קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של לקוח נגד עורך דין: ב- 11.88 פנו דנינו נאוה וחנניה אל עורכת הדין סמדר ושכרו את שירותיה לצורך הכנת תביעה כספית נגד אלביליה מרדכי ועופרה. הוגשה תביעה ב- 21.12.88בת.א. 155/88 בבית משפט השלום בקרית שמונה וניתן בהעדר פסק דין על סך כ- 000, 50ש"ח. מכיוון שהנתבעים לא שילמו נפתח ב- 28.12.88תיק הוצל"פ בבית משפט השלום בקרית שמונה שמספרו 579/88 על סכום של כ- 000, 55ש"ח. תיק זה גרר אחריו שורה של התדיינויות שהעסיקה את המערכת המשפטית שנים רבות, וגל עכור של האשמות, האשמות נגד והרבה שנאת חינם. ב- 3.9.93הוגשה על ידי התובע מזכיר בית משפט השלום בקרית שמונה החל משנת 86' ועד יוני 89' (להלן: "המזכיר"), תביעה כספית בסך 500, 552ש"ח נגד הנתבעת עורכת הדין סמדר (להלן: "סמדר"). התביעה מבוססת על העילות הבאות: נגישה; הפרת חובה חקוקה; רשלנות; הוצאת לשון הרע; נטען שכתוצאה מתלונת שווא שהגישה סמדר נגד המזכיר ב- 12.7.89, נפתחה נגדו חקירה פלילית; ולאחר מכן ב- 3.6.90הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בחיפה בת.פ. 1228/90 בגין שיבוש הליכי משפט; שימוש לרעה בכח המשרה; והפרת אמונים. המזכיר זוכה מכל אשמה ב- .1.9.91כמו כן, הפרה חובה חקוקה כאמור בחוק לשכת עוכי הדין תשכ"א 1961וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו .1986בכתב הגנתה טוענת סמדר כי עילת הנגישה אינה חלה מאחר וההליך הפלילי החל על ידי המדינה ולא על ידה; כי היא לא פעלה בזדון אלא בתום לב מוחלט באמונה שלמה בצדקת פעולותיה ונחיצותם לצורך הטיפול בלקוחותיה ושמירת האינטרסים שלהם וכי סעיף 60לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) סיפא קובע כי לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים; כי היוזמה להגשת התלונה נגד המזכיר נעשתה על ידי לקוחותיה צדדים שלישיים 1ו-2; כי היה יסוד יותר מסביר לתלונה; כי לא פעלה ברשלנות ולא בפזיזות; כי לא בוצעה על ידה עוולה בניגוד לחוק איסור לשון הרע, מאחר ואמת דיברה והפירסומים היו בענין שהיתה לציבור הזכות לדעת, מאחר ומדובר באיש ציבור שהוגש נגדו כתב אישום ולא בחשדות גרידא. סמדר טענה בהודעת צד שלישי 1ו- 2שהגישה נגד דנינו חנניה ונאוה (להלן: "חנניה או נאוה") כי הללו היו לקוחותיה; כי הם פנו ביוזמתם למשטרת ישראל בתלונה נגד המזכיר וגרמו לפתיחת ההליך הפלילי נגדו; כי הם חזרו בהם במהלך המשפט הפלילי נגד המזכיר מהודעותיהם במשטרה ומסרו עדויות סותרות וקשרו קשר כנגדה. מאחר והם ייפו את כוחה לפעול בשמם נגד המזכיר, והיא פעלה כשליחתם ועל פי הוראותיהם, הרי שהיא זכאית לשיפוי מהם בגין כל תשלום שהיא עלולה להתחייב בו כמורשה. באשר לצד שלישי מס' 4(להלן: "חברת הביטוח") טוענת סמדר כי היתה מבוטחת בחב' הביטוח בפוליסת אחריות מקצועית ועל פי תנאי הפוליסה על חב' הביטוח לשפות את הנתבעת מאחר ועילת התביעה, בין היתר, הינה רשלנות. חנניה ונאוה הגישו כתב הגנה בו טענו כי סמדר היא שהסיתה אותם נגד המזכיר, יזמה את התלונה נגדו והיתה הרוח החיה בה; כי סמדר הסתירה מהם עובדות רלוונטיות בתיק ההוצל"פ 579/88 בקרית שמונה; וכי יצגה אותם בצורה רשלנית. חברת הביטוח טענה כי עילות התביעה נגד שולחת ההודעה מבוססות על מעשים ו/או מחדלים חסרי תום לב מצידה ועלילות תביעה החורגות מעילת הרשלנות שהיא בלבד מכוסה בפוליסה; וכי שולחת ההודעה לא הביאה לידיעת חב' הביטוח את הנסיבות שעלולות היו להביא לתביעה עובר לתחילת תקופת הביטוח, הודעה שהיא תנאי על פי פוליסת הביטוח. כמו כן, לא טרחה המודיעה לציין את חובת ההשתתפות העצמית המוטלת עליה לפי הפוליסה. ולבסוף נטען כי אין קשר סיבתי בין נזקי התובע לבין מעשי או מחדלי המודיעה. הם הגישו ב- 5.12.93תביעה שכנגד, נגד סמדר ובה טענו כי סמדר שיקרה להם והתרשלה בעבודתה בניהול תיק ההוצל"פ 579/88; כי הסיתה את חנניה ונאוה נגד המזכיר ויחסה לו השהייה מכוונת ובלתי הוגנת בתיק ההוצל"פ כדי לחפות על מחדליה הרשלניים בדרך טיפולה בתיק ההוצל"פ 579/88; מחדל זה התבטא בכך שמאז פתחה את תיק ההוצל"פ ב- 28.12.88ועד ה- 2.4.89לא התעניינה בתיק, לא באה ללשכת ההוצל"פ כדי לבדוק מה נעשה בתיק, והתוצאה שהחייבים מכרו את עסקם בשם "כלבו זול" בקרית שמונה תמורת 460, 92ש"ח ב- 29.3.89; כי כתוצאה מרשלנותה בטיפול בתיק ההוצל"פ נאלצו ב- 4.6.89להסכים לפשרה עם החייבים אלביליה על פיו ישלמו להם החייבים בחמישה תשלומים, סך של 000, 36ש"ח במקום הסכום של למעלה מ000, 55ש"ח שהגיע להם, סכום אשר לא שולם, וכך עקב מחדליה של סמדר נמנע מהם לקבל את סכום פסק הדין שערכו ב- 5.12.93היה 456, 116ש"ח. כי הפעילה עליהם לחץ לתבוע את המזכיר בתביעה כספית במרץ 90' בתיק אזרחי 188/90 בית משפט מחוזי נצרת. כי פעלה בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין וכללי הלשכה. כי כשנוכחו שסמדר הסתירה מהם את האמת והעלימה את מחדליה הרבים ורשלנותה בניהול תיק ההוצל"פ, נאלצו לפנות את המזכיר ולבקש כי תביעתם נגדו בת.א. 188/90 בית משפט מחוזי נצרת, תידחה וב- 24.6.91נחתם ביניהם לבין המזכיר הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין על פיו נדחתה התביעה. סמדר הכחישה את העוולות שהתובעים שכנגד ייחסו לה. כן טענה כי קיים ניתוק של הקשר הסיבתי בין רשלנות נטענת לבין הנזק שהתובעים טוענים לו בעקבות הסכם פשרה שנעשה ב- 4.6.89בין חנניה ונאוה לבין החייבים, משפחת אלביליה. כן טענה כי רשלנות בית המשפט היא שגרמה לקושי בביצוע פסק הדין נגד החייבים אלביליה ולא רשלנות מצידה. סמדר הגישה תביעה שכנגד שכנגד נגד חנניה ונאוה לתשלום שכ"ט והוצאות בסך 722, 78ש"ח עבור טיפול בתיק הוצל"פ 579/88; טיפול והכנת התביעה בת.א. 188/90; מכתבי התראה; טיפול בענין משכנתא בבנק משכן; והוצאות; חנניה ונאוה טענו בכתב הגנתם כי סמדר הגישה נגדם תביעה לאי תשלום שכ"ט בת.א. 41/94 בבית משפט השלום בקרית שמונה, בתיק ניתן פסק דין ולפיכך, לאור תקנות 44ו- 45לתקנות סד"א אין לאפשר לה להגיש תובענה נוספת בגין שכר טרחתה; כי הוסכם שסמדר לא תגבה שום תמורה עבור שירותיה עקב יחסים מיוחדים עם חנניה; כי משהגישה את התביעה נגד המזכיר, ת.א. 188/90, סיכמה על שכר מותנה; כי מסירת תיק המסמכים ב- 20.12.90לחנניה ונאוה מבלי להתנות זאת בתשלום שכר טרחה, מעידה על כך שחנניה ונאוה לא היו חייבים לה שכר טרחה במועד זה; כי העובדה שמאז דצמבר 90' ועד היום חלפו 3שנים ורבע מבלי שביקשה מהם תשלום כלשהו, מעידה על כך שלא הגיע לה שום תשלום. ב- 26.8.97הוחלט בהסכמה כי ינתן פסק דין מנומק לפי סעיף 79א', כל צד שלא הגיש תצהיר יהא רשאי לצרפו לסיכומים, כמו כן רשאי לצרף מסמכים. הסיכומים לא יעלו על 10עמודים לכל אחד. הסיכומים האחרונים בתיק הגיעו לידי ב- 3.9.98וזאת מבלי שקדמה, בכל מקרה, בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים באיחור. כמו כן, במקום 10עמודים לכל אחד, קיבלתי מאות עמודים מלווים במסמכים לא רלוונטים ובעדויות שחזרו על עצמן. אי לכך, לא אפסוק שכ"ט עו"ד לשום צד וכנגד הזמן המרובה שנאלצתי להשקיע בקריאת החומר, יכתב פסק דין זה בקיצור נמרץ. א. תביעת המזכיר נגד סמדר: .1תנאי הוא בתביעה בעילת נגישה על פי סעיף 60לפקודת הנזיקין, כי פתיחת הליך הנפל תיעשה בזדון וכי מסירת הידיעות לרשות המוסמכת שפתחה בהליכים לא תיעשה בחוסר תום לב. "זדון" משמעותו העדר קיום סיבה סבירה, או מניע בלתי נאות לפעולה, החורג מרצון למצות את האינטרס של אכיפת החוק. .2תנאי הוא בתביעה בעילת רשלנות מקצועית או אחרת, הוא כי שום אדם סביר, או במקרה שלנו עו"ד סביר, לא היה פועל כפי שפעל זה הקרוי רשלן. .3תנאי הוא בתביעה בעילת לשון הרע כי המתלונן במשטרה פעל בחוסר תום לב. דהיינו, לא האמין כי תלונתו נכונה, גם אם הגיש את התלונה משום שהוא שונא את הנילון. אינני סבורה כי סמדר פעלה בזדון או בחוסר תום לב או ברשלנות כאשר שלחה את תלונתה להנהלת בתי המשפט ב- .12.7.1989סמדר ביקשה להתפטר מהתיק ב- 20.6.89או סמוך לכך, אך חנניה ונאוה הפצירו בה לא לעשות כן. המכלול המצטבר של הדברים התמוהים שהתרחשו