קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק פרישה לעובדי הטכניון: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט כנפי - אב- בית-הדין; ה"ה קלנר ווינשטין - נציגי ציבור; תב"ע מג/239-3), אשר דחה את תביעתו של המערער לחייב את המשיב בתשלום הפרש על מענק ששולם לו עם פרישתו לגמלאות והפרשי הצמדה וריבית על המענק ששולם לו בפועל. .2עובדות המקרה הצריכות לענייננו הן: . . . . . . . . . . . . . . . . . יא) במחצית הראשונה של חודש נובמבר 1982שלח הטכניון לעובד המחאות לסילוק מענק הפרישה בגין התקופה 1959- .1982במכתבים שצורפו אל ההמחאות נאמר: "הגשת המחאה זו לפרעון תיחשב כסילוק מלא של כל תביעותיך מהטכניון לגבי מענק הפרישה לפי סעיף 18". העובד לא פדה את ההמחאות, מאחר שסרב לראות בסכום סילוק מלא של החוב; יב) ביום 3.1.1983הגיש העובד את תביעתו לבית-הדין האזורי, בו תבע את מלוא המענק (מחושב לגרסתו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.11.1982, המועד בו הוצע לו המענק המותנה; יג) רק ב- 7.2.1983פדה העובד את ההמחאות, לאחר שנאמר לו שפרעונן לא יהווה מחסום לתביעותיו להפרשי מענק ולהפרשי הצמדה וריבית על המענק ששולם; יד) העובד תבע, אחרי תשלום הקרן, בכתב תביעתו המתוקן אשר הוגש ביום 21.6.1983על-פי החלטת רשם בית-הדין, הפרשי הצמדה וריבית עבור התקופה נובמבר 1982- פברואר .1983 .3המחלוקת בית-הדין האזורי התמקדה בשאלות אלה: . . . . . . . . . . . . . . . . . . ב) זכאות העובד להפרשי הצמדה וריבית עבור המענק ששולם: גרסת העובד היתה, שהוא סרב לפדות את ההמחאות בגלל התנאי שהופיע במכתב שנשלח עמן (סעיף 2(יא) לעיל), ופדה אותן רק ביום 17.2.1983לאחר הגשת התביעה, לאחר שניתנה לו הבטחה, שפרעונן לא יהווה מחסום לתביעתו להפרשי מענק והפרשי הצמדה וריבית. כמו כן הצהיר (סעיף 13לתצהירו), כי הסכום שנתקבל נזקף על-ידו תחילה על חשבון הצמדה וריבית והיתרה על חשבון הקרן, על-פי סעיף 49לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלן - חוק החוזים (חלק כללי)), כך שהסכום הנותר לתשלום הוא בגדר קרן. הטכניון טען לעניין זה: .1אין לתבוע הפרשי הצמדה כעילת תביעה עצמאית, כאשר קרן החוב שולמה. חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961(להלן - חוק פסיקת ריבית והצמדה), מסמיך את בית-המשפט, כאשר הוא פוסק את קרן החוב, לפסוק גם הפרשי הצמדה וריבית. .2אין מועד קבוע לתשלום המענק, כך שאין אפשרות לטעון שהטכניון פיגר בתשלום המענק. .3חשש העובד לפדות את ההמחאות היה חשש שווא. .4בית-הדין האזורי פסק: . . . . . . . . . . . . . . . . . ב) לעניין הפרשי ההצמדה והריבית - .1על-פי ע"א 527/80[1] (בע' 53), תביעת הפרשי הצמדה וריבית אינה מהווה עילת תביעה עצמאית. .2העובד לא עתר לחייב את הטכניון בתשלום סכום מוגדר. ולכן חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו יכול להוות בסיס לתביעתו. .5העובד בערעורו טוען: . . . . . . . . . . . . . . . . . ב) לעניין הפרשי ההצמדה והריבית - .1בע"א 527/80[1] הנ"ל הושארה ברוב דעות השאלה, אם התביעה להפרשי הצמדה וריבית מהווה עילת תביעה עצמאית, בצריך עיון. .2העובד תבע סכום כסף מוגדר מהטכניון (סעיף 18לכתב התביעה המתוקן). .3העובד פעל על-פי סעיף 49לחוק החוזים (חלק כללי), ולכן הסכום שנתבע הוא קרן החוב ולא הפרשי הצמדה וריבית. .6הטכניון, בתשובתו, תמך בפסק-הדין שבערעור. . . . . . . . . . . . . . . . . . .Iiפסק-דין . . . . . . . . . . . . . . .2לעניין הפרשי ההצמדה והריבית: א) בית-הדין דחה את התביעה, בראותו בה עילת תביעה עצמאית, ולא תביעה נלווית לחיוב כספי שבית-משפט פוסק; ב) בצאתו מנקודת מוצא זאת, טעה בית-הדין האזורי. כתב התביעה המקורי הוגש לפני שהגיע המענק לידי העובד, דהיינו - התביעה היתה למענק עצמו, ולהפרשי הצמדה וריבית עליו מיום הזכאות ועד תשלומו בפועל. עצם העובדה שהוגש כתב תביעה מתוקן, שגיבש את החיובים הכספיים ליום הגשת כתב התביעה המתוקן, אינה יכולה לשנות מעובדה זאת. בכתב התביעה המתוקן פרט העובד (סעיף 15) את כל השתלשלות העניינים הנוגעת להצעת התשלום בנובמבר 1982(סעיף 2(יא) לחלק I), ערך את חשבון ההצמדה והריבית והעמידו על סכום קצוב; ג) אין לראות בשליחות ההמחאות לעובד על-ידי הטכניון בחודש נובמבר 1982משום תשלום, או הצעת תשלום. לעובד נשלחו שתי המחאות, האחת ביום 2.11.1982על סך של 272.466שקל, והשניה - עקב טעות בחישוב שנעשתה בתום לב - ביום 8.11.1982על סך נוסף של 099, 130שקל. כל אחת משתי ההמחאות לוותה מכתב חתום על-ידי ראש אגף הכספים והבקרה בטכניון, בו נאמר (ת/1, ת/2): "הגשת המחאה זו לפרעון תחשב כסילוק מלא של כל תביעותיך מהטכניון לגבי מענק הפרישה לפי סעיף 18". שליחת המחאה בצירוף מכתב בנוסח האמור, אין לראות בה תשלום, או הצעת תשלום, מאחר ופרעונה היה מותנה בתנאי שהעובד לא היה חייב להסכים לו, ומטרתו - לחסום את העובד מלהגיש תביעה משפטית; ד) בנסיבות אלה, משלא שולם לעובד ללא כל תנאי הסכום המגיע לו אף לדעת הטכניון, יש מקום לחייב את הטכניון בהפרשי הצמדה וריבית, כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, מן היום שבו נשלחו ההמחאות "המותנות" לעובד (למעלה מחודש לאחר סיומם של יחסי עובד-מעביד), דהיינו מיום 8.11.1982ועד למועד שבו הגיע הכסף לידיו, לאחר שהטכניון ויתר על התנאי, דהיינו יום 17.2.1983; ה) הלכה היא, כי "הריבית איננה קנס ואיננה עונש: היא תשלום, המתחייב עקב השארתו של הכסף בידי הצד החייב תשלום ועקב העדרו מקופתו של מי שזכאי לתשלום. כך הדבר בכל מקרה, בו כסף אינו עובר למי שזכאי לו, ללא קשר לפגם או לאשם כלשהם, וכך הדבר על אחת כמה וכמה בתקופת אינפלציה, בה נשחק ערך הכסף" (ע"א 104/83[2], בע' 808); ו) סכום ההצמדה והריבית על-פי פסקה ד' דלעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 18.2.1983עד יום תשלומו בפועל. .3התוצאה היא, כי לעניין הגדלת תקופת העבודה לעניין חישוב המענק - הערעור נדחה, ולעניין הפרשי הצמדה וריבית על הסכום ששולם באיחור - הערעור מתקבל. לאור התוצאה - ישא כל צד בהוצאותיו.מענק פרישהמענקפרישה