תביעה נגד בנק לאומי בגין ניהול חשבונות לקוי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בנק לאומי בגין ניהול חשבונות לקוי:

.1בתביעה הנדונה עותר התובע לחייב הנתבעת, היא מוסד בנקאי, לשלם לו סך
485.20,698, 1ש"ח. התובע ניהל עסק בקרית מלאכי בהיקף משמעותי למכירת מוצרי חשמל, וניהל חשבונותיו אצל הנתבעת. לתובע טענות רבות כנגד הנתבעת בדבר אופן ניהול חשבונותיו ועיקרן כדלקמן:ב
- הנתבעת ניהלה החשבונות בצורה לקויה, בניגוד להסכמים עם התובע ובניגוד
להוראות החוק.
- הנתבעת היתנתה, בניגוד לחוק, מתן אשראי ברכישת תוכניות חיסכון.
- הנתבעת נמנעה מלהודיע לתובע על שינויים בשיעורי רבית.
- הנתבעת נהגה בחוסר תום לב כאשר נמנעה מלהעניק לתובע אשראי כפי שהיה
ראוי לו.
- הנתבעת ניכתה שטרות שהפקיד התובע, ע"י מתן הלוואות, שיטה שאינה נהוגה
ומקובלת.
- הנתבעת מנעה מהתובע לממש תוכניות חיסכון, ע"מ לצמצם חובו לבנק ובכך
האדירה את יתרת החוב.
- טענות התובע מתיחסות לפעילותו בבנק מאז .1.1.84
לכתב התביעה צירף התובע חוו"ד כלכלן מומחה הוא מר יוסף פולק, בה ניתן
ביטוי כספי לטענות הנ"ל.
למרבה הצער נפטר מומחה זה קודם שהחל התובע להביא ראיותיו בפני ביה"מ. כבר בחווה"ד צויין כי איננה שלמה ויתכן שיידרשו השלמות ובדיקות נוספות (סע' 6לתביעה). בשל פטירת המומחה התיר ביה"מ לתובע להביא חוו"ד נוספת מטעם מומחה אחר.
בסיכומיו ב"כ התובע עצמו ער לכך כי המומחה הנוסף, מר שלום אביב, לא נתן
ביטוי כספי לטענותיו. מטעמים השמורים עימו אומר ב"כ התובע:ו
"אמנע לכמת בכסף את המסקנות שאותן הנני מבקש מבית המשפט הנכבד להסיק מחומר הראיות ומשורת ההגיון" (ראה סע' 1לסיכומי התובע). תמהני, אם רואה עצמו ב"כ התובע פטור מכימות טענותיו בכסף, ממי מצפה הוא לבצע מלאכה זו.
כנראה סומך ב"כ התובע תקוותו, כי מלאכתו תעשה בידי אחרים, על הערה שהשמיע ביה"מ בתום הבאת הראיות, בתגובה לבקשת ב"כ התובע למנות מומחה לערוך חישובים כספיים בשלב סופי זה של הבאת הראיות.
נאמר על ידי ביה"מ:נ
"... אין מנוס מאשר להורות על הגשת סיכומים ויתכן וביה"מ לאחר מכן ולאחר שינתן פס"ד חלקי בענין יהיה סבור שאין מנוס מאשר למנות מומחה ע"מ לכמת את המסקנות אליהן יגיע ביה"מ" (ראה פרוט' 107).
בהמשך הדברים אתיחס לאפשרות זו של מינוי מומחה, להשלים את שהחסיר התובע.
המסקנה בענין זה במידה רבה תחרוץ גורלה של תביעה זו.
.2כתב התביעה הוגש כבר ביום 11.12.90, ולמרבה הצער חלו שיבושים ועיכובים רבים בבירור התביעה.
עיכוב ראשון חל בשל בקשה לפטור מתשלום אגרה ובהמשך נדרש ביה"מ לדון בבקשות רבות הנוגעות בין היתר לתיקון כתבי טענות, דחיית תביעה על הסף, והגשת חוו"ד מומחה מטעם התובע.
כתב תביעה מתוקן הוגש ב- 5.1.93ועוד ביום 2.11.93ביקש התובע להתיר לו
להביא ראיות נוספות לאחר שכבר הגישו בעלי הדין עדויותיהם בתצהירים. סיכומי
הצדדים הושלמו בינואר 1996ולמרבה הצער נדחה מתן פסה"ד בשל עומס רב בביה"מ וסדר עדיפויות מתאים. ביום 17.3.93הורה ביה"מ על פיצול הדיון בהסכמת הצדדים, כך שיערך בתחילה דיון בענין עובדות שבמחלוקת ורק לאחר מכן תידונה משמעות הכספית של המסקנות. על דעת הצדדים בוטל פיצול זה ביום 25.11.93משהתברר כי לא ניתן להפריד בין שני חלקי הדיון.