בתיק ההוצל"פ 579/88, היה בהם די כדי לגרום לכל עו"ד סביר להתלונן על סחבת והשהיה לא מוסברים ולא מוצדקים ואלה הם: - תיק ההוצל"פ נפתח ב- 28.12.88ובו נתבקשו עיקולים בעסק החייבים "כלבו זול"; עיקולים בביתם; עיקולים בבנקים; ועיקול על כספים ומשכורת בעסק כצד ג'; - לכל אורך התקופה בין ינואר 89' ל - 2.4.89שאלה נאוה או סמדר מה קורה בתיק ונענתה על ידי פקידת לשכת ההוצל"פ בק. שמונה, הגב' שנפר רחל, כי התיק בטיפול. - ב- 2.4.89בקרה נאוה בלשכת ההוצל"פ בקרית שמונה וביקשה לראות את התיק. רחל שנפר אמרה לה שהתיק אצל המזכיר ושתפנה אליו. המזכיר סירב להראות לה את התיק וטען שיש לה עו"ד. - משהופיעה סמדר בבית המשפט כעבור זמן קצר, המתינה כחצי שעה עד שקיבלה את התיק מהמזכיר, בתוכו מצאה שני דוחות עיקול מ- .15.1.89צו החיוב לא נשלח לחייבים. העיקולים לבנקים ולצד ג' על משכורות לא בוצעו בנימוק שרחל שנפר היתה מופקדת עליהם ולא המזכיר. בוצעה מסירה ביום 15.1.89של האזהרה בטרם בוצעו העיקולים הנ"ל, בניגוד לצו השופט. המזכיר יצא לבצע את העיקולים אצל החייבים בעצמו, אולם העיקולים לא בוצעו בטענה שרישיון העסק רשום על שם אמו של החייב, מרים אלביליה. המזכיר לא שם לב שרישיון העסק פג בדצמבר 88'. החייבים לא חתמו על צוי העיקול. השאלון לחייבים לא נשלח. - כל מה שעוקל בביתם של החייבים היה שני פריטים, מקלט טלוויזיה וידיאו, בהערות נרשם כי: "אין בבית דברים נוספים בעלי ערך". - עיקול הכספים נעשה על ידי רחל שנפר רק ב- .17.4.89 - התיק היה בטיפולו הבלעדי של המזכיר עד .3.4.89בכל פעם במרוצת שלושה חודשים כאשר סמדר או נאוה צילצלו לשאול על התיק, אמרה להם הפקידה רחל שנפר שהתיק לא אצלה ולא במקום והוא בטיפול (במשטרה אמרה רחל שסמדר צילצלה, בבית המשפט אמרה שנאוה צילצלה אבל כיון שמדובר בלקוח ועורך הדין שלו, ובאותו תיק, אין זה משנה כלל). - למרות שהמזכיר לא היה אמור לטפל בתיק לאחר שביצע את העיקול, וחיכה מספר שבועות לקבלת תשלום שכה"ט עבור העיקול, היה התיק אצלו ב- 2.4.89ולא אצל רחל שנפר ולא במקום הקבוע לכל התיקים. - המזכיר היה מיודד עם החייבים אלביליה, היו להם תיקים רבים בלשכת ההוצל"פ ובבית משפט השלום בקרית שמונה. הם היו נכנסים למשרדו של המזכיר. ויקטור אלביליה עשה למזכיר טובה וסייע לו במכירת רכב ללא עמלה. כמו כן נהג המזכיר לקנות מוצרים בחנות החייבים אלביליה. - פקודות מאסר מיום 14.5נשלחו למשטרה שבוע קודם לכן ב- .9.5 - משבאו לאסור את החייבים התברר כי באותו יום עזבו את העיר. - ב- 19.6.89הוצאו שתי פקודות מאסר על סך 000, 5ש"ח כל אחד נגד החייבים. החייב איים באלימות על חנניה ודרש לבטל את פקודת המאסר לאלתר וזה הודיע לו, בנוכחות המזכיר, כי עורכת הדין שלו מסרבת לבטל. למרות זאת, הגיעו בשעות אחה"צ המאוחרות למקום עסקו של חנניה אחיו של החייב ויקטור אלביליה בלווית שני גברים נוספים ולאחר איומים נאות לבטל את פקודות המאסר. בשעה 19.30נסעה החבורה לביתו של המזכיר ואח"כ לבית חמותו בחצור, ויחד עם חנניה נסעו לקרית שמונה, המזכיר פתח את בית המשפט, הוציא טופס של ביטול פקודת מאסר, מילא אותה, וחנניה חתם עליה. - פעולת המזכיר נעשתה למרות הידיעה שישנה עו"ד בתיק, המתנגדת לביטול פקודת המאסר (חנניה טען לאחר מכן כי קיבל תשלום של 000, 5ש"ח ושכח להודיע על כך לסמדר). הסחבת שבניהול תיק ההוצל"פ והצורה בה נוהל התיק, ולבסוף ביטול פקודות המאסר מבלי לידע קודם לכן את עורכת הדין המטפלת בתיק, יכלו לעורר חשד בלב כל עורך דין סביר. מדובר בעיר שדה שאין בה סודות ובמזכיר בעל כח וסמכות החלטה הנוגעת בחיי רבים. הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. והוא הדין בתקינות ובהגינות של המערכת המשפטית וכל מי שמהווה חלק ממנה. מזכיר ראשי הידוע בקשריו ובידידותו עם חייבים אינו צריך להיות מעורב בהליכי ההוצל"פ נגדם. כלל ראשון הוא שעליו להמנע מלטפל בתיקי הוצל"פ של ידידיו ולהעביר אותם לטיפולו של פקיד אחר. שאם לא כן, כל ויתור, כל השהיה, כל דחיה, בתיק, עלולים להתפרש בעיני הציבור כפעולה בלתי תקינה הנובעת מנימוקים בלתי ענייניים כפי שאכן ארע בתיק זה. קיומו של חשד סביר מביא אותי למסקנה בדבר אי קיומו של זדון או חוסר תום לב מצד סמדר בהגשת התלונה להנהלת בתי המשפט ולאחר מכן למשטרה. העובדה שהן הנהלת בתי המשפט הן המשטרה והן הפרקליטות חקרו והגיעו למסקנה כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד המזכיר, מעידה על כך שהעדויות וההודעות שגבו, היה בהן ראיה לכאורה שהצדיקה הגשת כתב אישום. עדויות אלה, נגבו לא רק מסמדר אלא גם מחנניה ונאוה ומעדים רבים אחרים. העובדה שהמזכיר יצא זכאי במשפטו דבר אין לה עם השאלה העומדת בפני האם כאשר הגישה סמדר את התלונה להנהלת בתי המשפט ואח"כ למשטרה היה בפניה חשד סביר. מבלי להטיל ספק כלשהו בזיכויו של המזכיר ואני שמחה שזוכה, ושמערכת בתי המשפט יצאה נקיה - אין להתעלם מכך שמן השופט שישב בדין הועלמה עובדה חשובה והיא המריבה הקשה והמרה שפרצה בין סמדר לבין חנניה ונאוה בנובמבר 90', ושעליה נאמר "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה" והכוונה לקנאתה של נאוה ולשנאתה את סמדר. באשר לרשלנות - לאור העובדות שציינתי שהיה בהן כדי לעורר חשד סביר לאי תקינות, אינני מוצאת שסמדר פעלה ברשלנות. לא רק שלא היתה מוטלת עליה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המזכיר, אלא ההיפך מזה. כעו"ד, היתה מוטלת עליה חובת דיווח ותלונה באם ראתה שעבודת בית המשפט אינה מתנהלת באופן תקין ובהתאם לחוק. אם גורלו של מתלונן כזה יהיה תביעת נזיקין בגובה של חצי מיליון, כאשר הנאשם יזוכה, יביא הדבר לכך שמי שיתקל במעשה בילתי חוקי או בלתי תקין במנהל הציבורי ימלא פיו מים ולא יתלונן פן יבולע לו. אסור שבית המשפט יתן יד להרתעה והפחדה של מי שנוכח בביצוע מעשה בלתי תקין שכזה. יתר על כן, מה יכלה סמדר לעשות על מנת שלא יטען נגדה שהיתה רשלנית בהגשת התלונה. האם היה עליה לגשת אל המזכיר ולהציג לו את כל חשדותיה? האם היה המזכיר עונה לה? התשובה לכך היא שלילית. חקירת התמיהות שאיפיינה את הטיפול בתיק ההוצל"פ 579/88 היא לא מעניינה של סמדר ולא היה מקום לדרוש ממנה חקירה זו לפני שהגישה את התלונה להנהלת בתי המשפט. באשר לטענה שסמדר ביצעה עוולה של לשון הרע - גם טענה זו אני דוחה. כאמור הגשת תלונה למשטרה כאשר המתלונן מאמין בתלונתו, ואפילו אינה נכונה אינה מהווה עוולה של לשון הרע. סמדר טענה וטוענת כי דבריה אמת ומכל מקום לא מצאתי שפעלה בחוסר תום לב בהגשת התלונה (ללא שום קשר אם תלונתה היתה אמת או לא). לא שוכנעתי שסמדר שיתפה פעולה עם העיתונאים ולא שוכנעתי שהעיתונאים הם שהגיעו לתיק וקראו אותו, כפי שהם עושים דבר יום ביומו. מלבד זאת, לעו"ד יש חיסיון בפרסום דברים הקשורים בדיון משפטי, כמו כן, הפרסומים היו בענין שהיתה לציבור הזכותץ לדעת עליו מאחר ומדובר באיש ציבור שהוגש נגדו כתב אישום. צו איסור הפרסום שניתן בזמנו על ידי בית המשפט, בוטל מסיבה זו. .4אינני מקבלת את הטענה כי היוזמה להגשת התלונה הן למשטרה והן לבתי המשפט, היתה של סמדר. חנניה ונאוה הינם אנשים מבוגרים, מתוחכמים ואילו לא רצו בהגשת תלונה נגד המזכיר, לא היתה סמדר מצליחה להניא אותם לכך. נאוה כתבה מכתבים בעצמה וביוזמתה לגורמים שונים בתפוצת נאטו. חנניה ונאוה פנו למשטרה והגישו תלונות וחתמו על הודעות. הם אחראים למעשיהם ואין הם יכולים להסתתר בטענה שסמדר היא שהסיתה אותם לעשות כן. ההיפך, למקרא החומר הרב, נראה לי כי נאוה היתה זו שפנתה בתלונות על המזכיר אל הרשויות השונות ואילו סמדר הסתייגה בהתחלה מכיון שלא רצתה לקלקל את יחסיה עם המזכיר. רק לאחר מעורבותו בביטול פקודות המאסר נגד החייבים ב- 19.6.89, באופן שהיא ראתה "מאחורי גבה", החליטה להגיש את תלונתה להנהלת בתי המשפט ביולי 89'. בתלונה היא מציינת כי הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה היה אותו ארוע מ- .19.6.89 .5לאור האמור לעיל, אני סבורה כי לא הוכחה אף אחת מעילות התביעה של המזכיר נגד סמדר, ויש לדחותה. לפיכך, אין מקום לדון בתביעת סמדר נגד חנניה ונאוה ונגד חב' הביטוח איתן. ב. תביעת נאוה וחנניה נגד סמדר: .1תביעה זו עילתה רשלנות. ואכן אני סבורה כי סמדר התרשלה. בין אם סמדר התקשרה אל לשכת ההוצל"פ בתקופה שבין 1.1.89ל- 2.4.89ושאלה על גורל העיקולים בתיק ובין אם היתה זו לקוחתה נאוה, הרי בכל מקרה התשובה היתה אחידה: התיק בטיפול. מכאן, שסמדר לא ידעה אם בוצעו העיקולים, ולא היתה לה סיבה להניח שעיקולים בוצעו. סמדר אמרה כי היה לה ברור שהעיקולים טרם בוצעו ועליה להמתין. למה להמתין? סמדר הרי ידעה שיש לה עסק עם מתחמקי תשלום מתוחכמים כפי שהיא עצמה ציינה. לפיכך, כאשר קיבלה תשובה מתחמקת או לא ברורה, כמו שהתיק בטיפול וכאשר סברה שהטיפול מתעכב בגלל המילואים של המזכיר, ומכל מקום לא קיבלה אישור שהעיקולים שביקשה להטיל בוצעו, דווקא בגלל כל זה היה עליה לגשת ללשכת ההוצל"פ באופן אישי, לדרוש לעיין בתיק, ולנקוט בכל ההליכים הדרושים על מנת שהחייבים לא יוכלו בהעדר עיקול, להבריח את רכושם כפי שאכן קרה. אילו היתה סמדר פונה ללשכת ההוצל"פ כעבור חודש, היה מתברר לה שהעיקול שהיה צריך להתבצע ב- 15.1.89לא בוצע מאחר והחייבים התחכמו ורשמו את העסק על שם אמו של החייב. ואז היתה יכולה להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי כי החייבים הם הבעלים של העסק ובינתיים לקבל צו המונע בעד החייבים מלמכור את העסק. המתנה של שלושה חודשים בתיק הוצל"פ של חייבים משתמטים הינה זמן רב מדי. מדוע לא ביקשה לראות את התיק קודם? יש לציין שהיא גם לא באה לבית המשפט ביוזמתה אלא ביוזמת נאוה. כמובן שנקיטה בצעדים אלה לא היתה מהווה ערבות להבטחת תשלום החוב הפסוק, מאחר ומדובר בחייבים המשתמטים ומתחמקים מתשלום הן בדרכי אלימות ואיומים והן בצעדים משפטיים. חנניה לא הסכים לבטל את פקודת המאסר, בניגוד לעצת סמדר, אלא לאחר שאחי החייב הופיע בעסקו יחד עם שני גברתנים ואיים עליו שיבטל את פקודת המאסר. לזה איני קוראת חתימה מרצון חופשי. ב- 15.1.89אומר החייב למזכיר כי העסק הוא של אמו, וב - 29.3.89הוא מוכר אותו תמורת 460, 92ש"ח. החייבים עשו הסכם פשרה ב- 4.6.89בו התחייבו לבצע חמישה תשלומים של שני שליש מהחוב הפסוק. והנה טרם יבשה הדיו על הסכם זה, וב- 24.7.89כבר מגיש החייב בקשה בתיק ההוצל"פ לשלם 500ש"ח לחודש לפירעון החוב הפסוק בשיעורין וזאת (איזה עזות מצח) לאחר שמכר את העסק בתרמית תמורת 460, 92ש"ח. הבקשה מבוססת על כך שלחייב יש הרבה חובות - למס ערך מוסף, לבנק דיסקונט, למוסד לביטוח לאומי ולעוד מס' נושים. ואם כך הדבר, איך התחייב כלפי חנניה נאוה וסמדר לשלם 000, 36ש"ח בחמישה תשלומים רק חמישים יום קודם לכן! אולם, גם אם אני סבורה כי החייבים היו משתמטים מתשלום לחנניה ונאוה, גם אם היתה סמדר מזדרזת ומוציאה צו מניעה האוסר עליהם למכור את העסק, וגם אילו היה העסק נמכר בהוצל"פ, היו החייבים מקבלים מעט מאוד על חשבון חובם בגלל קיומם של יתר הנושים, עדין יש בדברים אלה משום ספקולציה ומה שברור לעומת זאת, לדעתי, הוא שסמדר התרשלה בכך שבאה לבקש את התיק רק ג- .2.4.89 הפקידה רחל שנפר העידה כי סמדר או נאוה התקשרו איתה פעמים רבות בקשר לתיק. סמדר לא היתה צריכה לחכות לכך שנאוה תלך ללשכת ההוצל"פ, תבקש את התיק מהמזכיר ותיתקל בסירוב. כאשר לא קיבלה טלפונית במשך זמן רב תשובה חיובית בדבר ביצוע עיקולים בתיק, היה עליה לגשת לבית המשפט ולדרוש לעיין בתיק ולנקוט בכל הפעולות הדרושות. מכיוון שלא עשתה כן במשך 3חודשים יש לראות בכך מעשה רשלני. אינני מקבלת את טענת סמדר כי נותק הקשר הסיבתי בין הרשלנות שלה לבין הנזק, אם נגרם לחנניה ונאוה, עקב הסכם הפשרה שחתמו בתיק ההוצל"פ. חתימת הסכם הפשרה נעשתה בלית ברירה, לאחר שלא הצליחו לגבות את חובם מהחייבים ובאמונה האופיינית לנושים רבים במצבים כאלה כי יזכו לפחות לקבל חלק מאותו חוב עם חייבים סרבנים. אין לראות בחתימת הסכם הפשרה ויתור לסמדר ומחילה לעוה"ד שלה, אם היה רשלן בטיפול בתיק, אלא כוונה לזכות בחלק מהחוב הפסוק לאחר שכלו כל הקיצין. .2אולם, האם היתה סמדר הרשלנית היחידה בתיק? לא. המדינה