קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מרישיון נהיגה לבעל רישיון נהיגה בינלאומי: 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לפי חוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בגין תאונת דרכים שאירעה לה ביום 8.4.95 (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת כפרה בחבותה לשלם לתובעת פיצוי כלשהו, שכן לטענתה לא היה לתובעת ביום אירוע התאונה רשיון נהיגה בר תוקף, ועל כן פוליסת הביטוח שהוציאה לא מכסה את המקרה. 3. החלטתי לחלק את הדיון באופן ששאלת תוקף פוליסת הביטוח תידון תחילה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 4. התובעת ילידת שנת 1976, נולדה בארה"ב ועלתה לישראל בשנת 1991 כשהייתה בת 15. 5. בהתאם לתעודת עובד הציבור של "מנהלת חוות הנוער הציוני" בירושלים (נ2/) למדה התובעת בחווה מיום 1.9.91 עד ליום 1.7.94, סיימה את לימודיה וניגשה לבחינות בגרות. 6. ביום 12.8.93 הוציאה התובעת דרכון ישראלי. 7. בחודש פברואר 1994 הוציאה תעודת זהות ישראלית. 8. עם סיום הלימודים נסעה התובעת ביום 15.7.94 לארה"ב לבקר את הוריה וחזרה ביום 11.1.95. 9. בחודש פברואר 95 התגייסה התובעת לצה"ל, דהיינו חודשיים לפני התאונה. 10. התובעת חזרה ביום 25.6.95 לארה"ב לאחר ושוחררה משירותה הצבאי. עיקר טענותיו של ב"כ התובעת הן כדלקמן 11.א. התובעת החזיקה ביום התאונה רשיון נהיגה בר תוקף בהתאם לתקנה 567 ותקנה 217 לתקנות התעבורה. ב. בהתאם לסעיף 18 לפוליסה רשאית הייתה התובעת לנהוג ברכב בהתאם לרשיון הנהיגה שהחזיקה. 12. ב"כ הנתבעים בסיכומיו דוחה את טענותיו של ב"כ התובעת ולדעתו מעמדה של התובעת ביום אירוע התאונה היה מעמד של אזרח-תושב ישראלי החייב ברשיון נהיגה לפי פקודת התעבורה, ובאין רשיון כזה פוליסת הביטוח לא מכסה את התאונה. המצב המשפטי 13. התקנה שחלה במקרה זה היא תקנה 567 לתקנות התעבורה אשר קובעת כדלקמן: "567. (א) מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ ובידו אחד הרשיונות כאמור בתקנת משנה (ב), פטור מחובת רשיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה, ובלבד שמלאו לו 16 שנים אם הוא נוהג רכב כאמור בתקנות 176 ו177-, 17 שנים אם הוא נוהג רכב כאמור בתקנה 178, ולפי תנאי הגיל כאמור בחלק ג' לתקנות אלה אם הוא נוהג רכב מסוג אחר. לענין תקנה זו, מי "שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ" - מי שנעדר מהארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני. (ב) ואלה הרשיונות - (1) רשיון נהיגה בין-לאומי בר-תוקף שניתן מחוץ לישראל למי שאינו תושב ישראל: (2) רשיון נהיגה לאומי שניתן למי שאינו תושב ישראל ובלבד שלא ינהג ברשיון זה בתום שנה מיום כניסה לישראל. (3) רשיון נהיגה בר תוקף שניתן מאת רשות הרישוי באזור. (ג) מי שעלה לישראל לפי אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, תש"י - 1950, פטור מחובת רשיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה תוך שלושה חודשים מיום כניסתו לישראל אם נתקיימו בו תנאי הגיל כאמור בתקנת משנה (א) ובידו אחד הרשיונות האמורים בתקנת משנה (ב) (1) עד (3) והוא אינו פסול מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה על ידי כל רשות מוסמכת בישראל או מחוץ לישראל. 14. עם כל האהדה שיש ליחס לתובעת שעזבה את הוריה, באה להתחנך בישראל ואף התגייסה לצה"ל לא תוכל התובעת להיכנס לאחד המקרים של הפטור הקבוע בתקנה הנ"ל מהנימוקים הבאים: א. התובעת לא נעדרה במשך שנה רצופה לפחות מהארץ לפני התאונה. ב. התובעת לא נמצאת בארץ באופן זמני. ג. מרכז חייה של התובעת הוא בארץ, ועל כן היא תושבת ישראל ובהתאם לתקנה 567 (א) (2) לא יכולה לנהוג ברשיון נהיגה לאומי שניתן בארה"ב. 15. התובעת נעדרה מהארץ מיום 15.7.94 וחזרה ביום 11.1.95 ולא מדובר בשנה רצופה כאמור בתקנה הנ"ל. 16. לדעתי התקנה הנ"ל מחייבת העדרות תקופה רצופה לפחות שנה לפני התאונה ולא מדובר בהצטברות של תקופות שונות של שנה, כטענת ב"כ התובעת. 17. אין לי ספק כי ביום אירוע התאונה מרכז חייה של התובעת היה בישראל והייתה תושבת ישראל, ולא מדובר בתובעת שנמצאת באופן זמני בארץ כדרישת התקנה הנ"ל מהנימוקים הבאים: א. התובעת חיה בארץ מסוף שנת 1991, התגוררה ולמדה בתיכון במשך 3 שנים, והוציאה תעודת בגרות ישראלית. ב. לתובעת היה חבר קבוע בישראל. ג. התובעת עזבה את הארץ במשך שהותה בה רק לצורך ביקור הוריה לתקופות קצרות בלבד במשך החופש הגדול. ד. לתובעת היה דרכון ישראלי משנת 1993. ה. התובעת הוציאה תעודת זהות ישראלית בשנת 1994. ו. התובעת התייגסה לצה"ל ובמועד התאונה הייתה בשירות סדיר והתכוונה לפי עדותה לסיימו. 18. מצבה של התובעת דומה למה שנאמר בע.א. 5631/94 מוריאל לביא נ' סהר, פד"י כרך מ"ט (5) עמוד 826 בו נאמר כדלקמן: "בתקנה 171 ואילך לתקנות התעבורה, אשר הוצאו מכוח של סעיף 10 לפקודת התעבורה, מפורטים תנאי הכשירות לקבלת רשיון נהיגה בישראל בכלי הרכב השונים, וכן מפורטים הליכי קבלתו של רשיון הנהיגה, המערערת נמצאת בארץ כבר כשנתיים ימים קודם לתאונה, ונהגה ברכב מפעם לפעם, ולפיכך היה על המערערת לפנות ולהסדיר את קבלת רשיון הנהיגה הישראלי לפי הפרוצידורה הקבועה בתקנות התעבורה, וזאת מכוח החובה המוטלת עליה בסעיף 10 לפקודת התעבורה". 19. לאור האמור, התובעת לא נכנסת לפטור הקבוע בתקנה 567 (א) ו-(ב) הנ"ל. עולה חדשה בשלושת החודשים הראשונים תקנה 567 (ג) 20. לדעתי לא נכנסת התובעת לתחולת הגדרת התקנה הנ"ל, שכן לא עלתה לישראל לפי אשרת עולה או תעודת עולה ובוודאי לא עלתה 3 חודשים קודם לתאונה. 21. התובעת הוציאה תעודת זהות ישראלית עוד בשנת 1994, כך שלא הייתה עולה חדשה במועד אירוע התאונה, ועל כן לא הייתה פטורה על פי תקנה 567 (ג) הנ"ל. פטור מטעם משרד הרישוי 22. לדעתי אין ממש בטענתה של התובעת כי משרד הרישוי התיר לה לנהוג ללא רשיון במשך 3 חודשים, ועל כן חלה תקנה 217 לתקנות התעבורה, התובעת לא הגישה אישור כזה בכתב שכן אישור כזה לא ניתן וגם לא יכול היה להינתן, שכן התובעת הגישה בקשה למשרד הרישוי ביום 1.5.95 לקבלת רשיון נהיגה (ת3/) ע"י המרת רשיונה הלאומי ואף קיבלה מספר של רשיון להמרה (נ1/), אך מאחר ועברו 3 שנים מהיותה בארץ, חייבת הייתה לעמוד מחדש בתנאים של רשות הרישוי לשם קבלת רשיון נהיגה, דבר שלא נעשה על ידה וכך צויין בבקשתה לקבלת רשיון נהיגה (ת3/) "לפני המרה לפרטי חייבת לעבור מבחן שליטה עד פעמיים בלבד". 23. עדת ההגנה מס' 1 רונית ציון ציינה בעדותה באופן מפורש כי התובעת הגישה בקשה להמרת רשיון נהיגה, אך לא המירה אותו, ואם לא המירה לא היה לה רשיון נהיגה. 24. עדת התביעה מס' 3 רונית יאנה פקידת משרד הרישוי הבהירה באופן מפורש בעדותה וציינה כי כל עדותה מכוונת להמרת רשיון ולא לקבלת רשיון נהיגה בו יש לפעול לפי תקנה 567 בה קבוע הזמן לקבלת רשיון ולמעשה עדותה דומה לעדותה של עדת ההגנה גב' רונית ציון והיה על התובעת לעבור מבחן שליטה לצורך המרת רשיון הנהיגה האמריקאי לרשיון ישראלי, וכל עוד לא עשתה כן, לא הייתה רשאית לנהוג לפי רשיון הנהיגה האמריקאי. 25. אם אכן התובעת סבורה כי הוטעתה ע"י פקידת משרד הרישוי, הדרך פתוחה לפניה להוכיח זאת בתביעת הנזיקין שהגישה נגד משרד הרישוי וטענה זו לא יכולה לחייב את הנתבעת לשלם פיצוי לפי הפוליסה שהוציאה הדורשת רשיון נהיגה תקף במסמך, רשמי בר תוקף. 26. עדת התביעה מספר 2 גב' יהודית שמחי מנהלת ענף נהיגה ורכב במשרד הרישוי, העידה במפורש כי אותם הנחיות שהעידה עליהן גב' רונית יאנה מתייחסות לתושב ישראל שכתובתו בחו"ל והוא היה שנה רצופה בחו"ל ובא לבקר בארץ, הוא יכול לנהוג עם רשיון זר בילנאומי ולמעשה חוזרת על הוראות תקנה 567 הנ"ל. 27. אין ממש בטענתו של ב"כ התובעת בסיכומיו לפיה יש ללמוד מעצם רישום שלילת רשיון הנהיגה במשרד הרישוי הוכחה לכך שהתובעת הייתה רשאית לנהוג ברכב עד לביצוע מבחן השליטה, שכן ניתן לשלול רשיונו של אדם שמבצע עבירת תעבורה גם אם אין לו רשיון. במקרה זה השלילה תתייחס לפסילה מלקבל רשיון נהיגה בעתיד. סעיף 18 לפוליסת ביטוח החובה 28. לטענת ב"כ התובעת, רשאית הייתה התובעת לנהוג ברכב, שכן היה בידיה רשיון נהיגה בר תוקף בישראל במשך 12 החודשים שקדמו לתאונה ולא נפסלה מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי חוק, או פסק דין או רשות מוסמכת וזאת לפי הוראות סעיף 18 לפוליסה. 29. לדעתי יש לדחות את טענתו הנ"ל של ב"כ התובעת מהנימוקים הבאים: א. ב"כ התובעת יוצא מתוך הנחה מוטעית כי התובעת לא הייתה תושבת ישראל והייתה בעלת רשיון נהיגה תקף אשר רשאית לנהוג בו בישראל, דבר שעומד בניגוד לקביעתי כי התובעת הייתה תושבת ישראל ולא חל עליה הפטור הקבוע בסעיף 567 לתקנה הנ"ל. ב. תנאי מוקדם לקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לגבי נהג הוא נהיגה ברשיון נהיגה בר תוקף, ומי שאין לו רשיון כזה לא יכול לדרוש פיצויים כפי שזה נקבע בסעיף 37 (3) הקובע כי לנהגים הבאים אין זכאות לפיצויים והם "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה". ג. על מנת שנהג יוכל לקבל פיצוי, עליו להוכיח כי נהג ברשיון בר תוקף ביום התאונה, דבר שלא היה במקרה הנוכחי (ראה בנדון ע"א 5631/94 מוריאל נ' סהר, פס"ד מ"ט (5) 820 שאוזכר לעיל). 30. השאלה שעומדת במחלוקת תיק זה הינה למעשה אחת ויחידה, באם היה לתובעת ביום התאונה רשיון נהיגה בר תוקף או היה לה פטור מרשיון כזה לפי תקנה 567 לתקנות התעבורה, שכן חל איסור לנהוג ברכב מנועי ללא רשיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, ומאחר וכפי שהחלטתי לא הוכיחה התובעת את תוקפו בארץ של רשיון הנהיגה שהחזיקה, או שהיא נכנסת לפטור הקבוע בתקנה 567 הנ"ל פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת אינה מכסה את התאונה. 31. בסופו של עניין אין לי אלא לצטט את דבריו הקולעים של כב' השופט טירקיל בע"א 5631/94 בענין מוריאל לביא נ' סהר, אשר אוזכר לעיל בעמ' 832 כדלקמן: "לא אכחד כי מלכתחילה נטיתי לקבל את הפירוש המיטיב עם המערערת של הציבור, "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו..." שבסעיף 7 (3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") לאמור, כי מי שאין לו רשיון הוא מי שאין לו רשיון כלל, ואף לא היה לו מעולם רשיון נהיגה אפילו לא כזה שהוצא במדינת חוץ, הטעם לכך הוא שלכאורה אין זה מן הצדק לשלול את הזכאות לפיצויים מאדם שהחזיק ברשיון שאינו בר תוקף בישראל וסבר בטעות שהוא בר תוקף בישראל, הגיון דומה הביא כידוע לחקיקתו של סעיף 7 א לחוק הפיצויים, לעניין מי שנהג ללא ביטוח, אולם שוכנעתי כי 'ההרמוניה החקיקתית' מחייבת את הפירוש שבו נקט חברי הנכבד השופט אור ואת מסקנותיו, אכן תיקונו של מצב זה, על מנת להיטיב עם נפגעים כאלה, יש לעשותו בדרך של חקיקה מפורשת ולא בדרך של פרשנות". 32. דבריו הנ"ל של כב' השופט טירקל נכתבו בפסק הדין עוד ביום 20.5.96 והמחוקק לא עשה דבר לתיקון המצב הבלתי צודק לפיו יתכן מצב שנהג מנוסה ומיומן שנהיגתו לא מהווה כל סיכון תעבורתי, ימצא עצמו ללא פיצוי לאחר ומתברר כי הוא נוהג ברשיון נהיגה לאומי או בילנאומי תקף במדינתו, אך אינו תקף בישראל. 33. לאור האמור לעיל, אני מחליט כי פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת לא כיסתה את נהיגתה של התובעת, שכן הוכח כי לתובעת לא היה רשיון נהיגה תקף ולא נכנסת לפטור הקבוע בתקנה 567 לתקנות התעבורה, ודין התביעה להדחות. 34. בנסיבות העניין ומאחר ומדובר בשאלה משפטית, אין צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.משפט תעבורהרישיון נהיגה