מכרז של חברת החדשות

הסוגיה שמתעוררת בבקשה זו היא, האם חברת החדשות רשאית לקבוע בתנאי המכרז שהציעה "להשכרת מרכז הפקה ושידור חדשות", לרבות מקרקעין, מבנים, מתקנים, ציוד ואולפן, כי אלה יוקמו אך בירושלים בגבולותיה המוניציפליים, או יכול שיוקמו בגבולות מחוז ירושלים, לפי חלוקת הארץ למחוזות מינהליים.

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאי מכרז של חברת החדשות:

מבוא
.1בשנת התש"ן (1990) הוציאה הכנסת מתחת ידיה לאויר העולם את חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990, שהקים רשות שניה לטלויזיה ולרדיו, כתאגיד על-פי דין, והסדיר, בין היתר, הענקת זכיונות לשידורים ורישוי תכניות שידור.
החוק הסדיר את הבעלות במניות של "חברת החדשות" על-ידי הרשות השניה ובעלי הזכיונות, זכויות הצבעה באסיפות "חברת החדשות", מינוי דירקטורים ודרכי המימון של פעילות חברת החדשות. בתקנות הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992, נקבע כי המימון של הוצאות התפעול השוטף של חברת החדשות יהיה על-ידי הרשות השניה.
.2בשנת התשנ"ב בא תיקון לחוק הרשות השניה, לפיו הוסף סעיף 3א כהאי
לישנא:ב
"3א. מקום מושבם של הרשות ומוסדותיה ושל חברת החדשות הוא בירושלים"
החוק נתקבל בכנסת כהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת יהושע מצא, וכך נאמר בדברי
ההסבר להצעה:ו
"מכח חוקי יסוד של מדינת ישראל, מקום מושבם של המוסדות הממלכתיים:נ הכנסת, נשיא המדינה, הממשלה ובית המשפט העליון הוא ירושלים. גם בית הדין השרעי לערעורים, לשכת עורכי הדין והרשות לשיקום האסיר מקום מושבם על-פי החוק הוא ירושלים. עד היום הממשלה, למרות רצונה, טרם הצליחה להתגבר על הקשיים הקיימים בהעברת כל מערכותיה לירושלים. בוודאי שאין להסכים כי
מוסדות ממלכתיים חדשים יתמקמו מחוץ לירושלים ובכך ייצרו עובדות הנוגדות את רוח חוקי היסוד של המדינה. אין כל ספק שהערוץ השני, אף שפעילותו באה בכיוון נפרד יש לחייבו להקים את מוסדותיו בירושלים".
.3 הסוגיה שמתעוררת בבקשה זו היא, האם חברת החדשות רשאית לקבוע בתנאי
המכרז שהציעה "להשכרת מרכז הפקה ושידור חדשות", לרבות מקרקעין, מבנים, מתקנים, ציוד ואולפן, כי אלה יוקמו אך בירושלים בגבולותיה המוניציפליים, או יכול שיוקמו בגבולות מחוז ירושלים, לפי חלוקת הארץ למחוזות מינהליים.
רקע עובדתי
.4 מאז הקמת חברת החדשות ממוקם "מרכז ההפקה והשידור" של חברת החדשות
בעיר ירושלים, והמבקשת (אולפני הבירה) מעמידה לרשות חברת החדשות, תמורת תשלום, אמצעי הפקה, ובין היתר זכויות שימוש באולפן בבנין ששכרה בירושלים, כח-אדם, ציוד ואמצעי הפקה. חברת החדשות שוכרת מגוף אחר שטחים נוספים בירושלים, ובין היתר חדרי מערכת, "דסק" לכתבים, חדרי עריכה ומשרדים. במרכז ההפקה והשידור, דהיום, ממוקמים גם משרדיה הראשיים והמערכת של חברת החדשות, וכן האולפן המרכזי, שממנו מתבצעים השידורים העיקריים.
.5 ביום 14.1.1998פרסמה חברת החדשות מכרז, שענינו הזמנת הצעות "להשכרת
מרכז הפקה ושידור חדשות בירושלים, אשר יתוכנן, יוקם, יותקן ויופעל על-ידי המציע" (להלן - "המכרז").
לפי תנאי המכרז, כעולה מהצעת "ההסכם", שהוא חלק בלתי נפרד מן המכרז, נועד להקמת "מרכז שידור", שהוא מרכז הפקה ושידור חדשות בירושלים, שישתרע על פני שטח של 800, 1מ"ר ועוד לפחות 25מקומות חניה, שיבוא במקום המרכז הקיים להפקה ולשידור.
.6 הסוגיה של פרשנות הדיבור "מקום מושבם של הרשות ומוסדותיה של חברת
החדשות בירושלים" שבחוק הרשות השניה - נעורה עוד בשנת 1993, עם תחילת פעילותה של חברת החדשות. המבקשת אף קיבלה ביום 31.7.93חוות דעת משפטית מיועצה במשפט, עו"ד יצחק מולכו, והמבקשת שלחה עותק מחוות הדעת האמורה לרשות השניה ולחברת החדשות. חוות הדעת מעלה, בבירור ובנחרצות, ובקצירת האומר, כי ירושלים לפי חוק הרשות השניה היא זו שבגבולות המוניציפליים של עירית ירושלים.
זאת וגם זאת:ב שר הכלכלה והתכנון דאז, פרופ' שמעון שטרית, חיווה אף הוא את דעתו, באותה עת, במכתב מיום 23.9.93ששלח לראש העיריה דאז, מר טדי קולק, שעותק ממנו, שלח בין היתר, לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, זכרו לברכה, כדלקמן:ו
"על-פי החוק מיקומה של חברת החדשות ומתקניה יהיו בירושלים בתחום
המוניציפלי. הנחיה זו מתחייבת מלשון החוק וכן מהגיונו ".
(ההדגשות אינן במקור - ע"ק).
אין צריך לומר, כי המושגים "מתקני" חברת החדשות, או "התחום המוניציפלי"
של ירושלים - זכרם לא בא בנוסח החוק.
ואמנם, נראה כי על-פי "הנחיה" זו מוקם מרכז ההפקה והשידור, כאמור, בעיר
ירושלים.
.7בפגישת "מציעים" למכרז, שהתקיימה ביום 27.1.98נשאל נציג חברת החדשות על-ידי מי מהנוכחים אם "מתקני ג.ג." הממוקמים בנוה-אילן, שליד ירושלים, נכללים בגדר ירושלים, לצורך המכרז, והנציג הבטיח תשובה בכתב. המבקשת אף פנתה לחברת החדשות, באמצעות באי-כוחה, בשאלות הבהרה, במכתב מיום 28.1.98, שהשתרע על פני 15עמודים שבין היתר עלתה בו הסוגיה האמורה. בתשובה לשאלות ההבהרה כאמור, במכתב חברת החדשות מיום 18.2.98, משיב המשנה למנכ"ל חברת החדשות, כדלקמן:נ
"על מרכז השידור המוצע להיות ממוקם בשטח מחוז - ירושלים על-פי החלוקה של משרד הפנים.
על המציע לשלב בהצעתו משרד עם חיבור בסיס אופטי למתקן המרכזי ובמידת האפשר גם אולפן, שימוקמו בתוך העיר עצמה" (נספחים ד ו-ה לבקשה).
הנה כי כן, פרשנותה של חברת החדשות, לענין מיקום האולפן ומרכז ההפקה והשידור שנדרש מן המציעים הוא - מחוז ירושלים כהגדרתו על-פי החלוקה של הארץ למחוזות מינהליים, של משרד הפנים.
ההליך המשפטי
.8פרשנות זו, שעליה מבוססת דרישת חברת החדשות נוגדת את עמדתה של
המבקשת, ולכן פנתה המבקשת לבית המשפט בעתירה זו ומבוקשה שניים אלה:ב
(א) להצהיר כי סעיף 3א לחוק הרשות השניה מחייב את חברת החדשות למקם את מרכז
ההפקה והשידור, נשוא המכרז, בתוך גבולותיה המוניציפליים של העיר ירושלים.
(ב) להצהיר כי הפירוש הנכון לתנאי המכרז הוא, כי מרכז ההפקה והשידור האמור
יהיה בתוך הגבולות המוניציפליים של העיר ירושלים.
ענין אחר שהתעורר בעתירה האמורה הוא חיוב הרשות או חברת החדשות לאפשר
למבקשת לעיין בזכיון שניתן לחברת החדשות, לפי סעיף 63לחוק. המשיבות
האמורות לא התנגדו לכך ובית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלה זו, ואין צורך
שאקבע עמדה לענין זה.
למעלה מן הצורך אומר, כי, לכאורה, מדובר ב"מסמכי רשות" שאין חל עליהם חסיון על-פי דין או על-פי הלכה, והם חשופים לעיונו של "צד מעונין". לעניננו, המבקשת היא "צד מעונין" שיש ליתן לה זכות עיון במסמכי הזכיון, והלא על בסיס הזכיון - מהותו ותקופתו, כל מציע יצטרך לכלכל מעשיו - ענינית וכלכלית במתן שירותים אלה ואחרים לחברת החדשות.
.9המבקשת גם עתרה לצו הצהרתי זמני ולצו עשה זמני, שענינם, בעיקר,
דחיית המועד להגשת הצעות המכרז.
.10כבר, בדיון המקדמי, במעמד הצדדים שלפי העתירה המקורית (המבקשת
והמשיבות 1-5), הוריתי להודיע לכל מי שרכש את מסמכי המכרז, כמציע פוטנציאלי,
על ההליך, והתרתי למי מביניהם, שירצה בכך, להצטרף להליך, ואמנם, שלושה ביקשו
להצטרף להליך והתרתי צירופם, ואלה הם:ו עירית ירושלים והמשיבים 7ו-.8
החלטתי לדון בעתירה לגופה. הוגשו תצהירים מטעם המשיבים וב"כ הצדדים סיכמו
את טענותיהם.
עמדות שונות
.11ביני לביני קיימה מועצת הרשות השניה ישיבה ביום יב' באדר התשנ"ח
( 10במרס 1998), והחליטה על עמדתה בסוגיה זו, כדלקמן:נ
"עמדת המועצה היא כי מקום חברת החדשות (כמו משרדיה הראשיים, כתובתה הקבועה) הוא בירושלים. האולפן המרכזי של חברת החדשות יכול שיהיה גם בתחום ירושלים רבתי".
לעומת זאת, בדיון שנערך ביום 2.2.98בהשתתפות ראש הממשלה, שר האוצר, ראש עירית ירושלים ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, שענינו נושאים שונים הנוגעים לירושלים, נאמר לעניננו, כדלקמן:ב
"הרשות השניה בירושלים - מנכ"ל ראש הממשלה יטפל בהשארת האולפנים
בעיר".
.12בשולי הדברים אומר, כי בפרשנות של חוק ומשמעות מונחים שבו, יכול גם יכול בית-המשפט להיזקק לדברים שנאמרו על-ידי המחוקקים, לדברי ההסבר ולמשמעויות שניסו ליתן להם, אגב מלאכת החקיקה. יש ובית המשפט יטה אוזניים קשובות לדברים שנאמרו אף אחר כך על-ידי המחוקק, תוך בחינת ההיסטוריה החקיקתית, כשם שיאזין לדברים אחרים הבאים מפי הגופים עצמם, שהוקמו על-פי החוק או פועלים על פיו - בבחינת קוי-פעולה ומדיניות שהם מפעילים על-פי החוק.
כל אלה אינם אלא כלי עזר לשופט-הפרשן, בכלל כלי עזר אחרים של פרשנות
ודרכי פרשנות, כאשר לשון החוק ותכליתו - עיקר, כפי שאפרט בפסק-דין זה. אולם,
בית המשפט הוא זה שיפרש את החוק, כי זו מלאכתו, תפקידו וחובתו, ואין זה
תפקידו של גוף אחר או אדם אחר, לרבות זה שהציע את החוק.
ראיתי, איפוא, להתייחס לעמדות השונות של הצדדים, ואף לעמדות מאוחרות של
"מציעי החוק".
.13חבר הכנסת י' מצא שעל פי הצעתו נתקבל התיקון לחוק הרשות השניה, אשר נתן מעמד לירושלים כמקום מושבם של הרשות השניה ומוסדותיה ושל חברת החדשות, ראה להציע בשנת 1994תיקון לחוק האמור, שלפיו המונח "ירושלים" לא יצטמצם לתחום הגבולות המוניציפליים של ירושלים. אלא ל"ירושלים רבתי". כך גם קרא להצעת החוק שלו:ו הצעת חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (תיקון - ירושלים רבתי), התשנ"ד-.1993
המציע מסביר את הצעתו בהאי לישנא:נ
"אמרתי שהכוונה היא להרחיב את היריעה לכל מי שיכול לתת את השרותים. לאו דוקא בתחומי הגבול המוניציפלי של ירושלים ... נשאלתי מה כוונתי כאשר אני מדבר על ירושלים - האם על התחום המוניציפלי, או על תחום רחב יותר. עניתי על כך מפורשות, כי כוונתי לירושלים רבתי. איני רוצה לקבוע להיכן תלך חברת החדשות ומה תעשה, אך בעבר היתה כוונה לאפשר לה לפעול יותר מאשר ממקום אחד. זו היתה הכוונה בחקיקה הראשונה ... זוהי כוונת המחוקק וצריך ליישם אותה. אם יש איזושהי אי בהירות, אפשר להבהיר את הדברים".
בישיבה נוספת אומר המציע כי :ב "כוונת החקיקה" שלו היתה "לתחום המגיע עד
הרי ירושלים, מסביב, רבתי" (פרוטוקול ישיבת הועדה המיוחדת לחוק הרשות השניה,
מס' 13מיום 22.2.94ומס' 14מיום 18.5.94). עיניך הרואות, כי עטה המחוקק בלי
משים גלימת פרשן.
.14גם שר הכלכלה והתכנון, פרופ' שטרית, שהביע עמדתו המפורשת במכתבו מיום 13.9.93(נספח ג' לעתירה) כי ירושלים לפי חוק הרשות השניה משמעה התחום המוניציפלי של העיר, אומר בדיון מיום 18.5.94כי הסכים לכך שהמגמה תהיה "הסתכלות על ירושלים כאזור מטרופוליטני ולא כאיזור מוניציפלי בלבד". ללמדך, כי ענין לנו במושג חדש של מטרופול הכולל את כל "ערי הלויין" וישובים סביב לה לעיר ירושלים.
הנה כי כן, בפנינו שלוש משמעויות לירושלים לפי חוק הרשות השניה, שנותנים לה מציעי החוק ועושי דברו:ו ירושלים בתחום המוניציפלי, ירושלים בתחום המחוז המינהלי וירושלים רבתי - בתחום המטרופוליטני.
.15הצעת החוק האמורה, משנת 1994, לא הייתה לחוק, ונראה כי שבקה חיים
לכל חי בעודה באיבה, ואפשר מן הטעם שועדת הכנסת לא ראתה להמשיך בהליכי החקיקה
על בסיס האפשרות, כי ניתן לסבול פרשנות של נוסח החוק, כפי שהוא היום, שתכניס
