קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התוספת האישית בשכר יסוד לחישוב תמריץ דייקנות לעובדים: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת גבריאלי - אב-בית-הדין; ה"ה זיו-אב ומזרחי - ניגי ציבור; תב"ע מד/95-4) אשר דחה את תביעת המערערים להצהיר, כי יש לכלול את התוספת האישית המשתלמת להם בשכר היסוד לצורך חישוב תמריץ הדייקנות. .2העובדות הצריכות לעניין הן: א) עובדי המשיבה (להלן - "פז") זכאים לתמריץ דייקנות. חלקם משנת 1974ורובם משנת .1981 (1) לראשונה הופיעה הזכאות לתמריץ בהסכם קיבוצי שבין הצדדים מיום 25.8.1974, אשר בו נאמר: "החברה תנהיג תמריץ לעדוד אי-העדרויות ודייקנות בעבודה. תמריץ זה יהיה בשיעור של % 5משכר היסוד של כל עובד בהתאם לשכר אשר בדרגתו (ללא כל תוספות) עבור החודש בו דייק העובד בנוכחותו ולא נעדר מעבודתו". (2) בזכרון הדברים מיום 13.8.1976, אשר האריך את ההסכם הקיבוצי, שונתה שיטת חישוב התמריץ והועמדה על סכומים קצובים, בהתאם לדרגות העובדים. (3) בהסכם הקיבוצי מיום 9.1.1979הוסכם על שינוי בשיטת חישוב התמריץ, שינוי שהתבטא בחזרה לשיטת האחוזים ובהרחבת תחום הזכאים. לענייננו נאמר בנספח ו' להסכם האמור: "הוסכם בין הצדדים, כי החל ב- 1.1.1979תופעל מערכת רישום ודיווח נוכחות עובדים ממוכנת לצורכי רישום יומי של שעת כניסת העובד למשרד בתחילת יום העבודה... החל ממועד הפעלת הרישום הממוכן כנ"ל יהיו זכאים גם עובדי המשרדים ותחנות התדלוק לקבלת 'תמריץ דייקנות ונוכחות בעבודה' בשעור של % 5(חמישה אחוז) משכר היסוד של העובד בדרגתו וזאת עבור כל חודש שבו ענה העובד על הקריטריונים שנקבעו כמזכים אותו בקבלת התמריץ הנ"ל". ובנספח ו' לאותו הסכם: "החל מ- 1.1.1978יועלה הסכום הניתן כ'תמריץ דייקנות ונוכחות בעבודה' לעובדי המתקנים והוא יעמוד על סך של % 5(חמישה אחוז) ממשכורת היסוד של עובד בדרגתו וכל זאת עבור כל חודש שבו ענה העובד על הקריטריונים שנקבעו כמזכים אותו בקבלת התמריץ הנ"ל". (4) בזכרון דברים מיום 15.5.1981נאמר לענייננו: " 'תמריץ הדייקנות והנוכחות' הקיים יוגדל ל-% 10משכר היסוד עבור שנת 1980/81, וזאת אך ורק לגבי העובדים שהופעתם לעבודה מבוקרת בשיטה ממוכנת (שעון נוכחות). החל ב- 1.4.1981יוגדל התמריץ ל-% 15משכר היסוד עבור העובדים שהופעתם לעבודה מבוקרת בשיטה הממוכנת (שעון הנוכחות). החל ב- 1.4.1981ישולם התמריץ 'בשיטת הבונוס'..."; ב) עובדי פז זכאים ל"תוספת אישית" מאז שנת 1979, וזאת מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 9.1.1979, אשר בו נקבע לענייננו: "א. החל מתאריך 1.1.1979יונהג מרכיב חדש במשכורת שכר העובדים והוא ייקרא 'תוספת אישית'. ב. דין תוספת זו, שתינתן לעובד על-פי שיקול דעתה הבלעדי של הנהלת החברה, יהיה כדין משכורת היסוד או שכר היסוד. ג. התוספת האישית הנ"ל תוכל להינתן לעובד בכל דרגה ומועד ללא הבדל של ותק ותפקיד, וכאמור על-פי שיקולי החברה. ד. התוספת הנ"ל תיגרר ותצטבר בשכרו של העובד לכל תקופת שירותו בחרה ותחשב כחלק מהמשכורת הכוללת כהגדרתה בהסכמים הקודמים"; ג) בפרק מ. 1להסכם הקיבוצי, שתחולתו מיום 1.1.1976, נקבע: "שיעורי שכר/משכורת יסוד נקבעים במשא-ומתן עם ההסתדרות. המשכורת/השכר הכולל(ת) מורכב(ת) מהיסוד, תוספת ותק, התוספת עבור אשה ועל כל אלה תוספת היוקר". בונוסים ותוספות אינם נכללים בשכר/משכורת כולל/ת"; ד) בהסכם הקיבוצי מיום 9.1.1979נאמר: "בכל מקום בו מופיע בהסכם זה המונח 'משכורת יסוד' או 'שכר יסוד' כוונתו למשכורת יסוד המשולבת או לשכר היסוד המשולב על-פי ההגדרות שניתנו בהסכמים קודמים"; ה) בחוזר אגף כוח אדם של "פז" מיום 7.3.1979נאמר, כי "תמריץ הדייקנות" "יזכה את העובדים בתוספת שכר בגובה של % 5מהמשכורת בדרגתם"; ו) בחוזר אגף כוח אדם של "פז" מיום 23.1.1979נאמר, כי דין "תוספת אישית" - "כדין שכר יסוד לכל דבר"; ז) מאז הנהגתה של "תוספת אישית" משתלמת "תוספת הדייקנות" מבלי להביא בחשבון את ה"תוספת האישית", דהיינו מבלי שזאת תיכלל ב"שכר היסוד" לצורך החישוב. .3בבית-הדין האזורי טענו המערערים (להלן - העובדים): א) בסעיף 7א' להסכם מ- 9.1.1979(סעיף 2(ב) לעיל) נקבע, כי דין התוספת האישית כדין שכר היסוד, ובסעיף 7ב' להסכם הנ"ל נקבע, כי התוספת האישית הינה רכיב במשכורת כשם ששכר היסוד מהווה רכיב במשכורת, ואין חולק שעל התוספת האישית חלות תוספות יוקר, הפרשות לקופת גמל ולקרן פנסיה, והיא מובאת בחשבון לצורך פיצויי פיטורים. מכאן משתמעת המסקנה הברורה, שהתוספת האישית הינה חלק משכר היסוד ולכן יש להכלילה גם בחישוב התמריץ; ב) תקופה מסוימת נכללה "התוספת האישית" בתלושי המשכורת בטור של משכורת היסוד, ומכך יש ללמוד לעניננו. .4תשובת "פז" היתה: א) נקבע במפורש בהסכמים הקיבוציים שתמריץ הדייקנות יחושב כאחוז משכר היסוד ועל בסיס משכורת היסוד של עובד בדרגתו בלבד וללא תוספות; ב) על התוספת האישית נאמר במפורש, כי היא רכיב במשכורת הכוללת, ולא נאמר עליה כי היא חלק משכר היסוד. מהעובדה, שנאמר על התוספת האישית כי דינה כדין שכר היסוד, אין להסיק כי התוספת האישית הינה חלק משכר היסוד; ג) בהוראה, שדין התוספת האישית כדין שכר היסוד, יש לראות הוראה כללית לעומת ההוראה הספציפית הקובעת את דרך חישוב תמריץ הדייקנות, ולכן ההוראה הספיציפית קובעת לענייננו; ד) הצדדים הקפידו מאוד בניסוח ההסכמים שביניהם וכאשר רצו לומר שתוספות מסוימות הפכו חלק משכר היסוד אמרו זאת במפורש בהסכמים שנחתמו ביניהם. אילו רצו להכליל את התוספת האישית בתמריץ הדייקנות היו אומרים זאת במפורש; משלא אמרו זאת - משמע שלא התכוונו לכך; ה) התוספת האישית נכללה בטור משכורת היסוד לצורכי נוחות, מאחר וחושבו אף לגביה תוספת יוקר והפרשות סוציאליות. .5בית-הדין האזורי, בפסק-דין ארוך ומנומק, קבע: א) "התוספת האישית" לפי מהותה, ולא רק לפי שמה, היא "תוספת" לכל דבר ועניין, ואינה חק משכר היסוד; ב) "התוספת האישית" היא חלק משכר היסוד לצורך תשלום תוספת יוקר והפרשות סוציאליות - כי כך הוסכם בין הצדדים מפורשות; ג) אין התוספת האישית חלק משכר היסוד, מאחר והצדדים שניסחו הסכמיהם בקפידה הבחינו בין שכר יסוד או משכורת יסוד מחד, ושכר כולל או משכורת כוללת מאידך, כפי שניתן ללמוד מקריאת ההסכמים הקיבוציים כשלמות; ד) אין התוספת האישית יכולה להיות בו-זמנית חלק משכר היסוד והמשכורת הכוללת; ה) שורת ההיגיון מחייבת, שהתמריץ יינתן על שכר יסוד שהוא נתון קבוע, מבלי שיכלול את התוספת האישית, שהיא גורם משתנה ונתון לשיקול דעתה של "פז"; ו) לא כל מרכיב ב"שכר הכולל" מהווה בהכרח מרכיב ב"שכר היסוד" (בהסתמך על דב"ע לה/2- 3[1], בע' 164); ז) אין ללמוד דבר מהעובדה, שהתוספת האישית הופיעה בטור שכר היסוד, מאחר ובאותו טור הופיעו רכיבים נוספים עליהם משתלמת תוספת יוקר; ח) העובדה, שהעובדים לא מחו משך שנים על צורת החישוב, מלמדת כי אף הם הבינו כך את ההסכם הקיבוצי; ט) התוספת האישית אינה חלק מ"שכר היסוד" לצורך חישוב תוספת הדייקנות. .6בערעורו חזר בא-כוח העובדים על עיקר טיעוניו בבית-הדין האזורי. בייחוד טען, שאין ללמוד מהסכמים קודמים על פירוש המונח "שכר יסוד". משלא קבעו הצדדים מפורשות שהתוספת האישית לא תהא חלק מהבסיס לחישוב תמריץ הדייקנות - יש להסיק מכך, כי התכוונו שתמריץ הדייקנות יחושב אף על התוספת האישית. .7בא-כוח פז תמך בפסק-הדין - מטעמיו. .8פסק-הדין שלהלן ניתן ברוב דעות. לדעת אחד מחברי המותב, כיוון שההסכם בסוגיית הכללת התוספת האישית בשכר יסוד לצורך חישוב תמריץ הדייקנות אינו חד-משמעי וניתן לפירושים שונים, מן הדין שהעובדים ייהנו מהספק, ויש לכלול את התוספת האישית בשכר היסוד לצורך חישוב תמריץ הדייקנות. .Iiפסק-דין .1העומד לדיון ולהכרעה הוא הדיבור "שכר היסוד" לצורך חישובה של תוספת הדייקנות. שעה שנבחן את משמעות המושג ננקוט באמות המידה המקובלות לפירושו של הסכם קיבוצי, ולענייננו: א) אין להיזקק ל"כתבים חיצוניים" לצורך פירושו של הסכם קיבוצי (דב"ע לא/2- 4[2], בע' 74); ב) הסכם קיבוצי, ובמיוחד הסכם קיבוצי מיוחד, לא יפרוש בתלוש מהסכמים אחרים החלים על הצדדים, אלא תוך זיקה הדדית וראייתם כשלמות (דב"ע ב/14- 4[3], בע' 319; דב"ע מד/25- 4[4], בע' 123); ג) מונחים וניבים שלא הוגדרו בהסכם הקיבוצי ולא ניתן לפרשם על דרך הפשט (דב"ע מד/40- 3[5], בע' 385), יפורשו במשמעותם המקובלת במערך העבודה, ומונחים טכניים - כמשמעם בדיני העבודה (דב"ע לא/1- 4[6], בע' 269), אך מקום בו ההוראות בהסכם הקיבוצי מפורשות, אין צורך להיזקק להקשר התעשייתי (דב"ע לט/24- 3[7], בע' 431). .2מן הכלל - ליישומו במקרה שבפנינו. "הכתבים החיצוניים" לא ישמשו לנו כלי עור לפירושו של ההסכם הקיבוצי ולכן לא נלמד דבר מחוזרי מנהל כוח האדם של "פז" - זה שבו נאמר כי תמריץ הדייקנות "יזכה את העובדים בתוספת... מהמשכורת בדרגתם" ומהחוזר האחר שלו, שבו נאמר כי דין תוספת אישית "כדין שכר יסוד לכל דבר" (סעיפים 2(ה) ו-(ו), לחלק I). .3א) את ההסכם הקיבוצי נפרש תוך זיקה לשלמות, דהינו להסכמים האחרים החלים על הצדדים, או שהם מפנים אליהם במפורש. ההסכם הקיבוצי מיום 9.1.1979מפנה לפירוש המושג "שכר יסוד" ב"הסכמים קודמים" (סעיף 2(ד) לחלק I) וב"הסכם קודם", זה מיום 1.1.1976אנו מוצאים כי "שיעורי שכר/משכורת יסוד" נקבעים במשא-ומתן עם ההסתדרות" (סעיף 2(ג) לחלק I). "שיעורי" נאמר, ולא עצם הזכאות לתוספת. הואיל ו"התוספת האישית" ניתנת "על-פי שיקולי החברה" ולא במשא-ומתן עם ההסתדרות - אין לכללה בשכר היסוד; ב) נוכח האמור לעיל עומדת העובדה, כי בהסכם הקיבוצי הראשון שהנהיג את תמריץ הדייקנות ב"פז" נאמר מפורשות, כי התוספת תהיה "בהתאם לשכר אשר בדרגתו (ללא כל תוספות)" של העובד (סעיף 2(א)(1) לחלק I), בעוד בהסכמים האחרים הושמט הדיבור "ללא כל תוספות". אין ללמוד מההשמטה דבר לענייננו, אף כי ייתכן כי לעניינים אחרים תהיה לה משמעות. משהפנה ההסכם הקיבוצי משנת 1979להגדרת שכר יסוד שבהסכמים הקודמים - עלינו להעזר בהגדרה של "שכר יסוד", הכל כמפורט בפסקה (א) לעיל. .4לפירוש המונחים "שכר יסוד" ו"עובד בדרגתו": א) "שכר יסוד" - מושג זה הוגדר מפורשות בהסכם הקיבוצי, על-ידי הפניה לקודמו (סעיף 2(ד) לחלק I), כך שאין לנו צורך להיזקק להקשר התעשייתי לפירושו; ב) "עובד בדרגתו" - המונח "דרגת שכר" הינו "מונח טכני", ולכן נפרשו כמקובל ב"מערך העבודה", דהיינו משמעות המונח היא הערכים הכספיים שבתעריף השכר או בטבלת השכר הנהוגה במפעל, ואשר בה משובץ העובד. מכאן, כי תוספת התמריץ צריכה להשתלם על ערכים כספיים אלה, הנקובים בטבלת השכר, ועליהם בלבד. .5עוד נטען, כי ההוראה שהנהיגה את התוספת האישית קבעה שיש לכללה במשכורת היסוד, ולכן יש להביאה בחשבון בחישוב תוספת הדייקנות. עיון בהוראה שבהסכם הקיבוצי, אשר בה נקבעה התוספת האישית, מראה כי לא כן הדבר. באותה הוראה (סעיף 2(ב) לחלק I) נאמר, כי דינה של התוספת יהיה כדין משכורת היסוד, ומשמעות הדבר שהיא תתעדכן באותם שיעורים וזמנים בהם מתעדכנת משכורת היסוד, והיא תישא את ההפרשות הסוציאליות אותן נושאת משכורת היסוד. לא נאמר באותה הוראה, כי "התוספת האישית" תהפוך לחלק ממשכורת היסוד, כפי שנאמר הדבר לגבי המשכורת הכוללת. מכאן, כי הצדדים להסכם הקיבוצי, שעה שרצו לקבוע כי התוספת האישית תהפוך "חלק" של תשלום מסוים, לענייננו ה"משכורת הכוללת", אמרו זאת במפורש, ומכלל הן - אתה למד על הלאו. מהעובדה, שלא נקבע במפורש בהסכם הקיבוצי כי התוספת האישית תהפוך לחלק משכר היסוד - מסתמא לא לכך התכוונו. .6מכל האמור לעיל, בנפרד ובמצטבר, עולה, כי בדין קבע בית-הדין האזורי שאין להביא בחשבון את "התוספת האישית" לצורך חישוב "תמריץ הדייקנות". הערעור נדחה. אין צו להוצאות.תמריץ