קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חבלה אקסונלית מפושטת בתאונה: 1. התובע נחבל קשות בתאונת דרכים שקרתה ביום 23/4/95 בעת שנהג במכוניתו, שהיתה מבוטחת אצל שתי הנתבעות (להלן: התאונה הנ"ל). אין חולק על כך, שהתאונה הנ"ל היא "תאונת דרכים" כמשמעותו של מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, (להלן: החוק הנ"ל). שתי הנתבעות מודות בחבותן לפצות את התובע במסגרת הוראותיו של החוק הנ"ל. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת, איפוא, בשיעורו של הנזק. 2. העובדות הנוספות, הצריכות לעניין ואינן שנויות עוד במחלוקת, הן כדלקמן: א. התובע הינו תושב הכפר מג'דל שמס, יליד שנת 1971, נשוי ואב לילד. ב. לאחר קרות התאונה הנ"ל הועבר התובע ממקום אירועה לבית החולים "זיו" בצפת ועוד באותו היום הוא הוסע לבית החולים "רמב"ם" בחיפה. התובע נשאר בבית החולים "רמב"ם" עד ליום 02/05/95, שבו הועבר לבית החולים "אלישע" וממנו שוחרר ב- .06/02/95 מכאן, שאישפוזו של התובע נמשך 41 ימים. ג. מסיכום המחלה של בית החולים "רמב"ם" - ת/4א' עולה, בין היתר, כי התובע הובא לבית החולים "זיו" בצפת כשהוא מחוסר הכרה ובמצב זה התקבל בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. בבדיקת . C.tשל המוח שנערכה לתובע אובחנו דימומים במוח, בחדריו ובגזע המוח. התובע טופל ב- ,dantoinתרופה הנוגדת פירכוסים. ד. בדו"ח אישפוזו של התובע בבית החולים "אלישע" - ת/ 5צויין, כי הוא התקבל להמשך טיפול בהיותו עדיין מחוסר הכרה עקב חבלה אקסונלית מפושטת, עם דימומים מפזרים במוח. בדו"ח זה - ת/ 5נרשמו גם לגבי התובע דברים אלה: "בקבלתו - חוסר הכרה, מניע את גפיו אך בתנועות לא מאוזנות. ניזון בכלכלת זונדה. תוך טיפול פיזיוטרפי החל להסתמן שיפור במצבו עד כדי חזרה להכרה והחל מדבר. לאכול בכוחות עצמו. החל לשרת את עצמו. ניכרת הפרעה קוגנטיבית, אך אין מניעה כי ישוחרר לביתו לנסיון". ואומנם ביום 02/06/95התובע שוחרר לביתו עם הוראות לחזור לביקורת בחלוף 4 שבועות. נכות רפואית 3. פרופ' שרף, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי בדק את התובע והעמיד את דרגת נכותו הרפואית הצמיתה כתוצאה מהתאונה הנ"ל על % .20בסיום חוות דעתו הציע מומחה רפואי זה, כי התובע ייבדק גם על ידי פסיכיאטר הדובר ערבית על מנת שיחווה את דעתו האם נגרמה לו נכות נוספת בתחום הפסיכיאטרי. בעקבות הצעתו של פרופ' שרף מונה ד"ר ג'ראיסי כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. בסיכום חוות דעתו של ד"ר ג'ראיסי נכתב כלהלן: "מר עבדאלולי שמאן סובל מתיסמונת נפשית פוסט-טראומטית. מר שמאן היה בריא, תאונת הדרכים באפריל 1995היא שגרמה להתפתחות התיסמונת החולנית הנפשית. שעור הנכות של שמאן עבדאלולי הנו % 20לצמיתות". תלונות, שהתובע