תביעה בגין הלוואה לצורך רכישת עסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין הלוואה לצורך רכישת עסק: .1התביעה שני ראשים לה לתביעה שבתיק זה: א. פרשת ההלוואה על פי הטענה (בסעיף 3לכתב התביעה) הלווה התובע מס' 1, זכאי סיידה (להלן - "זכאי"), בימים שבין 15.4.90ל-19.4.90, לנתבע מס' 1, אברהם לאלו (להלן "לאלו"), ולשותפו יוסף סיידה (להלן - "יוסף"), סכום של -.000, 100ש"ח שהיה אז שווה ערך ל-.000,50$ של ארה"ב. התובעים טענו כי באותה עת ניהלו הצדדים משא ומתן לרכישת בית עסק בפרויקט קניון "לב העיר" שהלך ונבנה בטבריה. התובעים טענו כי הוסכם שההלוואה תוחזר "עובר לפתיחת בית העסק" או "כעבור שנה, לפי המוקדם". עוד נטען כי סוכם שההלוואה תישא ריבית דולרית בשיעור של % 12לשנה. התובעים טענו כי ההלוואה או חלק ממנה לא הוחזרה וכי - "על לאלו להחזיר לתובע מס' 1סך של -.000, 50דולר, בתוספת הריבית הדולרית מגיע סכום זה לסך של -.000, 66דולר אשר שוויו ביום הגשת כתב תביעה זה הוא -.000, 184ש"ח". על שום כך בקשו התובעים לחייב את לאלו להשיב לזכאי את סכום ההלוואה הנ"ל בתוספת ריבית דולרית כמוסכם, היינו, סכום של -.000, 66דולר ששוויו ביום הגשת התביעה הוא -.000, 184ש"ח. ב. תביעת פיצויים בגין נזקים הקשורים לחנות שרכשו בקניון "לב העיר" בטבריה התובעים רכשו מן השותפות הנ"ל בית עסק בקניון "לב העיר" בטבריה (הסכם הרכישה הוגש כראיה וסומן ת/1). התובעים טענו כי הם זכאים לכך שלאלו יפצה אותם על נזקים שונים שנגרמו להם, כמפורט להלן: (1) בגין איחור במסירת בית העסק (סעיף 5לכתב התביעה). התובעים טענו כי על פי הסכם הרכישה הם היו אמורים לקבל את החזקה בבית העסק בחודש מאי .1991אך בפועל נמסר להם "באופן שניתן היה להשתמש ולהפעיל אותו רק ב-1.11.91". על שום כך טענו כי על לאלו לשלם לתובעים דמי שכירות ראויים בגין 5.5חודשי האיחור, לפי -. 700דולר לחודש, היינו, סך של -.700, 7ש"ח שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה מסתכם בסך של -.675, 9ש"ח. (2) בגין תשלום לחיבור חשמל שחל, על פי ההסכם, על לאלו וששולם, בפועל, על ידי התובעים (סעיף 6לכתב התביעה). התובעים טענו כי לאלו התחייב בהסכם הרכישה לחבר את בנין הקניון לרשתות המים והחשמל. על פי ההסכם צריכה היתה עלות חיבור המים והחשמל לבית העסק הספציפי לחול על התובעים. לטענת התובעים נאלצו לשלם לחברת החשמל, ביום 18.9.91, במקום לאלו, סכום של -.761, 3ש"ח בנוסף לתשלומים הכרוכים בהתקנת המונה לבית העסק. הסכום האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ליום הגשת התביעה מסתכם בסך של -.590, 4ש"ח, והתובעים עתרו לחייב את לאלו בתשלומו. (3) התובעים טענו (בסעיף 7לכתב התביעה) כי בסעיף 10להסכם חויבו להתקין בבית העסק שרכשו מזגן מסוג command aireאו שווה ערך לו. לטענתם, משבקשו להבין את משמעותה הכספית של הרכבת המזגן האמור, אמר להם לאלו כי מדובר במפוח פשוט שעלותו פחותה אך לא יותר ממזגן רגיל. התובעים טענו כי "לאלו במעשיו הציג מצג שווא ו/או רימה את התובעים" וכי חתמו על ההסכם משום המצג האמור. ברם, לטענת התובעים התברר להם כי עלותו של המזגן שנדרשו להתקין כאמור היא פי שלושה ממזגן רגיל. ההפרש שבין שני סוגי המזגנים הסתכם, נכון ליום התקנת המזגן, 14.7.91, בסך של -.000, 22ש"ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מסתכם, ליום הגשת התביעה בסך של -.297, 29ש"ח. (4) התובעים טענו כי לאלו הציג בפניהם מצג לפיו רוב בתי העסק בקניון הושכרו ו/או נמסרו לדיירים וכי הם יפתחו בקרוב (סעיף 8לכתב התביעה). לאלו הציג בפניהם את המצג האמור, טענו התובעים, כדי לשכנעם להשקיע לאלתר בהכשרת בית העסק וברכישת הציוד הדרוש על מנת לפתוח את העסק מוקדם ככל האפשר. בפועל התברר, כך התובעים, כי - "(...) לאלו רימה ו/או הטעה ביודעין את התובעים וכי בתקופת השיא של הבנין נמכרו ו/או הושכרו לדיירים 8בתי עסק המהווים % 22מכלל בתי העסק שבשלושת קומות המסחר שבבנין". עוד טענו התובעים כי החניון שהיה אמור להפתח ולשרת לקוחות פוטנציאליים הבאים לקניון ולסביבתו נפתח לתקופה קצרה אך שב ונסגר לאחר מכן לקהל הרחב באופן שרק למי שיש כרטיס חודשי יכול לחנות בו. התובעים טענו כי לאור האמור לעיל וכתוצאה מאי מילוי הנתבעת מס' 2אחר ההתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם הניהול (שעוד ידובר בו להלן) "ירדה השקעתם האמורה של התובעים בבית העסק לטמיון". התובעים טענו כי הם מעריכים את הנזק שנגרם להם כתוצאה מן האמור לעיל "באופן מזערי" בסך של -.000, 168ש"ח. הם עותרים לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם להם את הסכום האמור. (5) התובעים טענו (בסעיף 9לכתב תביעתם) כי לאלו חייבם, בסעיף 19להסכם הרכישה, לחתום על הסכם ניהול עם הנתבעת מס' 2(להלן - "לב העיר"). התובעים אכן חתמו על הסכם ניהול עם "לב העיר" (המוצג ת/3). התובעים טענו כי בפועל התברר להם כי לאלו הינו בעל המניות הגדול ביותר ב"לב העיר" ומנהל שלה. "לב העיר", כך נטען, התחייבה בהסכם הניהול, לנהל ולבצע את השירותים שפורטו בהסכם הניהול. ברם, "לב העיר" לא מילאה אחר התחייבויותיה ולא סיפקה את השירותים שהתחייבה לספק. כתוצאה מכך קונים פוטנציאליים מדירים את רגליהם מן הבנין בכלל ומעסקם של התובעים בפרט "דבר הגורם להיקף מסחר נמוך ביותר והרבה פחות מהמצופה ומהסביר בבנין". המצב הלך והתדרדר, טענו התובעים, כך שבעלי העסקים ששכרו בתי עסק במבנה סגרו במהך חודש אוגוסט 1992את עסקיהם ואילו בעלי עסקים חדשים אינם פותחים עסקים בבנין. כתוצאה מן האמור לעיל קטנו מחזורי המכירות של התובעים, החל מספטמבר 1992, בשיעור של % .58ההכנסות אפילו אינן מכסות את ההוצאות הקבועות שיש לתובעים. התובעים העריכו את הנזקים ו/או ההפסדים ו/או מניעת הרווח שנגרמו ושנגרמים להם כתוצאה מן האמור "באופן מזערי" בסך של -.000, 92ש"ח. הם עותרים לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם להם את הסכום האמור. (6) התובעים הוסיפו ועתרו (בסעיף 10לכתב התביעה) לכך שבית המשפט יתן סעד הצהרתי לפיו - "(...) כל עוד אין נתבעת מס' 2מבצעת את המוטל עליה עפ"י הסכם הניהול ובין השאר כל עוד היא לא מפעילה את המזגנים ו/או לא מאירה את החלל המרכזי ו/או לא מבצעת את כל עבודות הנקיון ו/או לא עושה פעולות פירסום וקידום מכירות ו/או לא פותחת את השירותים לקהל הרחב (...)". הרי שאין התובעים חייבים לשלם את ההוצאות ודמי הניהול על פי