הימנעות מחקירה נגדית של הנאשם

הימנעות מחקירה נגדית של הנאשם
1. בתיק אזרחי 26856/01 בבית-משפט השלום בחיפה תבע המשיב את המערערת לתשלום סכום של 62,325 ש"ח, בגין התקנת מערכת מיכנית אוטומטית למיון, לשקילה ולמילוי של שימורי פירות בקו רציף, במפעלה של המערערת בתחילת 1994.


2. הסכום שנתבע היה מורכב ממספר רכיבים וביניהם רבית פיגורים בגין איחור בתשלום בסכום של 46,000 דולר, החזר הוצאות הובלה של המערכת בסך 665 ש"ח, 1,200 דולר בגין תיקון והחלפה של חלק במערכת בנובמבר 1994 ותיקונים נוספים שנעשו בתחילת 1995 בסך 2,500 דולר.נ

3. התביעה הוגשה לבית-המשפט ביום 2.12.01, קרוב לתום תקופת ההתיישנות.ב
בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הטענות. אי אפשר להתעלם מכך שבעוד שכתב התביעה היה מפורט יחסית, כתב ההגנה דיבר בצורה כוללנית וסתמית על פגמים במערכת.ו

4. בית-המשפט שמע ראיות ולאחר מכן נתן פסק דין, בו קיבל את תביעת התובע וחייב את המערערת לשלם לתובע את סכום התביעה.
השופט רניאל ביסס את חלק מקביעותיו על התרשמותו הכללית מעדויות הצדדים וקבע שבעוד שעדותו של המשיב נראתה לו אמינה והתיישבה עם מסמכים שבתיק, הרי מנהל המערערת עשה עליו רושם בלתי אמין והוא לא האמין לעיקר טענותיו.



5. המערערת ממקדת את ערעורה במספר נקודות. הטענה הראשונה היא שהיה מקום לדחות את התביעה מחמת מעשה בית-דין. על פי הנטען, העלה המשיב את טענותיו בת"א 3054/96 (אם כי בשם הפירמה שלו) כטענת קיזוז, בהודעה לצד שלישי ששלחה לו המערערת והסתמך על חשבונית שהוציא למערערת.
ההליך הסתיים שם בפסיקת סכום כסף על דרך הפשרה מבלי שהמשיב חוייב, אולם לטענת המערערת, די בכך שנטענה טענת קיזוז על ידי המשיב בגין אותה חשבונית, כדי להקים מעשה בית-דין, החוסם את דרכו של המשיב מתביעה נוספת על פי החשבונית. במהלך הטעון הסכים ב"כ המערערת שהטענה של מעשה בית-דין מתיחסת להשתק עילה ולא להשתק פלוגתה.נ

6. טענה נוספת היא שבית-המשפט לא היה יכול ולא היה רשאי לקבוע שהיתה הסכמה לתשלום רבית, כנטען על ידי המשיב, וזאת כיוון שלא היה על כך מסמך בכתב מעבר לכתוב בחשבונית, מנהל המערערת הכחיש קיומה של הסכמה כזו ולא נחקר על כך בחקירה נגדית על ידי ב"כ המשיב.ב
דברים דומים בדבר העדר חקירה נגדית נטענו גם לגבי הקביעות השיפוטיות לענין ביצוע תיקונים והחלפת חלקים.

7. ב"כ המשיב ביקש לתמוך בפסק הדין. לדבריו, הגיש את התובענה בבית-משפט השלום בחיפה, עוד קודם שהסתיים הדיון בהליך שבו נטענה טענת הקיזוז. הוא הפנה לדברים שכתב השופט, לפיהם בהליך שבו נטענה טענת הקיזוז לא חזר המשיב בסיכומים על טענת הקיזוז ולפיכך צריך לראות אותה כטענה שנזנחה.ו
בתשובה לשאלות ההרכב טען ב"כ המשיב שהשהיית התובענה עד לגבול תקופת ההתיישנות, אינה פוגמת בזכותו לרבית המוסכמת.

8. תחילה צריך לסלק מסדר היום את הטענה שנוצר השתק עילה בגין טענת הקיזוז.
על פי המלומדת נינה זלצמן בספרה "מעשה בית-דין בהליך אזרחי", לא קם השתק עילה עקב העלאת טענת קיזוז. הדבר גם נקבע בפסק דין שנתן השופט מצא כאשר כיהן בבית-המשפט המחוזי בת"א (המ' (ת"א) 3875/84 אליצ'נט נ' קלאיק סוכנויות בע"מ, פ"מ תשמ"ד(2) 76).נ
איני רואה צורך לבחון קביעות אלה, שכן הן אינן רלבנטיות לעניננו.

אפילו היה יסוד משפטי לטענה שקיזוז מקים השתק עילה, הרי טענת הקיזוז שעלתה באותו הליך לא נטענה בסיכומים, ולפיכך רואים אותה כטענה שנזנחה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע שהמשיב נחסם בתביעתו מחמת העובדה שבהליך בבית-משפט בטבריה צירף את החשבונית וטען לזכות קיזוז על פיה.

9. מכאן לתביעת הרבית.
גרסת הרבית כפי שהיא עולה בכתב התביעה היא כי על פי המוסכם בין הצדדים היה על המערערת לשלם למשיב את התשלום האחרון ששוויו 46,000 דולר ב-15.3.94, אולם בפועל נפרע תשלום זה בשלוש המחאות, שזמן פרעונן החל מיום 6.12.94, כלומר - באיחור של יותר משמונה חודשים.ב
עוד נכתב בכתב התביעה (סעיף 6) כי האיחור בתשלום גרם למשיב נזקי ממון בשעור הרבית שהיתה נהוגה לקבלת אשראי בדולרים של ארה"ב, לפי שעור של רבית ליבור בתוספת שלושה אחוזים, ולכן, כך נכתב בסעיף 7,

"בין התובע [המשיב] ומנכ"ל הנתבעת [המערערת] מר יעקב צסקלה, הוסכם במפורש כי הנתבעת תשלם לתובע הפרשי רבית פיגורים בגין האיחור בתשלום על סך 46,000 דולר כמפורט לעיל, בשעור של 'ליבור' + 3 אחוז, אולם למרות התחייבות זו של הנתבעת, הסך הנ"ל לא שולם לתובע עד היום".ו

10. הסעיפים 6 ו-7 הוכחשו סתמית בכתב ההגנה.
בעדותו הראשית של מנכ"ל המערערת (בסעיף 9 לתצהיר נ/1), הוא הכחיש הסכמה לתשלום רבית.
לתביעת הרבית ניתן ביטוי בחשבונית שהוציאה הפירמה של המשיב ביום 5.1.95 (נספח ה' לתצהיר ת/1), שם נרשם סכום של 15,412 ש"ח כרבית.
כתמיכה בטענת המשיב בדבר הרבית, הוצג גם מכתב של הבנק הבינלאומי הראשון שמופנה למשיב מיום 4.12.94, בו מאשר הסניף כי עלות הלוואה דולרית במטבע חוץ לתקופה של 8 חודשים הינה בשעור הרבית שנטען להסכמה לגביה, כלומר, ליבור בתוספת 3 אחוז (נספח ד' לתצהיר ת/1).



11. המשיב נחקר על טענת ההסכם בדבר הרבית ועמד על דעתו. בין השאר העיד המשיב שלא עלה בידו לקבל מסמך כתוב ממנהל המערערת, הן בגין הרבית והן בגין התיקונים.נ
גם מנהל המערערת נחקר על תצהירו. על פי גרסתו, כפי שעלתה בחקירה הנגדית, לא היה איחור בתשלום האחרון אלא שהמערכת לא היתה מוכנה ולא תפקדה, ולכן עוכב תשלום הכסף עד שיבוצעו התיקונים במערכת.ב
כאמור, השופט רניאל דחה את גרסת המערערת והעדיף את עדותו של המשיב.

12. ב"כ המערערת טוען שבית המשפט לא היה רשאי לקבל את גרסת המשיב בענין הרבית. הוא מפנה לכלל שלפיו ענין שעלה בחקירה ראשית של עד ועליו לא נחקר בחקירה נגדית, רואים בהעדר החקירה הנגדית כהסכמה.
נכון שבפני מנהל המערערת לא הוטחה הטענה, בנוסח המקובל על עורכי הדין "אני אומר לך שהוסכם בינך לבין המערערת על רבית בשעור הנתבע", אלא שאינני סבור שבנסיבות עניננו יש משמעות לאי הצגת השאלה .

13. אינני יכול להמנע מלהביא כאן בקצרה את עמדתי לענין שאלות מיותרות בחקירה נגדית, כפי שהבעתי אותה יותר מפעם אחת בפסקי דין ובהחלטות שנתתי.ו
חקירות נגדיות ממושכות הפכו לחם חוקנו. עדים נחקרים שעות וימים, הן במשפטים הפליליים והן במשפטים אזרחיים. זמנם של בית-המשפט, של העדים ושל הצדדים מבוזבז. ראוי לחפש דרכים לצמצם בזבוז זמן זה ולהפחית בחקירות שאינן נחוצות. נקודות המחלוקת מוגדרות בכתבי הטענות. זה "שדה המערכה" שבין בעלי הדין.

14. מול העקרון שלפיו רואים המנעות מחקירה נגדית כהעדר מחלוקת באותה נקודה, ניצב העקרון שלפיו אין צורך לחקור עדים בנושאים שבהם עמדתם ברורה לחלוטין.
עו"ד זהיר, המחליט לקצר את חקירתו הנגדית, מצהיר לפרוטוקול, והדברים נעשים לעתים קרובות, כי יקצר את החקירה מבלי שיש בכך כדי להודות בנכונות הדברים. אין פגם בהצהרה כזו. עם זאת, גם בהעדר הצהרה כזו, נבחנת המשמעות של אי חקירה נגדית בנושא מסויים במכלול ובהקשרה.




15. הבה נזכיר שוב את העקרונות שנקבעו בפסיקה לענין חקירה שכנגד, ע"פ 639/79 656/79 דוד אפללו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561, 565 (ההדגשה הוספה):

"עריכתה של חקירה שכנגד הוא ענין הנתון לשיקול דעתה של התביעה, והמסקנות שיש להסיק מהעדרה של חקירה זו הוא ענין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. תפקידו של בית המשפט הוא לחשוף את האמת, כפי שהיא עולה מחומר הראיות אשר לפניו. לביצוע תפקידו זה על בית המשפט להשתמש בשיקול דעתו באשר להערכת הראיות שהובאו לפניו. שיקול דעת זה אינו מוגבל בכלל נוקשה לפיו ראיה פלונית היא אמת, רק משום שהנאשם שהעיד עליה לא נחקר חקירה שכנגד. עם זאת, המנעות מחקירה שכנגד עשויה להלקח בחשבון, במסגרת מכלול הנסיבות, שעה שבית המשפט יבוא להעריך את הראיות ולשקול את משקלן. לעתים יהיה מקום ליתן לעובדה זו משקל ניכר (ראה ע"פ 38/61 פד"י טז, 514).נ
לעתים יהא מקום שלא ליתן לעובדה זו כל משקל. הכל תלוי בנסיבות הענין, כלומר, במסקנה ההגיונית שיש להסיק מהימנעות התביעה מלחקור את הנאשם"

לדיון נוסף בהמנעות מחקירת נאשם בחקירה נגדית, ע"פ 2603/90 אליאס אלפאר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 799.ב

16. השאלה האם היתה הסכמה על תשלום רבית בשעור שנקבע, היתה אחת מנקודות המחלוקת שעלו בכתבי הטענות ובתצהיר העדות הראשית. עמדתו של מנכ"ל הנתבעת הובעה ברורות בתצהיר ובתצהיר העדות הראשית שלו, והוא הכחיש קיומה של הרבית. זאת ועוד, ב"כ המשיב לא התעלם מן המחלוקת, שכן הוא שאל את המנכ"ל בחקירה הנגדית, לענין נכונות הטענה בדבר האיחור בתשלום של 46,000 דולר (עמ' 10 מש' 3). משהשיב העד שלא היה איחור כלל והכסף עוכב משום שהמערכת טרם תפקדה, לא היה מקום לשאול את העד, אם היתה הסכמה על הרבית אם לאו, ומכל מקום – שדה המחלוקת בענין זה היה תחום וברור, ולא הותיר מקום לספקות.



17. אי אפשר להתעלם גם מן הדרך שבה ניהל השופט רניאל את ההליך, כאשר הודיע מיד בשלבים הראשונים של חקירתו הנגדית של המשיב, לאור העובדה שהחקירה כלל לא התיחסה למחלוקת אלא להליך בבית המשפט בטבריה, כי "החקירה הנגדית תסתיים בעוד חצי שעה..." (עמ' 2 מש' 20). גם בהמשך הוגבל ב"כ המערערת בחקירה הנגדית עד שבית-המשפט הפסיק אותה (עמ' 8 מש' 15).ו
בנסיבות אלה ראה ב"כ המשיב צורך להמנע מהארכת החקירה.נ

18. השופט רניאל קבע במפורש שהוא אינו מאמין לעדותו של מנהל המערערת, שאינה מהימנה בעיניו, וכי עדותו של המשיב לעומת זאת "... נראתה לי אמינה ומתיישבת עם המסמכים האחרים שבתיק".
בסעיף 7 לפסק הדין התייחס השופט רניאל במפורש לגרסה שעלתה לראשונה בחקירה הנגדית ולא בא זכרה בתצהיר, לפיה התשלום של 46,000 דולר עוכב. השופט נימק זאת, בין השאר, בכך שלמרות שמנכ"ל המערערת טען שהמכונה לא היתה תקינה, הוכח שמלוא התמורה שולמה ללא הסתייגות בדצמבר 1994.ב
פסק הדין רצוף אמירות של השופט בדבר התרשמותו מחוסר אמינותו ומחוסר מהימנותו של מנכ"ל המערערת.
לענין תשלום הרבית שנעשה ללא מסמך, ראה השופט, נוסף לשאלת המהימנות, תמיכה באישור הבנק שניתן סמוך לאותו זמן בדבר שעור הרבית. בענין אי החקירה כתב השופט "... אין צורך לשאול שאלה סתמית כדי לרשום שלא מסכימים...".ו

19. לטעמי, העדר החקירה הנגדית בענין ההסכמה בדבר רבית, אינו צריך להשליך על התוצאה בנסיבות המקרה. בפני בית המשפט היתה ראיה אמינה כי היה הסכם בדבר הרבית. ראיה זו נתמכה במסמך של הבנק, שנשלח סמוך להסכמה האמורה. די היה בכך כדי לקבל את תביעת המשיב לענין קיומו של הסדר על הרבית.נ

20. בשולי ענין זה ראוי להתיחס בקצרה לטענה בדבר חוסר תום לב בעיכוב הגשתה של התביעה עד ערב ההתישנות, כאשר קיים הסכם לרבית חריגה. נטען כאילו בעיכוב זה צובר התובע רבית חריגה משך תקופה ממושכת.



בעניננו אין אלה פני הדברים. הרבית התגבשה בחשבונית בסכום של 15,412 ש"ח. מאותו מועד ואילך היא נושאת הפרשי הצמדה ורבית כחוק.
משחדל המירוץ המהיר של הרבית המוסכמת, והסכום המגובש נושא הפרשי הצמדה ורבית כחוק, אין מקום לקבוע שמי שמגיש תביעתו תוך תקופת ההתיישנות, חוטא בחוסר תום לב.ב
אני מציע לחברי לדחות את הערעור, שהוא על שאלה משפטית ועל קביעות שבעובדה שנעשו על יסוד קביעת מהימנות של הערכאה הראשונה.ו
עוד אני ממליץ לחברי לחייב את המערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 10,000 ש"ח בתוספת סכום השווה למע"מ.




י' דר, שופט      


השופט א' שיף:
אני מסכים.


א' שיף, שופט      


השופטת גילאור [אב"ד]:
אני מסכימה לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט דר, בפסק-דינו. הייתי משאירה בצריך עיון את שרשם בנושא עקרונות החקירה הנגדית כי השופט רניאל לא האמין לעדותו של מנהל המערערת ואין משמעות להעדר הצגת השאלה גבי הריבית.




לטעמי, נפל פגם בהתנהגותו של המשיב בעיכוב הגשת התביעה עד ערב ההתיישנות, כאשר מדובר במערכת שהוזמנה ע"י המערערת בדצמבר 1993, הותקנה בפברואר 1994, והחשבונית שהוא סומך עליה היא מ-5.1.95 והוצאה על נייר הפירמה "סיסטמטיקס", שהוא שם הפירמה במסגרתה פעל המשיב. התביעה הוגשה ביום 2.11.01. מטבע הדברים, חלוף השנים, היקשה על ניהול ההגנה של המערערת, גם אם בסופו של דיון הוכרעה התביעה על פי עדותו של המשיב והמסמכים שהוצגו על ידו.



ב' גילאור, שופטת[אב"ד]      

לפיכך הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. דר.

המזכירות תשלח עותקי פסק הדין לב"כ הצדדים.

היום י"ז בחשון, תשס"ה (1 בנובמבר 2004).



ב. גילאור - שופטת[אב"ד] י.דר, שופט א' שיף, שופט                          



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אמון בנאשם

  2. נאשם לא מיוצג

  3. שוויון בין נאשמים

  4. פיצוי לנאשם שזוכה

  5. אשפוז נאשם חולה נפש

  6. פיצויים לנאשם שזוכה

  7. איסור פרסום שם הנאשם

  8. פיצוי לנאשם שזוכה בדין

  9. בקשת נאשם לצאת לעבודה

  10. פיצויים מהמדינה לנאשם

  11. הודאת נאשם דבר מה נוסף

  12. בדיקת מסוכנות של הנאשם

  13. בקשת נאשמים להפרדת דיון

  14. אמצעים פסולים בחקירת הנאשם

  15. חוסר אמון של בית המשפט בנאשם

  16. בקשת הנאשם להתיר חזרה מהודיה

  17. הימנעות מחקירה נגדית של הנאשם

  18. מחדלים של המשטרה - זיכוי נאשם

  19. קבלת חומר חקירה של נאשמים אחרים

  20. מכתב יידוע בעברית לנאשם דובר ערבית

  21. הימנעות מהרשעת נאשם שאין לו הרשעות קודמות

  22. הימנעות להודיע לנאשם על זכותו להיוועץ עם עו''ד

  23. סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי – החובה לידע את הנאשם

  24. נטען כי מועד הדיון שנרשם על ידי השוטר לא היה ברור לנאשם

  25. פיצוי נאשמים בגין הוצאות הגנה בתוספת 50% בגין מאמץ מיוחד

  26. סעיף 40ו' לחוק העונשין - הרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון