קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סוכרת עקב שירות בצה''ל: .1העורר, יליד 9.9.73, הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח חדש), תשי"ט - 1959, בקשר עם מחלת הסכרת מסוג 1בה לקה. לטענת העורר, המחלה בה לקה, נגרמה תוך כדי ועקב שירותו בצה"ל, ולחילופין, הוחמרה עקב שירותו. .2בהחלטתו מיום 23.11.93, דחה המשיב את תביעת העורר, וקבע, כי בהסתמך על הבדיקות שנעשו לעורר וחוות דעת רפואית מתאריך 1.7.93, הגיע למסקנה, כי אין קשר בין מחלתו של העורר ותנאי שירותו. על החלטה זאת הוגש הערר שלפנינו. .3העורר גויס לשירות חובה בצה"ל בתאריך 5.8.92, בפרופיל רפואי 97, ושוחרר בעקבות המחלה בה לקה בתאריך 25.1.93, היינו - כעבור כחמישה וחצי חודשים. בתצהיר עדותו הראשית, כמו גם בחקירתו לפנינו, תאר העורר את היחידות השונות להן הוצב ואת תנאי השירות ביחידות אלה. לאחר ששקלנו את עדותו של העורר, אנו קובעים כעובדה, כי העורר בחר לשרת ביחידות מובחרות, ובמהלך שירותו הקצר נחשף העורר לתנאי שירות קשים, שהביאו אותו אל סף השבירה, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית. .3ותחילה מילים ספורות על מחלת הסכרת: שתי מחלות נושאות את השם "סכרת", והן שתי מחלות שונות זו מזו. את החת מכנים "סכרת מסוג 1" ( 1type) ואת השניה מכנים "סכרת מסוג 2" (. 2type) ה"סכרת מסוג 1" כונתה בעבר "סכרת נעורים", והיא מופיעה בעקבות הרס מספר ניכר של "תאי הביטא" בלבלב, המייצרים את הורמון האינסולין הדרוש לפירוק הסוכר בדם. הטיפול בסוג זה של המחלה הוא על ידי החדרת אינסולין לגוף, באמצעות זריקות, ומטעם זה מכנים סוג זה של מחלת הסכרת גם כ-"סכרת התלויה באינסולין", ובלע"ז " insulin dependent diabets mellitus-iddm". קיימת דעה, שמחלה זאת פורצת בעקבות צירוף של גורמים תורשתיים וסביבתיים, הגורמים להרס "תאי הביטא" בלבלב. כמובן, ועל פי ההלכות הנקוטות על ידנו, אף כאשר מדובר במחלה חביונית (קונסטיטוציונאלית), אם מתברר שהמחלה יצאה מחביונותה בעקבות תנאי השירות, כי אז יש לקבוע שהמחלה פרצה עקב תנאי השירות. .4את החלטתו בדבר דחיית תביעתו של העורר, סמך המשיב על חוות דעתו של פרופ' עזרה זהר. פרופ' זהר גורס, שהמחלה מופיעה לאחר הרס של % 90מתאי הביטא בלבלב, וכי תהליך שכזה נמשך מספר שנים. לפיכך, ולאור תקופת שירותו הקצרה יחסית של העורר בצה"ל, מסיק פרופ' זהר, שתהליך הרס תאי הלבלב בגופו של העורר, החל זמן רב לפני שהעורר גויס לצה"ל. .5לעומת זאת, העורר סמך את עררו על חוות דעתו של ד"ר פסח סגל, הגורס שתקופת הרס תאי הלבלב יכולה להיות קצרה, ולדעת ד"ר סגל, הלחצים הפיזיים והנפשיים להם נחשף העורר במהלך תקופת שירותו הקצרה, הם שהוציאו את המחלה מחביונותה, ועל כן יש לקבוע שהמחלה פרצה עקב תנאי השירות. .6במהלך הדיונים בערר זה, הונח לפנינו מסמך מתאריך 28.7.96, שכותרתו "הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סכרת לשירות הצבאי - סכום והמלצות" (ולהלן ייקרא מסמך זה - "מסמך הועדה"). ככל שהדברים אמורים במחלת ה"הסכרת מסוג 1", נקבע בסעיפים 1עד 4למסמך הועדה, כדברים הבאים: " .1אין הוכחה מדעית חד משמעית כי מצבי לחץ נפשי גורמים להתפתחות סוכרת מסוג .1לא ברור אם העדר ההוכחה נובע מחוסר קשר או מהקושי המתודולוגי להוכחת קשר כזה בבני אדם. .2בשל העדר הוכחה חד משמעית עלינו להעזר בהבנתנו את המנגנונים הפתוגניים של הסוכרת. מוסכם כי איננו יכולים לקבוע כי קיים פרק זמן ברור בין הופעת הגורם לסוכרת ועד התפתחותה הקלינית, כאשר עפ"י המחקרים בעולם הסיכוי להתפתחות סוכרת מסוג 1הוא: תוך שנה אחת הסיכוי הוא כ- %.3 תוך שנתיים הסיכוי הוא כ- %.18 תוך שלוש שנים הסיכוי הוא כ- %.30 ניתן להניח שככל שמשך התקופה יהיה ארוך יותר, יגדל הסיכוי. לאור זאת מוסכם כי חייל המשרת בצבא והתגלתה אצלו סוכרת לאחר 3שנים מתחילת שירותו בצבא, לא ניתן לשלול שהגורם להתפתחותה נובע מאירוע או אירועים שקרו תוך כדי שרותו. .3באם החייל עבר אירוע קשה רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת, ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת, וכן כגורם להאצת תהליך הרס הלבלב. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, ובמידה והסוכרת תתגלה תוך 3חדשים מהארוע, יש לקבוע כי יש קשר בין שני הארועים. .4מוסכם שתנאי שירות מסויימים יכולים להפריע לאיזון בסוכרת באופן משמעותי ולגרום לתנאים להתפתחות סוכרת מטיפוס .1" .7על ההליכים שקדמו להקמת הועדה, למדנו ממסמך מתאריך 30.12.97, שנכתב על ידי פרופ' איתמר רז, שעמד בראש הועדה. מתברר, כי נוכח החלטות שונות שניתנו בענינם של נכים שונים, בנוגע לקשר שבין מחלת הסכרת ותנאי השירות הצבאי, פנה משרד הביטחון לפרופ' רז, בהיותו יו"ר האגודה הישראלית לסכרת, וביקש להקים ועדה שתבחן את הקשר שבין מצבי לחץ והמחלה. פרופ' רז הקים איפוא ועדה, המונה תשעה רופאים מומחים בתחום הסכרת, ואלה הם: (א) פרופ' איתמר רז, מנהל יחידת הסכרת בבית החולים "הדסה" בירושלים, ויו"ר האגודה הישראלית לסכרת. (ב) פרופ' אילנה בלום, מנהלת המכון האנדוקריני, בבית החולים ע"ש יצחק רבין. (ג) ד"ר פנינה ורדי, מנהלת יחידת הסכרת בבית החולים "שניידר". במסמך שהוגש ציין פרופ' רז כי יחידה זאת היא הגדולה במרפאות iddmבישראל, המטפלת בכ- 700חולים. (ד) פרופ' א' קרסיק, מנהל המכון האנדוקרינולוגי בבית החולים ע"ש שיבא, וחוקר בעל שם עולמי בתחום הסכרת. (ה) פרופ' משה קריפ, שבתקופת התכנסות הועדה היה מנהל המכון האנדוקרינולוגי בבית החולים "שניידר", ומאז יצא לגימלאות. (ו) פרופ' ארדון רובינשטיין, מנהל היחידה המטבולית - סכרת, בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. (ז) ד"ר פסח סגל, מנהל היחידה המטבולית בבית החולים ע"ש שיבא. (ח) ד"ר מיכאל קופלר, מנהל מרפאת הסכרת בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. (ט) ד"ר י' קנטר. במסמך הנזכר ציין פרופ' רז, כי הקפיד לשתף בועדה גם מומחים שעד לאותה עת, מסרו חוות דעת עבור אגף השיקום במשרד הביטחון, ומתברר כי משרד הביטחון אף נשא בתשלום שכרם של חברי הועדה והוקיר להם תודה על עבודתם. .8ברם, נראה שלמרות שהועדה הוקמה על פי פניית משרד הביטחון, לא שבע משרד הביטחון נחת מהתוצאה. מטעם זה פנה משרד הביטחון לצוות של שלושה רופאים מומחים אחרים, והם פרופ' עזרה זהר, פרופ' מרדכי פרס וד"ר אליהו גילון, ושלושה מומחים מכובדים אלה ערכו בחודש יולי 1997"חוות דעת עקרונית". בסיפא לחוות דעת "עקרונית" זאת, קבעו המומחים המכובדים: "ניתן לקבוע בודאות שבספרי הלימוד החשובים העוסקים בסכרת אין כל נקודת אחיזה להנחה שדחק יכול לקצר את התהליך האוטואימוני או תהליכים תורשתיים, המביאים להופעת סכרת הן מטיפוס 1והן מטיפוס .2בענין זה יש קונסנסוס בין כל ספרי הלימוד הרפואי החשובים. אין בענין זה שתי אסכולות, אלא רק אסכולה אחת. כל הכתוב ב"סכום והמלצות" של הרופאים של האגודה לסכרת, על "אירוע רפואי או נפשי" עד שלושה חודשים לפני הופעת הסכרת, אין לו כל אחיזה במציאות הרפואית, ואין לו כל זכר בספרי הלימוד החשובים המסכמים את "כללי האומנות" ... ובודאי שאין הוא יכול להסתמך על מחקרים חדשים." אנו סבורים, כי בהזמנת חוות הדעת ה"עקרונית", שנועדה לסתור את מסקנות הועדה שהוקמה על פי בקשת משרד הביטחון, ואשר השתתפו בה מיטב המומחים בארץ, לא גילה משרד הביטחון גישה ממלכתית (ואנו משתדלים להתנסח בענין זה בצורה עדינה). ניתן היה לצפות, שגוף ממלכתי, המבקש להקים ועדה לבחינת נושא מסויים, יקבל על עצמו לנהוג על פי מסקנותיה, גם אם אלה אינן עומדות בקנה אחד עם המסקנות להן קיווה. נציין, כי במסמך מתאריך 30.12.97, הנזכר בסעיף 7לעיל, התייחס פרופ' רז לחוות הדעת "העקרונית", ולעומת שלושת הרופאים המומחים הסבורים, שלסכום וההמלצות במסמך הועדה "אין לו כל אחיזה במציאות הרפואית", גורס פרופ' רז, כי מסקנתם של שלושת הרופאים המומחים שערכו את חוות הדעת "העקרונית", "מתעלמת לחלוטין מהספרות הקיימת, .... אינה שקולה לחלוטין, באה מאנשים שהבנתם בשטח עומדת בסימן שאלה וכתובה בסיגנון שאינו מכבד את הכותבים." .9על המחלוקות הרפואיות שסקרנו עד עתה יש להוסיף חוות דעת רפואית נוספת, והיא חוות דעתו של פרופ' קרסיק מתאריך 20.12.96, שניתנה לבקשת המשיב. בחוות דעתו זאת מסביר פרופ' קרסיק, מדוע אין להחיל על ענינו של העורר את מסמך הועדה. זאת ועוד, בחוות דעת משלימה, מתאריך 20.10.97, כותב פרופ' קרסיק, כי הוא מאמץ את חוות הדעת "העקרונית" של שלושת הרופאים המומחים, "למעט הסיפא של הסיכום המתייחס לועדת המומחים מטעם האגודה הישראלית לסכרת". .10במכלול החומר הרפואי שלפנינו, אנו מקבלים את טענת ב"כ העורר, ואנו קובעים, כי מסמך "הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי" מיום 28.7.96, מציג אסכולה רפואית, במלוא מובן המילה (וראה" ע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ' (1) 529, בעמ' 537), ואין אנו מקבלים את חוות הדעת "העקרונית" שנערכה לבקשת משרד הביטחון, לאחר שלא שבע נחת מהמסקנות של הועדה שהוקמה לפי בקשתו. בבחינת משקל חוות הדעת השונות, הרי לא זו בלבד שבועדה שהוקמה השתתפו מיטב המומחים בתחום הסכרת בישראל, אלא שלדעתינו מומחי הועדה היו יותר אובייקטיביים מהמומחים שערכו את חוות הדעת "העקרונית". גם אם נניח לרגע (ואין אנו סבורים כך) שחוות הדעת "העקרונית" היא בבחינת אסכולה, הרי שמולה עומד "מסמך הועדה", שהוא בבחינת אסכולה מקלה, וכדרכנו, בעניינם של נכי צה"ל, אנו נוהגים על פי האסכולה המקלה. .11אם נחזור עתה לעניינו של העורר, הרי שכאמור, בתקופת שירותו הקצרה של העורר בצה"ל, נחשף העורר לתנאים קשים ביותר, שהביאו אותו אל סף השבירה, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית. מכיון שאין בחומר הראיות שלפנינו ראיה המצביעה על אירוע מסויים שניתן להצביע עליו במרחב הזמן, כארוע שגרם לפרוץ המחלה, אין אנו יכולים לקבוע שהמחלה פרצה דוקא בתוך תקופת השירות. יחד עם זאת, גם אם נניח שתהליך הרס תאי הביטא בלבלב, בגופו של העורר, החל לפני גיוסו לצה"ל, מקובל עלינו, שהלחצים הפיזיים והנפשיים הקשים, שהעורר נחשף להם, האיצו את התהליך בצורה משמעותית ביותר. המחלה הפכה להיות גלויה בתוך התקופה עצמה בה היה העורר נתון ללחצים הנפשיים והפיזיים הקשים, והדבר בא בגדר תקופת שלושת החודשים הנזכרים ב"מסמך הועדה". לפיכך, אם אין אפשרות (לצערנו) לקבוע שהמחלה נגרמה עקב השירות, הרי שבהחלט יש ויש מקום לקבוע, שהמחלה החמירה בצורה משמעותית עקב השירות. בבואנו לשקול את שיעור ההחמרה שיש לייחס לשירות הצבאי, אנו סבורים, כי נכון יהיה לקבוע שמחלתו של העורר החמירה, עקב השירות, בשיעור של % 85(שמונים וחמישה אחוזים). .12על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים כדלקמן: (א) אנו מקבלים את הערר ומבטלים את החלטת המשיב מתאריך .23.11.93 (ב) אנו קובעים, כי מחלת הסכרת מסוג 1בה לקה העורר, הוחמרה תוך כדי ועקב שירותו של העורר בצה"ל, ודרגת ההחמרה שיש לייחס לשירות הצבאי היא % 85(שמונים וחמישה אחוזים). (ג) אנו מחייבים את המשיב לשלם לעורר את כל ההוצאות בהן נשא בקבלת חוות דעת רפואיות מד"ר סגל ופרופ' רז, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, והכל על פי קבלות שימציא ב"כ העורר לב"כ המשיב. (ד) אנו מחייבים את המשיב לשלם לעורר שכ"ט עו"ד בסך -.000, 6ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ניתן היום, ז' באדר, תשנ"ח (5.3.98), בהעדר הצדדים. כמצוות סעיף 42לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב - 1992, אנו מודיעים לצדדים, כי הם זכאים לערער על פסק דין זה, בתוך 45ימים מיום שיקבלו העתק הימנו, בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. מזכירות בית המשפט תשלח העתקים מפסק דין זה, בדואר רשום עם אישורי מסירה לב"כ הצדדים, וכן תמסור המזכירות את התיק הרפואי, שהוגש במצורף לסיכומי ב"כ המשיב, לידי ב"כ המשיב או לידי נציג מוסמך מטעמו. ................ .................. ............... י' כהן, שופט ד"ר א' זילברמן ד"ר ג' וליש אב"ד חבר הועדה חבר הועדהצבאסוכרתצה"ל