הסכם הניהול. (7) התובעים הוסיפו וטענו בתביעתם (בסעיף 11לכתב התביעה) כי על פי צווי עיקול שהוצאו על ידי שלטונות המכס הם העבירו למכס כספים שהגיעו ל"לב העיר" בגין הוצאות ודמי ניהול. התובעים טענו כי "לב העיר" מסרבת להמציא להם חשבוניות מס כחוק בגין הסכום שהועברו למכס כאמור לעיל. על שום כך עתרו התובעים לכך שבית המשפט יחייב את "לב העיר" להמציא להם חשבוניות מס כחוק. .2על פי החלטת בית המשפט הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית להוכחת טענותיהם והמצהירים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם. .3טענה לפי סעיף 80לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני א. בטרם אכנס לדיון לגוף התובענה, אני רואה להתייחס לטענת בא כוחם המלומד של הנתבעים, עו"ד י. ליבנה, לפיה מן הדין לדחות את ראיות התובעים בעניין ההלוואה בשל אי קבילותן, בהיותן עומדות בניגוד לסעיף 80לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני. עו"ד ליבנה טען כי על פי סעיף 80ה"ל יש להוכיח טענות בדבר הלוואה במסמך בכתב וכי "בהעדר מסמך כתוב, תהיה העדות בעל פה בענין ההלוואה פסולה". ב. בישיבה שהתקיימה ביום 12.5.94השמיע עו"ד ליבנה את התנגדותו לראיות שונות שנכללו בתצהירים שהוגשו מטעם התובעים, לרבות הטענה הנ"ל. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הטענה (ראו ההחלטה בעמודים 12עד 15לפרוטוקול הישיבה מיום 12.5.94). טענותיו הנוספות של בא כח הנתבעים בענין זה אין בהן כדי לשנות את הדברים: תרגום סעיף 80לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני, שאומץ בידי בית המשפט העליון, קובע כי חוזים שונים, לרבות חוזים בענייני הלוואות, אין חובה להוכיחם בכתב כל עוד לא נקבע שקיים מנהג לעשות חוזה כזה בכתב. בקשר להלוואות קבע בית המשפט העליון כי לא הוכח שקיים בארץ מנהג לערכן בכתב, וכי ספק אם ניתן להוכיח זאת נוכח הגיוון הרב בעסקי הלוואות מבחינה משפטית וכלכלית: ראו ספרו של פרופ' א. הרנון, "דיני ראיות", חלק ראשון, בעמ' 160-161; וראו ספרו של כבוד השופט יעקב קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"א- 1991בעמ' 717-.718 התוצאה היא כי דין הטענות בדבר אי קבילות הראיות להוכחת קיומה של ההלוואה להדחות. .4הטענה בדבר הודאה והדחה א. בא כוחם המלומד של התובעים, עו"ד עמי-עד, טען כי הגנת הנתבעים, לפיה כספי ההלוואה הנטענת אכן התקבלו על ידי השותפות אך לא במסגרת הלוואה, הינה בבחינת הודאה והדחה. בנסיבות אלה, טען- "(...) עובר נטל הראיה ללאלו ומחובתו להוכיח שהכספים האמורים הועברו לשותפות שלא במסגרת הלוואה". ב. אין בידי לקבל טיעון זה. ההודאה האמורה בכך שסכום הכסף האמור התקבל בידי השותפות אמנם באה בשלב העדויות (מפי לאלו, בעמ' 145לפרוטוקול הישיבה מיום 7.5.96). אך הודאה זו לא היה בה כדי לפטור את התובעים מן החובה להוכיח כי הכספים ניתנו לשותפים כהלוואה, כנטען על ידי התובעים בתביעתם. ג. התשובה לשאלה אם לפנינו טיעון על דרך של "הודאה והדחה" אם לאו, מצויה בנוסחו של כתב ההגנה: אם הנתבע מתגונן בטענה המכילה הודאה בכל עובדות העילה הנטענת והוא מצרף אל ההודאה טענת עובדה חדשה אשר אם תוכח תפטור אותו מחבותו, כי אז לפנינו טיעון על דרך של "הודאה והדחה". כאשר מתקיימים התנאים האמורים פטור התובע מלהוכיח את תביעתו ואם לא הצליח הנתבע להדיח את התביעה, נוטל התובע פסק דין: ראו ספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי", (מהדורה שביעית בעריכת השופט ד"ר שלמה לוין), פיסקאות 256-.257 אלא שבענייננו, הנתבעים לא הודו בכל הנטען בכתב התביעה בקשר לפרשת ההלוואה: ראו סעיף 3לכתב ההגנה. הנתבעים הכחישו שם את טענות התובעים בקשר לפרשת ההלוואה "מחוסר ידיעה". התוצאה היא כי אין לפני מקרה של "הודאה והדחה" ואם התובעים לא ירימו את נטל הראיה המונח על שכמם כי אז תהיה התוצאה דחיית התביעה (או כל חלק ממנה שלא יוכח, כאמור). .5פרשת ההלוואה א. התובעים בקשו להוכיח את פרשת ההלוואה באמצעות עדויותיהם של זכאי ושל יוסף (יוסף הינו, כזכור, שותפו לשעבר של לאלו). בתצהירו של יוסף מיום 11.1.93ובתצהירו של זכאי 9.9.93סיפרו המצהירים את העובדות שפורטו בכתב התביעה, כאמור לעיל. ב. יוסף מסר גם "תצהיר משלים" מיום .13.5.94בתצהירו זה העיד יוסף על דבר פירוקה של השותפות שבינו לבין לאלו, כמפורט בהסכם הפירוק שצורף לתצהיר. לדברי יוסף הוסכם בהסכם הפירוק כי הוא ישוחרר מכל חובות השותפות. כן הצהיר יוסף כי - " .3(...) גם אני וגם אברהם לאלו נכחנו במשרד עת מסר לנו מר זכאי סיידא את הכספים המפורטים בסע' 3לתצהירי מיום 11.1.93". ג. שני המצהירים נחקרו ארוכות בידי בא הנתבעים: יוסף העיד בישיבות שהתקיימו בימים 15.11.94, 28.6.95ו-.3.9.95 זכאי העיד בישיבות שהתקיימו בימים 3.9.95, 28.9.95ו-.1.11.95 ד. בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את טענות התובעים (בסעיף 3לכתב התביעה) בקשר לפרשת ההלוואה "מחוסר ידיעה" (סעיף 3לכתב ההגנה). הנתבעים הוסיפו וטענו כי ראוי שהטענה בדבר ההלוואה "תאושש" במסמכים ... ה. לאלו העיד בתצהיר העדות הראשית שניתן על ידו לאמור: " .9(...) מעולם לא לוויתי ולא הלוויתי כסף מאף אחד בשם זכאי סיידא או כל שם אחר. איני יודע אם יסוף סיידא לווה ללא ידיעה שלי. (...) כל האמור בתצהירו של מר יוסף סיידא הוא דברי בלע ושקר אשר כל מטרתם להשית עלי צרות וחובות כחלק ממאבקו בי בגין הסכסוך הקיים בינינו". ו. במהלך חקירתו הנגדית של לאלו הציג בא כח התובעים בפני העד את המוצגים ת/ 15ונ/ 8וטען בפניו כי ממסמכים אלה עולה כי לאלו העביר, מחשבונו הפרטי לחשבון השותפות, סכום של -.000, 90ש"ח. הוא נשאל באשר לנסיבות שבהן הועבר הסכום האמור לחשבון השותפות. על כך העיד לאלו לאמור: "כן. באחת החזרות שלי לארץ הגעתי למשרדי "לב העיר" לשותפות, שהיו בכניסה לחניון הבנין. ניגש אלי שותפי, יוסף סיידא, ובידו היתה שקית נייר בצבע חום (...) והוא רצה למוסרה לידי. שאלתי אותו: "במה המדובר?" והוא אמר לי "אני קיבלתי כאן כסף על חשבון הרכישה של משפחת זכאי-סיידא ואני רוצה להתחלק איתך בכסף הזה עכשיו". לא הבנתי את מה שהוא אמר ושאלתי אותו (...) "למה לא הפקדת אתה את הכסף הזה בבנק?". הוא התחמק מתשובה והוא אמר לי "שמע, בוא נחלק את הכסף הזה בינינו כאן". ואני אמרתי לו כך: "יוסף, אני רוצה שתדע שהחברה חייבת כסף בשוויצריה וחשוב שהכסף הזה יכנס לחברה ולאחר מכן החברה תשלח שיק לאירופה לשלם חלק מהחוב". הוא התחיל להגיש לי שהוא לא מבין על מה אני מדבר והוא לא מסכים למה שאני אומר ואני דרשתי שהכסף הזה יכנס לשותפות. יוסף התנגד. אני הלכתי והפקדתי בחשבון הזה את הכסף שהוא נתן לי, בחשבון השקלים שלי ושל אישתי ומיידית ביצעתי העברה לחשבון השותפות (...)". (עמ' 142לפרוטוקול הישיבה מיום 7.5.96). בא כח התובעים הקשה על העד לאלו: איך יתכן שהסכום האמור שולם על חשבון רכישת החנות על ידי משפחת סיידא כאשר החוזה לרכישת אותה חנות נחתם רק 4 חודשים מאוחר יותר? על כך השיב לאלו כי - "תשובה: בא אלי יוסף סיידא ואמר לי שמשפחת זכאי סיידא רוצים לרכוש את החנות. סוכם ביניהם על המחיר שהחנות תמכר, ואני מאמין שאת הכסף הזה הם נתנו כמקדמה. בנושא ההלוואה המפורסמת שמדובר עליה, לא היה ולא נברא, ומעולם לא לוויתי מאף אדם בעולם כסף חוץ מגוף בנקאי. זה שקר וכזב. ושיבואו ויגידו את האמת פעם אחת ולתמיד. מה זה? שאלה: אם מה שאתה אומר זה נכון, אז למעשה, בהנחה שמדובר ב-.000, 100ש"ח, משפחת סיידא שילמה על חשבון הדירה (צריך להיות "על חשבון החנות". ע.ג.) את אותם -.000,125$ שמופיעים בקבלות, ועוד את ה-.000,50$, שזה היה בערך 2ש"ח לדולר, ושילמה בסך הכל -.000,175$, האם אתה מסכים איתי? תשובה: אלא אם בין יוסף סיידא לבין משפחת זכאי סיידא היה הסכם אחר על ערך החנות. שאלה: לא איכפת לי מההסכם האחר. אני שואל אותך האם נכון שבפועל משפחת סיידא שילמה -.000,175$, ולא איכפת לי מהסכם אחר. תאשר לי שהם שילמו .000,175$. תשובה: משפחת סיידא העבירה -.000,175$ לידי השותפות". (עמ' 145לפרוטוקול הישיבה מיום 7.5.96). דברים אחרונים אלה תואמים גם את עדותו של שאול הדס (סיידא) בעמ' 30, שורות 7- 8לפרוטוקול הישיבה מיום 1.11.95, ובעמ' 34שורה .28 ז. עיינתי בחומר הראיות שלפני ובטענות באי כח הצדדים. לא שוכנעתי בדבר קיומו של הסכם הלוואה כנטען. עיון בעדותו של זכאי מלמד כי זכאי עצמו אינו מאשר את פרטי הסכם ההלוואה כנטען בכתב התביעה: כך לעניין מועד החזרת ההלוואה (ראו עדותו בעמ' 83- 84לפרוטוקול הישיבה מיום 3.9.95). גם בעניין שיעור הריבית שאמורה להשתלם בגין ההלוואה, על פי המוסכם, אין עדותו משכנעת (ראו עדותו בעמ' 82-83). אכן, יוסף תמך בגירסת התובעים הן בתצהירו והן בעדותו בבית המשפט (ראו, למשל, את עדותו בעמ' 30ואילך לפרוטוקול הישיבה מיום 15.11.94). ברם, יוסף מסוכסך עם לאלו ולא ניתן להתעלם מכך שהתביעה מכוונת רק כנגד לאלו למרות שהטענה היא כי ההלוואה ניתנה לשני השותפים גם יחד. ח. כאמור לעיל, נטל ההוכחה הוא על התובעים כי הכסף אכן נמסר במסגרת הלוואה דווקא. לא שוכנעתי כי כך היה. בא כוחם המלומד של הנתבעים טען כי לכל היותר מדובר בסכום ששולם על ידי התובעים "מתחת לשולחן" על חשבון התמורה עבור הנכס שנרכש "ומתוך מטרה לחסוך לתובעים תשלומי מע"מ ומס רכישה". אני נמנע מן השימוש במילים "תחת השולחן". אך עם זאת אני קובע, ברחל בתך הקטנה, כי זכאי אכן שילם לשותפים, אברהם לאלו ויוסף סיידא, על חשבון רכישת בית העסק, עוד לפני עריכת החוזה, סכום של -.000, 100ש"ח, שהיו שווים אז -. 000, 50דולר, כנטען. למען הסר כל ספק, אני מדגיש: התובעים לא שילמו לשותפים סכום של -.000, 125דולר, כפי שהקבלות שבידיהם מלמדות, אלא -.000, 175דולר. .6האיחור א. סבורני כי לעניין האיחור במסירת הנכס, הדין עם התובעים: ראו עדותו של יוסף בעמ' 60- 61לפרוטקול הישיבה מיום .28.6.95 וראו את סעיף 2לתצהירו של שאול הדס, שעליו לא נחקר כלל. אני קובע, על סמך הראיות שלפני, כי רק בסוף השנה השלימו השותפים את כל שצריך היה להשלים בבנין. לפיכך היה איחור במסירת החזקה בנכס, כנטען. ב. אכן, לאלו הינו רק אחד מן השותפים. ברם, הוכח כי השותפות התפרקה (ראו תצהירו של יוסף מיום 13.5.94וההסכם בדבר פירוק השותפות שצורף אליו). לפיכך, והואיל ועל פי סעיף 20לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 חייבים השותפים יחד ולחוד, אני סבור כי אין מניעה לחייב את הנתבע לאלו, לבדו, לשלם לתובעים את הסכומים הנתבעים על ידי התובעים בתביעתם. אשר על כן אני מחייב את לאלו לשלם לתובעים דמי שכירות ראויים בגין 5.5 חודשי האיחור, לפי -. 700דולר לחודש, היינו, סך של -.700, 7ש"ח שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה מסתכם בסך של -.675, 9ש"ח. .7התשלום בגין חיבור החשמל הוכח כי על פי סעיף 15לת/ 1היה על השותפים לחבר את הבנין לרשתות המים והחשמל. הוכח כי התובעים שילמו לחברת החשמל, בגין תשלום שהיה על השותפים לשלם, סכום של 761.67, 3ש"ח (המוצג ת/14). וראו גם את הפתק הוורוד המצורף למוצג ת/2 שנערך בכתב ידו של לאלו. אשר על כן, אני מחייב את לאלו להשיב לתובעים את הסכום הנתבע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. .8פרשת המזגנים סבורני כי מן הדין לדחות חלק זה של התביעה. על פי סעיף 10לחוזה ת/ 1חויבו התובעים להתקין בבית העסק מזגן מן הסוג שצויין בחוזה. אם התברר לתובעים, מאוחר יותר, כי הם טעו בהסתמכם, לדבריהם, על הסבריו של לאלו, וכי היו יכולים לרכוש מזגן במחיר נמוך יותר, הרי שאין להם להלין אלא על עצמם, על שהסכימו לתנאי האמור בחוזה. אינני סבור כי העובדות, כפי שהוכחו בבית המשפט, מזכות את התובעים בסעד בגין פריט זה. .9הטעיית התובעים באשר למידת אכלוסו של הקניון שאול הדס (סיידה) סיפר בסעיף 5לתצהירו מיום 9.9.93כי - "לאחר חתימת ההסכם ומסירת החזקה לנו בבית העסק הציג לאלו בפנינו מצג שווא באופן שהוא טען הן בעל פה והן באמצעות שלטים מאירי עיניים שהיו מוצבים בבנין כי רוב בתי העסק האחרים בקומות המסחר של הבניין הושכרו ו/או נמסרו לדיירים וכי הם יפתחו בקרוב. לאלו הציג את המצג האמור בכדי לשכנע אותנו להשקיע לאלתר בהכשרת בית העסק וברכישת הציוד הדרוש על מנת לפתוח ולנהל את העסק מוקדם ככל האפשר. ואמנם, כתוצאה מהמצג האמור השקענו בחודשים ינואר-דצמבר 1991בהכשרת בית העסק וברכישת ריהוט וציוד בסך השווה בשקלים ל-.000, 150דולר ואנחנו הזדרזנו ופתחנו את העסק לקהל ביום .1.11.91 (...) בפועל התברר כי לאלו רימה ו/או הטעה אותנו ביודעין וכי בתקופת השיא של הבנין נמכרו ו/או הושכרו לדיירים 8בתי עסק המהווים % 22מכלל בתי העסק שבשלושת קומות המסחר שבבנין". אין בכוונתי להתייחס למילה "לאחר" שבפתח סעיף 5הנ"ל לתצהירו של שאול הדס כאל טעות קולמוס, כנטען על ידי עו"ד עמי-עד. מדובר בעדות בתצהיר, ואל נקל ראש בתצהירים. אכן, גם יוסף אישר במהלך עדותו כי לאלו הציג כאן מצג שווא: "לי לא היה מידע. זה אברהם לאלו שטיפל בכל ענין המכירות וההשכרות, הבלופים. הוא שם על כל חנות "תפוס", "תפוס", "מכור", "באופציה", וכך גמר לי את כל הבנין, אני בתור שותף לא ידעתי על זה. שגם אותי בילף". (עמ' 68לפרוטוקול הישיבה מיום 3.9.95). אכן כן, נחה דעתי שהיה כאן מצג שווא מצידו של לאלו. ברם, לא שוכנעתי באשר למידת הנזק שנגרם לתובעים, לטענתם. אינני סבור כי נכון לפסוק להם בגין פריט זה את מלוא סכום הנזק שנתבע על ידם. יש לזכור כי הסכום שנתבע הינו על פי הערכה, וכי התובעים היו ממילא צריכים להשקיע את הכסף. השאלה היתה רק מתי להשקיע. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נראה לי כי נכון יהיה לפסוק כאן פיצוי בסכום גלובלי, על פי הערכת בית המשפט, בסך כולל של -.000, 50ש"ח כשוויו של סכום זה ביום מתן פסק הדין. .10מניעת רווחים בשל אופן ניהול הקניון על ידי חברת הניהול "לב העיר" דומני כי בנושא זה כמעט ואין מחלוקת בין הצדדים. אין ספק שהיה שלב שבו כל בעלי העסקים ששכרו חנויות בקניון נטשוהו. מצב זה, ללא כל ספק, גרם להפסדים לתובעים. טענת התובעים היא כי מצב זה נגרם בשל מחדלה של "לב העיר", אשר לא קיימה את התחייבויותיה על פי הסכם הניהול. הנתבעים טענו כי "לב העיר" עמדה בכל התחייבויותיה וכי התובעים הם אלה שלא שילמו את המגיע מהם. סבורני כי על פי הראיות שבאו לפני אני רשאי לקבוע, ואני קובע, כי אכן, "לב העיר" לא מילאה אחר התחייבויותיה ובשלב מסויים הפעילות היחידה שנעשתה על ידה היתה משלוח חשבונות ... עם זאת, איני מוצא לנכון לחייב את הנתבעים לשלם את מלוא הסכום שנתבע על ידי התובעים בגין פריט זה: אכן, הוכח על פי הדוחות שהגישו התובעים למס הכנסה כי היה להם בשנים 1991, 1992הפסדים בסך של כ-.000, 92ש"ח. ברם, אין בידי לקבוע כי שיעור ההפסד האמור, כולו, נגרם בגין הנתבעים. שאול הדס אמנם לא נחקר בענין זה, אך למרות זאת, אני סבור כי מן הדין שלא לייחס את כל התוצאה האמורה למחדלים הנטענים. לפיכך, אני סבור כי ראוי לקבוע, על דרך האומדנה, כי הנזק שנגרם לתובעים בפריט זה הוא מחצית מן הסכום שנתבע. .11התביעה לסעד הצהרתי א. הצדדים חלוקים ביניהם: התובעים טוענים כי סכום התשלום החודשי שיש לשלם לחברת הניהול, "לב העיר", הוא 1.5$ למ"ר, וכי הסך של -.7$ הנקוב בסעיף 9ג' להסכם הניהול (ת/3) הוא פקדון. הנתבעים טוענים כי על התובעים לשלם סכום של -.7$ לחודש לכל מ"ר תפוס. ב. סבורני כי הדין עם התובעים. סעיף 9להסכם ת/ 3עוסק בשלושה עניינים שונים: האחד, "הוצאות" (סעיף 9א' לת/3). השני, "דמי ניהול" (סעיף 9ב' לת/3). והשלישי, "פקדון" (סעיף 9ג' לת/3). על פי סעיף 9א' הנ"ל על התובעים ("המחזיק") לשאת, "ביחד עם יתר המחזיקים" (היינו, יתר המחזיקים בחנויות שבקניון) בכל ההוצאות הכרוכות בניהול וביצוע השירותים. "חלקו של המחזיק בכלל ההוצאות יהיה בהתאם למפתח שייקבע על ידי חברת הניהול לפי שיקול דעתה". התשלום עבור ההוצאות ודמי הניהול היה צריך להיות מחושב לפי ההוצאות בפועל (סעיף 9א' להסכם הניהול) בתוספת "דמי ניהול" בשיעור של % 15מההוצאות. לא יכול להיות ספק בכך שהסך של -. 7דולר מתייחס אך ורק לפקדון, כאמור בסעיף 9ג' להסכם. לפיכך, דרישת "לב העיר" כי התובעים ישלמו הוצאות ודמי ניהול לפי -. 7דולר לחודש למ"ר הינה דרישה חסרת בסיס, והתובעים לא היו חייבים לשלם את שנדרשו לשלם שלא כדין. ג. כפי שראינו לעיל, התובעים חייבים בתשלום חלק מסכום ההוצאות שהוצאו בפועל. מכאן אתה למד שקודם כל על חברת הניהול, "לב העיר" להוציא את הכסף, ורק לאחר מכן היא יכולה לדרוש מן התובעים לשלם את חלקם. לפיכך, זכאים התובעים לסעד ההצהרתי המבוקש על ידם. .12עניין החשבוניות בא כוחם המלומד של הנתבעים לא התייחס בסיכומיו לנושא החשבוניות. אין זאת כי אם הוא מסכים לטענות התובעים בעניין זה. אשר על כן ינתן לתובעים גם סעד בענין זה. .13סוף דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. לעניין ההלוואה: אני קובע כי זכאי אכן שילם לשותפים, אברהם לאלו ויוסף סיידא, על חשבון רכישת בית העסק, עוד לפני עריכת החוזה, סכום של -.000, 100ש"ח, שהיו שווים אז -.000, 50דולר, כנטען. אולם לא הוכח כי התשלום האמור נעשה במסגרת הלוואה. למען הסר כל ספק, אני מדגיש: התובעים לא שילמו לשותפים סכום של -.000, 125דולר, כפי שהקבלות שבידיהם מלמדות, אלא -.000, 175דולר. ב. לעניין האיחור אני מחייב את אברהם לאלו לשלם לתובעים דמי שכירות ראויים בגין 5.5חודשי האיחור, סך של -.675, 9ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (28.1.93) ועד לתשלום מלא בפועל. ג. לעניין חיבור החשמל אני מחייב את אברהם לאלו לשלם לתובעים סכום של 761.67, 3ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.91(היום הנקוב בת/14) ועד לתשלום מלא בפועל. ד. לעניין המזגנים אני דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת לפרשת המזגנים. ה. לעניין הטעיית התובעים באשר למידת אכלוסו של הקניון אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך כולל של -.000, 50ש"ח כשוויו של סכום זה ביום מתן פסק הדין, ומיום זה ואילך ישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום מלא בפועל. ו. לעניין מניעת רווחים בשל אופן ניהול הקניון על ידי חברת הניהול "לב העיר" אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של -.000, 41ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 28.1.93, ועד לתשלום מלא בפועל. ז. לעניין הסעד ההצהרתי אני מצהיר שכל עוד אין הנתבעת מס' 2מבצעת את המוטל עליה עפ"י הסכם הניהול (ת/3) ובין השאר כל עוד היא לא מפעילה את המזגנים ו/או לא מאירה את החלל המרכזי ו/או לא מבצעת את כל עבודות הנקיון ו/או לא עושה פעולות פירסום וקידום מכירות ו/או לא פותחת את השירותים לקהל הרחב, אין התובעים חייבים לשלם את ההוצאות ודמי הניהול על פי הסכם הניהול. ח. לעניין החשבוניות אני מחייב את הנתבעת מס' 2ליתן לתובעים חשבוניות מס בגין הכספים שהועברו על ידי התובעים לשלטונות המכס במסגרת עיקול על כספים שהגיעו לנתבעת מס' 2מן התובעים, כמפורט בסעיף 11לכתב התביעה. ט. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.000, 6ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. פיסקה 13של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד ליבנה בא כח הנתבעים ובנוכחות התובעים 2ו- 4בעצמם ובהעדר עו"ד עמ-עד. הלוואה