זכויות מורה שפרש לחודשי הסתגלות

1. זוהי תביעה כנגד החלטת הממונה על תשלום הגימלאות בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות) נוסח משולב, התש"ל - 1970 (להלן: חוק הגימלאות). ההחלטה לא הומצאה לבית הדין, אך מתוך כתב התביעה עולה כי הממונה על תשלום הגימלאות הגדיל את שיעור פרישתו של התובע ב-4% בעוד שהתובע טוען כי הוא זכאי להגדלת שיעור הפרישה ב-2% נוספים ודהיינו 6%. עוד טוען התובע כי הוא זכאי ל-6 חודשי משכורת הסתגלות כאשר מתוך עדותו עולה, כי הוא קיבל תשלום בעד 3 חודשי הסתגלות בלבד. עוד עותר התובע להגדלת מענק פרישה, כאשר מתוך עדותו עולה כי הוא קיבל מענק פרישה בסך 22,000 ₪ בלבד. התובע השאיר את גובה המענק לשיקול דעת בית הדין. אין חולק כי אורך תקופת שירותו של התובע בשירות המדינה הנושאת זכות לגימלה לפי חוק הגימלאות מסתכם ב-32 שנים. כמו כן אין חולק כי המערער פרש פרישה מוקדמת מ"מקצוע בלתי נדרש". עוד יש להוסיף כי הצדדים לא ביקשו להביא ראיות וכאמור לעייל לא הומצאה לבית הדין החלטת נציב השירות. 2. טענות התובע - א. התובע נאלץ לפרוש שכן אויים על ידי מנהלת בית הספר שאם לא יסכים לפרוש יתכן ויצטרכו לפטר אותו. ב. התובע הרגיש שחוק, חסר תקוה לקידום ופגוע מבחינה בריאותית ולכן הסכים לפרישה מוקדמת. ג. הובטח לתובע בע"פ על ידי המנהלת כי שיעור פרישתו יוגדל ב-6% בשל עידוד פרישה כמורה למלאכה בלתי נדרש וכן כי יקבל 6 חודשי הסתגלות. דברים אלה אושרו על ידי מר יעקב סבג מהסתדרות המורים ועל ידי גב' שרה פריש ממחלקת כ"א בהוראה במשרד החינוך. התובע חתם על הסכם פרישה בהסתמך על מידע זה. ד. זמן קצר לאחר מכן שמע התובע מידע סותר ולכן נסע לפגוש את מר מרקו, מנהל תחום גימלאות במשרד החינוך, ושם התברר על ידי מזכירתו כי הוא קיבל רק הגדלה של שיעור הפרישה ב-4%, ללא חודש הסתגלות. התובע ביקש שלא להעביר את תיקו לאישור הועדה. ה. משנפגש התובע בסופו של דבר עם מר מרקו, הנחה אותו הנ"ל למלא טפסים בקשר לבקשה לחודשי הסתגלות ואושרו לו 3 חודשי הסתגלות בלבד. ו. המענק של 22,000 ₪ אינו משקף את הראוי בנסיבות הענין. ז. התובע לא ביקש לזמן את האנשים שלטענתו הבטיחו לו הגדלת שיעור הפרישה ב-6% או 6 חודשי הסתגלות. ח. התובע טוען כי טעה כשפרש לפני גיל 55 ובכך ויתר על פדיון ימי המחלה. 3. טענות הנתבעת - א. הגדלת אחוזי הקיצבה הינה סמכות המוקנית לנציב השירות בהתאם לסעיף 100(ב) לחוק הגימלאות. ב. הקריטריונים להגדלת אחוזי הקיצבה מפורטים בתקשי"ר בסעיף 85.14 ואושרו על ידי ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. כמו כן מאשר נציב שירות המדינה הגדלות לעובדים הפורשים פרישה מוקדמת בגין "עידוד פרישה" וזאת בהתאם למסלולי פרישה מוקדמת שנקבעים מזמן לזמן ולפי הצורך על ידי נציבות שירות המדינה בשיתוף עם משרד הממשלה. בהחלטת ממשלה מספר 2594 מיום 10.9.97, הוטל על נציב שירות המדינה להשתמש בסמכותו להגדלת אחוזי קיצבה באופן שממוצע ההגדלות לפורשים בשנה לא יעלה על שנתיים לפורש, היינו 4%. ג. משרד החינוך