לגדרה של ירושלים גם את "הטבעת החיצונית" מעבר לתחום המוניציפלי, דהיינו ירושלים רבתי או מחוז ירושלים לפי הגדרת המחוז על-פי חלוקת הארץ למחוזות מינהליים.
.16ראוי לציין כי בדיונים האמורים, בשנת 1994, השתתף גם מנהלה של
המבקשת, שהביע את הבנתו לפרשנות החוק, כי מדובר בגבולות מוניציפליים של ירושלים, הגם שהציע כי הגבולות האלה יבחנו על "בסיס כלכלי ואופרטיבי".
עמדת עיריית ירושלים
.17ראוי לציין את עמדתה של עירית ירושלים, ואין צריך לאמר כי אהדתה
ותמיכתה נתונה לפרשנות הגורסת צמצום המונח ירושלים לגבולות המוניציפליים של העיר, לאמור שמשמעות הוראתו של סעיף 3א לחוק הרשות השניה היא, שעיקר פעילותה של חברת החדשות צריך להתנהל בתחום העיר ירושלים, ולא רק מיקום משרדה, אלא גם אולפניה ומרכז ההפקות והשידורים שלה. לשון אחרת, ירושלים משמעותה, אליבא דעיריית ירושלים, לפי החוק האמור - תחום הגבולות המוניציפליים של עירית ירושלים. סמכותה של מועצת עירית ירושלים ורשויות העיריה משתרעת על התחום שנקבע לה בהוראות הדין (סעיף 233וסעיף 249וכן סעיף 261לפקודת העיריות), ומהם יש להקיש מסקנה חד-משמעית שמקום מושבם של הגופים והמוסדות שנקבע על פי חוק בירושלים - יהיה בתחום שנקבע בדין לעירית ירושלים.
עירית ירושלים סבורה כי תכלית החקיקה לפי חוק הרשות השניה היא לחזק את מעמדה של העיר ירושלים על-ידי קביעת מושבם של הרשות ומוסדותיה ושל חברת החדשות, בירושלים, כמו לגבי המוסדות הממלכתיים ורשויות המדינה והציבור בחוקים אחרים. כך גם עולה מחקיקה מיוחדת הנוגעת לקביעת ירושלים בירת ישראל, וכעולה מחוק הרשות לפיתוח ירושלים, התשמ"ח-.1988
עמדות בעלי הדין האחרים
.18מובן מאליו כי טענת המבקשת, כאמור בעתירתה, היא, שיש ליתן למונח
ירושלים בסעיף 3א בחוק הרשות השניה - פירוש מצמצם לתחום המוניציפלי בלבד, שם היא מנהלת את עסקיה כיום ושם היא מפעילה את האולפן המרכזי הנותן שירותים לחברת החדשות.
כאמור, הרשות השניה ומועצתה סבורות כי משרדיה הראשיים ומענה של חברת החדשות צריך שיהא בירושלים, ובכך יינתן תוקף להוראות החוק, ואילו אולפן מרכזי או שירותים אחרים שינתנו לחברת החדשות, יכול שיהיו גם בתחום "ירושלים
רבתי". ללמדך, שעל ידי כך שהאולפן יהיה בתחום מחוז ירושלים או "ירושלים רבתי" - תישמר הזיקה לירושלים.
חברת החדשות הביעה את עמדתה בצורה מפורשת, במכתב ההבהרה לשאלות בענין זה
כי משרדיה הראשיים אכן יהיו בירושלים, אך אולפנים ומקום להפקת תכניות ושידורים, יכול שיהיו במרכז הפקה ושידור מחוץ לעיר ירושלים, אף כי חברת החדשות סבורה כי צריך להותיר את הזיקה לירושלים כך שביססה ואולפניה לא יצאו אל מחוץ לתחום המחוז.
.19כבר בשלב זה אציין, כי עורך המכרז לא דק פורתא בענין הגדרת ירושלים והזיקה אליה גבי השירותים השונים שינתנו על-פי המכרז. מצינו במכרז כי
קיימת התייחסות לגבי השטח שבו יוקם מרכז השידור וההפקה לתכנית בנין עיר
החלה על האזור. השאלה היא אם אמנם התכוון עורך המכרז לתב"ע שחלה על העיר ירושלים. ועוד זאת:נ עורך המכרז מחייב קבלת אישור על-ידי מכבי-אש ו"עירית ירושלים" לענין מערכת גילוי וכיבוי אש. אם אין זיקה לעירית ירושלים, מה
טעם ראה עורך המכרז לחייב קבלת אישור מעירית ירושלים. הוא הדין לענין אישור מעירית ירושלים "לקיום תנאי בטיחות וגיהות המחייבים של עיריית ירושלים". כך גם לגבי מקלטים ופתחי מילוט "כמתחייב מהסטנדרטים לבטיחות של עירית ירושלים ומכבי אש".
הנה כי כן, התבלבלו לו היוצרות לעורך המכרז, כאשר תחילה כנראה סבר באמת
ובתמים כי מדובר בענין "ירושלמי" של העיר ירושלים, ומשהתעוררה השאלה אם
אולפני "נווה אילן" נכנסים לגדר ירושלים, ובאה עמדת חברת החדשות במכתב ההבהרה
- הותיר את הנוסח הקודם כלשונו.
אולם, ניתן ליישב סתירות אלה, והרי אם דרוש אישור של רשות מקומית מסוימת יושג אותו אישור מאותה רשות מקומית שבתחומה נמצא המקום - אם ירושלים העיר או ירושלים רבתי, הכל לפי הפירוש שינתן למונח ירושלים בחוק הרשות השניה. אף אם יינתן פירוש דווקני לתנאי המכרז, כך שיתבקשו האישורים האמורים
מעירית ירושלים דווקא - אף אם המקום יהיה בפרוזדור ירושלים - יש להניח שאפשר
לקיים את הדרישה או להתאימה לפי העניין.
.20שני המצטרפים האחרים - אברהמי וקנר והאולפנים המאוחדים בע"מ, מסרו לבית המשפט כי אין להם עמדה לגבי מיקום מרכז ההפקה והשידור של חברת החדשות על-פי המכרז, וכי ענינם בדחיית המועד האחרון להגשת הצעות למכרז - מי בעד ומי נגד - כדי לאפשר התארגנות לפי הפירוש שינתן למונח ירושלים. האולפנים המאוחדים סבורים כי אין לדחות את המועד שנקבע לקבלת הצעות למכרז (15.3.98, כפי שנדחה בהסכמה), ואילו אברהמי וקנר ביקשו לדחות את המועד עד ליום .31.3.98
ירושלים - מרכז העולם
.21ירושלים שתולדותיה פרושים על פני כארבעת אלפים שנה - ידועה ומוכרת לבני אדם בכל הדורות, יותר מכל מקום אחר על פני התבל, מאז ומתמיד. ירושלים, היא עיר דוד, שעשאה בירת ממלכתו במאה העשירית לפני הספירה, ובה הקים שלמה את המקדש הראשון. זאת העיר שבה מלכו מלכי יהודה וירושלים ובה חזו נביאי החזון והזעם - ישעיה וירמיה את הגותם וציוו את כללי המוסר, הדת וההתנהגות של רבים מבני המין האנושי בדורות ההם. בחזונו ראה הנביא ישעיהו, שחזה על יהודה ועל ירושלים, בימי מלכות אחז, את ירושלים באחרית הימים:ב
"והיה באחרית הימים ... והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה, ב', א-ג).
ועוד זאת:ו
"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד - יצא בנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער... והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך..." (ירמיה סג, א-ג).
וירמיה שחזה את החורבן ולא מצא נחמה בהתקיים נבואתו, נותר ביהודה אחרי
גלות בבל, וכך אמר:
"העיזו בני בנימין מקרב ירושלים ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול" (ירמיה, ו', א').
והגולים המשיכו לשיר לה לירושלים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים, קל"ז).
כל אדם וירושלים שלו: ירושלים של קדושה ומלכות, ירושלים של מרכז תרבות
לעמים והשראה ליחיד, ירושלים של שלום, ירושלים של הכותל, של תפילה, הבית,
הגינה והחצר, וירושלים של קיום, עסקים ומסחר ושל יום-יום.
ואולם, ירושלים, ביופיה, בהדרה, בהוד ובלחש ההיסטוריה של כל אבן ורגב
אדמה ובקסמים שהיא מרעיפה על כל פינה ואתר שבה. ירושלים זו שנתקדשה על-ידי דתות ועמים: קדושה היא ליהדות, לנצרות ולאיסלאם, ולא נפקד מקומם של בני בלי דת בקרב אוהביה.
ירושלים זו היתה עדת ראיה למלחמות ולשפיכות דמים בדורות רבים, והיתה סלע מחלוקת, עילת העילות וסיבת הסיבות של ריב ומדון, כשם שהיתה עיר שלם ושלום, וכשהם שהיתה לעיר ששאלו שלומה - וישליו אוהביה ויעלוה על ראש שמחתם.
.22אולם, בריב פרטי עסקינן - שענינו ירושלים דהיום, ומה המשמעות שיש ליתן לה בחוק הנוגע לעניננו - אם לפי המצב המינהלי-מוניציפלי או לפי משמעות אחרת.
אמת הדבר שחשיבותו של ההליך הזה אינה מצומצמת לתחום הצר של בעלי הדין המתדיינים, והשלכותיו ישפיעו על מקומה ועל חשיבותה של ירושלים כמרכז של מוסדות לאומיים וממלכתיים וגופים מרכזיים בתחום התרבות, התעשיה והמסחר. אולם, אקדים ואומר, כי חרף החשיבות למרכזיותה של ירושלים בכלל, ובחיקוקים מסוימים, במיוחד, יידון הליך זה לפי המשמעות של ירושלים בחוק המיוחד - על-פי תכלית החוק והשלכותיו השונות על מרכזיותה של ירושלים, וגם השלכות כלכליות הנובעות מפרשנות החוק.
ירושלים - בירת ישראל
.23חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל קובע בסעיף 1כדלקמן:
"ירושלים - בירת ישראל
ירושלים השלימה והמאוחדת היא בירת ישראל".
בסעיף 2לחוק האמור נקבעו מקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון, לאמר:
"ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון".
בדברי הכנסת, בהליך הקריאה השניה והשלישית של חוק היסוד האמור, אומר
יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בנאום של הצגת החוק לקריאה שניה
ושלישית, כי ניטש ויכוח בועדה לגבי סעיף 4לחוק, שענינו פיתוח ירושלים, וכך הוא ממשיך:
"ירושלים לא נבנתה ולא תבנה על-ידי הצהרות בלבד; ריבונותה, שלימותה ואחדותה יובטחו ויחושלו על-ידי מעשה יום יומי בכל התחומים: בפיתוח חיי הדת והרוח, בחיזוק מוסדות התורה והתרבות, בהרחבת התשתית הכלכלית, בתעשיה ובשיכון, ועל הכל בתוספת רבבות של יהודים שיבואו להשתכן בה".
ואולם, מה משמעות יש ליתן למונחים "ירושלים השלימה", "המאוחדת", ו"מקום מושבם" של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון? על כך אומר השופט (בדימוס) חיים כהן בספרו "על המשפט" (מהדורה מעודכנת, 1996, הוצאת מוסד ביאליק):
"מאז קום המדינה ועד למלחמת ששת הימים, היה מנוי וגמור עם הכנסת ועם הממשלה שירושלים תהיה בירת מדינת ישראל. מן הבחינה המשפטית אין רבותא בבירה. מדינה יכולה גם בלעדיה, ואזי רואים את עיר מושבם של נשיא המדינה וממשלתה כבירת המדינה בפועל. יש שירושלים אף הוזכרה בחוק כמקום מושבן של רשויות המדינה: כמו בחוק יסוד: הכנסת, בחוק יסוד: נשיא המדינה ובחוק יסוד: השפיטה, לענין מקום מושבו של בית-המשפט העליון".
אמת נכון הדבר, שמאז שנת התשכ"ז (1967), עשתה הכנסת מעשי חקיקה אחדים
במטרה להבהיר, הבהר היטב, שירושלים, כולה, בשלמותה - היא חלק בלתי נפרד של מדינת ישראל. כך מצינו בחוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט ובצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), התשכ"ז-1967, ובשנת 1980חוקקה הכנסת את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל.
השופט חיים כהן מפרש את המילה "בירה" כמבצר, מצודה או ארמון, וחכמי התלמוד נחלקו בדעותיהם אם "הבירה" שבירושלים היתה המצודה שעל הר הבית, או שמא נקרא שם הבירה על שם המקדש (יומא ב', ע"א; ט', ע"א). השימוש המודרני למילה "בירה" בהוראת עיר ראשית למדינה באה מאוחר יותר בלשון הרומית caputוממנה נגזרה המלה . Capitalכך מצינו גם "שושן הבירה", שכנראה התייחסה לארמון המלך ולא לעיר
שושן כולה.
מבחינה משפטית המילים "השלימה והמאוחדת" המיוחסות לירושלים בירת ישראל באו להעניק לירושלים מעמד של כבוד בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ובאו להדגיש את אחדות ירושלים, ואילו ה"שלימה" אינה אלא הדגשה שלא מן הבחינה המשפטית או הגיאוגרפית (ראה: חיים כהן, שם, עמ' 514-515).
אדון בהמשך במשמעות שיש לייחס למקום מושב, שפרשנותו חשובה לעניננו, גבי
מקום מושבם של הרשות השניה ומוסדותיה ושל חברת החדשות.
ירושלים בחוקים אחרים
.24סדרה ארוכה של דברי חקיקה נתנו תוקף למונח "מקום מושב" של מוסדות שונים בירושלים. אין מנוס מן הפרשנות כי מקום המושב הוא המקום הקבוע של אותו מוסד. הכל, על-פי תכלית החקיקה שבאותו חוק הקובע את מקום המושב לגבי נושא כהונה מסוים או לגבי מוסד פלוני.
כבר בשלב הזה אומר שתהיה אשר תהיה הפרשנות שיש ליתן למונח "מקום מושב" לגבי מוסד או גוף הפועל על-פי החיקוקים השונים שמקום מושבו נקבע בירושלים, אין בכך כדי למנוע את פעילותו ושבתו גם מחוץ לירושלים. מקובלת עלי הגישה והדעה כי אילו המחוקק רצה לאסור את ישיבתם של אותם מכהנים או מוסדות, כאמור, במקום אחר, היה נוקט לשון ברורה - של איסור. לאמור: לא ישבו במקום אחר אלא בירושלים (חיים כהן, שם, עמ' 516).
מצינו מוסדות ונושאי משרה בחוקים רבים, ואציין בין היתר אלה: נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה, בית-המשפט העליון על-פי חוקי יסוד מיוחדים, מועצת הרבנות הראשית לפי חוק הרבנות הראשית, התש"ם-1980, מקום מושבה של המועצה לפי
חוק אזורים חופשיים ליצור בישראל, התשנ"ד-1994, בנק ישראל לפי חוק בנק ישראל, התשנ"ד-1994, רשם החברות לפי פקודת החברות (נוסח חדש), לשכת עורכי הדין לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, רשות הזכרון - יד ושם לפי חוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם, התשי"ג-1953, הרשות לשיקום האסיר לפי חוק הרשות לשיקום האסיר, המוסד העליון ללשון העברית לפי חוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי"ג-1953, והוא הדין באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מועצת שמאי מקרקעין לפי חוק שמאי מקרקעין, התשכ"ב-1962, המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם לפי חוק המרכז האמור, מתשי"ט-1958, ועוד.
בכל אלה אומץ הנוסח שמקום המושב של האישים המכהנים או המוסד יהיה
"ירושלים" או "בירושלים".
אמת הדבר, שבחוק אחד נקט המחוקק ב"רחל בתך הקטנה" - הוא חוק יד יצחק בן צבי, התשכ"ט-1969, כשקבע שמקום המושב של יד יצחק בן צבי יהיה בירושלים "בבית בו כיהן כנשיא המדינה". המחוקק לא היה צריך להוסיף לענין זה והלא הבית בו כיהן כנשיא המדינה ממילא הוא בתחום העיר ירושלים.
סקירת דברי הכנסת לגבי חלק מהחוקים האמורים מעלה את המגמה של המחוקק בקביעת מקום המושב של נושאי הכהונה או המוסדות והגופים שזיקתם לירושלים להדגיש את הקשר בין ראש המדינה ובין עיר הבירה "קשר שצריך לבוא לידי ביטוי בחוק" (דברי הכנסת בישיבה שס"ח מיום 9/6/94בהליך הקריאה השניה והשלישית של חוק יסוד (נשיא המדינה).
כך מצינו גם בנאום של הצגת חוק שמאי מקרקעין, בקריאה שניה ושלישית
כדלקמן:
"הועדה חשבה לנכון שמקום מושבה של המועצה יהיה בעיר הבירה, בירושלים, וקבעה כך במפורש".
.25אחר-כך בא חוק הרשות לפיתוח ירושלים, התשמ"ח- .1988מטרתו של החוק, כעולה מהצעת החוק (התשמ"ח, עמ' 221, מיום 4/7/1988):
"לכונן גוף כאמור בחוק היסוד (חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל).
הרשות המוצעת תשקוד על פיתוחה הכלכלי של ירושלים, תוך תיאום הפעילות של משרדי הממשלה, הרשויות ושאר הגופים העושים לטיפוחה ולשגשוגה של הבירה".
ואמנם, בחוק נקבעו תפקידי הרשות, שעיקר עניינם ייזום פעולות לפיתוחה הכלכלי של ירושלים ופעילות למען ריכוז הנהלות משרדים ויחידות ממשלתיים וארגונים ארציים בירושלים.
עוד נאמר בסעיף 5(ב) לחוק הרשות לפיתוח ירושלים:
"בביצוע תפקידיה תדאג הרשות שפעולותיה לא יעמדו בסתירה עם החלטות שקיבלה מועצת עירית ירושלים ושיהיו תואמות את מדיניותה הכלכלית של הממשלה".
פרשנות של חוק
.26אין צריך לומר כי "בגיבושה של תורת פרשנות נדרש שיקול דעת שיפוטי. הטעם לכך הוא, שאין מודל אחד של פרשנות הטוב לכל שיטת משפט" (ברק: שיקול דעת שיפוטי, עמ' 340).
הנשיא ברק בספרו האמור אומר על-פי ויליאמס, מור ואפלבאום (ראה הערה 20בעמ' 341) כי כל תורת פרשנות חייבת להניח כנקודת מוצא את תורת הלשון. אפילו אין הפירוש מוגבל אך למילים, הרי המילים מגבילות את הפירוש.
מטרת הפרשנות היא אכן הגשמת מטרת החקיקה ותכליתה, וכך אומר השופט זוסמן
בע"פ 94/65(מרים תורג'מן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י יט (3), 57):
"השופט מפרש את הדיבור בהניחו את מטרת החקיקה נר לרגליו, ורק בדרך זו ישרת את המחוקק נאמנה".
וכך גם נאמר בבג"צ 47/83(תור אויר (ישראל) בעמ' נ' יו"ר המועצה לפיקוח,
תקדים עליון), שכתב השופט ברק (כתוארו אז):
"הפרשן אינו בלשן... עליו לבחור באותה אופציה לשונית, המגשימה את תכלית החוק. הוראת חוק אינה חסרת כיוון או מטרה. הנורמה החקוקה היא נורמה תכליתית "החוק הוא יצירה נורמאטיבית, הבאה להגשים תכלית חברתית והוא ביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות אשר תגשים את מטרת החוק" (ד"נ 40/80קניג נ' כהן פד"י לו (3), 701, 715).
"חוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה תחיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו" (ע"א 481/73, רוזנברג נ' מנהל עזבון אלזה ברגמן, פד"י כט (ו), 505, 516- השופט זוסמן)."
אמת נכון הדבר, שניתן לסבור שכאשר מילות החוק ברורות - אין הפרשן נזקק
לתהות אחר תכלית החקיקה ומטרותיה, ומלאכתו קלה כאשר הוא בא ליתן תוקף למילים
הברורות של החוק. גישה זו אינה מקובלת על מרבית הפרשנים (ראה ברק, שם, עמ' 349), שהרי כל חוק לרבות חוק שלשונו ברירה ונהירה מחייב פרשנות, שהפכה בו והפכה עד שקבעה כי הוא ברור לכל. ממילא נזקק הפרשן להיסטוריה החקיקתית לדיון הפרלמנטרי כדי לתהות אחר כוונת המחוקק. וכך גם דן הפרשן בדברי ההסבר של הצעת החוק ובדיבורים שאמרו המחוקקים, כשם שהוא נזקק לעיתים לדברים מאוחרים, כפי שפרטתי לעיל (ראה ברק: פרשנות במשפט, כרך שני, עמ' 386- 390וכן עמ' 351לעניין "עבר והווה בפירוש חקיקה").
בעניין דנא, כשאנו נזקקים לפרשנות "ירושלים" בחוק הרשות השניה, מהווה דוגמא מאלפת לצחוק במעשה מרכבה של פרשנות של מלה אחת, אשר לכאורה היא כה ברורה, ולמעשה כה מסובכת ומורכבת.
.27ראוי לסיים ענין זה של פרשנות חקיקה בהקשר להסטוריה הפרלמנטרית של מלאכת החקיקה בדברי הנשיא ברק (שם, עמ' 395), כדלקמן:
"הנה כי כן, להתבטאות מאוחרת במסגרת הגוף המחוקק עשוי להיות משקל מה של קביעת החקיקה. ודוק: משקל מה ינתן להתבטאות שענינה תכלית החקיקה. לדעתי, אין ליתן כל משקל להתבטאות שענינה פירוש החוק או דרך הפעלתו הקונקרטית".
הנשיא ברק גם סבור כי שתיקת המחוקק לאחר פרשנות החקיקה, אף בה אין,
כשלעצמה, משקל נוסף - מעבר למשקל הפנימי והעצמי - לפרשנות שניתנה לדבר חקיקה
(שם, עמ' 760).
.28אחרי שסקרתי כל אלה, אני בא לעיקרם של דברים בפרשנות חקיקה, לפיו
"אמת מידה ראויה לקביעת תכלית החקיקה ומטרתה היא בבחינת כוונות יוצרה" (ברק:
שיקול דעת שיפוטי, עמ' 353). גישה זו של פרשנות על-פי תכלית החקיקה, נותנת
תוקף לכוונת המחוקק, משקפת הגיון בריא, מדגישה אובייקטיביות ונייטרליות של מעשה השפיטה ומגבירה את הבטחון המשפטי ואת היכולת לצפות מראש את פירושו של החוק (שם, עמ' 353- 354).
מקום מושב - מה הוא?
.29חוק הרשות השניה ודברי החקיקה האחרים שהבאתי בפסק דין זה, נקטו
לשון "מקום מושב" לענין ירושלים כמקום שבו יהיו נושאי הכהונה והמוסדות שפורטו
בחקיקה האמורה. דרושה, איפוא, פרשנות לענין מקום המושב.
ישנה חקיקה כמו שראינו בחוק "יד בן צבי", שלא היה צורך כלל ועיקר, להיזקק לפרשנות המקום שהרי המקום ידוע. אולם, כאשר מדובר במקום מושבו של נשיא המדינה, מודגשת הזיקה לירושלים כבירת ישראל. לאמור, אפילו תאמר שגבולותיה המוניציפלים של ירושלים הורחבו וגדלו כדי כך שהעיר פרשה תחת כנפיה, דרך משל, את בית שמש, שאלה שתישאל היא - אם ניתן לאמר אז כי מקום מושבו של נשיא המדינה יכול שיהיה גם בבית שמש. דעתי היא - בשלילה, וזאת לא משום משקל נחות, חלילה, לבית שמש או למקום אחר בפרוזדור ירושלים, אלא משום הזיקה למרכזה של ירושלים כבירת ישראל, כאשר מקום מושבו של הנשיא צריך להיות בלב ליבה של ירושלים, כפי שעולם ומלואו רואה את ירושלים כמרכז. הפרשנות הראויה והנכונה שיש ליתן לחוקי היסוד: נשיא המדינה, כמו חוק יסוד: הממשלה והכנסת והשפיטה לענין מקום המושב של בית-המשפט העליון ושל הכנסת והממשלה היא לפי הזיקה לעיר ירושלים - בשל חשיבות קיומם של אותם מוסדות בעיר הבירה ירושלים, ואין חשיבות כלל ועיקר לתחום המוניציפלי של ירושלים.
פסק-הדין בענין , de beersמשנת 1906שלא נס ליחו -
(de beers consonsolidated miens limited v. Howe) -
הנחה את שופטי ישראל לענין המשמעות שיש ליתן למקום המושב גבי תאגיד
מסוים. הפרשנות שאולה, בעיקר, מדיני המיסים, אך היא טובה לענינים אחרים ואף לעניננו. פרשנות זו באה אלינו מן המשפט המקובל ואומצה כאמור בפסיקתנו, לאמור ש "כאשר מבקשים לדעת את מקום מושבה של חברה לצורך דיני מס מותר לבחון את מקום מושבו של הגוף המנהל את עסקיה" (בג"צ 823/90, סיעת בת ים 1נ' מבקש המדינה, פ"ד מ"ד (2), עמ' 692).
כך גם קובע השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 430/89מאור פרסום ושילוט חוצות מואר
בע"מ נ' עירית כפר סבא, כי: "לעיתים נקבע מקום המושב של תאגיד על-פי מקום המושב של האורגן המוסמך" (ראה גם עמ"ה 130/90ו- 170/90, סולל בונה ארצות חוץ ואח' נ' פקיד שומה חיפה, פסק-דינו של כב' השופט דן ביין, מיסים ח(2) אפריל 1994, וכן מאמרם של אמנון רפאלי ודוד אפרתי הפרקליט כ"ט, עמ' .573לדידי, פרשנות זו טובה גם לעניננו, כך שיש לפרש מקום מושב לענין חוק הרשות השניה כמקום המושב של האורגן המוסמך והמקום שבו נעשית עיקר פעילותו.
ומן הכלל אל הפרט
.30ירושלים היא הבירה של מדינת ישראל - אם לפי המשמעות של "בירה"
במקורות כעיר הקודש ועיר המלוכה ההסטורית של עם ישראל (האנציקלופדיה העברית)
ואם במשמעות המודרנית של בירת המדינה. וסדרה נכבדה של חוקי יסוד וחוקים רגילים נתנו תוקף למשמעות של ירושלים כבירתה של המדינה שבה יקיימו את פעילויותיהם מוסדות המדינה ונושאי הכהונה הבכירים ביותר של רשויות השלטון.
הזיקה לירושלים בחקיקה האמורה, לרבות חוק הרשות השניה, הינה זיקה המדגישה את הצורך לקיים את פעילותם של המוסדות הממלכתיים והגופים הפועלים על-פי דין, באותם חוקים - בירושלים. פרשנות ירושלים לענין זה נבחנת לפי מטרות החקיקה, ולגבי כל חוק יש לבחון, בשים לב להשראתה של ירושלים העיר או המחוז לענין מימוש החוק והפעלתו - הלכה למעשה.
משום כך, כפי שכבר אמרתי, כשמדובר במקום מושבו של נשיא המדינה, או מקום
מושבם של בית-המשפט העליון, הממשלה, הכנסת - אין ספק בליבי, קל שבקלים,
שהזיקה נקבעת לירושלים כעיר ולירושלים כבירה. זו המשמעות שביקש המחוקק ליתן לפעילותם של אותם גופים בירושלים הבירה, ולדעתי גם ירושלים כמרכז הרוחני של עם ישראל. לפיכך, אף אם תגדל ירושלים ותרבה מבחינת השטח הגיאוגרפי - לעולם יש למקם את המוסדות החשובים הללו, המבטאים את הזיקה המדינית והפוליטית, לירושלים כמרכז ולא ל"ירושלים רבתי", לאמור: בטבעת הפנימית של ירושלים ולא בטבעת החיצונית. כך ממקמים אומות העולם את המוסדות הנותנים ביטוי ומשמעות לשלטון של אותה מדינה בעיר הבירה שלה ובלב ליבה של עיר הבירה. החוקים האחרים שהזכרתי, אף הם בעלי השלכות לעיר הבירה. כך הוא לגבי הרבנות הראשית, כך לגבי בנק ישראל וכך לגבי מרכזים תרבותיים, מדעיים ומוסדות ארציים שזיקתם לבירה ירושלים אינה יכולה להיות מוטלת בספק. זאת, גם אם יש לבחון כל חוק לגופו ולפי תכליתו.
.31פרשנות נכונה וראויה לסעיף 3א לחוק הרשות השניה, גם היא אינה יכולה להעלות ספק קל שבקלים כי מקום המושב של הרשות השניה ומוסדות הרשות היא בירושלים, בטבעת הפנימית שלה.
חברת החדשות אף היא - מוסדותיה ומרכז העסקים והפעילות שלה צריך שיהיו בירושלים. משום כך הדיבור "ירושלים" אינו שונה בחוק זה מכל אחד מן החוקים האחרים שחקקה הכנסת - אם חוק יסוד או חוק רגיל - לענין מקום המושב של נושאי כהונה ושל מוסדות. השאלה היחידה שמתעוררת לעניננו היא, אם ההשראה של ירושלים כעיר הבירה, צריכה לחול גם על כל הפעילויות של אותו גוף, שקשר גורלו על-פי החוק לעיר ירושלים. השאלה היא, אם "מקום המושב" בירושלים חל על כל פעילות שהיא - אם דומיננטית ואם שולית, ומה היא ירושלים לגבי פעילות זו או אחרת.
אין ספק, שיכול שתהיה משמעות שונה בכל חקיקה לגבי ירושלים, לענין הפעילות של הגופים השונים. מצינו שגם משרדי ממשלה ומוסדות לאומיים וממלכתיים שעל פי החקיקה צריכות לקיים את מקום מושבם בירושלים - פעילותם רחבה ועניפה ומפוזרת גם בערים אחרות. דרך משל, משרד הבטחון נמצא בתל אביב, אגף הספנות והנמלים נמצא בחיפה, אגף שדות התעופה בנמל התעופה בן גוריון, ועוד כיוצא באלה דוגמאות. ואין לאמר, משום כך, כי הפעילות של משרד זה או אחר, או של גוף זה או אחר, רחקה מירושלים, והזיקה לירושלים בטלה.
ועוד זאת: המרחב המוניציפלי אינו אלא ענין מינהלי שאין לקבוע לפיו את הזיקה בחוק פלוני של נושא כהונה או של מוסד פלוני לירושלים. הזיקה נקבעת
לפי הכהונה ולפי מטרתו של המוסד: ייצוג המדינה כבירת המדינה על ידי הנשיא,
הממשלה הכנסת ובית המשפט העליון. קדושה, פעילות תרבותית הקשורה בירושלים, פעילות מדעית, מרכזיות כמו בנק ישראל. הזיקה הזו מצביעה על ייחודיות ועל הצהרת הכוונות של עם ולאום לגבי בירתו.
אולם, אין בכל אלה כדי לפגום במעשה חקיקה, כאשר פעילות כלכלית מסוימת תתבצע בטבעת החיצונית של ירושלים, תוך שמירה על הזיקה לירושלים. אם תאמר, אומר, לענין חוק הרשות השניה, כי יכול שהאולפן או מרכז ההפקה והשידור יכול לפי פרשנות זו להתבצע ממרחקים - ממרכז הארץ או מצפונה - על כורחך תיענה באופן חד משמעי כי התשובה לכך בשלילה מוחלטת, שהרי אז אין נשמרת הזיקה לירושלים, והחוק מבקש לשמור על זיקה זו.
.32ועוד זאת: פרשנות נכונה של סעיף 3א לחוק הרשות השניה מעלה כי
המחוקק לא התכוון, כלל ועיקר, לקבוע במאזן השמירה על הזיקה לירושלים והמרחב של הפעילות הכלכלית - לקבוע הגבלות כלכליות ו"לחנוק" את פעילותה הכלכלית של חברת החדשות והרשות השניה, בדרך של קיום אולפנים, אנטנות, מתקנים אחרים אך ורק במרחב הגיאוגרפי המצומצם של עירית ירושלים כמרחב מוניציפלי - מינהלי. אין לפרש את החוק כטומן בו כוונות לקיים את כל המתקנים והאולפנים דווקא בירושלים, שכן לכך יש השלכות כלכליות רציניות ביותר. קיום אולפן ומרכז הפקה ושידור במרחב גיאוגפי מצומצם, הינו בעל השלכות כלכליות מבחינת נכסי דלא ניידי הדרושים לכך, ייקור המתקנים והפעילות, ואין לייחס לחוק יצירת הכבדה כלכלית, דווקא.
עוד אדגיש, כי אין נפקא מינה אם השירותים האלה של מרכז הפקה ושידור היו נעשים על-ידי חברת החדשות בעצמה, או על-ידי אחרים, אך אני משאיר זאת בצריך עיון אם יש לעשות הבחנה כזו, משום שהכרעה בעניין זה אינה דרושה לצורך ההליך שבפני.
וגם זאת: הרחבה של קיום מרכז הפקה והשידור במקום שהוא ב"טבעת החיצונית" של ירושלים, תוך שמירת הזיקה לעיר, מבחינה גיאוגרפית, נותנת גם מרחב פעולה כלכלי לחברת החדשות לגבי מגוון המציעים למכרז. לשון אחרת: הגדלת חוג המציעים, ומבחינה זו ימנע אילוץ חברת החדשות לקבל אך הצעות יקרות. יש בכך גם כדי לשמור על "זכות קנין" של מציעים פוטנציאלים שיבקשו לקיים ולהפעיל את מרכז ההפקה והשידור עבור חברת החדשות, בתורת מתן שירותים לחברת החדשות, במקום שהוא ב"טבעת החיצונית" של העיר ירושלים.
אין בכך כדי לפגוע כהוא זה במעמדה החשוב והמכובד של ירושלים, החקוקה בלב כל והנישאת על ראש שמחתו של כל אדם בישראל ואנשים רבים מחוצה לה. קיום אולפן חדשות במקום שאיננו בתחום המוניציפלי, אינו פוגע בחוק הרשות השניה, והכל כאשר נשמר מכל משמר מקום מושבה של הרשות ומוסדותיה של חברת החדשות והאורגנים שלה בתוך ירושלים העיר, וגם נשמרת הזיקה לירושלים כאשר האולפן ממוקם בתחום מחוז ירושלים או "ירושלים רבתי".
.33לאור כל אלה, הפרשנות שאני נותן לסעיף 3א היא, כי הרשות השניה ומוסדותיה וחברת החדשות והאורגנים שלה - מקום מושבם הוא ירושלים, העיר והבירה. אולם, הטעמים שפירטתי מן ההיבט הכלכלי והחופש הדרוש לקבלת הצעות רבות - זולות וטובות, אינו פוגם בחוק אם האולפן, ומרכז ההפקה והשידור יתקיים בירושלים רבתי, עם זיקה ברורה לעיר ירושלים על ידי קשר למשרדי חברה החדשות בחיבור בסיס אופטי למתקן המרכזי, כפי שנדרש במכרז.
.34ירושלים רבתי תבחן לפי הזיקה לירושלים, לאמור לפי המחוז המינהלי על-פי חלוקת הארץ למחוזות או על-פי כל חלוקה אחרת תוך שמירת הזיקה, כאמור, לירושלים.
.35בנסיבות הענין אינני רואה כל הצדקה לדחות את המועד האחרון להגשת
הצעות למכרז, והוא ישאר בעינו - יום 15.3.98עד השעה 12: .00אולם, אין בכך
כדי למנוע מחברת החדשות, שהזמינה את ההצעות למכרז להחליט כל החלטה אחרת,
לעניין זה, הכל על פי הוראות חוק חובת מכרזים, התשנ"ב- 1992בתקנות חובת
מכרזים התשנ"ג-1993, שהרשות השניה וחברת החדשות כפופות להם.
.36לפיכך, הבקשה נדחית, ואני מחייב את המבקשת לשלם הוצאות משפט ושכר
טרחת עורך דין למשיבות 1ו- 2בסך -.000, 3ש"ח, למשיבות 3ו- 4בסך -.500, 2ש"ח ולמשיבה 5בסך -.500, 2ש"ח. לגבי המבקשת והמשיבים 6, 7ו- 8- אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו מכרז ?