.3התובע פתח מספר חשבונות אצל הנתבעת. חשבון 75500ששימש כחשבונו הפרטי, חשבון 94700ששימש כחשבונו העסקי וחשבונות 210200ו- 210300בו היו מורשי חתימה גם עובד נסים ועובד שמחוני. נפתחו גם חשבונות נוספים המשותפים לתובע ואחרים וגם חשבון ע"ש חברת עובד נסים בע"מ. התובע הורה מדי פעם על העברת כספים מחשבון לחשבון (ראה נ/ 7סע' 7ונספחים המוזכרים שם).
אומר התובע עצמו כי עד סוף שנת 1987מערכת יחסיו עם הנתבעת היתה תקינה ולא נכפה עליו דבר. נקודת המפנה היתה מדצמבר 1987(פרוט' 14).
יותר מכך עד סוף שנת 1988הוא לא נזקק לאשראי מעבר למה שאושר לו (פרוט' 19). התובע היה פעיל בניהול חשבונותיו ועקב אחר הנעשה בהם. אומר התובע:ב
"אני עקבתי אחר היתרות בחשבונות השונים התחשבתי ביתרות והיו לי ציפיות לגבי יתרות בעתיד עפ"י שיקים שהופקדו בבנק. נכון שאני עשיתי תכנון פיננסי והתחשבתי בשיקים שנתתי לספקים" (פרוט' 27).
מנהל הנתבעת מאשר, כי היתה הוראה כללית מטעם התובע להעברה מחשבון לחשבון, כדי להימנע מגרעונות מיותרים, אך בפועל היו פועלים עפ"י הוראות התובע בלבד, שכן עובדי הבנק לא יכולים היו לדעת מה תזרים המזומנים הצפוי (פרוט' 95, 106).
טוען התובע כי ב- 1989נקלע למצוקה כספית והקים חברה - עובד נסים בע"מ -
תוך ניצול אשראי אישי. החברה המשיכה לעבוד עם הנתבעת על אף המחלוקות (פרוט'
14). בשנים 1889- 1988החל התובע לעבוד עם שני בנקים - הנתבעת ובנק הפועלים
(פרוט' 32).
.4בכתב התביעה טוען התובע, כאמור, כי הנתבעת היתנתה מתן אשראי בפתיחת
תוכניות חיסכון. לענין זה מאשר התובע עצמו בסיכומיו:ו
"עד שנזקקתי לאשראי רציני בשנת 1987ואילך, מימן התובע את תוכניות החיסכון לרוב ממשאביו הוא, ועל אלה אין טרוניה".
צויין כבר כי לתובע לא היתה כל מחלוקת עם הנתבעת ולא נכפה עליו דבר עד דצמבר .1987עד סוף 1988הוא לא נזקק לאשראי מעבר למה שאושר לו. כך לפי גרסת התובע עצמו. לענינינו עלינו להתמקד איפוא, בשנים 1990- 1989התובע פתח כבר בשנת 1984תוכנית חיסכון "כוח דולרי להכנסה חודשית" (ראה נספח ח' ל-נ/7). באותה שנה הפקיד התובע בתוכנית זו סכומים נכבדים. (ראה נספחים ט' ב-נ/7). התובע לא הפקיד כספים בתוכנית דולרית עפ"י תכתיב כלשהו, אלא מתוך העדפה אישית שלו ושיקול דעת שלו (פרוט' 29).
התובע עצמו מאשר כי בשנת 1988לא הפקיד כספים נוספים בתוכניות חיסכון ולא נדרש לעשות כן. למרות זאת הגדילה הנתבעת מסגרות האשראי שלו (פרוט' 29-28).
בשנת 1989הורה התובע לפדות הכספים בתוכנית הדולרית הנ"ל והעביר חלק נכבד מן התמורה לתוכנית צמודת מדד ע"ש אשתו (נ/ 7סע' 16-15). רק לאחר חקירה נגדית לוחצת מאשר התובע כי ביצע העברת הכספים הנ"ל מחשש לעיקולים על חשבונותיו (פרוט' 31). אשת התובע משכה הכספים שהופקדו בתוכנית על שמה כבר באפריל ומאי 1989(נ/ 7סע' 16.1).
בתאריך 20.3.90פתח התובע תוכנית חיסכון "כוח למתמיד" וב- 22.5.90פתח תוכנית כוח דולרית (נ/ 7סע' 17) התובע עצמו מאשר כי כל ההפקדות לתוכניות החיסכון נעשו עפ"י הוראה בכתב שלו (פרוט' 32).
התובע מאשר כי קיבל הלוואות מיוחדות להשקעה בתוכנית חיסכון ואינו שולל
הטענה כי תנאי הריבית בהלוואות אלה היו נוחים במיוחד (פרוט' 32).
מתשובות התובע עצמו עולה כי אין כל סימן לכך שכפו עליו מצד הנתבעת, או
שידלו אותו לפתוח תוכניות חסכון. אין כל ראיה לכך שהיתנו שירות כלשהו בפתיחת
תוכניות חסכון.
אכן הוכח כי נתנו הלוואות לבקשתו, בתנאים מועדפים, לשם הפקדת כספים בחסכונות, אך לא הוכח מה הפסול בכך. הלוואות לא נתנו לצורך הגדלת מסגרות האשראי.
התובע ניסה להוכיח טענותיו אודות התניית שירות בתוכנית חיסכון בחקירות
נגדיות ארוכות ומתישות של מנהל הנתבעת אלי מורד ופקיד הנתבעת מיכאל כהן וחקירות אלה לא העלו דבר. העדים עמדו על גרסתם כי התובע פתח תוכניות חסכון מיוזמתו והנתבעת פעלה עפ"י הוראותיו. בתקופות מסוימות המליצו בפני התובע להמיר תוכניות דולריות בתוכניות שקליות צמודות (פרוט' 87) ואף לפדות תוכניות ע"מ לצמצם את יתרות החובה (פרוט' 82, 103) בשלב מסויים ההנהלה אף דרשה מהתובע לממש תוכניות החסכון (פרוט' 97).
לבסוף ניתן להדגים חוסר הסבירות שבטענות הנתבע בכך שהוא מגיש לביה"מ טבלה אודות הפקדות שונות בתוכניות חסכון (ת/16) בשנת 1987וטוען כי הדבר נכפה עליו ומאידך מאשר הוא כי בשנת 1987לא היתה לו כלל בעיה של אשראי (ראה ת/ 2סע' 14מול ת/ 1סע' 12) והוא מימן החסכנות מכיסו (סע' 4רישא לעיל). כבר צויין כי התובע עצמו אישר, כי עד תום שנת 1987עסקיו בבנק נוהלו על מי מנוחות ללא כל טרוניה מצידו.
.5לתובע טענות כי לא נתנה לו מסגרת אשראי ראויה בהתאם להיקף עסקיו. לענין זה מעיד התובע עצמו:נ
"באמצע 87' הוגדלה מסגרת האשראי ל- 000, 100ש"ח. אין לי תשובה מה היתה צריכה להיות המסגרת הראויה לאשראי ב- 86'-85'. אם הייתי זקוק למסגרת אשראי גדולה יותר בשנת 86'-85' הייתי מקבל אותה..." (פרוט' 17).
"נכון הוא שעד 1987לא היה לי צורך באשראי בקנה מידה גדול..." (סע' 12ת/1).
"עד שנת 88', כולל שנה זו, לא היתה לי כל סיבה בעיה כספית בחשבונות הבנק, הייתי במצב של נזילות. עד סוף 88' לא נזקקתי לחשבונות אשראי גדולים מאלו בפועל" (פרוט' 19).
"עפ"י המצב בפועל בחשבונות לא ניצלתי מסגרות האשראי שניתנו לי עד תום עד סוף 88'. לעיתים קרובות היתרות בחשבונות היו בזכות..." (פרוט' 20).
התובע לא הציג בפני ביה"מ ראיה כלשהי אודות דרישה מצידו להגדלת אשראי בשלב כלשהו. גם לא הצביע התובע מדוע חובה היתה על הנתבעת להגדיל האשראי עם עליית יתרות החובה בחשבונותיו. אין להתעלם מגרסת מנהל הנתבעת לפיה הציע לתובע מספר פעמים להגדיל מסגרות האשראי והתובע מנימוקיו הוא נמנע מכך (נ/ 7סע' 29).
מציין המנהל כי בשלבים מסוימים לפחות העדיף התובע להמנע מקבלת מסגרת
מאושרת כדי שלא לשלם עמלת הקצאת אשראי (נ/ 7סע' 31).
אין בסיס לנסיון התובע להציג עצמו כלקוח תמים שלא הבין דבר בשעורי ריבית ונוצל עקב כך ע"י הנתבע. עפ"י הראיות שהוצגו בפני ביה"מ ובחלקן יתבררו להלן, היה התובע סוחר מנוסה שנתן אשראי לאחרים בהיקף רחב ועסק בנכיון שטרות. לא יתכן שאדם כזה היה אדיש לנושא אשראי. אכן יתכן הדבר שבשנת 1989נקלע התובע למצוקה, עקב מצב עסקיו, אך במצב דברים זה לא היתה חובה על הנתבעת לסכן עצמה במתן אשראי חריג.
.6בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת נמנעה מלנכות המחאות מעותדות ותחת
זאת נתנה הלוואות לתובע כנגד הפקדת ההמחאות. דמי הריבית נוכו מראש ומועד
פרעון ההלוואות נקבע באופן שרירותי. במועדי הפרעון של ההלוואות חוייב התובע בריבית חריגה. פעולות אלה וחיוב ריבית שלא כדין הגדילו את יתרות החובה בחשבון התובע.
בסיכומיו מתרעם התובע על כך שנתנו הלוואות קצרות מועד על שווי של %70
מסכום השיקים המעותדים בלבד, תוך קביעת מועדי פרעון שרירותיים. מוסיף ומתרעם התובע על כך שבשלב מסויים סירבה הנתבעת להמשיך וליתן הלוואות כנגד השיקים המעותדים, והתובע נאלץ לנכות השיקים ב"שוק האפור".
בסיכומיו התובע אינו עושה כל נסיון לכמת הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התנהגות הנתבעת. התובע אף אינו מצביע מנין היתה מוטלת חובה על הנתבעת לנהוג אחרת.
אין מחלוקת כי חשבון 210300ע"ש התובע שימש להתחשבנות הנוגעת להסדר זה, של מעין "נכיון שטרות" (ראה ת/ 1סע' 5ופרוט' 19).
הנתבעת נתנה לתובע הלוואה בשעור % 70מסכום השיקים שהפקיד באותה עת. סכום
ההלוואה הופקד בחשבון הנ"ל אחר ניכוי של מלוא הריבית מראש (פרוט' 34). מר
שלום אביר, המומחה מטעם התובע (להלן יקרא "אביב") אישר כי תשלום בשעור זה מן השיקים הוא סביר לפי מקדמי הבטחון הנהוגים בבנקים (פרוט' 54). במועד פרעונם של השיקים מלא תמורתם הופקדה בחשבון (פרוט' 34). עפ"י ההסדר שבין התובע לנתבעת התובע נשאר בעל הזכויות בשיקים עד לפרעונם והם הופקדו בבנק להבטיח פרעון ההלוואות בלבד. בהסדר של ניכיון שטרות "רגיל" הבנק משלם שעור מסוים משווי השיקים ורוכש מלא הזכויות בהם.
התובע טוען בעדותו כי מועדי הפרעון של ההלוואות נקבעו באופן שרירותי (ת/ 2סע' 8). התובע עצמו סותר דברים אלה בעדות מאוחרת יותר, באומרו כי פקידתו ירדנה ג'ורי היתה קובעת יחד עם פקידת הבנק בשם רחל את מועד הפרעון הממוצע של שיקים מועתדים שהופקדו ובהתאם לכך נקבעו מועדי ההלוואות (ת/ 1סע' 2). דברים דומים מאשר פקיד הבנק מיכאל כהן (פרוט' 98, נ/ 32סע' 28).
התובע העלה טענה כי הנתבעת גבתה רבית בהלוואות על מלוא סכום השיקים ולא לפי סכום ההלוואה בפועל. גם נטען שנגבתה רבית בשעור העולה על שיעור הרבית בחשבון התובע. טענות אלה לא הוכחו (ראה לענין זה סיכומי הנתבעת עמ' 31-30). התובע עצמו מאשר בחקירה נגדית כי ההלוואות נתנו לו ברבית נמוכה מזו שנתנה במסגרות האשראי בחשבונו (פרוט' 23-21) כך מאשר גם המומחה, מר אביב, מטעם התובע (פרוט' 54).
לתובע טענות כי בשלב מסויים פסק הנתבע מליתן הלוואות כנגד שיקים מעותדים. ע"כ המשיב מנהל הנתבעת, כי בשנת 1988לא כובדו שיקים רבים ולכן הוצע לתובע כי לא ינתן אשראי כנגד שיקים (נ/ 7סע' 38). התובע עצמו מאשר גרסה זו בעדותו (פרוט' 21). אין כל חובה על מוסד בנקאי ליתן אשראי כנגד שיקים שאין מכבדים אותם. התובע לא הציג בפני ביה"מ כל ראיה כי הסדר זה של מתן אשראי כנגד שיקים מעותדים נכפה עליו או היה מנוגד לרצונו. התובע היה חופשי לנכות השיקים בכל דרך אחרת שנראתה לו וגם באמצעות מוסדות מימון אחרים. אם הסכים לאמץ ההסדר שהוצע לו ע"י הנתבעת אין הוא יכול היום לבוא בטרוניה על כך.
.7בכתב התביעה מתרעם התובע על כך שהנתבעת ביצעה שינויים בשעורי רבית ללא מתן הודעה על כך. בסיכומיו מוסיף התובע כי הנתבעת גבתה גם תוספת סיכון ללא מתן הודעה על כך. התובע מודה בסיכומיו כי עפ"י הנתונים שבפני ביה"מ אין אפשרות לערוך רוויזיה של הרבית. שוב תמה אני, ממי ציפה התובע שיוצגו ראיות לענין זה, וכיצד סבר שביה"מ עצמו יכמת את הנזק לו הוא טוען (ראה סיכומי התובע עמ' 8). התובע עצמו מודה שקיבל באופן שוטף את דפי החשבון מן הבנק וכן גם הודעות החיוב בשל הריבית (פרוט' 35) הוא היה מודע לשעורי הרבית בהם חוייב ובהתאם לכך נתן אשראי לאחרים (פרוט' 13ו-נ/ 1סע' 5).
התובע גם מודה בעדותו כי מנהל הנתבעת היה מעדכן אותו לענין שעורי הרבית בו חוייב. התובע ידע באיזה סכומים חוייב בשל הרבית (פרוט 36).
גם מנהל החשבונות של התובע, מר סולימאני יעקוב מאשר, כי היה מודע לשעורי
הרבית בהם חוייב התובע (פרוט' 39). התובע אינו יכול לטעון, איפוא, שלא היה
מודע לשינויים בשעורי הרבית. אף שידע מר הרבית הנגבית ממנו הוא לא בא בטרוניה
כלשהי והסכים לה בדרך של שתיקה (ראה לענין זה ע.א. 618/75עזבון המנוחה פנינה
טנובאום נ. בל"ל בע"מ פד"י לא (3) 141).
.8טוען התובע כי הנתבעת גרמה לו לפתוח מספר חשבונות שלא לצורך, ע"מ לחייבו לבצע פעולות מיותרות של העברה מחשבון לחשבון, ובכך זכתה הנתבעת בתשלומי רבית עודפים.
כבר פורטו לעיל חשבונותיו העיקריים של התובע אצל הנתבעת (סע' 3לעיל). יש להוסיף ולציין כי חשבון 211005שימש לפעולות "נכיון השיקים" בשיטה האמורה, וחשבון 210200שימש להחזר הלוואות שנתנו לצורך רכישת תוכניות חסכון. טוען התובע כי חשבון 211001אין להביא כלל בחשבון הואיל והיה משותף לתובע ולאחר בשם מרדכי אליה ולאחר פעילות קצרה חוסל. כך גם אין להתחשב לטענתו בחשבון 224300, אשר נפתח ע"ש חברה שהקים התובע ב- 1989והיה נושא לתביעה נפרדת שההליכים בה נסתיימו. לטענת התובע התנאים בחשבונות היו דומים והנתבעת ממילא התיחסה אליהם כמקשה אחת (פרוט' 95).
התובע מצביע על נספח א' לחוות דעת המומחה מטעמו, מר פולק ז"ל, ולמד ממנו כי בוצעו כ- 300פעולות העברה מחשבון לחשבון שלא בידיעת התובע. (ראה סיכומי התובע לענין זה עמ' 5-2). נראה לי כי אין ממש בטענתו זו של התובע, וזאת משורה של טעמים.
אין כל מחלוקת כי כל חשבון שימש למטרה שונה, כפי שכבר פורט לעיל. סביר בהחלט היה לנהל חשבונות נפרדים לעניניו האישייים של התובע, לפעולותיו העסקיות, לפעולות ייחודיות כגון "ניכיון שטרות" וכד'.
הפרדה זו בין החשבונות ללא ספק צריכה היתה להקל על מעקב אחר הפעולות
הכלכליות השונות ואחרת היה קושי רב להפריד בין הפעולות הללו. החשבונות נפתחו במועדים שונים, ויש להניח לפי צרכיו המשתנים של התובע. התובע אינו מכחיש את העובדה שהוא עצמו היה פעיל בפתיחת החשבונות השונים (ת/ 1סע' 3ו- 4ופרוט' 19).
טענת התובע כי התנאים בחשבונות השונים היו זהים ומשום כך היה מיותר להפריד ביניהם, אינה מתיישבת עם הראיות. בחשבון העסקי היתה מסגרת אשראי ולא כך בחשבון האישי (פרוט' 17).
כבר צויין לעיל כי התובע עצמו נהג לעקוב אחר חשבונותיו השונים, והורה על העברות מחשבון לחשבון לפי ידיעתו האישית אודות תזרים מזומנים צפוי. (ראה סע' 3לעיל).
.9לתובע טענות אודות חיוב החשבונות לפי ימי ערך שגויים. ב"כ התובע עצמו ער לכך בסיכומיו כי לא הובאו ראיות לענין זה שיש בהן כדי להצביע על החיוב השגוי והנזק בעטיו (ראה עמ' 16לסיכומים). הנתבעת עומדת על כך שלא הובאה אכן כל ראיה בענין, אף שימי הערך צוינו במדויק בחשבונות.
.10עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע חוות דעת מומחה מטעמו, מר יוסף פולק. מומחה זה נפטר כאמור, ובשל כך התיר ביה"מ הגשת חוות דעת חדשה מטעם מר שלום אביב. חוות דעת זו הוגשה בכפוף לפסילת עדות שמיעה והתנגדות לשינוי חזית (פרוט' 26). אביב נחקר ארוכות על חוות דעתו. הוא מאשר כי לא ערך חישובים ולצורך חוות דעתו הסתמך על חישוביו של פולק (פרוט' 47).
הוא לא בדק שעורי הרבית ולא בדק התנועות בחשבונות - אלה שבנספח ז' לחוו"ד פולק. הוא יודע כי פולק איחד החשבונות כולן, אך אביב לא בדק כיצד עשה זאת.
הוא לא יודע כיצד פולק קבע יתרות הפתיחה בחשבונות, שהן הבסיס לעריכת החשבון (פרוט' 49-48). אביב מאשר כי פולק חייב הבנק באותו שעור רבית ששילם הלקוח, בשל יתרות החובה, לגבי יתרות הזכות להן הוא טוען (דבר המנוגד לפסיקה רע"א 564/89בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מלקולם ואח' פד"י מד (1) 485בעמ' 488-487).
אביב מאשר כי לכל חשבון היתה מסגרת אשראי שונה, ולפיכך אם פולק איחד החשבונות וערך חישוב עפ"י רבית אחידה, התוצאה אינה יכולה להיות נכונה (פרוט' 50).
אביב לא בדק כלל מה היו מסגרות האשראי (פרוט' 51).
אביב מאשר כי אינו יכול לאשר את הנתונים בחוות הדעת של פולק אף שהוא מסתמך עליהם (פרוט' 49). הוא לא בדק חישוביו לענין תוכניות החסכון (פרוט' 56, 57, 59).
כאשר התובע ביקש להגיש את חוות הדעת מטעם אביב ציין הוא:ב
"המומחה מאמץ את כל הנתונים המספריים שבחוות הדעת של מר פולק... כל הנספים שבחוות הדעת של מר פולק נחשבים לנספחים של מר אביב. כל העובדות עליהן הסתמך מר פולק, כפי שפורטו בחוות דעתו, הסתמך עליהן גם מר אביב" (פרוט' 25).
על בסיס ההצהרה הנ"ל הוגשה חוות דעתו של אביב (פרוט' 45). לאחר שהתובע
הסיק, כנראה, כי חוות הדעת של אביב לא עמדה בציפיות, ביקש התובע להגיש חוות
דעת שלישית. בקשה זו נדחתה בהחלטה מפורטת (פרוט' 70-66) ואינני רואה צורך
לחזור על הנימוקים שכבר נתנו שם. בצר לו ביקש התובע למנות מומחה מטעם ביה"מ,
לאחר שנסתיימה הבאת הראיות.
גם בקשה זו יש לדחות מהנימוקים שיפורטו להלן.
בפתח סיכומיו, אשר התובע עצמו, כי הואיל ופולק לא נחקר על חוות דעתו "אין חוות דעתו (עמ' 1עד 7לחווה"ד) והחישוב מחדש שערך בנספח ז' יכולים לשמש ראיה במשפט. לעומת זאת, תוכן יתר הנספחים... יכולים לשמש כראית עזר... אין בדעתי לבקש, בשלב זה של המשפט, להסיק מסקנות כספיות ספציפיות ומכומתות מתוכן נספחים אלה... עפ"י חוות הדעת של מר אבן (חווה"ד השלישית שביקשו להגישה - י.ט.) שלא הותר לי להגישה, היה הסיכום מביא להקטנה משמעותית בסכום התביעה". מן האמור עולה כי התובע עצמו ער לכך, שחלק נכבד של חוו"ד פולק אין לו כל משקל, לאחר שהמומחה לא נחקר עליו והמומחה הנוסף לא יכול היה לאשרו. התובע עצמו מאשר, למעשה, כי אינו יכול להסיק מסקנות מחלקים אחרים של חווה"ד שלדעתו כשרים כראיה. לבסוף, התובע עצמו מאשר, כי חוות דעת שלישית שהיתה ברשותו ולא ניתן לו להגישה, סותרת המסקנות שבחוות הדעת שהוגשו ולפיה הסכום שנתבע מופרז במידה רבה.
השאלה אם נותר משקל כלשהו ורלבנטיות כלשהי לחוות הדעת שהוגשו, לאור הדברים שנאמרו לעיל ובהתחשב בכך שהנתבעת מלכתחילה כפרה בתוכן חוות הדעת מכל וכל.
