קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים 0% נכות: .Iההליך .1ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.3.1983, אשר קבעה כי לא נותרה למערער כל נכות (%0) כתוצאה מתאונת עבודה (תאונת דרכים) שאירעה ביום .29.7.1980 עניינו של המערער בא לפנינו בגלגול שני. בגלגול הראשון ניתן פסק-דין בהסכמה, לפיו הוחזר העניין לוועדה רפואית לעררים "על מנת שתשקול יישום פריט 72(4)ד או אחד מפריטי המשנה שבו". .2להלן לשונו של פריט 72(4)ד במה שנוגע לענייננו: "72(4)ד. חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית): .Iללא רעש ובלי הפחתת השמיעה בתדירויות הדיבור %0 .Iiעם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור %10 ... .Iii" .3לא היה שנוי במחלוקת, שהמערער לוקה ברעש תמידי באזניים ללא "הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור". על כך שפרט אחרון זה נתמלא למדים מדו"ח הבדיקה האודיולוגית מיום 19.1.1981, המראה ש"תדירויות הדיבור (הן) בגדר הנורמה, בין 5- 10דציבל" (עמודה 19בדו"ח הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.1.1981). .4נותרה השאלה, אם "חבלה אקוסטית" היא שגרמה לרעש התמידי באוזניים (ללא הפחתת השמיעה) שאז נתמלאו כל התנאים ליישום פריט 72(4)ד. התשובה של הוועדה עולה מן האמור בעמודה 19של הדו"ח נשוא הערעור: "אין לייחס את הזמזום באוזן שמאל לתאונה הנדונה, אלא למצבו לפני התאונה" (ההדגשה שלנו). .5הוועדה הרפואית לא ראתה את הזמזום כקשור בתאונה, מפני ש"התאונה מיום 29.7.1980לא גרמה לאיבוד הכרה ולא לסימנים של זעזוע מוח ואינה מסבירה את השינויים בבדיקת השמיעה מיום 19.1.1981". מכאן המסקנה, שמקור הזמזום מצוי במצבו של המערער מלפני התאונה. .6א) בדו"חהוועדה הרפואית לעררים של הגלגול הקודם (מיום 17.8.1981) ייחסו את "האקוסטיק טראומה" לשירותו הצבאי של המערער "באזור של מרגמות ויריות"; ב) בהחלטה שבערעור נמנעה הוועדה מלהצביע על השירות הצבאי כמקור הזמזום ויש להניח שהדבר היה בעקבות הסבריו של המערער, כי משנת 1970הוא משרת במילואים בארטילריה נ.מ., עוסק בהדרכה ליד תותחים והוא מרכיב אטמי אוזניים; ג) יצוין, שהמערער אמר עוד, כי מאז התאונה הוא סובל מכאבי ראש וזמזום באוזן שמאל; ד) עוד יש להעיר, שהמערער נפגע בברך שמאל, באמה השמאלית ובראש. הדוחו"ת שלפנינו אינם מציינים באיזה צד מהראש, אך ידוע שהזמזום הוא באוזן השמאלית. .Iiפסק-דין .1הקביעה, כי ללא איבוד הכרה או זעזוע מוח בגין התאונה "אין לייחס את הזמזום באוזן שמאל לתאונה הנדונה, אלא למצבו לפני התאונה", מהווה, לכאורה, סוף פסוק להתדיינות, שהרי זו קביעה מתחום הרפואה. והשאלה העשויה להתעורר, אם בכלל, תהיה "שאלת רפואה" ולא "שאלת חוק" (סעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ה- 1968(להלן - החוק) ) ומה לו, לבית-הדין הארצי לעבודה, כי יתערב ב"שאלת רפואה"? לא כי. .2כפי שיובהר להלן, מחייב המקרה דנן, על השתלשלותו, הנמקה משלימה שבלעדיה תעמוד בעינה השאלה, כיצד מתיישבות, בענייננו, הוראות הסעיפים 61(א)(1) ו-63(א) לחוק, וזוהי בוודאי שאלת חוק. סעיף 61(א)(1) אומר, כי ועדה רפואית תקבע - "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת מכך". וסעיף 61(א) אומר, כי בקביעת דרגת נכות מעבודה לא ישימו לב: "לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה..." .3משקבעה הוועדה שהזמזום באוזן אינו קשור בתאונה, יצאה ידי כל חובותיה לכאורה, מפני שאם הנכות (הזמזום) אינה "נובעת מהפגיעה", כלשון סעיף 61א)(1), אין להידרש לשאלה הנוספת, "באיזו מידה" הנכות אינה נובעת מכך, אך השאלה היא, האם הוועדה פטורה מלהצביע על אותו "מום, פגם או ליקוי (קודם)" (סעיף 63(א) ) שגרמו לנכות. .4בגלגול קודם קבעה הוועדה (ב-17.8.1981) שה"אקוסטיק טראומה" באה "כתוצאה מהמקום בו שרת ביריות ובמרגמות". מכאן למדים, שהימצאות אדם במקום בו ישנן "יריות ומרגמות" יכולה לגרום לחבלה אקוסטית ומהדו"ח נשוא הערעור למדים, מאידך, שחבלה בראש - ללא אבוד הכרה או זעזוע מוח - אינה גורמת לחבלה אקוסטית. .5השוני בין שני הדוחו"ת, מבחינתו של המבוטח ומבחינתו של בית-הדין הוא בכך, שבדו"ח הקודם עשתה הוועדה, לפחות מבחינה משפטית, מלאכה שלמה: קבעה שהנכות אינה נובעת מהתאונה (סעיף 61(א)(1)) והצביעה על מקורו של המום הקודם: "מרגמות ויריות" (סעיף 63(א)). לא כן בדו"ח נשוא הערעור: הקשר הסיבתי עם התאונה אמנם נשלל (סעיף 61(א)(1)), אך מקורו של המום אינו ידוע ואינו מוסבר. המערער אינו משלים ואינו חייב להשלים עם כך, שיפטרו אותו בהפניה "למצבו לפני התאונה", כאשר הוא טוען שלא היה לו "מצב קודם" ושבשירותו הצבאי מ- 1970ועד עתה - לא התקיימו התנאים להיווצרות חבלה אקוסטית (אטמי אוזניים) והוא סובל מזמזום באוזן שמאל מאז התאונה (29.7.1980) ולא מלפני כן. הוסף לכך את אשר נאמר בדבר היות הצד השמאלי, הצד הפגוע (ראה סעיף 6(ד) שבהליך). .6בנסיבות כמתואר לעיל, סבור בית-הדין, שהעניין טעון הבהרה והנמקה. לביתהין אין, ולא יכולה להיות, השגה כל שהיא על דעתם של מומחים רפואיים הקובעים, שחבלה אקוסטית יכולה להיווצר עקב עצמת רעש רבה ולא עקב חבלה בראש (אלא אם כן נתלוו לחבלה איבוד הכרה או זעזוע מוח), אך אין לקבל שיזקפו מום או ליקוי על חשבון מצב קודם בלא שיצביעו, על סמך נתונים מוכחים, מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר. בכגון דא נאמר - וראה זה פלא, גם כן לעניין פריט 72(4)ד - כי: "ללא הנמקה תהיה ההוראה שבסעיף 64א שבחוק הביטוח הלאומי כמעט לפלסתר. במקרים רבים, רק במסגרת בדיקת ההנמקה תהיה משמעות לערעור לפני בית-הדין הארצי לעבודה. זאת ואף זאת, ההנמקה צריך שתהיה כזאת, שממנה למד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך, אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק: במקרה זה, למלים 'חבלה אקוסטית' (עם עקומת שמיעה אופיינית) - עם רעש תמידי באוזניים, בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור'" (דב"ע לה/129- 01[1], בע' 208). .7סוף דבר: הערעור מתקבל כך, שהעניין מוחזר לוועדה רפואית לעררים על מנת שתדון בו מחדש. הוועדה תפרט על-פי אלו נתונים מוכחים במסמכים רפואיים קבעה, שהמערער לקה בזמזום באוזן שמאל (חבלה אקוסטית) לפני ה- .29.7.1980כן תבהיר הוועדה בהרחבת מה את הסיבה לשלילה מוחלטת של קשר סיבתי בין התאונה והנכות. .8הצדדים יהיו רשאים להגיש לוועדה, אם ירצו בכך, חוות-דעת לעניין אפשרות או חוסר אפשרות, של קשר סיבתי בנסיבות המקרה. .9הוועדה תיתן חוות-דעת חדשה מנומקת. .10המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 000, 150שקל בצירוף מע"מ.רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר