קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי להחזרת שם משרה: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ליפס - אב-בית-הדין; ה"ה בקנשטיין ורחמיאן - נציגי ציבור; תב"ע מד/618-615-3) אשר דחה את תביעת המערערים להצהיר, שתפקידם כממונים על יחידת משנה לגביה ואכיפה לא שונה ולצוות על המשיבה (להלן - המדינה) להחזיר להם את שם משרתם (ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה). .2עובדות המקרה הצריכות לענייננו הן: א) המערערים עבדו במשרת ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה באגף המכס והבלו ומע"מ (להלן - האגף). מערערים 1- 3החלו עבודתם במשרה זו ב-1.4.1976, ומערער מס' 4ב-1.8.1977; ב) ביום 29.3.1978ניתן על-ידי המוסד לבוררות מוסכמת פסק בוררות (מספר 21/77) (להלן - פסק הבוררות הראשון) אשר קבע תוספות שכר לשתי קבוצות של עובדים באגף, במשרות ובתפקידים מוגדרים שפורטו ברשימה. לקבוצה אחת נקבעה תוספת בשיעור %30, ואילו לקבוצה שניה נקבעה תוספת של %.12 על-פי פסק הבוררות הראשון - הזכאות לתוספת מותנית בשני תנאים מצטברים: האחד - העובד משובץ במשרה התקנית שברשימת המשרות המזכות בתוספת; והשני - העובד ממלא בפועל את התפקיד המוטל על מי שמשובץ במשרה זו. המשרה - ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה, בה עבדו המערערים אותה ע, לא נכללה באף קבוצה מן הקבוצות הזכאיות לתוספת שכר; ג) 194מעובדי המכס, והמערערים בכללם, עתרו לבית-הדין האזורי בתל-אביב בתביעה להעניק להם את אותה תוספת מנימוקים שונים. תביעתם נדחתה וערעורם בבית-דין זה נדחה אף הוא (דב"ע שם/75- 3- לא פורסם); ד) על מנת לאפשר למערערים לזכות בתוספת שכר פעל ועד העובדים לכך, שההנהלה תפרסם מכרזים למשרה של מבקרי מע"מ, אשר נכללה בקבוצה הזכאית לתוספת בשיעור של %12; ה) מערערים 1- 3זכו במכרז למשרת מבקר מע"מ. מערער מס' 1שובץ למשרה זו מיום 1.2.1979, ומערערים מס' 2ו- 3מיום .1.5.1979מערער מס' 4זכה במכרז למשרה ראש ענף מקצועי בכיר, ושובץ במשרה זו מיום 15.3.1979; ו) משרת מבקר מע"מ ומשרת ראש ענף מקצועי בכיר נכללות בקבוצה הזכאית על-פי פסק הבוררות הראשון לתוספת בשיעור של %12, והמערערים קיבלו תוספת שכר בשיעור זה מהיום בו שובצו למשרות אלו; ז) ביום 20.1.1980ניתן על-ידי המוסד לבוררות מוסכמת פסק בוררות נוסף (להלן - פסק הבוררות השני), אשר הרחיב את תחולת פסק הבוררות הראשון על משרות ותפקידים נוספים שלא נכללו בו. על-פי פסק הבוררות השני - המשרה של ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה, בה עבדו המערערים קודם לכן, נכללת בקבוצה הזכאית לתוספת בשיעור % 30על-פי פסק הבוררות הראשון; ח) בחודש ינואר 1980שולמה למערערים תוספת שכר רטרואקטיבית בשיעור %30, עבור התקופה בה היו משובצים במשרת ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה. .3המערערים עתרו בבית-הדין האזורי לשני סעדים: א) הצהרה, כי תפקידם - "ממונה על יחידת משנה גביה ואכיפה" - לא שונה בפועל למרות שינוי שם המשרה; ב) לצוות על המדינה להחזיר להם את תואר משרתם הקודמת - "ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה". המערערים טענו, כי בפועל, למרות שינוי שם המשרה, הם מבצעים אותה עבודה שביצעו קודם לשינוי, והם מופלים לרעה לעומת עובדים אחרים באותו תפקיד, המקבלים תוספת בשיעור %.30 המדינה לא נתנה לעובדים אפשרות לעבוד בתפקידם החדש והעדיפה להשאירם בתפקידם הקודם. על-פי הנפסק בתב"ע שם/1503- 3[1] (להלן - פסק-דין אלפרן [1]) יש לבית-הדין סמכות להתאים תואר משרה בתקן לתואר המשרה שנקבע לעובדים שעוסקים במלאכה זהה לחלוטין באותו מקום עבודה. ישנו טעם לסעד ההצהרתי המבוקש, שכן אם וכאשר יותאם תואר המשרה לתקן, שהוא התנאי הראשון לקבלת תוספת השכר על-פי פסק הבוררות, יהיה בכך אישור שמתקיים לגבי המערערים התנאי השני, מילוי בפועל של התפקיד המוטל על מי שמשובץ במשרה התקנית. .4המדינה טענה, כי לאחר השינוי בתואר המשרה חל שינוי בתפקידם בפועל של המערערים. עובד אינו יכול לגשת למכרז למשרה אחרת, כדי לזכות בהטבות שמעניקה משרה זו, ולאחר מכן, כאשר ניתנו הטבות גדולות יותר למשרתו הקודמת, לבקש לחזור למשרתו הקודמת. מטבע הדברים, אין הפרדה מלאה בין התפקידים, וקבלת טענת המערערים תגרום לכך, שכל עובד ישווה את תפקידו למשרות אחרות וידרוש שינוי תואר משרתו למשרה אחרת. יש לאבחן מקרה זה מפסק-דין אלפרן [1, שם נמנעו מלהעלות עובד בדרגה וביתהדין קבע שזה נעשה מתוך הפליה. במקרה זה - שינוי תואר המשרה נעשה כדי להעניק למערערים תוספת בשיעור של %.12 .5בית-הדין האזורי פסק: א) תפקידם של המערערים לא שונה בפועל, והם ממשיכים לבצע אותן המטלות שביצעו עובר לשינוי בתואר משרתם; ב) לעניין החזרת תואר המשרה הקודמת נזקק בית-הדין להוראות התקשי"ר, וזאת לאור הנפסק בדב"ע מד/2-7; מד/8- 7[2]. על-פי סעיף 10.332לתקשי"ר, על המערערים לעבור מכרז פנימי כדי לאייש מחדש את משרתם התקנית הקודמת ודבר זה לא נעשה. אין אפשרות להתעלם משינוי תואר המשרה של המערערים, שנעשה לאחר שזכו במכרז על-פי הוראות התקשי"ר, ולראות את המערערים כמשובצים במשרתם הקודמת - ממונה על יחידת משנה לגביה ואכיפה. כתוצאה מכך אין המערערים זכאים לתוספת, כיוון שאין הם מקיימים את התנאי הראשון - שיבוץ במשרה התקנית שברשימת המשרות המזכות בתוספת בשיעור %30; ג) אשר לעתירה לסעד ההצהרתי - דינה להדחות, כיוון שבית-דין לא יתן פסק-דין הצהרתי, אלא אם כן הדבר דרוש להבטחת קיומה של זכות, ובמקרה זה ההצהרה לא באה להבטיח קיומה של זכות כלשהי. .6נימוקי הערעור: א) בית-הדין האזורי טעה בכך, שלאחר שהוכח לו כי תפקידם של המערערים לא שונה בפועל, נמנע מלהתערב ומלהתאים את תואר משרתם התקנית לתפקיד אותו הם מבצעים בפועל; ב) בית-הדין האזורי טעה בהתעלמו מפסק-דין אלפרן [1]; ג) על בית-הדין האזורי היה להעניק את הסעד ההצהרתי המבוקש, שכן זה עשוי להועיל לדרבון המדינה לפעול לתיקון המעוות; ד) בית-הדין ייחס משקל "מוגזם" לסעיפי התקשי"ר. .7המדינה תמכה בפסק-דינו של בית-הדין האזורי מנימוקיו. .Iiפסק-הדין .1פסק-דינו של בית-הדין האזורי אין בו דופי, ולמעשה ניתן לאשרו במלואו מנימוקיו. מאחר והמערערים העלו טענות בתוקפם את פסק הדין - נתייחס בקצרה לאותן טענות. .2אין ספק, בדיעבד, כי המערערים עשו מקח טעות שעה שניגשו למכרז של מבקרי מע"מ, על מנת לזכות בתוספת של % 12לשכרם מכוח פסק הבוררות הראשון. לא נטען, ובדין לא נטען, כי המערערים הוטעו או הונו שעה שהוצע להם לגשת לאותו מכרז. נהפוך הוא - כוונתם של כל המעורבים בדבר היתה להיטיב עמם: החל בוועד העובדים שפעל לפרסום המכרז על-ידי הנהלת המכס; הנהלת המכס שפרסמה את המכרז, אף כי היתה מודעת לכך, כי הלכה למעשה לא יחול שינוי, או שינוי משמעותי, בתפקיד אותו ימלאו המערערים; ובוודאי המערערים עצמם, שניגשו לאותו מכרז בכוונה לזכות בתוספת שכר משמעותית. משתמו ההליכים הפורמליים, המערערים זכו במכרז והחלו לקבל אותה תוספת התהפך הגלגל: ניתן פסק הבוררות השני, כך שלו היו נשארים בתפקידם הקודם - היו זוכים בתוספת שכר גבוהה יותר, % 30במקום %.12 לסיכום - המערערים קיוו לעשות ענבים וזכו בבאושים. .3אין בכל האמור כדי לאפשר למערערים להחזיר את הגלגל אחורנית; המדינה והעובדים פעלו על-פי התקשי"ר על מנת לקבל את תפקידם החדש, ובעיני כל הצדדים, לרבות העובדים, היה הדבר אך טבעי כי יפעלו על-פי התקשי"ר. עתה, משהם מבקשים לעשות תפנית אחורנית - מלינים הם, כי המדינה מזכירה להם את קיומו של אותו תקשי"ר. אין להסיק מהאמור, כי דעתו שלבית-הדין נוחה מהמעשה; אך העובדים היו שותפים לו, ופעלו לביטולו רק לאחר שמצאו כי מקח טעות בידם. בנסיבות אלה טובה אף טענת השיהוי, לדחיית טענת המערערים. כל מינהל תקין חייב לפעול על-פי כללים והנחיות ברורים וחד-משמעיים; בכל הנושא של קידום עובדים ושינוי מעמדם - קובעות הוראות התקשי"ר, ועל-פיהן על המדינה לפעול. זאת ועוד, באותם מקרים בהם אין פועלים על-פי הוראות התקשי"ר נעתר בית-הדין לתביעות עובדים ומבטל את הפעולה. מכאן - כי בית-הדין לא "הגזים" בהשיבות אותה ייחס להוראות התקשי"ר; ביתהדין ייחס לו את החשיבות הנאותה. .4אשר לפסק-דין אלפרן [1] - בית-הדין האזורי לא היה חייב להיזקק לו משני טעמים: הראשון - מדובר בפסק-דין של בית-דין אזורי שאינו מהווה הלכה מחייבת; והשני - העובדות בעניין אלפרן [1] רחוקות כרחוק מזרח ממערב מהעובדות שלפנינו. די אם נציין, כי בעניין אלפרן [1] קבע בית-הדין, כי "מדובר איפוא בשיבוצו של עובד בתקן, כאשר נמצא שאי-שיבוצו הוא פרי הפליה לרעה ומעשה שרירותי" (שם [1], בע' כח). .5משלא התמלאו במערערים שני התנאים המצטברים לזכאות לתוספת הגבוהה ביותר (%30), דהיינו שיבוץ במשרה תקנית המפורטת ברשימת המשרות המזכות בתוספת זו ומילוי בפועל של התפקיד המוטל על מי שמשובץ במשרה זו, אין הם זכאים לאותה תוספת. ומכאן, שאף בטענה כי היה מקום להעניק למערערים סעד הצהרתי אין ממש. סעד שכזה ניתן רק בשעה שיש בו להבטיח קיומה של זכות. .6הערעור נדחה. המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למדינה הוצאות בסך של 250ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום תוך 30יום מהיום - ישא הפרשי הצמדה וריבית כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מהיום ועד יום התשלום בפועל.משרהפסק דין הצהרתי