חוב בגין אספקת סחורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב בגין אספקת סחורה: זוהי תביעה לתשלום חוב בגין אספקת סחורה. העובדות בקצרה: התובעת, חברה לייבוא ושיווק בדים ומוצרי טקסטיל, סיפקה לנתבעים, בעלי עסק בשם "אפנת יהודית", סחורה בשווי 11,709 ש"ח (ראה תעודות משלוח - ת1/ א' - ת1/ ג'). הנתבעים משכו שיק על סך 1,000 ש"ח על חשבון החוב ונשארו חייבים 10,709 ש"ח שהם 11,245 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. הנתבעים מכחישים את החוב ואת העובדה, כי הזמינו וקיבלו סחורה מהתובעת, ולטענתם, הסחורה הוזמנה וסופקה לאחיו של הנתבע 2, מר יצחק פרץ. בתאריך 18/11/98 צורף מר פרץ, על פי בקשתו, כנתבע בתיק ובהסכמת התובעת ניתן כנגדו פסק דין המחייבו לשלם לתובעת 3,879 ש"ח. כן נקבע בפסק הדין, כי חיובו של מר פרץ הינו ביחד ולחוד עם חיובם של הנתבעים ובמידה והסכום שנקבע לא ישולם על ידו תעמוד התביעה המקורית כנגד הנתבעים בעינה (ראה החלטת כב' הרשם מ. סובול מיום 24/12/98). מר פרץ לא עמד בתשלום שנפסק ומכאן התביעה שבפני. לאור האמור לעיל, הרי שיש להכריע בין גרסאות הצדדים, הסותרות זו את זו באשר לזהותו של מזמין הסחורה מהתובעת. אקדים ואומר, כי גרסתה של התובעת נתמכת במסמכים בכתב ובעדויות עובדיה, ולעומתה גרסת הנתבעים מבוססת על עדותו של הנתבע 2 בלבד, מבלי שנתמכת בחומר ראיות כלשהו ומבלי שעדים החיוניים להוכחתה יוזמנו לעדות. התובעת הציגה בפני בית המשפט את תעודות המשלוח והחשבונית בגין הסחורה שהוזמנה לטענתה על ידי הנתבעים (ת1/ א' - ג') מהן עולה, כי מזמין הסחורה הינה הפירמה של הנתבעים, וכי הסחורה סופקה למקום עסקם, רח' מזרחי 11, ת"א (ראה התייחסות מפורשת בהמשך). מלבד תעודות המשלוח והחשבונית, נתמכה גרסת התובעת בעדותם של סוכן המכירות ממנו הוזמנה הסחורה, הסבל אשר סיפק את הסחורה בפועל לחנות ומנהלת החשבונות, אשר הוציאה את תעודות המשלוח והחשבונית. עדויותיהם יפורטו להלן: סוכן המכירות של התובעת, מר אמין סנקש, העיד, כי פנה אל הנתבעים לאחר שהופנה על ידי חנות לקוחה אחרת בשם "אופטימי" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 21-25). העד ציין, כי כאשר ביקר אצל הנתבעים, הזמין ממנו הנתבע 2 סחורה עבור בית העסק (עמ' 10, שורות 4-15): "ש.: אופטימי אמר לך שאופנת לייזי רוצה סחורה? ת.: לא. החנות שבה הוזמנה הסחורה נשוא הדיון היא ברח' מזרחי 11. ש.: אתה נכנסת לחנות הזאת. ת.: כן. ש.: הבאת דוגמאות. ת.: כן. הבאתי דוגמאות לאדם שיושב כאן באולם (מצביע על הנתבע). שמו אברהם. ש.: מה בסוף קרה? הוא הזמין סחורה? ת.: כן. פעמיים. אמרתי שאני לא מכיר אותו. הוא אמר: אנחנו לא ברחוב. יש לנו חנות". מר סנקש פירט את סוג הבד שהוזמן על ידי הנתבעים, הכמויות שהוזמנו ושוויין (שורות 20-28), ולגרסתו, הנתבע ציין את פרטי חשבון הבנק של העסק על מנת שניתן יהיה לאשר, כי יוכל פרוע את החוב בגין הסחורה שהוזמנה (שורות 16-17): "... אמרתי שאני לא מכיר אותו, שיתן לי מספר בנק, טלפון, אישור, משהו. הוא רשם מספר בנק, מס' טלפון, כתובת שלו, איזה סניף". גרסתו אושרה גם על ידי גרסת מנהל התובעת, מר יורם שמש, אשר אישר, כי בדק את חשבון עסקם של הנתבעים (עמ' 5, שורות 4-129: "ש.: אתה יודע אישית או שהסוכן אמר? ת.: אני ביררתי את האינפורמציה בבנק. יש אצלי מדיניות מסוימת. כל לקוח חדש צריך למסור לי פרטים של השיק שממנו הוא הולך לשלם, והסוכן שלי מסר לי את הפרטים של השיק שלו ושל אשתו. אני אישית ביררתי אינפורמציה לגבי השיק. עבור העיסקה קיבלתי אישור מהבנק, ע"ס של כ10,000- ש"ח קיבלתי אישור. על בסיס האינפורמציה הזו ועל בסיס נתונים אחרים, אחד הלקוחות שלו, אנחנו סיפקנו את הסחורה. אנחנו לא מספקים סחורה באשראי לכל מי שנכנס לחנות". בנקודה זו ביקש הנתבע 2 לטעון, כי התובעת קיבלה את פרטי החשבון מהשיק ולא ממנו (עמ' 17, שורות 14-16), אולם גרסת התובעת שנתמכה בעדויות המפורטות לעיל לא נסתרה, מה גם שהעובדה שהפרטים המצויים על השיק שימשו את התובעת, אינה סותרת את גרסתה, לפיה ההזמנה בוצעה על ידי הנתבע 2. מר סנקש העיד, כי אספקת הסחורה בפועל איננה מתפקידו, שכן התובעת מעסיקה סבל, אשר דואג לספק את הסחורה ללקוחות (עמ' 11, שורות 12-17). הסבל, מר פרדקין איגור, העיד, כי סיפק את הסחורה המפורטת בתעודות המשלוח לכתובת עסקם של הנתבעים (עמ' 11, שורות 23-26) ואף החתים את הנתבע 2 על התעודות (עמ' 13, שורות 14-15): "ש.: מי חתם על התעודה? אתה זוכר? ת.: עכשיו קשה אבל אני חושב שהאיש הזה היה שם (מצביע על הנתבע)". כלומר, מר פרדקין, אשר סיפק את הסחורה בפועל זיהה את הנתבע 2 כמי שנכח בבית העסק בעת שנמסרה הסחורה במקום, ועדותו לא נסתרה על ידי הנתבע, אשר הכחשותיו הנמרצות לא מצאו ביסוס ראייתי כלשהו. באשר לאמיתות תעודות המשלוח והחשבונית, העידה מנהלת החשבונות של התובעת, גב' יהודית יעקובי, כי המסמכים הוכנו על ידה (עמ' 20, שורות 23-24): "ש.: את אומרת שכתב היד שלך בתעודות המשלוח? ת.: כן. הכל. גם החשבונית". גרסה זו אושרה על ידי מר שמש, אשר העיד, כי תעודות המשלוח והחשבוניות מוצאות על ידי מנהלת החשבונות של התובעת (עמ' 3-4). לאחר שפירטתי את חומר הראיות התומך בגרסת התובעת אעבור לבחון את גרסתו הנגדית של הנתבע 2. ראשית אציין, כי למרות שרעייתו של הנתבע 2, הנתבעת 1 הינה צד להליך, לא הוזמנה להעיד ואף לא הוגש תצהיר מטעמה. זאת על אף שהנתבע 2 העיד, כי העסק רשום על שמה, והחשבוניות שמוצאות מטעמו נושאות את מספר תעודת הזהות שלה (עמ' 19, שורות 4-6). באשר לגרסת הנתבע 2, המכחישה את גרסת התובעת, נראה, כי הנתבע הסתפק בהכחשות סתמיות אשר אינן נתמכות בראיות, וגרסתו באשר להזמנת הסחורה על ידי אחיו הופרכה מניה וביה על ידי עדי התובעת אשר במהלך עדותם זיהו אותו כמזמין הסחורה וכמקבלה בחנות. הנתבע 2, אשר טען, כי אחיו הזמין את הסחורה מהתובעת, וכי השיק שנמשך על ידו נמסר לתובעת בתמורה לכסף מזומן שנתן לו אחיו (עמ' 16, שורות 21-22), לא טרח לזמן את אחיו לעדות או לגבות ממנו תצהיר (עמ' 18, שורות 9-11): "ש.: למה לא הבאת את אחיך להיום שיעיד? ת.: אחי זה לא עניין שלי. הוא אבא לילדים והוא מבוגר. תזמין אותו דרך בימ"ש. אני לא אחראי על אחי". ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת, שהעדר זימונו של עד רלוונטי לבירור המחלוקת נזקף לחובתו של הצד אשר עליו היתה מוטלת החובה לזמנו, ובמקרה שבפני לחובתו של הנתבע 2 (ראה י. קדמי "על הראיות" - חלק שני, עמ' 907). זאת ועוד, העובדה, כי האח, מר פרץ, צורף כנתבע נוסף לכתב התביעה במסגרת הליכי פישור שהתנהלו בפני כבוד הרשם סובול בניסיון לסיום המחלוקת, אינה מוכיחה את גרסת הנתבעים באשר להזמנת הסחורה על ידו ואינה מפריכה את התביעה, שכן גרסת התובעת נתמכת בראיות כתובות ובעדותם של מספר עובדים, אשר זיהו את הנתבע 2 כמזמין הסחורה. יתרה מכך, גרסתו של הנתבע באשר לנסיבות משיכת השיק אינן מתקבלות על הדעת, שכן לא הובהר מדוע לא שילם האח ישירות לתובעת אלא ביקש שהנתבע 2 ישלם במקומו. נקודה נוספת הראויה לציון, הינה, כי העובדה שעל החשבונית (ת1/ ב') מצויינת כתובת שגויה (מזרחי 17 במקום מזרחי 11) אינה פוגעת באמינותה של גרסת התובעת, שכן ברור על פניו, כי מדובר בטעות גרידא, מה גם שעדי התובעת, לרבות מנהלת החשובנות אשר העידה, כי כתבה את החשבונית, לא נחקרה בנקודה זו והטענה הועלתה לראשונה על ידי ב"כ הנתבעים לראשונה בסיכומיו. אשר על כן, סבורני, כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה בראיות וגרסת הנתבעים אשר לא נתמכה בראיות כלשהן הופרכה על ידה מן היסוד. הנתבעת לא חלקה על סכום התביעה ועל שווי הסחורה שפורטה בתעודות המשלוח, ועל כן לא נותר אלא לקבל את התביעה כלשונה ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת 11,245 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.אספקהסחורהחוב