קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיבוב בגין שריפת רכב: זוהי תביעת שיבוב, שהגישה הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן:ב"התובעת"), כנגד הנתבעות לתשלום פיצוי, שהיא שילמה למבוטחת שלה בגין שריפת רכב. ואלה העובדות הצריכות לעניין: במועדים הרלבנטיים לתביעה זו ביטחה התובעת בביטוח מקיף, הכולל נזקי שריפה, מכונית מסוג פורד טרנזיט 150 קומבי מ.ר. 91-068-95 (להלן: "המכונית"), בפוליסה שהוצאה על שמה של רווח ענת (להלן: "המבוטחת") (ר' נספח א' 1 ו-2 לתצהיר לכתב התביעה). ביום 29.3.96 בעקבות תאונה הובאה המכונית נשוא התביעה למוסך, המנוהל על ידי הנתבעת 1, לצורך ביצוע תיקוני צבע ופחחות. במהלך התיקון פורקו והוחלפו הדלת הקדמית הימנית של המכונית, והכנף הקדמית הימנית במכונית. התיקון שבוצע על ידי הנתבעת 1, היה כרוך בין היתר בביצוע עבודות חשמל לצורך חיבור הדלת שהוחלפה למנגנון הנעילה החשמלית של המכונית. השריפה פרצה במכונית כיומיים לאחר שהוצאה מהמוסך. חקירת סיבות הדליקה העלתה כי השריפה הינה תוצאה של כשל חשמלי שגרם להתחממות בחוטי החשמל המוליכים למצבר וללוח השעונים. 3. ביום 6.4.96 בסמוך לשעה 23:00, בעת שהמכונית חנתה בחניית ביתה של המבוטחת, פרצה במכונית שריפה, אשר כובתה על ידי מכבי אש, לא לפני שהאש כילתה את המכונית. הנזקים שנגרמו למכונית כתוצאה מהשריפה הוערכו על ידי שמאי מטעם התובעת בסכום של 90,478 ש"ח והמכונית הוכרזה כאובדן גמור. 4. התובעת שילמה למבוטחת סך של 104,776 ש"ח בהתאם להתחייבותה על פי פוליסת הביטוח ונשאה בהוצאות שכ"ט שמאים וחוקרים בסך 3,049 ש"ח (ר' נספח ב' לתצהיר יפעת דינרי). סכומים אלה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עמדו עובר ליום הגשת התביעה על סך של 123,000 ש"ח, אותם תובעת התובעת מן הנתבעת 1, מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981. אחריותה של הנתבעת 2 לתשלום סכום התביעה קמה מכוח היותה המבטחת של הנבעת 1. דיון; בין הצדדים אין מחלוקת כי השריפה ארעה כתוצאה מכשל חשמלי. לטענת התובעת, בהסתמכה על חוות הדעת של השמאי ושל חוקר השריפות מטעמה, יעקוב ריטוב, השריפה ארעה כתוצאה מטיפול רשלני במערכת החשמל של המכונית, שבוצע על ידי המוסך, יומיים לפני פרוץ השריפה. התובעת מבקשת לבסס את האחריות לנזק על הנתבעת 1 מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין, והכלל של "הדבר מעיד על עצמו", המטיל את חובת הראיה על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה. אכן, במסגרת הטיפול במוסך, בוצעו במכונית בין היתר עבודות חשמל, אך לא די בכך על מנת להטיל את האחריות לנזק על הנתבעת. על מנת להעביר את נטל הראיה על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין על התובעת להוכיח שלושה תנאים מצטברים: האחד, כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. השני, כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, והשלישי, כי נראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, כך על פי לשון הסעיף (ר' גם, ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדי, מט(1) 45, 75). אשר לתנאי הראשון, מהממצאים שפורטו בחוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים עולה כי השריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי אך אין לדעת בברור מה מקור הכשל, ומה גרם לפרוץ השריפה. התנאי השני, תנאי השליטה, עשוי להתקיים על פי הפסיקה גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס במועד הרלבנטי להתרשלות (ר' ע"א 241/89 הנ"ל בעמ' 80). המכונית טופלה על ידי הנתבעת יומיים לפני התרחשות