באמצעות המזכיר והגב' רחל שנפר תרמו תרומת רשלנות רצינית, שאני מעמידה אותה על % .50מכיוון שסמדר לא שלחה הודעת צד ג' נגד המדינה בתביעת חנניה ונאוה נגדה על רשלנות, אינני יכולה לחייב את המדינה, אולם כשאני באה לקבוע את הנזק שרשלנותה של סמדר גרמה לחנניה ונאוה, אינני יכולה להטיל עליה את מלוא האחריות לנזק שנגרם להם כאשר רשלנות המדינה אינה נופלת במאומה מרשלנותה. כמו כן, אין רלוונטיות בקביעת רשלנותה של סמדר להוראת החוק שפקיד מדינה אחראי לרשלנות שבמעשה, מאחר וכאמור, המדינה אינה נתבעת כאן. סמדר היא הנתבעת ויש לקבוע את רשלנותה בניכוי רשלנות המדינה. למקרא עדותה של רחל שנפר, פקידה בבית המשפט השלום בקרית שמונה בת"פ 1228/90 מ- 9.7.91, אין ספק בליבי שנעשה כאן מעשה רשלנות חמור כלפי חנניה ונאוה. מה אומרת רחל שנפר על השאלה מדוע עשתה את העיקול על כספים בידי צד ג' רק ב- 17.4.89, לאחר שלושה וחצי חודש מאז שנתבקש? "מתי שנתנו לי לבצע עשיתי, אני לא יודעת למה זה ב- 17.4.89יכול להיות בגלל לחץ העבודה או שלא הייתי בעבודה והרבה תיקים על השולחן, ואני הייתי עושה את הכל לבד". באשר להתענינות סמדר או נאוה בתיק, אמרה רחל שנפר בבית המשפט: "גב' נאוה היתה מקשרת מדי פעם ושואלת מה נעשה בתיק .579/88כל פעם הייתי נגשת למקוום ולא מוצאת את התיק במקום, אז הייתי אומרת לה שיכול להיות שהוא בטיפול או שיש פקודות, או עיקולים. כשיש פעולות התיק לא נמצא במקום. ניסיתי לחפש את התיק על השולחן שלי. נאוה התקשרה במהלך התקופה ינואר 89' עד אפריל 89' בערך כל שבועיים שלושה, אני הייתי שואלת את שלמה איפה התיק, הוא היה אומר לי שיש לה עו"ד - סמדר. בכל התקופה הזאת לא ידוע לי איפה היה התיק, אולי על השולחן של שלמה, אולי בעגלה, אולי לחתימה... במהלך החודשים ינואר 89' עד אפריל כאשר נאוה היתה מתקשרת ביקשת משלמה שיעזור לך למצוא את התיק? ביקשתי, והוא אמר לי שהתיק בטיפול, אני לא ניסיתי לברר באיזה טיפול התיק הזה. לא שאלתי. לא ביקשתי להפסיק את הטיפול בשביל לענות לגב' נאוה ולהחזיר לו את התיק. כל פעם שנאוה היתה מתקשרת אני הייתי פונה לשלמה לשאול אותו איפה התיק, זה היה בערך ארבע חמש פעמים. אני עניתי לנאוה כל פעם שהיא התקשרה מה ששלמה אמר לי - שהתיק בטיפול. אני זוכרת את המקרה שנאוה דנינו באה לבית משפט וניגשה אלי ושאלה אותי מה קורה עם תיק 579/88, ניגשתי למקום להוציא את התיק, התיק לא היה במקום, שאלתי את שלמה, הוא אמר לי - יש לך עו"ד תיגשי לעו"ד, אני אתן את כל הפרטים לעו"ד... מציינת שקורא הרבה פעמים שעורכי דין מתקשרים והתיק לא נמצא במקום, אנו אומרים להם להתקשר למחרת או יותר מאוחר, מחפשים את התיק ונותנים להם תשובה, במקרה הזה ניסיתי לחפש את התיק ואמרתי לגב' נאוה להתקשר למחרת, בתקופה הזאת היא היתה מתקשרת שנית לא הייתי מוצאת והייתי אומרת לה שהתיק בטיפול". התנהגותה זאת של רחל שנפר, נגועה ברשלנות חמורה. כעובדת מדינה היא חייבת לשרת את המתדיין ולמסור לו מידע שוטף על תיקו. היה עליה למצוא את התיק כמו שנהגה במקרים אחרים ולתת לנאוה תשובה עניינית על הנעשה בתיק. התשובה החוזרת ונשנית שהתיק בטיפול אצל שלמה, איננה תשובה מניחה את הדעת. רחל היתה חייבת למצוא את התיק אצל שלמה, לפתוח אותו ולתת לנאוה תשובה, או יכלה לומר לה שאין נותנים תשובות בטלפון ועליה לבוא אישית, אך זאת לא אמרה. אילו נהגה רחל כפי שפקידה אחראית נוהגת, היתה לאחר מספר פניות של נאוה מוצאת לבסוף את התיק, פותחת אותו, ואז היתה אומרת לנאוה כי העיקול ב- 15.1.89לא בוצע משום שהחייבים טענו שהעסק הוא של אמו של החייב. והרי לשם זה צילצלה נאוה ארבע חמש פעמים במרוצת התקופה - כדי לדעת אם העיקול בוצע או לא, ואם היה נאמר לה שהעיקול לא בוצע, חזקה עליה שהיתה מיד מודיעה על כך לסמדר, כפי שעשתה כן ב- 2.4.89לאחר שהמזכיר ורחל שנפר סירבו לתת לה את התיק ומיד לאחר מכן באה סמדר והחלה אכן בטיפול מזורז בתיק. האחריות למחדליה של רחל שנפר נופלת על המזכיר, ואם היה זה המזכיר שסירב לתת לרחל את התיק, והסתפק בכך שאמר לה להגיד שהתיק בטיפול, הרי בוודאי שהאחריות נופלת עליו. אחריות חלה עליו גם משום שלא ביצע את העיקול ב- 15.1.89משום שסבר, על סמך רישיון עסק שפג תוקפו, שהעסק איננו של החייבים. (וזאת מבלי לטעון שגם במקרה שמוצג רישיון עסק על שם אחר, ניתן להטיל עיקול על עסק שהחייב מחזיק בו). ואם נבע הדבר מטעות בתום לב או מרשלנות או מרצון לעזור לידידים, אין עלי להחליט כי סמדר לא שלחה הודעת צד ג' בתביעת לקוחותיה חנניה ונאוה נגדה אלא בתביעת המזכיר בלבד. בין כה ובין כה, האחריות לכך שהעיקול על העסק לא בוצע על ידי המזכיר ושאי הטלת העיקול לא הובאה לידיעת מבקשי העיקול, במועד, על מנת לאפשר להם לפעול מיד בתיק כדי למנוע הברחת רכוש על ידי החייבים, נופלת על המדינה ללא קשר לאחריות סמדר. עובדה היא כי ברגע שנאוה הודיעה לסמדר שהמזכיר מסרב לתת לה את התיק, ב- 2.4.89, הופיעה סמדר מיד בלשכת ההוצל"פ והחלה בפעולות בתיק. אלא שזה היה כבר מאוחר מדי. אין לי ספק שאילו היתה רחל שנפר אומרת לנאוה אחרי 15.1.89ולפני 29.3.89כי העיקול לא בוצע, ניתן היה למנוע את מכירת העסק על ידי החייבים ב- .29.3.89 לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש ליחס למדינה רשלנות תורמת בשיעור של % 50אם ארע לחנניה ונאוה. .3עתה, לאחר שהגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לנזק בין סמדר ובין המדינה באופן שווה, עלי לקבוע מהו הנזק שנגרם לחנניה ונאוה. בתביעתם שכנגד הם טוענים כי נזקם הינו סכום שלא קיבלו בתיק ההוצל"פ, 456, 116ש"ח, שהגיע להם ביום 5.12.93לאחר ניכוי תשלומים ששילמו החייבים על חשבון החוב. כמו כן הם תובעים עבור כאב וסבל והחזרת אגרות ששילמו בת.א. 188/90, תביעתם נגד המזכיר אשר נדחתה על ידם בהסכמה ב- .24.6.91 אני סבורה כי חנניה ונאוה קיבלו כספים מהחייבים וכי ביום 5.12.93לא היו החייבים חייבים להם סכום כלשהו בגין פסק הדין שלביצועו נפתח תיק ההוצל"פ 579/.88 למסקנה זאת הגעתי משלושה טעמים. א. בתיק אזרחי 188/90 הגישו חנניה ונאוה ב- מרץ 90' תביעה כספית נגד המזכיר על סך 000, 300ש"ח שהתבססה על אותו חוב פסוק נשוא תיק ההוצל"פ 579/88 שלא שולם להם עקב המחדלים שיוחסו למזכיר. ביוני 91' הם דוחים את התביעה ללא צו להוצאות. כידוע, איש אינו מבטל תביעה מבלי לקבל תשלום, בעיקר כאשר טעות המזכיר היא אשר גרמה להצלחת מעשה המרמה של החייבים, אשר הצליחו באמצעות טעות זאת להבריח את העסק. ב. הליכי הוצל"פ 579/88 נגד החייבים לא נמשכו אחרי שסמדר חדלה לייצג את חנניה ונאוה בנובמבר 90'. להפסקה פתאומית זאת בהליכי הוצל"פ לא ניתן שום הסבר. ג. הוגשו תצהירים של אלביליה ויקטור, אחיו של החייב מרדכי אלביליה, ושל אלי דנינו אחיו של חנניה, וכן תמלילי שיחות עם ויקטור, בו הוא מאשר מס' פעמים כי שולם לחייבים את המגיע להם, ובמפורש כי שולם להם סכום של 000, 14ש"ח וזאת לפי יוני 91' (הניסוח של האמור בכתב התביעה על פיו הסכום של 456, 116ש"ח לא נתקבל בתיק ההוצל"פ מעלה את החשד כי "אי קבלת כספים" בתיק ההוצל"פ איננה מוציאה את האפשרות של קבלת כספים מחוץ לתיק ההוצל"פ). הטענות שמעלה ב"כ חנניה ונאוה לגבי אי קבילות התמלילים אינן מקובלות עלי. מאז נפסקה ההלכה בע.פ. 869/81 שניר נ. מדינת ישראל פד"י לח(4) 169, עבר מכשיר ההקלטה מהפכה גדולה, שוב אין צורך להוכיח שהמכשיר פועל כהלכה ושהמקליט יודע את מלאכתו ושההקלטה מהימנה ונכונה. המכשירים של היום הם יעילים ופועלים ואין צורך שהמקליט יהא טכנאי. מכשירי ההקלטה של היום שווים לכל נפש. באשר להוכחה שבסרט לא נעשו שינויים, שזוהו קולות המדברים ושהדברים נאמרו מרצונו הטוב של המדבר, הרי שוכנעתי בכל אלה לאחר שקראתי את התמלילים. נושא התשלום לחנניה ונאוה חזר כל כך הרבה פעמים בתמלילים הללו, שגם אם הייתי מניחה, ואינני עושה כן, כי נפל שינוי בהקלטה או בתמליל, הרי שהחזרה על הדברים מעידה על אמיתותם וחיזוק לכך בתצהירו של ויקטור אלביליה. הקולות של המדברים זוהו ונוסח השיחות מעיד שהם נעשו באווירה ידידותית וללא כפיה. .4לאור האמור לעיל, האם נגרם לחנניה ונאוה נזק כלשהו כאשר שולם להם סכום של 000, 140ש"ח לפני יוני 91', מועד דחית תביעתם נגד המזכיר. בתביעתם נגד המזכיר שהוגשה ב- 8.3.90מציינים חנניה ונאוה כי החוב המגיע להם למועד זה, על חשבון החוב הפסוק שלא שולם על ידי החייבים בגלל מחדל המזכיר, הינו 500, 138ש"ח (920, 87ש"ח חוב פסק הדין + 080, 35ש"ח הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד + הוצאות שונות 500, 15ש"ח). את הסכום של 000, 140ש"ח קיבלו חנניה ונאוה כעבור קצת למעלה משנה, לפני יוני 91'. מכאן, שהנזק שנגרם להם עקב אי נקיטת פעולות למניעת מכירת העסק על ידי סמדר לפני סוף מרץ 89' הינו מניעת הפרשי הצמדה וריבית למשך שנה וחודשיים-שלושה על הסכום הנ"ל. נזק זה מתבטא בסכום של כ-000, 34ש"ח. מכיון שהחלטתי כי יש לייחס למדינה רשלנות תורמת של % 50לגרימת הנזק הנ"ל, הרי שיש לראות את סמדר כמי שאחראית לנזק של 000, 17ש"ח לחנניה ונאוה עקב מחדליה בטיפול התיק ההוצל"פ 579/.88 ג. תביעת סמדר לשכ"ט מחנניה ונאוה: .1אינני מקבלת את טענות ב"כ עו"ד חנניה ונאוה כי המודיע בהודעת צד שלישי אינו יכול להגיש תביעה שכנגד נגד נתבע ששלח לו את ההודעה. וזאת משתי סיבות: טענה זו היה צורך לטעון בהזדמנות הראשונה ולא בשלב הסיכומים ושנית, כשמדובר בפסק דין על דרך של סעיף 79א' אין מקום לטענה זו. כמו כן אינני מקבלת את הטענה כי סמדר מיצתה את עילת התביעה עם הגשת כתב התביעה בת.א. 41/94 לשכ"ט בתיק הוצל"פ 579/88 בהסתמך על תקנה 44לתקנות סדר הדין האזרחי, על פיה תכיל התובענה את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה. אכן, אין לתבוע סעד נוסף בגין אותה עילה, ניתן לתבוע בגין עילות אחרות. תביעה של עו"ד לשכ"ט בגין טיפול בתובענה אחת, איננה מונעת בעדו מלהגיש תביעות לשכ"ט בגין טיפול בתובענות אחרות. .2סמדר תובעת עבור טיפול בתיק הוצל"פ 579/88. אני מקבלת את טענת ב"כ חנניה ונאוה כי לגבי תיק זה קיים מעשה בית דין וזאת לאחר שסמדר הגישה נגד חנניה ונאוה תביעה לתשלום שכ"ט בת.א 41/94 בית משפט השלום ק. שמונה ובתביעה זו ניתן פסק דין. הגשת תביעה בגין שכ"ט בתיק ההוצל"פ 579/88 מונעת את סמדר מלחזור ולהגיש תביעה חדשה בגין שכ"ט המתייחס לתיק זה. .3באשר לתביעת שכ"ט בגין מכתבי התראה משנת 90'; טיפול בענייני משכנתא והוצאות מינואר 91; אני מקבלת את טענות ב"כ חנניה ונאוה כי תביעה זו נזנחה על ידי סמדר. אינני מקבלת שסמדר היתה מעבירה את כל החומר שהיה אצלה לחנניה ונאוה ב- 20לדצמבר 90' מבלי לדרוש שכר עבור הוצאותיה. .4אינני מקבלת את הטענה כי בהעדר הסכם כתוב לשכ"ט עבדה סמדר בחינם עבור חנניה ונאוה, או שויתרה להם על השכר המגיע לה עקב טיפולה בת.א. 188/90 עד אשר פוטרה על ידם בדצמבר 90'. יחד עם זאת אני סבורה כי הסכום של 988, 32ש"ח הנדרש על ידה, הינו סכום מופרז ואינו שכ"ט ראוי והגון, בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה במרץ 90' והיא חדלה לטפל בה ב- דצמבר 90', מבלי לנהל הוכחות. נראה לי כי סכום של 000, 17ש"ח הינו שכ"ט ראוי והגון. לאור האמור לעיל, יש לקזז את סכום שכה"ט שחנניה ונאוה חבו לסמדר עבור הטיפול בתיק 188/90כנגד הסכום של 000, 17ש"ח, הנזק שנגרם להם עקב רשלנות סמדר. הערה אחרונה כאוביטר: טענת חב' הביטוח כי הפוליסה איננה מכסה את תביעת חנניה ונאוה נגד סמדר משום שלא הביאה לידיעתם את החלטת בית המשפט בתיק הפלילי 1228/90 נגד המזכיר, שניתנה ב- 1.9.91, החלטה העונה על הדרישה לסעיף 6בפרק החריגים כי הפוליסה לא תכסה "תביעה או ארועים או נסיבות שעשויים היו להביא לתביעה כאשר היו ידועים למבוטח קודם למועד תחילת הביטוח" איננה מתקבלת על דעתי. לא היה זה סביר כלל וכלל לצפות כי פסק הדין בתיק הפלילי שזיכה את המזכיר מהווה ארוע או נסיבה שעשויים להביא לתביעה כספית על ידי המזכיר נגד סמדר ולתביעה כספית של חנניה ונאוה, לקוחותיה של סמדר, על טיפולה הרשלני בתיק ההוצל"פ 579/88 לאחר שקיבלו עוד לפני יוני 91' כספים מהחייבים ותביעתם נגד המזכיר נדחתה בהסדר פשרה! לקוחותעורך דין