קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת שכר כחלק מהשכר הרגיל: השופט ש. קובובי: .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט רבי - דן יחיד; תב"ע מה/192-3), אשר קבע כי התשלום שקיבל התובע (להלן - העובד) לא היה "תוספת", אלא "חלק מרכיבי שכרו הרגיל" לפי סעיף 8לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות). .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) העובד עבד ברשות הנמלים מ- 1.7.1966ועד 31.7.1983עת פרש, פרישה מוקדמת, לגמלאות; ב) משנת 1966היה העובד חצרן וגנן, והחל מיום 8.5.1979שולם לו תשלום בשיעור של % 10משכרו כמקדמה ע"ח פרמיה מדודה, עד שתיקבע הנוסחה לפרמיה המדודה (ראה פסקה (ד) שלהלן); ג) ביולי 1980הועבר העובד לתפקיד של אחראי על מאגר משטחים וחלוקת מים, וביום 1.12.1981קיבל תוספת נוספת של %10; ד) בסיכום החלטת מועצת הייצור במחלקות מינהל וכספים מ- 8.5.1979נאמר: "לגבי עובדים שטרם נחקרו ולגבי עובדים שאין עדיין אפשרות למחקר עבודתם, על סמך דו"ח מעודכן ב- 1.7.1979תשולם מקדמה ע"ח שכר עידוד בגובה % 10עבור התקופה מתאריך 1.7.1979". העובד נמנה עם קבוצת עובדים זו; ה) לאחר פרישתו של העובד בוטלה משרתו וחלק מתפקידיו הועברו לעובדים אחרים; ו) העובד תבע לחייב את רשות הנמלים לשלם לו את מלוא הגמלה המגיעה לו, כולל התוספת המכונה "פרמיה", מיום 1.8.1983- מועד פרישתו, בצירוף פיצויי הלנה והפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. .3בבית-הדין האזורי טען בא-כוח העובד, כי התוספת אינה מקדמה ע"ח פרמיה מדודה, אלא תוספת פיקטיבית. תפוקתו של העובד לא נמדדה אף-על-פי שמדדה תפוקת הכפופים לו. התוספת שניתנה לו אינה מותנית בתנאים או בגורמים מסוימים, ונקבעה על-פי אחוזים קבועים מן השכר הכולל. החופפת ניתנה בעקבות משא-ומתן בין ועד העובדים לבין הנהלת הנמל, ואין לה כל קשר למועצת הייצור, אשר על כן תוספת זו היא מרכיב בלתי-נפרד מ"המשכורת הקובעת" על-פי סעיף 8לחוק הגמלאות. .4בא-כוח רשות הנמלים טען, כי התוספת האמורה הינה מקדמה ע"ח פרמיה מדודה, שניתנה לעובד על מנת שלא להפלותו לרעה לעומת עובדים אחרים שתפוקתם כבר נמדדה. אין היא תשלום בלתי-מותנה, ואינה חלק מן השכר הרגיל. .5בית-הדין האזורי קבע, כי התוספת כולה - % 20- שולמה ללא כל התנאה, וכי תפוקתו של העובד לא נמדדה מכיוון שכנראה לא ניתן היה למדדה. העובד המשיך לקבל תוספת של % 10שניתנה לו בתפקידו כגנן וחצרן, אף-על-פי שהועבר לתפקיד אחר. לפיכך לא היה התשלום "תוספת", אלא חלק מרכיבי שכרו הרגיל של העובד, כלומר חלק מן "המשכורת הקובעת" על-פי סעיף 8לחוק הגמלאות. .6על-פי הלטת סגן הנשיא התקיים הדיון בערעור על-פי סיכומים בכתב. .7בא-כוח רשות הנמלים טען, כי מקדמה ע"ח פרמיה מדודה - כאשר עדיין לא הספיקו לקבוע את הנוסחה לפרמיה מדודה - הינה תוספת מאמץ ולא חלק מהשכר הרגיל. הלכה פסוקה היא, שפרמיה כזאת היא סכום משתנה ואינה באה בגדר שכר היסוד לחישוב פיצויי פיטורים (דב"ע לה/100- 3[1], בע' 415), ובית-הדין מתבקש לפסוק לפי אותו מבחן אף לעניין חוק הגמלאות. עוד טענו, כי העובדה, שהעובד המשיך וקיבל פרמיה בת % 20בתפקידו החדש, אינה אומרת כי פרמיה זו כוללת גם את התשלום שקיבל בתפקידו הקודם; הזהות המספרית מקרית ואינה יורדת למהות העניין. זאת ועוד. לגבי מהות התשלום, ברור שאין זה חלק מן השכר הרגיל, שכן לא שולם בימי מחלה, "ימי הצהרה" וחגים. .8בא-כוח העובד חזר על טיעוניו בבית-הדין האזורי והוסיף, כי מועצת הייצור אינה מוסמכת להעניק מקדמות ע"ח פרמיות מדודות, וכי חריגה מסמכות של מועצת הייצור אינה הופכת תוספת שכר קבועה ל"מקדמה ע"ח פרמיה מדודה". .9מעיון בחומר הראיות ומטענות הצדדים למדים, כי התקופה הרלבנטית לעניין נשוא ערעור זה היתה כל כולה בסימן של הליכים לקראת קביעת נורמות מדודות, ויש לקבל כנכונה את טענת רשות הנמלים, שמחודש מאי 1979ועד לפרישתו של העובד (31.7.1983) שולמה לו תוספת - תחילה של % 10ואחר כך של % 20- שלא היתה אלא מקדמה "על חשבון" פרמיה מדודה. כאשר הוחלט במועצת הייצור, ביום 17.12.1981, ששיעור המקדמה יהיה (החל מ-1.12.1981) % 20משכרו, נקבע, שעם הנהגת פרמיה מדודה לגביו תבוטל המקדמה. מטבע הדברים לא יבלה בפרמיה של העובד להיקבע כל עוד לא נסתיימה מדידת תפוקתם של העובדים הכפופים לו, וטרם שולם להם שכר עידוד, וכך נאמר במכתבו של מנהל מחלקת כוח אדם לוועד מנ"ע אחסנה (מיום 16.12.1981): "... לאחר גמר מדידות העובדים הכפופים לפייבלוביץ והפעלת שיטות שכר עידוד מדוד יחלו במדידות עבודתו של מר פייבלוביץ והפעלת שכר עידוד מדוד לגביו". רק לאחר פרישתו של העובד, ב-27.8.1983, נסתיימה מלאכת המדידה של מחלקי המים שהיו כפופים לו, ומאז עובדים כל אלה שהיו כפופים לו וכן מנהלי העבודה בסקטור האחסנה לפי שיטת פרמיות מדודות. .10תפקידו של העובד אכן בוטל לאחר פרישתו (ראה סעיף 2(ה) לעיל), אך אין ללמוד מכך שלא ניתן היה למדוד את תפוקתו, או שלא היתה כוונה לעשות כן, ומשום כך היתה התוספת פיקטיבית. מה עוד שחלק מתפקידיו של העובד הועברו לעובדים אחרים שתפוקתם נמדדת (ע' 4לפרוטוקול, שורות 27-33). .11המקדמות (% 10ואחר-כך %20) שולמו על חשבון פרמיה מדודה בהיות הדבר גלוי וידוע, שעם גמר המדידה תונהג שיטת שכר עידוד מדוד וייפסק תשלום המקדמות. המקדמה, ששולמה בתקופת הביניים עד לגמר המדידות, לא היתה בבחינת תשלום פיקטיבי שנועד להגדיל את המשכורת היסודית: היה לה אופי מובהק של תוספת, ומשלא הוכרה כ"תוספת קבועה", הרי שלא היה מקום להכלילה בחישוב הפנסיה המשתלמת לעובד מכוח חוק הגמלאות. .12הערעור מתקבל. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.תוספות שכר