השריפה, ולפיכך, לכאורה, ניתן לומר כי גם תנאי זה מתקיים. יחד עם זאת התובעת לא הוכיחה את השתלשלות האירועים מאז הוצאה המכונית מהמוסך ועד למועד השריפה, היא לא הוכיחה מי החזיק בה כיצד הוא נהג בה והאם היא עברה טיפול זה או אחר במהלך אותה תקופה. ואולם גם בהנחה שהתקיים התנאי השני, הגעתי למסקנה כי גם התנאי השלישי לא התקיים, ואפרט. הנתבעת הודתה כי החלפת הדלת הימנית היתה כרוכה בביצוע עבודות חשמל, אך עבודת החשמל שבוצעה היתה עבודת חשמל פשוטה ולא מורכבת, שהתמצתה בניתוק וחיבור מחדש של צמת חוטים חשמליים המותקנת על דלת המכונית, ואשר נועדה לחבר את הדלת למנגנון הנעילה החשמלית של המכונית. החיבור הינו חיבור פשוט, באמצעות התאמת קצה "זכר" לקצה "נקבה". עיסם נסרי, המועסק במוסך כחשמלאי נשאל בקשר לכך והשיב: "ש. כל עבודות החשמל שנעשו ברכב, הם פעם ניתוק שקע ותקע ועבודות חיבור? ת. נכון. ש. למה לקרוא לחשמלאי של המוסך לעשות זאת, ולא זה שהרכיב את הדלת. ת. אצלנו במוסך המכונאים עושים את העבודה שלהם, החשמלאים עושים את העבודה שלהם, והפחחים. אחרי שאני מסיים את העבודה אני בודק שהכל עובד... ש. קראו לך לפרק תקע ושקע, ואחרי שפרקת והרכיבו דלת, החזרת למקום ת. נכון. " (עמ' 5 לפרוטוקול, 11-22) בעת שערך המומחה מטעם התובעת את חוות דעתו הוא לא ברר אלו עבודות חשמל נעשו במכונית, על מנת לבסס את המסקנה שהטיפול במוסך הוא שגרם לשריפה: "ש. אתה בזמן שכתבת את הדו"ח שלך ידעת איזה עבודות נעשו ברכב. ת. רק לפי החשבון שקיבלתי. לא זכור לי מתי קיבלתי אך זה היה לפני כתיבת הדו"ח. ש. איך אתה יודע שבגלל הטיפולים ברכב נגרמה השריפה. ת. השריפה פרצה כתוצאה מגורם חשמלי. הרכב לפני שהוא נכנס למוסך נסע, והיה שלם. הרכב היה שבוע ימים במוסך לפני השריפה. לפני השריפה לא היה שום סימן או דבר כזה שהרכב צריך להכנס למוסך בגין בעיה חשמלית. ש. איך אתה יודע. ת. נדמה לי שנאמר לי על ידי החוקר. לפי החשבונות נעשתה עבודה חשמלית מסוימת ברכב במוסך. לכן, הסבירות שהשריפה תפרוץ כתוצאה מטיפול במוסך לדעתי היא גבוהה ביותר." (עמ' 3 לפרוטוקול, 20-31) לאחר שהוצגו לבית המשפט הקבלות מהן למד המומחה על העבודות שבוצעו במכונית, והתברר כי הן נשלחו לו רק לאחר שהשלים את כתיבת חוות הדעת מודה העד כי לא ידע אלו עבודות חשמל בוצעו במוסך: "ת. עד היום אני לא יודע איזה עבודות חשמל נעשו." (עמ' 4 לפרוטוקול, 5-7) אי הידיעה לא מנעה מהמומחה לטעון כי עבודות החשמל שבוצעו במוסך הן שגרמו לשריפה. בחקירתו העלה המומחה את האפשרות שבמהלך החלפת הכנף הימנית של המכונית הזיזו כבל חשמל שהיה קרוב למצבר הימני, וכתוצאה מכך שהכבל היה קרוב למנוע פרצה השריפה. החשמלאי, עיסם נסרי, הסביר בחקירתו מדוע החלפת הכנף הימני של המכונית לא היתה כרוכה בעבודת חשמל: "ש. האוטו היה שבוע ימים במוסך, נעשתה בו עבודת פחחות, בתור חשמלאי רכב כשעושים עבודות פחחות נהוג לנתק את המצברים. ת. לא במקרה הזה. באופן כללי אם זה מסביב לאוטו לא מוציאים כבל, אם זה בתוך המנוע מוציאים כבל. כנף ימני זה לא בתוך המנוע. כנף ימני בנוי משני חלקים החלק החיצוני מה שרואים מול העיניים, והחלק הפנימי שהוא מרוחק מהחלק החיצוני בסדר גודל של 30 ס"מ, שעליו נמצאת כל מערכת החשמל. ברגע שפותחים מכסה מנוע סך הכל מפרקים ברגים ומוציאים את הכנף. אין הלחמות שם. ש. איזה כנף מפרקים. ת. החלק הפנימי והחלק החיצוני. כשאני מפרק את החלק החיצוני אני לא מפרק את החלק הפנימי של הכנף. יש ברגים שהם נמצאים בסגירה של מכסה המנוע, מפרקים אותם ומוציאים את הכנף אותו סיפור לגבי ההרכבה." (עמ' 5 לפרוטוקול, 34-49) בחוות הדעת שהגיש המומחה מטעם התובעת הוא מפרט מספר פעולות שיתכן וגרמו לפרוץ הדליקה: חיבור רופף, בידוד לא מספיק וכו', התובעת לא הוכיחה כי קיימת אפשרות שבמהלך עבודות החשמל שביצעה הנתבעת היא ביצעה חיבור רופף או בידוד לא מספיק. עיקר העבודה שבוצעה במוסך היתה עבודת פחחות וצבע, ומעבר לאמור לעיל לא בוצעו במכונית עבודות חשמל נוספות. על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת השריפה פרצה בצד השמאלי העליון של לוח השעונים. סימני שריפה חזקים נמצאו בצידו השמאלי של המנוע. כשל חשמלי בחוטי חשמל, שנמשכו מתא המנוע לעבר לוח השעונים, הוא שהוביל לשריפה. ממצאים אלו אינם מתיישבים עם המסקנה כי הטיפול שנערך במוסך הוא שהוביל לשריפה. הטיפול החשמלי שעברה המכונית במוסך נגע דווקא לחלקה הימני של המכונית, ואילו הדליקה פרצה בחלקה השמאלי. הטיפול במוסך לא היה כרוך בעבודות חשמל בתוך תא המנוע, ואילו מקור השריפה היו חוטים שנמשכו מתוך תא המנוע אל לוח השעונים. התובעת לא הצביעה על קשר אפשרי בין עבודת החשמל שבוצעה במוסך לשריפה, ואין די בעובדה שהמכונית טופלה במוסך יומיים לפני פרוץ השריפה, ובעובדה שלפני הטיפול במוסך לא התעוררו בעיות חשמל, כדי להניח תשתית ראייתית ממנה ניתן להגיע למסקנה כי ארוע השריפה מתיישב יותר עם קיומה של רשלנות מצד הנתבעת מאשר עם העדרה של רשלנות מצדה. ביחס להתקיימות התנאי השלישי נאמר בע"א 241/89 הנ"ל בעמ' 45: "כמו בהכרעות ביחס לנושאים כה רבים, יש גם כאן להפעיל את מבחן השכל הישר, ומן הדין להשקיף על כל הנסיבות האופפות את המקרה ועל מילוי יתר התנאים המהווים רכיבים לקיום החזקה האמורה." לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי בנסיבות העניין מתקיים התנאי השלישי, הדרוש לשם העברת נטל הראיה אל הנתבעת. לא רק זאת כי אם אף זאת, הנתבעת הוכיחה כי פעלה בזהירות סבירה בכל הקשור בביצוע עבודות החשמל במכונית. עבודת החשמל שבוצעה, על אף פשטותה בוצעה על ידי חשמלאי, שאף חזר ובדק את המכונית על מנת לוודא שמערכת החשמל פועלת באופן תקין: "ש. אתם לקחתם 60 ש"ח על עבודות חשמל. ת. זה חצי שעה עבודה. זה לחבר ולבדוק מה שעשיתי אם הכל בסדר. ש. בגמר התיקון יש בוחן שבדק את הרכב. ת. מי שבודק את הרכב, היות ואני המוסמך בעבודות חשמל אני בודק את עבודות החשמל." (עמ' 5 לפרוטוקול, 25-28) אשר לטענת הנתבעות כי העלאת טיעון בדבר תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין מהווה הרחבת חזית, הרי שדינה להידחות. די בכך שכתב התביעה מניח את התשתית העובדתית לטענת "הדבר מעיד על עצמו", ואין דרישה כי כתב התביעה יפרט את המסקנות המשפטיות העולות ממסכת העובדות שפורטה. בכתב התביעה שהוגש פורטו כל העובדות הרלבנטיות לבחינת הטענה, ולכן אין לומר כי העלאתה בסיכומים מהווה הרחבת חזית. זאת ועוד, הכלל "הדבר מעיד על עצמו", הינו כלי עזר ראייתי, זהו כלל ראייתי החל בנסיבות מיוחדות המפורטות בסעיף ומעביר את נטל ההוכחה, לכן אין זה נכון לומר כי השימוש בו מהווה חריגה ממסגרת הפלוגתאות שהותוותה על ידי הצדדים בכתבי הטענות. מאותם טעמים שפורטו לעיל הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה ברמת ההסתברות הדרושה כי רשלנות מצד הנתבעת היא שגרמה לשריפה. נטל הראיה הנדרש לשם הוכחת התנאי השלישי להחלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו", קל מהנטל הדרוש להוכחת רשלנות מצד הנתבעת. משלא עמדה התובעת בנטל הדרוש על מנת להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ממילא לא הוכיחה קשר סיבתי בין עבודות החשמל שביצעה הנתבעת במכונית לבין הנזק שנגרם. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 7,500 ש"ח בצרוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. שריפהרכבתביעת שיבוב