צו מניעה קבוע אלימות במשפחה

התובעת עותרת כי ביהמ"ש יוציא נגד בעלה צו מניעה קבוע האוסר עליו להכנס לדירתו או לשהות בו, וכן לחייבו בתשלום מזונות בעבור התובעת והבת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה קבוע אלימות במשפחה: תובעת 1 (להלן - התובעת) והנתבע נישאו זה לזה בשנת 1969, ותובעת 2 היא בתם בת ה- 14(להלן - הבת). לבני הזוג דירה בגילה. עפ"י טענת התובעת בכתב תביעתה - הפכו חייה עם הנתבע לבלתי נסבלים בשל כך שהנתבע משתכר ותוקף את התובעת, מכה אותה ומקלל אותה במלים גסות, ובהתקפתו האחרונה גרם לה חבלות ונפיחות בפנים ובצוואר. בכתב התביעה נאמר כי מצורף אישור רפואי מזעזע על מה שעשה הנתבע לתובעת - אלא שאישור כזה לא צורף לתביעה, ואף לא הוגש במהלך הדיון בביהמ"ש. הנתבע אישר בעדותו כי בעת שהתובעת ביקשה את צו ההגנה היו לה שריטות צפרניים בצד שמאל של פניה, אך לפי עדותו - היא היתה לבד בחדר חשוך, יצאה משם עם שריטות ואמרה: "עכשיו אני מעיפה אותך מהבית". התובעת טענה בתביעתה כי נישואיה עם הנתבע עלו על שרטון, שניהם פרודים בפועל, אך הנתבע אינו מוכן לתת לה גט פיטורין אלא בתנאים קשים מאד שמשמעותם כי התובעת והבת יישארו ללא קורת גג. בעת הגשת כתב התביעה ב- 24.12.95- שהה הנתבע מחוץ לדירתו בעקבות צו הגנה שניתן ביום 14.12.95והוארך בהסכמה עד .18.12.95 התובעת עותרת כי ביהמ"ש יוציא נגד הנתבע צו מניעה קבוע האוסר עליו להכנס לדירתו או לשהות בו, וכן לחייבו בתשלום מזונות בעבור התובעת והבת. התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבע מנהל חנות בשוק מחנה יהודה, שהכנסותיו אינן ידועות לה, אך אמורות להיות גבוהות. כן טוענת התובעת כי היא אינה עובדת משום שהנתבע מקנא בה, ובמשך שנים טען כי אם היא תעבוד - היא תבגוד בו. בכתב תביעתה דורשת התובעת מזונות לה ולבתה סכום של 3650ש"ח לחודש - עפ"י הפירוט בס' .5 בכתב ההגנה טען הנתבע כי צו ההגנה מתייחס גם לתובעת, וכי הצו הוארך בהסכמה לבקשת הנתבע. הנתבע אף טען כי התובעת הפרה את צו ההגנה ועל כך התלונן הנתבע במשטרה (אישור על התלונה - צורף לכתב ההגנה כנספח א'). עוד טען הנתבע בכתב הגנתו כי אין לו חנות אלא יש לו מעין רשיון זמני לרוכלות בעגלה ניידת, וכי התובעת מאז ומעולם סרבה לעבוד בעבודה כלשהי מחמת עצלות ובטלנות. הנתבע אף טען כי אינו מקבל קצבה להבטחת הכנסה מן הטעם שהתובעת מסרבת להתייצב בלשכת התעסוקה אחת לשבוע. בכתב הגנתו טען הנתבע כי ברמת חייהם הנוכחית היו הוצאות בני המשפחה כ- 2000ש"ח לחודש. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו כי תקף את התובעת וטען כי התובעת היא אלימה וחיה על כדורי הרגעה לאחר שעברה טיפול גמילה. הנתבע הוסיף וטען כי הוא אדם חולני, חולה במחלת לב ופוליו - וצרף אישור המל"ל כי הוא מוכר כמוגבל בניידות ב-% 80מ- 1984בעקבות בדיקה שנערכה בלשכת הבריאות המחוזית (נספח ג' לכתב ההגנה). הנתבע המציא לביהמ"ש גליון סיכום מחלה מהדסה הר הצופים (נ-1), בו צוין כי אושפז מ- 15.3.94עד 23.3.94בשל כאבים בחזה וחשד לאוטם שריר הלב. הממצאים היו כי הוא בעל גורמי סיכון רבים למחלת לב קורונרית, והאשפוז ארע בשל קליניקה המתאימה למאורע איסכמי חריף. במהלך האשפוז היו ארועים חוזרים של תעוקה אופיינית. בכתב ההגנה נאמר כי בעקבות הוצאתו