קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שותפות או יחסי עובד מעביד: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט נויגבורן; נציגי ציבור - ה"ה שרון וקדר; תב"ע מד/18-2) התבררה תובענה של המערער נגד המשיב לתשלום שכר עבודה מולן. בית-הדין האזורי החליט שאין לו סמכות לדון בבקשה, מאחר והיחסים בין הצדדים לא היו יחסי עובד-מעביד, אלא קשרי שותפות, וכתוצאה מכך העביר את הדיון לבית-משפט השלום בירושלים. .2העובדות הצריכות לערעור נקבעו ברובן בפסק-הדין שעליו מערערים, והן: א) הצדדים היו שותפים בעבר, אך נפרדו עם משקע של מרירות אצל שני הצדדים; ב) בחודש אפריל 1983החליטו הצדדים לקיים תקופת ניסיון לקראת הקמת השותפות מחדש. נחתם ביניהם הסכם שנוסח על-ידי המערער, וכותרתו היא "הסכם עבודה וזכרון דברים" (להלן - ההסכם). בהסכם נקבע, שהמערער ינהל את המוסך ששייך למשיב. בין היתר נאמר בהסכם, כי: - מטרת ההסכם הינה להקים קשרי שותפות בין הצדדים. - תקופת ההסכם נקבעה לשלושה חודשים. ההסכם הוארך לארבעה חודשים על-ידי הצדדים. - בתקופת ההסכם ימשיך המוסך להיות בבעלות המשיב, וינוהל על-ידי המערער. - המשיבישלם את כל המיסים. - בתקופת הניסיון יקבל המערער "שכר" חודשי נטו של 000, 15שקלים (ישנים), אשר ישולם ביום העשירי לחודש. בנוסף יקבל המערער כל חודש % 15מהרווח "הנקי" של המוסך. - המערער התחייב לשמור על רכוש המוסך ולנסות להגדיל את הרווחים. למערער ניתנה הסמכות לנהל את המוסך באופן בלעדי ולפי שיקול דעתו. - המשיב התחייב להציג לפני המערער את המסמכים השייכים לפעולות המוסך בתקופת ההסכם, לצורך חישוב אחוז הרווחים של המערער; ג) שני הצדדים העידו, שהיה רישום נוכחות של המערער בעבודה. הדבר עולה גם מעדות המשיב שאמר, כי היה היחיד שנוכחותו בעבודה לא נרשמה. יש מחלוקת, אם המערער הדפיס כרטיס עבודה. המערער העיד, שלא הדפיס כרטיס עבודה בתחילת תקופת הניסיון, אבל לאחר מכן הדפיס כרטיס. המשיב העיד, שהמערער לא הדפיס כרטיס עבודה כלל. בית-הדין האזורי לא הכריע בשאלה זו; ד) המערער לא קיבל תלוש משכורת; ה) המערער טען בכתב התביעה, שבתקופת הניסיון נעשו תיקונים של רכבים השייכים למשיב או חבריו, ותבע % 15של ערך התיקונים. המשיב העיד, שתוקנו רכבים של המוסך או של אנשים שנתנו שירותים למוסך תמורת התיקונים. הוא גם טען שתוקנו רכבים של קרובי משפחת המערער; ו) המערער הפסיק לעבוד במוסך ביום 29.8.1983, ואז התעוררו חילוקי דעות בין הצדדים לגבי הסכומים שהמשיב היה חייב לשלם למערער. .3בית-הדין האזורי החליט לדון תחילה בשאלה, אם היו בין הצדדים יחסי עובדמעביד. לאחר שמיעת עדויות הצדדים והסיכומים פסק בית-הדין האזורי, כי היחסים בין הצדדים היו קשרי שותפות, ולא יחסי עובד-מעביד. בית-הדין האזורי קבע זאת על יסוד כוונת הצדדים להגיע לשותפות בתום תקופת הניסיון, וכן על יסוד התחייבות המערער לשמור על רכוש המוסך ולנסות להגדיל את הכנסותיו. .4בא-כוח המערער טוען בערעור, כי כוונת הצדדים לא היתה להקים שותפות בתקופת הניסיון. כנגד זה טוען בא-כוח המשיב, כי ההסכם שנעשה בין הצדדים הינו הסכם שותפות. .Iiפסק-דין .1השאלה העומדת להכרעה היא: האם בתקופת הניסיון - היחסים בין הצדדים - היו יחסי עובד-מעביד, או קשרי שותפים? אין אנו יכולים ללמוד על אופי היחסים בין הצדדים מהמצב שלפני תקופת ההסכם, ולא מהמצב האמור להיות אחריה. ערב תקופת הניסיון ואחריה לא היה המערער עובד או שותף של המשיב. לכן, יש לקבוע את מהות היחסים בין הצדדים ב"תקופת הניסיון" על-פי הנתונים הנוגעים לאותה תקופה. .2כבר נפסק (דב"ע לד/60- 3[1], בע' 14) שכדי לזהות קיום קשרי שותפות, יש לברר את מטרת ההתקשרות בין הצדדים. האם מטרת ההתקשרות היתה שכירת עובד או ניהול משותף של מפעל? ובמקרה שלפנינו, האם נקבע בהסכם שבתקופת ההתקשרות יעבוד המערער עבור המשיב או איתו? בדב"ע לה/36- 3[2] (בע' 335) אמרנו, כי כיוון שקשרי שותפות הם פרי הסכם, הבסיס לקביעת מהות היחסים יהיה: "... המוסכם בין הצדדים, במפורש או כעולה מהתנהגותם...". כן נקבע, כי בנוסף למוסכם בין הצדדים יש לשקול את מהות היחסים ביניהם. בית-הדין אמר (שם [2], בע' 336): "תמיד צריך לקיום שותפות, שמשהו נוסף, מסימני ההיכר לשותפות, יתקיים בין הנוגעים בדבר". שאלת תקופת ניסיון או מועמדות נדונה כבר בעבר לפני בית-דין זה (ראה: דב"ע שם/15- 3[3]), אך שם המדובר היה בתקופת מועמדות לכניסה לאגודה שיתופית, שהיא תאגיד משפטי, והיחסים שבין האגודה השיתופית לבין המועמד לחברות היו מושתתים על פקודת האגודות השיתופיות ועל תקנות האגודה. .3כדי להכריע בתובענה דנן יש להשיב על שתי שאלות: א) מה היתה כוונת הצדדים בהסכם ההתקשרות? ב) מה היה אופי היחסים בפועל בין הצדדים בתקופת הניסיון? .4כוונת הצדדים אשר לכוונת הצדדים, כותרת ההסכם היא "הסכם עבודה...", נקבע בו כי הרכוש שייך למשיב וכי המערער ינהל את המוסך ויקבל "שכר". את השכר הוא יקבל עד ליום מסוים. ועוד נקבע, כי המשיב ישלם את המיסים, כולל המיסים על "שכר" המערער. כל אלה הם סימני היכר של יחסי עובד-מעביד. שותפות היא מטבעה מסגרת המבוססת על מידה גדולה של אמון ואחריות הדדית בין שותפים. תקופת הניסיון מיועדת בדרך כלל לבחון את הנכונות והיכולת של אחד הצדדים או שניהם לעמוד בדרישות המיוחדות של שותפות. לכן, בדרך כלל אין לראות בתקופת הניסיון חלק מתקופת השותפות, אלא אם כן הסכימו על כך הצדדים במפורש. בהסכם שלפנינו נקבע, כי המדובר בתקופת ניסיון של ארבעה חודשים, ולא נאמר כי בתקופה זו כבר תתחיל לפעול השותפות. יתר על כן, יש גם סימנים מיוחדים המעידים על העדר כוונה לקיום שותפות בתקופת הניסיון. ההסכם לא קבע, שהמערער אחראי לחובות והתחייבויות העסק, בעוד שלפי סעיף 18לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, שותף אחראי על ההתחייבויות והחובות של השותפות. לאור זה נראה, כי בתקופת הניסיון שנקבעה על-ידי הצדדים בתובענה דנן לא היתה כוונה לקיים קשרי שותפות. .5מהות היחסים בפועל בין הצדדים יש עובדות שלא ניתן ללמוד מהן בשאלת אופי ומהות היחסים בין הצדדים. צורת התשלום, שהיתה סכום קבוע, ובנוסף לכך אחוז מן הרווחים, אינה מעידה בהכרח על אופי מסוים של היחסים בין הצדדים, שכן זו צורה של הסדר תשלום מקובלת בין שותפים אך גם בין עובד למעביד (ראה: פקודת השותפויות, סעיף 2(4)). כבר נפסק בבית-דין זה: "הכלל במשפט העבודה הוא, שהבסיס לחישוב שכר העבודה - בין אם הוא יחידת זמן, בין אם הוא יחידת תוצרת, ובין אם הוא חלק מפרי העבודה, או אף חלק מהרווחים - אינו קובע בשאלת קיומם או אי-קיום של יחסי עובד מעביד" (דב"ע לה/36- 3[2], בע' 335). כך גם הדבר לגבי התחייבות המערער לשמור על רכוש המוסד ולנסות להגדיל את הרווחים. אלה עשויים להיות חובות של שכיר, אך גם של שותף. נקבע, שהמערער ינהל את המוסך לפי שיקול דעתו. סמכות ניהול עשויה להיות סימן של שותף, אבל גם עובד יכול לקבל סמכות כזו כמנהל. הזכות, שניתנה למערער לראות מסמכים השייכים לפעילות המוסך לצורך חישוב חלקו ברווחים, עשויה גם היא להצביע על קשרי שותפות. אולם, גם עובד הזכאי לאחוז מהרווחים עשוי לקבל זכות עיון בספרים. מה גם שבהסכם שלפנינו לא ניתנה למערער זכות עיון מלאה במסמכי העסק, שהיא בדרך כלל סימן מובהק לזכויות שותף. לכן, גם זכות העיון במסמכים אינה מוכיחה במקרה זה כוונה להקים קשרי שותפות. .6לעומת זאת יש סימנים אחרים, מהם ניתן ללמוד על מהות היחסים בין הצדדים: למערער לא היה חלק בתחומים חשובים של העסק, כמו מימון ועניינים כספיים, ניהול ספרי המוסך, גביית חובות, רכש, תשלום מיסים, ביטוח והוצאות אחרות. לא נפתח חשבון משותף. התשלום שנקבע למערער לא כלל השתתפות בהפסדים, אלא רק ברווחים. אין מתייחסות להגבלות שאפשר להטיל על שותף העוזב שותפות, כגון הגבלותלגבי עבודתו לאחר תקופת הניסיון. כל אלה מצביעים על העדר מעמד של שותף. .7על סמך כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי היחסים בין הצדדים היו יחסי עובד-מעביד, ולא קשרי שותפות. ולכן דין הערעור להתקבל. הדיון מוחזר לבית-הדין האזורי להמשך הדיון בתביעה לגופה. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכר טרחה בסך 250שקלים חדשים.דיני חברותיחסי עובד מעבידשותפות