב) לנושא הראשון - חוסר תום לבה של המדינה. יש להבחין בין קיום חוזה בחוסר תום לב, אשר נון בסעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלו - חוק החוזים) ובין חוסר תום לב בעת ניהול משא-ומתן לכריתת חוזה, אשר נדון בסעיף 12לחוק החוזים. הסתדרות המהנדסים לא הבחינה בטיעונה בין שתי חלופות אלה, ועל כן נתייחס לשתיהן. אשר לקיום ההסכם שלא בתום לב על-ידי המדינה. בית-הדין האזורי קבע, שההסכם הקיבוצי העניק באופן ברור למעביד בלבד את הסמכות לאישור ההשתלמות (סעיף 4לעיל). אם צודק בית-הדין בקביעתו, הרי שלא מוטלת על המדינה חובה לנהל משא-ומתן עם הסתדרות המהנדסים לעניין יישום ההסכם הקיבוצי, ואי-ניהול משא-ומתן כאמור אינו מהווה קיום ההסכם הקיבוצי בחוסר תום לב. "עמידה על זכות מפורשת המוסמכת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום לב" (ע"א 158/80[1], בע' 812; ע"א 64/80[2], בע' 599); ג) ניתן לראות במשא-ומתן שהתקיים בין הצדדים משא-ומתן לכריתת חוזה חדש, אשר יסדיר את דרך אישור ההשתלמות, אליה זכאים המהנדסים לצאת על-פי ההסכם הקיבוצי, ואין ספק כי המדינה חייבת, כמצוות סעיף 12(א) לחוק החוזים, לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בעת ניהולו. סעיף 12(ב) לחוק החוזים קובע את הסעד לו זכאי צד למשא-ומתן שנפגע מהפרת החובה הקבועה בסעיף 12(א) לאותו חוק, והוא - "פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא-ומתן או עקב כריתת החוזה". הסתדרות המהנדסים בבקשת צד לסכסוך קיבוצי (סעיף 3(ג) לעיל) ובסיכומיה בבית-הדין האזורי לא ביקשה כלל סעד זה. הפרת צד אחד את חובתו לנהל משא-ומתן בתום לב ובדרך מקובלת, אינה מעניקה לצד השני זכות לכפות עליו בערכאה שיפוטית הסכם כרצונו, אלא, כאמור, זכות לפיצויים בלבד. אשר על כן, משלא ביקשה הסתדרות המהנדסים את הסעד היחיד אותו מוסמך בית-הדין לפסוק בגין הפרה כאמור, אם תוכח, לא היה על בית-הדין האזורי לשמוע ראיות ולהכריע בשאלה; ד) אם תאמר, כי בעצם הכניסה למשא-ומתן לקביעת אישורים להשתלמות ויתרה המדינה על הבלעדיות אשר בהסכם הקיבוצי, נשיב בשניים: האחד - כניסה למשא-ומתן לשינוי תנאי בהסכם, אין בה, כשלעצמה, ויתור על אותו תנאי, שאם תאמר כך - לעולם יסרב צד להיכנס למשא-ומתן עם הצד השני להסכם קיבוצי, מחשש שעצם המשא-ומתן (להבדיל מתוצאתו) ייחשב כ"הסכם חדש" או כ"וויתור", והשני - זכויות וחובות הצדדים להסכם קיבוצי נקבעות בהסכם הקיבוצי, אשר יכול להעשות בכתב בלבד (סעיף 7לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957), ועד שלא ייחתם הסכם קיבוצי חדש (ויוגש לרישום) בסוגיה כל שהיא, שריר ומחייב ההסכם הקיים; ה) עיון בפסק-דינו של בית-הדין האזורי מראה, כי התייחס הלכה למעשה במפורש לנושאים האחרים, אשר לטענת הסתדרות המהנדסים לא נתבררו. לעניין פרשנות סעיף 7להסכם הקיבוצי אומר בית-הדין האזורי: "בתחילת סיכומיה טוענת המבקשת, כי אי-אפשר לפרש את הסעיפים 7(א) ו- (7) (ב) (1) מבלי להיזקק לסעיפים אחרי של ההסכם הקיבוצי. נראה לנו שבטענתה זו מתפרצת המבקשת לדלת פתוחה, שכן גם במקום שקיימת מחלוקת באשר לפירושו של סעיף אחד - פשיטא שאפשר וצריך לראותו כחלק מההסכם כולו, ואין צורך להרחיב". ובהמשך, בסעיף 10לפסק-דינו, מתייחס בית-הדין האזורי ליתר סעיפי ההסכם. אשר לחוזר, המפנה להוראות התקשי"ר, אומר בית-הדין האזורי (בסעיף 13 לפסק-דינו): "אולם בהוציאה את החוזר, או בהפנותה להוראות התקשי"ר - לא שינתה המדינה דבר מהוראות ההסכם הקיבוצי...". מכאן, כי בית-הדין, בפסק-דינו, בדק ובחן את ההסכם בשלמותו, ולא רק את סעיף 7שבו, וכן את השאלה, אם החוזר נוגד את ההסכם הקיבוצי; ו) ערעורה של הסתדרות המהנדסים על החלטת בית-הדין האזורי מיום 17.3.1983, הקובעת מהי "המחלוקת למעשה" בין הצדדים (סעיף 3(ד) לעיל), נדחה. .6א) עיקר טענות הסתדרות המהנדסים הן, כי סעיף 7להסכם הקיבוצי, וההסכם הקיבוצי בשלמותו, אינו מעניק למעביד סמכות בלעדית לקבוע, אם נתמלאו במהנדס התנאים הנקובים בו לזכאות ל"השתלמות בשכר", וחובה על המעביד להכיר בהשתלמות המאורגנת על-ידי גוף אובייקטיבי, כגון קרן ההשתלמות, וכן כי את הדבור "מקצועו" אשר בסעיף 7להסכם הקיבוצי יש לפרש כמתייחס למקצוע "מהנדס" כמובן הרחב של המלה. לעניין סמכותו הבלעדית של המעסיק לאשר את ההשתלמות, מייחסת הסתדרות המהנדסים חשיבות לעובדה, שהעובד יוצא להשתלמות ביזמתו ולא ביזמת המעביד; ב) כנגד זאת טענה המדינה, בשם כל המשיבים, כי סעיף 7להסכם הקיבוצי מעניק למעביד סמכות בלעדית לקבוע, אם ההשתלמות מתאימה למקצועו או עיסוקו של העובד, ואת הדיבור "מקצועו" אין לפרש כ"מהנדס" במובן הרחב, שלא על-פי תחום ההתמחות. זכותו של המעביד נובעת ממטרת ההשתלמות, כפי שהוגדרה בסעיף 2להסכם הקיבוצי, להביא תועלת למעביד, וכן מהעובדה, שהמעביד משלם עבור ימי ההשתלמות שכר עבודה מלא, ולא היתה כוונה בהסכם הקיבוצי להעניק לעובדים זכאות לימי חופשה בשכר נוספים. אשר לסיורים המאורגנים על-ידי קרן ההשתלמות. ראשית, לגרסת המשיבים, הקריטריונים לאישור השתלמות לעניין קרן השתלמות חמורים פחות מהקריטריונים לאישור ההשתלמות שנקבעו בהסכם הקיבוצי, והסיורים אותם מארגנת קרן ההשתלמות לא עמדו בהם. שנית - מכוח ההסכם הקיבוצי אין לתת אישור מראש לסיור השתלמות מאורגן, כלומר שסיור זה יוכר כהשתלמות לגבי כל מהנדס שישתתף בו, כיוון שיש לבחון לגבי כל מהנדס באופן אישי, אם תחום ההשתלמות מתאים למקצועו או לעיסוקו; ג) תמימי דעים אנו עם בית-הדין האזורי, כי מלשון סעיף 7להסכם הקיבוצי עולה ברורות, שהקביעה, אם תחום ההשתלמות מתאים למקצועו או לעיסוקו של העובד, נתונה בידי המעסיק. פרשנות אחרת תרוקן את סעיף 7(א) ו-7(ב) (1) מתוכנם. שכן, אם נקבל את הגרסה, שלפיה המעסיק חייב לתת את אישורו לכל סיור השתלמות המאורגן על-ידי קרן ההשתלמות, לא תהיה משמעות לאישור הנדרש על-ידו, ואין ללמוד מההסכם הקיבוצי, שהמדינה (ויתר המשיבים) הסימו להיות "חותמת גומי" לאישור שניתן על-ידי גוף אחר כלשהו; ד) סעיף 7(ב) להסכם הקיבוצי קובע, כי על המעסיק ליתן את האישור להשתלמות בשני תנאים מצטברים. מכאן, כי הערר פגיעה בצורכי העבודה, בעת היציאה להשתלמות, הינו רק תנאי אחד, והתנאי השני הוא התאמת תחום ההשתלמות למקצועו או לעיסוקו של המהנדס; ה) אמנם, היציאה להשתלמות היא ביזמת העובד, אך היא מסויגת וכפופה לתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, וביניהם - אישור המעביד לכך, שתחום ההשתלמות מתאים למקצועו או לעיסוקו של העובד. זאת אנו למדים מסעיף 5(א) להסכם הקיבוצי, אשר זו לשונו: "בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לעיל ובכפוף לאמור בסעיפים 3(ב) לעיל ו- 7להלן - יוכל עובד לצאת להשתלמות" (ההדגשה לא במקור); ו) אין לקבל את הטענה, כי די באישור קרן ההשתלמות לסיור השתלמות. סעיף 7(ב)(1) להסכם הקיבוצי קובע, כי תנאי לאישור הוא ש"תחום ההשתלמות מתאים למקצועו או עיסוקו של העובד" - דהיינו כל עובד בפני עצמו, בהתאם למקצועו או עיסוקו. אין לקבל את טענת הסתדרות המהנדסים, כי השתלמות המיועדת למהנדסים, בכל תחום שהוא, הינה "בתחום מקצועו של העובד". במקצוע ההנדסה, כבמקצועות רבים אחרים, החלוקה למקצועות משנה מקובלת וזאת על-פי תחום ההתמחות, ואף כי מהנדס מכונות, מהנדס בנין ומהנדס מזון, הינם "מהנדסים" במובן הרחב של המלה, אין לראותם כבעלי מקצוע זהה. אין לקבוע מסמרות בנושא, כר שלעולם לא יוכל מהנדס חשמל להשתתף בהשתלמות המיועדת למהנדס אלקטרוניקה, שכן לעיתים קיימת חפיפה בין התחומים השונים, וחזקה על ועדת ההשתלמות המרכזית שתשקול בכל מקרה לגופו, אם ההשתלמות מתאימה למקצועו או עיסוקו של המהנדס שעניינו נדון לפניה; ז) למותר לציין, שעל המעביד להשתמש בכוח הנתון לו בסעיף 7(ב) (1) להסכם הקיבוצי, כבכל כוח אחר, בתום לב ובהגינות כמתחייב ממהות יחסי עובד-מעביד. (ראה דב"ע מד/7- 3[3], בע' 416; דב"ע מה/77- 3[4]). .7א) טענתה החלופית של הסתדרות המהנדסים היא, כי ההסכם הקיבוצי נועד להסדיר את שאלת ההשתלמות בשכר באופן ממצה, אך חסר בו "פרט", ועל כן יש לנהוג בהתאם להוראת סעיף 26לחוק החוזים, אשר זה לשונו: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על-פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג בזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". שתי תשובות לטענה. הראשונה - עיון בהסכם כשלמות מראה, כי הצדדים הסדירו כל פרט בנושא ההשתלמות: תקופת העבודה המזכה (סעיף 3), זכות צבירה (סעיף 4), זכות לפצל את תקופת ההשתלמות (סעיף 5), ודבר זה תואם את הצהרתם במבוא להסכם, על-פיו "הצדדים חפצים לקבוע הסדר ברור ומקיף בנדון". התשובה השניה: אף אם חסר פרט בחוזה - דבר אשר כאמור אינו נראה לנו - אין פירוש הדבר כי יש ליישם בסוגיה את הוראות סעיפי יישוב חילוקי דעות המצויים בהסכמים קיבוציים אחרים. לאור לשונו של סעיף 26, אם חסר בהסכם הקיבוצי פרט כל שהוא - יש לנהוג לפי המקובל בהסדרי השתלמות אחרי שהם חוזים מאותו סוג, הסדרים שבאו לידי ביטוי, בתקשי"ר, ולא שמענו שההסדרים האמורים אינם "נוהג הקיים בין הצדדים"; ג) מכאן, כי לא חסר כל פרט בהסכם הקיבוצי הדורש השלמה. בהסכם הקיבוצי התייחסות מפורשת לנוהל ליישום הזכות להשתלמות בשכר, כפי שפורט לעיל, בו השאירו הצדדים למעביד את הסמכות לקבוע, אם התמלאו בעובד תנאי הזכאות בכל הנוגע לתחום העיסוק או המקצוע של העובד, וכן, אם מפריעה היציאה להשתלמות למהלך העבודה. .8א) לטענתה האחרונה של הסתדרות המהנדסים - היות החוזר, המפנה להוראות התקשי"ר, סותר את ההסכם הקיבוצי, אשר הוראותיו עדיפות על הוראות התקשי"ר, וזאת בשלושה: (1) הדרישה שההשתלמות תאורגן על-ידי מוסד וניתן לקבל אישור או תעודה בסיומה. (2) סעיף 8לחוזר, הקובע שימי לימוד בפעולות הדרכה הנערכות על-ידי גורמי חוץ ינוכו ממכסת ימי הזכאות להשתלמות בשכר, גם אם העובד יבקש לזקוף חלק מהימים על חשבון חופשתו. (3) הדרישה, שהשתלמות בחו"ל המאורגנת על-ידי קרן ההשתלמות תאושר על-ידי ועדת ההשתלמות המרכזית; ב) אין חולק, וכך גם פסק בית-הדין האזורי, שהוראות ההסכם הקיבוצי עדיפות על התקשי"ר והחוזר. נותר לנו לבחון, אם שלוש ההוראות הספציפיות בחוזר, אליהן מפנה הסתדרות המהנדסים - אכן נוגדות את ההסכם הקיבוצי. (1) הדרישה, שההשתלמות תאורגן על-ידי מוסד וניתן לקבל אישור או תעודה בסיומה, מנוסחת בצורה רחבה וגורפת. לא מוגדר "מוסד" מהו, וניתן לצפות, כי החובה לפעול בתום לב באישור השתלמות, עליה הצבענו, תנחה את המאשרים אף בסוגיה זו. אשר לתעודה או לאישור, וביחוד ל"אישור" - אין אנו רואים כל פגם בכך שהמעביד ידרוש אישור, כי אכן שהה העובד בהשתלמות וימי ההשתלמות בשכר אכן ישמשו ליעדם, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי, ולא יהפכו לימי חופשה נוספים. (2) ימי לימוד בפעולות הדרכה ינוכו לצורך חישוב הזכאות - הוראה זו תואמת את ההסכם הקיבוצי ואת קביעתנו, כי קיים בו הסדר ממצה להשתלמות בשכר. משאישר המעביד השתלמות בשכר, דהיינו שהאישור ניתן מכוח ההסכם הקיבוצי, אין העובד זכאי לצאת להשתלמות בשכר, מעבר לנקבע באותו הסכם, כגון על חשבון חופשה שנתית. (3) אישור השתלמות בחו"ל על-ידי ועדת השתלמויות מרכזית. משניתנה למעביד הסמכות הבלעדית לאשר את ההשתלמות, זכותו לקבוע כיצד יפעיל זכות זו (בכפוף למגבלות הנובעות מחובת תום הלב, ראה סעיף 6(ז) לעיל), ועל כן זכאית היתה המדינה לקבוע, שתנאי לאישור השתלמות בחו"ל הוא אישור ועדת ההשתלמות המרכזית, ולהחיל את הפרוצדורה הקבועה בתקשי"ר להגשת בקשות לוועדה זו, ואין בהוראות החוזר סתירה כלשהי להוראות ההסכם הקיבוצי. .9הערעור נדחה. אין צו להוצאות.השתלמות