השמיע באזני שני המומחים הרפואיים צויינו בחוות הדעת שלהם ואלה עיקרן: כאבי ראש תכופים, חוסר סבלנות, התפרצויות של כעס המלוות באלימות. לעתים נתקף ברעד ביד או ברגל בצד ימין. לעיתים מתקשה למצוא מלה במהלך שיחה. סובל מהפרעות בחיי המין וקורה לו, שהוא מרטיב בלילה. מצב רוחו ירוד ולעיתים פוקדות אותו מחשבות אובדניות. ד"ר ג'ראיסי ציין בחוות דעתו, כי בעת עריכת הבדיקה התובע "משתף פעולה חלקית, מתמצא בשנה וביום, אך בתאריך ובחודש לא,... מתמצא במקום... ממעט בדיבור,... לא מגלה הפרעות בהלך וצורת חשיבה, אין מחשבות שוא ואין הפרעה בפרספציה, ערך עצמי נמוך ומגלה יאוש וחוסר אונים,... זכרון וריכוז סבירים, אין סימני חרדה ומגלה תובנה למצבו". כאמור כבר, מומחה רפואי זה קבע, כי התובע סובל מתיסמנות חולנית נפשית בעקבות חבלה - disorder stress traumatic postהמלווה בדכאון תגובתי, depression reactiveאך הוא מצא לנכון להוסיף, כי: "בצד החולי הזה קיימת הגזמה לשכנע שהוא חולה יותר קשה". בעקבות שאלות הבהרה שהפנו באי כוחם של הצדדים לפרופ' שרף הוא השיב, כי לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר ג'ראיסי דעתו היא, שקיימת חפיפה מסויימת בין דרגת הנכות הנוירולוגית לדרגת הנכות הפסיכיאטרית ועל כן העמיד את דרגת הנכות הנוירופסיכיאטרית הכוללת והצמיתה על %.30 באי כוחם של הצדדים הסכימו כי דרגת נכותו הרפואית הצמיתה תועמד על %30 (ראה עמ' 10של הפרוט' מישיבה שהתקיימה ב- 04/11/98). לאור הסכמה מפורשת זו תמוהה טענת בא כוחן של הנתבעות, לפיה שיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הוא % 28 בלבד. נכות תפקודית 4. לאחר קביעת דרגת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע השאלה הנשאלת היא, מה מידת השפעתה על תיפקודו. בעוד שלטענת בא-כוחן של הנתבעות, לנכותו הרפואית של התובע אין כמעט השפעה על עבודתו כחקלאי, הרי בא-כוחו של התובע טוען, כי דרגת נכותו התיפקודית עולה על דרגת נכותו הרפואית ומגיעה ל- %.50 אין חולק על כך, כי התובע עסק במשך כ- 7שנים שקדמו לקרות התאונה הנ"ל בעיבוד מטע עצי תפוח, אשר הבעלות עליו נרשמה על שמו לאחר מותו של אביו, (ראה עמ' 3- 4של הפרוט' מיום 04/11/98). לדברי התובע, שאושרו על ידי שני אחיו, קאדם וחאדם, אשר העידו במהלך משפט זה, הוא היה ספורטאי מצטיין, נטל חלק במשחקי כדורגל של חובבים והיה גולש סקי ובחורף שקדם לקרות התאונה הנ"ל הועסק בשכר בהדרכת גולשים באתר הגלישה הסמוך לכפרו במשך 8 ימים. לאחר התאונה הנ"ל, כעולה מדברי התובע ומדברי אחיו, נבצר ממנו מלהמשיך בעיבוד מטע התפוחים הנ"ל, ומשימה זו הוטלה על שכם אחיו הצעיר ממנו והבעלות על המטע נרשמה הפעם על שמה של האם. התובע העיד (בעמ' 4של הפרוט' מיום 04/11/98), כי הוא לעתים מבקר במטע התפוחים הנ"ל אך אין הוא עושה בו דבר. אולם, משהופנתה תשומת לבו של התובע לדברי אחיו קאדם בתצהירו - ת/9, לפיהם הוא עוזר לאחיו הצעיר בעבודות קלות במטע, הוא אישר זאת בציינו שבעיקר עוזר הוא בהשקייה. בעת שאחיו של התובע, קאדם, נחקר חקירה שכנגד, הוא חזר בו מדבריו הרשומים בתצהירו - ת/9, המתייחסים לעבודתו החלקית של התובע לאחר קרות התאונה הנ"ל והעיד (בעמ' 8של הפרוט' מיום 04/11/98), כי מאז התאונה הנ"ל התובע לא עובד ולא עושה דבר. בדברים אלה של קאדם בולט רצונו של עד זה לעזור לאחיו התובע. 5. באשר למצבו של התובע לאחר התאונה הנ"ל העיד גם ד"ר שלו, רופא קופת חולים שהתובע היה חבר בה. עד זה לא הצטייד בכרטיסו הרפואי של התובע במרפאה והעיד בהסתמך על זכרונו. לדברי ד"ר שלו, התובע לאחר שחרורו מבית החולים הרבה לבקר במרפאה והיה מופיע מבלי שדאג לקבוע תור. התרשמותו של עד זה מהתובע היתה, כי הוא שרוי בדכאון ואינו מסוגל לתפקד ועל כן רשם לו את האישורים של אי כושר לעבוד - ת ./7עד זה יעץ לתובע לנסות לחזור לעבודתו במטע התפוחים והתובע חזר אליו ודווח שניסה ונוכח לדעת שאינו מסוגל לכך "בשום אופן". עלי לציין שד"ר שלו ראה את התובע פעם אחרונה כשנה לפני מסירת עדותו, שבה בלטה נימה מגמתית, המצביעה על רצונו לעזור לתובע. 6. פרט לדיווח לשלטונות מע"מ - נ/ 1ושתי קבלות על תשלומים תכופים הנתבעות לא הביאו ראיות מטעמן. בהסתמך על חומר הראיות שהונח לפני, על אף נטיתו של התובע להגזים במידת מה בתיאור מצוקתו הנובעת משאיפתו ומשאיפת אחיו לפסיקת פיצוי משמעותי, ניתן לומר, כי תיפקודו נפגם באופן ממשי בעקבות התאונה הנ"ל. ברם, נראה לי, כי דרגת נכותו התיפקודית של התובע אינה עולה על דרגת נכותו הרפואית הצמיתה, וניתן להעמיד גם אותה על % 30 לצמיתות. הפסד השתכרות 7. לאחר שנקבע שיעור נכותו התיפקודית של התובע יש לעמוד על מידת השפעתה של השתכרותו בעבר, מאז קרות התאונה הנ"ל ועד למתן פסק הדין, ובעתיד. לדברי התובע, על אף שמטע עצי התפוח הנ"ל היה רשום על שמו, המשפחה כולה היתה בעליו של מטע זה וההכנסה ממנו התחלקה בין ארבעת האחים שעמם הוא נמנה. לעומת זאת, מדברי אחיו של התובע, קאדם וחאמד, עולה, כי בשנים שבהן ההכנסה מהמטע הנ"ל לא הספיקה לפרנסת התובע, אשתו ובנו, הם היו משלימים את החסר לסיפוק צרכי ביתו. קאדם אף העיד, שהיו נוהגים להטיל את עיבוד המטע הנ"ל על צעיר האחים, שנשא במשימה זאת עד שגיבש את דרכו בחיים ובחר בתעסוקה הרצויה לו והוא עצמו עבר את המסלול הזה. במצב דברים זה לא הוברר די הצורך מה היתה הכנסתו החודשית של התובע. משומות המס - ת/ 8 עולה, כי ההכנסה מהמטע הנ"ל בשנת המס 1992הגיעה לסך של -.358, 34 ש"ח, בשנת המס 1993הסתכמה ב- -.511, 37 ש"ח, בשנת המס 1994עמדה על -.664, 10 ש"ח ובחודשים ינואר - אפריל של שנת 1995 לא היתה כל הכנסה. יצויין, כי העדר הכנסה מהמטע הנ"ל בחודשים ינואר - אפריל 95' מובן, שכן קטיף התפוחים התבצע רק בסיומה של עונת הקיץ, כפי שעולה מעדותו של התובע. 8. בא-כוחו המלומד של התובע אינו מתעלם מהכנסת מרשו בשנים שקדמו לאירועה של התאונה הנ"ל, ברם, בהתחשב בגילו הצעיר בעת התרחשותה מבקש הוא לבסס את החישוב של הפסד השתכרותו על השכר הממוצע במשק. יצויין, כי מדובר בתובע שעד לקרות התאונה הנ"ל עיבד את מטע עצי התפוח הנ"ל במשך 7שנים ובעבודתו זו מצא את פרנסתו. בנסיבות אלה אין מקום לחישוב הפסד השתכרותו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק בהעדר ראיה, שזה היה אמנם שכרו. 9. לטענת בא-כוחן של הנתבעות, יש לחשב את הפסד השתכרותו של התובע על בסיס שומת הכנסתו מהמטע הנ"ל בשנת המס 1994- ת/8ג', אשר קדמה לשנה שבה קרתה התאונה הנ"ל. הכנסה שנתית זו לאחר שיערוכה למועד מתן פסק הדין מגיעה לסך של -.148, 15 ש"ח, היינו הכנסה של -.262, 1 ש"ח לחודש. הפרקליט המלומד יוצא, איפוא, מתוך הנחה שאת חישוב הפסד השתכרותו של התובע יש לבסס על שומות מס ומתוך השומות - ת/ 8הוא בחר כבסיס לחישוב את שומת המס ת/8ג' המתייחסת לשנת המס .1994כעולה משומות המס - ת/8, המתייחסות לפרק זמן של 3שנים ו- 4חודשים, ההכנסה מהמטע הנ"ל בשנת המס 1994היתה נמוכה במידה חריגה, פחות משליש של ההכנסה בשנים שקדמו לה. אם אקבל את הנחתו הנ"ל של בא-כוח הנתבעות, לפיה חישוב הפסד השתכרותו של התובע צריך להישען על שומות ההכנסה, הרי בנסיבותיו של מקרה קונקרטי זה שלפני יש להשתיתו על ההכנסה הממוצעת בשלוש השנים שקדמו לשנה, אשר בה קרתה התאונה הנ"ל, שכן עד לאירועה טרם הגיע המועד לקטיף התפוחים שתמורתם מהווה את ההכנסה. ההכנסה הממוצעת מהמטע הנ"ל בשלוש השנים 1992- 1994מגיעה לאחר שיערוכה למועד מתן פסק הדין לסך של -.241, 42ש"ח ולפיכך ההכנסה החודשית הסתכמהב- -.520, 3 ש"ח. ברמת הכנסה זו ניתן להעמיד את הכנסתו של התובע לאחר ניכוי מס הכנסה על -.400, 3 ש"ח לחודש. כאמור כבר, הראיות שהונחו לפני במהלך הדיון במשפט זה הותירו את הכנסתו של התובע בערפל. אולם, אין חולק על כך, שהתובע, אשר כאמור הינו נשוי ואב לילד, עיבד את המטע הנ"ל וביגיעת כפיו פירנס את משפחתו. סביר להניח, שבכפר מג'דל שמס יש בהכנסה של -.400, 3 ש"ח כדי לכסות את צורכי ביתו של התובע. ניתן, איפוא, לראות בסכום של -.400, 3ש"ח ביטוי לכושר השתכרותו של התובע בחודש ולהשתית עליו ועל דרגת נכותו התיפקודית את חישוב הפסד השתכרותו. 10. מאז קרות התאונה הנ"ל ועד למתן פסק הדין חלפו 46חודשים וכמחצית חודש. בעקבות החבלה הקשה שהתובע נחבל הוא אושפז למשך 41ימים וגם לאחר שחרורו מבית החולים נבצר ממנו פרק זמן מסויים לחזור לעבודתו. הנני סבור, שבנסיבותיו של מקרה זה ניתן לראות בתאונה הנ"ל את הסיבה להעדרותו של התובע ממקום עבודתו במשך 15חודשים ובגינם יש לפסוק לו פיצוי המסתכם (400, 3( 15x ב- -.000, 51ש"ח, שבצירוף ריבית כחוק עד למתן פסק הדין מגיע לסך של -798, 57 ש"ח. בפרק הזמן הנותר עד למתן פסק הדין המשתרע על 31חודשים ומחצית החודש החישוב ייעשה על ידי הכפלת מספר החודשים בהכנסה החודשית ובדרגת נכותו התיפקודית של התובע - % 30- 31.5x400, 3x והתוצאה היא -.130, 32 ש"ח, שבצירוף ריבית כחוק עד למתן פסק הדין מגיע לסך של -.700, 34 ש"ח. מכאן שהפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר מגיע לסך של -.130, 83 ש"ח. 11. באשר להפסד השתכרות בעתיד יש להתחשב בגילו של התובע, שהינו יליד שנת 1971, ובכושרו הפוטנציאלי להגדיל במידת מה את הכנסתו מעיבוד המטע הנ"ל על ידי הדרכת גולשי סקי באתר הסמוך לכפרו בימים שהגלישה בו מתאפשרת. בנסיבותיו של מקרה זה נראה לי לראוי ולצודק להעמיד את הכנסתו החודשית של התובע לצורך חישוב הפסד השתכרותו בעתיד על סכום של -.000, 4ש"ח וזאת לאחר שמס ההכנסה כבר נוכה ממנו. לפני התובע 37שנים עד הגיעו לגיל הפרישה מעבודה ולפיכך יש להכפיל את הסכום של -.400, 3 ש"ח במקדם היוון המתייחס לפרק זמן זה, שהינו 267.9937, ובשיעור הנכות התיפקודית - %30, והתוצאה -.592, 321 ש"ח מבטאת את הפסד השתכרותו של התובע בעתיד. עזרת צד ג' 12. מדברי התובע עולה, כי אחיו קאדם שהה ליד מיטתו לאורך כל תקופת אישפוזו הן בבית החולים "רמב"ם" והן בבית החולים "אלישע" בחיפה וסעד אותו. קאדם אף המשיך להושיט עזרה לתובע, לדברי האחרון, גם לאחר ששוחרר מבית החולים והוא זה שליווה אותו לטיפולים רפואיים ולבדיקות. קאדם אישר את דבריו של התובע ודבריהם של שני עדים אלה המתייחסים לעזרה שהושיט קאדם לתובע לא נסתרו. לפי הלכה פסוקה זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג', שהוא נזקק לה, גם אם עזרה זו הוגשה על ידי קרוב משפחה. ברם, לטענת בא-כוח הנתבעות העזרה שהושיט קאדם לתובע לא חרגה מהמקובל במסגרת חיי משפחה תקינים ועל כן אין לפסוק פיצוי בגינה. טענה זו של הנתבעות אינה מקובלת עלי. העזרה שהושיט קאדם לתובע בסעדו אותו בעת היותו מאושפז בשני בתי חולים ובלוותו את התובע לטיפולים רפואיים ולבדיקות היתה כרוכה באובדן ימי עבודה. עזרה כזאת בוודאי חורגת מהעזרה המקובלת בין אחים, שלכל אחד מהם בית ומשפחה משלו, והתובע זכאי לפיצוי בגינה. לא הובאו לפני ראיות להיקפו של הנזק שהגשת העזרה לתובע גרמה לקאדם, אולם, אין ספק שנזק נגרם לו ולא נותר אלא לקבוע את שיעורו על פי אומדן. נראה לי, כי סכום של -.000, 10ש"ח במוע מתן פסק-הדין יהווה פיצוי נאות בפריט זה לגבי העבר. אין בחומר הראיות שהונח לפני כדי להצביע על כך, שהתובע נזקק לעזרת צד ג' בהווה וייזקק לה בעתיד. אין מקום, איפוא, לפסיקת פיצוי בפריט זה לעתיד. הוצאות שונות 13. התובע