קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות לא מתאימה לרשימת הליקויים: .Iההליך .1לפנינו ערעור לפי סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים - גמלת ניידות מיום 29.8.1984, אשר קבעה כי נכותה של המערערת אינה ניתנת ליישום ברשימת הליקויים. .2העובדות הצריכות לענייננו הן: א) בשנת 1979נבדקה המערערת על-ידי ועדה רפואית לעררים וזו קבעה לה דרגת נכות %80, על-פי פריט ג- 1לרשימת הליקויים: ב) בשנת 1983נבדקה המערערת שוב על-ידי ועדה רפואית, הוועדה המחוזית קבעה שדרגת נכותה של המערערת היא % 50על-פי פריט ו- 1לרשימת הליקויים. הוועדה הרפואית לעררים שדנה בערעורה של המערערת, קבעה בהחלטתה מיום 15.6.1983, שנכותה של המערערת ניתנת ליישום במסגרת פריט ג- 1באופן חלקי, וקבעה למערערת דרגת נכות בשיעור %60; ג) המערערת ערערה על קביעה זו בבית-הדין (הליך מג/1994-01), וביום 26.10.1983ניתן על-די רשם בית-הדין פסק-דין בהסכמה, אשר קבע: "ועדה רפואית לעררים משנת 1979קבעה למערערת % 80לפי פריט ישים ג- .1על כן מוחזר העניין בהסכמה לוועדה רפואית לעררים, על מנת שתדון מחדש בעניינה של המערערת. הוועדה תהיה רשאית לסטות מהחלטת הוועדה משנת 1979, רק אם תגיע למסקנה שבהחלטת הוועדה דאז היתה טעות על פניה, או שחל שיפור במצבה של המערערת"; ד) בעקבות פסק-הדין דנה הוועדה הרפואית לעררים בעניינה של המערערת, וקבעה, ביום 1.1.1984: "הממצאים הנ"ל בעצם לא ניתנים ליישום בכלל ברשימת הליקויים ובהתאם לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה, הוועדה קובעת לא נכלל והערר נדחה"; ה) המערערת ערערה על קביעה זו (הליך מד/1070-01), ובדיון המוקדם ביום 30.5.1984ניתן על-ידי הרשם פסק-דין בהסכמה: "העניין מוחזר בהסכמה לוועדה הרפואית לעררים, לסיום ביצוע פסק-הדין מיום 26.10.1983, דהיינו התייחסות לבדיקה מ-1979"; ו) הוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה לזה שדן בעניינה של המערערת ביום 1.1.1984, קבעה בהחלטתה מיום 29.8.1984: "לאחר עיון ודיון מחודש בממצאים הוועדה הגיעה למסקנה שהממצאים של הבדיקה מיום 1.1.1984אינם ניתנים ליישום - לא נכלל - הערר נדחה. ההתייחסות לוועדה משנת 1979, הממצאים על פני הפרוטוקול אינם תואמים את סעיף ג- .1טעתה הוועדה ביישמה ג- 1בהתאם לממצאים שבפרוטוקול שלה. נסיון השוואה בין הממצאים ב- 1979והממצאים הנוכחיים - הוועדה קובעת שחלה הטבה. בעיון בצילומים מיום 25.6.1984- הפרוטזה עומדת במצב טוב מאוד. אין עדות לנטילת סיד וחופשיות בתוך התעלה של עצם הירך והוועדה עיינה בחוות-דעתו של ד"ר מוריס ישראל מיום 13.8.1984מסכימה לחלק מתוכנו". .3המערערת העלתה שתי טענות: האחת - מצבה לא הוטב, אלא הורע, ולפחות הוא סטטי. השניה - היא, והיא בלבד, ערערה בפני בית-הדין על קביעת הוועדה מיום 15.6.1983, כך שלא היה מקום להפחית מאחוזי הנכות אשר קבעה אותה ועדה (סעיף 2(ב) לעיל). המוסד בתשובתו השיב, כי העניין הוחזר לוועדה לצורך התייחסות לדו"ח משנת 1979; הוועדה עשתה כמצווה, בדקה את המערערת, התייחסה לדו"ח משנת 1979ועל-פי ממצאיה היא הגיעה למסקנה שהממצאים שנמצאו במערערת כלל אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים. .4פסק-הדין שלהלן הוא על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב, שדעתו דעת יחיד, בדעה כדלקמן; א) דרכיה המתפתלות של הוועדה הרפואית לעררים נראות לי מוזרות אמנם כאשר היא קובעת בשנת 1979כי "קיימת החמרה קשה בהשוואה לממצאים על-ידי ועדת עררים ב- ...1972לפי הממצאים של היום, עם החמרה נוספת ודאית בעתיד..." והנה לאחר בדיקות נוספות קובעת הוועדה הרפואית ב-29.8.1984, בהתייחסה לוועדה משנת 1979, כי "הממצאים על פני הפרוטוקול אינם תואמים את סעיף ג- .1טעתה הוועדה (מ-1979) ביישמה את ג- 1בהתאם לממצאים שבפרוטוקול שלה"; ב) יתר על כן מוסיפה הוועדה הרפואית האחרונה (מ-29.8.1984) וקובעת כי "בהשוואה בין הממצאים ב- 1979והממצאים הנוכחיים - הוועדה קובעת חלה הטבה"; ג) לא נראה לי, בכל הכבוד, שנוכל להתערב ולהפוך חוות-דעת בשאלות רפואיות במעטה של שאלות של חוק, אשר על כן הייתי מורה להחזיר את המערערת לבדיקה חוזרת ול"דיון נוסף" בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב מלא, או אפילו מוגבר, ושונה מן ההרכב הקודם, עם הנחיות מפורשות לחוות-דעת רפואית מפורטת ומנומקת; ד) ובאשר ל"הסכם" שקיבל תוקף של פסק-דין: בעיני הוא הסכמה בין הצדדים, לחזור ולעמוד בפני הוועדה הרפואית, מבלי שיהיה בהסכם זה משום קביעת "רצפה" של אחוזי נכות שהם שאלות רפואיות הצריכות להיקבע על-ידי הוועדה הרפואית. .Iiפסק-הדין .1בית-דין זה מוסמך לבחון החלטות של ועדות רפואיות בשאלת חוק בלבד, ולא בשאלות רפואיות. כך שאין מקום כלל לדון בטענתה הראשונה של המערערת, ונתייחס לטענה השניה - שהיא טענה משפטית מובהקת. .2א) השאלה המשפטית היא - פירושו הנכון של פסק-הדין בהסכמה שניתן בהליך מג/1994-01, אשר בעקבותיו הוחזר העניין לוועדה (סעיף 2(ג) לחלק I); ב) אשר עמד לדיון בהליך האמור - ערעורה של המערערת על כי נקבע לה פריט ג- 1חלקי (%60), בעוד שקודם לכן נקבעה לה נכות של % 80לפי פריט ג- 1מלא, מול עמדת המוסד - שלא ערער על הקביעה האמורה, מן הסתם מהטעם ששוכנע, כי אכן הממצאים שנמצאו במערערת תואמים את קביעת הוועדה - כי יש להעניק למערערת % 60נכות לפי פריט ג- 1חלקי; ג) פסק-דין בהסכמה הוא למעשה הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, ויש לו שתי פנים: הפן האחד - ההסכם, והשני - פסק-דין. מכאן, שניתן לפרשו "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה ואינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות" (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973); ד) ומהו אומד דעתם של הצדדים, כעולה מהאמור והנסיבות? תמצא הוועדה כי לא חלה הטבה במצבה של המערערת, או שלא נפלה טעות על פניה בהחלטת הוועדה משנת 1979- תקיים את מסקנת הוועדה דאז, דהיינו תקבע למערערת פריט ג- 1(%80) במלא; תגיע הוועדה למסקנה כי חלה הטבה, או נפלה טעות על פניה במסקנות הוועדה משנת 1979- תקיים את החלטת הוועדה משנת 1983, דהיינו תשאיר על כנה את קביעתה כי יש ליישם פריט ג- 1חלקי (%60); ה) אין להעלות על הדעת, כי המערערת הסכימה לפסק-דין בהליך מג/1994-01, כי הוועדה, אליה הוחזר העניין, תהיה חופשית להפחית מנכותה מעבר ל-% 60שנקבעו לה. .3ואם תאמר, כי מכוח סעיף 14לתוספת השניה להסכם המידות רשאית הוועדה "לאשר החלטת הוועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהעורר הוא הנבדק נבין שהוא המוסד", הרי שבית-דין זה כבר קבע, אמנם לעניין פירושה של תקנה 30לתקנות בביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו-1956, אך תוכנה של זו דומה לענייננו, כי סמכותה זו של הוועדה קיימת רק שעה שבא לפניה ערעור על ועדה מדרג ראשון (דב"ע מג/1403-01, אפרתי ששון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). אין לפרש את אותה הוראה כמשתמעת גם על מקרה כמו זה שלפנינו, בו הוחזר על-ידי בית-הדין עניין לוועדה בעקבות ערעור של הנכה, ללא ערעור המוסד, ולצורך מוגדר. .4לאור מסקנות הוועדה אליה הוחזר הדיון מכוח פסק-הדין בהליך מג/1994-01, נחה דעתנו כי היה מקום לסטות מהחלטות הוועדה משנת .1979 .5לאותה התוצאה נוכל להגיע גם בדרך אחרת: א) בהחלטה נשוא בערעור, סתירה על פניה: בהתייחסה להחלטת 1979אליה היא מופנית, אומרת הוועדה- "(1)... הממצאים על פני הפרוטוקול אינם תואמים סעיף ג-...1 (2)... נסיון השוואה בין הממצאים ב- 1979והממצאים הנוכחיים הוועדה קובעת שחלה הטבה". לא ניתן ליישם בו-זמנית את שתי החלופות שנקבעו על-פי הלכת איש שלום [1]. אם חלה הטבה, משמע שהקביעה הקודמת, החמורה יותר, היתה נכונה. ואם בקביעה הקודמת היתה טעות על פניה - משמע שקביעה קודמת זו אינה יכולה לשמש בסיס להשוואה עם מצב חדש כדי לוודא אם יש "הטבה"; ב) מהדוחו"ת המתייחסים למצבה של המערערת שלב-שלב, עולה, כי ניתנה כבר תשובה לסתירה הנ"ל, וזאת בהחלטה מיום 15.6.1983, אשר קבעה: לא עוד ג- 1(כפי שנקבע ב-1979), כי אם "ג- 1מותאם" ("התאמה חלקית של סעיף ג- 1חלקי") כלומר שאובחן שיפור במצבה של המערערת ונקבע שנכותה אינה עוד של % 80כי אם של % 60בלבד; ג) בית-דין זה כבר פסק, כי: "... עצם העובדה שפעם יישמו פריט 'מותאם', אין בה כדי להצדיק ביטול הפריט ה"מותאם' בהזדמנות עתידה" (דב"ע מג/1692-01[2] בע' 274); ד) המוסד אכן פעל ברוח הדברים שבמובאה הנ"ל ולא הגיש ערר על ההחלטה מיום .15.6.1983דרגת הנכות של % 60לא היתה איפוא שנויה במחלוקת והמוסד אף הסכים, פעמיים, שיינתן פסק-דין להחזרת העניין לוועדה רפואית, כדי לאפשר למערערת לנסות את מזלה, שמא תתרצה הוועדה ותחזיר את דרגת נכותה מ-% 60ל-%80; ה) תקוותה של המערערת נכזבה. .6התוצאה: באין קביעה כי מצבה של המערערת מצדיק יישום פריט ג- 1במלא, עומדת על כנה הקביעה המתקנת (מ-15.6.1983) המורה ליישם פריט ג- 1כפריט מותאם עם דרגת נכות של % 60בצידו. המוסד ישלם למערערת, שלא היתה מיוצגת, אך נעזרה בעורך-דין לצורך ניסוח טענותיה, הוצאות בסך של 50שקלים חדשים.נכות