מבוא 1. תביעה זו עניינה לחיוב הנתבעות בנזקי גוף שארעו לתובע, יליד 1958, כבן 45 כיום, אשר נפגע ביום 10.2.00 בתאונת דרכים, עת רכב על אופנוע, מספר רישוי 24-278-37, ברחוב ז'בוטינסקי בבני-ברק ונגרמו לו לטענתו נזקי גוף שונים. 2. הנתבעות הינן חברות ביטוח והינן "המבטח" כהגדרתו וכמשמעותו, בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, של האופנוע דלעיל. התאונה היא "תאונת דרכים", כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975. הנתבעות אינן כופרות בחבותן, אולם חולקות על שיעור הנזק. לפיכך - ככל שעלה בידי התובע להוכיח, הוא זכאי לפיצוי מאת הנתבעות בגין נזקי גוף, נזקים והוצאות אחרים אשר נגרמו ו/או יגרמו ו/או נגרמים לו כתוצאה ו/או הנובעים מארוע התאונה, לרבות הגדלת הפיצויים, בגין נזקים לא ממוניים כפי שיקבע ליום מתן פסק הדין, וככל שיקבע. הנכות הרפואית 3. זמן מה לאחר התאונה, הגיע התובע באופן עצמאי לחדר המיון של בית החולים בילינסון, שם נבדק ואובחן כאמור בתעודת חדר המיון: "במצב כללי טוב, ללא קוצר נשימה ... ראש - ללא סימני חבלה ... צוואר, קנה מרכזי - בית חזה - ללא רגישות נקודתית. כניסת אויר ... בטן רכה, ללא רגישות ללא סימני חבלה. אגן יציב - גפיים פצעי שפשוף על הברך ... פצע שפשוף על שוק שמאל ... תנועות מלאות, ללא רגישות בכל המפרקים. עמוד שידרה - ללא רגישות לכל אורכו, ללא סימני חבלה נוירולוגית - ללא עדות לחסר נוירולוג." התובע התלונן על כאבים בפרקי הידיים. 4. צילומי רנטגן של עמוד שדרה צווארי, ברך ימין, שוק שמאל ופרק יד שמאל פוענחו בחדר המיון כתקניים. התובע, שוחרר לביתו עם המלצה להמשיך מעקב במרפאת כף יד של בית החולים. 5. על פי חוות דעת ד"ר סוזנה הורוביץ - מומחית בתחום האורטופדיה, אשר מונתה ע"י בית המשפט כמומחית מטעמו - חמישה ימים לאחר התאונה, נמצא שבר ללא תזוזה של עצם הסקפואיד (בשורש כף היד) משמאל, ועלה חשד לשבר בעצם הסקפואיד (שורש כף היד) מימין. כמו כן, על פי אותה חוות דעת - הועלה חשד לפריקה אקרומיו - קלויקולרית מדרגה 2-1 בכתף ימין. 6. בבדיקתו של התובע במרפאתה של ד"ר הורוביץ סמוך ליום 5.5.02 - מועד מתן חוות הדעת - ומתוצאות בדיקת אולטרסאונד של הכתף, נמצא כי התובע סובל מדלקת קלה של גיד הביספס, היכולה לנבוע מטראומה בכתף, ובהעדר עדות לנזק או תלונות קודמים לענין כתף ימין, קובעת המומחית הנכבדה כי היא רואה דלקת זו כתוצאת התאונה. 7. צילומי הרנטגן של פרקי הידיים שבוצעו כארבעה חודשים לאחר התאונה, לא הדגימו שברים בעצמות הסקפואיד, אך הדגימו אי סדירות קלה של הרדיוס הדיסטלי, דו צדדי. בבדיקה נמצאה גם רגישות מעל הסקפואיד בשני פרקי הידיים. 8. בשל הנזק הקל בכתף ימין ובפרקי הידיים ולפי תקנה 35 (1) ב' מותאם, קבעה המומחית הנכבדה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%. 9. טוענות הנתבעות כי המומחית קובעת בחוות הדעת לענין תוצאות המיפוי כי ייתכן שהממצאים מתאימים גם לשינויים ארטריטיים שאינם חבלתיים ובהסתמך על מסמך רפואי - תוצאות מיפוי עצמות מיום 5.7.00 המפורט בחוות דעת המומחית, בו נרשם כי הממצאים יכול שיהיו מותאמים לשינויים ארטריטיים שאינם חבלתיים. 10. אני דוחה את הטענה. הפענוע וההערכה של תוצאות בדיקת מיפוי העצמות של המומחית הנכבדה היא ברורה וחד משמעית. בחוות הדעת מעלה הרופאה הנכבדה שתי אפשרויות כי הממצאים מתאימים לשינויים ארטריטיים שאינם חבלתיים או לשינויים חבלתיים. היא מבהירה את בחירתה ומנמקת: "תוצאות מיפוי עצמות מיום 5.7.00: קיימת קליטה מוגברת, בפרק יד שמאל, בעיקר באזור הסקפואיד והפיזי פורם, היכולה לנבוע משינויים ארטריטיים או חבלתיים. קיים ריכוז זעיר בסקפואיד מימין, היכול להעיד על חבלה גרמית קודמת, בשלבי החלמה, ללא קליטה נוספת בשלד". 11. הנתבעות ויתרו על חקירת המומחית על חוות הדעת שלה, ואין לנו אלא הדברים שכתבה. כך מגיעה היא אף למסקנה כי הדלקת שנתגלתה בכתף ימין אצל הנתבע היא כתוצאה מן התאונה הנדונה. אני מאמצת איפוא את חוות הדעת של ד"ר סוזנה הורוביץ, מומחית בית המשפט בתחום האורטופדיה בשאלות שיעור הנכות הרפואית לתובע וקובעת היא עומדת כנכות צמיתה בשיעור של 5%. הנכות התפקודית 12. בסיכומיו, ובהסתמך על הערכה תפקודית שנערכה לתובע כארבעה חודשים לאחר התאונה ביום 25.6.00, טוען התובע כי הוא סובל כל העת, מיום התאונה ועד עתה, מהגבלה בתנועות פרקי הידיים; אינו יכול להרים משא ולו הקל ביותר; אינו יכול לשחות; אינו יכול לתפקד בעבודתו; ואינו יכול לתפקד בביתו כבעבר. 13. התובע העיד כי עסק עובר לתאונה בעיסוק של מאבטח (עמ' 3 שורה 2), כמציל בריכה על פי תעודה שהציג, נהג משאית (עמ' 3 שורה 25, עמ' 5 שורה 12), עבודת כפיים ועבודה פיזית אשר מצריכות שימוש בידיו, והפעלה מאסיבית שלהן כמו גם מאמץ של הכתפיים, איברים שנפגעו בתאונה, ואשר משמשים אותו בעבודתו לנשיאה ולשימוש בנשק או לאחיזה בהגה או להצלת חי אדם טובעים בבריכה. 14. הכלל הוא כי בית המשפט, הקובע את שיעור נכותו התפקודית של מי שנפגע בתאונת דרכים, יקח בחשבון את מקצועו ומקום עבודתו. ראה; ע.א. 3049/93 גיריאסיאן נ. רמזי פד"י נ(3) 792. 15. בבדיקת התובע אצל מומחית בית המשפט, ד"ר סוזנה הורוביץ נמצא כי הרגישות הקיימת לתובע מעל גיד הביספס של כתף ימין, גורמת לו להגבלה קלה בתנועת סיבוב פנימי של כתף ימין. 16. עם זאת, קובעת ד"ר הורוביץ, כי הרגישות מעל הסקפואיד בשני פרקי הידיים, ללא הגבלה בתנועות פרקי הידיים, למעט הגבלה קלה בדביאציה רדיאלית. 17. עוד קובעת המומחית הנכבדה כי הטיפול השיקומי בפגיעותיו של הנבדק הסתיים, ולא צפוי צורך בטיפול שיקומי בעתיד. נקבע כי ייתכן שהנבדק יזדקק בעתיד, לסירוגין לטיפול רפואי בפגיעותיו, בעיקר על ידי תרופות אנטי אינפלמנטוריות (אנטי דלקתיות). 18. מכל מקום, סיכום ההערכה התפקודית של המרפאה בעיסוק של ביה"ח שיבא מיום 25.6.00, היא כי כוח האגרוף קיים בשתי הידיים פונקציונלי לחיי היום יום ולעבודתו של התובע בטלמרקטינג, אך ניכרת חולשה יחסית של היד הימנית בהשוואה ליד השמאלית שבה ארע השבר חזק יותר מהיד הימנית. 19. הקושי בהערכת נכותו התפקודית של התובע נובע מן העובדה שבמהלך חייו עובר לתאונה, עבד בעבודות מזדמנות שונות. כך למשל ערב התאונה, עבד התובע כשומר בחניון של בית חולים. במועד שבו עבר הערכה תפקודית, ביוני 2000, מתיחסת ההערכה לעבודתו בטלמרקטינג. בעדותו בבית המשפט לא זכר שעבד בעבודה זו. על פי עדותו, עבד התובע במשטרת ישראל, כאיש סיור, בילוש ומודיעין, לאחר מכן כפקיד מחלקת רישוי עסקים, כפקיד הנהלת חשבונות, למד קורס טכנאי מחשבים, כסדרן בחברת פודקלאב, כמציל בבריכת גלית, כנהג משאית באוסם ובתלמה, על מקומות עבודה אחרים בהם עבד - לא יכול היה התובע להעיד כאמור משום שלא זכר (עמ' 1-4 לפרוטוקול). 20. עינינו הרואות: בין העבודות המזדמנות, היו עבודות הדורשות מאמץ פיזי בידיים ובכתפיים, וכאלה שדרשו מאמץ אינטלקטואלי בלבד בעבודה. זאת, כאשר אני מקבלת את עדותו של התובע שעבד במקומות העבודה ורכש את ההכשרות השונות, הגם שלא הוצגו ראיות לתמיכה בעדותו. כל שהציג התובע, היתה תעודת מציל בריכה מקצועי ותלוש שכר של אגודת השומרים מיולי 1999 - דצמבר 1999; לשון אחר - בעת התאונה, ביום 10.2.00, לא עבד עוד באגודת השומרים, וכעדותו בבית המשפט, קיבל דמי אבטלה. על פי עדות רעייתו, במועד מתן עדותה, 2.6.02, התובע לומד בכולל ואיננו עובד. 21. מסוגלתו של התובע לעבוד הן בעבודות פיזיות מזדמנות - נהגות במשאית, מציל בבריכה והן בעבודות אחרות - איש שמירה, פקיד במחלקת רישוי עסקים, הנה"ח, טלמרקטינג, איננה מלמדת על פגיעה משמעותית בכושר תפקודו של התובע בשוק העבודות המזדמנות. העובדה היא שהתובע על פי הכשרתו, השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית, מסוגל אף לעבודות שאינן עבודות המצריכות שימוש והפעלה מאסיבית של הידיים כמו גם מאמץ של הכתפיים. ההיסטוריה התעסוקתית של התובע, כפי שנתגלתה בפני בית המשפט, מלמדת כי אי יכולתו למצוא עבודה, איננה קשורה דווקא למגבלות הקלות מהן הוא סובל, כי אם לדרך חייו: "עבדתי במקומות עבודה שונים .." (עמ' 2 שורה 2). 22. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שהתובע נפגע בשורש כף ידיו, כי אחיזתו ביד ימין חלשה מזו שביד שמאל וכי בכתף ימין עדיין קיימת רגישות. באלה יש לפגום ולהגביל הגבלה קלה בעבודות פיסיות שהן מחצית מסוג העבודות אותו מסוגל התובע לבצע. על כן לא ראיתי לפסוק לתובע שיעור נכות תפקודית, העולה על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו קרי 5%. הפסדי השתכרות לעבר 23. התובע כאמור לעיל, פוטר כחודש לפני התאונה, והיה על פי עדותו, זכאי לדמי אבטלה, משך 6 חודשים. על פי עדותו של התובע ועל פי המסמכים שהוצגו, של המוסד לביטוח לאומי - מדור אבטלה, קיבל התובע דמי אבטלה: "ש. נכון שבחודשים מרץ - מאי 2000 קיבלת דמי אבטלה. ת. נכון. ש. כדי לקבל דמי אבטלה הלכת ללשכת עבודה. ת. כן הלכתי" (עמ' 5 לפרוטוקול). 24. על פי המסמכים הרפואיים ואישור אי כושר לעבודה, היה התובע באי כושר מיום התאונה 10.2.00 ועד יום 31.3.00, למשך 6 שבועות. תקופה זו היתה מעין תקופת "אכשרה" במהלכה לא קיבל התובע דמי אבטלה. עם זאת, בתקופה זו קיבל התובע תשלום תכוף. 25. על כן הפסד השתכרותו לעבר של התובע לתקופה של 6 שבועות, על פי שכרו הממוצע כעולה מתלושי שכר שלאגודת השומרים (שכר ממוצע 4,316 ₪): 6,574 ₪ = 1.5 חודשים X 4,316 ₪ שכר ממוצע. עזרת הזולת 26. בעקבות התאונה, גובס שתי ידיו של התובע, כאמור למשך 6 שבועות. בגין עזרת הזולת בתקופה בה נזקק התובע לעזרה סיעודית מוגברת, יש מקום לפצותו. כך העידה אשתו של התובע בבית המשפט לאמור; "הוא היה בגבס 6 שבועות, לא הצליח להזיז את האצבעות, אני עזרתי לו להתלבש, להתפשט, להתקלח, להאכיל אותו, לגרוב לו גרביים, לנעול לו נעליים ... כוס קפה לא יכול היה לעשות ... אבל היו תנוחות שאני הייתי צריכה לעזור לו ... אחר כך לא יכול היה לתפקד כמו בעבר, כל הנטל עלי. ש. מדוע 4 חודשים היית צריכה להפסיק לעבוד? ת. כי לא היה מי שיטפל בו. הייתי צריכה לטפל בו. הוא היה צריך לשירותים, אי אפשר היה להשאיר אותו לבד, היה צריך עזרה לשים נעלי בית ... ש. מה הוא היה עוזר לך לפני התאונה בבית. ת. בדברים כבדים, אני והוא ביחד, היינו מנקים את הבית." 27. אף מול עדותה של רעיית התובע, שהיא למעשה היחידה שלטענת התובע עזרה לו, הרי התובע העיד (עמ' 4 שורות 7-8) כי הגבס היה עד פרקי האצבעות, מה שאפשר תנועת אצבעות, אחיזת חפצים. הגבס ביד אחת - הורד, על פי המסמכים הרפואיים, לאחר שבועיים והתובע לא היה רתוק למיטתו והעיד כי התהלך, יצא את ביתו ללשכת האבטלה, לטיפולים ולבית הכנסת - כעדותו "ללכת אני יכולתי", בליווי אשתו. התובע מאשר בעדותו כי ביקר בקופת חולים ב- 27.2.00, כעשרה ימים לאחר התאונה "כן, דברים שהייתי חייב, הייתי נצרך, הלכתי ... יתכן שאשתי נלוותה אלי". 28. מקבלת אני את טענת התובע כי הוא נזקק לסיועה של רעייתו בפעולות שונות, אולם אף זאת לתקופה מוגבלת מזו שלה טען. גם אם נזקק התובע בפועל לעזרת צד ג' - אשתו ברור שלא יהיה נזקק לעזרת צד ג' בעתיד. כפיצוי לעזרת אשתו שנתנה לו לזמן קצר, כאשר במצב זה נאלצה אשתו אף לצאת לעבודתה בנקיון בתים, אני רואה לפצות את התובע בפיצוי הולם, בסך 6,000 ₪, כעזרת צד ג' לעבר. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה עבר ועתיד 29. התובע לא הקפיד לשמור קבלות. לטענתו מהות הפציעה וחומרתה מצביעות על הוצאות רפואיות ונסיעה מוגברת בסך 10,000 ₪. התובע העיד כי לאחר הורדת הגבס, נזקק לטיפולים פיזיוטרפיים (עמ' 7 שורה 24), כי עבר בדיקות רבות במספר בתי חולים (עמ' 4 שורה 13), עיון בחוות דעת ד"ר הורוביץ, מומחית בית המשפט, מעלה כי פרט לביקורו של התובע בחדר מיון של בית החולים ביום 10.2.00, היה במעקב במרפאת כף יד של בית החולים בילינסון, קיבל הפניות לצילומי רנטגן שבוצעו, ביום 23.2.00 קיבל הפנייה לפזיוטרפיה; ביצע הערכה תפקודית במרפאה בעיסוק של בית החולים שיבא ביום 25.6.00; ביצע בדיקת EMG ביום 3.7.00; ביצע בדיקת מפוי עצמות ביום 5.7.00; ביצע בדיקת אולטרסאונד ביום 3.7.00; הופיע בפני ועדות רפואיות צבאיות; וכן התנהל תיק רפואי אצל קופת חולים שירותי בריאות כלליים. 30. הגם שהתובע מבוטח, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, זכאי לכיסוי הוצאותיו בגין הטיפולים הרפואיים, פרט לפיזיוטרפיה וההערכה התפקודית במרפאה בעיסוק של בית החולים שיבא, הרי את הוצאות נסיעותיו לביצוע הבדיקות והטיפולים - אין הוא זכאי להן על פי חוק ביטוח בריאות. על אלה יש לפצותו. 31. בנוסף הציג התובע בתיק מוצגיו מסמך של "קים שירותים רפואיים" מיום 27.7.00. התובע לא נשאל על מסמך זה ולו שאלה אחת בחקירה הנגדית, והנתבעות לא העלו כל התנגדות להצגתו; לפיכך אני דוחה את טענותיהן בסיכומיהן ככל שהן מתייחסות למסמך זה המהווה ראייה לנזק מיוחד וגובהו וראה: ע.א. 444/94 אורות ייצוג אומנים והפקות נ. עטרי, פד"י נ"א (5) עמ' 241, בעמ' 255. 32. התובע הציג קבלות רפואיות בתיק מוצגיו, לרבות "קים שירותים רפואיים", בסך של 8,579 ₪ - כאמור עליהן לא נחקר ולא היתה התנגדות להצגתן. בנוסף כאמור יש לפצותו עבור נסיעות לטיפולים רפואיים באומדנא דדינא על פי פירוט הטיפולים והבדיקות המפורטים בחוות דעת ד"ר הורוביץ בסך של 2,000 ₪, ובסה"כ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות יש לפצות התובע בסך 10,579 ₪. הפסד כושר השתכרות לעתיד 33. על פי עדותו של התובע, במועדים שלפני התאונה, בשנים שקדמו לה, עבד התובע בעבודות מזדמנות ובחלקן כאלה שכללו אף מאמצים פיזיים ושימוש פיזי בידיו. 34. כאמור לעיל, המומחית מציינת כי טווחי התנועה של התובע - תקינים בשתי הידיים, למעט דביאציה רדיאלית בהגבלה קלה, תחושת כח אגרוף תקינה, דווקא היד בה נגרם השבר, חזקה יותר מהיד השניה. 35. לאחר התאונה התובע שינה מאורחות חייו שלפני התאונה ובחר להתמקד בלימודים תורניים בכולל, על פי עדות אשתו, חרף הכחשתו. לכאורה במסגרת לימודיו בכולל - אין ולא יכולה להיות כל השפעה על נכות התובע על תפקודו. עם זאת, ראינו כי בטרם החל בלימודיו בכולל עבד בעבודות מזדמנות שונות, עבודות שאין בהן מאמץ פיזי בידיים כגון פקיד במחלקת רישוי עסקים, בטלמרקטינג, פקיד הנהלת חשבונות וכן בעבודות הדורשות מאמץ פיזי בידיים כגון מציל בבריכה, נהג משאית באוסם ובתלמה, בתעשיה האוירית, סדרן בחברת פודקלאב. 36. ד"ר הורוביץ קבעה בחוות דעתה כי הטיפול השיקומי בפגיעותיו של התובע הסתיים, ולא צפוי צורך בטיפול שיקומי בעתיד. לדעתה, יתכן ויזקק לסירוגין לטיפול בתרופות אנטי אינפלמטוריות. 37. בעבודות הדורשות מאמץ פיזי עבד התובע - בתעשיה האוירית ובמשטרה - בתחילת שנות השמונים, כנהג משאית עבד לפני 1998. דהיינו - בעבודות הדורשות מאמץ פיזי עבד התובע בצעירותו בשנות ה- 20 וה- 30 לחייו. יכולתו וכשרונותיו אפשרו לו בין היתר ללמוד בסיוון בקורס טכנאי מחשבים ולעסוק בעבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי. טענת התובע כי נפגע כושר השתכרותו לעתיד מחמת נכותו המונעת ממנו לעסוק בעבודות כפיים פיסיות איננה מתקבלת. ראשית, כאמור, הוכח כי אין התובע מעוניין בעוד בעבודות מסוג זה בשנים האחרונות. ושנית, התובע כבר בן למעלה מ- 45 ואין להניח כי מלימודיו בכולל, נוכח כישוריו, יבקש לפנות בעתיד לביצוע עבודות פיזיות מזדמנות אף נוכח גילו. לא שוכנעתי איפוא כי עקב התאונה, התובע יעבוד בעתיד בעבודות פיזיות התואמות את כישוריו, השכלתו והדורשות שימוש בידיו. בעבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי תוך שימוש בידיים - אין לנכותו כל השפעה על תפקודו. בהתבסס על חוות דעת המומחית ומסקנותיה, ובהתבסס על עדותו של התובע - כושר השתכרותו של התובע בעתיד - לא יפגע ואין לנכותו כל השפעה על תפקודו של התובע. כאב וסבל בהתאם לנכות בשיעור 5% ובניכוי גיל 7,261 ₪ ניכויים התובע הודה כי קיבל ביום 4.6.00 תשלום תכוף בסך 11,287 ₪ ואף הציג העתק ההמחאה כנספח א' להודעת בא כוחו, מיום 3.10.02 - סכום זה בשיערוכו ליום מתן פסק הדין בסך של 14,045 ₪ ינוכה מכל סכום שנפסק לתובע. לסיכום נזקיו של התובע הינם כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר 6,574 ₪ עזרת הזולת בעבר 6,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר 10,579 ₪ כאב וסבל 7,261 ₪ סה"כ 30,414 ₪ בניכוי תשלום תכוף 14,045 ₪ סה"כ לתשלום 16,369 ₪ בהתאם, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 16,369 ₪; בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום לתשלום בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. אופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע