קופה רושמת ביקורת מס הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קופה רושמת ביקורת מס הכנסה: ביום 18.3.97נערכה ביקורת ניהול פנקסים בעסקו של המערער, שהינו עסק למכירת מוצרי מזון. בעקבות ממצאי הביקורת החליט המשיב לפסול את ספריו של המערער לשנת המס 1997- ועל כך הערעור. על עיקר הממצאים שעלו בביקורת כמעט ואין מחלוקת בין הצדדים. עיקר המחלוקת הינה לגבי משמעותם של הממצאים, והאם יש בהם כדי להצדיק את הצעד של פסילת הספרים. המערער, בסיכומיו, טען שלא היה מקום בנסיבות לפסול את ספריו, בעוד שהמשיב בסיכומיו טען שיש לאשר את החלטת הפסילה. .2מעדות המערער ואשתו עולה שהעסק שמנהל המערער הינו חנות בגודל של 28 מ"ר, שבה נמכרים תבלינים, נקניקים, פירות יבשים וכדומה. ביום שבו נערכה הביקורת, שבעקבותיה נפסלו ספרי המערער, הלך המערער למשרדי מס הכנסה, כשלטענתו זומן באותו יום ע"י שלטונות המס, כדי להכשילו. בתשובה לטענה זו, נמסר תצהיר ע"י מר יוסף מועלם, שהוזכר בתצהירו של המערער כמי שהזמינו למשרדי מס הכנסה, והלה טען בתצהירו שכשהגיע לעסקו של המערער, ביום 17.3.97(יום קודם ליום הביקורת), עשה זאת במסגרת תוכנית עבודה, לפיה אמור היה באותו יום להפיץ התראות בדבר עיקולים לנישומים החייבים מס. עם מסירת ההתראה למערער, אמר לו, כפי שנהג לעשות, שעליו להגיע בהקדם למשרדי מס הכנסה כדי להסדיר את חובו. כשעלה מר יוסף מועלם על דוכן העדים, כדי להיחקר על תצהירו, הודיע המערער שהוא מקבל את מה שכתוב בתצהיר, ולפיכך נמנע מלחקור את העד על תצהירו. .3כשהגיעו המבקרות מטעם מס הכנסה, שבהסתמך על דו"ח הביקורת שערכו נפסלו ספרי המערער, לעסקו, נכחה במקום אישתו, שהחליפה אותו. המבקרות ערכו קניית ביקורת בסך 14.40ש"ח, ומסרו לאשת המערער, הגברת מיכל בנוני, סכום של 20ש"ח. הגברת בנוני שמה את הכסף בכיסה, מסרה למבקרות את העודף, מאחת מבין שלוש קערות עודף שעמדו לידה, ורשמה את הסכום של 14.40ש"ח על פיסת נייר. המבקרות יצאו מהחנות, וכששבו לאחר כעשר דקות, והזדהו, הציגה להם הגברת בנוני את דף הנייר שעליו רשמה את התקבול. במהלך הביקורת התברר, שסכום הכסף בקופה הרושמת תאם את הסכום שצויין בסרט, אך שבשלוש הקערות נמצא סכום כולל של 240ש"ח, שלא היה רשום בסליל הקופה. בנוסף לביקורת שנעשתה בקופה, ערכו המבקרות בדיקה מדגמית בכרטיסי החייבים של המערער, ומצאו שבכרטיס החוב על שם זיווה נרשם ששילמה 250ש"ח, ובכרטיס החוב על שם רחל ברדה נרשם ששילמה 100ש"ח. כאשר התבקש המערער למחרת היום להצביע היכן נרשמו סכומים אלה בסרט הקופה הרושמת, סירב. בשל שניים מהממצאים הללו - אי רישום התקבולים של 14.40ש"ח, ושל -. 250ש"ח - פסל המשיב, ביום 10.7.97, את ספרי המערער. .4בסיכומיו, טען המערער, שיש לקבל את הערעור משום שהמשיב, לטענתו, איחר ביומיים בהגשת ראיותיו בתצהירים. טענה זו אינה מדויקת, שכן ראיות המשיב נושאות חותמת בית המשפט, שבה צויין שהראיות הוגשו ביום 1.3.98, דהיינו במועד שנקבע להגשתן. משום מה הוגשו הראיות פעם נוספת אף ביום .3.3.98גם אילו איחר המשיב בהגשת הראיות הרי שלא היה מקום בשל כך לקבל את הערעור, משהועלתה הטענה אך בסיכומים. עוד הלין המערער על כך שרק אחת מהמבקרות הגישה תצהיר, ולא שתיהן. גם טענה זו הועלתה רק בסיכומים, וזכותו של המשיב לבחור את מי להעיד. .5המערער טען שלא עלה בידי המשיב להוכיח את טענתו בדבר אי-רישום תקבולים, ולפיכך אין מקום לפסול את ספריו. אדון איפוא תחילה בשאלה האם הוכיח המשיב, כנדרש, את אי-רישום שני התקבולים שאליהם התייחס בהחלטתו נשוא הערעור. אשר לתקבול של 14.40ש"ח, שאשת המערער רשמה על דף נייר, במקום בקופה הרושמת, טענו השניים שמאחר שרוב הזמן המערער נמצא בחנותו, ואשתו החליפה אותו לעתים רחוקות בלבד, לא עלה בידה ללמוד כיצד לרשום תקבול בקופה הרושמת המוצבת בעסק, ולכן, כאשר נעדר מחנותו ואשתו החליפה אותו, נהגה לרשום את התקבולים על גבי דף נייר, וכששב לעסק היה מדפיס את הסכומים בקופה הרושמת. כראייה לטענתו הוצג הרישום בסליל הקופה הרושמת של 14.40ש"ח - ואולם משנעשה הרישום לאחר הביקורת אין בו כדי לרפא את הפגם שנפל ושהוכח בדבר אי-רישום תקבול של 14.40ש"ח. המערער הסביר (עמ' 7לפרוט', שורה 25), שכאשר מתרחשת תקלה בקופה, אזי הוא רושם את התקבולים בספר קבלות. אשת המערער, בעדותה, טענה (עמ' 9לפרוט', שורה 19): "עד שהמבקר מירושלים בא והסביר לי שאני יכולה לכתוב חשבונית מס ולא פתקים, לא ידעתי מה לעשות. לשאלתך אם בעלי לא אמר לי מה לעשות, אני משיבה שאני לא כל כך נמצאת אתו בחנות, אני בכלל לא נמצאת אתו בחנות." מיותר לציין שאת "שהמבקר מירושלים" הסביר לאשת המערער, היה על המערער להסביר לה בעצמו. כשם שמהערער רשם תקבולים בספר הקבלות, כאשר הקופה הרושמת לא פעלה, היה עליו לדאוג, מכיוון שאשתו, לטענתה, לא ידעה כיצד להפעיל את הקופה הרושמת, שתרשום את התקבולים, כפי שהורה לה "המבקר מירושלים". כידוע, חובתו של בעל עסק לדאוג שרישום התקבולים ייערך כדין, בסמוך לביצוע הפעולה, גם כאשר הוא נעדר ממנו (ראו עמ"ה 140/92פרגה מוצרי בשר 1956בע"מ נ' פ"ש עכו, מסים ז/6, ה- 209). הוכח שהמערער ידע על האפשרות לרשום תקבולים בספר הקבלות, שעה שהיתה תקלה בקופה, ולא היתה שום מניעה שידריך את אשתו לעשות כן. יתרה מכך, הלכה היא שאי ידיעת הוראות החוק, ואף לא העדר כוונה להשתמטות מתשלום מס, ואפילו לא צירוף של שני גורמים אלה, אינם מהווים "סיבה מספקת" לאי רישומו של תקבול (עמ"ה 34/90שלמה נ' פ"ש ת"א 5, מיסים ה/3, 97). בענייננו, התברר מפי המערער, שעסקו אינו חדש, ולא היתה זו הפעם הראשונה שנערכה בעסקו ביקורת ע"י שלטונות המס. .6המערער תאר בעדותו את עסקו, שהינו חנות קטנה וצפופה, וטען שבשל הצפיפות והדוחק, כאשר קיבל כסף מלקוח לא מיהר לתת קבלה (עמ' 3לפרוט'): "לפעמים, כיוון שהחנות קטנה ואם יש 2אנשים יש דוחק, אם אני מקבל מאחד כסף לא כל כך בוער לי לתת לו קבלה." לגבי טענה זו נפסק בע"א 389/79פיקר נ' פ"ש גוש דן, פ"ד לה (1) 529, בעמ' 533: "לחץ עבודה קיים בעסקים מסוג זה ובעסקים רבים בכלל בזמנים שונים, ודווקא בגין זאת דרושה הקפדה בעתות של לחץ עבודה כדי שלא יושמט תקבול, אפילו בגין שיכחה." עולה מהאמור שיש צורך ברישום תקבול בסמוך לקבלתו, וזאת בשל החשש שנישום הנמצא תחת לחץ של לקוחות ישכח לרשום את התקבול שקיבל. .7מאחר שכאמור התקבול של 14.40ש"ח לא נרשם בספרי החשבונות של המערער, אלא על גבי הפתק שרשמה אשתו, הרי שהנטל להוכחת סיבה מספקת לאי-רישום התקבול, כנדרש, מוטל על המערער. נשאלת השאלה האם המערער עמד בנטל זה. בעמ"ה (חי') 140/92פרגה נ' פ"ש עכו (שהוזכר לעיל), נדון מקרה דומה לזה שבפנינו, שם עובדת רשמה תקבולים על פתקאות -ואין זה משנה שבענייננו התקבולים נרשמו על מסמך אחד - כיוון שהקופאית נעדרה לשעה קלה. בית המשפט, בדחותו את הערעור שהוגש שם בגין פסילת הספרים בשל אי-רישום התקבולים שנרשמו בפתקאות במקום בקופה הרושמת, פסק: "זכותה של קופאית ללכת לשירותים, או לעשות הפסקה אחרת בעבודתה המתישה, אך על בעל העסק לעשות סידורים מתאימים להבטחת מילוי דרישת הדין בדבר 'רישום בסמוך לביצוע הפעולה'. הדבר ניתן היה לעשות ע"י כך שהיו מלמדים את למיס את ה'תורה' הגדולה של רישום הקופה. לכאורה, אם למיס נאמנה היתה ... לקבל כספים ולרשמם על פתקים... מדוע לא היתה יכולה להיות נאמנה לרשום התקבול בסרט הקופה? לחילופין, ניתן היה להעסיק קופאית מחליפה... כידוע, אפילו פעל הנישום בתום לב, לא יחשב הדבר כ'סיבה מספקת'. המבחן הוא אובייקטיבי, כלומר, האם הונהגו נהלים מתאימים לרישום... ומבחן זה לא נתקיים במקרה הנכחי." .8אשר לאי-רישום התקבול בסך 250ש"ח - נטען ע"י המשיב שהמערער לא רשמו בקופה הרושמת, למרות שבכרטיס מ/ 6ב' שנוהל על שם זיווה, צויין בין המועדים 2.3.97ל- 5.3.97ששולמו 250ש"ח, מתוך חוב של 446.45ש"ח. לגרסת המערער, אותה העלה עוד בדיון שהתקיים אצל המשיב, בחודש יולי 97', נרשם התקבול בסך 250ש"ח ששולם ע"י זיווה, בצירוף 250ש"ח נוספים, דהיינו - שרשם את הסכום של 500ש"ח, וזאת משום שבשעה שבאה לפרוע את חובה קנתה הגברת זיווה מצרכים נוספים בסכום של 250ש"ח. נטען ע"י המערער בסיכומיו, שהוכח על ידו שרשם את התקבול של 250ש"ח, וששלטונות המס יכלו לפנות ללקוחות, כדי לבדוק את גרסתו. כידוע על המשיב להוכיח את אי-רישום התקבול, ואין מחלוקת שלא נרשם תקבול בסכום של 250ש"ח, אלא שהמערער כאמור טוען שהתקבול בסכום של 500ש"ח, מכיל את התקבול בסכום של 250ש"ח. צורה כזו של רישום תקבולים הינה מנוגדת להוראות ניהול ספרים המחייבים רישום נפרד של כל תקבול ותקבול, ואין צריך גם לומר, שרישום של סכום שבתוכו מספר תקבולים, על ידי המערער, מקשה ביותר על הביקורת (עמ"ה 75/96זכאי נ' פ"ש ת"א 2, מסים יא/1, ה- 214; עמ"ה 39/80חברת מזנון ההיכל בע"מ נ' פ"ש ת"א 1, מסים ד/6, ה- 131; עמ"ה 75/88, 76, 77סואט מרדכי ואח' נ' פ"ש ת"א 3, מסים ד/3, ה- 93). ב"כ המשיב טען שאין ליתן אמון בגרסת המערער, שהרישום של 500ש"ח אכן מכיל את התקבול של 250ש"ח, ששולם על ידי הגברת זיווה, על חשבון חובה למערער. למרות שמתקשה אני ליתן אמון בגרסת המערער, לעניין רישום התקבול של 250ש"ח, הרי שספק בעיני אם די בכך כדי שהמשיב יצא ידי נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את אי רישומו. משהתבררה למשיב, עוד בחודש יולי 97', גרסת המערער, באשר לרישום התקבול של 250ש"ח, יכול היה לבודקה. אף אם יש ממש בגרסת המשיב שרישום התקבול של 250ש"ח בתוך הסכום של 500ש"ח נעשה שלא כדין, הרי שענייננו פסילת ספרי המערער בשל אי-רישום תקבולים, ולא בשל אי-תקינות בניהול פנקסי החשבונות, ונראה לי, לאור האמור, שלא עלה בידי המשיב להוכיח את אי רישום התקבול. .9מאחר שהוכח אך אי-רישום התקבול של 14.40ש"ח, עולה השאלה האם יש בנסיבות לקיים את החלטת הפסילה של המשיב. כאמור, במהלך הביקורת נמצא כסף ב"קעריות עודף" בסך 240ש"ח, שלא היה רשום בסליל הקופה. טען המערער (בסעיף 5לסיכומיו), כי "כל בעל חנות שמכבד את עצמו יש לו כסף קטן מחוץ לקופה הרושמת", משום שעליו להיות ערוך להחזרת עודף, עוד משעות הבוקר המוקדמות. אכן, הדעת נותנת כי בבתי עסק מסוג עסקו של המערער, ימצא סכום כלשהו בקופה בתחילת היום למען יתאפשר מתן עודף, לקונה הרוכש בשקלים בודדים ומשלם בשטר גבוה. יחד עם זאת, הנטל על הימצאות סכום התחלתי שכזה, וגובהו מוטל על הנישום (עמ"ה 54/87ברקוביץ נ' פ"ש גוש דן, מסים ד/1, ה132). בענייננו, המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי הסכום של 240ש"ח, שנמצא בקעריות העודף, אכן הוכנס לקופה בתחילת היום למטרת עודף. זאת ועוד, כלל וכלל לא התברר כיצד מנהל המערער את הקופה, שכן, לדוגמא, המבקרות שילמו לאשתו, עבור קניית הביקורת שביצעו, בשטר של 20ש"ח, שאותו הכניסה לכיסה, ואילו את העודף נטלה מקעריות העודף. לא הוברר, כיצד היה בדעת המערער להכניס לקופה את הסכום של 14.40ש"ח. דווקא בעסק כמו עסקו של המערער, שטען שיש מידי פעם לחץ של קונים, הדעת נותנת שהקופה תהיה אחת, שכן אחרת - כיצד יעלה בידי המערער לאזן בין הרשום בסרט הקופה הרושמת לסכום שנמצא בתוך הקופה? .10סבורתני, שלמרות שלא עלה בידי המשיב להוכיח גם את אי-רישום התקבול בסכום של 250ש"ח, שיש להשאיר את החלטת הפסילה על כנה, וזאת עקב אי-רישום התקבול בסכום של 14.40ש"ח. גם אם מוכנה אני לקבל את טענת המערער שלא היתה, לו או לאשתו, כוונה להעלים מס כאשר התקבול של ה- 14.40ש"ח לא נרשם, הרי שהוכחה שקיימת אצל המערער שיטה לקויה של רישום התקבולים - לדוגמא, אי הדרכת אשתו כיצד לרשום תקבולים, עניין רישום התקבול על סך 250ש"ח, אי-רישום הסכום ההתחלתי של הכסף שנמצא בקעריות, ואי מתן הסבר כיצד מתנהל רישום התקבולים בקופה הרושמת, כאשר את העודף משלם המערער מקעריות העודף. בנסיבות כאלה, נפסק כי יש לקיים את החלטת הפסילה של המשיב. על מטרת ההוראה שבסעיף 145ב (א)(1) לפקודת מס הכנסה, עמד בית המשפט בע"א 1999/92אליהו חדד נ' פ"ש נתניה, פ"ד מט(1), 441, 446, כאשר ציטט מתוך ע"א 263/88: "... מטרת ההוראה שבסעיף 145ב(א)(1) לפקודה 'אינה רק מניעת השתמטות מכוונת מתשלום מס, אלא מטרתה היא אף ליצור מסגרת ארגונית, אשר תמנע שיכחה, הזנחה ורשלנות'." וכן ראו בע"א 2334/90שרותי גרר אזור בע"מ נ' פ"ש תל אביב, פ"ד מט(1), 608, 614: "...פסקי הדין שעסקו בנושא קבעו, כי התכלית החקיקתית של הוראת סעיף 145ב(א)(1) אינה רק למנוע העלמות מס. לכן, באי-רישום תקבול שנעשה בתום לב - לא סגי. המטרה היא להביא לשיטת ניהול ספרים המבוססת על רישום כוללני של תקבולים, במועד סמוך להתקבלותם. לצורך הגשמת מטרה זו נקבע כי די באי-רישומו של תקבול אחד כדי להעיד על הפגם שבשיטה כולה ולהביא לפסילת הספרים." .11אשר על כן, הנני דוחה את הערעור. בנסיבות, משלא עלה בידי המשיב להוכיח אי-רישום אחד התקבולים שהיוו בסיס להחלטתו לפסילת ספרי המערער, אין צו להוצאות.ניהול קופה רושמתביקורת מסמיסיםמס הכנסה