פגיעה באצבעות בנגריה

1. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית מיום 11/11/2003 שקבעה למערער 16.40% נכות צמיתה בגין תאונה בעבודה מיום 26/11/2002. 2. ביום 26/11/2002 נפגע המערער בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, עת עבד בנגריה וחתך עץ באמצעות באמצעות מסור חשמלי. בהמשך החיתוך נפגעו שתיים מאצבעותיו ביד שמאל. 3. תמצית טענות המערער 3.1 מתעודת חדר המיון של בית החולים ע"ש רבין, עולה כי המערער אושפז ביום 26/11/2003 ובבדיקתו נמצאו "חתכים עמוקים באספקט הגבי של ה-PIPJ אצבע שניה ושלישית, ללא עדות לחסר נאורוסקורלרי, מפרק אצבע שלישית חשוף כולו". 3.2 המערער הגיש למשיב תביעה לגימלת נכות בגין פגיעה בעבודה, וביום 19/6/2003, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור של 16.40%. הועדה הרפואית קבעה נכות צמחיה בשיעור של 12% בגין הפגיעה באצבע III על פי תקנה 42(3)(א) לתקנות ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הפגיעה באצבע IV על פי תקנה 44(4) לתקנות. נכותו היציבה המשוקללת של המערער כפי שנקבע, היא, כאמנור 16.40%. 3.3 המשיב הגיש ערר על קביעה זו לועדה רפואית לעררים שהחליטה, ביום 11/11/2003, כי "לא היה מקום לקביעת דרגת נכות בגין אצבע רביעית יד שמאל מאחר ובתאונה זו לא נפגע באצבע זו". לפיכך העמידה הועדה את נכותו היציבה של המערער כתוצאה מהתאונה על סך של 10% במקום 16.40%, דהיינו הותירה נכות בגין פגיעה באצבע אחת בלבד. 3.4 משמעותה המעשית של החלטת הועדה הרפואית לעררים נשוא העירעור דנן, הינה כי המערער נפגע באצבע אחת בלבד, ואולם, אין לקביעה זו כל אסמכתא בחומר הרפואי בו צויין במפורש כי המערער נפגע בשתי אצבעות כף ידו השמאלית. 3.5 המערער ניסה להסב את תשומת לב הועדה לפגיעתו באצבע השניה ביד שמאל, אולם נסיונותיו אלה של המערער לא זכו כלל להתיחסות הועדה. 3.6 השאלה היחידה שעמדה בפני הועדה הרפואית לעררים היא אלו מבין אצבעות כף ידו השמאלית של המערער נפגעו בתאונה, ולא כמה אצבעות נפגעו. לפיכך חרגה הועדה מסמכותה כאשר הקטינה את שיעור הנכות היציבה של המערער מ-16.40% ל-10% בגין פגיעה באצבע אחת. 3.7 סמכויות הועדה הרפואית לעררים כפי שהוגדרו בתקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים) התשמ"ד 1984 (להלן התקנות) הנן כדלקמן : "ועדה רפואית לעררים מוסמכת לתת כל החלטה שהרופא המוסמך היה מוסמך לתת". לטענת המערער, הועדה לא היתה מוסמכת לקבוע, כעבור שנה וחצי ממיום קרות התאונה, כי המערער נפגע באצבע אחת בלבד כאשר בתעודת חדר מיון ובכל התעודות הרפואיות מופיע כי נפגע בשתי אצבעות. בקביעתה כי המערער נפגע באצבע אחת, חרגה הועדה לעררים מסמכותה והחלטתה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. 3.8 הועדה לא בדקה את המערער, חרף התייצבותו, תוך העדר התיחסות מוחלט לדבריו , דבר הפוגע בכללי הצדק הטבעי. 4. עמדת המשיב 4.1 בפרוטוקול הועדה מדרג ראשון נרשם בסעיף 30 לפרוטוקול "נפגעו אצבעות 3 ו-4. לפי הבדיקה לדברי התובע, ולא אצבע 2 כפי שנרשם בדו"ח המיון" ואכן גם בדו"ח הועדה לעררים בסעיף 19 נרשם מפי המערער "יש לי אצבע 3 לא מתכופפת, אצבע מס' 4 לא מתכופפת חלקית". 4.2 הועדה לעררים בדקה המסמכים הרפואיים השונים שבפניה וציינה ממצאיהם. 4.3 הועדה אכן בדקה את המערער, בניגוד לנטען בסעיף 12 להודעת הערעור, פירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול וציינה כדלקמן:- "באצבע 3 קיימת דלקת עדינה ביותר, לא בולטת ולא רגישה" והמשיכה וציינה אבחנתה באצבע זו וסיכמה כי פרט לזה אין מר לראות בבדיקה חיצונית באצבע 3 4.4 הועדה המשיכה וקבעה כי המערער מסוגל ליישר את האצבע באופן מלא וקביעות נוספות באשר לאבצע זו. בהמשך נקבע על ידה באופן מפורש לגבי אצבע מס' 2 (שורה 5 מסוף העמוד), כי אין לראות כל ממצא באצבע זו. 4.5 בנוסף, הועדה התיחסה גם לאצבע IV וקבעה כי הדלקת הנראית בה עדינה מאד והתרפאה היטב. 4.6 בסעיף "סיכום ומסקנות" קובעת הועדה כדלקמן:- "נפגעו אצבעות III ו- IV לפי הבדיקה ודברי התובע ולא אצבע II כפי שנרשם בדו"ח המיון". 4.7 בכל המסמכים הרפואיים ההתיחסות היא לאצבע 3 בלבד, כאשר בסיכום המחלה שצורף כנספח לנימוקי הערעור וסומן (ב') פותח המסמך בפגיעה גם באצבע 2, ואולם בעמ' 3 בסיכום החותם את המסמך, תיאור הפגיעה מתייחס לאצבע 3 בלבד. מכאן שהועדה עשתה מלאכתה כראוי ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה. 5. המסגרת המשפטית 5.1 סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה-1995 קובע כי החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. 5.2 במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית בלבד" בוחן בית הדין האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל פד"ע לד' 213). 5.3 הלכה פסוקה היא ש"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרם על ידי כל אחת מהפגימות, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע לג/40-0 יוסף דולזר נ' המל"ל פד"ע ד' 407). 5.4 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי בית הדין בוחן אם חברי הועדה הם בעלי המומחיות הרפואית הרלוונטית למקרה מסויים, אך אינו בודק את הידע הרפואי של מומחה - פוסק רפואי או את שיקוליו הרפואיים (דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המל"ל פד"ע כח 162). כמו כן נקבע כי חוות דעת רפואית המוגשת על ידי נפגע, תיבחן על ידי הועדה הרפואית אשר לה הידע המקצועי לעשות כן, ולא על ידי בית הדין (דבע"ע נו/33-01 מהרט דרסו נ' המל"ל (לא פורסם). 6. מתוך עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 11/11/2003 נרשם מפי המערער " יש לי אצבע 3 לא מתכופפת אצבע מס IV , לא מתכופפת חלקית + כאבים מפריעה בעבודה רגישות לקור" התשובה לשאלה באיזה מן האצבעות נפגע המערער מצריכה עיון במסמכים שהוצאו, בסמוך לפגיעתו. מתוך עיון בתעודה הרפואית מיום 26/11/2002 עולה כי צויין בה, לאחר בדיקה גופנית, כדלקמן:- "חתכים עמוקים באספקט הגבי של ה PIPJ אצבע שניה ושלישית, ללא עדות לחסר נאורוסקולרי, מפרק אצבע שלישית PUPJ חשוף כולו". בכל הבדיקות האחרות מופיעה האצבע השלישית כאצבע שנפגעה באירוע. גם מגליון הניתוח מיום 27/11/2002 עולה כי מדובר על אצבע מספר 3. 7. בדו"ח הועדה הרפואית מהדרג הראשון נרשם על ידי חברי הועדה "נפגעו אצבעותIII , ו-IV לפי הבדיקה ודברי התובע ולא אצבע II כפי שנרשם בדו"ח מיון" למערער נקבע 16.40% אחוזי נכות צמיתה לפי סעיפי ליקוי 43(3) - 12% ולפי סעיפי ליקוי 44(4) - 5%. כלומר, ניתנה נכות גם בגין פגיעה באצבע 4. 8. המשיב ערער על החלטה זו של הועדה מדרג ראשון והמערער והמשיך לטעון לפגיעה באצבעות III ו-V I. הועדה עיינה בצילומי רנטגן יד שמאל, מ-28/11/2002 שבוצעו כיומיים לאחר התאונה בעבודה. מהצילומים עולה: "... שבר בגליל ראשון של אצבע 3 עם קיבוע מתכתי...". המערער נבדק על ידי חברי הועדה (לא ברור מדוע טוען כי לא נבדק) וטענת בא כוחו, על פיה, הועדה "לא טרחה לבדוק את המערער חרף התייצבותו בפניה" - היא בניגוד לאמור בפרוטוקול. הועדה גם מוצאת כי אין לראות כל ממצא באצבע II, ולגבי אצבע I V מציינת הועדה כי רואים דלקת עדינה מאד באורך 15 ס"מ שהתרפאה היטב. כן מציינת הועדה כי אין הפרעות מוטוריות או תחושות באצבע V I וכי יד ימין היא היד הדומיננטית אצל המערער. 9. ב"כ המערער מציין את התקנות על פי הן ועדה רפואית לעררים מוסמכת לתת כל החלטה שהרופא המוסמך היה מוסמך לתת. אולם בתקנות נקבע גם כדלקמן:- "לצורך מתן החלטה לפי תקנת משנה (א) רשאית הועדה הרפואית לעררים לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לבטלה, או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה. כן נקבע כי "אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה; היא ועדה רפואית ועליה גם לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או בעת הדיון מחדש. (דב"ע נז/ 56-01 חיים טיומקין נ' המל"ל, פד"ע לא 193). החלטות אלה של הועדה הרפואית הן החלטות רפואיות כך שאינן עומדות לביקורת שיפוטית. אולם יחד עם זאת, מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות, ושההנמקה שתנמק הועדה תהיה כזאת שממנה ילמד, לא רק רופא אחר, את הלך המחשבה שהביא להחלטה - אלא גם שבית הדין יכול לעשות כך, ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק. (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188, דב"ע 01-1386 מרדכי לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 130). 10. בעניינו הועדה מדרג ראשון מצאה כי הפגיעה באצבע IV ביד שמאל מזכה את המערער ב-5% נכות בשל קשיון חלקי, והועדה לעררים, לעומתה, קבעה כי לא נותרה נכות באצבע IV . בנוסף החליטה הועדה לעררים על 10% נכות יציבה בגין מצב אחרי שבר באצבע III יד שמאל. אולם הועדה לא נימקה כראוי את החלטתה ולא הסבירה מדוע מצאה לנכון שלא להעניק אחוזי נכות בגין אצבע IV, להפחית את אחוזי הנכות בגין אצבע III. 11. לאור האמור לעיל הערעור מתקבל. עניינו של המערער מוחזר לועדה על מנת שתבהיר ותנמק, מדוע, בניגוד לקביעת הועדה מדרג ראשון, לא מצאה לנכון להעניק אחוזי נכות בגין אצבע IV ביד שמאל, ובגין אצבע III ביד שמאל הפחיתה את אחוזי הנכות מ- 12%ל- 10%. 12. המשיב יישא בהוצאות ושכ"ט בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אצבעותנגריהנגרות