מבקש לפצותו בגין הוצאותיו על קניית תרופות, שאינן ממומנות על ידי קופת החולים, על ביקור אצל רופאים פרטיים ועל נסיעות לקבלת טיפולים ובדיקות. קבלת תרופות בקופת חולים כרוכה בתשלום כלשהו שגבהו לא הוכח, אך ברור שהתובע נזקק לתרופות בעקבות התאונה הנ"ל. קיימת גם אפשרות שתרופה מסויימת אשר התובע ייזקק לה לא תיהיה כלולה ב"סל הבריאות". הפיצוי בגין הוצאות אלה הן לעבר והן לעתיד ייקבע, איפוא, על פי אומדן בסכום גלובלי ויועמד על סך של -.000, 2 ש"ח במועד מתן פסק הדין. לא הוכח, כי התובע ביקר אצל רופא שלא במסגרת שירותי קופת חולים, או שהוא נזקק לביקור כזה, ולפיכך אין מקום לפיצוי על תשלומים לרופאים פרטיים. התובע היה במעקב רפואי בבית החולים "רמב"ם" ובבית החולים "אלישע" בחיפה והדבר היה כרוך בנסיעות מכפרו מג'דל שמס לחיפה. התובע היה גם נוסע למרפאה לבריאות הנפש בקרית שמונה שבה היה מטופל. בסמוך לאחר שיחרור התובע מבית החולים אחיו קאדם הסיעו לטיפולים ולבדיקות. התובע זכאי לפיצוי שיהיה בו כדי לכסות את הוצאות נסיעותיו לצרכי טיפולים רפואיים ובדיקות בעבר ובעתיד ונראה לי, כי לפי אומדן גס אך זהיר, ניתן להעמידו על -.000, 10 ש"ח במועד מתן פסק-הדין. הנזק הלא ממוני 14. בהתחשב בגילו של התובע, בדרגת נכותו הרפואית הצמיתה, במספר הימים שבהם היה מאושפז, הפיצוי בפריט זה בצירוף ריבית כחוק החל ממועד קרות התאונה הנ"ל ועד למתן פסק-הדין מסתכם ב- -.671, 57 ש"ח. סיכום 15. בהסתמך על האמור עד כאן, פרטי נזקו של התובע הם כלהלן: א. הפסד השתכרות בעבר -.498, 92 ש"ח ב. הפסד השתכרות בעתיד -.592, 321 ש"ח ג. עזרת צד ג' בעבר -.000, 10 ש"ח ד. הוצאות שונות -.000, 12 ש"ח ה. נזק לא ממוני -.671, 57 ש"ח סה"כ -.761, 493 ש"ח מסכום זה של -.761, 493 ש"ח יש לנכות שני תשלומים תכופים ששולמו לתובע באמצעות בא כוחו. תשלום ראשון בסך של -.000, 12 ש"ח שולם ב-21.8.95, אשר לאחר שיערוכו ליום מתן פסק-הדין וצרוף ריבית כחוק מסתכם ב- -.804, 16 ש"ח. תשלום שני בסך של -.963, 10 ש"ח שולם ב-11.7.96, שלאחר שיערוכו למועד מתן פסק-הדין ובצרוף ריבית כחוק מסתכם ב- -.525, 14 ש"ח. צרופם של שני התשלומים התכופים הנ"ל מסתכם ב- -.329, 31 ש"ח ולאחר ניכוי שכר-טרחת עורך-דין ומע"מ נותר סכום של -.397, 28 ש"ח. סכום אחרון זה יש להפחית מסכום הפיצויים, היינו מ- -.761, 493 ש"ח והיתרה היא -.364, 465 ש"ח. 16. על יסוד כל האמור לעיל הריני מחייב את שתי הנתבעות, יחדיו ולחוד, לשלם לתובע סכום של -.364, 465 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלומו. כמו כן, על שתי הנתבעות לשלם לתובע את הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור של % 13 מהסכום שנפסק לעיל בלווית מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום. תאונת דרכים