.11התובע לא טרח כלל להתמודד עם השאלה המשפטית מה תוקף חוות דעת פולק שאומצה על ידי מר אביב, בהתחשב בכך שפולק נפטר ולא ניתן היה לחקרו על חוות הדעת. אכן במקרה אחר, משנפטר פתולוג, ביה"מ התיר הגשת חוות דעת של מומחה נוסף שהסתמך על עובדות שקבע הפתולוג שנפטר להבדיל ממסקנותיו (ראה ע.א. 506/82זונטג נ.
עזבון המנוח מנדלסון דוד פד"י מ (3) 113בעמ' 126). להבדיל מהמקרה הנדון, כאן, שם הפתולוג היה בעל תפקיד ציבורי ומדובר היה ע"כ באמרת נפטר במילוי תפקידו. ההנחה היא שדו"ח הנמסר ע"י אדם שאין לו נגיעה בענין, כממלא תפקיד, ההנחה היא שהדו"ח הוא כן ואמיתי (ראה א. הרנון "דיני ראיות" חלק שני עמ' 160- 159לענין אמרת נפטר וכן י. קדמי "על הראיות" מהד' תשנ"א חלק ראשון עמ' 300-299).
מאותה סיבה התיר ביה"מ הגשת חוו"ד של מומחה רפואי שנפטר, לענין הוכחת
העובדות שבחוות דעתו, הואיל ואותו מומחה מונה ע"י ביה"מ ושוב ניתן היה להניח,
שבהיותו ממלא תפקיד, חוות דעתו היא כנה ואמיתית (ת.א. (ב"ש) כהן נ. ירדנה
בע"מ פס"מ תשמד (א) 492, 495).
לא כך הדבר לענינינו. בלי לפגוע חס וחלילה בכבודו של הנפטר, מדובר במומחה שאיננו בעל תפקיד, וחוות דעתו הוזמנה להוכחת טענות להן טוען התובע. מלכתחילה אין מדובר בחוות דעת האמורה להיות אוביקטיבית. יתר ע"כ, אין מדובר בדו"ח עובדתי אלא מדובר בעובדות אותן מיין המומחה עפ"י הנחות מסויימות והנחות אלה לא הוכחו ואומתו בחקירה נגדית. אביב יכול היה כמובן לאמץ תוכן חוות דעתו של פולק, לו היה בודק העובדות ומאשר אותן. לא כך היו פני הדברים, וכפי שנתברר לעיל, מר אביב לא ידע לאשר הדברים ואף נאלץ להודות כי הנחות עליהן הסתמך פולק היו מוטעות. בנסיבות שכאלה לא נותר אלא לקבוע כי אין בחוות דעת אלה לקבוע דבר והן חסרות כל משקל.
.12בעמוד האחרון לפרוטוקול, נרשמה כאמור, כבקשתו של ב"כ התובע, כי ביה"מ ימנה מומחה מטעמו לכמת נזקיו של התובע. לבקשה זו אין להעתר וזאת מן הנימוקים המצטברים להלן:ו
12.1מכוח תקנה 123לתקנות סדר הדין האזרחי, מותר לשופט להורות על חקירה
בידי מומחה, כדי למיין ראיות שהובאו על ידי בעלי הדין, אך פסולה חקירה שמטרתה
היא לאסוף ראיות שבעל דין לא הביא, כדי למנוע תוצאה לפיה בעל דין יריב יהא
נשכר מחוסר הוכחה. צעד כזה אינו מתיישב עם חובת השופט לנהוג יחס ניטרלי כלפי
שני בעלי הדין ולזכות מי שעל פי הדין זכאי לכך (ראה י. זוסמן "סדרי הדין
האזרחי" מהדורה שביעית עמ' 498-497).
12.2במקרה הנדון התובע נכשל בהבאת ראיות להוכיח טענותיו. אפילו היה שוקל ביה"מ למנות מומחה, לא ניתן היה לעשות כן. התובע לא טרח לפרט בסיכומיו עפ"י אלו הנחות אמור המומחה לפעול ולמען איזה מטרות.
אין בפני ביה"מ ראיות שהוכחו, אשר על פיהן יכול מומחה לבסס מסקנותיו. טענותיו של התובע כלפי הנתבעת הופרכו. מצער הדבר, אך יש לקבוע כי למרות מאמץ רב שהושקע ע"י הצדדים, וזמן רב שהוקדש לדיונים, בסופו של דבר אין בפני ביה"מ תשתית ראיתית שעל פיה ניתן לפעול או להסיק ממנה מסקנות.
.13התוצאה מכל הנאמר הינה, כי לא על בידי התובע להוכיח תביעתו כלפי
הנתבעת.
לכן הנני מורה על דחיית התביעה הנדונה.
על התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום

ההוצאות ועד לפרעון בפועל ע"י התובע. בנוסף על התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת
עו"ד בסך 000, 100ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בנקאי

  2. חוזה עם הבנק

  3. משכון בנקאי

  4. ארנונה - בנקים

  5. ארנונה על בנק

  6. חוב לבנק לאומי

  7. עורך דין בנקאות

  8. תרגיל עוקץ בבנק

  9. עורך דין בנקים

  10. התחזות לפקיד בנק

  11. אחריות בנק מלווה

  12. חשבון משותף בבנק

  13. הפרת הסדר עם הבנק

  14. התיישנות חוב לבנק

  15. ציפיות הלקוח בבנק

  16. חובת האמון הבנקאית

  17. עורך דין חשבון בנק

  18. התיישנות תביעת בנק

  19. חובת האמון של הבנק

  20. מניעת פעולות בנקאיות

  21. הפרת החוק מצד הבנק

  22. חוזה בין הבנק ללקוח

  23. עורך דין דיני בנקאות

  24. בונוסים למנהלי בנקים

  25. גביית יתר עמלות בנק

  26. יציבות כלכלית של בנק

  27. תביעה נגד בנק החקלאות

  28. ביטול סגירת חשבון בנק

  29. עמלת שורה בנק הפועלים

  30. תביעה של בנק נגד ערב

  31. ערעור על תביעה של בנק

  32. מענק יובל לעובדי בנק

  33. טעות בהסדר חוב עם הבנק

  34. תביעה נגד בנק דיסקונט

  35. גביית תוספת סיכון בבנק

  36. בקשה לביטול הגבלה בבנק

  37. תעריף הארנונה של בנקים

  38. קניית רכב משועבד לבנק

  39. מימוש שעבוד לבנק מלווה

  40. תביעת בנק להחזרת כספים

  41. עמלות אופציות מעוף בבנק

  42. חתימה על טופס ריק בבנק

  43. "מכתב העברה" לעובד בנק

  44. שביתת עובדי בנק דיסקונט

  45. תביעה נגד לקוח בנק לאומי

  46. פיצוי על סגירת חשבון בנק

  47. אחריות הבנק כיועץ השקעות

  48. חובת הבנק לעדכן את הערב

  49. תביעה נגד הבנק הבינלאומי

  50. אי עמידה בהסדר חוב עם הבנק

  51. גביה בלתי חוקית בחשבון בנק

  52. עורך דין תביעות נגד בנקים

  53. תביעת בנק נגד לקוח על חוב

  54. עמלת פירעון מוקדם בנק לאומי

  55. תביעה נגד בנק על הפסד במכרז

  56. תביעה נגד בנק לאומי לישראל

  57. תיאום גובה עמלות בין הבנקים

  58. רישום הסדר מחיקת חובות בבנק

  59. פעולות בחשבון בנק ללא הרשאה

  60. חובת הקטנת הנזק של לקוח בנק

  61. עבירות כלכליות מנהל סניף בנק

  62. זכות עכבון רכב מול שעבוד לבנק

  63. תביעה של בנק המזרחי נגד לקוח

  64. תביעה של בנק דיסקונט נגד ערב

  65. תביעה נגד בנק בגין הגבלת חשבון

  66. ייצוג עובדי בנק ע''י ההסתדרות

  67. חיוב לפתוח תוכניות חיסכון בבנק

  68. התנהגות בנק ברגעי משבר חריגים

  69. תביעה בגין הפרת יחסי בנק לקוח

  70. צ'קים חוזרים של לקוח בבנק לאומי

  71. תביעה על זכויות בכסף בחשבון בנק

  72. בעלות על רכב מעוקל על ידי הבנק

  73. הגבלת חשבון בנק בגלל סירוב צ'קים

  74. תביעת בנק נגד מורשה חתימה בחשבון

  75. תביעה נגד הבנק הבינלאומי הראשון

  76. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  77. תביעה של בנק המזרחי על חוב בחשבון

  78. מעבר בנקים לשבוע עבודה של 5 ימים

  79. תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחותיו

  80. סגירת חשבון בנק עקב חשד להלבנת הון

  81. תביעה להחזר כסף שהופקד בבנק הדואר

  82. משיכת כסף מכספומט - תביעה נגד הבנק

  83. אי ביצוע הוראת תשלום של הלקוח בבנק

  84. אישור הסדר נושים למרות התנגדות הבנק

  85. תביעה נגד בנק המזרחי לחייב כיבוד צ'קים

  86. אחריות בנק מלווה על איחור במסירת דירות

  87. חובת הבנק למסור מידע לערבים על הסדר חוב

  88. אחריות הבנק כלפי לקוח שאינו דובר עברית

  89. הסרת הגבלה על חשבון בנק דיסקונט בירושלים

  90. פתיחת חשבון חיסכון בבנק כתנאי להגדלת מסגרת

  91. תביעה נגד בנק לאומי בגין ניהול חשבונות לקוי

  92. מששילם הבנק לעובדו הוא זכאי כמיטיב להטבת נזקיו

  93. ויתור על דיור חלופי - חובת הסבר ע''י פקיד הבנק

  94. הגבלת אחריות בגין שירותים בנקאיים של דואר ישראל

  95. החתמת עולים חדשים שלא יודעים עברית על הסכם בבנק

  96. תביעה נגד בנק מזרחי טפחות – טעות בהוראה טלפונית

  97. נטען כי הבנק ידע אשת הנתבע "אשת קש" בלבד ללא שליטה אמיתית בחברה

  98. האם הבנק חייב כספים וזאת מכוח יישומו של "היתר עסקה" שנכרת בין הצדדים ?

  99. תביעה בשל נזקים כספיים שנגרמו (כביכול) עקב התנהלות רשלנית של הבנק ופקידיו

  100. משנקלעה החברה לחדלות פירעון הגיש הבנק את התביעה בטענה לחתימה על כתב ערבות

  101. בעסקאות ניכיון נוהג הבנק לעיתים ליצור קשר עם הסניף הנמשך על מנת לקבל אינפורמציה בדבר יכולת כלכלית

  102. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון