קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נקע מולד במפרק הירך: .Iההליך .1ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין מוגבלים בניידות (להלן הוועדה) אשר קבעה בישיבתה מיום 12.9.1984, כי דרגת נכותה של המשיבה היא של % 50לפי פריט ד- 1ברשימת הליקויים, שזו לשונו - "נקע מלידה במפרק הירך..... %50". .2מפאת חשיבותה, מובאת כאן ההחלטה במלא: "א. קביעת הוועדה המחוזית: ד- 1ערר המוסד לביטוח לאומי מ-.28.8.1984 ב. ממצאי ועדת העררים: הוועדה עיינה בתיק הרפואי על כל מסמכיו כולל ממצאי הוועדות הקודמות. כמו כן עיינה בצילומי רנטגן שהוצגו לוועדה בזמן הבדיקה וכן בתעודה רפואית מד"ר פרולה מ- 8.2.1983וכן מ-.9.9.1984 בבדיקה: מתהלכת בצליעה קלה דו-צדדית בצורה ברווזית. קיים קיצור של 2ס"מ ברגל ימין. אין דפורמציה או שיתוקים. תנועות פרקי ירכיים: כמעט מלאות ואין עדות לכוויצה כיפופית. אין הגבלות בתנועות ברכיים. בצילום: תת-נקע בפרק הירך הימנית עם דיספלזיה של פרק הירך השמאלית. לסיכום: על אף התפקוד היחסי לא קשה, אין ספק שלפנינו תת-נקע הזהה בעצם מבחינת רשימת הליקויים לנקע ולכן על הוועדה להיות עקבית וגם במקרה זה לקבוע סעיף ד- 1%.50 הערה: הוועדה לא מקבלת ודוחה את המשפט של המערער 'תת-נקע אינו שווה לנקע כל עוד לא נקבעה מידת חומרתו' - ערר המוסד לביטוח לאומי נדחה". .3בהודעת הערעור טען המוסד כי, הוועדה שגתה בכך: א) שקבעה % 50מוגבלות לפי פריט ד-1; ב) שקבעה שתת-נקע זהה לנקע מבחינת רשימת הליקויים, למרות סיקתו של בית-דין זה; ג) שדחתה את הטענה, שאין להעניק אחוזי נכות בגין תת-נקע בלי שנקבעה דרגת חומרתו של תת-נקע; ד) שהעניקה % 50נכות שהם מלוא הזכות בגין נקע, למרות ממצאיה היא המראים על נכות מצומצמת בהרבה. .4לבקשת בא-כוח המשיבה הורה סגן הנשיא, שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב. הפרקליט המלומד הצהיר, כי בדעתו להביא לשינוי ההלכה שנקבעה בדב"ע לז/816- 01בעניין דליה ריבנר (לא פורסם). הוטל עליו לסכם ראשון. .5א) בסיכומיו המפורטים והממצים טען בא-כוח המשיבה, כי ההחלטה נשוא הערעור היא "קביעה של דרגת נכות" - בלשון סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, עליה ניתן לערער "בשאלת משפט בלבד". השאלה השנויה במחלוקת בענייננו איננה שאלה משפטית, כי אם שאלה רפואית טהורה: האם תת-נקע כמוהו כנקע? רופאי הוועדה השיבו, כי "תת-נקע זהה בעצם מבחינת רשימת הליקויים לנקע"; ב) לשאלה, אם הוועדה היתה חייבת לנהוג בהתאם לקביעה קודמת של בית-הדין, בעניין אחר, השיב הפרקליט המלומד בשלילה. לוועדה חופש פעולה מלא כפי שהדבר בא לביטוי בבג"צ 296/83בעניין וייס (לא פורסם); ג) הקובע אינו חוות-דעת של מומחה, כי אם חוות-דעתה של הוועדה. במה דברים אמורים? בכך שבעניין ריבנר (דב"ע לז/816-01) פסק בית-הדין את אשר פסק על סמך חוות-דעתו של המומחה הרפואי ד"ר ש' לוין, שנזקק לעצתו באותו עניין. חוות-דעת שניתנת בעניין אחד אינה רלבנטית בעניין אחר; זאת ועוד: המומחה בעניין ריבנר קבע, כי הליקוי הקרוי נקע כולל גם את המצב המכונה "תת-נקע", והערכת דרגת הנכות המתאימה במקרה זה או אחר היא עניינה של הוועדה הרפואית. בענייננו קבעה הוועדה, "שאין ספק שלפנינו תת-נקע הזהה, וכו'...". למסקנתה הגיעה הוועדה לאחר שבדקה את המשיבה ועמדה על חומרת הפגימה; ד) לסיכומיו בכתב צרף בא-כוח המשיבה חוות-דעת של ד"ר פשין (מומחה לכירורגיה אורטופדית) מיום .1.12.1985ד"ר פשין קיבל כנתון המחייב אותו את קביעתו של ד"ר לוין "שהתת-נקע והנקע למעשה הינם אותה מחלה, אם כי בדרגת חומרה שונה, קביעה שהפכה - מכוח פסק-דין של בית-הדין הארצי לעבודה - לקביעה מנחה. לדעתו, תת-הנקע בו לוקה המשיבה שווה בחומרתו לנקע שלם ומצדיק יישום פריט ד- 1(%50). .6פרקליטת המוסד השיבה, שהוועדה טעתה בעליל טעות משפטית העולה מאי- התאמה בולטת בין הממצאים שנמצאו לבין פריט הנכות שראו ליישם. מצד אחד - "תפקוד לא קשה", ומצד שני - מחויבותה, כביבול, של הוועדה "להיות עקבית וגם במקרה זה לקבוע סעיף ד- 1(%50)". עקבית למה? הקשתה הפרקליטה המלומדת. אם לדו"ח הוועדה הקודמת (מיום 8.1.1981), הרי שזו קבעה את אשר קבעה על סמך קביעה שהמדובר בנקע, קביעה שהתבררה בדיעבד כבלתי-נכונה. הוועדה, שעל החלטתה סב הערעור דנן, קבעה באורח מוחלט שהמדובר בתת-נקע. אם כן - שומה היה עליה ליישם את ההלכה שנפסקה בעניין ריבנר ולאמוד את חומרת המגבלה. לא זאת בלבד שהוועדה לא פעלה כך, אלא הצהירה שהלכה פסוקה אינה מחייבת אותה. לגופו של עניין: בדיקתה הקלינית של המשיבה על-ידי הוועדה העלתה ממצאים המראים, שמצבה אינו כלל וכלל בדרגת חומרה המצדיקה יישום פריט ד- 1במלא. .Iiפסק-דין .1את החלטתה נשוא הערעור סיימה הוועדה ב"הערה" כלהלן: "הערה: הוועדה לא מקבלת ודוחה את המשפט של המערער (המוסד) 'תת-נקע אינו שווה לנקע כל עוד לא נקבעה מידת חומרתו' ". דחייתה של הוועדה את טענת המוסד יסודה בסברה, ש"מבחינת רשימת הליקויים" נקע ותת-נקע חד הם, ואפילו יהא תת-הנקע קל שבקלים הרי שיחייב יישום פריט ד- 1במלא. בכך טעתה הוועדה טעות משפטית. .2הטעות היא בכך, שהוועדה נטלה על עצמה לפרש - פירוש משפטי - על דרך ההיקש המוחלט, שני מונחים כבעלי משמעות זהה, וזאת כאשר אחד המונחים מופיע ברשימת הליקויים והשני לא. כאילו אמרה הוועדה, בלשון חוק הפרשנות: "הדיבור 'נקע' שבפריט ד- 1- אף תת-נקע במשמע, וכן להיפך". מבחינה רפואית ידעו גם ידעו חברי הוועדה שנקע ותת-נקע אינם שמות נרדפים לפגימה אחת, אך גרסו שמבחינה משפטית ההיפך הוא הנכון. כך טענו, ובכך טעו. .3הסמכות לפרש מונח שבמסמך בעל-פועל-משפטי היא בידי הערכאה השיפוטית. השאלה, אם הדיבור "נקע" בהסכם הניידות, גם "תת-נקע" במשמע, היא שאלה משפטית ובתור שכזו זכתה לליבון משפטי בעניין ריבנר. בית-הדין נעזר באותו עניין בחוות-דעת של מומחה רפואי, כנהוג בסוגיה בה מתעוררות שאלות משפט ורפואה, וההלכה שיצאה מלפניו מחייבת את כל אלה העושים ביישום הסכם הניידות. וכה נאמר בעניין ריבנר: " ...14פסקנו, כי המונח 'נקע' בשני פריטי המשנה שבפסקה ד' להסכם הניידות כולל 'תת-נקע', וכי 'נקע' כולל תחום של נקעים במידות קשות יותר ובמידות קשות פחות. מן האמור מתבקשת גם התשובה על השאלה שהצגנו. התשובה היא, שאם הגדרת 'נקע' כוללת מידות שונות של חומרה, הרי ממילא יש לקבוע אחוזי הנכות של הנבדק. שהרי אין זה סביר לומר שהצד האחד של הפריט - המגדיר נקע מהו - מתייחס למגוון של מצבים מן הקל אל החמור ואילו צידו השני של הפריט - הנוקב אחוזי נכות מכיל רק אפשרות אחת. העולה מכך הוא, שקביעת אחוזי הנכות לפי חומרת המקרה נתונה בידי הוועדה הרפואית. והיה, אם תקבע הוועדה הרפואית שהגבלת תנועותיו של נבדק פלוני בשל 'תת-נקע' פחותה בהרבה מזו הנובעת מ'נקע', תקבע את אחוזי הנכות בהתאם לכך. ואם תגיע הוועדה לממצאי הנכות שהגבלת התנועה בשל 'תת-נקע' שווה לזו הנובעת 'נקע' או קרובה לה, תקבע את אחוזי הנכות בהתאם לכך". .4סוף דבר: הערעור מתקבל והעניין מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתיישם את פריט ד- 1כמידת חומרת מצב תת-הנקע בו לוקה המשיבה. אין צו להוצאות.נקעירך