מהבית שכר הנתבע מחסן ללא שירותים למגוריו (הסכם השכירות - נספח ד' לכתב ההגנה), ומגוריו שם מזיקים לבריאותו הפיסית, ומרעים את מצבה הכלכלי של המשפחה. בעדותו בביהמ"ש אמר הנתבע כי אין לו חנות אלא עגלה ניידת בשוק מחנה יהודה, שממנה הוא מוכר כשמונה פריטים כגון - סקוטש ברייט, סחבות רצפה, שקיות ניילון לאוכל ומקלות כביסה. עליו לנוע כל הזמן עם העגלה, שכן אסור לו לעמוד במקום אחד. כשהוא עומד במקום אחד - הוא מקבל דו"ח מן הפקחים. כסף אין לו, והסוחרים לא מספקים לו סחורה באשראי שכן הוא אינו עומד בתשלומים. לפי עדותו - הוא קיבל הוראה חד-משמעית ממפקחי העיריה לסלק את עגלתו מהשוק מן הטעם שהתובעת טענה כלפי המפקחים שהם לוקחים שוחד. כדי לאפשר לו לחזור ולרכול בשוק דרשו הפקחים כי התובעת תמציא התנצלות בכתב - אולם היא סרבה לעשות כן והיתה מוכנה להתנצל בע"פ בלבד מחשש שיתבעו אותה על הוצאת דיבה. הנתבע הביע נכונותו להמשיך ולעבוד כרוכל בשוק אם הדבר יותר לו ע"י הפקחים, אולם הבהיר כי היתר זה כפוף להתנצלות התובעת בכתב בפניהם, שבלעדיה - לא יותר לו להמשיך בעבודתו בשוק. הנתבע העיד כי הוא נותן לתובעת 250ש"ח כל שבוע וביום שישי עוד 50ש"ח לצרכי מכלת, וכן הוא משלם את כל ההוצאות האחרות של הבית כמו מים וחשמל. לענין המגורים, אמר הנתבע, כי בדיון שהתקיים בבימ"ש השלום ביום 6.2.96 הוסכם כי הוא יגור בדירה ואילו התובעת תגור במחסן שהוא שכר לאחר הוצאתו מן הדירה. מאחר שהוא הכיר את התנאים במחסן שאינו מותאם למגורים - הציע הנתבע לתובעת לחזור ולגור בדירה, כאשר כל אחד מהם יהיה בפינתו. היא הסכימה לכך, ובעת הדיון בתיק שלפנינו - מתגוררים שניהם בדירה, כל אחד בחדר נפרד, ואינם רבים. התובעת העידה בביהמ"ש כי הנתבע הפך את המחסן למקום ראוי למגורים, והיא ביקשה ממנו להתחלף באופן שהיא תגור באותו מחסן, ואילו הוא יגור בדירתם ביחד עם הבת. התובעת אישרה בעדותה כי היא אמרה לפקחים "מילה לא יפה", והביעה נכונות להתנצל, אולם טענה כי אין זה נכון שהם דרשו ממנה התנצלות בכתב. נראה כי עד עתה טרם הגישה התובעת התנצלות בכתב לפקחים, ועל כן טרם הותר לנתבע להמשיך ולעסוק ברוכלות בשוק. התובעת טענה בעדותה כי הנתבע אינו חולה, ובאשר לגליון סיכום המחלה ממרס 94' (נ-1) טענה שזה "כשהוא אישפז עצמו בביה"ח ושם כתוב במפורש שהוא צריך טיפול פסיכיאטרי". התובעת העידה כי היא עבדה במשך שמונה שנים במעון ויצ"ו - עד 1982, מועד לידת הבת. אח"כ טיפלה בילדי זרים בביתה, ומ- 1984היתה מנקה אחה"צ בבל"ל ברחביה במשך ארבע שנים. לאחר מכן ניקתה חדרי מדרגות במשך שלוש שנים וזאת עד לפני כשנה - וכי "עבדתי מספיק". כשנשאלה מה מפריע לה להמשיך לעבוד, ענתה: "ההטרדות שלו והבזיונות שהוא עושה לי בבית". סיבה נוספת לאי יציאתה לעבודה: "הוא מפריע לי. הוא טוען שאני בוגדת בו בזמן שאני עובדת". מדברי שני בני הזוג ניתן ללמוד כי המצב הכלכלי בביתם אינו טוב, וסביר מאד כי היחסים המתוחים ביניהם הם על רקע מצב כלכלי זה. כאשר מדובר באדם בעל פרופיל רפואי כמו זה של הנתבע - נקל להבין כי הוא עושה את מיטב יכולתו להתפרנס, אלא שמיטב יכולת זה אינו מצליח להעלות את רמת החיים של המשפחה לגובה הדרוש. כאשר אדם המוגבל בניידותו עד כדי % 80בשל פגיעת פוליו בחלק התחתון של גופו - נאלץ למצוא פרנסתו מדוכן נייד - הרי הוא עושה הרבה מעל ליכולתו הפיסית. במצב זה אך מובן הוא כי ללא סיוע התובעת בפרנסת המשפחה - אין המשפחה יכולה לחיות ברמת חיים סבירה. אם לתובעת ראיות כי לנתבע רשיון עסק לחנות בשוק, או בדוכן קבוע, היה עליה להגיש את הרשיון - אך דבר זה לא נעשה. על כן אין לי אלא להאמין לנתבע כי אין לו רשיון עסק וכי הוא מוכר מספר לא רב של פריטים זולים מעל דוכן נייד, וגם זה נמנע ממנו בשל כך שהתובעת העליבה את הפקחים, ואינה מוכנה להתנצל בפניהם בכתב כפי שהם דרשו. לא הוכח כמה כסף הרויח הנתבע מרוכלותו, אך קשה לתאר כי יכולה להיות לו הכנסה גבוהה מרוכלות של מוצרים זולים מהסוג שהנתבע מכר. התובעת הגישה לביהמ"ש תמונה ת- 1בה נראה הנתבע ליד דוכן עומד עשוי ארגזים ופלטה, כדי להצביע על תעסוקת הנתבע. הנתבע הבהיר כי תמונה זו צולמה בערב ראש השנה האחרון, כאשר לקח לוח פח מאחיו ושם על שני ברזלים, ועליהם הניח את מרכולתו. אמנם בתמונה לא נראים הברזלים ולוח פח אלא ארגזים ופלטה מעץ, אלא שמן התמונה עולה כי מדובר באביזרי נקיון לא יקרים. הנתבע גם הסביר שהרווח העיקרי שלו נעשה בעיקר בערבי חגים, ומאחר שלא נסתרה עדותו כי התמונה צולמה בערב ראש השנה - אין בתמונה ת- 1כדי לשנות את התמונה הכללית של רווחיו היומיומיים - כל עוד היה עובד ברוכלות. לענין המגורים - התובעת ביקשה כי ביהמ"ש יתן צו מניעה קבוע נגד הנתבע שיאסור עליו לגור בדירתם. מאחר שהדירה שייכת לשני בני הזוג, מובן כי לא ייתכן להוציא את הנתבע מביתו בדרך קבע באמצעות צו מניעה. אם התובעת חפצה בפירוד מלא מן הנתבע ואין ביניהם הסכמה לגט, עליה לנקוט בדרכים משפטיות אחרות לחלוקת הרכוש ביניהם, כגון תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. הנתבע שכר למגוריו מחסן, והתובעת היא זו שביקשה להתחלף עמו ולעבור לגור במחסן במקומו - והנתבע הסכים לכך. הנתבע הציע לתובעת לחזור ולגור בדירה, כל אחד בפינתו - והתובעת הסכימה לכך. על פי האמור בתסקיר - חזר הנתבע לאחרונה לגור במחסן. אין מקום ליתן צו מניעה קבוע נגד הנתבע שיאסור עליו להכנס לדירתו או לשהות בה, ואני דוחה עתירה זו. לענין המזונות - מאחר שהתובעת ביקשה להוציא את הנתבע מן הדירה, וכיום כל אחד מהם מתכנס בפינתו בתוך הדירה, או שהנתבע מתגורר במחסן - אינני רואה סיבה להורות שהנתבע ישלם מזונות לאשתו, מה גם שהיא בהתנהגותה המעליבה את הפקחים - כרתה את הענף עליו היתה פרנסת המשפחה. בנסיבות הענין אני קובעת כי הנתבע ישלם למזונות הבת את הסכום המשתלם ע"י המל"ל בגין מזונות ילד אחד, שהוא היום 981ש"ח. סכום זה יתעדכן כל אימת שיתעדכן סכום המזונות שמשלם המל"ל בגין ילד אחד ולפי אותו עדכון. סכום זה ישולם עד הגיע הבת לגיל 18ש', או עד סיום לימודיה התיכוניים - לפי המאוחר יותר. אם וכאשר הבת תגויס לשירות חובה בצה"ל - ישלם הנתבע למזונות הבת שליש מהסכום האמור כל עוד היא משרתת שירות חובה בצה"ל. כל עוד הנתבע מתגורר בדירה המשותפת לו ולתובעת - ישא הנתבע בכל הוצאות אחזקת הדירה כגון - חשמל, מים, גאז, טלפון, ארנונה וכד'. אם הנתבע לא גר או לא יגור בדירה המשותפת לו ולאשתו - ישלם שליש מהוצאות אחזקת הדירה בעבור בתו, כל עוד עליו לשלם מזונותיה עפ"י פסק הדין - וזאת כל עוד אינו גר בדירה המשותפת לו ולאשתו. אלימותאלימות במשפחהצוויםצו מניעה