קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שביתה של עובדי הדואר: הנשיא (גולדברג) .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - אב-בית-הדין; ה"ה פסטרנק וגור - נציגי ציבור; תב"ע מה/13-4) אשר דחה את בקשת המערערת להצהיר, כי שביתה אותה הכריזו עובדי הדואר, אם תפרוץ, תהיה שביתה בלתי-מוגנת, כמשמעותה בפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), ולצוות על המשיבים להימנע מכל הפרעה מאורגנת של העבודה. .2הסכסוך נשוא הדיון הסתיים סמוך להגשת הערעור וטרם שמיעתו, אך המערערת עמדה על הכרעה בו, לאור השלכותיו העקרוניות, לגרסתה. .3העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי והעולות מחומר הראיות, הן: א) על הצדדים לסכסוך הקיבוצי, דהיינו המערערת (להלן - המדינה) ומשיבה מס' 1(להלן - ההסתדרות הכללית) חל ההסכם הקיבוצי הכללי (להלן "הסכם המסגרת") בשירות הציבורי לשנים 1984/86; ב) בין המדינה ומשיבה מס' 2(להלן - הסתדרות עובדי המדינה), המטפלת בעובדי שירותי הדואר, התנהל משא-ומתן בנושאים שונים, שעיקרם תיקוני דירוג, אי-איוש משרות, העברת עבודות לקבלנים ונושאים שונים הקשורים בהקמת רשות הדואר. בין יתר הדרישות שהועלו על-ידי נציגות העובדים היתה תוספת של % 15לשכר, כפיצוי על העומס בעבודה, וזאת כדרישה חלופית, אם עניין התקנים לא יוסדר. המשא-ומתן לא הביא לידי הסכם; ג) הסתדרות עובדי המדינה, שהיא הסתדרות ארצית במסגרת ההסתדרות הכללית, הכריזה על שביתה בדואר. ההודעה על השביתה נמסרה למדינה ולממונה על יחסי עבודה, והגיעה למדינה ביום .13.5.1985באותה הודעה ננקבו הנושאים שבסכסוך כ"אי-מילוי תקנים וסירוב לתיקון עיוותים בדירוג"; ד) ביום 25.5.1985אישר האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית את השביתה לגבי "כל הנושאים שאינם 'שכר' המוסדרים בהסכם המסגרת". .4ערב פרוץ השביתה, שהיתה אמורה להתחיל ביום 27.5.1985, הגישה המדינה נגד ההסתדרותהכללית ואחרים בקשת צד לסכסוך קיבוצי ובו ביקשה להצהיר, כי העיצומים אותם אמורים העובדים לנקוט כשלב ראשון יהיו "שביתה בלתי-מוגנת" כמשמעה בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, כי יוצא צו מניעה נגדה וכן "לפסוק למבקשת פיצויים בגין נזקי השביתה אם וכאשר יתבררו במועד מאוחר יותר". בו זמנית הוגשה בקשה לסעדים זמניים נגד השביתה; במועד שנקבע לדיון בבקשה לסעדים זמניים הוסכם, כי המשא-ומתן בין הצדדים יימשך תוך דחיית השביתה. משלא עלה המשא-ומתן יפה - הוסכם, כי יתקיים דיון בהליך העיקרי, מבלי שיהיה צורך לדון בהליך הביניים, וכל זאת שעה שהעבודה מתנהלת כסדרה. .5בית-הדין האזורי, לאחר ששמע ראיות ובחן מסמכים שהוגשו על-ידי הצדדים, דחה את בקשת המדינה בקובעו, כי השביתה הוכרזה בדרישה לתוספת כוח אדם, כי דרישה זאת לא הועלתה "בחוסר תום לב", וכי שביתה שעניינה איוש משרות או תוספת כוח אדם - בין תוספת תיקנית ובין תוספת ארעית - הינה שביתה "שאינה קשורה בשכר או בתנאים סוציאליים" כמשמעות הדיבור בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה. .6א) עיקר טיעוניה של הפרקליטה שטענה לפנינו למדינה היו, כי מחומר הראיות עולה שבית-הדין צריך היה להגיע למסקנה שהשביתה היתה בנושאי שכר, ואף אם לא כך הדבר - המטרה אותה רצו העובדים להשיג, לפי הצהרתם, תוספת תקנים, אינה נושא למשא-ומתן, ואם כן, היתה בלתי-אפשרית, מאחר שהיא נוגדת את חוק התקציב, הקובע מקסימום של כוח אדם; ב) בא-כוח ההסתדרות הכללית והסתדרות עובדי המדינה טען, כי משהוסדר הסכסוך לגופו, אין כל מקום לדון בערעור, ובית-דין זה מוסמך להחליט שאין לדון בו. לטענות המדינה השיב, כי ממצאי בית-הדין מעוגנים בחומר הראיות. אשר לסעדים שהתבקשו - כולם בתחום שיקול דעתו של בית-הדין האזורי ואין כל מקום, לאור מסכת העובדות, להתערב במסקנותיו. .7היותו של הליך זה הליך בסכסוך קיבוצי מונע מבית-הדין את הפיתוי להענות לגרסת ההסתדרות, כי אין מקום לדון בערעור לאור העובדה שהסכסוך לגופו יושב. הסכסוך, נשוא המחלוקת, והכרזת השביתה בעקבותיו, הינם תופעות חוזרות ונשנות במציאות הקיימת בשירות הציבורי, ומן הדין שלכמה מהשאלות שהתעוררו באותו סכסוך תינתן תשובה משפטית, על מנת להסיר מכשול בעתיד. יחד עם זאת לא תינתן תשובה לכל הטענות שהועלו על-ידי באי-כוח הצדדים ונסתפק בעיקריות שבהן, שעל-פיהן ניתן להכריע בערעור לגופו. .8השאלה הראשונה - מהות הסכסוך, דהיינו, האם היה למעשה על תביעות שכר אם לאו. א) בבוא בית-הדין לבחון את מהותו של כל סכסוך, יבחן את העובדות כהוויתן על-פי הדרישות שהוצגו על-ידי הצדדים במהלך המשא-ומתן ביניהם, ולא יאמץ כלשונה את הכותרת או ה"אריזה" שבה כונו דרישותיו של צד זה או אחר; ב) עיון בחומר הראיות מביא למסקנה, כי הסכסוך שהביא לשביתה כפי שהוכרזה וההכרזה עצמה, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעה שנמסרה למדינה ולממונה על יחסי עבודה כמצוות סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, כללה נושאי "שכר עבודה", במובנו הרחב של המושג. תיקון "עיוותים בדירוג" פירושו, הלכה למעשה, תוספות שכר, וזאת שעה שלפי "הסכם המסגרת" מוצו "תביעות האיגודים המקצועיים וההסתדרות הארצית לפתרון בעיות ספציפיות לתקופת תוקפו של ההסכם". ג) אלא מאי - הסתדרות עובדי המדינה, בהיותה מודעת להוראותיו של הפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, פנתה "למוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך" על מנת שיאשר את השביתה. האגף לאיגוד מקצועי אכן אישר את השביתה, אולם בסייג, והוא, כי היא תסויג ל"כל הנושאים שאינם "שכר' והמוסדרים בהסכם המסגרת"; ד) משאושרה השבתה בסייג האמור יש לראותה, אף לו פרצה הלכה למעשה, כשביתה אך ורק לעניינים שלהם אושרה. חזקה על הסתדרות ארצית, והסתדרות עובדי המדינה בכלל זה, שבהיותה חלק מההסתדרות הכללית, היא פועלת בהתאם לאישורים שניתנו לה על-ידי הגופים המוסמכים בהסתדרות הכללית, ומשניתן אישור מסויג לשביתה לא תחרוג זו מהתחום שאושר; ה) האמור לעיל הוא כאמור "חזקה", וחזקה בלבד, הניתנת לסתירה על-ידי ראיות. לא הובאו כל ראיות שהן, על-פיהן המשיכה הסתדרות עובדי במדינה להעלות תביעות שכר, במובנו הרחב של הדיבור, אחרי אישור השביתה על-ידי האגף לאיגוד מקצועי, ולעמוד על מילויין כתנאי להסרת איום השביתה; ו) התוצאה היא איפוא, כי היה מקום לקביעתו של בית-הדין האזורי, כי השביתה "אינה קשורה בשכר או בתנאים סוציאליים", לפחות מן השלב שבו אושרה, בסייגים, על-ידי האגף לאיגוד מקצועי. .9השאלה השניה - הקיימת חובה לנהל משא-ומתן על תקנים, והאם המטרה אותה רצו העובדים ונציגותם להשיג היתה "בלתי-אפשרית" או "בלתי-חוקית" לאור מגבלות חוק התקציב. א) בית-דין זה שאל, מבלי שהשיב תשובה פסקנית, את השאלה, האם נושא "התקנים" הוא מן הנושאים היכולים להוות חלק מ"הסכם קיבוצי" כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים). "נסתפק אפוא, בהצגת השאלה, אם הוספת 'משרות' - הוספת 'תקנים' היא בגדר הקבוע בחוק הסכמים קיבוציים, סעיף 1לחוק, כנושא להסכם קיבוצי; לשון אחר, אם ב'תנאי עבודה' וב'יחסי עבודה' מדובר... ואם התשובה לשאלה היא שלילית - האין מדובר בנושא אשר הינו ראוי ל'היוועצות משותפת' - ,joint consultationכמקובל במדינות רבות, על מגוון האפשרויות והנפקויות שבדרך זאת של פעולה, הכל כידוע למי שמצוי ביחסי עבודה ומשפט עבודה" (דב"ע מג/1- 4[1], בע' 13). מאוחר יותר נקבע, כי מקום שהסכם קיבוצי דן ב"תקן" ומקנה מעמד לוועד עובדים, הופך הנושא "לחלק לגיטימי של ההסכם הקיבוצי" בחלקו האובליג-טורי (דב"ע מד/3- 4[2], בע' 25); ב) על כך, שגם בשירות המדינה משמש נושא התקנים נשוא של הסכמים (מבלי להתייחס לשאלה, אם בהסכם קיבוצי או בהסדר קיבוצי), ניתן ללמוד משורה ארוכה של הסכמים, שחלקם שימש נושא להתדיינות משפטית (ראה, למשל, דב"ע מג/1- 4[1], הנ"ל). אף המדינה לא ראתה, ובדין, בסכסוך זה, כל פגם בניהול משא-ומתן באותן סוגיות עם נציגות העובדים; ג) בנסיבותיו של הליך זה, אין לנו צורך להכריע בסוגיה העקרונית דהיינו, אם לאור סעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים נושא התקנים הוא נושא להסכם קיבוצי אם לאו; ד) אין לראות בהוראות חוק התקציב מגבלה לעצם ניהול המשא-ומתן; במסגרת אותו חוק ניתן להגיע להסדרים שונים שיניחו את דעתם של הצדדים, מאתר ש"ברור שהצדדים למשא-ומתן ובשלב מסוים בסיומו, יהיו מודעים כי התוצאה הסופית תלויה בקיום הסייגים והתנאים הקבועים באותו סעיף שבחוק התקציב" (דב"ע מג/12- 4[3], בע' 20); ה) בסכסוך זה סוף מעשה מעיד על תחילתו. הסכסוך יושב בהסכם בין הצדדים, וחזקה על שני הצדדים, ובייחוד על המדינה, כי ההסדר שהושג אינו נוגד כל חוק, לרבות חוק התקציב. .10מן האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.שביתהדואר