  2. מכרז תפור

  3. הקפאת מכרז

  4. מסמכי המכרז

  5. פסילת מכרזים

  6. אומדן מכרזים

  7. פגם טכני במכרז

  8. תנאי סף במכרז

  9. מכרז מכון רישוי

  10. מכרז לביצוע נקז

  11. פגם מהותי במכרז

  12. מכרז כריתת עצים

  13. ביטול מכרז פומבי

  14. הארכת פטור ממכרז

  15. עתירה לאכיפת מכרז

  16. זכות הטיעון במכרז

  17. פיצויי קיום במכרז

  18. המלצה לפסול מכרז

  19. מכרז ערוץ המוסיקה

  20. תיאום הצעות במכרז

  21. תנאים במכרז ציבורי

  22. פתיחת מעטפות מכרז

  23. הצעה גירעונית במכרז

  24. מכרז של חברת החדשות

  25. מכרז שיפוץ בית ספר

  26. פירוש תנאי סף במכרז

  27. היעלמות מעטפה במכרז

  28. תנאים מקפחים במכרז

  29. הערכת מועמדים במכרז

  30. אי פרסום מכרז חיצוני

  31. ביטול מכרז ללא הסבר

  32. אי מימוש זכייה במכרז

  33. ניגוד עניינים במכרז

  34. הצעה אחת בלבד במכרז

  35. טיאוט רחובות - מכרז

  36. אורכה להגשת מסמכי מכרז

  37. הצעה תכסיסנית ‏במכרז

  38. ביטול מעשה עשוי במכרז

  39. הצעה נמוכה מדי במכרז

  40. פגם בתנאי הסף של מכרז

  41. ביטול החלטה לבטל מכרז

  42. נוסח לא ברור של מכרז

  43. מכרז של משרד החקלאות

  44. מכרז לבניית בריכת מים

  45. חוסר ודאות הצעה במכרז

  46. פגם בכל ההצעות במכרז

  47. זכות עיון במסמכי מכרז

  48. מקבילית הכוחות מכרזים

  49. בקשה לפסילת זוכה במכרז

  50. בקשה לעיון במסמכי מכרז

  51. ביטול מכרז למינוי מנהל

  52. תנאי סף להשתתפות במכרז

  53. מכרז תעודות זהות חכמות

  54. אי עמידה בתנאי סף במכרז

  55. מכרז לביצוע סקר מקרקעין

  56. פסילת מועמד במכרז פנימי

  57. הגבלת מספר הזוכים במכרז

  58. מכרז לרכישת מכונת צילום

  59. עריכת מכרז עירייה סלולר

  60. מכרז הסעות במשרדי הממשלה

  61. ניסיון קודם כתנאי במכרז

  62. פגמים במכרז מועצה מקומית

  63. מכרז ביטוח מועצה מקומית

  64. דרישת ניסיון כתנאי במכרז

  65. פגם במכרז של משרד הפנים

  66. דרישת ותק כתנאי סף במכרז

  67. ביטול מכרז של הקרן הקיימת

  68. ערעור על פסילת הצעה במכרז

  69. החזר הוצאות השתתפות במכרז

  70. מכרז מינויים בחברת החשמל

  71. העדפת תוצרת הארץ במכרזים

  72. פרסום מכרז ע''י מפרק חברה

  73. הפרת צו שיפוטי בהליכי מכרז

  74. דחיית ''הצעה יחידה'' במכרז

  75. תביעה נגד המכרז של המדינה

  76. ניסיון קודם של משתתף במכרז

  77. ביטול מינוי שנעשה ללא מכרז

  78. פסילת ההצעה הכי זולה במכרז

  79. בקשת ארכה לתשלום לפי מכרז

  80. השפעת עדכון מחירים על מכרז

  81. סיום תקפות רשיון במהלך מכרז

  82. בקשה לפסילת מכרז לאיוש משרה

  83. ביטול מכרז לאחר פתיחת הצעות

  84. ביטול קבלת הצעות מחיר במכרז

  85. גביית דמי היתר מזוכה במכרז

  86. בקשה למתן צו זמני בהליך מכרז

  87. החזר כספי בעקבות זכיה במכרז

  88. היכרות מוקדמת עם מועמד במכרז

  89. ביטול הודעה על ביטול מכרזים

  90. פסילת הצעה במכרז בשל פגם טכני

  91. מכרז זכויות שידורי רדיו בצפון

  92. דחיית ההצעה הזולה ביותר במכרז

  93. ביטול מכרז לאחר צו התחלת עבודה

  94. תקופת התקשרות בלתי סבירה במכרז

  95. מכרז להנחת צנרת השקיה בקולחין

  96. עתירה לבטל את החלטת ועדת המכרזים

  97. פסילת הצעה במכרז בגלל סוג המטבע

  98. תשלום בחסר על עבודה במסגרת מכרז

  99. רשות שדות התעופה מכרזים פנימיים

  100. אי קבלת הזמנה לשלב השני של מכרז

  101. דוגמא לתביעה לביטול מכרז שהתקבלה

  102. הורדת מחיר הצעה במכרז לאחר זכיה

  103. בחינת כדאיות כלכלית של מציע במכרז

  104. שלילת מעמד משתתף בעל כשירות במכרז

  105. אי ביטול מכרז פגום מחמת מעשה עשוי

  106. אי עמידה בלוח זמנים - הצעה במכרז

  107. פניה לבית המשפט בעניין זכיה במכרז

  108. שינוי תנאים במכרז לאחר פתיחת הצעות

  109. פיצויים על פגמים בהצעה מתחרה במכרז

  110. ביטול מכרז לאחר פתיחת תיבת ההצעות

  111. דיון בהצעות שלא הוגשו לתיבת המכרזים

  112. ביטול זכיה במכרז עקב איחור בתשלומים

  113. מסירת פרטים לא נכונים של מועמד במכרז

  114. הגבלת הזמן על זכות העיון במסמכי מכרז

  115. טענה להפסדי רווחים בעקבות ביטול מכרז

  116. הפסד במכרז למרות הצעת ההצעה הכי זולה

  117. עמידה בתנאי מכרז - דיני תכנון ובנייה

  118. פגיעה באינטרס הציבורי בגלל עיכוב מכרז

  119. האם בית המשפט יכול לשנות תוצאות מכרז ?

  120. טופס הזמנת הצעות למכרז - תנאים מקדמיים

  121. בקשה למניעת עיכוב בכניסה לתפקיד נבחר במכרז

  122. האם אפשר לעכב מינוי לתפקיד באמצעות מכרז ?

  123. בקשה לבית המשפט העליון להפסקת הליכי מכרז

  124. ערעור על תוצאות מכרז בשווי מיליארדי שקלים

  125. תביעה לביטול זכיה במכרז בגלל שיקולים זרים

  126. הכרזת בית משפט על ההצעה הזולה ביותר במכרז

  127. פרסום מכרז חדש באותם תנאים לאחר ביטול מכרז

  128. מכרז למתן זיכיון לשידורי רדיו אזורי בירושלים

  129. פסילת הצעה במכרז בשל פגם בהתנהגות במכרז קודם

  130. פטור מחובת המכרז: תקנה 3(23) לתקנות חובת המכרזים

  131. האם מותר לשנות את תנאי הניקוד ותנאי הסף במכרז ללא הודעה ?

  132. אי מילוי תנאי בחוזה למכירת נכס קדם מכרז מקרקעין ו/או גרימה להפרתו

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון