פיצויי פיטורים לעובד קבלן בחילופי מעבידים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים לעובד קבלן בחילופי מעבידים: .1זהו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אזולאי - דן יחיד; תב"ע מד/199-3), אשר חייב את המערער לשלם למשיב פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו באתר התעשיה האווירית בבאר-שבע, לרבות בשירותם של מעבידים אחרים. .2אלה העובדות הדרושות לעניין, כמוסכם על-ידי הצדדים (ראה הודעתם המשותפת לבית-הדין האזורי מיום 24.9.1984) וכפי שקבען בית-הדין קמא על-פי חומר הראיות שבפניו: א) המשיב עבד באתר התעשיה האווירית בבאר-שבע (להלן - האתר) החל מחודש ינואר 1977ועד שפוטר מעבודתו על-ידי המערער ביום 15.11.1984; ב) בתקופה הנדונה היתה נוהגת התעשיה האווירית לפרסם מכרזים המופנים לקבלני תעסוקה, לביצוע עבודות שונות באתר, על-פי חוזים לשנה אחת. בתקופת עבודתו של המשיב באתר זכו במכרזים כאמור שלושה קבלני תעסוקה לסירוגין, ובאורח זה הועסק המשיב על-ידי קבלן תעסוקה בשם ויליאם, ולבסוף על-ידי המערער, אשר פיטרו מעבודתו באתר; ג) המשיב עבד באתר בתקופה האמורה ברציפות (למעט הפסקה בת 3ימים שחלה בהתחלף מעבידו הראשון בשני, מפאת אי-הבנה, והיא חסרת משמעות לענייננו - ראה סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים)); ד) לא היתה זהות ולא זיקה משפטית או עסקית בין מעבידיו של המשיב בתקופת עבודתו באתר,אולם לאורך התקופה האמורה היתה התעשיה האווירית בעלי האתר; ה) לאורך כל תקופת עבודתו של המשיב באתר לא חל שינוי בתנאי עבודתו ובמהותה (סבלות, ניקיון, חלוקת סחורות למחסנים וכיו"ב). אף המפקח על עבודתו היה במשך כל התקופה כאמור - אותו האדם (רפי); ו) המשיב לא פוטר ולא התפטר בהתחלף מעבידיו, ולא שולמו לו פיצויי פיטורים במשך כל תקופת עבודתו באתר. .3בהודעת הצדדים הנזכרת לעיל (סעיף 2רישה) אף נוסחה על-ידם, במשותף, הפלוגתה שנותרה להכרעת בית-הדין, בזו הלשון: "האם לצורך חישוב פיצויי פיטורים יש לראות בתקופת עבודתו של התובע אצל מעבידים אחרים במקום העבודה בתעשיה האווירית כתקופה שגם בגינה חייב הנתבע פיצויי פיטורים לתובע, או יש לקבל את טענת הנתבע כי הוא אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים אלא בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע בלבד". אף הוסכם על הצדדים - כעולה מהודעתם הנ"ל - כי אם תתקבל עמדת המשיב ישלם לו המערער סך 000, 400שקלים (ישנים) תוך 30יום מיום מתן פסק-הדין בצירוף ריבית והפרשי הצמדה על-פי מועדים מוסכמים, אך היה ותתקבל עמדת המערער - כי אז תידחה התביעה כולה, ללא צו להוצאות. .4בהסתמכו על העובדות המוסכמות כמפורט בהודעת באי-כוח הצדדים, ועל חומר הראיות שהוצג בפניו, קבע בית-הדין האזורי, כי התובע עובד בתקופה נשוא התביעה "במקום עבודה אחד הן מבחינת המיקום הגיאוגרפי והן מבחינת המשמעות המפעלית". לאור קביעה זו ראה השופט המלומד ליישם את סעיף 1(א) לחוק פיצויי-פיטורים, הקובע לאמור: "מי שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחר ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים" (ההדגשות הוספו). וכיוון שהיה המערער מעבידו האחרון של התובע - חייבו בית-הדין האזורי בתשלום פיצויי פיטורים בגין כל התקופה נשוא התביעה, ובסכום שהוסכם על-ידי הצדדים, כמפורט בהודעתם לבית-הדין. .5טענות המערער, אותן העלה בבית-הדין האזורי ועליהן חזר בבית-דין זה, הן, בתמציתן, הטענות החלופיות הבאות: א) בנסיבות המקרה ולפי מבחן ההשתלבות היתה מעבידתו של המשיב התעשיה האווירית (בעלת האתר) ולא המערער; ב) המשיב הועסק על-ידי כל אחד מקבלני התעסוקה למשך תקופה קצובה, בהתאם למכרז בו זכה. אשר על כן יש לראות כל מעביד ממעבידיו המתחלפים של המשיב כאילו פיטרו בתום התקופה הקצובה, כאמור בסעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים וחלה עליו חובת תשלום פיצויי פיטוריו בגין התקופה שהעסיקו; ג) לסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים אין תחולה בנסיבות המקרה, כיוון שהיה "מקום העבודה אחד" נטול משמעות משפטית והתמצה בזהות גיאוגרפית בלבד. .6בכתב סיכומיו בבית-דין זה אף קובל בא-כוח המערער על כי בית-הדין האזורי לא התייחס לשתי טענותיו הראשונות (על-פי סדר הצגתן דלעיל), ובאשר לטענתו בדבר אי-חלות סעיף 1(א) הנ"ל, לא היה השופט המלומד עקבי להלך מחשבתו - שמצאה לה ביטוי בפסק-דינו - בדבר הבעיתיות הנוצרת בסיטואציה בה אין זיקה עסקית-משפטית בין המעבידים המתחלפים ואף אין זהות בין בעלי המפעל בו מועסק העובד לבין מעבידיו. בא-כוח המערער מצביע על הצורך שמצא השופט המלומד - כמשתקף מפסק-הדין שבערעור - בהסדרים ספציפיים שיתנו מענה משפטי הלם לסיטואציות דומות, ואף על פי כן לא נמנע מהחלת סעיף 1(א) בנסיבות המקרה הנדון. .7מנגד מבקש בא-כוח המשיב לאמץ את פסק-הדין של בית-הדין האזורי, מטעמיו, אשר לטענת המערער, כי התעשיה האווירית היתה מעבידתו של המשיב והיא החייבת בתשלום פיצויי פיטורים, מפנה בא-כוח המשיב למוסכמה הכלולה בהודעת באי-כוח הצדדים לבית-הדין האזורי בדבר היות המערער מעבידו האחרון של המשיב. בא-כוח המשיב אף עותר לדחות את טענת המערער לאמור, כי לא כדין הוחל סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים על-ידי בית-הדין קמא, ומפנה לטעמי הפסק שניתן מדב"ע שם/67- 3[1], בו נדונה מערכת עובדות דומה לעובדות שבפנינו: גם במקרה ההוא התחלפו מעבידי העובדת, בעוד הבעלות על המוסד בו עבדה נותרה על כנה ונפסק, כי אין המעביד הקודם חייב בפיצוי פיטוריה. טוען בא-כוח המשיב, כי טעמי הפסק דהתם יפים למקרה דהכא, ועותר להחילם בענייננו. עד הנה עיקר טענות באי-כוח הצדדים. .8נפתח ונציין, כי בצדק לא ראה בית-הדין קמא להתייחס לטענת המערער, על-פיה היתה מעבידתו של המשיב התעשיה האווירית, ונכונה טענת בא-כוח המשיב. כי הטענה עומדת בסתירה למוסכמה שנוסחה על-ידי הצדדים בזו הלשון: "התובע עבד אצל מעבידים קודמים במפעלי התעשיה האווירית באתר בבאר-שבע במשך תקופה כמצוין בכתב התביעה כאשר מעבידיו מתחלפים והמעביד האחרון הוא הנתבע" (ההדגשה הוספה). כבר מן הטעם הזה, דין הטענה להידחות. .9אשר לטענת בא-כוח המערער, המתייחסת להחלת סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים מפאת היות חוזה העבודה לתקופה קצובה - ייאמר: מבלי לנקוט עמדה בשאלה המשפטית, אם נועד סעיף 9(א) הנ"ל למקרים בהם ממשיך העובד לאחר ה"תקופה הקצובה" לעבוד באותו מקום עבודה - יושם לב, כי העומד למבחן בהקשר לסעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים הוא חוזה העבודה שבין המשיב למעבידיו, ואילו החוזה שנכרת לתקופה קצובה בין קבלן התעסוקה לתעשיה האווירית אינו רלבנטי כלל. אף אין ראיה, כי היו הסכמי העבודה בין המשיב למעבידיו מוגבלים לתקופות קצובות, וכי היתה חפיפה תקופתית בין הסכמי קבלן התעסוקה ומקבלי שירותיו, לבין הסכמי העבודה בינו לבין עובדיו. אשר על כן דוחים הננו גם את טענת המערער הגורסת, כי המשיב פוטר כל אימת שהתחלפו מעבידיו, מפאת היות חוזי העבודה עימם לתקופות קצובות. .10נותרה לדיון טענת המערער, כי לא כדין יושם סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים בנסיבות המקרה הנדון. בהקשר לטענה זו נחזור ונציין את קביעת בית-הדין האזורי, כי המשיב עבד במקום עובדה אחד הן מבחינת המיקום הגיאוגרפי והן מבחינת המשמעות המפעלית. קביעתו של השופט המלומד כאמור הושתת על חומר הראיות, ומסקנתו היא פועל יוצא ממערכת העובדות שהוכחו: שהרי הוכח כי לא חל כל שוני באופי עבודת המשיב ותנאיה, ואפילו לא חל שינוי בסביבתו הפרסונלית - הרלבנטית, באשר אותו אדם פיקח על עבודת התובע לאורך כל תקופת העבודה. והיא הנותנת - כי לא נותק רצף עבודת המשיב באותו "מקום עבודה" במשמעותו המפעלית (ולא הגיאוגרפית גרידא כסברת המערער) החל מעבודתו בשירות המעביד הראשון באתר וכלה בעבודתו בשירות המערער. .11אשר על כן, כדין יישם השופט המלומד את סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים בנסיבות המקרה, חרף הרהוריו בדבר הסיטואציה הבעייתית בה נדרש לפסוק את דינו. שהרי ברורה הוראת הסעיף הנ"ל בהקשר הנדון ועניינה בשימור רצף זכויות העובד במקום עבודה אחד, גם בהתחלף מעבידיו. גישת המחוקק - לראות במקום העבודה, בתור שכזה, מקור לזכויות מתמשכות המוקנות לעובדים בו - אינה בלעדית לחוק פיצויי פיטורים. גישה זו מעוגנת בהסדרים הכלולים בשורת חוקים מתחום משפט העבודה המגן (ראה סעיף 3(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949; סעיף 3לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951; סעיף 18לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, וסעיף 30לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958). בכל אלה לא תמצא התיחסות לזיקותיהם העיסקיות-משפטיות של המעבידים המתחלפים, בינם לבין עצמם, אף לא למקרה בו קיים פיצול בין בעל המפעל בו מועסק העובד לבין מעבידו. אלה אינם רלבנטיים בהקשר להוראות הנדונות, שעניינן מתמקד בשמירת רצף זכויות העובד מכוח עבודתו במקום עבודה אחד. .12בטרם סיום נתייחס לטענת בא-כוח המערער לאמור, כי עוול עשוי להיגרם למעביד חדש שאין כל זיקה עיסקית-משפטית בינו לבין קודמו ומוצא עצמו לכוד בהתחייבויות כלפי עובדים, בגין תקופה בה לא היה מעבידם. על כך נשיב בקצרה: יכול מעביד מיועד למקום עבודה פלוני להתוודע בדרך כלל על נקלה, וגם באין לו קשר עיסקי או משפטי עם קודמו, להתחייבויות המעביד הקודם לו כלפי עובדיו ולזכויותיהם המוקנות מכוח עבודתם במקום העבודה כאמור. על-פי המידע שישיג בנדון - בדומה לכל מידע אחר על מקום העבודה - יבחן את כדאיות העסקה ויכלכל את צעדיו. אך אם יבחר להתעלם מחקר ההתחייבויות שהוא "יורש" מהמעביד הקודם לו - כי אז אין לו אלא להלין על עצמו. .13באין כל עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי כמפורט לעיל, אף לא במסקנותיו המשפטיות, ובהיות חלקו האופרטיבי של פסק-דינו מושתת על הסכמת הצדדים (ראה סעיף 3לעיל) - הננו דוחים את הערעור. .14המערער ישלם למשיב הוצאותיו בסך 400ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. אם לא ישולם הסך הנ"ל תוך 30יום מיום המצאת פסק-דין זה למערער, יתווספו לו ריבית מירבית והפרשי הצמדה כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מתום 30הימים כאמור ועד התשלום בפועל.פיצוייםפיטוריםחילופי מעבידיםפיצויי פיטוריםקבלןעובדי קבלן