מאפשר מידי שנה מסלול פרישה מוקדמת למורים ובמסגרתו קובע בין היתר, כי עובדי הוראה שיפרשו פרישה מוקדמת יוגדל שיעור הקיצבה שלהם ב-4% מכל הטעמים להגדלת שירות. עוד נקבע כי עובדי הוראה שפורשים ב"כיסי עודפים" או מ"מקצועות בלתי נדרשים" יוגדל שיעור הקיצבה שלהם ב-6% מכל הטעמים להגדלת שירות ובלבד שהגדלת שיעור קיצבה בגין "עידוד פרישה" לא תעלה על 4%. ד. קיצבתו של התובע הוגדלה כדין ב-4%. ה. גם אם היתה הבטחה, הרי שהסמכות להגדיל שיעור פרישה נתונה לנציב השירות בלבד והחלטתו מבוססת על קריטריונים אחידים ושוויוניים. הממונה על תשלום הגימלאות יכול לפעול בהתאם לחוק הגימלאות. ו. באשר לחודשי ההסתגלות, אין הם ניתנים מכח חוק הגימלאות אלא על פי החלטה של משרד החינוך ולכן אין זה ההליך המתאים, מה גם שבנסיבות הענין 3 חודשי הסתגלות הם מקסימום. ז. באשר למענק הפרישה, הרי שעל פי חוק הגימלאות המענק נקבע בהתאם לגיל בו פורש הגימלאי והתוספת של הקיצבה אותה יכול היה לצבור בניכוי ההגדלות בגין עידוד פרישה. התובע לא הראה כל פגם בחישוב. ח. החישוב נערך על בסיס הפרש שבין מקסימום קיצבה בגובה 70% לבין קיצבתו של התובע בפועל, 68%, ודהיינו הפרש של 2%. 4. ההכרעה - סעיף 43 לחוק הגימלאות קובע: "א. תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה או החלטת ביניים של הממונה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי כמשמעותו בתיק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969. ג. בית הדין האזורי רשאי לאשר את החלטת הממונה או לשנותה, או להחליט החלטה אחרת במקומה. סעיף 100 לחוק הגימלאות מעניק לנציב השירות סמכות להגדיל את תקופת השירות בהתאם לתנאים שתקבע הממשלה ואשר פורסמו. סעיף 101 לחוק הגימלאות קובע: "לענין סעיפים 43 ו-44 יהיה דין החלטת נציב השירות לפי חוק זה כדין החלטת הממונה וכל הנאמר בסעיפים אלה לגבי הממונה יקרא במקרה זה, כאילו המדובר הוא בנציב השירות". באשר להיקף הביקורת של בית הדין על החלטת נציב השירות, הרי שיש להבחין בין סוגי החלטותיו של נציב השירות וכפי שנקבע בענין זה בדב"ע לא/1 -7, הניג נ' נציב שירות המדינה פד"ע כ"ב 225: "סמכות בית הדין לעבודה אינה נובעת, איפוא, מסמכות כללית הנתונה לרשות שיפוטית לפקח על החלטות מינהליות על כל המשתמע מכך במשפט המינהלי. סמכות בית הדין מקורה בהוראה מפורשת בחוק ומהחוק יש ללמוד על היקף הסמכות ומהותה. כשמדובר בערעור על החלטה בענין שאין בו שיקול דעת, זהה ההליך בפני בית הדין האזורי על החלטת פקיד תביעות לפי חוק הביטוח הלאומי, כשמדובר בהליך עקב החלטה בענין שיש בו שיקול הדעת, דומה אמנם ההליך לבחינת הרשות השיפוטית את דרך הפעלת הסמכות על ידי רשות מנהלית - דומה, אך לא זהה... 5. החלטת נציב השירות נשוא דיון זה הינה מכח סעיף 100 לחוק הגימלאות הדן בהגדלת תקופת השירות בתנאים מסויימים ובו נקבע: "(א) עובד המועסק בתנאי עבודה שקבעה הממשלה בתנאים מיוחדים לענין סעיף זה, רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה, כי לצורך קביעת זכויותיו של אותו עובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה כתקופה גדולה משהיתה למעשה ובשיעור שקבעה הממשלה. (ב) לגבי עובד שסעיף קטן (א) אינו חל עליו רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה באישור ועדת העבודה של הכנסת, כי לצורך קביעת זכויותיו של העובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, בשיעור שקבעה הממשלה. סעיף 85.14 לתקשי"ר דן ב"הגדלת תקופת שירות" ובנסיבות המפורטות בתקשי"ר, "נציב שירותו של עובד תחושב כולה או מקצתה ככפולה משהיתה למעשה". כמו כן דן התקשי"ר בהגדלת שירות בעובדים בתנאים מיוחדים כאשר מורים הם חלק מנושאי משרה אלו. בהחלטת ממשלה מס' 2594 מיום 10.9.97 הוטל על נציב השירות להשתמש בסמכותו להגדלת אחוזי קיצבה באופן שממוצע ההגדלות לפורשים בשנה לא יעלה על שנתיים לפורש, היינו 4%. בהתאם לכך מאשר נציב השירות הגדלות למורים הפורשים פרישה מוקדמת בגין "עידוד פרישה" וזאת בהתאם למסלולי פרישה מוקדמת שנקבעים מזמן לזמן ולפי הצורך על ידי נציבות שירות המדינה בשיתוף עם משרדי הממשלה. 6. מסלול פרישתם המוקדמת של מורים בשנת תשמ"ג מוצא את ביטויו בסיכום דברים מדיון מיום 24.2.03 של מליאת ועדת הפרישה והגימלאות בנושא פרישה מוקדמת של עו"ה בשנה"ל תשס"ג (להלן:"סיכום הדברים"). סיכום זה הומצא לנו על ידי הנתבעת ולהלן נביא כלשונם את הסעיפים הרלבנטיים: "1. פרישתם המוקדמת של מורים מעל גיל 50, בעלי וותק בהוראה מעל 20 שנה, תאושר על ידי משרד החינוך, בבקרת ועדת הפרישה והגימלאות המשותפת למשרד החינוך, נש"מ והחשב הכללי. פרישתם של עובדי הוראה אחרים יובא לאישור ועדת הפרישה והגימלאות המשותפת. לכל בקשה יצורף דו"ח פדגוגי מאושר על ידי הפיקוח ומנהל המחוז. 2. בשנת תשס"ג יפרשו פרישה מוקדמת 1,200 עובדי הוראה שהסכימו לפרישתם. 3. שיעור קיצבתם של עובדי הוראה שיפרשו פרישה מוקדמת יוגדל באישור נציב שירות המדינה, בהתאם להוראה 85.125 לתקשי"ר למעט המפורט בסעיפים 4 ו-5 להלן. הגדלת שיעור הקיצבה לא תפחת מ-4% (להלן:"4% כולל"). ההשלמה ל-4% כולל באם יהיה צורך בכך תהיה באמצעות הגדלת שיעור הקיצבה בגין "עידוד פרישה". 4. עו"ה שיפרשו מ"כיסי עודפים" או מ"מקצועות בלתי נדרשים" כמפורט בנספח המצורף לפרוטוקול זה, יוגדל שיעור קיצבתם באישור נציב שירות המדינה ב-"6% כולל" אך הגדלת שיעור הקיצבה בגין "עידוד פרישה" לא תעלה על 4%". 7. הן הוראת התקשי"ר והן ההוראות בסיכום דברים הינן בגדר קרטריונים ברורים ואחידים לצורך הפעלת שיקול הדעת של נציב השירות להגדלת השירות. עיון בסעיפים 1-4 לסיכום הדברים בכללותם מביאה לידי מסקנה כי סיכום הדברים קובע, כי שיעור הגדלת פרישתם של עו"ה שיפרשו פרישה מוקדמת יהיה לפחות 4%, אלא שמדובר בהגדלה של 4% כולל. כלומר אם ישנן נסיבות של הגדלת קיצבה בהתאם לסעיף 85.14 לתקשי"ר ובעקבותן שיעור ההגדלה עולה על 4% לא יוגדל שיעור הקיצבה מעבר לכך. אך בהעדר נסיבות אחרות יוגדל שיעור הקיצבה לפחות ב-4% בגין "עידוד פרישה". באשר לעו"ה שיפרשו מ"כיסי עודפים" או מ"מקצועות בלתי נדרשים" כאשר אין חולק כי מקצועו של התובע נכלל בהם, יוגדל שיעור הפרישה ב-6% כולל, אך ההגדלה בגין "עידוד פרישה", בלבד לא תעלה על 4%. כלומר, ניתן להשלים את שיעור ההגדלה ל-6% אבל זאת כאשר יש נימוקים אחרים להגדלה ב-2% לפחות, שאם לא כן תוגדל שיעור הקיצבה בגין עידוד פרישה גם לפורשים מ"כיסי עודפים" או מ"מקצועות בלתי נדרשים" ב-4% בלבד. ההבדל אם כך בין עו"ה שפורשים פרישה מוקדמת לבין עו"ה שיפרשו פרישה מוקדמת מ"מקצועות בלתי נדרשים" הוא במקרה שלפורש יש נימוקים נוספים להגדלת קיצבה והם בשיעורים של כ-2%-3% שאז אם מדובר בעו"ה ממקצוע שאינו בגדר מקצוע בלתי נדרש תוגדל שיעור הקיצבה עד 4% כולל, ואילו לפורש ממקצוע בלתי נדרש תוגדל שיעור הקיצבה עד 6%. פרשנות אחרת לפיה לכל עו"ה הפורש פרישה מוקדמת יוגדל שיעור הקיצבה בגין נימוק של עידוד פרישה ב-4% אשר יתווסף לכל נימוק אחר של הגדלת הקיצבה ולכל עו"ה הפורש פרישה מוקדמת ממקצוע בלתי נדרש תתווסף הגדלה בשיעור של 6% על כל נימוק אחר להגדלת קיצבה, אינה מתיישבת עם כל לשונו המילולית של הסיכום ועם ההקשר הכללי. לפיכך, המסקנה הינה כי בהעדר נימוק אחר להגדלת שיעור הקיצבה, לא היה מקום על פי התקשי"ר ועל פי סיכום הדברים לקבוע כי נציב השירות טעה בכך שלא הגדיל את שיעור קיצבת התובע אשר פרש ממקצוע בלתי נדרש ב-6%. יש להדגיש כי מדובר בנימוק הגדלה שאין בו שיקול דעת ולכן היקף סמכותו של בית הדין במקרה דנן מוגבל לבחינה אם החלטתו של נציב השירות עומדת בקרטריונים שפורטו לעיל. 8. התובע טוען כי זכותו להגדלת שיעור הפרישה ב-6% נובעת מהבטחה של מנהלת בית הספר ואישורה על ידי מר סבג מהסתדרות המורים ועל ידי הגב' שרה פריש ממחלקת כח אדם בהוראה במשרד החינוך. אלא שהתובע לא הוכיח טענות אלה ולא ביקש להזמינם לעדות. יתרה מכך, התובע העיד כי בטרם הועברה בקשתו לועדה נודע לו כי לא יקבל 6%ואף נפגש עם מר מרקו בענין. התובע יכול היה באותו שלב לחזור בו מבקשתו ולא עשה כן, אלא הסתפק כך שבעקבות הפגישה אושרו לו 3 חודשי הסתגלות, דבר שלא אושר לו קודם לכן. למעלה מן הצריך, יש להוסיף, כי גם אם הובטחו לו הבטחות כלשהם, אשר כאמור לא הוכחו, הרי שאין בהם כדי להוות נימוק בבחינת החלטתו של נציב השירות בהליך זה על פי הקרטריונים אשר פורטו לעייל. 9. באשר לתביעתו לחודשי הסתגלות נוספים מעבר לשלושה חודשים אשר אושרו לו, מקובלת על בית הדין עמדת ב"כ הנתבעת לפיה לטענה זו אין מקום בהליך זה המופנה כנגד החלטת נציב השירות. מאחר ולא הוצגה בפני בית הדין החלטת נציב השירות ולא נטען אחרת, מקובל על בית הדין כי נציב השירות לא דן בכך, ולכן אין החלטה זו יכולה להיות נשוא תביעה בהליך זה. 10. באשר לתביעה למענק פרישה בשיעור גבוה יותר, לא הוכח בפני בית הדין במה טעה נציב השירות, אם טעה, בהחלטתו בנושא זה. התוצאה הינה כי התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתנה היום ט"ז בחשון, תשס"ה (31 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים. דיני חינוךדמי הסתגלותמורים